צונאמי של 'השקפה'...

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ג' יוני 05, 2018 4:39 pm

[נספח לאשכול על אחוות תורה. נכתב כאשכול בפני עצמו משום שהדברים נוגעים לתופעה רחבה בהרבה.]

בעקבות אשכולות סמוכים, הולכת ומתחדדת בקרבי תחושה שאציג אותה בלי הקדמות מיותרות. לחשיבות הדברים אני חורג ממנהגי להימנע ככל האפשר מלכתוב בענייני אספקלריא. ישנו מישור מעשי איך בפועל מגיעים לרצון ה' בהתחשב בנתונים הקיימים. וישנו מישור השקפתי, כיצד אמורים הדברים להתנהל רשמית ומלכתחילה. דומני שמדובר בשני מישורים חשובים ונחוצים, אך צריך למהול כראוי משניהם. אני רוצה להתייחס לבעלי ההשקפה המקצינים, מתוך הבנה והבהרה נחוצה שאיני סבור שמדובר בשחור-לבן (כלומר: או איש מעשה או איש השקפה), אלא ברצף שבכדי להציג בעייתיות של צד אחד, ניתן להשתמש בקצה הקיצוני שלו.
אנשי ההשקפה עוצרים כל פעילות שיכולה אולי לפגוע במצע ההשקפה, ואם נדבר על מה שעלה כאן לאחרונה - 'אחוות תורה' בעייתי כי זה נותן לגיטימציה לעובדים, צריך לזרוק בחור עם חברה מהבית כי זה נותן לגיטימציה, אסור לדבר על חסידים/חב"ד/ברסלב או על כל מה שלא מתאים לראש שלי כי אנשים יחשבו שאני נותן לגיטימציה. אסור גם שוטנשטיין כי זה נותן לגיטימציה. אסור אסור אסור. בדרך, אלפי אנשים שלא מקבלים מענה נופלים ועפים לכל הרוחות, מאבדים את כל היהדות, אבל העיקר - ההשקפה.
אנשים אחרים, לעומתם, מבינים שהאדם הוא יצור חושב שאפשר לסמוך על תבונתו והוא מסוגל להכיל מורכבויות. הוא מבין טוב מאוד איך יהודי נראה, שדמות של אחיו הנושר היא לא דמות אידאלית, שבעל-בית דרגתו פחותה מהלומד תורה כל היום, שראוי להתייגע בתורה בעיון בלי ספרים מבוארים וחומרי עזר, ולמרות זאת כל אלו צריכים מענה. אנשים יוסיפו ויבנו מסגרות לאיש ה"אחר", האיש שלא מבין את ההשקפה אך רוצה להתקרב לאלוקיו, ואיש ההשקפה ימשיך לצעוק ולהפיץ פשקווילים בכל בימה.
המדהים הוא שאותו איש השקפה יתכן שהוא עובד ויתכן שאפילו את זה לא עושה, הוא יכול לגלוש באינטרנט שלא לצורך פרנסה, הוא יכול להתבטל שעות, יכול לעבור על המון איסורי באל"ח ואף באל"מ, הוא יבוא ל'ישתבח' של המניין של תשע, הוא גם יפטפט השקפה בבתי כנסיות ובמקומות וזמנים קדושים, אבל מבחינתו הדגל הוא ההשקפה, המקום שלה גבוה בהרבה מכל היהדות, כלפי עצמו הוא מקבל מצב שספציפית הוא לא כ"כ תקין כעת אבל העיקר שהוא יודע את ההשקפה, בעוד שהבעל-בית השכן מקפיד יותר ממנו על התרי"ג, וגם קובע עתים לתורה במסירות נפש, אבל ההשקפה שלו מקולקלת רח"ל.

ההשקפה היא חשובה, ובמקרים רבים נכונה ביותר, שלא תאמרו שאני בא לזלזל בה חלילה. אבל מנין לנו כמה המחיר שצריך לשלם בשביל אותה השקפה? מנין לנו שרצוי לתקוע אותה בכל מקום אפשרי ולכל אדם אפשרי? מנין לנו שההשקפה שמתאימה לבן תורה מתאימה גם לבעל-בית?!
חשוב להבהיר, אין ספק שאין ערך לכל עשייה אם יש חשש קל שייצא ממנה שיבוש בעיקרי האמונה, אך מדובר כאן בהשקפה של הנהגה ציבורית שאינה מי"ג עיקרי האמונה. כל בעל-בית יודע בוודאי שאברך שבאמת מוסר נפשו לתורה וליראה ואין לו בעולמו אלא ד"א של הלכה הוא בראש הסולם, אך יש וויכוח האם אברך נייעסן שמנצל בערך חצי מהסדרים, ואולי גם גורר אחרי זה תסכול וחוסר סיפוק ועולליו שואלים לחם ואין, האם הוא עדיין עדיף מבעל-בית קובע עתים לתורה או שמא לא. אין כאן המקום להיכנס לדיון מי אכן צודק, אך נניח שהבעל-בית טועה, האם טעותו כה חמורה ששווה לנפנף מולו כל הזמן בהשקפה הצרופה ולגרור אותו בשתי אזניו החוצה עד שיעזוב הכל, או שמא יש יסודי השקפה שמוטב לוותר עליהם כדי שלפחות הלה ילמד כל יום תורה ובסופו של דבר אורח חייו ואורח ביתו יושפע לטובה פי אלף משלא ילמד כלום.

נוצר מצב שאנחנו לא מסוגלים להכיל מורכבויות. ישנה השקפה אחת, דין בעל-בית כדין בן-תורה, דין בעל תשובה כדין חרדי מלידה, כולם צריכים לקבל עליהם את עול ההשקפה האחת והיחידה. זה נקרא "קנאי השקפה". אדם שיכול לפגוע ולהשמיץ מוסדות שונים מהדרך שלו ובלבד שכולם יידעו היטב את ההשקפה הצרופה. לדעתו, כל מה שקיבלנו מגדולי ישראל, ראשי הישיבות והמשגיחים, מה שחינכו אותנו בישיבה קטנה, זה הכל ממש מעיקרי הדת וצריך למסור נפש, ואפילו את הרוחניות ("אנחנו לא עושים חשביינ'ס מה יותר רווחי לקב"ה, ייעקרו אלף מפעלים רוחניים ולא תיעקר אות אחת מההשקפה הצרופה").

באשכול סמוך ניתנה דוגמה יפה וניתן להביא עוד אלף כמותה. עמד לו אדם וקילל נמרצות את הפרויקט האדיר של שוטנשטיין. עמד שם רש"י בורנשטיין והגיב בכאב, שמאנשים כמוהו לא יוצא כלום לעם ישראל, אבל אלו שקמים ועושים הועיל לרבבות בני ישראל שיוכלו ללמוד תורה. אני מניח שרשי"ב לא החליט שמהיום הוא מכניס את הסדרה לאוצה"ס אצלו בישיבה, ואני מניח שאת תלמידיו הוא כן חינך שלא ראוי לבן תורה ללמוד לכתחילה בספרים כאלו, אך הוא בדעתו הצרופה ובשלוותו הנפשית הבין שההשקפה היא דבר חשוב שצריך לדעת אותו, אך היא אינה צונמי שצריך לסחוף אחריו את כל העולם, ויש אנשים שעבורם זה דבר אדיר שרק בזכותו הם יישארו מחוברים לתורה. השקפה היא נושא עדין שמתאים לפעמים רק ליושבי בית המדרש ולא אופיום להמונים. הוא זיהה שאותו אדם שקילל שם, לא מסוגל לשמור דברים בבטן, לדעתו השקפה אינה כזו אם לא כל העולם משקיפים עליה 24 שעות, הוא לא מסוגל לשמור את החינוך הזה לעצמו ולילדיו, והוא רוצה לשפוך את האמבטיה עם התינוק, לכפות את ההשקפה שלו על כל העולם גם במחיר של נזק אדיר.

יש שטוענים, הכל טוב ויפה, אבל אפשר לעשות את זה גם בלי לסטות מההשקפה, שיעשו כך וכך לפי איך שנראה לי לנכון. הכל יפה מאוד. אם אתה רוצה, תקום ותעשה. זה שעושה יודע מה שעושה ומותר לו לחשוב אחרת ממך. יתכן שבמקומו היית מבין את הנתונים אחרת ופועל בהתאם. לדבר הכי קל. כשתקום ותשקיע מהונך ומאונך, הדברים שלך יקבלו משמעות רצינית.

לענייננו, בנושא של 'אחוות תורה' [מלבד מה שהגבתי כאן], נניח שהייתה משמעות בדבריו של לייבל שהבעל-בית חשוב יותר, אז אמר, ולכן מה?! הוא דיבר בכולל לאברכים? הוא דיבר לאנשים שזה מה שיעשה להם טוב במצב הנתון והנוכחי [שאכן צורתו היא של בדיעבד, לא משנה למה, אבל הרבה מהעובדים סטו גם מהקו הרוחני, אין מתפקידו של לייבל לטפל בזה, אבל אין ספק שאם מפעלו ישפר את זה, זה יהיה רק לטובה]. כל השקפה מתאימה למקומה, ומספיק כבר לעשות עסק מכל הגיג. מי שגדל בצורה דיכוטומית כזו, אולי באמת מוטב שיישאר נטוע בהשקפתו הצרופה, שייזהר מלשמוע עוד דעות, ומלתת בדל של אופציה שיש עוד אמתויות. אברך שבאמת בטוח בעצמו ויודע שהוא מחזיק את העולם והוא בראש הפירמידה, אל לו להתייחס לנאומים מבנייני האומה שלא נועדו כלל לאוזניו, אך כאשר יגיע למצב כזה, הוא או אחד מילדיו, שייזהר מההשקפה הצרופה שהכניסו לו כשהיה בישיבה קטנה, שיבין שכעת צריך לשמוע דברים אחרים, שכעת צריך להיות קשוב לדברים אחרים ושונים, והכל בשביל אותה מטרה - לעשות רצון הבורא.

מעניין לעניין, חונכנו בישיבות להיות ביקורתי כלפי כל דבר, להפעיל את הראש ולחשוב מה דעת התורה, או דעת ההשקפה [ולפעמים זה רק "מה היה מרן / המשגיח / ר' חצקל / ר' זוכמיר אומר על זה"...]. זו תכונה חשובה מאוד, אך לפעמים חכם יותר לכבוש את התכונה הזו. לא על כל דבר חייבים להביע עמדה. לא כל דבר צריכים לדרג, ולא לכל איש צריכים לתת ציון טקסטילי בנוסח 'סוג א' או 'סוג ד', וכמאמר המשורר: "אל תסכמו אותי בויקיפדיה". אין לי ספק שמי שיישאל כלפי פעילות מסוימת או קהילה פלונית ויענה כי הוא מעדיף שלא להידרש ולא להביע עמדה, בפרט לאור העובדה שהוא לא בדק את הנתונים כראוי, לא ייתבע על כך בשמיים. ומרגלא בפומיה דאחד החכמים, כאשר שאלוהו על קבוצות שונות או על מפעלי תורה שונים: "אני לא נהג מונית". נהג מונית יכול להביע עמדה על כל דבר שזז בלי להבין גרוש בנושא המדובר ובטח בלי שום ניסיון, פשוט כי אין לו משהו טוב יותר לעשות. אברך כולל יקר, ר"מ או משיב, משגיח או סתם איש טוב, עזוב את הנושא, אתה לא חייב להביע עמדה על כל דבר. בפרט אם כעת זה לא נוגע אליך למעשה.

