פרשת שלח - למטה אפרים כו׳

[שמואל דוד]

פרק י״ג פסוק ח - למטה אפרים הושע בן נון.

פרק י״ג פסוק יא - למטה יוסף למטה מנשה גדי בן סוסי.

לכאורה יש להעיר,
א) מדוע הקדים הכתוב אפרים למנשה?
ב) מדוע הזכיר שמו של יוסף אצל מנשה ולא אצל אפרים?

[בקרו טלה]

רמב"ן
לבני יוסף לבני אפרים (א, לב). הקדים אפרים למנשה וייחס יוסף עליו, וכן למטה בדגלים (להלן ב יח כ), כי היה בעל דגל, והוא הבכור ואחיו משנהו כברכת יעקב (בראשית מח כ) ועוד כי היו בני אפרים רבים מבני מנשה אבל במנין השני בערבות מואב הקדים מנשה, כי היו בעת ההיא בני מנשה הרבים ולקחו נחלתם תחלה, וכן בנשיאי הארץ הקדימו וייחס יוסף עליו (להלן לד כג) אבל במרגלים הקדים אפרים, אבל ייחס יוסף על מנשה, למטה יוסף למטה מנשה (להלן יג יא) והנראה אלי על דרך אגדה, כי בעבור הדבה שהביא יוסף על אחיו (בראשית לז ב) יחס עליו מוציא הדבה או שחלק כבוד לשניהם, והיה די לאפרים בכבוד נשיאו.

[ועי"ע בצרוה"מ ובאפריון ובצידה לדרך ובכלי יקר (פר' שלח)]

[שמואל דוד]

רמב״ן פרשת במדבר....
אלפי תודות

[דרומי]

בכתבי האריז"ל יש ביאור נפלא, שיהושע (שמשבט אפרים) הוא בעצם היה נציג אישי של משה רבינו שמשבט לוי, ודוקא הנציג של שבט מנשה הוא היה הנציג של שבט יוסף.

וחשבתי על רעיון מעניין, שבעצם כך היה כבר בעת קבורת יעקב אבינו, שיוסף ולוי שניהם לא נשאו את ארון יעקב, ובמקומם היו מנשה ואפרים - מנשה היה במקום יוסף ואפרים היה במקום לוי. ויש להאריך בזה.

[שייף נפיק]

יש את הוורט היקר - מליון דולר- של הרב דיסקין (סימוניק) יעויין במשאת במלך ותרווה נחת ושמחה

[שמואל דוד]

יש את הוורט היקר - מליון דולר- של הרב דיסקין (סימוניק) יעויין במשאת במלך ותרווה נחת ושמחה

אפשר להעתיק?

[מענה איש]

ויש להוסיף דבפרשת נשא בקרבנות הנשיאים לא נזכר כלל שמו של יוסף והטעם משום שבקרבנות יש שעיר עזים וברש''י שבא לכפר על מכירת יוסף ועל כן לא נזכר שמו שם שהרי ודאי שיוסף לא חטא.
ומה שהביאו מנשה ואפרים קרבן שעיר עזים הוא משום הטעם השני של שעיר עזים לכפר על טומאת התהום (מספר פרפרת משה)

[שייף נפיק]

New Doc 2018-06-04.pdf

(614.49 KiB) הורד 467 פעמים

וורט בריסקאי במיטבו

[שמואל דוד]

ייש״כ

[חיימקה]

אמת ליעקב.pdf

(204.42 KiB) הורד 351 פעמים

תירוץ נוסף - אמת ליעקב, להרב קמנצקי זצ"ל.

[אחד מעיר]

יש גם הטעמה שונה משאר המרגלים
ועיין תורת הקורא מה שמסביר.

[נוטר הכרמים]

דברים מעניינים וקצת מחודשים בנושא.

בשם האריז"ל בספר ליקוטי תורה מובא כי י"ב שבטי ישורון בעצמם נתעברו בי"ב האנשים הללו כל אחד באיש משבטו, אך יוסף לא היה יכול להתעבר בשני אנשים, ונתעבר רק בהמרגל ממנשה, וביהושע שהוא מאפרים נתגלגל לוי, על כן אמר רק במנשה למטה יוסף. [ויעוי' בקרן אורה סוטה לד, ב].

