הודעהעל ידי טוב » א' פברואר 04, 2018 3:43 pm
תגובה מאבי קלמן לרב יעבץ
תגובה נוספת מידידי אבי קלמן הנ"ל:
קראתי את תגובותיו של הרב יוסף מאיר יעב"ץ הי"ו לדבריי, ושנינו מסכימים שבחלק מהנקודות הדיון כבר די מיצה את עצמו. (גם השיטה של ציטוטים בצבעים שונים נוחה כשיש שלושה ארבעה צבעים, ולא כשיש יותר מחמישה, והקורא כבר מתבלבל מתגובה על תגובה על תגובה, ואיננו זוכר מי כתב מה ובאיזה הקשר.)
לכן חשבתי להגיב כאן על מיעוט קטן מהטענות ומהתגובות של הרב יעב"ץ, משום שהן לענ"ד העיקריות, ולהשאיר את שאר הדיון וההערות ללא התייחסות. אם הרב יעבץ (או מישהו אחר מקוראים) סבור שיש טענה משמעותית שלא התייחסתי, אשמח שיציין זאת.
בפתח הדברים אבקש להתנצל על ביטויים לא מכובדים שהשתמשתי בהם במהלך הוויכוח, שלא במתכוון. (אגב, אינני ת"ח, אפשר לקרוא לי פשוט "אבי", כמו שחברַי ומכירַי קוראים לי. אינני ת"ח, ואינני מלמד באף מקום. אפשר לדבר איתי בגוף שני, ובלי לתת כבוד שלא מגיע.)
א. כמדומני שעיקר הוויכוח ביני ובין הרב יעב"ץ הוא על התוקף של הזיהויים השונים. הרב יעב"ץ סבור כי הזיהוי של הצח'רה כאבן השתייה מבוסס על ראיות טופוגרפיות וארכאולוגיות המקבילות לסימנים מובהקים, המועילים להתיר אשה לבעלה; ואילו אני סבור כי מדובר על ראיות המקבילות לסימנים לא מובהקים, כשגם זיהויים אחרים מביאים ראיות וסימנים שונים לטענותיהם (אם כי ברור שלשיטה המקובלת של הצח'רה יש עדיפות הן מבחינת טיב 'הסימנים' והן מבחינת כמות 'הסימנים', מ"מ עדיין לא הגיעו הדברים להכרעה ודאית).
(למשל, העובדה שיש מחילה המובילה למקווה ולשירותים דווקא בחלק הדרומי של הר הבית, מלמדת שהיה שם קדושת הר הבית. כמובן, אפשר שמחילה זו שימשה למטרה שלא נודעת לנו, כמו שאפשר שקיר הרמה המזרחי שימש למטרה שאיננה ידועה לנו, ומ"מ לפי ההסבר הפשוט העולה בידינו אלו סימנים מרשימים מאד, אם כי לא מובהקים.)
ב. הרב יעב"ץ חילק את תשובת הרדב"ז לשלושה חלקים: (א) קביעות הלכתיות שאינן נזקקות לזיהוי של ממצאים בשטח (כגון שאיסור הכניסה הינו רק לקפ"ז על קל"ה אמה בתוספת לעובי הכתלים, מבלי לחשוש לעזרת נשים ולחיל); (ב) קביעה חד-משמעית וללא צורך לנמק, כי שאבן השתייה היא הסלע שתחת הכיפה; (ג) הוא משער השערות, וכותב שהן רק השערות, גם אם הוא משוכנע בהן.
אני מקבל את ההבחנה בין החלק הראשון לחלקים השני והשלישי, אך אינני מקבל את ההבחנה בין החלק השני והשלישי. כלומר, יכול אדם לומר לפקפק בזיהויים של הרדב"ז, ולומר שכל קביעה הנוגעת לשטח מחייבת ידע טופוגרפית, ארכאולוגי וכו' שלא היה בימיו, ואם כן אין מקום לסמוך על תשובתו; אך לומר שבנוגע לזיהוי הצח'רה כאבן השתייה הוא מקבל את סמכותו של הרדב"ז, אך בנוגע לזיהוי הכותל המערבי והכותל הדרומי ככתלים של העזרה הוא איננו מקבל את סמכותו - זאת מנ"ל? מה ההבדל ביניהם? הרי שני הזיהויים היו ודאיים בעיניו, ועל שניהם ניתן היה לדבריו לסמוך בנוגע לאיסור כניסה לעזרה, וכי מפני שהוא לא נימק הכרעה כלשהי היא יותר חזקה?