[הדברים נכתבו בחפזה ואני יודע שיש כאן סלט גדול, אבל אני סומך על הציבור שיבין את המורכבות (...) ואת הנקודה המרכזית בלי להיטפל לרמיזות שונות או לפרטים שאינם מהותיים מבחינת הנושא.]

פלתי · הודעהעל ידי **פלתי** » ג' יוני 05, 2018 5:21 pm

שפתיים ישק. מזדהה לגמרי עם כל דבריך הנכונים והנבונים.

משוש דורים · הודעהעל ידי **משוש דורים** » ג' יוני 05, 2018 5:31 pm

זייער גוט

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ג' יוני 05, 2018 6:22 pm

אין בדעתי, בל"נ, לאמת או להתעמת עם כל הנטען. אין ספק שיש כאן הרבה חומר עיוני ונכון למחשבה וגם לחשבון נפש עבור אי אלו ציבורים ואנשים פרטיים שרוממות ההשקפה בגרונם, ולבם ומעשה ידם בפועל רחקו מכך, ורק מרפים אחרים ומבקרים את מומיהם. עם זאת, נדרשת תמיד אמת מידה לא להקצין יתר על המידה, הן בהטחת יתר על אנשים וקבוצות מסוימות כאילו כל תחלואי החברה החרדית בעטיים, והן בחוסר נכונות לבדוק האם אמנם קבוצות או אנשים אחרים אינם נוהגות בדומה לזה כאשר ה'השקפה' היא לצידם. (כולנו ראינו כיצד חלק גדול מהמגזר המכנה עצמו 'חרדים עובדים' נזעק להצלת ההשקפה של 'כבוד התורה'... של גדולים מסוימים שחפצו ביקרם, עם האייפון בידיהם).

לגופם של דברים, הייתי רק רוצה לעורר נקודה חשובה מאוד, שקשורה מאוד לכל האשכולות שנפתחו באחרונה, וזה התחדד אצלי למקרא דברי פותח האשכול.

אותו 'איש מעשה' שפועל עניינית וריאלית ופועל באופן חיובי ומועיל, וח"ו לא מקלקל את כל הערוגה, הוא בעצם נהנה מכל הפרדס שנטעו אנשי ההשקפה במלחמות רבות ובהמון בזיונות. הרי גם אתה תודה, כל מה שניתן להתחיל לתת דריסת רגל למיזמים מורכבים או מוסדות שמתאימים רק לכל מיני, זה רק אחרי שכבר יש את הקלאסי, את הרצוי, ואת מה שנהפך למצוי, לא כדבר מובן מאליו. לו נניח שאנשי ההשקופה לא היו הודפים את פא"י, כדוגמא, הרי לא היתה החרדיות בכללותה נראית כפי שהיא נראית היום, ב"ה, עם כל החסרונות. אם כל הישיבות היו כמו 'חברון' או עטרת', ולא היה את תפרח או את פוניבז', כולנו מוכרחים להודות שהיינו גם מפסידים כמה דברים, ואיני רוצה להיכנס לפרטים.

עוד נקודה חשובה מאוד, בשוליים. בעקבות הפוליטיקה נהיית נטיה לשייך את בעלי ההשקופה ואנשי המעשה לפי ההשתייכות המגזרית והחלוקה המפלגתית. נח מאוד לתלות את ה'סרחון' של סוג א' וסוג ב' כלפי העובדים בנתי גרוסמן או ביתד נאמן העתיק. זה פשוט לא נכון. ר' אביעזר פילץ, למשל, או ר' יענק'ב פרידמן, השיחות הרבות שלהם תרמו המון, לפחות לבוגריהם, לאפליה הזאת. אין ראש ישיבה שדיבר כ"כ הרבה על אברכיות למול בלב'תיות כמותם. כך ידוע לי כבר במשך שנים מהחברותות שלי.

ז"א המאפיינים של ההשקפה, בסופו של דבר, זה פרי חינוך עקבי לאורך שנים, ואינו קשור כמעט לעיתונים ולמפלגות. זהו חינוך פנים ישיבתי. מגוחך שאת המירמור שומרים לכמה מושכים בעט לפה או לפה, זה כמו לומר שעיתון משפחה ברא ויצר את החרדי העובד, ולא אוירה של ישיבות ומשפחות שלמות...

לאור כל האמור, ההגינות מחייבת, שאם באים לשנות משהו מן המקובל, השינוי יבוא מהשורות של התלמידי חכמים שהיו שותפים להקמת הדור התורני הזה בצביונו הנוכחי על מעלותיו ועל חסרונות הרבים, ולא ע"י אנשים שהם לגמרי חיצוניים, הן בהקמה ובבנין והן בליקויים. דרך משל, רב חשוב ככל שיהיה, אם הוא מגיע מחוג אחר (בנושא החרדים העובדים: חסיד / חוצניק / ספרדי עממי) אינו זכאי לעצב מחדש את הילד של השכן.

אש משמים · הודעהעל ידי **אש משמים** » ג' יוני 05, 2018 8:26 pm

יפה כתב רב 'פלגינן' אם כי אני מקווה שלקח בחשבון את האש שתבוא עכשיו ממפלגת ההשקפה..

לענ"ד כל עניין ה'השקפה' הפך לצחוק ולשנינה אצל ציבור מסוים משום שהוא כבר אינו ברור וגם הפך לנחלת כל מי שמשועמם רוב זמנו אך הוא בעל חזות 'יהודית/חרדית/קיצונית' ומשכך אין תוכן אמיתי בהשקפה זו.
ההשקפה האמיתית היא אותה השקפה של הרמח"ל או בעל חובת הלבבות המלא וגדוש בכל התורה כולה והמבט שלהם על תופעות הזמן הוא הראוי לשם 'השקפה' וכן ע"ז הדרך אצל גדול"י אך משנמסרה ההשקפה לעיתונאים לבלרים וסופרים משועממים השומרים על הגחלת וכו' וכו' אבדה אותה אבן יקרה ושמה השקפה אין כבר התורה מורה דרך ללומדיה ועוסקיה אלא כישרון הכתיבה בסגנון מסוים הוא יורה הדרך.
משהבין הציבור שכך המצב גיחך בשקט לעצמו ונטש את דרך ההשקפה החדשה וחזר למצוא בתורה עצמה את אותה אבידה.

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ג' יוני 05, 2018 8:33 pm

אש משמים, בטוחני שדילגת על תגובתי המתונה.

אותה צרה צרורה של מפלגתיות המביאה לנו את ה'השקפה' למקומות שלדעתך אינם ראויים, היא זו שמביאה אותך לקחת את הכל הכל רק לכיוון מסוים, ולפרוט הכל לפרוטות קטנוניות, במקום לנהל דיון רציני ומעמיק.

באשכול הסמוך על 'אחוות תורה' והרב לייבל, היתה לי החויה המחכימה להבחין בין אלו שדעתם - דעתנותם קדמה להשתייכותם, לבין אלו שהשתייכותם חזות הכל, ואין שיור לשום דעת, הכל צפוי והרשות לא נתונה. ב"ה שכאן בפורום הקול השפוי לגופם של דברים עדיין נשמע.

שמחו · הודעהעל ידי **שמחו** » ג' יוני 05, 2018 8:41 pm

אש משמים כתב:משהבין הציבור שכך המצב גיחך בשקט לעצמו ונטש את דרך ההשקפה החדשה וחזר למצוא בתורה עצמה את אותה אבידה.

חזון אחרית הימים...
לעת עתה אין רשות לשום אדם משום מגזר למצוא לבדו את 'ההשקפה' מתוך התורה עצמה.

הכתב והמכתב · הודעהעל ידי **הכתב והמכתב** » ג' יוני 05, 2018 9:48 pm

בעקבות מאמרו של הרב פלגינן הבנתי היטב את האי נעימות שעלתה בי כשקראתי את אחוות התורה.
יישר חילו על מאמרו הנכון והאמיתי. וביותר על הבאת הדברים בסגנון מכובד ומכבד

ישא ברכה · הודעהעל ידי **ישא ברכה** » ג' יוני 05, 2018 10:01 pm

בעז"ה

יפה מאד כתב פלגינן. אם כי הדברים קלים בתאוריה, וכך אכן חיים החכמים היודעים את ה' ומבינים את מורכבות הדברים. אבל המון העם בעל השכל הגס מתקשה לחיות כך. ודאי יש צורך לחנך את ההמונים ולהרגיל את ההמון בעיון והתבוננות ככל האפשר, אבל צריך להכיר במציאות ולראות איך ומה נקלט אצל התלמיד. אצל המון העם הלמעשה נקלט הרבה יותר מאשר התאוריות השונות, [ושוב אינני מזלזל, ודאי שיש צורך לחנך לחשיבה, אבל צריך גם לשים לב מה קורה אחרי כל ההסברים וכו', מה בסופו של דבר מצטייר אצל התלמיד].

פעמים רבות מתוך רצון לחנך שלכל דבר יש מעלות וחסרונות ולכל חוג את מעלותיו, ובעקבות כך אי אפשר לשלול וכו', אצל התלמיד המסר שנקלט הוא כולם טובים/כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב.. בלי לחשוב שלכל חוג יש מעלות וחסרונות, אלא כולם טובים כי כולם טובים כי אסור להגיד רע על יהודי וכו'. ולכן גם התאוריה צודקת, צריך לראות האם אנחנו מצלחים לחנך כך, ובצורה כזו צריך לעשות את השיקולים רווח אל מול הפסד.
רמז לעיקרי דברים אלו החזו"א באיגרת הידועה על הקיצוניות אצל הנוער.

ולהרב אש משמים, אם כי גם לטעמי האישי ההשקפה חרגה הרבה מעבר למקומה הראוי ביהדות, ואצל גסי השכל היא תופסת מיקום מרכזי מידי בחיים על חשבון העסק באמונה/ידיעת ה'/אהבת ה' ושאר חובות הלבבות ועבודת ה' בב"א לבוראו וב"א לזולתו, ושוב חובה לציין שלא כך אצל מנחילי ההשקפה, וברי הדעת. שאצלם אכן כבודה במקומה מונח, והם נותנים את היחס והמשקל הנכון לשאר חלקי עבודת הבורא. ומי כמו הגר"ש אוירבעך שאולי הוא המזוהה יותר מכל אם המושג השקפה בחמשת השנים האחרונות, וכל מי שהיה במחיצתו [וגם מי שלא, כמוני] יכל לראות שהוא חושב על בורא עולם רוב הזמן ואת העסק של ההשקפה הוא ייחד לזמן הראוי. מ"מ אותם מנחילי ההשקפה החלטותיהם נבעו מתוך תפיסת ההמון שכולל הרבה מאד גסי שכל, וכנראה שהכריעו שלמרות הכל רב התועלת על הנזק.

עפ"י רוב הבוז המוחלט לכל עסק ההשקפה אינו נובע מאהבת ה' ומאהבת החכמה אלא משנאת המפלגה שחרטה על דגלה את ענין ההשקפה. ואם אמנם חלק מהביקורת על המפלגה היא העדר המשקל הנכון לענין ההשקפה, אך אם שנאת נושאי דגל ההשקפה תביא לידי איבוד ההשקפה לחלוטין, הרי לנו בומרנג לתפארת.

