לעומת המקטרגים: מחשבות על חגיגות ל"ג בעומר

[חזן הכנסת]

הנה כמה מימרות שהיינו מכנים "ליטאיות" מר"ש:
כגון אנו שתורתינו אומנותינו אפילו לק"ש אין אנו מפסיקין
ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז שמעון ממקומו.
אם אין אתה מלמדנו תורה אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות.

[פרנקל תאומים]

איני מכיר את החברים כאן בזהותם האמיתית ובגילם, אולם אני מתרשם שהכותבים ה'מקטרגים' (בלשון הכותרת של האשכול, שנוסחה על ידי 'ליטאי'...) הם ברובם מבוגרים יותר, ואילו הכותבים ש'מסנגרים' הם יותר צעירים. אם אני מפרש את הדברים נכון, הרי שנוצר רושם שה'מבוגרים' לא מספיק מבינים את הלך רוחם של הצעירים, ואינם מזהים את העובדה שחל שינוי מסויים שאי אפשר להתכחש לו.

אני לא מבין מה אתה רוצה ומה הקשר. הלא כבר כתב לך רבינו המשולש הי"ו:

מי שמסתכל במציאות מסביבו רואה את האמת לאמיתה, שיש הרבה לומדי תורה שצמאים בצמאון עז לענינים שמשום מה פחות מקובלים במחוזותיהם. ובהמשך לדימוי מרוסיא הקומוניסטית, יש גבול עד כמה אפשר לדכא רגשות מסויימים ולא לתת להם ביטוי. ולפעמים כשחונקים רגש מסויים בכוח הוא מתפרץ בדרך קשה וכואבת, וחבל. ה' יעזור.

גם אני מצטרף.
אין לדכא את הרגשות. אם לא מצליחים לתת תחליף ראוי, והרגש קיים, עדיף לתת לו ביטוי בזה מאשר במקומות אחרים.
הדיון פה הוא מה היה עלינו לעשות לכתחילה, לו היינו שולטים ברגשותינו או לו היו לנו תחליפים ראויים

הדיון כאן הוא ראשית כל על העיקרון ועל הפרופורציה. אח"כ יש לדון גם ברמה המעשית, נניח, האם למעשה יש לאסור על בחורים בישיבות ליסוע מירונה, או שמא אדרבה צריך לאפשר זאת (והחסידים יאמרו- אף לעודד זאת), ואת"ל שיש לאסור, האם יש גם לאכוף את האיסור בכל עוז ותעצומות או שמא אדרבה, מן התבונה יהיה להעלים עין וכו'.

[משולש]

אני איני מבין את הווארט הזה, (של רשב"י לכל) אבל עדיין לא מתאים לשאול עליו שאלות בסגנון כזה.

[משולש]

(חורשה האקליפטוסים ביש"ק פוניב'ז).

או "פרדס ברמן".

אבל אתה מגזים קצת. הלו!

כשאני הייתי ילד שרתי "ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו" באותה התרגשות ששרתי "פרעה בפיג'מה באמצע הלילה".

היום כשגדלתי קצת אני שר את זה בכוונה שונה קצת מהשיר המקביל.

ואותו דבר לו הייתי שר שירי בר יוחאי, הייתי מבין אותם ומרגיש אותם יותר. (גם אם לא הייתי יורד לעומקם).

[חיימשה]

וכשרשב''י אמר שמי שאמר נחם בל''ג בעומר לא יוציא את שנתו, הוא גם התכוון בגלל שאמר פשט לא נכון בשחיטה שאינה ראויה?

[פרנקל תאומים]

הרבה מאוד מהדוברים כאן מספידים את ההתנגדות ה"לא ריאלית" שאין לה סיכוי טקטי להצליח, וסופה להשטף בהמון החוגגים שכבר "כבשו את דעת הקהל" ומתקדמים וכובשים ישיבה ליטאית אחת אחרי השניה.
וכיון שאחרון הדוברים הביא את החת"ס, אצטט גם אני ממנו:
"אבל מטעם זה בעצמו הייתי אני מן הפרושים כבן דרותאי שלא אצטרך להיות יושב שם ומשנה מנהגם בפניהם ושלא ארצה להתחבר עמהם בזה"

דהיינו החת"ס היה מוכן להיות היהודי היחיד בארץ שעדיין לא נוסע למירון. והסחף החברתי הנ"ל לא מטריד אותו, אלא רק הדין של "משנה מנהגם בפניהם" (מצד לא תתגודדו כנראה).

ואכן, הדיון פה אמור להיות הלכתי נטו, והשיקולים האלו של "יד החסידים על העליונה" ושכבר ממילא הקרב אבוד, לא אמורים להשפיע כלל על שום סברא הגיונית.

כי הרי אם אסור ליסוע, אז מה יעזור ש"כולם" נוסעים? אנחנו עובדים את הקב"ה לא את כולם. ואם מותר ליסוע, זה לא מתחזק בזה שכולם עושים.

וכמו"כ יש מקשים על ההולכים בדרכי אבותיהם "הרי ממילא אין לכם סיכוי נגד הזרם". וכי אנחנו שומרים את המצוות לפי "סיכויים", או לפי מה שכתוב בתורה??? ואם התורה מצווה אותנו להניח תפילין בח"ה אז נמנע מזה בגלל ש"אין סיכוי"?