יתכן שאם הרדב"ז היה יודע שהקביעות שלו סותרות האחת את רעותה, הוא היה מעדיף אחת מהן על חברתה, אך באותה מידה יתכן והוא היה מניח את הספק בין שתי הקביעות, וחושש לשתיהן לחומרא, או שהיה אומר שאם הקביעות סותרות האחת את השנייה סימן שכל טיב ההוכחה הזה הינו רעוע ואין לסמוך על אף אחת מהן. אין עמנו יודע, ולכן לכל החלטה שנחליט אין גושפנקה של הרדב"ז.
(כמובן, רשאי אדם לומר שהוא מקבל את סמכותו של הרדב"ז רק בדבר שבו לא התבררה הטעות של הרדב"ז, ואכן הסתירה בין הקביעות/הזיהויים מחייבת לומר שיש טעות באחת מן הקביעות/הזיהויים, אך להכריע ולהעדיף אחת עדיפה על חברתה, לזה אין גושפנקה של הרדב"ז, גם אם זה הגיוני ומסתבר.
יתירה מזו, יתכן מאד לומר שאם הרדב"ז טעה באחת מקביעותיו, יש מקום לבדוק את שתי הקביעות, שמא שתיהן נובעות מאותה טעות שורשית, ויתכן שאין לסמוך על שתי הקביעות, גם אם ישנה הוכחה חד-משמעית [שלא הייתה ידועה לרדב"ז] איזו מהן שגויה.)
ג. בנוגע לניסוחים אני חייב להעיר, שלפוסק הלכה ישנן שתי סמכויות: האחת הינה לקבוע קביעות עקרוניות שאינן נוגעות לשטח, והשנייה היא לקבוע איזה ראיות/אומדנות/ספקות מספיקות בכדי לנהוג על פיהם בנוגע להלכה כלשהי.
לכן, הקביעות של הרדב"ז בנוגע לזיהוי כיפת והסלע (הן הצח'רה והן הכיפה) ובנוגע לזיהוי הכותל הדרומי והכותל המערבי ככתלים של העזרה, הינן קביעות הלכתיות, שיש לראות אומדנות אלו כוודאיות, ולהסתמך עליהן להלכה (להקל באיסור דאורייתא שעונשו כרת).
זיהויים אלו אינם "השערות, גם אם הוא משוכנע בהן", אלא קביעות הלכתיות, המבוססות גם על עדויות, 'מסורות', אומדנות והשערות.
ד. בנוגע לטיב המפות שהיו בימי הגרי"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל, החל משנת תרכ"ה היו מפות מדויקות של הר הבית (1 ס"מ במפה = 5 מטר במציאות), אלא שהיום הן יותר נגישות. (הרב קורן עושה בהן שימוש ב'מעלין בקודש' לא, עמ' 62.) גם המפה הטופוגרפית של הר הבית איננה חדשה, והיא מבוססת על מדידות מלפני כמאה שנה.
ה. כפי שכתב הרב יעבץ, דעתו של הרב קורן היא שהיו "כיפין ע"ג כיפין" רק במקום שהיה צורך (עכ"ל הרב יעבץ). ככל הנראה כוונת הדברים, שהיה צורך מפני שיש בין סלע היסוד של עצם ההר עד גובה הרצפה מרחק שקיים חשש שמא נקבר בו מת. – זהו בעצמו דוחק מסוים בלשון המשנה ("הר הבית והעזרות תחתיהן חלול מפני קבר התהום") והרמב"ם ("הר הבית... היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והיה מוקף טומאה, וכיפין על כיפין היו בנויות מתחתיו"), שמשמעותם שתחת כל הר הבית (והעזרות) היה חלל לכיפין ע"ג כיפין.
