משולש כתב:הרב ונתנו ידידים:
ברשותך אפתח דיון על דבריך:
כשמודיעים לאדם שזכה במליון דולר הוא שמח מאוד מאוד. ויצחק כל הדרך אל הבנק.
אבל אם מזכירים לו את זה אחרי שנה עוד פעם, הוא יפטיר באנחה: "נו, כבר הרבה מים זרמו בירדן מאז..."
ברוך השם אנחנו מוקפים חסדי השם כבר עשרות שנים, והתרגלנו לזה. אם אין חידוש הלב לא מבין מה פתאום לשמוח עכשיו על שגרה של ארבעים שנה??? להודות ולשבח בוודאי קל מאוד, אבל בגלל זה להיות פתאום בשמחה עצומה, (אל תשכח שאנחנו כבר ל"ג יום בצער ואבל, אז אם כל כך סיבה לשמוח איפה היית אתמול?)
כתוב בחז"ל שהצדיקים לבם ברשותם והרשעים נמצאים ברשות לבם, ואולי הוא אשר דיברנו. (ידוע על גדולי ישראל שהיה אפשר לראות עליהם איך הרגש שלהם מתנווט במדוייק על פי תורה)
ונ"ל שזה גם קשור לאשכול
הזה
משולש כתב:חשבתי עוד על הנושא, להלן מחשבות שעלו לי מהשרוול:
נ"ל שריבוי הוורטים ושיחות המוסר סביב עניין שמחת החג (ובפרט שבועות) גרם לנו להתבלבל לגמרי מה זה בדיוק שמחה ואיך שמחים וכו'.
הרי אדם שבא לחתונה, הוא שמח והוא גם יודע להצביע בקלות ובמדוייק על השמחה שלו. זה מגיע טבעי וספונטני. וזה דבר פשוט מאוד. ונובע מזה שמעולם לא שמענו שיחה ולא קראנו עלון שמסביר מהי מהות שמחת החתונה וכיצד יש לשאוף להשיג אותה. ולכן לא קיבלנו עליה שום תסבוכים.
וגם שמחת הפורים, כיון שיודעים שזה שמחה גשמית פשוטה (שהרי אפי' לא יודעים בין ארור לברוך) יותר קל להגיע אליה. אבל בחגים אנשים בטוחים שיש מין סוג של שמחה רוחנית נעלה שצריך לשאוף אליה, ועל כן הם מנסים "לעבוד" על מידת השמחה, ולהכריח את עצמם לשמוח שמחה רוחנית גבוהה (שהם אינם יודעים מהי בכלל) בסופו של דבר עולה בידם רק תסכול והחמצה. ולא קיימו את המצווה הבסיסית של שמחה.
ארחיב מעט את הדיבור בענין זה:
כמו שאמרת בהודעתך השני', שמחה של מצוה ושמחת החג ושמחה רוחנית אינה דבר רציני שצריך לעשות באימה ויראה אלא הוא שמחה פשוטה שיהי' מח וטוב לב מדברים רוחנים. אמנם שהוא עבודה גדולה היינו משום דכדי שיהי' לו שמחה אמיתית ממצוה ותורה וכו' צריך שיהי' לו קשר אמיתי עם הדברים האלו, וככל שיש לו יותר הנאה מהדברים האלו ויותר קשר איתם יהי' שמחתו מהם יותר ויותר, וגם שהוא מביא לדברים גדולים מאד וכמו שאומרים על האריזל שאמר שהגיע לכל מדרגותיו בזכות השמחה של מצוה שהי' לו ששמח בקיום מצוות הבורא שמחה יתירה.
ומ"מ הבסיס לכל שמחה וכדי להגיע למדריגות של שמחה אלו צריך שיהי' פשוט שמח בפשוטו היינו שיהא במצב רוח מרומם וטוב מרוצה ושמח, ומשם ע"י התבוננות בהדברים הנכונים יכול להגיע גם לשמחה של מצוה ושמחה רוחנית, כי שמחה מוליד שמחה. וכן רואין בחז"ל שהדרך לקיים שמחת יו"ט הוא ע"י בשר ויין כי כשיש לו סעודה טובה ובפרט בשתיית יין המשמחת הרי הוא במצב רוח טוב ומרומם ויכול לשמוח עם החג באמת.
ואמנם כל אדם יש לו דברים מסויימים שכשיחשוב עליהם יגיע לקצת שמחה וכמו שאפרט בהמשך, ולכן כשמגיעים למועדים וזמנים שצריך לשמוח יחשוב על הדברים האלו ויעורר השמחה בלבו, ואחר שיהי' במצב רוח מרומם ומרגיש הודאה להקב"ה על דברים האלו יכול להרחיב דעתו גם לעוד ענינים שיש להודות עליהם עד שיגיע למצב של שמחה רוחנית, ובדומה למה שאמר ריב"ז לאספסיונוס שיביא לפניו א' שישנה את מצב רוחו כי בשורה טובה תדשן עצם וכן להיפך.
ובנוגע לטענתך בההודאה הראשונה אשאל אותך כמה שאלות:
אדם מגיע הביתה אחר יום עמוס עיף ומותש ואשתו ו/או ילדיו מקדמים אותו בהארת פנים אם הוי דבר של מה בכך, ולמי שיש תינוק בבית מלא חן ומתיקות ומשתעשע עמו האם אין להודות להקב"ה על זה.
