הרשב"א בשבת (קנד: ד"ה והא) מביא את דברי בעל המאור שכלי שמלאכתו לאיסור שא"א לטלטלו לצורך גופו אין לטלטלו לצורך מקומו (וניתן לבארו בשתי דרכים, הא' שנעשה מוקצה מחמת גופו דבטל ממנו שם כלי כיון שאינו ראוי לכלום, והב' שכיון שצורך מקומו הוא סניף של צורך גופו (עיין ריטב"א שבת קכג: ד"ה א"ל רבא) ע"כ כיון שא"א לטלטל לצורך גופו שהוא העיקר א"א לטלטל גם לצורך מקומו) וחלק עליו הרשב"א (והביא ראייה משיטת ר' נחמיה). ומאידך בד"ה שקדם לדברי הרשב"א הללו (ד"ה כי קאמר) הקשה הרשב"א הרי קרני דאומני ראויים לכסויי ביה מנא ותרץ בשתי דרכים שאינם ראויים לכך. שאלתי היא מה הוקשה לרשב"א בכך שקרני דאומני חזו לכסויי בהו מנא הרי כיון שהבין שהקרני דאומני הם כלים שמלאכתם לאיסור מה יועיל אם חזו לכסויי בהו מנא הרי ודאי שלא נעשים בזה כלים שמלאכתם להיתר כיון שעיקר ורוב שימושם לאיסור, וכל דברי הרשב"א הללו יכולים להתפרש רק לפי דברי בעל המאור שסובר שאם הכלים לא ראויים לצורך גופו הם לא ראויים לטלטול, וע"כ הוקשה לבעה"מ שהם ראויים לטלטול לכסויי בהו מנא. אבל הרשב"א שחולק על בעה"מ לא יכול להקשות קושיה זו. והדבר צע"ג. ובכלל קשה על הרשב"א מהגמ' של שרגא דמשחא, ובתהלה לדוד רצה לתרץ שהרשב"א לשיטתו שנר הוא שלי שמלאכתו להיתר (כראב"ד), אך מ"מ תקשה סתירה בריטב"א שבפירושו בשרגא דמישחא פירש כבעה"מ ואילו בקרני דאומני דחה את דבריו ופירש כרשב"א.
את הסתירה ברשב"א שאלתי את הגר"ש גלבר והוא נשאר בצ"ע.
את הסתירה בריטב"א שאלתי את מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א ואמר לי בזה"ל: "שרגא דמישחא זה יותר מוקצה, מקצים את זה", וקשה חדא דהריטב"א שם דיבר גם על תכשיטים שהם ודאי לא מוקצים יותר מקרני דאומני, ועוד שהרשב"א (קנד:) כתב "דקרנא דאומנא מאיס טפי משרגא דמשחא".
ראיתי את תשובתו של הגר"מ לוי בשו"ת תפילה למשה חלק א' סימן טז, אך דבריו הנפלאים אף שנגעו בכמה מהעניינים שכתבתי לא העלו ארוכה לסתירה ברשב"א ובריטב"א.
אשמח מאוד להבנה בדברי הרשב"א, חשוב להדגיש שהגר"ע יוסף פסק את דברי הרשב"א להלכה ומשכך ראוי לעיין יותר בסתירה זה מאחר ואפשר שיש כאן הבנה מחודשת ברשב"א שיכולה לשנות את הדין.