הרב יעבץ טוען שהכוונה שאין הכוונה שכל הר הבית והעזרות היה חלל לכיפין ע"ג כיפין, אלא רק מקום שהיה בו צורך, אך לעניות דעתי זהו דוחק בלשון המשנה והרמב"ם. דוחק זה לא "דוחה" את הזיהוי של כיפת הסלע, אך מוריד משמעותית את טיבה של ההתאמה הטופוגרפית. אם נסתכל על הדוגמה שהביא הרב יעבץ, עדים הזוכרים נקב בצד אות פלונית, ונמצא הגט עם נקב בצד אותה אות, הרי שכאן מדובר על עדים שפשוט זוכרים שהיה נקב ליד האות הראשונה של שמו הפרטי של כותב הגט, אך בפועל נמצא נקב ליד האות של שמו השני. (יתכן מאד שזיכרונם לא מדויק, אך ראיה מספיקה להתיר אשה לבעלה, אין כאן, אפילו אם היא מצטרפת לראיות אחרות דומות לה, וק"ו אם ישנם זיהויים אחרים שגם להם סימנים לא מובהקים, אם כי פחות טובים).
ו. שאלה נוספת הינה האם יש צורך בראיות חזקות יותר לענייני מקדש וקודשיו. הרב יעבץ מוכן לקבל שלקביעת מקום המזבח לדורות יש צורך בראיות מכריעות יותר (ואולי אפילו בנבואה, אם כי זה לא ברור); אך תמה מנ"ל שצריך ראיות חזקות יותר לשילוח טמאים. [עכת"ד.]
ועל זה אומר, ראשית, הרב יעבץ מבין שמסברא ישנו מקום גדול לומר שלקביעה הנוגעת למקום המקדש לדורות עולם, יש צורך בראיה חזקה יותר (ולא נסמוך על נאמנות קטן או קטנה בדבר שאין בו טורח, אע"פ שנאמנות כזו מועילה אפילו בדאורייתא, לדעת הרבה ראשונים). ואע"פ שכל קרבן כשלעצמו איננו שונה משאר איסורי תורה, מ"מ אם לכל קרבן נסמוך על זיהוי מזבח ברמה נמוכה, לעולם לא נדרש לרמת הזיהוי הנדרשת לקביעה לדורות. לכן, לענ"ד פשוט שאם בקביעת מקום המזבח (העזרות וכו') נדרשת ראיה חזקה יותר, זה נדרש לכל הדינים הנובעים מקביעה זו (וא"א לומר שלקרבן תמיד באופן חד פעמי ניתן לסמוך על ראיה חלשה, אע"פ שלקביעת מזבח לדורות נדרשת נבואה או ראיה חזקה יותר, כי אז יקריבו תמיד קרבן תמיד כל פעם באופן חד-פעמי...).
שנית, הרב קורן ('מעלין בקודש' לא, אדר ב תשע"ו, עמ' 106) דן בשאלה מדוע בנוגע להגעה עד הכתלים של הר הבית הצריך הכפתור ופרח "היקש חיפושי", יותר מאשר בשאר קביעותיו בספרו (המבוססות על ראיות ברמת ודאות נמוכה מ"היקש חיפושי"), והוא מעלה אפשרות שלעניין 'מורא מקדש' יש צורך בזהירות יתר, ואין לסמוך על ראיות 'רגילות'. הוא מוסיף להסביר בזה את השמטת הכפתור ופרח ל'מסורת' על כיפת הסלע, בשל העובדה שלזיהוי מקום המקדש נדרשת ראיה חזקה יותר ("היקש חיפושי").
[אציין, כי לדעת הרב קורן, שם, כיום יש בידינו "היקש חיפושי" ל'מסורת' כיפת הסלע. כמו כן אציין, כי בדבריו אלו שינה מעט ממש"כ במבוא לספרו, ואכמ"ל.]
גם הרב בצלאל ז'ולטי זצ"ל (משנת יעבץ או"ח סי' מז) נקט שלעניין 'מורא מקדש' נדרשת ודאות גדולה יותר מאשר לשאר איסור תורה (והרב קורן הזכיר דבריו ב'מעלין בקודש' ל, אלול תשע"ה, עמ' 99 הערה 104, והביא לא סמך מדברי השל"ה באגרת הנ"ל).
