מעשה אחריתה של ברוריה המובא ברש"י ע"ז יח.

[אברהם100]

מה הכוונה לא מצאתי.
הנה הלינק לדיון בזה.
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=6334

טעיתי בניסוח. אכן עיינתי ונראה שאלו המסקנות:
1. אין מקור לדברי רש"י. (הם אכן כך?)
2. הרב הנקין: פשט ראשונים ש"מעשה דברוריא" הוא המעשה שדלעיל וזה פשוט ולכן רש"י זה הוא דברי תלמיד טועה וכד'.
3. קבלה: גלגול נשמות.
4. הרב עדס - לא הצלחתי לפתוח את הקישור (איננו קיים) אולי כבודו יעזרני.

[אוצר החכמה]

1. כמו שכתבתי שם זה לא מובן רש"י הוא מקור בפני עצמו.
2. לפי זכרוני אפילו הרב הנקין הי"ד לא כתב שהרעיון שלו שמעשה דברוריה הוא תחילת הסיפור הוא פשט דברי הראשונים. הוא הציע את הרעיון ושייך אותו לדברי אחד הראשונים.
3. גלגול נשמות לא משנה את הפשט של רש"י. רבותינו בעלי הקבלה הסבירו איך למאורעות שקורים לאדם יש סיבות שונות וביניהם גם אירועים הקשורים לגלגול הנשמות ולתהליך שהקב"ה עושה בזה שכל חטא ייתקן לבלתי ידח ממנו נידח.
4. לא חיפשתי את הספר של הרב עדס. לי זה נראה מוזר כל העניין.

[תם מה הוא אומר]

מסתבר שהיה מי שכבר עמד על הקשיים שעליהם עמד ר' איתם הנקין...

"יש להביא כאן שבחורף של שנת תשנ"ד הייתי אצל מרן הגריש"א בביתו, ונתגלגל הדברים שהזכיר הרב לשבח את ברוריה אשתו של רבי מאיר, שלמדה הרבה מאד תורה, ואמרתי בזה לרב, שהרי סופה של ברוריה היה במעשה לא טוב המבואר ברש"י בעבודה זרה דף י"ח ע"ב. וכמדומה שהרב הגיב על זה, שהמעשה לא היה ולא נברא, ואמר הרב את זה בנחרצות טובא.

וצריך ביאור בכוונתו, שהרי מפורש מעשה זה ברש"י בעבודה זרה דף י"ח ע"ב, וביותר שפירש רש"י שלמעשה זה כוונת הגמרא עצמה שם. וכנראה דסבירא ליה להגריש"א שתלמיד טועה הכניס הדברים אלו בנוסח של רש"י ולא כתב רש"י דבר זה מימיו.

ושורש טעמו לזה, כנראה מפני שלא יתכן בשום אופן כזה מעשה, חדא שהרי היה אסור לרבי מאיר באיסור חמור לעשות כזה מעשה, ועוד דלא יתכן על ברוריה שנהגה ככתוב שם. והנה שמעתי רבים שמתקשים בדברי רש"י איך יתכן שעשה רבי מאיר מעשה שלכאורה נוגד טובא את ההלכה, ובדברי הרב מתיישב הכל".

'דברי יעקב - בתשובות הגרי"ש' לרבי יעקב עדס, עמ' רס"ג.

הדברים הללו בשם הגריש"א זצ"ל - מחודשים עד מאד!

האם מצינו כדוגמת זה בשם הגריש"א לגבי אגדות בחז"ל או בראשונים שהכריע מדידיה שאי"ז מדברי חז"ל,

[דומני ראיתי כבר כעי"ז בשם הגרח"ק, היודעים יבואו וישלימו]

[אחד הרבנים]

הרבנית דייויד בת הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל ונו"ב של הג"ר יונתן דייויד שליט"א, נקראת ברוריה.

לאחרונה יצא לי להרהר בכך שאף היא מלומדת (כראשונה)

[טוב וחסד]

השאלה אם כן לאחר שר"מ ראה בכוח הניסיון (קידושין פא), שיעשה את אותו הדבר לברוריה להכשילה בעבירה, ע"י העמדתה בניסיון עם אחד מתלמידיו בזמן "שאין אפוטרופוס לעריות" (כתובות דף יג, ע"ב), ובכך גם לסכן את טוהר חיי הנישואין שלו ולעבור על לאו מפורש של "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד). ומכאן תמיהתי על מקור עלום זה של רש"י. רב ניסים גאון שיותר קרוב לתקופת התלמוד מרש"י לא מביא כלל סיפור זה בספרו "חיבור יפה מהישועה", (ירושלים תש"ל, עמ' ל).