ולסיום, אי אפשר שלא להודות להרב פלגינן על דבריו המשובחים, על ההליכה בלולינות בין הטיפות, ולהצליח לבקר באופן נעים. אבל לחיות את התורות הללו כתורת חיים, זה מורכב לעין ערוך מלכתוב אותם, ואני משער שהרב פלגינן יסכים עימי.

האלוקים יתן בידינו לדעת אותו ולעובדו באהבה ויראה.

החושב · הודעהעל ידי **החושב** » ג' יוני 05, 2018 10:21 pm

ישא ברכה כתב:יפה מאד כתב פלגינן. אם כי הדברים קלים בתאוריה, וכך אכן חיים החכמים היודעים את ה' ומבינים את מורכבות הדברים. אבל המון העם בעל השכל הגס מתקשה לחיות כך. ודאי יש צורך לחנך את ההמונים ולהרגיל את ההמון בעיון והתבוננות ככל האפשר, אבל צריך להכיר במציאות ולראות איך ומה נקלט אצל התלמיד. אצל המון העם הלמעשה נקלט הרבה יותר מאשר התאוריות השונות, [ושוב אינני מזלזל, ודאי שיש צורך לחנך לחשיבה, אבל צריך גם לשים לב מה קורה אחרי כל ההסברים וכו', מה בסופו של דבר מצטייר אצל התלמיד].

יפה כתבת.
זה אמנם משעשע לתאר כל מיני ביטויים קיצונים ומגוחכים של ההצמדות העיוורת להשקופה, אבל יש בזה משהו נורא לא הוגן. זה כמו שיבוא אחד ויתחיל להתלוצץ על תרופה פלונית: כמה טיפשים אלו שהמציאו אותה וכמה מטומטמים אלו שצורכים אותה - ויבנה את יסוד דבריו על קיום תופעות הלוואי של התרופה.
אדוני המבקר, עמדת פעם במקום של הרופא שעליו מוטלת האחריות לתת טיפול הטוב ביותר? התמודדת בהצלחה עם המצב המורכב בלי להזדקק לתרופה שאותה אתה שם ללעג?

יונת אלם · הודעהעל ידי **יונת אלם** » ג' יוני 05, 2018 10:30 pm

אם הזכירו את ראשי הישיבה דתפרח שליט"א כמי שמדברים על מעלת האברכיות מול הבעלבתיות, יורשה להזכיר למען ההיסטוריה שנשכחה שיש אחד ממבצרי התורה זה שבעים שנה שם חינכו לא רק לשאוף לחיי תורה אלא אפילו לא לרוץ לשטעלע'ס אלא להישאר באהלה של תורה ליד הסטנדר הלא היא 'כנסת ישראל' דסלבודקה בגבעת רוקח ב"ב.
מרן רבי מרדכי שולמן זצ"ל ובנו הגאון המופלא רבי נתן זצ"ל הנחילו את השיטה הזו ועמהם להבחל"ח הגאון המופלא רבי דב לנדו שליט"א. היה פעם אברך שרצה כדי להכניס כמה לירות הביתה לההדיר ראשונים באחד המכונים, הגרד"ל לא הבין אותו ואמר לו, חסר לך כסף לך תחלק חלב באשמורת הבקר בבתים... לעזוב את החברותא והגמרא בשביל כסף...
אבל דווקא שם לא ייצרו את "ההשקפה בטהרתה במסורת איש מפי איש עד..."

נוטר הכרמים

יונת אלם כתב:אם הזכירו את ראשי הישיבה דתפרח שליט"א כמי שמדברים על מעלת האברכיות מול הבעלבתיות, יורשה להזכיר למען ההיסטוריה שנשכחה שיש אחד ממבצרי התורה זה שבעים שנה שם חינכו לא רק לשאוף לחיי תורה אלא אפילו לא לרוץ לשטעלע'ס אלא להישאר באהלה של תורה ליד הסטנדר הלא היא 'כנסת ישראל' דסלבודקה בגבעת רוקח ב"ב.
מרן רבי מרדכי שולמן זצ"ל ובנו הגאון המופלא רבי נתן זצ"ל הנחילו את השיטה הזו ועמהם להבחל"ח הגאון המופלא רבי דב לנדו שליט"א. היה פעם אברך שרצה כדי להכניס כמה לירות הביתה לההדיר ראשונים באחד המכונים, הגרד"ל לא הבין אותו ואמר לו, חסר לך כסף לך תחלק חלב באשמורת הבקר בבתים... לעזוב את החברותא והגמרא בשביל כסף...
אבל דווקא שם לא ייצרו את "ההשקפה בטהרתה במסורת איש מפי איש עד..."

נחמד ונעים, אמת ויציב. ובאמת יש להתפעל מהאחוז הגבוה של האברכים המבוגרים יוצאי סלבודקה, ללא כבוד ומעמד, לפחות פה בבני ברק, עשרות עשרות שמחתנים נכדים...

חוץ מהמשפט האחרון, שלענ"ד, אוהו, כמה הוא רחוק מהאמת. אמנם הקטגוריה שם היא לא 'השקפה' ו'מסורת', אבל סלבודקה וחוגי חזו"א שאכן הגרנ"צ שולמן זצ"ל ויבלחט"א הגר"ד לנדו שליט"א הינם דבריהם (דלי"ת פתוחה) המרכזיים הם לא הדוגמא להכלה רחבה ולעידוד מעש. ממש לא. רק ששם במקום דגש על ההשקפה והמסורת שעוברת דרך הרב שך, הדגש הוא על דקדוק ההלכה (המאוד מסוים למה שמורגל אצלם, וזה מאוד הרבה) המקובל מבית מדרשו של מרן החזו"א, וכמובן גם חוש הביקורת המפותח וה'ידיעה בחכמי התורה'.

אז איש מפי איש בלי עד... רק שני דורות עד שנים וחצי.

נוטר הכרמים

החושב כתב:
ישא ברכה כתב:יפה מאד כתב פלגינן. אם כי הדברים קלים בתאוריה, וכך אכן חיים החכמים היודעים את ה' ומבינים את מורכבות הדברים. אבל המון העם בעל השכל הגס מתקשה לחיות כך. ודאי יש צורך לחנך את ההמונים ולהרגיל את ההמון בעיון והתבוננות ככל האפשר, אבל צריך להכיר במציאות ולראות איך ומה נקלט אצל התלמיד. אצל המון העם הלמעשה נקלט הרבה יותר מאשר התאוריות השונות, [ושוב אינני מזלזל, ודאי שיש צורך לחנך לחשיבה, אבל צריך גם לשים לב מה קורה אחרי כל ההסברים וכו', מה בסופו של דבר מצטייר אצל התלמיד].

יפה כתבת.
זה אמנם משעשע לתאר כל מיני ביטויים קיצונים ומגוחכים של ההצמדות העיוורת להשקופה, אבל יש בזה משהו נורא לא הוגן. זה כמו שיבוא אחד ויתחיל להתלוצץ על תרופה פלונית: כמה טיפשים אלו שהמציאו אותה וכמה מטומטמים אלו שצורכים אותה - ויבנה את יסוד דבריו על קיום תופעות הלוואי של התרופה.
אדוני המבקר, עמדת פעם במקום של הרופא שעליו מוטלת האחריות לתת טיפול הטוב ביותר? התמודדת בהצלחה עם המצב המורכב בלי להזדקק לתרופה שאותה אתה שם ללעג?

יישר כח. היטבתם לבטא את מה שרמזתי לעיל. זה לא קונץ לעמוד על אדמת ארץ 'ההשקפה הטהורה' ולייבא תיקונים ושידרוגים מכל מיני מחוזות, מבלי להכיר במעשה נסים שהתחולל כאן.

ושוב הדוגמא מהאשכול הסמוך, הרי הרב לייבל שליט"א וכל סיעתו מרבים לנקוט את הדוגמא היפה של אמריקה כמודל לעוסקים בפרנסתם העושים תורתם קבע. אכן, ישנה תופעה די רחבה כזו. אבל האם ניתן להשוות בכלל בין המצב הרוחני הכללי בכל השטחים, ובפרט הרמה התורנית הרווחת, בין כאן לשם? שכיחי שיירתא, וניתן לשמוע מפיהם את ההבדלים התהומיים המצדיקים שהות ארוכה כאן של מבקשי ד' בתנאי עוני וקשיים אדירים.

שעת הכושר · הודעהעל ידי **שעת הכושר** » ד' יוני 06, 2018 8:54 am

אם כבר, אולי סתם שאלה צדדית;

בניגוד לסטריאוטיפ (הֶטְפֵּס), יש בפורום לאחרונה דבר מוזר מאד.
הרי מקובלנו שה'קנאים' הם אלימים וטיפשים, לא מבינים מורכבויות ולא מכילים שום דבר, ואילו הנורמליים הם הם המאוזנים החכמים המתונים והשקולים.
ומשום הכי בחרנו להימנות על הקבוצה השניה, מאז ולתמיד.
ואני הקטן עולם הפוך ראיתי כאן.
הקנאים מביעים את הביקורת שלהם (בדרך-כלל) בצורה ענינית ומכובדת, לא שוכחים (לדוגמא) לתת צל"ש להרב ליבל על מפעליו, כהקדמה לביקורת אותה הם באים להעמיד, וגם את הביקורת עצמה הם מעלים כהצעה לדיון, תוך רצון (כלפי חוץ) לשמוע תשובות וכו', והכל מתוך הבנה למניעים ולמעלותיהם ותועלתם, אלא שבכל זאת (לעניות דעתם) היה ראוי לעשות כך וכך או לחדד לכיוון כזה ואחר, הכל כדי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה מקוצפת בשלימות.
ואילו הנורמליים בוחרים בדרך של חירוף וגידוף, בהצגת הצד שכנגד רק על מגרעותיו וריקנותו, בקביעות הם יבחרו את הדוגמאות הכי מכוערות של הקנאים, הכל בצורה חד צדדית, בלי טיפת הכלה, בלי שמץ של הבנת מורכבויות. ההשוואה תמיד תהיה בין ה'פשוט' הצדיק, ל'קנאי' הרשע. השימוש בשקרים גסים ודקים ואלימות מילולית, נעשה למשהו בסיסי שאי-אפשר לדלג עליו.
הצונאמי המרכזי שאני מבחין כאן, הוא הדיפת כל ניסיון של ביקורת, או אפילו רק הצעות לשיפור. בהשתדלות מכוונת לפגוע בגופו של כותב.
נסו זאת בעצמכם. פתחו אשכול בנושא כל שהו מן הסוג הנ"ל, נניח משהו על היוזמה לשלב קלטערס במערך מצוות שילוח הקן, או על חלוקת כוסות קפה בקריאת התורה בשבת, אמירת מי שברך ללובשי חולצות תכלת בסיום אמירת תפילת השלה ופרק שירה, או מה שתבחרו, ותתחילו לספור.
יבואו כמה 'קנאים' ויגידו "אולי לא כדאי", "מה הרב פילץ היה אומר על זה", וכהנה מן התגובות, חכמות יותר או עוד יותר, נכונות פחות או עוד פחות. מין דיון מנומנם כזה. ואז יבוא הצונאמי הגדול. "די כבר, אתם כל הזמן מפריעים", "אתם בעצמכם שותים כל היום פיצה", "גרוסמן הזה בכלל הרי היה בצבא", "איך אתה מעיז לדבר ככה הרי אתה בעצמך", "כל התורה בדור זה רק אנחנו", וכו' וכו'.
אז מה נהיה איתנו? סוג חדש של נורמליים?
אחרי שנים של סבל ודיכוי, לא הגיע הזמן לזכות לקורטוב של נורמליות אמיתית?
האם כל ביקורת שנאמרת, צודקת או לאו, צריכה למוטט את שלוות נפשינו?
או איך יאמר את זה פלגינן, האם המודל שלנו זה מערכת העצבים של נהגי מוניות?
אז סך הכל רציתי לבקש; אנא! נורמליות!