ובאמת יש כאן חידוש גדול, כי הרי מובא בחז"ל כאן (עי' פסיקתא זוטרתא וכן בבעלי התוס']. כי משבט לוי לא נשלח מרגל מפני שלא נטלו חלק בארץ בתוך בני ישראל, וא"כ נשמת לוי מה היא עושה כאן.

וכבר נתפרש כן בגמ' בבבא בתרא (קכא, ב), אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי, דכתיב במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה, מי שפקודיו מבן עשרים, יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים.

ועוד יש לחדד התמיהה, מפני מה כאן לא נשתתפו שבט לוי במרגלים, ואילו כאשר שלח יהושע בן נון מרגלים שלח את פינחס בן אלעזר הכהן משבט לוי.

והנה בפירוש רש"י בפרשת דברים עה"פ (א, כג), וַיִּיטַ֥ב בְּעֵינַ֖י הַדָּבָ֑ר וָאֶקַּ֤ח מִכֶּם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר אֲנָשִׁ֔ים אִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט, מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. וכתב הרא"ם שם, וז"ל, ויש לתמוה דבלאו קרא יתירא דשנים עשר תיפוק ליה מפרשת שלח לך שמונה בפירוש כל נשיאי השבטים ושבט לוי לא היה בתוכם וצריך עיון.

וכבר קדמו בפי' ריב"א, וז"ל, משמע לפי טעם זה שבא רש"י ללמוד שלא שלח משה לרגל משבט לוי. ופליאה היא זו דאין לשון רש"י משמע כן. ועוד י"ל קרי ביה רב הוא בפרשת שלח. ויעו"ש מה שנדחק בזה.

ובשפתי חכמים כתב ליישב, וז"ל, ונראה דהכא מרבה קרא דאפילו בעצה לא היו עמהם, והשתא אתי שפיר דלא נקיט רש"י שלא הלכו עמהן משום דזה כתיב לעיל בפרשת שלח לך.

ואשר נראה בס"ד בביאור הדברים הוא, שבחטא המרגלים היו שני חלקים, היה את החלק של ההליכה לתור את הארץ, והיה את החלק של השיבה מתור את הארץ. והנה לגבי ההליכה איתא ברש"י להלן (פס' כו), וילכו ויבואו - מהו וילכו, להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה, אף הליכתן בעצה רעה.

ומצינו שנחלקו בפירוש הענין של 'הליכה', שיש שפירשו שזה קאי על פעולת ההליכה בדרך, וכ"כ ר' עובדיה מברטנורא בפי' עמר נקא בתחילת הפרשה, וז"ל, קשה שהרי למעלה אמר כלם אנשים לשון חשיבות מגיד שאותה שעה כשרין היו אם כן לא הלכו בעצה רעה. י"ל שלא נכתב כולם אנשים אלא בשעת השליחות ולא בשעת ההליכה בדרך ומשהפכו עורף למשה כלומר משהחזיקו בדרך נעשו רשעים.

אולם בכלי יקר בתחילת הפרשה מצינו, וז"ל, דבר אחר לך אנשים, לך נראה כי המה אנשים חשובים כי עיני בשר לך, לראות בנגלה לבד באשר הוא שם כי באותה שעה כשרים היו, אבל בעיני אינן אנשים כשרים כי אני רואה שתי ראיות בהווה ובעתיד כי עתידין להיות בעצה רעה. ונראה מדבריו שאמנם שורש הרע היה נעוץ עוד קודם ההליכה לדרך, אלא שבחיצוניותם היו עדיין אנשים כשרים.

ויתכן לבאר לפי דברי הזוה"ק בפרשתין בתרגום ללה"ק, כולם צדיקים היו וראשי ישראל היו, אבל השיאו לעצמם עצה רעה, מדוע נטלו עצה זו, אלא אמרו אם יכנסו ישראל לארץ יעבירו אותנו מלהיות ראשי העם ומשה ימנה ראשים אחרים, שהרי אנחנו זכינו במדבר להיות ראשים, אבל בארץ לא נזכה.