[בברכה המשולשת]

א. רב ניסים גאון לא היה מגאוני בבל (אם כי היה בקשר רציף אתם).
ב. רב ניסים גאון היה קשיש מרש"י ב- 50 שנים בלבד.
ג. לפי השערתו החדשה של פרופ' חיים סולובייצ'יק (בן הגרי"ד הלוי מבוסטון) לרש"י היו מסורות לא פחות מדוייקות מאשר לגאוני בבל.

[חרסון]

ג. לפי השערתו החדשה של פרופ' חיים סולובייצ'יק (בן הגרי"ד הלוי מבוסטון) לרש"י היו מסורות לא פחות מדוייקות מאשר לגאוני בבל.

נשמח מאד להרחבה!

[מה שנכון נכון]

בעוד שישנה גרסה של רב ניסים גאון - שלא היה ולא נברא. אני עוקב אחרי הגרסה הזאת - כדאי הוא רב ניסים גאון לסמוך עליו, מפני כבודה של הרבנית הקדושה

אין לרב נסים גאון גרסה שהמעשה שכותב רש"י לא היה ולא נברא.
בתלמוד יש ב' אפשרויות למה ערק ר"מ, אם מההוא מעשה או ממעשה דברוריא. רנ"ג מביא רק את האפשרות הראשונה שבתלמוד (שהיא המשך למעשה הקודם, שבו, ורק בו, עוסק רנ"ג שם). איך הבין את השניה איננו יודעים.
אין שום סיבה לומר שהאכא דאמרי הראשון חולק על גוף המעשה דברוריא שבא"ד השני, ואפשר שאירעו הדברים בבבל לאחר שברח לשם עם ברוריה כמ"ש רנ"ג.

[אהרן תאומים]

אף שהכותרת צורמת לעינים, בקצב הזה אפשר לבקש את עזרת הציבור לחפות עוד כמה דוגמאות ו"הם" אינם צריכים כלל להוכחת חפות ואין לנו השגה כלל בגדולים אלו,
בעבר בעת שלמדו זאת בדף היומי במחזור האחרון ניסיתי גם למצוא פיתרון או הקבלות בדברי רש"י במקומות אחרים או במדרשים ולא מצאתי, ומאמרו של הרב הנקין הי"ד נשפט על ידי כדרך שאר המבקרים האמונים על לימוד התורה כפי שמסרו לנו אבותינו ובוודאי שדיבור רש"י זה התקדש במרוצת הדורות והפך לחלק בלתי נפרד מהש"ס, ותמהה אני מאוד על מה שהובא מהגריש"א שהמעשה שלא היה וכו', איה מקורו של הגרי"ש?
בכל זאת אמרתי אנסה שוב את כוחי אולי הפעם נדונתי בשבועות זה שאזכה לחדש בענין, ואולי "יש פיתרון", ועל כן הרצתי שוב חיפוש לשונות מקבילים בש"ס והנה הפתרון לנגד עיניכם במסכת שבת דף נ"ז ע"א וע"ב אני מצטט קטעים וראוי לעיין במקום:
אלא אמר רב יוסף היינו טעמא דרב הונא לפי שאין אשה חונקת את עצמה איתיביה אביי הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן אבל לא בחבקין שבצואריהן ואי אמרת אין אשה חונקת עצמה חבקין שבצואריהן אמאי לא אמר רבינא הכא בקטלא עסקינן דאשה חונקת את עצמה דניחא לה שתראה כבעלת בשר
רש"י לפי שאין אשה חונקת עצמה. להדק חוטין בצוארה וקושרתן בריוח שיהו רפין: בחוטין שבאזניהם. שנותנין שם שלא יסתם הנקב: חבקין. ענקי רצועות שאינן מוזהבות רחבות דלאו לתכשיט עבידן דומיא דחוטין שבאזניהן: חבקין. לשון קילקלי וחבק (לקמן דף סד.) צינגל''א לאסור בו סוס: בקטלא עסקינן. בגד חשוב לתלות בצוארה כנגד לבה שלא יפול מה שהיא אוכלת על בגדיה ויש לו מקום שנצים כעין שעושים למכנסים ותוחב בו רצועה רחבה ומוללתו סביב הרצועה שהבגד רחב הרבה וקושרת הרצועה סביב צוארה וחונקת עצמה בחוזק כדי שתהא בשרה בולטת ותראה בעלת בשר ומתוך שהרצועה חלקה ורחבה אינה מזיקתה:
מסכת סוטה דף ז' ע"ב
וקטליאות נזמים וטבעות מעבירין ממנה כדי לנוולה ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר {יחזקאל כג-מח} ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:
רש"י וקטליאות. תכשיט הוא כמין חצי עיגול פתוח וסוגרת בו את חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדין: חבל המצרי. עשוי מצורי דקל מסיב הגדל סביב הדקל וכרוך עליו: וקושר למעלה מדדיה. כדי שלא ישמטו בגדיה לארץ: שלבה גס בה. כשאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדש על המים: וכל הנשים מותרות לראותה. לקמן פריך והא תנא רישא כל הרוצה לראות בה רואה ואפילו אנשים: ונוסרו כל הנשים. מקרא הוא ביחזקאל:

על פי זה אפשר לומר שמפני שהיא כמעט נכשלה "עד שנתרצית" ולא כתב רש"י ונתרצית, על כן היא קשרה בחוזק בגד מעל דדיה לסימנה מילתא ולמיגדר עצמה וההיפך מהעונש הדומה בענין סוטה, או שע"י שקושרת בחוזק לא תוכל לטבול לבעלה כפי דאיתא בשבת (עייו במשנה שם וברש"י) ובכך נתכוונה לצער את ר"מ על שציערה או שחשבה לחומרא שדינה כך שאינה מותרת לרבי מאיר לפי מדריגתם שאף שכמעט ונתרצית הענישה עצמה בפרהסיה, ומפני שתבייש בכך ערק רבי מאיר

[אוצר החכמה]

זה ממש על דרך הדרוש.
וגם אינו מרפא את תמיהתם עיקר קושי תמיהתם אינו מהחנקה עצמה אלא מזה שנתרצתה.

[בברכה המשולשת]

ג. לפי השערתו החדשה של פרופ' חיים סולובייצ'יק (בן הגרי"ד הלוי מבוסטון) לרש"י היו מסורות לא פחות מדוייקות מאשר לגאוני בבל.

נשמח מאד להרחבה!

(ואולי יצא משהו מהאשכול המוזר הזה)

הוא טוען שמייסדי ישיבת מגנצא הגיעו מבבל, מישיבה אחרת (לא סורא ופומבדיתא) ובידיהם מסורות לימוד, נוסח ופירוש עוד מימי רבנן סבוראי.

[אוצר החכמה]

יש לו ראיות לזה?

[אהרן תאומים]

זה ממש על דרך הדרוש.
וגם אינו מרפא את תמיהתם עיקר קושי תמיהתם אינו מהחנקה עצמה אלא מזה שנתרצתה.

מה אומר ומה אדבר על המהירות בו חרצת את דין הדברים ושלחתהו למחלקת הדרש לדעתי היא מסקנא חובבנית קצת, תן שעה שעתיים תעיין עוד תבדוק מקבילות תלמד בעיון את הדף בשבת ובסוטה ולאחר מכן תתייחס!!! אוסיף עוד שאם הפשטות שהיא התאבדה בלשונינו היה יכול לכתוב והרגה את עצמה או סביר יותר ותלתה את עצמה כי קשה לאדם לחנוק עצמו וכמעט בלתי אפשרי בלא חבל תליה, וע"כ אם הפעם היחידה בש"ס בו מופיע צירוף מילים אלו חנקה עצמה אינו בהקשר מוות יש יותר מרק דרך דרש לומר שאכן מדובר בפשט אחר
גם לא כל כך הבנתי מה הבדל בין דרוש לפשט ואיך מפרידים בינהם,
ולגבי תמיהתם, במה היא שונה מ"תמיהתה" של ברוריה עצמה על דברי החכמים שנשים דעתן קלות

[מקדש מלך]

ג. לפי השערתו החדשה של פרופ' חיים סולובייצ'יק (בן הגרי"ד הלוי מבוסטון) לרש"י היו מסורות לא פחות מדוייקות מאשר לגאוני בבל.

נשמח מאד להרחבה!

(ואולי יצא משהו מהאשכול המוזר הזה)

הוא טוען שמייסדי ישיבת מגנצא הגיעו מבבל, מישיבה אחרת (לא סורא ופומבדיתא) ובידיהם מסורות לימוד, נוסח ופירוש עוד מימי רבנן סבוראי.

רבי יצחק אייזיק הלוי טוען שהיה לבני אשכנז מסורת לימודית מפוארת בפני עצמה, עוד מלפני חתימת התלמוד. אלא שלא השאירו חומר בכתובים (כמו מאות השנים שאחרי חתימת התלמוד, שאין מהם חומר בכתובים כמעט).
וזה ברור, כי שתי דורות לפני רש"י צצים בבת אחת חכמים וגאונים כמו רבינו לאונטין ודומיהם, ומאיפה הם צצו פתאום?
וגם מסורת היתה בידי יהודי אשכנז על לימוד תורה מפואר בתחומם כבר מהחורבן ואולי עוד קודם, כידוע משו"ת הרא"ש ומהרי"ל.
ובזה מתפרשים מנהגים שונים בניגוד לתלמוד, שנותרו מן העבר, ואכמ"ל.