ז. ובחזרה לתשובת הרדב"ז. גם הרב יעבץ וגם אנכי הקטן מסכימים כי ההיתר לדעת הרדב"ז להיכנס לגגין ועליות המרוחקות מהכיפה יותר מהשיעורים המבוארים בתשובה (המיוסדים על גודל העזרה - קפ"ז על קל"ה), איננו זקוק לסניפים הנוספים (שיטת הראב"ד, גגין ועליות שלא נתקדשו וכו').
ואעפ"כ לענ"ד יש מקום להגיד שכל ההיתר שלו נוגע לגגין ועליות ולא להליכה בהר הבית עצמו, וזאת משתי סיבות: (א) יתכן שהסיבה שהרדב"ז לא חשש לעזרת נשים ולחיל היא מפני שלדעתו אין איסור להיכנס לעליות שעל גבי עזרת נשים והחיל (מפני שאיסורם מפני הרחקה, ולא בשל קדושת המקום מצד עצמו); (ב) יתכן והרדב"ז מסכים לשיטות שכשאין גדר לחיל כל הר הבית נאסר לטמאי מתים (כפי שיש שרצו לומר בדעת הכפתור ופרח והרמ"ע מפאנו), מלבד שטחים מגודרים כגגין ועליות (ואולי אף פתחים).
[אעפ"כ, לענ"ד יש לפקפק בדרכים אלו, הן מדברי הרדב"ז בנוגע לפתחים, והן מדברי הרדב"ז בנוגע לשוק אל-קאטנין, ואולי יש ליישב בדוחק ואכמ"ל.]
ח. כתבתי שלדעתי אין להשוות את רצף המקורות ההיסטוריים המעידים שהצח'רה היא אבן השתייה ושכיפת הסלע היא מקום המקדש, לעומת המסורת הרצופה והוודאית לגבי זיהוי הר המוריה (והמתחם בכללותו).
הרב יעבץ כתב: "מי בדק את המסורת על הר המוריה? האם ערכתם רשימת מקורות? על מה זה מבוסס? וממתי ואם יש רצף? מעניין לבדוק."
ראשית, אומר שלענ"ד אינני זקוק כלל לבדיקה מסוג זה. בדיוק כשם שלא ערכתי בדיקה לגבי הרצף של זיהוי האתרוג, צבע שחור בתפילין וצבע אדום בהלכות טהרת המשפחה, כך אינני צריך לעשות רשימה שתבדוק את הרציפות של המסורת על מתחם הר הבית. ברור בעיני, שאם הייתה ח"ו מפסיקה מסורת מסוג זה, לא היו מחדשים אותה וסומכים עליה להלכה (אפילו לא דור אחד), ללא תיעוד רציני של בירור יסודי של העניין, וכולי האי ואולי.
בהקשר זה אזכיר ג"כ את דברי השל"ה הנודעים:
"דע כי מעולם לא היה ספק במקום בית המקדש, כמו שאין ספק שהיה בית המקדש ושיהיה בית המקדש, כך אין ספק במקום בית המקדש כי הוא זה, ולא נתעלם מהעין אפילו רגע אחד. ואע"פ שהייתה ירושלים הולכת מממלכה לממלכה, מכל מקום לא נפסקה הקבלה והידיעה. על כן גזר ד' יתברך על כותל מערבי שלא תחרב, ויהיה רישומו ניכר. ונוסף על זה הראיה הר הבית וסימנם וכל ההרים, הר המשחה וכיוצא בם, ועמק יהושפט ונחל קדרון ומי השלוח, הכל מסומן וברור לעיניים. והרבה עניינים כיוצא בזה, כולם גלויים להאומות והמבדיל לאומה ישראלית, והדברים מקובלים ונראים עין בעין, וכולם בשמות הראשונים נקראו אף לאומות מאומה לאומה.
ואין ספק בעולם במקום בית המקדש ובכותל המערבי, רק אין אנו יודעים נגד איזה מקום הלך המקדש, כי מפני החטאים חרב ולא נשאר רק כותל מערבי, ועל כן משערים לפי מה שהיה הר הבית חמש מאות אמה לעשות הרחקה לפי אומד הדעת לפי שיעור זה."