ולכאורה בעצה זו שייך גם שבט לוי, שהרי גם לשבט לוי מסתמא היה נשיא בתורת ראש העם, ובפסוקים נראה שאהרן היה נחשב לנשיא לשבט לוי, (יעוי' רמב"ן במדבר א, מז; קורח יז, יז), וא"כ בעצה רעה של המרגלים היה שייך שיהיה גם שבט לוי, שאדרבה לא ירצו לקחת חלק בארץ משום נגיעה זו של התחלפות הנשיאות.

ולעיל נתבאר בענינו של יהושע בן נון שהיה שייך אצלו ג"כ מעין נגיעה זו, שאף שכבר שמע בנבואת אלדד ומידד שנתנבאו במחנה, שמשה מת ויהושע מכניס, מ"מ גבי יהושע היה החשש בהיפוך, שמחמת הענווה הגדולה שלו שלו ימשך אחר עצת המרגלים משום שלא יחפוץ להכניס את ישראל לארץ, ולזה התפלל משה 'יה יושיעך מעצת מרגלים, יעוי' לעיל.

ולפי"ז מבואר ששבט לוי עצמו שהוא הנשמה של השבט ושורשו נתעברה נשמתו ביהושע בן נון, והיה כאן נסיון של 'עצת מרגלים', שיהושע גם יפול בעצה הרעה של המרגלים להשאר במדבר, ויהושע ניצל מזה לגמרי, וזהו הרבותא שנקט רש"י בפר' דברים על שבט לוי שלא היה עמהם בעצה, וזו כוונת השפתי חכמים דהכא מרבה קרא שאפילו בעצה לא היו עמהם,

והנה בגמ' בסנהדרין פרק חלק (קט, ב) דרשו את הפס' 'בסודם אל תבוא נפשי' שנאמר בפר' ויחי על שמעון ולוי על המרגלים. והקשה מהרש"א בחידושי אגדות שם, וז"ל, ואמר בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים כו' י"ל מה ענין מרגלים לשבט לוי שהרי לא היה עם המרגלים משבט לוי ואם על שבט שמעון אמר קשה למה נקטו יותר משאר י' שבטים אבל רש"י בחומש פי' בסודם אל תבא וגו' זו מעשה זמרי שנאמר בו נשיא בית אב לשמעוני ולא נאמר בן יעקב ואולי קבלה היה בידם שהמרגל משבט שמעון הוא היה בעל המעשה ביניהם.

ולפי האמור נראה דבסודם היינו בעצתם כמו שפירש הרא"ם שם, ובזה היה מעליותא לשבט לוי ג"כ, וכמש"נ.

ועוד נראה שיהושע בן נון לא היה עמהם מתחילה באותה עצה כלל, אבל כלב בן יפונה וכלב מתחילה היה עמהם בעצה אחת, אבל שוב רוח אחרת היה עמו שהפך את דרכו ושפך שיח על קברי אבות שינצל ממוקשי מוות, וזכה ליקרא עבד השי"ת ולמלא אחריו, וככל האמור לעיל.

ויעוי' במגילה (יג, א), ואלה בני בתיה... אשר לקח מרד, וכי מרד שמו? והלא כלב שמו! - אמר הקדוש ברוך הוא יבא כלב שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה. הרי משמע כדברינו שהיה מתחילה עם המרגלים בעצה אחת ורק אח"כ מרד בעצתם.

ועוד יש להעמיק בזה ע"פ דברי המקובלים (מובא בספר ילקוט חדש (ערך יעקב ודור שבימיו ובניו אות קכה), שמעון ולוי מסטרא דדינא אתו, וכדי שלא יחרבו את העולם בשותפותם, מה עשה הקדוש ברוך הוא, נטל את לוי לחלקו, שלא יזדווג לשמעון ויחרבו העולם. והם כדוגמת שני השעירים, שהאחד לה', אמר הקדוש ברוך הוא, יתעכב אחד אצלי והשני יזול ויישוט בעלמא, דאי תרווייהו מזדווגן מחרבי העולם. וזהו סוד השני מרגלים ששלח יהושע [יהושע ב, א].