[בברכה המשולשת]

יש לו ראיות לזה?

הנה מאמר שני שלו (המאמר המקורי כבד מדי להעלות 54 MB)

[יאיר]

"החיד"א בספר מראית העין (עמ' צד) מביא את דברי הרמ"ע מפאנו בשם ר' ישראל סרוק, שכתב שברוריה הייתה גלגול של בת שבע, ואותו תלמיד היה גלגול של אוריה החיתי, ובסיבתו נהרגה היא - מידה כנגד מידה וכן הובא גם בספרו של הרב יחיאל הלפרין, סדר הדורות, ורשא תרמ"ב, חלק שני, עמ' 87.

לכאורה מה צריך יותר מזה, וכי ר' סרוק "המציא" ח"ו?!

[טוב וחסד]

אין לרב נסים גאון גרסה שהמעשה שכותב רש"י לא היה ולא נברא.

רב ניסים גאון הביא בספרו סיפורים על נשים בוגדניות וצבועות ועל כאלה שעסקו בכישוף. כל זאת כמסר חינוכי לבריות, עד כמה יש להיזהר בבחירת אישה ראויה. במיוחד הדגיש את הסכנה שהאישה תתפתה ותפתה אחרים גם לאחר נישואיה (כגון פרקים יב, כה בספרו). וכבר העיר הירשברג במבואו (עמ' 80): 'בכלל תופסים המעשים על קלות דעתן של נשים ותככיהן מקום נרחב בספר'. מסקנתו המפורשת של רב ניסים גאון היא: ´אין אשה שלמה כראוי´ (עמ´ לג).

אם אכן היה קיים הסיפור "מעשה ברוריה' זה ללא שום ספק היה משרת בבירור מטרה זו בספר, ובהחלט היה מקום להביאו! ומשלא הביאו רנ"ג - הוא לא היה ידוע.
המסורת היחידה אשר הייתה ידועה לרב ניסים גאון, היא על גורלה של ברוריה שברחה יחד עם בעלה לבבל.

ואם אכן הייתה לרב ניסים גאון מסורת דומה לזו של רש"י - התאבדותה ובריחתו של רבי מאיר לבדו לבבל, האם היה כותב בפירוש שברחה יחד עם בעלה לבבל?!!!

[מה שנכון נכון]

אין לרב נסים גאון גרסה שהמעשה שכותב רש"י לא היה ולא נברא.

רב ניסים גאון הביא בספרו סיפורים על נשים בוגדניות וצבועות ועל כאלה שעסקו בכישוף. כל זאת כמסר חינוכי לבריות, עד כמה יש להיזהר בבחירת אישה ראויה. במיוחד הדגיש את הסכנה שהאישה תתפתה ותפתה אחרים גם לאחר נישואיה (כגון פרקים יב, כה בספרו). וכבר העיר הירשברג במבואו (עמ' 80): 'בכלל תופסים המעשים על קלות דעתן של נשים ותככיהן מקום נרחב בספר'. מסקנתו המפורשת של רב ניסים גאון היא: ´אין אשה שלמה כראוי´ (עמ´ לג).

אם אכן היה קיים הסיפור "מעשה ברוריה' זה ללא שום ספק היה משרת בבירור מטרה זו בספר, ובהחלט היה מקום להביאו! ומשלא הביאו רנ"ג - הוא לא היה ידוע.
המסורת היחידה אשר הייתה ידועה לרב ניסים גאון, היא על גורלה של ברוריה שברחה יחד עם בעלה לבבל.

ואם אכן הייתה לרב ניסים גאון מסורת דומה לזו של רש"י - התאבדותה ובריחתו של רבי מאיר לבדו לבבל, האם היה כותב בפירוש שברחה יחד עם בעלה לבבל?!!!

הוא חשש לכבודה של התנאית הקדושה ולכן ויתר על המוסר השכל. ובפרט שמה יש ללמוד מזה למעשה בבחירת אשה? הלא גם בארזיות נפלה שלהבת, וכדחז"ל שנשים דעתן קלה, היינו כולן. ועוי"ל בכמה אנפי בשעת הפנאי.

לא חשבתי לרגע שלא תדחק לפינה זו. כל מה שרציתי זה להעיר על השבוש שכתבת (ושכתב הנקין) שלרנ"ג יש מסורת מפורשת נגד דברי רש"י באומרו שר"מ ירד עם אשתו לבבל. אין בדבריו אלו סתירה לרש"י, ואפי' אם מוסיפים כמה וכמה סימני קריאה ושאלה, ומהטעם שנתבאר לעיל.