ונאים הדברים לרשב"י שאמר: "אם שניים הם, אני ובני הם".

ובנוסף לדבריך, באמת מצחיקה ההתלהבות כאן בסגנון "הסוסים כבר ברחו מהאורווה". כאילו שישיבע בחורים ליטאים או אפי' אברכים שנוסעים למירון עושים זאת כי הם "נתפסו" לעניין הגדול של "קדושת ל"ג בעומר במירון", ולא כי הם פשוט רוצים להנות מהאווירה היחודית (אפי' הרוחנית) שנוצרה שם עם מאות אלפי החוגגים, ומבחינתם לו יהי שהאירוע יהיה בכל תאריך אחר ובכל מקום אחר (ובלבד שיהיה בצפון או בדרום. לא במרכז..), ואם זה על קברו של תנא קדמון ועוד רשב"י, בוודאי טוב שבעתיים (וזה במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, הם פשוט נהנים מהטיול השנתי פלוס מוסיקה וריקודים שמזדמן להם).

[סגי נהור]

"ואמרתם כה לחי" הוא שיר חביב ונעים, ואילו "בר יוחאי" הוא פיוט נשגב ויקר עד להפליא, המבטא באופן מיוחד את מעלתו/עניינו/בחינתו/סודו/ של רשב"י כפי שהם עולים (בעיקר) מדפי ספר הזהר ומדברי חכמי תורת הנסתר, וכפי שהם מדליקים אש בלבם ומעלים אור בעיניהם של אלו המתבשמים מתורה זו זה מאות רבות בשנים. ומי שהבנתו בפיוט ובשירה כהבנתו בדברי תורה, מוטב לו שימלא פיו מים.

[חזן הכנסת]

וכשרשב''י אמר שמי שאמר נחם בל''ג בעומר לא יוציא את שנתו, הוא גם התכוון בגלל שאמר פשט לא נכון בשחיטה שאינה ראויה?

מסכתות קטנות מסכת שמחות דרבי חייה פרק ד
רבי דוסתי בן רבי ינאי אומר, מניין אתה אומר שכל מי שהוא שוכח דבר אחד ממשנתו, הרי הוא מתחייב בנפשו, שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, יכול אפילו תקפה עליו משנתו, תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו. וכן הוא אומר על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, על שדה איש עצל עברתי, זה תלמיד חכם שאינו עוסק בתורה, מתוך שאינו עוסק טועה שנים ושלשה דברים בפרק אחד או במסכת אחת, שנאמר והנה עלה כולו קמשונים; מתוך שאינו עוסק בה, סופו להיות מבקש ראש הפרק ואינו מוצא, ראש המסכת ואינו מוצא, שנאמר כסו פניו חרולים; מתוך שאינו עוסק בה, נמצא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא, שנאמר וגדר אבניו נהרסה. ועליו הוא אומר, ופורץ גדר ישכנו נחש, הא למדנו, שכל מי שהוא פורץ גדרותן של חכמים, סוף פורענות לבוא עליו, רבי שמעון בן יוחאי אומר הנחש פרץ גדר מתחילה, לפיכך נעשה ספקלטור לכל פורצי גדרות.

[חזן הכנסת]

וכשרשב''י אמר שמי שאמר נחם בל''ג בעומר לא יוציא את שנתו, הוא גם התכוון בגלל שאמר פשט לא נכון בשחיטה שאינה ראויה?

לשון הקדמת הזוהר
ועל דא (משלי ז') כי רבים חללים הפילה מאן הפילה דא ההיא חטאה דקטלית בני נשא, מאן גרים דא, תלמיד חכם דלא מטי להוראה ומורה רחמנא לשזבן, א"ר שמעון לחברייא במטותא מנייכו דלא תפקון מפומייכו מלה דאורייתא דלא ידעתון ולא שמעתון מאילנא רברבא כדקא יאות בגין דלא תהוון גרמין לההוא חטאה לקטלא אכלוסין דב"נ למגנא
שווה לעסוק קצת בתורת רשב"י קודם שרוקדים שם

[שעת הכושר]

אבל הרב מבריסק היה אומר בשם אביו הגר"ח ש"מה הקב"ה לכל- אף רשב"י לכל", החזו"א היה נוסע ב3 אוטובוסים כל צד למירון כל לג בעומר, החפץ חיים היה מגיע למירון מראדין במסי"נ והרב שך היה מקפיד להגיע לשם לותיקין וגומר את כל התהילים בבכיה, כאשר הגרח"ק היה מדליק שם את המדורה בכל שנה לפני השקיעה והסטייפלר היה מדבר בהתפעלות על "יום הכיפורים בפנים ושמחת תורה בחוץ". האם גם אז מבקשי המקורות היו דורשים מקורות בן אלף שנים והיו מתייחסים בסלחנות מהולה בחיוך לעולים מירונה?

האשכול בכללותו מחכים ומרתק מאד, והוא מועיל לפתוח אופקים לכה"פ במידה מסויימת, גם אם לא בהכרח לשינוי דעה. תודה למשתתפים אשר דבריהם בנחת נשמעים.