והיינו שמתחילה כל חלקו של שבט לוי בשילוח המרגלים היה מצד בחינת נתינת חלק לשטן, והיינו שהענין צריך להיות באופן של זה לעומת זה, וכנראה זה היה סודו של יהושע בן נון בהשתתפותו במעשה שילוח המרגלים, וזה היה סיבת שליחת שני מרגלים על ידו בשנית, לתקן את השילוח מרגלים הראשון.

ובזה מתיישב שבשילוח זה היה גם מרגל משבט לוי – פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, כי כל תכלית השילוח היה לתיקון, והדברים עמוקים ונשגבים, וכתבתי רק בתורת מחשבה והרהור בעלמא, ואם שגיתי ד' הטוב יכפר.

[דרומי]

הרב נוטר, ייש"כ על הרחבת הדברים אשר את עיקרם ציינתי בתגובתי לעיל.

ולגבי מה שכתבת אודות כלב יעויין באור החיים הק' פרשתנו יד, כד.

[דרומי]

יש להעיר עוד, אשר בהמשך ספר במדבר מודגשת חיבת הארץ דוקא אצל בנות צלפחד שמשבט מנשה.

ועוד להעיר, אשר שבט מנשה התחלק לשנים, חציו בעבר הירדן וחציו בארץ ישראל עצמה, משא"כ שבט אפרים שנשארו כולם בארץ ישראל. ודוק.

[עובדיה חן]

למה כתוב את הנשאים לא לפי סדר השבטים? האם מאן דהוא מדבר על זה?

[דרומי]

מדברים ע"ז ללא ספק. ראה רמב"ן וספורנו. וסביר להניח שיש עוד.

[מנצפך]

יש גם הטעמה שונה משאר המרגלים
ועיין תורת הקורא מה שמסביר.

תוכל להביא לכאן?
נשאלתי השבת ע"ז ולא ידעתי מה לומר.

[עזריאל ברגר]

מעניין, שלפני "למטה אפרים" כתוב "יוסף"(!) - יגאל בן יוסף, שזהו האיש היחיד בחמשת חומשי התורה שנקרא על שמו של אחד מהשבטים!

[עובדיה חן]

מדברים ע"ז ללא ספק. ראה רמב"ן וספורנו. וסביר להניח שיש עוד.

יש"כ אכן הם מדברים בזה.

[מתעניין]

בתרגום יונתן על הפסוק איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם, תרגם, גברא חד גברא חד לשבטא דאבהתוי תשלחון מן קדם כל אמרכל דבהון.
נראה מדבריו ש"כל נשיא בהם" מתייחס למשלחים, ואולי הוא מקשר את המלה תשלחו (לשון רבים) לכל נשיא, דהיינו הנשיאים ישלחו את המרגלים.
ועיין בספר פענח רזא (ובה"ב) (הביאו החתם סופר על התורה) שפירש לכל נשיא קח אחד משבטו, ויתכן שזו גם כוונתו.
ולדברים אלו היה צריך רש"י ללמוד ששבט לוי לא היה במשלחים, וכנ"ל.
.

[שמר]

דברים מעניינים וקצת מחודשים בנושא.

בשם האריז"ל בספר ליקוטי תורה מובא כי י"ב שבטי ישורון בעצמם נתעברו בי"ב האנשים הללו כל אחד באיש משבטו, אך יוסף לא היה יכול להתעבר בשני אנשים, ונתעבר רק בהמרגל ממנשה, וביהושע שהוא מאפרים נתגלגל לוי, על כן אמר רק במנשה למטה יוסף. [ויעוי' בקרן אורה סוטה לד, ב].

ובאמת יש כאן חידוש גדול, כי הרי מובא בחז"ל כאן (עי' פסיקתא זוטרתא וכן בבעלי התוס']. כי משבט לוי לא נשלח מרגל מפני שלא נטלו חלק בארץ בתוך בני ישראל, וא"כ נשמת לוי מה היא עושה כאן.

וכבר נתפרש כן בגמ' בבבא בתרא (קכא, ב), אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי, דכתיב במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה, מי שפקודיו מבן עשרים, יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים.