שנית, לא ערכתי בדיקה מסודרת של המקורות שבידינו, אך כמדומה שאם נאסוף את המקורות ההיסטוריים על זיהוי מתחם הר הבית פשוט שיהיה בידינו רצף היסטורי. אפילו הפער בין רצף העדויות שבידינו על יהודים שנכנסו להר הבית (בימי האמוראים) ועד בניית כיפת הסלע איננו גדול (מדוע בפער של פחות ממאה שנה, כ"כ הרב עזריה אריאל שליט"א), כ"ש כשנאסוף את כל המקורות הנוגעות למתחם (או לפרט מפרטיו).
(אציין ג"כ שלמיטב ידיעתי, לא נתקלתי עד כה בשום עדות מפני בניית כיפת הסלע על מסורת כלשהי על אבן השתייה. מביאים סיוע מדברי הנוסע הצליין מבורדו על אבן נקובה שהיו מושחים אותה ובאים אליה להתאבל על החורבן, אך לא נזכר בדבריו שראו בה אבן השתייה, ואולי אדרבה באו אליה כי הייתה מסורת שהיא מחוץ לתחום?)
ט. בנוגע להרחבת החיל ע"י הרב קורן, לא הבנתי את דברי הרב יעבץ. הנדבך הקדום בקיר הרמה הינו בצפונה, דבר המעיד שהחלק הצפוני של הרמה אף הוא קדום. גובה פני הסלע צמוד לרמה ממזרח גבוה מאד בצפון הרמה (בנקודות שנמדדו הגובה 739.1, ו-740.1 מטר מעל פני הים, כפי שניתן לראות במפה טופוגרפית, ודלא כדברי הרב יעבץ בהערה 42). אם נקבל את ההנחה שהחלק המוגבה הינו החיל (דבר שהיה נראה שהרב יעבץ מקבל), זה מורה את דברי הרב קורן שליט"א.
י. למיטב הבנתי, שיטת הרב קורן בנוגע לגודל החיל איננה קשורה כלל לשיטתו בגודל האמה, ולכן אינני מבין את הקשר שהרב יעבץ (בהערה 43) קושר ביניהם.
אדרבה, הקשר בין זיהוי כיפת הסלע וקביעת כותל העזרה ממזרח הוא תלוי שיעור האמה, וא"כ לשיטת הרב יעבץ שמקבל זיהוי זה עליו לקבל אמה גדולה (לפחות 51.8 ס"מ).
יא. עוד תמה הרב יעבץ (הערה 44) על החיל לשיטת הרב קורן, שגם אם נקבל שהחיל התרחב צפונית לעזרה בשביל הלשכות גדולות (בית המוקד, לשכת הגזית ועוד), מ"מ "מניין שקו החומה הצפוני של החיל היה ישר? רצועה של עשר אמות צפונית לעזרת נשים איננה מתקרבת כלל לאזור 'שערי רחמים' (והקירות הסמוכים להם), החיל מתרחב לשם רק אם נאמן לומר שהוא התרחב במקום שהיה צורך (כנגד בית המוקד ועוד), אך בסמוך לעזרת נשים (מצפון) החיל היה מצומצם (עשר אמות). מדוע לא?"
והתשובה פשוטה, שאם אנו מקבלים את עדותו של יוסף בן מתתיהו על צורת החיל, הרי שהחיל היה מרובע (וכנראה - ריבוע), וא"כ צריך לומר שקירות החיל היו ישרות (ושצורתו לא הייתה בצורת T, או שהכתלים נעו שלא במבנה של צורה הנדסית מוכרת, אלא בהתאם לגודל הלשכות ולצרכים).
יב. אוסיף עוד כי, כפי שהזכרתי, לשיטת הרא"ש (מידות פ"ב מ"א) הלשכות של עזרת נשים היו מחוצה לה, וא"כ יש להוסיף עוד ארבעים-חמישים אמה לחיל מעבר לעזרת נשים, וזה כבר מגיע קרוב לקירות של 'שערי רחמים' (כמה קרוב? - תלוי בשיעור האמה וכו').
יישר כוח לרב יעבץ!