אבל הקטע שציטטתי קשה עלי מאד לעיכול בשתיקה. הרי זוהי בדיוק ליבת ההבדל בין אלו שלא ממציאים דברים מעבר למה שכתוב, וכל זמנם עמלים לברר ולדקדק שמועתם, והחינוך שלהם מבוסס על הביקורת העצמית וחתירה תמידית למקורות, ובין אלו שעושים כך בשיטתיות ובעיקרון, ואומרים את זה גם בפירוש, על גודל המעלה של דברים הבאים מתוך רגשות הלב והתנדבות ולא מתוך ההכרח של היצמדות אל המקורות. [ואכן, כאשר פעם אחת אירע שהרב שך מצטט מדרשות הר"ן משהו שלא קיים, הרי כל ר"מ בישי"ק טורח להתנער מזה. ובכלל, אין כלל שאין בו יוצא מן הכלל.]
ואם הגרי"ז היה אומר בשם אביו כאלו דברים, ורבי אהרן בעלזער זי"ע היה כותב את חידושי רבינו חיים הלוי, אז ר' מיילך בידרמן היה מחבר את האור יחזקאל ור' דב לנדוי היה מרקד הורה באומן.

וכבר סופרה הבדיחה הידועה, על יהודי חסידי המשמש כמלמד בחיידר ליטאי, ובכל ער"ש היה מספר לילדים מעשים נפלאים מצדיקים קדמונים. אחר שקיבל נזיפה מההנהלה על שיווק דמויות חסידיות, החליט לשנות את נשואי סיפוריו. כך נולד הסיפור על הבית הלוי שהסביר לבנו הגר"ח שבשעה שהוא מנענע את הסיגריה שלו אזי מתנענעים כל העולמות, ורבי מאיר שמחה מדוינסק שהיה אומר לאלכס העגלון במוצאי שבת וכו', ור' אלחנן וסרמן שהיה אוסף את העבירות של הח"ח בתשליך, וכו', עד שסיפר להם שהרב שך בכלל לא נפטר, אלא הוא חי לגמרי, משיח, ומחלק דולרים...

~~~

נקודה אחרת, נגע בה הרב איש ספר, אולי כדאי היה למקד את הדיון בפירוש גם בנקודה הזו;
אם וכאשר מתייסד מנהג שאין לו מקור/טעם/ריח וכו', כמו למשל קריאת שמו"ת בער"ש פרשת שמות על קברו של אונקלוס הגר בגבעת האנטנה, או אכילת סעודה מפסקת עיו"כ בצמוד להרי העזאזל, ריקודים ומחולות בז' חשוון על גדות נהר פרת, תשע מחיאות כף בשעה התשיעית, וכו' וכו', כיד הדמיון הטובה על נכדי הסבא קדישא אשר נודע כפועל ישועות עצום בהרי אררט, וזאת כמובן בתנאי שיתרמו קודם למוסדותיהם סכום הגון כמנין ארתחשסתא במילוי,
ובפועל יהודים רבים היו שואבים משם חיות רוחנית אדירה ועצומה, אחדות של כלל ישראל, דביקות באונקלוס הגר ולימוד ממעשיו הקדושים ומסירות נפשו, אהבה להשי"ת המכפר על חטאינו בשעיר לעזאזל, געגועים לבית המקדש ועליה לרגל, (ונוסיף את הסינגוריא של פותח האשכול, שעי"ז בביאת המשיח ידעו איך מחלקים מקסימום טשולנט במינימום זמן, וגם ישירו ימטיגידודום של שווקי), בקיצער, מצוה גוררת מצוה עד השמים.

האם זה טוב או לא טוב?

מצד אחד, ודאי טוב. אפילו לא צריך להסביר. בודאי טוב כל זמן שאין תחליף מקביל.
מצד שני, לא כל כך טוב, אולי קשה קצת להסביר למה, בטח קשה לשכנע אחרים.

בואו נרד רגע מל"ג בעומר. (כדי לסלק מהדיון אמוציות מיותרות). ניקח את חג השבועות, וזאת בהחלט דוגמא עדינה להתלבט בה. נניח, (וכך סבורים הרבה), שהאופי שנתנו לו בישיבות באחרונה הוא לא האופי המקורי האמור בתורה שבכתב ובע"פ והנהוג בכלל ישראל מקדם.
מצד אחד, מקסים. ימים של מתח דרמטי לפני החג, שעות הלילה עוברות באקסטזה מחשמלת, ובתפילת אהבה רבה נוזלות אפילו קצת דמעות.
מצד שני, אחר כך זה נחלש בצורה מעוררת השתאות, והירידה מההר היא מהירה מאד, בל נעורר קטרוג רח"ל.
אז מה הרווחנו שמתחנו את החבל מצד אחד, והיצה"ר גלגל אותו שבע פעמים מצד שני.
ההיגיון אומר (אולי) שאם חג השבועות היה נחוג כמו הכוונה המקורית, (אולי דומה יותר לאופי שניתן לשמחת תורה, למשל), אז חודשים סיון תמוז היו מהמעולים ביותר בלימוד בני הישיבות. משא"כ כשיצרו מתח מוגזם לפני, יום הדין, ההרגשה של האנשים היא; נעבור את זה בשלום ואח"כ נתפרק.
