הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יוני 06, 2018 8:49 am
לאחר ששבענו מהצגת הצדדים ההשקפתיים השונים, איש איש ואמונתו, ברצוני להתעלות מעל דעותיי ותפיסת עולמי, ולנסות להציע הצעה פרקטית לגופו של ענין. ז"א להסביר היכן לדעתי הרב לייבל שליט"א מפספס והוא אינו ממוקד. כיצד ניתן לנסות לפתור את הבעיה הקיומית הזאת.
אני לוקח להמחשה דוגמא מעניינת, שאף כי תמיד ישנם חילוקים קטנים ואפילו מהותיים, אבל עקרונית הנושא הוא זהה, וכפי שכבר הצביעו לעיל על הדוגמא הזאת.
לפני כמה עשרות שנים, צפה בעיית האפליה והקיפוח של בני עדות המזרח, קרנם התעוללה בעפר, ולא היה להם שום ביטוי. בעקבות כך קמה תנועת ש"ס. מהרגע הראשון היו שני זרמים מרכזיים בתוך התנועה. זרם אחד, התחנך במוסדות הציבור הליטאי, ברובו, גרס מלכתחילה להשתלב ולהתמזג עד כמה שיותר באשכנזים. לא ראו כל צורך להתבדל ולהקים במה לעצמם. להיפך, המסר שלהם היה, עמך עמי ואלקיך אלקי. אנחנו אשכנזים. אותם רבנים. אותה שיטת לימוד. אותם דגשים בעבודת ד'. אותה השקפה. הם חברו לש"ס רק בשביל לרומם את קרן יהדות ספרד. מנגד, היה זרם שמלכתחילה לא רצה להשתייך ולהתבטל לאשכנזים. אדרבה, חפצו לבטא את השוני המנטלי והתורני, להתייחד בפסיקת ההלכה ובאורחות החיים השונים.
כידוע, השלום בין שני הזרמים לא החזיק זמן רב, ומזה קמה תנועת ה'מרביצי', שאף שמבחינה פוליטית לא צברה הישגים רבים, מכל מיני סיבות, מבחינת המסרים והתודעה החברתית הצליחה מאוד מאוד.
התברר שאכן יש כאן שתי מגמות מנוגדות. מגמה אחת גורסת התמזגות וצמצום השוני לגמרי, מעבר לדבר הבסיסי שהוא נוסח התפילה ואי אלו מנהגים. גם אם מקימים מנינים ובתי כנסיות נפרדים, אין כאן אלא עוד קהילות בתוך הציבור, וכמו קהילות 'חניכי' שונות, פרט בתוך הכלל.
אכן מרביצי' הצליחו עם השנים גם להיכנס עמוק בתוך הציבור הליטאי, ואלו שלא הצליחו להתקבל למוסדות מחוסר מקום, קמו להם מוסדות מפוארים בכיוון ובשיטה שרצו, דהיינו השיטה הישיבתית הליטאית, פחות או יותר.
הציבור העממי יותר, שלא רצה את האשכנזיות והישיבתיות הליטאית, זהו הזרם החזק בש"ס, שנשאר שם כדי לשמור על ייחודו ולהתבדל כך. בזכות העלאת העדתיות וההשתייכות במוצא, הצליחה ש"ס במשך השנים לחבר אליה יותר ויותר אנשים וקהלים שונים, ולהגביר בהם את הרוחניות ואת לימוד התורה.
שתי מטרות שונות, שהשידוך ביניהם לא שרד זמן רב.
כך גם בנידון דידן. יש גם שני ציבורים בתוך הסיפור הזה של העובדים לפרנסתם.
חלק מסוים רוצה להשאר באברכיותו, פלוס מינוס, להישאר שייך, להיראות ולחנך בצורה הישנה והמקובלת בין האברכים וכו' וכו'. כל הבעיה שלו היא התדמית השלילית והיחס המתנכר. הפתרון לכך הוא טשטוש וצמצום השוני בין בעה"ב כזה לאברך. זה אמור להצליח בסופו של יום. עוד כמה שעות של לימוד בעיון, עוד כמה גדרים וסייגים, גם חיצוניים, וגם באופי ההנהגה ובצביון הבתים. אותם צריכים לקבל לכל המוסדות ולהפוך עולמות על כל אחד מהם. הם יקרים לנו מכדי לאבדם ולוותר עליהם.
לצידם, רוב או עכ"פ חלק נכבד ציבור בעלי הבתים, בכלל לא רוצים בתוך תוכם להיות 'אברכיים', הם רוצים חיים מסוג אחר, עם סולם ערכים שונה. מודרני. מתירני ונהנתני יותר. אותם צריך לרומם ולקרב דרך לימוד תורה והקמת מסגרות מתאימות וכו' וכו', לא להשפיל חלילה, אבל בשום פנים ואופן אין לקדם מגמת השתלבות שלהם במוסדות שלנו. אם אתה רוצה להצטרף אלינו בחינוך ילדינו, אנא השתדל להתאים את עצמך. אנחנו לא אמורים לחכות לו במשך שנים, תוך כדי, אולי הוא ישתנה. בינתיים הוא משנה אצלנו את האוירה ואת החינוך.
החלוקה הזאת היא די ברורה, ניתן לבדוק תמיד האם הבעלב'ת שומר על קשר עם אברכים, מתפלל אתם וכו' וכו' וחפץ בקרבתם, או שהוא כבר לא מעוניין להשתייך. תמיד יהיו כאלו שיהיו בתווך ואולי יפגעו מחוסר דרך, אבל הפתרון הכללי, לענ"ד, נעוץ בחלוקה הברורה הזאת.
אם נחזור לאחוות תורה ולרב לייבל, לא נראה לי כי הוא השכיל, ולו במעט, להבין את המורכבות הזאת. בינתיים הוא מתבלבל בין המגמה להרים את האברכיות בקרב הבעה"ב ולהתעקש שילמדו יחד באותם מוסדות, לבין המגמה שצועקת את תפיסת העולם השונה שהיא בעצם מצדיקה אפליה, כל עוד הציבור הליטאי לא יתחנך מחדש וישנה לגמרי את התפיסות שלו ואת סולם הערכים.