אדם יש לו כולל שהוא מרוצה ממנו, או עבודה מסודרת ו/או סדר היום מסודר, ואם יש לו גם שיעור תורה למה שלא ירגיש מרוצה.
אם אתה בריא ו/או אשתך בריאה ו/או הילדים בריאים ב"ה, בימים האלו שאין יום שאין קללתו מרובה משל חבירו וכל יום שומעים עוד ועוד צרות, האם באדם שפוי אין זה מוליד רגשי תודה להקב"ה.
האם יש לך חברים טובים דבר שהוא כ"כ חיוני לאדם, מעמד חברתי טוב, משרה שנותן לך סיפוק יומי או משרה חשובה שנותן לך כבוד
האם יש לך אהבה למוזיקה, הבנה עמוקה באיזשהו חכמה, דבר מסוים שמעניין אותך ונותן לך סיפוק, תודה לקל על זה
ועוד כהנה רבות בגשמיות ויכול לפרט כל דבר לפרטים רבים,
ומשם ימשיך לרוחניות:
האם אתה זוכה ללמוד תורה כל היום איך צריך לשמוח ע"ז, ואם יש לך שיעור קבוע של דף יומי וכדו' שוש אשיש בהשם,
האם אתה זוכה לחדש חידושים ישרים או להרחיב בוסגיות בבהירות, האם יש לך קשר עם איזה תחום בתורה (או"ח, חו"מ, קנין מסכתות, ידע בהישיבישער רייד, זרעים וטהרות וכו')
האם יש לך קשר עם איזשהו גדול מסוים או משפיע שהרחיב את דעתך והעמידך על דרך נכונה, הרי זהו גם קנין של תורה ומסתמא ליכא אלפים כמותך שיש להם קשר עם האדם המסוים הזה, וזהו חלקך בתורה וצריך להודות להקב"ה ע"ז
האם אתה עסקן ושזוכה להרבות בחסדים ולשמח ליבות בנ"א יומיומי או עוסק בחינוך וזוכה להרבות חילים למקום האם יש אושר פחות מזה, כל זה הוא חלק מקבלת התורה
וע"ז צריך להרחיב את המחשבה וכהנה רבות כפי רוחב לבך
ואחרי שמגיע לקצת שמחה אמיתית יתחיל לחשוב בכל מועד ומועד החסד המיוחד שבמועד זה: בפסח שהוציאנו ממצרים ובחרתנו מכל העמיןם ובשבועות ברוממתמנו מכל הלשונות וקדשנו במצוותיו ובודאי בקבלת התורה כנ"ל שע"ז א"א להפסיק לשמוח יש כ"כ הרבה מה לחשוב ולהרחיב המחשבה בזה, ובפורים על דברי הרמב"ם של מי כהשם אלוקינו בכל קראינו אליו והניסים שבתוך ההסתר וכן בפסח ובסוכות יחשוב על הניסים הנגלים אנו מודים בניסים הנסתרים
כ"ז לאדם פשוט כמוני שעדיין לא הגיע למצב ולא נכנס להעבודה האמיתית של להתבונן בהנהגת הבורא ולראות חסדי המקום בכל צד ושעל,
והוא לפני שמתבוננים בבריאה ורואים חכמת הבורא וחסדיו בכל חלק מחלקי הבריאה,
ולפני שמגיעים להשמחה האמיתית של לשמוח בכל מצוה שזוכים לקיים ובכל הנחת תפילין וקריאת שמע.
וכשאומרים בספירת העומר בשמחה ברכת אקב"ו על ספירת העומר וכן בהדלקת נר חנוכה צריך לזכור שבכל יום זוכים לומר אקב"ו על נטילת ידים.
הסיבה שאין מרגישים כן לאדם בריא ונורמלי הוא פשוט מחוסר מחשבה בזה, וכן מרוב המחשבה בהדברים המעיקים והקשיים המתעוררים כל יום ויום ושאר מדות רעות המפריעים להסתכלות נכונה על החיים, ואמנם שהוא קשה לחיות כל הזמן במצב הנכונה אם כי זהו התכלית המקווה, מ"מ כשמגיע זמנים של שמחה צריך להשליך מעליו את כל השטויות ולהתבונןן בהאמת של החיים ובקל יגיע לשמחה גדולה עם קצת הכנעה וענוה.
אקוה שדברי מובנים היטב ויעזרו קצת לשמחת החג בהאי יומא טבא שהוא יום אחד בשנה יוודע להשם.
נ.ב. אמנם בנושא האשכול, איני מסכים להקונטרס שאינו נכון להשקיע רוב היום הגדול והקדוש ללמוד תורה כי ודאי אין יום גדול מזה לנצל את הזמן ללמיד התורה הקדושה ובעינן 'נמי' לכם (כהמליצה המקובלת), ובזה מראים את גודל אהבתינו להתורה ושמחתינו בקבלתה, ואמשול משל לילד שקיבל מתנה אם הוא אוהב אותו מהו עושה משחק בו ומשתעשע בו, אמנם הכיוון הנכון הוא שהעיקר היום הוא שיהי' במצב רוח מרומם ויכניס חיות לכל המסתופפים בצילו דהיינו אשתו ובניו ובנותיו וחבירים שלו שכולם ישמחו בהמתנה הטובה של כי לקח טוב נתתי לכם, ובד בבד ישתדל לנצל את זמנו ככל שיותר אפשרי בלי נערווען