באם הצד השני הוא הנכון, אזי יש כאן ממש אמירה שהתורה מפנה כלפינו, לאמור; תעשו מה שאני אומרת תרויחו, תתחכמו תפסידו.

אני באמת מאד מסופק בזה, כוונתי בנקודה האחרונה הנ"ל.

אולי דוגמא קצרה ושיטחית, דרשן אחד פינטז סיפור מדהים של השגחה פרטית, ומזה כולם התחזקו מה גדול כוחה של תפילה/חסד/צניעות. עשה טוב או לא?

ושוב אדגיש, אין כוונתי לומר של"ג בעומר חסר מקור וטעם, זה לא הנושא שלי כרגע, אבל נתגלגל כאן נידון הסניגוריא על חג זה גם לפי המסורת ה'ליטאית', שרואה בזה דבר מנופח חינם, ועל כך נסובו דברי האחרונים.

[סגי נהור]

הרי זוהי בדיוק ליבת ההבדל בין אלו שלא ממציאים דברים מעבר למה שכתוב, וכל זמנם עמלים לברר ולדקדק שמועתם, והחינוך שלהם מבוסס על הביקורת העצמית וחתירה תמידית למקורות...

דומני שלפחות בעשרות השנים האחרונות, מאז הוחדר (הומצא?) המושג "דעת תורה" וכל העולם שנבנה סביבו, זה בוודאי לא כך.

[ישועות ישראל]

כבוד מלכים.jpg (27.91 KiB) נצפה 10213 פעמים

[איש_ספר]

אבל הרב מבריסק היה אומר בשם אביו הגר"ח ש"מה הקב"ה לכל- אף רשב"י לכל", החזו"א היה נוסע ב3 אוטובוסים כל צד למירון כל לג בעומר, החפץ חיים היה מגיע למירון מראדין במסי"נ והרב שך היה מקפיד להגיע לשם לותיקין וגומר את כל התהילים בבכיה, כאשר הגרח"ק היה מדליק שם את המדורה בכל שנה לפני השקיעה והסטייפלר היה מדבר בהתפעלות על "יום הכיפורים בפנים ושמחת תורה בחוץ". האם גם אז מבקשי המקורות היו דורשים מקורות בן אלף שנים והיו מתייחסים בסלחנות מהולה בחיוך לעולים מירונה?

האשכול בכללותו מחכים ומרתק מאד, והוא מועיל לפתוח אופקים לכה"פ במידה מסויימת, גם אם לא בהכרח לשינוי דעה. תודה למשתתפים אשר דבריהם בנחת נשמעים.

אבל הקטע שציטטתי קשה עלי מאד לעיכול בשתיקה. הרי זוהי בדיוק ליבת ההבדל בין אלו שלא ממציאים דברים מעבר למה שכתוב, וכל זמנם עמלים לברר ולדקדק שמועתם, והחינוך שלהם מבוסס על הביקורת העצמית וחתירה תמידית למקורות, ובין אלו שעושים כך בשיטתיות ובעיקרון, ואומרים את זה גם בפירוש, על גודל המעלה של דברים הבאים מתוך רגשות הלב והתנדבות ולא מתוך ההכרח של היצמדות אל המקורות.

כבר קדמו לרב ספראי צדיק אחד, שבמענה לחכם אחד שקטרג על מנהג קהילתו לומר הלל בער"פ על אפיית מצות בברכה, שקבלו כך מאליהו זל"ט, ותמה אותו חכם האם כך מתבררת הלכה, והשיבו אותו צדיק, תשובה ניצחת: אם היה כתוב בבאר היטב, דאס איז גוט? ולא יהיה הבאר היטב עדיף על אליהו הנביא! ואף אתה אמור לו, אילו היה (אליהו) שם (בבאה"ט) לא היה נדפס על הגליון.
===

על התעוררות של שקר, הבאתי בעבר על אותו צדיק שגנח בתפילתו ואח"כ דפק על הבימה והכריז כי השבר אשר הוא שובר יצא מגדרו וכו'...

[אש משמים]

אשריך ר' שעה"כ שהעלת חיוך על פני בשעה זו.
*יתכן שיש מעלה לרומם את האדם באמונה ובשאר דברים גם ע"י דברים בטלים אבל השאלה הגדולה היא למה??? למה לא להתרומם ע"י דברים שיש בהם תוכן יהודי אמיתי? למה לא ע"י לימוד ספרי קודש הגדושים באמונה ביטחון אהבת ה' ועוד? למה לא ע"י שיחת מוסר איכותית? כי קשה לומר שיש חיזוק אמיתי ע"י דברים רדודים אז למה לא להשתמש בכמויות של איכות שיש ליהדות להציע???
עוד שאלה קטנה, יש באמת מי שמתרומם רוחנית מפעולות רדודות או אפי' בהמיות של אכילת מטעמים וריקוד פינגווינים?? איך יתכן שבדיוק אני עוד לא נתקלתי באף אדם שהודה בכנות שהנסיעה למירון חיזקה אצלו איזה נקודה רוחנית אמיתית ולא רק איזה הרגשה של אחדות מזויפת או התפרקות לצורך עליה? (אלו המתפללים לה' ית' כמובן שישנה תועלת בתפילתם שם ולא עליהם השיח)