[מה שנכון נכון]

הוא חשש לכבודה של התנאית הקדושה ולכן ויתר על המוסר השכל. ובפרט שמה יש ללמוד מזה למעשה בבחירת אשה? הלא גם בארזיות נפלה שלהבת, וכדחז"ל שנשים דעתן קלה, היינו כולן. ועוי"ל בכמה אנפי בשעת הפנאי.

טענה לא ראויה, רב ניסים גאון חשש - ואחרים לא??

במקום שמדובר בע"ה חיישינן. מעשה ראובן (ומעשה העגל ועוד ע"ש) נקראים ולא מתרגמים.

[טוב וחסד]

לפי השערתו החדשה של פרופ' חיים סולובייצ'יק (בן הגרי"ד הלוי מבוסטון) לרש"י היו מסורות לא פחות מדוייקות מאשר לגאוני בבל.

כדאי לעיין בספרו של פרופ' שרגא אברמסון ז"ל על רב ניסים גאון, שכתב אודות קשריו ההדוקים אל תורתם ומסורותיהם של גאוני בבל. והוא מדגיש: 'לא לחנם אמרו עליו שדבריו מקובלים מפי הגאונים'. ולא בכדי ייחסו התוספות ערך רב למסורות הפרשניות שהיו באותה עת במרכז בצפון אפריקה, ראו את דברי רבנו חננאל כדברי קבלה ולעתים קרובות אף העדיפו אותן על המסורות שהיו בידי רש"י.

[מה שנכון נכון]

על כל פנים אי אפשר לטעון חלילה שרב ניסים כביכול סילף את המציאות כדי לנחם את הבריות, וסיפר על הצטרפות ברוריה לבריחה. ומה גם שמדובר בגדול חכמי ישראל וקודשו שעמד בראש הישיבה בקירואן יחד עם חברו רבנו חננאל זי"ע

למה צריך לשם כך לטעון שסילף?

לפי רש"י אליבא דהאיכא דאמרי הראשון שמהאי מעשה ערק מסתבר שהיתה אז ברוריה בחיים, שהרי היא גרמה לו לכל אותו מעשה כאמור לעיל (אמרה ליה זילא בי מילתא וכו') ומהכ"ת שמתה (כדרך הטבע) בדיוק באותם ימים, וממילא מסתבר שברחה אתו לבבל (כמובן יתכן להתעקש אולי נשארה בגפה, אבל יותר מסתבר שעברה אתו, כשם שרנ"ג מוסיף מדיליה שר"מ לקח עמו לבבל את כל אשר לו). וא"כ המעשה שעליו מדברים האכא דאמרי השני קרה אחרי שהגיעו לבבל (כל ההבדל בין האכא דאמרי'ם הוא למה ברח, אבל לא בעצם המעשים).

הנפ"מ היחידה תהיה לרוצים לארגן תפלות על קבר התנאית, אם יזכו לאטרקציה תירותית הכוללת את הסיכון המרגש שבחדירה לארץ ערבית, משהו כמו קבר אהרן או בזעיר אנפין בית השונמית, או שמדובר בטיול סתמי ונדוש לעוד קבר בצפון.

כ"ז הוא הפשטות המסתברת בין כה וכה לפי שיטת רש"י.
עכשיו איפה ההבדל בין רש"י לרנ"ג (שמביא רק את האכא דאמרי הראשון, וכנ"ל)?

[טוב וחסד]

עכשיו איפה ההבדל בין רש"י לרנ"ג (שמביא רק את האכא דאמרי הראשון, וכנ"ל)?

"מעשה ברוריה", של רב ניסים גאון היא שונה לחלוטין מזו של רש"י. אם הולכים לפי המסורת שהייתה בידי רנ"ג על בריחת ברוריה עם בעלה לבבל, שוב לא ניתן כלל, לפרש את "מעשה ברוריה" כמוצע בפרושו של רש"י.

[מה שנכון נכון]

ה"מסורת" שהיתה לרנ"ג שברוריה ברחה עם ר"מ היא שווה בדיוק ל"מסורת" שהיתה בידו ש'הנהו כלבי' האמורים שם היו כלבים של בית אוצר המלך, ולא כלבים משוטטים. ובדיוק כמו ה"מסורת" שר"מ לקח עמו את כל הכסף שלו כשברח לבבל. ובדיוק כמו ה"מסורת" שכשהלל יצא מהמרחץ בפעם השניה הוא שאל את האיש אם שכח משהו. ובדיוק כמו ה"מסורת" שכשהורידו את הלל מהארובה היה כמעט מת, וכמו ה"מסורת" שהלבישו אותו בגדים יבשים (ומאידך לא רחצוהו וסכוהו כ"מסורת" שלנו!). ובדיוק כמו ה"מסורת" שמי שדפק על הדלת לבקש תבן מר"ע ורחל דפק כשהם היו ישנים, ולא בעודם משוחחים את השיחה שהוזכרה לעיל בתלמוד (אך לפרט זה יל"ע במקור הערבי). ובדיוק כמו ה"מסורת" שר"ע ורחל נתנו לו מהתבן שלהם. וכמו עוד "מסורות" רבות הפזורות לאורך ספרו ובודאי נשתמרו בקבלה דור אחר דור וכו' וכו'.