יונת אלם · הודעהעל ידי **יונת אלם** » ד' יוני 06, 2018 9:04 am

צודק הרב 'שעת הכושר' ואגב שהזכרתם נהגי מוניות, הגאון העילוי ר' מרדכי פגרמנסקי זצ"ל אמר פעם למאן דהו שהיה מיוחד ב'חוש הביקורת' שלו גם על חכמי ישראל והיה לו טענות על הנהגתם, אם אתה עולה על מונית כאן בצרפת ומבקש מהנהג לכתובת פלונית אתה תסמוך עליו בעיניים עצומות שיביא אותך לכתובת (עוד לפני הוויז ודומיו) אמר לו הלה, בוודאי, הלא הוא נהג מונית.
אמר לו רבי מרדכי: ועל חכמי ישראל אתה סומך פחות מנהג מונית?!!

מאור עינים · הודעהעל ידי **מאור עינים** » ד' יוני 06, 2018 10:11 am

שעת הכושר כתב:אם כבר, אולי סתם שאלה צדדית;

בניגוד לסטריאוטיפ (הֶטְפֵּס), יש בפורום לאחרונה דבר מוזר מאד.
הרי מקובלנו שה'קנאים' הם אלימים וטיפשים, לא מבינים מורכבויות ולא מכילים שום דבר, ואילו הנורמליים הם הם המאוזנים החכמים המתונים והשקולים.
ומשום הכי בחרנו להימנות על הקבוצה השניה, מאז ולתמיד.
ואני הקטן עולם הפוך ראיתי כאן.
הקנאים מביעים את הביקורת שלהם (בדרך-כלל) בצורה ענינית ומכובדת, לא שוכחים (לדוגמא) לתת צל"ש להרב ליבל על מפעליו, כהקדמה לביקורת אותה הם באים להעמיד, וגם את הביקורת עצמה הם מעלים כהצעה לדיון, תוך רצון (כלפי חוץ) לשמוע תשובות וכו', והכל מתוך הבנה למניעים ולמעלותיהם ותועלתם, אלא שבכל זאת (לעניות דעתם) היה ראוי לעשות כך וכך או לחדד לכיוון כזה ואחר, הכל כדי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה מקוצפת בשלימות.
ואילו הנורמליים בוחרים בדרך של חירוף וגידוף, בהצגת הצד שכנגד רק על מגרעותיו וריקנותו, בקביעות הם יבחרו את הדוגמאות הכי מכוערות של הקנאים, הכל בצורה חד צדדית, בלי טיפת הכלה, בלי שמץ של הבנת מורכבויות. ההשוואה תמיד תהיה בין ה'פשוט' הצדיק, ל'קנאי' הרשע. השימוש בשקרים גסים ודקים ואלימות מילולית, נעשה למשהו בסיסי שאי-אפשר לדלג עליו.
הצונאמי המרכזי שאני מבחין כאן, הוא הדיפת כל ניסיון של ביקורת, או אפילו רק הצעות לשיפור. בהשתדלות מכוונת לפגוע בגופו של כותב.
נסו זאת בעצמכם. פתחו אשכול בנושא כל שהו מן הסוג הנ"ל, נניח משהו על היוזמה לשלב קלטערס במערך מצוות שילוח הקן, או על חלוקת כוסות קפה בקריאת התורה בשבת, אמירת מי שברך ללובשי חולצות תכלת בסיום אמירת תפילת השלה ופרק שירה, או מה שתבחרו, ותתחילו לספור.
יבואו כמה 'קנאים' ויגידו "אולי לא כדאי", "מה הרב פילץ היה אומר על זה", וכהנה מן התגובות, חכמות יותר או עוד יותר, נכונות פחות או עוד פחות. מין דיון מנומנם כזה. ואז יבוא הצונאמי הגדול. "די כבר, אתם כל הזמן מפריעים", "אתם בעצמכם שותים כל היום פיצה", "גרוסמן הזה בכלל הרי היה בצבא", "איך אתה מעיז לדבר ככה הרי אתה בעצמך", "כל התורה בדור זה רק אנחנו", וכו' וכו'.
אז מה נהיה איתנו? סוג חדש של נורמליים?
אחרי שנים של סבל ודיכוי, לא הגיע הזמן לזכות לקורטוב של נורמליות אמיתית?
האם כל ביקורת שנאמרת, צודקת או לאו, צריכה למוטט את שלוות נפשינו?
או איך יאמר את זה פלגינן, האם המודל שלנו זה מערכת העצבים של נהגי מוניות?
אז סך הכל רציתי לבקש; אנא! נורמליות!

הרב "שעת הכושר"
כנראה נשאר בך תמימות [חיובית], ואתה חושב שאם אנשים כותבים שליט"א ליד הרב ליבל, או כל צורה אחרת, זה אומר שהם פשוט דנים בנושא בצורה עניינית,
צריך להבין את המצוקה של "מבקרי המדינה", הרי כל יום וכל היום יש להם רק טענות ומענות, אם זה על איגוד בני הישיבות, ואם זה על קירוב, ואם זה על הפלאפונים המוגנים וכו', [ויכול להיות שבחלקם יש צדק מסוים]
אנשים אלו בדרך כלל לא עשו בחייהם כלום, לתקן בעיות וכשלים במערכת, הם נהנים ממעמד מיוחד, אין להם חובה להציג אופציה או דרך אחרת, רק לבקר ו"להתבונן" איך היה צריך לעשות את זה יותר טוב...
כמובן שבשלב מסוים אנשים רואים אותם כמטרד, והם נאלצים לפחות לעטוף את זה בצורה מכובדת ומאופקת, הם רק שואלים... או אפי' מוכנים להציע עצות...
כמובן שכל דבר במסגרת המתאימה כאן בפורום הם "רק" שואלים, ובמקומות אחרים, אנשים וארגונים רבים מושמצים אצלם עד היסוד, ולכן אנשים רבים קיבלו אלרגיה חמורה לכל ביקורת מאנשים אלו.
כמובן החכמה היא ללמוד להתעלם מכל זה, וכן לדעת לתת ביקורת בשעת הצורך, כמובן בצורה המתאימה והמועילה,

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ד' יוני 06, 2018 10:16 am

הרב שעת הכושר, דבריך הפעם (בשונה ממקומות אחרים) הם דמגוגיה במיטבה (לעניות דעתי). ודי בזה.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' יוני 06, 2018 10:52 am

הרב פלגינן הוא מהכותבים המוערכים והנעימים בבימ"ד, ובכ"ז אני נאלץ לנקוט עמדה שכנגדו על כל דבריו.

כבר זמן רב - הרבה לפני המחלוקת האחרונה כמובן - המונח "השקפה" הפך בחוגים ידועים למשהו שיש ללעוג לו, לבוז למי שנחשד עוסק בו, ולנחור מול כל דבר שיש בו מריחו. בעלי הנפש היפה לא תתקרר דעתם עד שלא יאייתו אותו: השקופע.

ואני הקטן שואל מה מכוער בהשקפה ומקסים בהשקפת עולם?!

האם מתנגדי ה"השקפה" מבקשים להעמיד את כל היהדות על מ"ב ושעה"צ וכל השאר לדעתם הוא משהו פלסטי נימוח, באופן שכל שמדבר בו בנחרצות הוא צר אופקים?

כל אדם בר דעת מגבש את השקפתו על החיים, את תפיסתו ואת סולם ערכיו, חלקם יונקים את השפעתם מדברי תורה ואחרים - להבדיל - ממקורות אחרים. מותר וראוי לו לאדם שהדברים יהיו ברורים אצלו, עד שיוכל ויבקש לעמוד על דעתו מול רעהו החושב אחרת.

ולמה נגרע?

אין לי שום עמדה בענין הרב לייבל ומפעליו משום שאין לי את כל המידע על מכלול מפעליו וכו', ומכיון שלא התחייבתי להנפיק דף עמדה בכל נושא אני מתיר לעצמי לדלג על הענין. אבל אם יש חברים המרגישים שיש כאן קריאת תיגר וערעור של סולם הערכים - נשמת אפה של כל חברה דעתנית - למה לא יורשה להם להתבטא בחפשיות, וכנ"ל בשאר הנושאים אליו רומז הרב פלגינן. מה מקום יש כאן ללעג?

אכן, צודק הכותב שיש להיות זהיר בביקורת, לבדוק היטב את מניעיה, והלב יודע אם לעקב וכו'. אבל הדיון עצמו אין ראוי ממנו והלעג מכאן והלאה.

ומחמת עייפות קיצרתי וסתמתי ועם הקוראים הסליחה.

ואגב הגרש"י בורנשטיין זצ"ל הנזכר כאן לשבח, הרי הוא מאבי אבות העוסקים ב"השקפה" בדור האחרון...

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ד' יוני 06, 2018 11:53 am

כבר מהודעתו הראשונה של ידידי הנוטר, חשתי צורך להבהיר דבר חשוב. לצערי האשכול ממשיך ומידרדר לפסים פוליטיים ואני חש חוב לעצור זאת מידית. תוך כדי הכתיבה הקדימני ידידי הראי"ס שנתפס גם הוא לכת הנעלבים, ושלא בצדק. אני רואה חובה לעצמי להגיב על הטיעונים העיקריים שעלו ואקווה שנוכל לסיים את הסיפור בזה.

1. כמו שהדגשתי, ואדגיש ביתר שאת, איני חולק על המושג השקפה. בניגוד לדעת רבים שמגדפים את עצם המושג, אני כן חושב שלא כל השקפה – לרעה. אכן לכל אדם ישנה השקפת עולם ואין כל פסול במושג כשלעצמו. [אגב, הדחייה של רבים מהמונח 'השקפה' היא באמת מחמת השימוש המוגזם והלא מתאים של אנשי ההשקפה, דחייה מהמונח במקום מהתכנים שהכניסו לתוכו, ויש להצר על כך רבות].
במאמר המוסגר אבקש מהנוטר לתת לנו מספר מלים (באשכול חדש) מהי באמת "השקפה" זו, מה הם גדריה, והיכן בעצם היא כתובה בתורה [ואם היא כתובה במפורש, אזי היא בכלל התורה ולא מושג חיצוני, ואם היא אינה כתובה – ] למה היא מחייבת אותנו, או למה השקפה של איש פלוני מחייבת גם את האחרים ועוד ועוד. דומני שלא כולם כאן מדברים על אותו נושא.