*לא בטוח בכלל שאחרי שמחת תורה יש שטייגען כזה גדול בביהמ"ד ואחרי שבועות לא, זה רק סוג של סימן בעולם הישיבות לכיוון סוף הזמן ולא איזה מתח גדול שמשתחרר בדווקא, אך גם אם זה כן מתח שפג באחת עדיין יש לו את מעלתו כמו המתח של יוה"כ שנותן הרגשה של רוממות הנפש אע"פ שהמעריב במוצאי החג דומה למעריב בג'ילבון אחרי יום מפרך, עדיין נשאר רושם החג בלב כל אחד ויש איזו עליה מכל חג רציני שנעשה בצורה מרוממת.
הרגשת הלב שלי היא שדימעה אחת של יהודי המתחנן על נפשו להבין ולהשכיל עוד טיפה בתורה שווה לאין ערוך מכל חגיגה שתהיה בכל מקום שהוא עם האוכל הטוב ביותר והריקוד הכי מרומם.

[קו ירוק]

כבוד מלכים.jpg

התיאור המצוטט מהאוה"ח היה או לא היה.
עכ"פ המספר שכתב עליו שהיה גונח כבהמה - מכאן ואילך לא נאמן עלי אפי כקליפת השום בגודל אצבע על אצבע, כי כל מטרתו לרומם את העלייה לשם גם במחיר של התבטאות מסלידה ובוטה כלפי האור החיים ז"ל. וזה מחדד את הבעייתיות שבתופעת התפתחות רגשי קודש מזוייפים ומלאכותיים, שאשכול זה דן בהם.

[חיימשה]

ר' אש וקו ירוק,
אולי מספיק עם ההתנשאות הזו?
במירון רואים יהודים שכל התורה כולה שגורה בפיהם, נגלה וגם נסתר. קטנם עבה ממתניכם, והם עולים במאמץ לא קל, כי הם מאמינים ויודעים שליהדות יש עוד כמה דברים להציע.
הם שופכים שם את ליבם, הם מתפללים ואף שמחים בשמחת התורה של רשבי וכרצון קדשו.

כל הציטוטים שהובאו לעיל מרשבי על חשיבות לימוד התורה הם זריית חול בעינים כאשר אין חולק על כך שרצון רשבי היה שיבואו לשמוח בהילולא דיליה, ואת זה אמרוגם המתנגדים לעליה.
ומה שנקרא אצלכם מיסטיקה, אצלנו הוא קיום המצוה המרכזית של תורתנו '' לדבקה בו''. [בהחלט מזכיר את המימרא הידועה של מרן החזו''א, מה שאצלם נקרא... אצלינו נקרא...]
ומי שבא למירון וכל מה שהוא רואה זה ''ריקודי פינגווינים וקוגל'', באמת מוטב לו שיצלה תפו"א בפרדס ברמן ויטיף משם על חשיבות לימוד התורה.

[ישועות ישראל]

שמעו קלא עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון (זוה"ק ח"ג דף רצ"ו).

לסיכום:
ידוע שביומא דהילולא באתרא קדישא מירון התרחש הרבה נסים.
וכבר אמר אחד מהגדולים שהנס הגדול הוא שהליטאים אינם באים לכאן, כשמאות אלפים נמצאים כאן בצפיפות נורא, אנה יכנס כל הליטוואקס הללו, והיו באים ח"ו לסכנת נפשות ממש.
לכן מה טוב עשו הראשי ישיבות שאסרו לתלמידיהם לעלות למירון ביום קדוש כזה, והשאירו את שמחת ההילולא להחסידים וכדו', שישמחו שם בלי פגע ומכשול.

[קו ירוק]

רשמתי פעם:
עובדת ההתאספות להילולות קיימת אצל הספרדים כבר מאות רבות של שנים. ר"ע מברטנורה מפרש המשנה, ראש רבני ירושלים, כותב במכתבו לאחיו משנת רמ"ט (טרום תקופת מקובלי צפת) שמכל הסביבות באים להשתטח בנבי סמואיל (אגב כל הנוכלויות של ועדות הצדקה למיניהם שצועקים ככרוכיה שהרבה עקרות נפקדו בנדבה שנדבו למקום ההוא - מירון, בשקר יסודם, שהרי זה ציטוט מהרע"ב על נבי סמואיל שגם ציין שהוא עצמו לא ראה שם שום שינוי ממנהגו של עולם. וזה עוד מצחיק פחות מההוצאה מההקשר של המימרא בפ"ג דשבת וגם בברכות, כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק - לגבי הלכה שנחלק בה עם ר"י, ור"י ור"ש הלכה כר"י).
ולא זו בלבד אלא שלגבי בני סמואיל יש תשובת הרמב"ם לגבי נדרים ונדבות שנדבו למקום ההוא מה דינם.
זה מורה שמנהגים כאלו כבר נטועים עמוק בארץ כבר כ-900 שנה ויותר. ומעניין כיצד זה התפתח. כי אם אמנם שלהשתטח על קברי אבות ואבות האומה, יש בתורה (דרשת חז"ל על כלב בן יפונה ועל רחל אמנו) ובחז"ל על ירמיה הנביא ועל ימי המן, אבל זה ענין של ללכת להעתיר בעת צוקה , אך לא הילולות.
וביותר שמצאנו מנהגים כאלו במקומות אחרים. ומהגיון בתקופת בית שני לא היו דברי כאלו, אך מהיכן זה בא. מישהו חקר את זה פעם?