ועוד יש לחדד התמיהה, מפני מה כאן לא נשתתפו שבט לוי במרגלים, ואילו כאשר שלח יהושע בן נון מרגלים שלח את פינחס בן אלעזר הכהן משבט לוי.

והנה בפירוש רש"י בפרשת דברים עה"פ (א, כג), וַיִּיטַ֥ב בְּעֵינַ֖י הַדָּבָ֑ר וָאֶקַּ֤ח מִכֶּם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר אֲנָשִׁ֔ים אִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט, מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. וכתב הרא"ם שם, וז"ל, ויש לתמוה דבלאו קרא יתירא דשנים עשר תיפוק ליה מפרשת שלח לך שמונה בפירוש כל נשיאי השבטים ושבט לוי לא היה בתוכם וצריך עיון.

וכבר קדמו בפי' ריב"א, וז"ל, משמע לפי טעם זה שבא רש"י ללמוד שלא שלח משה לרגל משבט לוי. ופליאה היא זו דאין לשון רש"י משמע כן. ועוד י"ל קרי ביה רב הוא בפרשת שלח. ויעו"ש מה שנדחק בזה.

ובשפתי חכמים כתב ליישב, וז"ל, ונראה דהכא מרבה קרא דאפילו בעצה לא היו עמהם, והשתא אתי שפיר דלא נקיט רש"י שלא הלכו עמהן משום דזה כתיב לעיל בפרשת שלח לך.

ואשר נראה בס"ד בביאור הדברים הוא, שבחטא המרגלים היו שני חלקים, היה את החלק של ההליכה לתור את הארץ, והיה את החלק של השיבה מתור את הארץ. והנה לגבי ההליכה איתא ברש"י להלן (פס' כו), וילכו ויבואו - מהו וילכו, להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה, אף הליכתן בעצה רעה.

ומצינו שנחלקו בפירוש הענין של 'הליכה', שיש שפירשו שזה קאי על פעולת ההליכה בדרך, וכ"כ ר' עובדיה מברטנורא בפי' עמר נקא בתחילת הפרשה, וז"ל, קשה שהרי למעלה אמר כלם אנשים לשון חשיבות מגיד שאותה שעה כשרין היו אם כן לא הלכו בעצה רעה. י"ל שלא נכתב כולם אנשים אלא בשעת השליחות ולא בשעת ההליכה בדרך ומשהפכו עורף למשה כלומר משהחזיקו בדרך נעשו רשעים.

אולם בכלי יקר בתחילת הפרשה מצינו, וז"ל, דבר אחר לך אנשים, לך נראה כי המה אנשים חשובים כי עיני בשר לך, לראות בנגלה לבד באשר הוא שם כי באותה שעה כשרים היו, אבל בעיני אינן אנשים כשרים כי אני רואה שתי ראיות בהווה ובעתיד כי עתידין להיות בעצה רעה. ונראה מדבריו שאמנם שורש הרע היה נעוץ עוד קודם ההליכה לדרך, אלא שבחיצוניותם היו עדיין אנשים כשרים.

ויתכן לבאר לפי דברי הזוה"ק בפרשתין בתרגום ללה"ק, כולם צדיקים היו וראשי ישראל היו, אבל השיאו לעצמם עצה רעה, מדוע נטלו עצה זו, אלא אמרו אם יכנסו ישראל לארץ יעבירו אותנו מלהיות ראשי העם ומשה ימנה ראשים אחרים, שהרי אנחנו זכינו במדבר להיות ראשים, אבל בארץ לא נזכה.

ולכאורה בעצה זו שייך גם שבט לוי, שהרי גם לשבט לוי מסתמא היה נשיא בתורת ראש העם, ובפסוקים נראה שאהרן היה נחשב לנשיא לשבט לוי, (יעוי' רמב"ן במדבר א, מז; קורח יז, יז), וא"כ בעצה רעה של המרגלים היה שייך שיהיה גם שבט לוי, שאדרבה לא ירצו לקחת חלק בארץ משום נגיעה זו של התחלפות הנשיאות.
.