הנקודה שעליה עמדתי היא אחרת. גם כאשר ישנה השקפה, עלינו לדעת היכן צריך לנפנף בה והיכן צריך לנצור אותה. עת לדבר ועת לשתוק.
הביקורת שלי לא כוונה כלל כלפי ציבור מסוים. אם תרצו מלים מפורשות, הייתה בתגובתי, באשכול זה וגם באחר, ביקורת גם על קנאות ההשקפה של יתד נאמן של היום [אף שיש מתרצים שמאגפים אותו מימין, אך התירוץ לא מספק]. אנשים שמעו בישיבה שלהם את ההשקפה הראויה מראשי הישיבה, זה יפה מאוד, אך כעת הם מנסים לשווק את זה להמון העם, השקפה בגרוש, השקפה שמשמשת לעיטוף דגים. לא כל מה שבן ישיבה צריך לשמוע, מתאים להמון העם.
הדגשתי בדבריי שאני בכוונה מקצין את הדוגמאות כי מהקיצון אתה מבין טוב יותר את האמצע. אין כאן מצב בינארי של "איש השקפה" או "איש מעשה". בין הקיצוניות לשני הצדדים יש רצף ארוך עם המון המון באמצע. אך קל יותר לדון במקרי קצה כדי להבין את המינון של האמצע, וכמו שנוהגים גם בגמרא ובכל תחום מדעי אחר להבדיל. אנא, להבין.
הנקודה שאליה אני מוביל, כאמור, היא נקודת המינון הנכון והמיקום הראוי. נקטתי בדוגמה כדי להמחיש היכן בא לידי ביטוי ההרס של השקפה שאינה במקומה הנכון. בדוגמה של 'אחוות תורה' המצב הוא אכן כזה. אני לא בא להאשים אף אחד במצב הרוחני הירוד של רבים מהעובדים, אך ככל שתציג את המצב שלהם כחמור יותר, היא הנותנת ודווקא משום כך עלינו לתמוך בכל לב ולהרים על כפים את מי שבא לחולל מהפכה בתחום. נניח שנסכים לטיעון האווילי שמפחדים לתת לגיטימציה, לפחות תשבו ותשתקו. במקום זה, מחכים לארגון בפינה, ואם פעם התבטא רד"ל או מישהו מהארגון במילה או שתיים שלא תואמים את השקפת המפלגה, ישר ארטילריית השקפה [ושוב, אני לא מדבר כעת על עיתון מסוים]. ואתה עומד ומתפוצץ, עד שיש מי שבא להציל, אתה חייב להרוס את זה?! למה ליצור תחושת בהלה מכל פליטת פה של מאן דהו?! [גם פרקטית, המלחמה נותנת את הלגיטימציה הכי חזקה]. עפר אני תחת כפות רגליהם, אבל במבטי האישי זה פשוט בלתי נתפס.

2. עלה כאן – ובעיקר באישי – טיעון לפיו רד"ל צריך לחנך את הבעל'בתים שלו. ונכון שהוא לא יכול "לצעוק" עליהם, אבל לפחות שיזרוק להם פה ושם מלים של עידוד וחיזוק, שיתנהגו יותר כבני תורה. ובכן, מלבד חוסר ההבנה הטכני ללבם של אנשים שיברחו מ"ארגון חינוכי", יש כאן חוסר הבנה מהותי יותר בעמדת ר"ד לייבל. לייבל אינו ראש ישיבה או משגיח או מנהל רוחני. גם בעיני הלומדים באחוות תורה הוא אינו משקף יותר מאשר עסקן דגול שבא להרים פרויקט נחוץ [אין לזה קשר לחייו האישיים כת"ח ומרביץ תורה דגול, הנושא הוא זיקתו לארגון זה]. אולי אם היה מתחיל לחנך ולהשפיע אידאולוגיה, ההתנגדות של בעלי ההשקפה הייתה מובנת יותר. אך כעת, הוא לא מנחיל ערכים לאומה, ומלבד כמה נאומים פה ושם שבהם הוא מציג את חזונו ואת מטרות הארגון, הוא לא מתיימר לחנך או לשנות אף אחד.

מה שיש לקוות שיקרה, שבמקביל להשקפת בני התורה שהם נזר הבריאה, יקבלו גם הבעל'בתים תחושת רוממות כלפי עצמם, ביודעם שזוכים הם לקבוע עתים ללימוד התורה בעיון, מה שיחבר אותם בסופו של דבר לרוחניות וישפר מאוד את מצבם הרוחני. אין לידע כמה זה ישפר את אלו שכבר נפלו, אך זה בוודאי יציל את הדור הבא של העובדים. תהליך איטי שצריך רק לקוות שלא ייהרס ע"י בעלי ההשקפה בגרוש.

3. לגבי הטענה שעלתה שמאוד קל לדבר. אני מסכים שהנושא הוא מורכב ומסובך הרבה יותר ממה שניתן לכתוב ולהגדיר. ולכן אני חוזר שוב שאיני מבקר את עצם ההשקפה. אני בסך הכל מציב לנו מראה, לפני שאנחנו צועקים ומוחים בכל פעילות מטעמי השקפה, עלינו לבדוק כמה אנחנו מחוברים לדברים, כמה מעשינו קודמים להשקפתנו, וכמה אנחנו לוקחים בחשבון את המצב בפועל ומבינים שאין טעם להרבות בדיבורים על "דה-יורה" כאשר אנו תקועים עמוק ב"דה-פקטו".

4. ברצוני להעיר לגבי נקודה שעלתה. איך מחנכים ילד שהדרך שלנו היא הכי מוצלחת. זה נושא מאוד עדין ומורכב מכדי לכתוב אותו במלים קצרות, ובכל זאת, אקווה שדבריי יובנו ולא יסקלוני. יש אנשים שבאמת בטוחים שהדרך שלהם היא זו שניתנה למשה רבינו מסיני, ושכל סטייה קלה לדרך אחרת הינה בגדר שיבוש חמור וחשש יי"נ [כביטוי השגור אצל רבינו זצ"ל]. אני לא בא לתקוף עמדה זו ואני גם לא מדבר לאנשיה. אני פונה לרוב הציבור שלדעתי מבין את זה אחרת; הקב"ה מקבל נחת רוח הרמונית מכל ציבור היראים יחדיו. זה נותן את הדגש על תורה, זה על תפילה, זה על דעת תורה וזה על הצדיק, זה על שמחה, זה על קדושה וזה על הודאה. לכל אחד יש את הייחודיות שלו והקב"ה "צריך" את כולם [ואיני רוצה להיכנס כעת לרציונל ולביסוס התורני לדברים אלו. לצערי גם כאן בפורום אנשים מטילים בוץ איש על רעהו, כל אחד משווה את המניפסט של החברה שלו לשוליים של החברה האחרת. זה מה שקורה כששולי החברה נפגשים בשטיבלאך בשחרית של נ"ץ, הליטאי רואה את החסיד החארפן (כי אצלו עצמו זה רק מקרה חריג), והחסיד רואה את בעל הבלורית מדיף הריח שרחוק מקדושה (וכנראה כל הליטאים ככה), וכבר הצבעתי על התופעה במק"א]. אני לא מתכוון להתווכח על העמדה הזו, כי שרפתי מספיק אחוזים מחיי על הוויכוחים הטרחניים שלא מועילים לאף אחד ומובילים לאותו מקום. השומע ישמע והחדל יחדל וידלג לסוף ההודעה.
בדרך כלל הקב"ה מעורר אדם להבין שהוא רוצה ממנו דרך מסוימת שמתאימה לו לפי תנאי הגידול שלו, והוא בהחלט יכול ואולי צריך לטפח את ההשקפה הנכונה של דרך זו, הוא גם יחנך כך את ילדיו. דומני שדעת לנבון נקל שאדם שכל ההשקפה שלו היא נגטיבית, היינו "אנחנו נגד פלוני ונגד אלמוני", הוא יודע להגדיר לעצמו מה הוא "לא", אינו יכול ליצור חיבור אמתי לעמדה שלו, לא רק לילדיו אלא גם לעצמו. יתכן שנוח לו להתבצר במקום שלו והוא גם מתחבר למקום כי הוא הורגל אליו מילדות, אבל את ילדיו הוא לא באמת יחבר. מה שכן יקרה, שילדיו ילמדו לפסול את כל העולם אבל לא בהכרח ימצאו את החיבור האמתי שלהם לקב"ה. איני שולל מצב שצריך לדבר נגד אחרים, צעירי הצאן מתקשים לעתים להכיל מורכבות ובכדי להבין את עמדתנו יש לשלול אחרים, בנוסף יש מצבים שבהם הורה או איש חינוך נשאל מפורשות על קבוצה אחרת ואינו יכול להתעלם, אך הנקודה היא לתת ל"אחר" מקום זניח מאוד במרכיב האישיות שלנו, ולא שנהייה כל כולנו "לא" אחד גדול, וגם כשמבקרים לעשות זאת בכבוד הראוי ולא בביטול והשפלה ובטח לא לגופם של אנשים.
יש לעתים בחור שנמשך לחסידות, ואמר פעם חכ"א שחסידות, יותר משהיא תנועה, היא תכונה בנפש המצויה אצל חלק מהאנשים [זה מומחש טוב יותר על ברסלב ואכמ"ל], ולכן אדם מפוכח לא יניא את בנו להתחבר לקב"ה דרך חסידות, כי אם יבין לנפשו, יראה שיש כאן צוהר גדול ללבו של הנער, וכשיחנוך לנער על פי דרכו, הוא יוכל להשפיע עליו הרבה יותר ולשמור עליו בדרך לימוד התורה והיראה כראוי ובצורה שמחברת אותו. אבל מי שכל היום חינך והטיף נגד כל מי שלא חושב כמוהו, עומד בסופו של דבר בפני שוקת שבורה, כי יתכן וילדו לא מתחבר לדרך המוסר, אך כעת גם אין לו מענה בדרכים אחרות, כי אבא שלו טפטף לו ללא הרף שכל הדרכים פסולות ומיותרות, ונותר בנו כלי ריק, קיש קיש קריא.
[סיפר פעם מישהו סיפור משעשע אך נוקב וכואב. קבוצת בחורים יצאה לטיול, בווילנה הם פגשו באיכר זקן אשמאי שבקושי זכר שהוא יהודי. הבחורים שאלו אותו במה הוא יהודי, והוא השיב: נכון שאיני שומר שבת, אפילו לא יום כיפור, אני אוכל חזיר ואף נשוי לשיקצע, אבל דבר אחד מחזיק אותי ביהדותי - אני "מתנגד".]

יאמר מי שיאמר, קל לדבר, אבל אני לא רק מדבר, גם בדקתי בשטח. אני מכיר משפחות – וכל אחד יכול לבדוק – שאם תשאל את ילדיהם על ברסלב או על בריסק או על זוטשקא, הם לא יבינו מה אתה רוצה מהם, כולם יהודים טובים וכשרים, אבל הם אישית מחוברים לדרך שלהם. ומה חיבר אותם לדרך שלהם – העובדה שההורים שלהם עבדו את ה' מתוך חיבור פנימי עמוק לדרך, מתוך שמחה ושלוות הנפש, ולא מתוך מתח וכפייתיות. לעומת זאת, אני מכיר בעלי השקפה כבדים שבסופו של דבר ילדיהם ירדו מכל הפסים ויצאו קרחים מכאן ומכאן, וכמתואר. הווי אומר, חינוך הילד כראוי אינו נמדד לפי נפח ההשקפה של ההורים, אלא לפי רמת החיבור שלהם לדרך בה הם צועדים, ואין חיבור אלא מתוך הנאה (כמפורש ברש"י סנהדרין נח ע"ב).