וזה בהחלט מקרין על מהותו של אשכול זה.

[יתן חן]

הדברים שכתובים בתורה אינם משתנים לפי הדור המודה או החשק..
כו"ע מודו כולל כל האדמו"רים והרבנים מכל החוגים שאין בעולם כלום חוץ מהתורה או עשיה למען ריבוי לימודה.
אלו דברים פשוטים וכתובים בצורה הכי ברורה בכל ספרי לומדי התורה לאורך כל הדורות.
אין כאן שום קיטרוג ח"ו על עמ"י ויש לדון לזכות את המבטלים מלימודם.
אם יש מי שנסיעה זו תועיל לו ואפי' ברבות הימים ללימוד התורה הדבר מבורך, אך אין לזוז מכך שכל היהודים חסידים ספרדים ליטאים מודים שהתורה היא הכל ואין חוץ ממנה כלום!

הבהרתי קצת:

הדברים שכתובים בתורה אינם משתנים לפי הדור המודה או החשק..
כו"ע מודו כולל כל האדמו"רים והרבנים מכל החוגים שאין בעולם כלום חוץ מדביקות בה' יתברך וקיום מצותיו.
אלו דברים פשוטים וכתובים בצורה הכי ברורה בכל ספרי לומדי התורה לאורך כל הדורות.
אין כאן שום קיטרוג ח"ו על עמ"י ויש לדון לזכות את המבטלים מלימודם.
אם יש מי שנסיעה זו תועיל לו ואפי' ברבות הימים לדביקות בהשי"ת הדבר מבורך, אך אין לזוז מכך שכל היהודים חסידים ספרדים ליטאים מודים שדביקות בהשי"ת היא הכל ואין חוץ ממנה כלום!

[בברכה המשולשת]

אבל אילו הגר"א היה מכוון (ואינני יודע, כי אולי לא זו צורת התפילה, כמו שיש בכתובים), היה מכוון בנוסח שלו - אשכנז.

"אף כי רוחו הקדוש היה עטוף בסודות וכוונות התפילה רזין עילאין, בכל זאת שפתיו ברור מללו ע"פ חוקי הדקדוק וההגיון אשר ידו בכל משלה" (סערת אליהו לרבינו אברהם בן אדוננו הגר"א. מובא בהקדמה לסידור אזור אליהו)

[בברכה המשולשת]

רשמתי פעם:
עובדת ההתאספות להילולות קיימת אצל הספרדים כבר מאות רבות של שנים. ר"ע מברטנורה מפרש המשנה, ראש רבני ירושלים, כותב במכתבו לאחיו משנת רמ"ט (טרום תקופת מקובלי צפת) שמכל הסביבות באים להשתטח בנבי סמואיל (אגב כל הנוכלויות של ועדות הצדקה למיניהם שצועקים ככרוכיה שהרבה עקרות נפקדו בנדבה שנדבו למקום ההוא - מירון, בשקר יסודם, שהרי זה ציטוט מהרע"ב על נבי סמואיל שגם ציין שהוא עצמו לא ראה שם שום שינוי ממנהגו של עולם. וזה עוד מצחיק פחות מההוצאה מההקשר של המימרא בפ"ג דשבת וגם בברכות, כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק - לגבי הלכה שנחלק בה עם ר"י, ור"י ור"ש הלכה כר"י).
ולא זו בלבד אלא שלגבי בני סמואיל יש תשובת הרמב"ם לגבי נדרים ונדבות שנדבו למקום ההוא מה דינם.
זה מורה שמנהגים כאלו כבר נטועים עמוק בארץ כבר כ-900 שנה ויותר. ומעניין כיצד זה התפתח. כי אם אמנם שלהשתטח על קברי אבות ואבות האומה, יש בתורה (דרשת חז"ל על כלב בן יפונה ועל רחל אמנו) ובחז"ל על ירמיה הנביא ועל ימי המן, אבל זה ענין של ללכת להעתיר בעת צוקה , אך לא הילולות.
וביותר שמצאנו מנהגים כאלו במקומות אחרים. ומהגיון בתקופת בית שני לא היו דברי כאלו, אך מהיכן זה בא. מישהו חקר את זה פעם?.

יש על זה תשובה של הריב"ש

[חבר פורום אוצר החכמה]

עכ"פ המספר שכתב עליו שהיה גונח כבהמה - מכאן ואילך לא נאמן עלי אפי כקליפת השום בגודל אצבע על אצבע

מתון מתון כדאי לברר מי היה מחבר הספר ומי הם המסכימים על ספרו לפני שתחרוץ דינו.

[קאצק]

שמעו קלא עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון (זוה"ק ח"ג דף רצ"ו).

לסיכום:
ידוע שביומא דהילולא באתרא קדישא מירון התרחש הרבה נסים.
וכבר אמר אחד מהגדולים שהנס הגדול הוא שהליטאים אינם באים לכאן, כשמאות אלפים נמצאים כאן בצפיפות נורא, אנה יכנס כל הליטוואקס הללו, והיו באים ח"ו לסכנת נפשות ממש.