דעת לנבון נקל שאין כל אלו מסורות אלא שילוב של הרחבות הגיוניות ומסתברות בסיפור ע"ד הפירוש (וגם רש"י יכול להודות להן).

[בברכה המשולשת]

לפי השערתו החדשה של פרופ' חיים סולובייצ'יק (בן הגרי"ד הלוי מבוסטון) לרש"י היו מסורות לא פחות מדוייקות מאשר לגאוני בבל.

כדאי לעיין בספרו של פרופ' שרגא אברמסון ז"ל על רב ניסים גאון, שכתב אודות קשריו ההדוקים אל תורתם ומסורותיהם של גאוני בבל. והוא מדגיש: 'לא לחנם אמרו עליו שדבריו מקובלים מפי הגאונים'. ולא בכדי ייחסו התוספות ערך רב למסורות הפרשניות שהיו באותה עת במרכז בצפון אפריקה, ראו את דברי רבנו חננאל כדברי קבלה ולעתים קרובות אף העדיפו אותן על המסורות שהיו בידי רש"י.

אמת (וכי עלה על דעת כב' שלא עיינתי שם לפני שכתבתי מה שכתבתי?)
ואין כאן שום סתירה. יעויין במאמרו הנ"ל של פרופ' סולובייצ'יק שהוא מחזק את דבריו מדרכו של הערוך לשקול את תורת חכמי קירואן מפי הגאונים (ואף את דברי הגאונים עצמם) מול דברי חכמי מגנצא.

[מה שנכון נכון]

אגב, בשלשלת הקבלה (והביאו סה"ד) צבי ואוסיף מדיליה עוד שני פרטים לסיפור:
א. כשלגלגה עמש"א חכמים נשים דעתן קלה "כתבה בספרה חוץ מברוריה". [נפ"מ שהיו אז ברייתות כתובות, לפחות כמגילת סתרים].
ב. אחר שנתרצית לתלמיד "נכנס תחתיו ר"מ". [נפ"מ שבני תמורה תלוי רק באיש, או שאינו נוהג כשאינו זמן עיבור].

[טוב וחסד]

אגב, בשלשלת הקבלה (והביאו סה"ד) צבי ואוסיף מדיליה עוד שני פרטים לסיפור:
א. כשלגלגה עמש"א חכמים נשים דעתן קלה "כתבה בספרה חוץ מברוריה". [נפ"מ שהיו אז ברייתות כתובות, לפחות כמגילת סתרים].
ב. אחר שנתרצית לתלמיד "נכנס תחתיו ר"מ". [נפ"מ שבני תמורה תלוי רק באיש, או שאינו נוהג כשאינו זמן עיבור].

תוספת מכובדת ביותר, ישר כח לכבוד תורתו הרמה

[טוב וחסד]

ממה שהעירו בזה כראשי פרקים ממאמרו של הרב הנקין הי"ד
בגרסת כתב היד מופיע גם אותו מעשה דברוריה. (בהבדל קל של כמה מילים)

1. מביא את הקושיה (נמצאת כבר באחרונים): איך יתכן שכך עשה ר"מ ומקשה גם איך יתכן שכך היה עם ברוריה, ומאריך בזה.
2. עוד מקשה איך תוס' לא הקשו על פירוש זה.
3. כותב שמר"נ גאון רואים שלא הבין כך בגמ'. ומוסיף שר"נ גאון זה משקל גדול שפירושו משקף את הבנת גאוני בבל,
וכן שבאחד הראשונים כתוב שמעשה דברוריה מופיע בגמ', אף שמופיע רק ברש"י.
4. מביא את גרסת כתב היד שיש בה שינוי קל במספר מילים.
5. מציע רעיון שמישהו כתב זאת על הגליון ואח"כ זה נכנס לפירש"י עצמו - כבר בכתבי היד.
6. טוען שיש נקודות דמיון למעשה דרב פפא שגם לא מופיע בגמ' (גם אם דומה מה בכך?)
7. מציע מהו לדעתו מעשה דברוריה האמיתי

[טוב וחסד]

המהרי"ל לא חשבו שזו תוספת שהוסיף מגיה. כך שאע"פ שכבודו של הגריש"א גדול בעינינו, אם אכן אמר כך. כבודו של המהרי"ל שאמר אחרת גדול פי כמה וכמה. אמנם הוא לא התלמוד אבל הוא עדיין אחד מגדולי הראשונים.