סופו של דבר, לא נכנסתי כאן כלל לביקורת על מפלגה מסוימת, אלא על תופעה המצויה בכל ציבור ובכל מפלגה. הדברים מאוד כלליים וכל אחד ייקח את זה למקום שלו ובמינון המתאים. חבל שיש כאן חברים שבכוח מלבישים לעצמם את הכובע הבוער שעל ראש הגנב, כאשר הכובע הזה מעולם לא הוצת. אנא אחי, אל תרעו, ותשאירו את האשכול א-מפלגתי.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ד' יוני 06, 2018 12:07 pm

ועדיין הבעת ביקורת ספציפית בלי הכלה. כי גם השקפה נאותה על האופן בו אנו מתנהלים ומנהלים את חיינו - חשובה לאין ערוך.
ולאאע"ה ע"ה היה 400 פרקי מסכת ע"ז, וחז"ל הסתפקו בחמשה. וממילא כל תקופה וענינה.
כמובן שלא המדובר על ריפוי בעיסוק, ולא את היחידים שבכל העולם אנו מתקנים.

נהנה מהאוצר

נוטר הכרמים כתב:עוד נקודה חשובה מאוד, בשוליים. בעקבות הפוליטיקה נהיית נטיה לשייך את בעלי ההשקופה ואנשי המעשה לפי ההשתייכות המגזרית והחלוקה המפלגתית. נח מאוד לתלות את ה'סרחון' של סוג א' וסוג ב' כלפי העובדים בנתי גרוסמן או ביתד נאמן העתיק. זה פשוט לא נכון. ר' אביעזר פילץ, למשל, או ר' יענק'ב פרידמן, השיחות הרבות שלהם תרמו המון, לפחות לבוגריהם, לאפליה הזאת. אין ראש ישיבה שדיבר כ"כ הרבה על אברכיות למול בלב'תיות כמותם. כך ידוע לי כבר במשך שנים מהחברותות שלי.

מענין איך איש לא שם לבו לחילוק הפשוט. הגאונים ראשי ישיבת תפרח מחנכים כך את תלמידיהם היגעים בתורה להנחילם בדרך של ויגבה לבו בדרכי ה'.
ולהשוות את מעשיהם אפילו בדרך דמיון, לכתב עתון או עתון עתיק כלשהו שמתיימר לחנך את 'קוראיו' לויגבה לבו בדרכי מה??? אלו דרכים ??? וכי חינוך בישיבה שווה ערך לחינוך בעתון
וההבדל בולט בתוצאות. חניכי תפרח לא בזים לבעלי בתים אלא אדרבה ישמחו עם כל פעולה לרומם את שייכותם ללימוד התורה, וגם את זה הם קיבלו מהגר"י פרידמן, שסיפר בכל פעם על השקעתו לחזק עוד בעל הבית לקבוע עתים לתורה. ואילו חניכי העתון למדו לדרוך על ...כדי לרומם את עצמם.
נ.ב. אולי הלשון המזלזלת כלפי הגר"י פרידמן מגלה מדוע לא הובן חילוק זה

חבר פורום אוצר החכמה

הרב יקותיאל קמלהאר - הצופה לדורו עמ' 222

: scan0001.png (145.02 KiB) נצפה 12291 פעמים

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ד' יוני 06, 2018 12:40 pm

אינני מכירו את הרב יקותיאל קמלהאר, אך לא מסכים עם דבריו המצוטטים לעיל, אף שהוא צודק לגמרי ספציפית כלפי החיבורים שהחסידים נמנעו ממלומדם.
החסידים עשו הרבה בדרך שלהם להעמדת הדת והתורה בטהרתה (אף שאנחנו סבורים שהדגש הוא תלמוד תורה ומאור שבה מחזירו למוטב, יותר מכל העניונים שבעולם).

חבר פורום אוצר החכמה

קו ירוק כתב:אינני מכירו את הרב יקותיאל קמלהאר, אך לא מסכים עם דבריו המצוטטים לעיל, אף שהוא צודק לגמרי ספציפית כלפי החיבורים שהחסידים נמנעו ממלומדם.
החסידים עשו הרבה בדרך שלהם להעמדת הדת והתורה בטהרתה (אף שאנחנו סבורים שהדגש הוא תלמוד תורה ומאור שבה מחזירו למוטב, יותר מכל העניונים שבעולם).

"שהחסידים" הכללה. הנ"ל מדבר על חלק מסויים מחסידי גאליציה. "היו בקרבנו מתחסדים", (הדברים ידועים וכבר נזכר כאן בפורום), ועל אלו שאל ספציפית (על נושאים מסויימים שפרט) "מה עשו המתחסדים האלה".

אוהב עמו · הודעהעל ידי **אוהב עמו** » ד' יוני 06, 2018 1:28 pm

כיון שחדש הנני ולא באתי לדון על נושאים אלו, אולם יצר הסקרנות בער בי לקרוא על אחוות תורה (שמוכר לי מאי אלו צמתים) וממילא גם את אשכול זה.

אני רק רוצה להזכיר מעשה ששמעתי שפעם בא הרב משה מרדכי שולזינגר אל הרב אברמסקי והתחיל לדבר עמו בענייני השקפה, והפסיקו החזון יחזקאל ואמר לו השקפה תדבר עם הרב שך כאן תדבר בלימוד.
(נדפס כבר בספרים המעשה....)

וכידוע שהרב אברמסקי היה מראשי הדור ומנהיגיו (ולא פחד לחלוק עם הרב שך בתמיכה בפרוש או לורנץ כידוע) ואף על פי כן זו היתה תגובתו!

די לחכימא · הודעהעל ידי **די לחכימא** » ד' יוני 06, 2018 1:51 pm

אוהב עמו כתב:כיון שחדש הנני ולא באתי לדון על נושאים אלו, אולם יצר הסקרנות בער בי לקרוא על אחוות תורה (שמוכר לי מאי אלו צמתים) וממילא גם את אשכול זה.

אני רק רוצה להזכיר מעשה ששמעתי שפעם בא הרב משה מרדכי שולזינגר אל הרב אברמסקי והתחיל לדבר עמו בענייני השקפה, והפסיקו החזון יחזקאל ואמר לו השקפה תדבר עם הרב שך כאן תדבר בלימוד.
(נדפס כבר בספרים המעשה....)

וכידוע שהרב אברמסקי היה מראשי הדור ומנהיגיו (ולא פחד לחלוק עם הרב שך בתמיכה בפרוש או לורנץ כידוע) ואף על פי כן זו היתה תגובתו!

ואף אנו נאמר, בבית המדרש תדבר בלימוד, באספקלריא תדבר בהשקפה.

פרנקל תאומים

איש_ספר כתב:הרב פלגינן הוא מהכותבים המוערכים והנעימים בבימ"ד, ובכ"ז אני נאלץ לנקוט עמדה שכנגדו על כל דבריו.

כבר זמן רב - הרבה לפני המחלוקת האחרונה כמובן - המונח "השקפה" הפך בחוגים ידועים למשהו שיש ללעוג לו, לבוז למי שנחשד עוסק בו, ולנחור מול כל דבר שיש בו מריחו. בעלי הנפש היפה לא תתקרר דעתם עד שלא יאייתו אותו: השקופע.

ואני הקטן שואל מה מכוער בהשקפה ומקסים בהשקפת עולם?!

האם מתנגדי ה"השקפה" מבקשים להעמיד את כל היהדות על מ"ב ושעה"צ וכל השאר לדעתם הוא משהו פלסטי נימוח, באופן שכל שמדבר בו בנחרצות הוא צר אופקים?

כל אדם בר דעת מגבש את השקפתו על החיים, את תפיסתו ואת סולם ערכיו, חלקם יונקים את השפעתם מדברי תורה ואחרים - להבדיל - ממקורות אחרים. מותר וראוי לו לאדם שהדברים יהיו ברורים אצלו, עד שיוכל ויבקש לעמוד על דעתו מול רעהו החושב אחרת.

ולמה נגרע?

אין לי שום עמדה בענין הרב לייבל ומפעליו משום שאין לי את כל המידע על מכלול מפעליו וכו', ומכיון שלא התחייבתי להנפיק דף עמדה בכל נושא אני מתיר לעצמי לדלג על הענין. אבל אם יש חברים המרגישים שיש כאן קריאת תיגר וערעור של סולם הערכים - נשמת אפה של כל חברה דעתנית - למה לא יורשה להם להתבטא בחפשיות, וכנ"ל בשאר הנושאים אליו רומז הרב פלגינן. מה מקום יש כאן ללעג?

אכן, צודק הכותב שיש להיות זהיר בביקורת, לבדוק היטב את מניעיה, והלב יודע אם לעקב וכו'. אבל הדיון עצמו אין ראוי ממנו והלעג מכאן והלאה.

ומחמת עייפות קיצרתי וסתמתי ועם הקוראים הסליחה.

אתה כמובן צודק לגמרי בטענותיך כשלעצמן, אבל יש לתת את הדעת על כך שישנן סיבות טובות מדוע ה"השקופע" קצת הפכה למשל ולשנינה... עיין בדברי הטעם שכתב ידידינו הרב ר' מאור עיניים הי"ו.

ולהוסיף על הדברים אענה גם אני את חלקי בסיכום הנקודות שבעצם העלה הרב ר' פלגינן בהודעתו הראשונה, וכדלהלן:

הרב פלגינן נגע בכמה נקודות:

1) 'השקפה' מעל הכל, גם על חשבון מענה לצרכים של אנשים.
2) נערווין ודקדוק רב על שמירת ההשקפה, אי הבנה שנתינת המענה לאנשים
השונים לא תמוטט את ההשקפה.
3) צביעות וחיי שקר. לחיות לא כפי האידיליה בה אתה מנופף.
4) שקלול עקום. לא לתת את האיזון הנכון בין השקפה לחיובי תורה באל"מ ובאל"ח.
5) אי יכולת להכיל ולהבין מורכבויות. הכל שחור לבן.

וכל הנקודות קשורות אחת בשניה ומזינות אחת את השניה.
כלומר- ההשקפה היא מעל הכל (1) וממילא ראוי שהיא תדחה את הכל (4), וגם יש להתנרווען עליה בכל מיני נערווין כדי שחלילה היא לא תישמט מתחת רגלינו (2), ומה"ט גם אסור להכיל מורכבויות (5) שמא ושמא תיפגע ה'השקפה', ואחרי שגם מתרגלים לא להכיל מורכבויות ממילא החרדה ל (2) גוברת והולכת (חד גדיא חד גדיא) ולא מאפשרת נתינת כל מענה לנצרכים לו.
הצביעות וחיי השקר (3) כבר נובעים הן מ (1) והן מ (4). ויצא העגל הזה...

בימינו, אם יש לך חשבון פתוח עם מאן דהוא, אחת השיטות היעילות לקבור אותו, היא להפנות אליו את התותחים של ה'השקפה'.. וכשאתה תפגיז אותו, אתה תשכנע את עצמך שאתה מציל את ה'השקפה' וכך גם המצפון ישאר נקי ורגוע...