לכן מה טוב עשו הראשי ישיבות שאסרו לתלמידיהם לעלות למירון ביום קדוש כזה, והשאירו את שמחת ההילולא להחסידים וכדו', שישמחו שם בלי פגע ומכשול.

יפה מאד

[חבר פורום אוצר החכמה]

דוקא מגעיל גזעני ושנאת ישראל

[אוצר החכמה]

עכ"פ המספר שכתב עליו שהיה גונח כבהמה - מכאן ואילך לא נאמן עלי אפי כקליפת השום בגודל אצבע על אצבע

מתון מתון כדאי לברר מי היה מחבר הספר ומי הם המסכימים על ספרו לפני שתחרוץ דינו.

בלי לדעת מי כתב ואם הדברים אמינים. אני חושב שהכוונה בביטוי גונח כבהמה אינה שהיה עושה מו או מה אלא שהיה בוכה ולשומע היה נדמה כקול בהמה והוא לשון להבליט את הבכיה.

[דורשי יחודך]

אני קורא הודעה אחת, מצטער על שהחמצתי את הנסיעה למירון ומבטיח לעצמי ששנה הבאה אסע...
קורא הודעה שנייה ומבטיח לעצמי שלעולם לא אופיע במירון בל"ג בעומר...
וחוזר חלילה...
רבותי, חוסו עליי!

[אליעזר בלוי]

עכ"פ המספר שכתב עליו שהיה גונח כבהמה - מכאן ואילך לא נאמן עלי אפי כקליפת השום בגודל אצבע על אצבע

מתון מתון כדאי לברר מי היה מחבר הספר ומי הם המסכימים על ספרו לפני שתחרוץ דינו.

בלי לדעת מי כתב ואם הדברים אמינים. אני חושב שהכוונה בביטוי גונח כבהמה אינה שהיה עושה מו או מה אלא שהיה בוכה ולשומע היה נדמה כקול בהמה והוא לשון להבליט את הבכיה.

למאמין בזה"ק
שכתב לשונות מופלגים ביותר על רשב"י
אין לו כל פלא על האוחהק בזה
אבל למעיין בכל הספר כבוד מלכים
צריך ליזהר שלא לכתוב
לשון של זלזול כל שהוא בת"ח כבעל כבוד מלכים
עם כל ההערות שיש

[מענה איש]

משום מה נראה לי שאם גדולי התורה הליטאים היו משתתפים פעם אחת בשמחה בלג בעומר במירון והיו רואים את ההתעלות והחיזוק שאפשר לשאוב משם התייחסותם לנושא הייתה אחרת לגמרי.

[המעיין]

משום מה נדמה לי שאם האדמו"רים הנוסעים למירון ועושים שם הדלקות ומחולות היו פעם אחת עושים לימוד ברציפות של 6 או שמונה שעות בל"ג בעומר בבית מדרשם והיו זוכים למתיקות התורה משפע גילוי התורה ביום זה לא היינו רואים אותם יותר במירון והתייחסותם לעניין היתה שונה לגמרי.

אני לא תופס צד בויכוח כאן. אבל לכל טיעון כמו של מענה איש אפשר להציב טיעון נגדי סביר לא פחות.

[משולש]

אומרים בשם האדמו"ר מסאטמר שיתכן שאם החתס היה נקלע למירון ומרגיש את השמחה הגדולה הנשפעת שם לא היה מתנגד כל כך (נטעי גבריאל)

[סעדיה]

ועל אותו הדרך, אמנם בדור יתום אין כוונות לתפילות אלא כוונות הרש"ש המזרחי, אבל אילו הגר"א היה מכוון (ואינני יודע, כי אולי לא זו צורת התפילה, כמו שיש בכתובים), היה מכוון בנוסח שלו - אשכנז.

כמבואר בהסכמת רבינו בצלאל הכהן לסידור הגר"א.

[משולש]

למאמין בזה"ק
שכתב לשונות מופלגים ביותר על רשב"י
אין לו כל פלא על האוחהק בזה
אבל למעיין בכל הספר כבוד מלכים
צריך ליזהר שלא לכתוב
לשון של זלזול כל שהוא בת"ח כבעל כבוד מלכים
עם כל ההערות שיש

כבר אמרנו לעיל שמסעו של אור החיים באדר למירון והגליל מתועד לפרטי פרטים. והגעייה הנ"ל אינה מוזכרת שם. וכ"ש שילך על ארבע רגליו כבהמה שזה דבר משונה מאוד.
וגם אני הייתי ממליץ גם לאלו שאורייתא מרתחא בהם לשמור יותר על המקלדת שלהם.

[משולש]

אני קורא הודעה אחת, מצטער על שהחמצתי את הנסיעה למירון ומבטיח לעצמי ששנה הבאה אסע...
קורא הודעה שנייה ומבטיח לעצמי שלעולם לא אופיע במירון בל"ג בעומר...
וחוזר חלילה...
רבותי, חוסו עליי!

חזק!

אבל כן הוא דרכו של פורום.

[משולש]

רשמתי פעם:
עובדת ההתאספות להילולות קיימת אצל הספרדים כבר מאות רבות של שנים. ר"ע מברטנורה מפרש המשנה, ראש רבני ירושלים, כותב במכתבו לאחיו משנת רמ"ט (טרום תקופת מקובלי צפת) שמכל הסביבות באים להשתטח בנבי סמואיל ](אגב כל הנוכלויות של ועדות הצדקה למיניהם שצועקים ככרוכיה שהרבה עקרות נפקדו בנדבה שנדבו למקום ההוא - מירון, בשקר יסודם, שהרי זה ציטוט מהרע"ב על נבי סמואיל שגם ציין שהוא עצמו לא ראה שם שום שינוי ממנהגו של עולם.

וגם ספק גדול עד קרוב לודאי שהרע"ב לא כתב כלל המכתב הנ"ל.
לגבי ועדות הצדקה, זה לא הם, יש מישהו אחר סלפן ששינה והתאים את המכתב לפי רצונו.

[אליעזר בלוי]

למאמין בזה"ק
שכתב לשונות מופלגים ביותר על רשב"י
אין לו כל פלא על האוחהק בזה
אבל למעיין בכל הספר כבוד מלכים
צריך ליזהר שלא לכתוב
לשון של זלזול כל שהוא בת"ח כבעל כבוד מלכים
עם כל ההערות שיש

כבר אמרנו לעיל שמסעו של אור החיים באדר למירון והגליל מתועד לפרטי פרטים. והגעייה הנ"ל אינה מוזכרת שם. וכ"ש שילך על ארבע רגליו כבהמה שזה דבר משונה מאוד.
וגם אני הייתי ממליץ גם לאלו שאורייתא מרתחא בהם לשמור יותר על המקלדת שלהם.

בעל כבוד מלכים כתב את מה ששמע
ובשעתו לא הודפס עדיין כתבי תלמיד בעל אוהחה"ק
ועכז
כבוד התורה
אינו דבר של מה בכך
ואינו קשור לשום ויכוח

[משולש]

בעל כבוד מלכים כתב את מה ששמע
ובשעתו לא הודפס עדיין כתבי תלמיד בעל אוהחה"ק
ועכז
כבוד התורה
אינו דבר של מה בכך
ואינו קשור לשום ויכוח

ברור ומוסכם.

[חיימשה]

משום מה נדמה לי שאם האדמו"רים הנוסעים למירון ועושים שם הדלקות ומחולות היו פעם אחת עושים לימוד ברציפות של 6 או שמונה שעות בל"ג בעומר בבית מדרשם והיו זוכים למתיקות התורה משפע גילוי התורה ביום זה לא היינו רואים אותם יותר במירון והתייחסותם לעניין היתה שונה לגמרי.

אני לא תופס צד בויכוח כאן. אבל לכל טיעון כמו של מענה איש אפשר להציב טיעון נגדי סביר לא פחות.

זו טענה שנובעת מהתנשאות
גדולי התורה הליטאים, חלקם הגדול באמת לא מכיר ולא התנסה בטיבו של ל''ג בעומר במירון.
האם נראה לך שגדולי האדמו"רים אינם מכירים בטעמו של סדר 6 שעות רצופות?

[המעיין]

כיוון שידעתי שיהיו טענות כאלה (מתנשאות אנחנו מכירים ומבינים הכל הצד השני לא) ציינתי בפירוש את השפע של מתיקות התורה בל"ג בעומר דווקא ביומא דרשב"י אותו מפסידים הנמצאים במחולות.

ועיקר הכוונה שלי היתה לציין את הצד ההפוך ולטעון כנגד הטיעון הזה של אתם אינכם מבינים במה מדובר. לא היה מזיק לאמץ כאן כבוד לגדולי התורה משני הצדדים ולומר. אולי גדול ליטאי פלוני לא היה במירון, אבל הוא מספיק חכם להבין במה מדובר ולצייר בדעתו מה קורה שם ולשפוט שבכל אופן עדיף ללמוד תורה. או לצד השני לטעון שגם הגדול החסידי שנוסע לשם מחשיב את לימוד התורה ומבין את מעלתה ובכל אופן חושב שראוי לנסוע למירון.
ואז להתווכח ולדון מי צודק ואחרי מי צריך כל אחד ללכת או כל מה שידונו כאן. אבל לא להעלות טענות מסוג הצד השני פשוט לא מספיק מבין במה מדובר.

[כדכד]

אתה רציני? אתה באמת לא יודע ההבדל בזה?
אז נסביר לך. בר"ה יש חיוב מיוחד להתפלל, אי משום עומד בעת צרה, אי משום צורת תקיעת שופר. ותפלה זו יש בה מצוה ומנהג וכו'. וצורת קיום התפלה היא בהשתפכות הנפש, ובהתעוררות הבאה בדרך כלל ע"י הניגונים ונוסח התפלה. כך שמי שמתפלל במהירות קיים את גוף התפלה ושכח מנשמתה. קיים את המצוה אבל לא בצורה הראויה.
ל"ג בעומר זה יום של....... ולכן מי שמפספס את ה....... לא עבר על כלום.

מה המקור בתורה שבכתב או שבעל פה לחיוב המיוחד להתפלל בר"ה בצורה מיוחדל עם מנגינות מיוחדות באופן שתופס את רוב היום כך שאי אפשר ללמוד תורה וגם לא להתפלל בנץ?
מנין שמי שמתפלל בר"ה קיים את המצווה שלא בצורה הראויה ושכח מנשמתה

[חבר פורום אוצר החכמה]

כבר כתב המקורות "עומד בעת צרה" "צורת תקיעת שופר" ...