במדבר פרק א, מט
אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

ברש"י : אך את מטה לוי לא תפקד - (במדבר רבה ב"ב קכא) כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו. דבר אחר צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר אמר אל יהיו אלו בכלל לפי שהם שלי שלא טעו בעגל

ובשפתי חכמים שם : כי לפי טעם ראשון למה כתוב אך דהא כל אכין מיעוטין הן משום הכי פירש דבר אחר והמיעוט הוא מגזירת בן עשרים שימותו במדבר. וא"ת היה לו למנקט שלא טעו במרגלים שהרי מה שבמדבר מתו בשביל גזירת מרגלים היה. וי"ל דגם הלוים טעו במרגלים רק בעגל לא טעו לכך לא נענשו שהרי אפילו ישראל לא נענשו אלא בשביל השני עבירות כמו שמוכיח רש"י בפרשת שלח לך (להלן יד, לג) הואיל וכתיב תשאו את עוונותיכם ולא נאמר תשאו עווניכם אלא ודאי שתי עבירות של עגל ושל מרגלים. והא דפרש"י לקמן בפרשת אלה הדברים (א, כג) שלא היו הלוים עמהם בשילוח מרגלים ואפילו בעצה לא היו עמהם כמו שאפרש לקמן בעזרת ה'. וי"ל מתחילה לענין השילוח לא היו עמהם אפילו בעצה אבל בחזרתם כשבאו המרגלים והוציאו דבת הארץ וישאו כל העדה את קולם ויבכו וגו' באותה בכיה היו גם שבט לוי שאמרו ולמה ה' מביא וגו' לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז וגו'. ובזה יתורץ ג"כ מה שמקשין העולם ואף אם היו נמנים מבן עשרים שנה כיון שלא חטאו לא יהיו בכלל הגזירה כי אין הערוד ממית אלא החטא ממית אלא ודאי שחטאו במרגלים משום הכי לא נמנו וק"ל

[לבי במערב]

תוכל להביא לכאן?

כנראה הכוונה לזה (מגליון פרשת בהעלותך תשע"ו, הע' יז):

למטה אפרים.JPG (51.39 KiB) נצפה 5344 פעמים

[נחומצ'ה]

מעניין, שלפני "למטה אפרים" כתוב "יוסף"(!) - יגאל בן יוסף, שזהו האיש היחיד בחמשת חומשי התורה שנקרא על שמו של אחד מהשבטים!

עד כמה הוודאות שאכן נקרא על שמו?
אולי זה בעקבות מאורע?
[ולהעיר, ממעשה ד'חמור גרם', שישכר היה שייך לרחל].

[עזריאל ברגר]

עד כמה הוודאות שאכן נקרא על שמו?

אינני מכיר שום מקור לכך שהוא נקרא על שמו. והיה מדויק יותר אילו הייתי כותב "שנקרא בשמו של אחד מהשבטים".

[בשער המלך]

עד כמה הוודאות שאכן נקרא על שמו?

אינני מכיר שום מקור לכך שהוא נקרא על שמו. והיה מדויק יותר אילו הייתי כותב "שנקרא בשמו של אחד מהשבטים".

באמת הלא איתא בגמרא סוטה ל"ד על שמות המרגלים אמר רבי יצחק, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מרגלים על שם מעשיהם נקראו, עי"ש בגמרא שביאור שמות שנים מהמרגלים וכו' נמצא דשם יוסף וודאי אינו על שם יוסף

[בברכה המשולשת]

עד כמה הוודאות שאכן נקרא על שמו?

אינני מכיר שום מקור לכך שהוא נקרא על שמו. והיה מדויק יותר אילו הייתי כותב "שנקרא בשמו של אחד מהשבטים".

באמת הלא איתא בגמרא סוטה ל"ד על שמות המרגלים אמר רבי יצחק, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מרגלים על שם מעשיהם נקראו, עי"ש בגמרא שביאור שמות שנים מהמרגלים וכו' נמצא דשם יוסף וודאי אינו על שם יוסף

הכוונה שם היא שדורשים את שמם לגנאי, ע"פ מעשיהם, וכמו שמצאנו בקרח