הזיקא, הקיפא, התירא?

[מנצפך]

איך נכון לכתוב, היזקא, היתרא, היקפא, או הזיקא, התירא, הקיפא?
בלה"ק זה הרי ברור היזק, היתר, היקף.

[ביקורת תהיה]

וישנה צורה שלישית, ואולי היא הצורה הראויה: היזיקא, היקיפא, היתירא.
ברם למעשה, שלוש הצורות רווחות בספרות התלמודית, והבוחר יבחר.

[פלתי]

אני רחוק מלהבין בדקדוק.
אמנם בלה"ק לכאורה היו"ד מיותר לגמרי, וצריך לכתוב התר בלי יו"ד.
אם להוסיף יו"ד אז לכאורה דוקא אחר התי"ו שהיא צרויה. וכן בלשון ארמית.
אמנם כמו שכתב ר' ביקורת, כל הצורות כבר רווחו.

[כדכד]

לענ"ד יש לכתוב הן בלה"ק והן בארמית בי' אחרי הה' ולא אחרי האות שאחריה כי כך מקובל לענ"ד יותר.
אני חושב שהסיבה לכך שזה מקובל היא שזה בא להראות שהה' אינה ה' הידיעה

[סגי נהור]

אני רחוק מלהבין בדקדוק.
אמנם בלה"ק לכאורה היו"ד מיותר לגמרי, וצריך לכתוב התר בלי יו"ד.

בלה"ק גם הוא"ו במלה "מיותר" מיותרת לגמרי, וצריך לכתוב מיתר... וק"ל.

[פלתי]

אני רחוק מלהבין בדקדוק.
אמנם בלה"ק לכאורה היו"ד מיותר לגמרי, וצריך לכתוב התר בלי יו"ד.

בלה"ק גם הוא"ו במלה "מיותר" מיותרת לגמרי, וצריך לכתוב מיתר... וק"ל.

בבורותי לא זכיתי להבין עקיצתך. אולי בכל אופן תבאר לבור כמוני.

[נשר]

איך נכון לכתוב, היזקא, היתרא, היקפא, או הזיקא, התירא, הקיפא?
בלה"ק זה הרי ברור היזק, היתר, היקף.

לאחרונה קראתי ספר של ת"ח שכתב לכל האורך נט בר נט דהתירא, וזה ממש צרם לי.
אם השאלה היא איך נכון, אני לא יודע אבל מסתבר היתרא.
ואם השאלה היא מה יותר מתנגן טוב לקורא, ברור לי שהיתרא.

[סגי נהור]

אני רחוק מלהבין בדקדוק.
אמנם בלה"ק לכאורה היו"ד מיותר לגמרי, וצריך לכתוב התר בלי יו"ד.

בלה"ק גם הוא"ו במלה "מיותר" מיותרת לגמרי, וצריך לכתוב מיתר... וק"ל.

בבורותי לא זכיתי להבין עקיצתך. אולי בכל אופן תבאר לבור כמוני.

חלילה לי מלעקוץ, בוודאי לא את כת"ר שליט"א. רק הערתי, שכשם שהיו"ד במלה היתר היא מיותרת בכתיב המדוקדק, כך גם הוא"ו במלה מיותר, שהרי המלה נכתבת כך - מְיֻתָּר. ומכל מקום נהגו ישראל להוסיף וא"ו בכתיב חסר הניקוד על מנת להקל על הקריאה.

ובאמת לאורך הדורות לא היו כללים לכתיב זה, ואיש הישר בעיניו עשה, עד שבאה האקדמיה ללשון העברית ובדתה כללים לכתיב חסר הניקוד. עכ"פ ע"פ כללי האקדמיה יש לכתוב היתר, ואף בענייננו המלצתי לפותח האשכול היא לכתוב: היתרא, היזקא וכו'.

[פלתי]

אבל יש הבדל גדול, דבשלמא במילה מיותר, הוא"ו באה להשלים את הניקוד. אבל במילה היתר, מהו תפקידה של היו"ד? הרי אין צריך לקרותה בחיריק.

[כדכד]

שלא תיקרא הַתָּר כמו כלב בן יפונה מן התרים את הארץ וכמו שכתבתי לעיל באשכול זה

[סגי נהור]

ניתן לראות ביו"ד תשלום של הנו"ן החסרה, שהרי השורש הוא: נתר, נקף, נזק.
מסתבר שתפקיד היו"ד הוא להעמיד מלים אלה על משקל הֶפעל, למרות האות החסרה.

[פלתי]

שלא תיקרא הַתָּר כמו כלב בן יפונה מן התרים את הארץ וכמו שכתבתי לעיל באשכול זה

ועכשיו כשכותבים עם יו"ד אפשר לקרוא יתר עם ה"א הידיעה ומה הועילו חכמים. וגם א"כ למה הוסיפו יו"ד ולא וא"ו למשל?

[פלתי]

ניתן לראות ביו"ד תשלום של הנו"ן החסרה, שהרי השורש הוא: נתר, נקף, נזק.
מסתבר שתפקיד היו"ד הוא להעמיד מלים אלה על משקל הֶפעל, למרות האות החסרה.

יתכן. זו כבר סמטא שאין לי בה יד ורגל. אבל עדיין צריך ליישב את הגירסה שמופיעה הרבה בחז"ל ובראשונים "התירא" שהכניסו היו"ד אחר התי"ו. האם גם שם אפשר שהוא כתשלום הנו"ן?

[בן ראובן]

בש"ס לפנינו הרבה יותר מצוי שהיו"ד אחרי הצירה. ואין להקיש מצורת הכתיבה בלה"ק.

[אחד מעיר]

מודעת זאת שיו"ד משמשת להראות על צירי או סגול
יש כאן שאלה אחרת
יעוין בסידור עבודת ישראל של זליגמן בר
על משנת איזהו מקומן הוא טוען שהניקוד הנכון הוא הַפשט בפתח, ולא הֶפשט בסגול
וכנ"ל הפקר.
לשיטתו כל הכתיבים היתר וכד' מוטעים, וזה לא נכון.
הלכה למעשה - תעשו מה שאתם רוצים.