בקיצור, אני חושב שעל אף שה'השקפה' חשובה מאד כשלעצמה וא"א לוותר עליה בשופו"א, יש להודות ביושר שנוצרה כאן גם איזו בעיה.
נדמה שאכן היסוד והשורש הוא חוסר האיזון, השקלול הלא נכון, איבוד הפרופורציה, ההגזמה ומרכזיות היתר שה'השקפה' לפעמים זוכה לה.
כמובן שיש להיות זהירים לא לשפוך את האמבטיה עם התינוק, אבל להשאיר את כל המים באמבטיה ולאפשר לתינוק לטבוע זה גם פתרון לא מוצלח.

נ"ב:
יש גם עוד נושא והוא השימוש ב'השקפה' ככלי ניגוח פוליטי, או יתירה מזאת- ככלי לביסוס סכסוכים פוליטיים או סכסוכים כספיים באופן שיוצק לתוכם תוכן רעיוני מלאכותי.

אום אני חומה

הכתב והמכתב כתב:בעקבות מאמרו של הרב פלגינן הבנתי היטב את האי נעימות שעלתה בי כשקראתי את אחוות התורה.
יישר חילו על מאמרו הנכון והאמיתי. וביותר על הבאת הדברים בסגנון מכובד ומכבד

הרב פלגינן צודק בעיקרון, אבל אוסיף כאן הערה, שנוגעת לאשכול ההוא וגם באופן כללי.

לדעתי דווקא מי שחרת על דגלו את הרוגע והמתינות כדרך חיים, ושמתאמץ לקרב את כל הציבורים, ודואג לרחוק ולקרוב, דווקא עליו מוטלת החובה מדי פעם להזכיר לעצמו את 'גבולות הגיזרה', ודווקא בדקויות, כדי לחדד ולהדגיש לעצמינו העקרונות שעליהם חונכנו ועליהם אנו מחנכים את ילדינו. ודווקא מחמת הקירבה, ודווקא מחמת תחושת האחריות וההזדהות עם מפעליו המבורכים של הר"ד לייבל, דווקא משום כך צריך לעמוד ולומר 'עד כאן תחום שבת'.וזה מחמת שני טעמים: א. כלפי פנים - להזכיר לעצמנו את האמיתות הפשוטות והברורות וכדברי המס"י בהקדמה, ב. כלפי חוץ, כדי שלא יווצר מצב שכל בעל דעות משובשות יבוא ויאמר הנה זו דעתם של הציבור הליטאי המתון, וזו גם דעתם של גדו"י והראיה שלא מוחים בי.

וכשלעצמי אינני מבין איך נכרכו כאן שני עניינים זה בזה. אחוות תורה - זו הצלת הדור. הנאום - דורש מחאה. ופשוט.

כדכד · הודעהעל ידי **כדכד** » ד' יוני 06, 2018 5:05 pm

איש_ספר כתב:הרב פלגינן הוא מהכותבים המוערכים והנעימים בבימ"ד, ובכ"ז אני נאלץ לנקוט עמדה שכנגדו על כל דבריו.

.[/size]

וכי יש סתירה בין הדברים? האם יש סיבה לא לחלוק על מישהו שאין מסכימים איתו רק משום שהוא כותב מוערך ונעים?

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ד' יוני 06, 2018 5:52 pm

את המשפט הזה גם אני לא הבנתי. אדרבה עם מי שאנחנו מעריכים טוב לחלוק וכדברי ר' יוחנן:

בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ד' יוני 06, 2018 6:02 pm

רואים שאין לכם יד ורגל בהשקפה...

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ד' יוני 06, 2018 7:56 pm

לאחר שעיכלנו את התובנות של פותח האשכול על כל המגרעות של 'אנשי ההשקפה', ומתוך תקוה שתגיע ההזדמנות המתאימה בקרוב לדון 'מאי השקפה', [לאחר שבינתיים כבר עשרות שנים לא הצליחו כ"כ להסביר לנו מה זה חסידות או מה זה מוסר] ברצוני לחלוק עמכם את הרהורי לבי.

נאמן למציאות אותה אני חווה וחי, אישית וציבורית, בתוך עמי (ההשקפתיים דייקא) אנכי יושבת, אינני שותף בשום פנים ואופן לתיאוריה לפיה אנשי ההשקפה הינם עורכים ועיתונאים במקרה הטוב, או משועממים ו'נייסנים' במקרה הגרוע. יתכן שיש להם השפעה, אולי אפילו גדולה יחסית. אולם אין לי שום ספק שהדבר הזה שורשו ויסודותיו בגדולי הדור (לא כולם), ת"ח עצומים וראשי העם.

העיתון או העסקנים מבטאים ומוציאים אל הפועל את המגמה, ברור שיתכנו הקצנות ושימוש מוגזם ע"י בעלי אינטרסים וגורמי שליטה, עם הזמן, וזה קורה בכל מקום שהוא, אבל הכיוון העקרוני של ה'השקפה', שבבסיסה ישנה איזו שהיא הכוונה צמודה, 'זה הדרך לכו בה', ושלילה תקיפה יותר של האחרים בא מלמעלה למעלה.

לכן מבחינתי בעלי ההשקפה 'שלי' ומה שאני מכיר אינם עורכי עיתונים או כותבים שונים למיניהם, כמו גם עסקנים ומובילי דעת קהל.

אנקוט חמישה 'בעלי השקפה' שהכרתי די מקרוב, מהם מקרוב ממש, ומהם יותר מרחוק. מרן הרב שך. מו"ר הגרמ"י ליפקוביץ. מו"ר הגר"ש אויערבאך. הגרד"צ קרלנשטיין. הגרמ"מ שולזינגר. זכר צדיקים וקדושים לברכה.

לענ"ד, הם ייצגו מאוד את הדרך השמרנית יותר, וגם לחמו כל אחד בדרכו נגד כל מיני יוזמות. הם התבלטו מאוד ב'נגד' שלהם. (היום יהיו שישכתבו על הגרמי"ל זצ"ל, כל מי שקצת מכיר את הלך הרוח ואת איגרותיו הרבים יבין על מה מדובר. ומי שלמד אצלו בישיבה, כמוני הקטן, אינו נזקק לויכוחים).

כל הרשימה הזאת זכו לקיתונות של טרוניות ומירמור כנגדם, מי בגלוי ומי בצורה שקטה ונסתרת. בקצת העמקה והתבוננות נגלה שכל הרשימה הזאת התבלטה מאוד בעשיה הברוכה והמרובה שלהם בהמון שטחים. לצד הביקורת התקיפה והכוללת שנשמעה מפיהם והשמרנות שייצגו לאורך כל הדרך, ניתן לזקוף להם המון זכויות ב'יש' וב'חיובי'.
אנקוט ממש בקצרה.

את הרב שך אין צורך להציג. זכורני שבילדותי על כל דבר חדש שצץ, בעטיפות הכי יפות, היו רק מחכים שהרב שך יצא נגד... כמדומני שאין עוד מישהו שיצא בחייו נגד כ"כ הרבה מוסדות ואנשים. וראה זה פלא, מי הקים ויסד יותר ממנו בחצי יובל האחרון, ובכל השטחים.

ר' מיכל יהודה זצ"ל, עם שהיה שמרן קיצוני, והיה לו קשה להכיל אפילו את ה'מודרנים' הפשוטים. בזמני, הוא נלחם שלא ילכו לחברון ולחברותיה. מי היה מסור לחינוך הנוער בישיבות הקטנות יותר ממנו? אצל מי קמו ונפתחו מוסדות רבים רבים לאשכנזים ולספרדים, ומי הקדיש שעות ארוכות ונתן את כל לבו הרחום לכל בעיות החינוך?

מו"ר זצוק"ל הכ"מ. מכחישי ההיסטוריה עמלים רבות למחוק את שאריות ושרידי האיזכורים וההנצחות למי שעמד מאחורי הקמת מיזמים ומפעלים אדירים וסייע משמעותית, ממש גדולות ונצורות בכל המובנים. לדוגמא הקמת העיר החרדית בית שמש, סמינר הרב מנדלסון, ממלכת 'עטרת שלמה', ת"ת חכמת שלמה בירושלים, ועוד אין ספור ישיבות קטנות וגדולות.

שלא לדבר על עשיה בלתי פוסקת ליחידים, מאות נדכאים ושבורי לב מצאו אצלו אוזן ולב קשובים ועזרה ממשית.

הרב קרלנשטיין זצ"ל. קחו אותו בהשוואה לכל ראשי הישיבה שכיהנו עמו במקביל, ולשאר בני גילו במקומות אחרים, הרי נודע בעסקנותו הרבה בכל דבר שבקדושה בעיר אשדוד. לא רק במלחמות נגד פירצות, אלא במפעלי קירוב אדירים. (אפשר לברר אצל הרב ירחמיאל קראם שליט"א).

ואחרון חביב, ר' משה מרדכי, חוץ מהעובדה הידועה לכל שהיה הגבאי צדקה וחסד הכי גדול בכל איזור המרכז, והקדיש לזה שעות רבות מזמנו היקר, הרי שבמשך שנים היה אומר שיעורים ודרשות בכל הארץ, ובהם היה עושה נפשות לשלוח רק לישיבות קדושות וכו'.

אצל כל הרשימה הנ"ל התייחסתי רק למקצת שבמקצת מן החלק ה'עסקני' כביכול שראינו אצלם, וזאת מלבד הרבצת תורה והעמדת תלמידים לאלפים ולרבבות, כל אחד במקומות התורה בהם למד ולימד.

בהתאם לכל האמור, לענ"ד, החלוקה של פותח האשכול היא מופרכת מיסודה. והרגשת הלב שלי היא שאיפכא מסתברא, ובהווה ראינו שדווקא בעלי ההשקפה הם היו אלו העירניים יותר והאיכפתיים יותר לצרכי הציבור, עשו ועישו יותר מאחרים, בלי לזלזל ולהמעיט חלילה בערך של מישהו.

והאמת היא, שגם העסקנים ואנשי הציבור היותר שמרנים לא עשו פחות מאלו הליברליים יותר, אבל החלק הזה הוא באמת לא חשוב.

פרנקל תאומים

קו ירוק כתב:ועדיין הבעת ביקורת ספציפית בלי הכלה. כי גם השקפה נאותה על האופן בו אנו מתנהלים ומנהלים את חיינו - חשובה לאין ערוך.
ולאאע"ה ע"ה היה 400 פרקי מסכת ע"ז, וחז"ל הסתפקו בחמשה. וממילא כל תקופה וענינה.
כמובן שלא המדובר על ריפוי בעיסוק, ולא את היחידים שבכל העולם אנו מתקנים.

הלא הרב פלגינן כתב מפורשות שהוא מסכים לגמרי שה'השקפה' היא חשובה ונחוצה והוא כלל לא בא לחלוק עליה כשלעצמה.
הנושא הוא המשקל והמינון.

שים-שלום · הודעהעל ידי **שים-שלום** » ד' יוני 06, 2018 10:53 pm

אולי בכתיבת שורות אלו ישנה סתירה מיניה וביה,
ומכל מקום, לענ"ד עיקר הצרה שכל היודע קרוא וכתוב הוא בעל השקפה דגול, לרוב אף בדברים שלא קיבל מרבותיו.
ברור הוא שעל החולקים עלינו בענייני הלכה אין צורך שתהיה שום קפידא, אע"פ שהללו מטמאים והללו מטהרים. ופלא הוא שבדיני דאו' ודרבנן כך הוא, אך בענייני השקפה החולק דינו סקילה.