כאשר אנו משווים את עדותו של רש"י עצמו, שמשפט שהיה לפניו בנוסח הגמרא הוא מדברי תלמיד טועה שכתבו בגיליון ספרו: "הך דאלו הן הלוקין כו' לא גרסינן, ותלמיד טועה שהוקשה לו כתבה בגליון ספרו" (שבועות, ג ע"ב ד"ה: קשיא). באחד המקומות אומר רש"י "זו היא סברתי, אבל בהעתק מצאתי..." ובהמשך דבריו מופיע המשפט "ואני אומר כי טעות סופר הוא" (מועד קטן יט, ע"א, ד"ה: ואין עולין).
על פי זה מסיק הב"ח ש"הדבר פשוט שאיזה תלמיד טועה כתבו בגיליון".במקום אחר מעיר הב"ח שדברים מסוימים המופיעים בתוך פירוש רש"י לא נכתבו על־ידי רש"י, אלא הוכנסה לדברי רש"י בטעות (ע"ז סו ע"א אות ג).

[אוצר החכמה]

כלומר אם רש"י העיז להגיד על משהו שכתבו תלמיד טועה אזי גם טוב וחסד יכול להגיד כך אע"פ שהמהרי"ל חשב לא כך.
והלוגיקה לאן הלכה?

[טוב וחסד]

כלומר אם רש"י העיז להגיד על משהו שכתבו תלמיד טועה אזי גם טוב וחסד יכול להגיד כך אע"פ שהמהרי"ל חשב לא כך.
והלוגיקה לאן הלכה?

העובדה שהמהרי"ל אינו מסתייג מהסיפור אינה מעורערת כלל את תמיהתנו שכן יחוסו של הסיפור המיוחס לרש"י כבר היה מקובל על הכל, [המהרי"ל היה כמאתיים שנה לאחר פטירת רש"י]. ולכאורה לא הייתה סיבה לפקפק במהימנותו. המהרי"ל לא נהג להשיג על רש"י כי לא זאת הייתה מטרת חיבוריו. מי שכן עשו זאת הם בעלי התוספות לדוגמא:
"מנא ליה הא דהרצה אחר בפני חנניא? ואינו מפורש בשום ברייתא" (חגיגה יד, ע"ב ד"ה: והתניא). תוס' דוחים למעשה את האפשרות שרש"י התבסס על מקור מחז"ל שאינו מוכר להם. על פי זה העיר הרב איתם שמעשה זה של ברוריה רצוף תמיהות מתחילתו ועד סופו, ולא זו בלבד אלא שהמקור הראשון והיחיד שבו נמצא מעשה זה הוא פירוש רש"י. ומכאן נשאלת השאלה למה ומדוע לא העירו כלום בזה?! התשובה לכך היא פשוטה, אילו היה סיפור זה נמצא לנגד עיניהם, הם בוודאי היו מעירים עליו.

[אוצר החכמה]

תודה לך הרב טוב וחסד שבתוך כל המריבות בפורום אתה מספר קצת סיפורים משעשעים. נהניתי לקרא את דבריך ואסכם אותם לטובת שאר הקוראים.
בעניינינו המהרי"ל קיבל את רש"י ותוספות לא חלקו על רש"י.
המהרי"ל קיבל את רש"י כי היה לו עיקרון לקבל את רש"י. עיקרון שטוב וחסד כמובן חולק עליו. מאיפה טוב וחסד יודע לחלוק על העיקרון של המהרי"ל? מתוספות. שהרי במקומות שהם חשבו שרש"י לא צודק הם חלקו עליו. ומאיפה יודע טוב וחסד שהמהרי"ל לא חלק על רש"י במקומות שהוא חושב שרש"י לא צודק? עובדה כאן הוא לא חלק והרי רש"י לא צודק. סימן שהמהרי"ל לא חולק על רש"י אפילו כשהוא לא צודק.
אבל תוספות הם לא כמו המהרי"ל שהרי חלקו על רש"י במקומות אחרים ואיך יתכן שכאן לא חלקו על רש"י?
זה הראיה שלא היה כתוב אצלם ברש"י בכלל את הקטע הזה! נפלא מאד!

[טוב וחסד]

לא ראוי לשום תגובה

לטובת הקוראים: אחת מהערות בעלי התוספות על אותו דף (יח ע"א בע"ז ד"ה: אל) עוסקת בבירור במצב שבו מותר לאדם לשים קץ לחייו - והנה, יישום סוגיה זו הלכה למעשה מופיע בדיוק באותו דף, ב'מעשה דברוריא'! היה מתבקש שהם יבררו את עמדתם לאור התאבדותה של ברוריה, אך במקום זאת הם נדרשים לגמרא במקום אחר, כאילו 'מעשה דברוריא' אינו קיים!!!

"אוצר" אין צורך להגיב כי בין כה כל דבריו הם חוכא ואיטלולא

[לבי במערב]

"אוצר" אין צורך להגיב כי בין כה כל דבריו הם חוכא ואיטלולא

מעט הכרת הטוב לא' מבכירי המנהלים דכאן, שבזכותו (ובזכות סבלנותו וענוותו) יש ביכלתך לכתוב את הגיגיך לפני הקהל הרחב, לא תזיק - רק תועיל.

[מה שנכון נכון]

היה מתבקש שהם יבררו את עמדתם לאור התאבדותה של ברוריה, אך במקום זאת הם נדרשים לגמרא במקום אחר, כאילו 'מעשה דברוריא' אינו קיים!!!

שמא לא עשו כן בגלל שס"ל שאמנם ברוריה למדה הרבה ושנתה הרבה כמ"ש חז"ל, וגם הצדיקו חכמים דבריה כמה פעמים, אבל אינה תנאית, ואינה רבנית, ואפי' אינה קדושה (ככל שנעשה שימוש בתאר זה לאנשי מעלה), ואין למעשיה שום משקל מבחינת ההלכה. (וכמ"ש באמת השבו"י).
----
אציין כאן לדברי הרע"י בענף עץ אבות עמ' כא על מה שאמרה ברוריא לר' יוסי הגלילי "גלילי שוטה": נראה שלא נהגה כהוגן עם התנא ריה"ג, וראה בפרש"י ע"ז מה עלתה לה בסוף ימיה" עכ"ל.

ואם עסקינן בחוכא ואיטלולא, ימחל לי מר, אבל רוב ככל דבריו ודברי הנקין בעניננו מתאימים להפליא להגדרה זו.


---
אגב מהו הכיסופא שבגלל ערק ר"מ, עצם מעשה אשתו (ההסכמה ו/או ההתאבדות) או מה שהיה הוא הגורם לזה. (השבו"י הבין שההתאבדות).

[טוב וחסד]

ואין למעשיה שום משקל מבחינת ההלכה

רבי יוחנן חולק על כבודו (פסחים סב ע"ב): "ומה ברוריה דביתהו דרבי מאיר... - ואת [רבי שמלאי] אמרת בתלתא ירחי"? ר"מ שמע לה (ברכות ח ע"א) ועוד - תוספות לא???

[מה שנכון נכון]

למקורות אלו ודומיהם כוונתי בדברי:

למדה הרבה ושנתה הרבה כמ"ש חז"ל, וגם הצדיקו חכמים דבריה כמה פעמים.

[טוב וחסד]

אגב מהו הכיסופא שבגלל ערק ר"מ, עצם מעשה אשתו (ההסכמה ו/או ההתאבדות) או מה שהיה הוא הגורם לזה. (השבו"י הבין שההתאבדות).

"משום מעשה דברוריא"? הוא המעשה המופיע בעמוד א שם: ""ברוריא דביתהו דר' מאיר ברתיה דר' חנינא בן תרדיון הואי, אמרה לו [לר"מ]: זילא בי מלתא דיתבא אחתאי בקובה של זונות....".

[מה שנכון נכון]

שאלתי אליבא דרש"י.

[טוב וחסד]

למקורות אלו ודומיהם כוונתי בדברי:

למדה הרבה ושנתה הרבה כמ"ש חז"ל, וגם הצדיקו חכמים דבריה כמה פעמים.

אם כן נצטט מקור אחר ברשות מר, להוכיח ההפך טענותיו, ב"תוספתא" (כלים ב"מ, פרק א הלכה ו) ביחס לדיני טומאה וטהרה בכלים, כאשר השאלה הנידונה היא האם העיגול שבראש הבריח של הדלת נחשב כלי בפני עצמו או לא. ברוריה מוכיחה מדיני שבת את דינו של אותו מנעול בענייני טומאה וטהרה, שהרי מכיון שאפשר בשבת לקחת את העיגול הזה ולהעבירו למנעול אחר, מוכח שהוא נחשב ככלי, וממילא ברור שהוא מקבל טומאה:
"קלוסטרא - רבי טרפון מטמא וחכמים מטהרין. וברוריא אומרת: שומטה מן הפסח זה ותולה בחברו בשבת. כשנאמרו דברים לפני רבי יהודה אמר: יפה אמרה ברוריה".
כיצד אפשר לטעון: "אבל אינה תנאית, ואינה רבנית"??

[מה שנכון נכון]

למקור זה התכונתי במלה:

ודומיהם

.