אולי אם נאמין שגם השקפה מצריכה עיון גדול, וגם לחולק לרוב יש על מי לסמוך, ואין לשלוף יסודות השקפה מהשרוול בלי העיון הדרוש, גם כבודה האבוד של ההשקפה ימצא במהרה, הדיון ודאי יהיה הרבה יותר מתון ולגופו של עניין, ובעיקר - הרבה יותר קצר.

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ד' יוני 06, 2018 10:58 pm

לפלא עליך, הרי זה כל ההבדל בין הלכה להשקפה!

יונת אלם · הודעהעל ידי **יונת אלם** » ד' יוני 06, 2018 11:02 pm

לפלא על הרב הנוטר שאומר שבעלי השקפה אין מקומם בעיתונים, וכי רבי משה שנפלד זצ"ל היכן פרסם את מאמריו בהוראת מרן הגרי"ז? והגרח"ש קרליץ זצ"ל היכן? והגרי"א וולף זצ"ל היכן? והגר"ש וולבה צ"ל היכן?

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' יוני 06, 2018 11:25 pm

אינני מביע דעה בנושא המדובר,
(וגם אין לי דעה, ובלא"ה מה דעתי חשובה בכלל).
אלא שהזדמן לי פעם מאמר שנכתב על ענינים אלו והמסתעף,
אולי יהיה בזה תועלת להנידון כאן, להסכים או לחלוק, ובכל אופן ללבן ולברר.

(א. המאמר נכתב והתפרסם לפני כעשר שנים.
ב. הכותב הוא ת"ח, וראוי להיזהר בכבודו על כל פנים).

חשיבות ההשקפות והדעות.PDF: (357.46 KiB) הורד 443 פעמים

שיהיה לכם בהצלחה.

שים-שלום · הודעהעל ידי **שים-שלום** » ד' יוני 06, 2018 11:26 pm

דרומי כתב:לפלא עליך, הרי זה כל ההבדל בין הלכה להשקפה!

ההבדל שאינה צריכה עיון גדול, שכל צולער יכול לחוות דעתו, או שחמורה יותר מדיני דאו' ודרבנן?

נוטר הכרמים

יונת אלם כתב:לפלא על הרב הנוטר שאומר שבעלי השקפה אין מקומם בעיתונים, וכי רבי משה שנפלד זצ"ל היכן פרסם את מאמריו בהוראת מרן הגרי"ז? והגרח"ש קרליץ זצ"ל היכן? והגרי"א וולף זצ"ל היכן? והגר"ש וולבה צ"ל היכן?

היכן מצאת בדבריי את הציטוט הנ"ל? אני רק סתרתי את התזה המושמעת הרבה לאחרונה כאילו מי ש'ייצר' והמציא את ההשקפה הם לבלרים ועורכי עיתונים, ואכן גם ר' משה שינפלד לא ברא את ההשקפה אלא ביטא אותה היטב ודברר את רעיונותיה בעיתון, וכן שאר הכותבים בעיתונות החרדית, לפחות זו הממוסדת, אמורים לבטא איזה אג'נדה המוכתבת מלמעלה.

גם לא אמרתי שגדולי תורה לא השתמשו בעיתון כבמה להפצת דיעותיהם, ויש עוד דוגמאות מעבר למה שהזכרת. [היה בטאון מצומצם בשם 'לחושבי שמו', שבו כתבו דברי השקפה גדולים ממש. בין השאר, ר' חיים גריינמן, ר' דב לנדו, ר' יוד'ל בויאר, ר' ישראל קליינר, ר' דוד שמידל, ר' ד"מ שניידר, ר' נפתלי ויינטרוב ועוד].

אגב, כמדומני שיש לערוך אבחנה בין הרב וולבה זצ"ל שגיבש דעה עצמאית תורתי בהמון נושאים על סמך מה ששמע והבין מרבותיו, לבין הגרח"ש קרליץ, הרב וולף, ור"מ שנפלד שלא התיימרו לכך, אלא שימשו 'דולה ומשקה' כפשוטו. האומנם?

די לחכימא · הודעהעל ידי **די לחכימא** » ה' יוני 07, 2018 1:22 am

נוטר הכרמים כתב:לאחר שעיכלנו את התובנות של פותח האשכול על כל המגרעות של 'אנשי ההשקפה', ומתוך תקוה שתגיע ההזדמנות המתאימה בקרוב לדון 'מאי השקפה', [לאחר שבינתיים כבר עשרות שנים לא הצליחו כ"כ להסביר לנו מה זה חסידות או מה זה מוסר] ברצוני לחלוק עמכם את הרהורי לבי.

נאמן למציאות אותה אני חווה וחי, אישית וציבורית, בתוך עמי (ההשקפתיים דייקא) אנכי יושבת, אינני שותף בשום פנים ואופן לתיאוריה לפיה אנשי ההשקפה הינם עורכים ועיתונאים במקרה הטוב, או משועממים ו'נייסנים' במקרה הגרוע. יתכן שיש להם השפעה, אולי אפילו גדולה יחסית. אולם אין לי שום ספק שהדבר הזה שורשו ויסודותיו בגדולי הדור (לא כולם), ת"ח עצומים וראשי העם.

העיתון או העסקנים מבטאים ומוציאים אל הפועל את המגמה, ברור שיתכנו הקצנות ושימוש מוגזם ע"י בעלי אינטרסים וגורמי שליטה, עם הזמן, וזה קורה בכל מקום שהוא, אבל הכיוון העקרוני של ה'השקפה', שבבסיסה ישנה איזו שהיא הכוונה צמודה, 'זה הדרך לכו בה', ושלילה תקיפה יותר של האחרים בא מלמעלה למעלה.

לכן מבחינתי בעלי ההשקפה 'שלי' ומה שאני מכיר אינם עורכי עיתונים או כותבים שונים למיניהם, כמו גם עסקנים ומובילי דעת קהל.

אנקוט חמישה 'בעלי השקפה' שהכרתי די מקרוב, מהם מקרוב ממש, ומהם יותר מרחוק. מרן הרב שך. מו"ר הגרמ"י ליפקוביץ. מו"ר הגר"ש אויערבאך. הגרד"צ קרלנשטיין. הגרמ"מ שולזינגר. זכר צדיקים וקדושים לברכה.

לענ"ד, הם ייצגו מאוד את הדרך השמרנית יותר, וגם לחמו כל אחד בדרכו נגד כל מיני יוזמות. הם התבלטו מאוד ב'נגד' שלהם. (היום יהיו שישכתבו על הגרמי"ל זצ"ל, כל מי שקצת מכיר את הלך הרוח ואת איגרותיו הרבים יבין על מה מדובר. ומי שלמד אצלו בישיבה, כמוני הקטן, אינו נזקק לויכוחים).

כל הרשימה הזאת זכו לקיתונות של טרוניות ומירמור כנגדם, מי בגלוי ומי בצורה שקטה ונסתרת. בקצת העמקה והתבוננות נגלה שכל הרשימה הזאת התבלטה מאוד בעשיה הברוכה והמרובה שלהם בהמון שטחים. לצד הביקורת התקיפה והכוללת שנשמעה מפיהם והשמרנות שייצגו לאורך כל הדרך, ניתן לזקוף להם המון זכויות ב'יש' וב'חיובי'.
אנקוט ממש בקצרה.

את הרב שך אין צורך להציג. זכורני שבילדותי על כל דבר חדש שצץ, בעטיפות הכי יפות, היו רק מחכים שהרב שך יצא נגד... כמדומני שאין עוד מישהו שיצא בחייו נגד כ"כ הרבה מוסדות ואנשים. וראה זה פלא, מי הקים ויסד יותר ממנו בחצי יובל האחרון, ובכל השטחים.

ר' מיכל יהודה זצ"ל, עם שהיה שמרן קיצוני, והיה לו קשה להכיל אפילו את ה'מודרנים' הפשוטים. בזמני, הוא נלחם שלא ילכו לחברון ולחברותיה. מי היה מסור לחינוך הנוער בישיבות הקטנות יותר ממנו? אצל מי קמו ונפתחו מוסדות רבים רבים לאשכנזים ולספרדים, ומי הקדיש שעות ארוכות ונתן את כל לבו הרחום לכל בעיות החינוך?

מו"ר זצוק"ל הכ"מ. מכחישי ההיסטוריה עמלים רבות למחוק את שאריות ושרידי האיזכורים וההנצחות למי שעמד מאחורי הקמת מיזמים ומפעלים אדירים וסייע משמעותית, ממש גדולות ונצורות בכל המובנים. לדוגמא הקמת העיר החרדית בית שמש, סמינר הרב מנדלסון, ממלכת 'עטרת שלמה', ת"ת חכמת שלמה בירושלים, ועוד אין ספור ישיבות קטנות וגדולות.

שלא לדבר על עשיה בלתי פוסקת ליחידים, מאות נדכאים ושבורי לב מצאו אצלו אוזן ולב קשובים ועזרה ממשית.

הרב קרלנשטיין זצ"ל. קחו אותו בהשוואה לכל ראשי הישיבה שכיהנו עמו במקביל, ולשאר בני גילו במקומות אחרים, הרי נודע בעסקנותו הרבה בכל דבר שבקדושה בעיר אשדוד. לא רק במלחמות נגד פירצות, אלא במפעלי קירוב אדירים. (אפשר לברר אצל הרב ירחמיאל קראם שליט"א).

ואחרון חביב, ר' משה מרדכי, חוץ מהעובדה הידועה לכל שהיה הגבאי צדקה וחסד הכי גדול בכל איזור המרכז, והקדיש לזה שעות רבות מזמנו היקר, הרי שבמשך שנים היה אומר שיעורים ודרשות בכל הארץ, ובהם היה עושה נפשות לשלוח רק לישיבות קדושות וכו'.

אצל כל הרשימה הנ"ל התייחסתי רק למקצת שבמקצת מן החלק ה'עסקני' כביכול שראינו אצלם, וזאת מלבד הרבצת תורה והעמדת תלמידים לאלפים ולרבבות, כל אחד במקומות התורה בהם למד ולימד.

בהתאם לכל האמור, לענ"ד, החלוקה של פותח האשכול היא מופרכת מיסודה. והרגשת הלב שלי היא שאיפכא מסתברא, ובהווה ראינו שדווקא בעלי ההשקפה הם היו אלו העירניים יותר והאיכפתיים יותר לצרכי הציבור, עשו ועישו יותר מאחרים, בלי לזלזל ולהמעיט חלילה בערך של מישהו.

והאמת היא, שגם העסקנים ואנשי הציבור היותר שמרנים לא עשו פחות מאלו הליברליים יותר, אבל החלק הזה הוא באמת לא חשוב.

היא הנותנת, כאשר יש מי שעסוק בבניין ובהרבצת תורה וכו', גם כשהוא יוצא נגד הדברים מתקבלים גם משום שזה לא נתפס כמי שזה כל מה שיש לו למכור שלילה ושוב שלילה, וגם כי מרגישים שאדם גדול זועק מנקודת האמת שבו, אבל כשיש מי שמקבל ע"ע להיות הממשיך אבל רק של החלק הזה, זה לא יכול להתקבל,

יש עוד מה להעיר על ההיסטוריה כפי שכתבת, אבל זה לא העיקר.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר