דודי צח כתב:התווכחנו בבית המדרש אם גם גזלן שאין בידו להשיב את מה שגזל נמכר לעבד עברי, או רק גנב [כמובן משום חילוקים שהעלינו בין שניהם], ושאלתי על כך את מרן הגרח"ק - ואמר לי בפשיטות "ונמכר בגנבתו" כתיב [ולא בגזילתו]
מתחילה התפלאתי מה ס"ד, והלא הלכה ידועה היא.
שוב התבוננתי דאיני יודע לזה מקור מפורש, ושמא בכ"ז ה"ה נמכר בגזילתו.
עד שראיתי דברי האגרו"מ, ונחה דעתי למה אין לזה מקור מפורש. ז"ל -
"ומשמע שלא רק לשלם מלוה אין יכולין לכופו להשתכר לאינשי לפעולה, אלא גם לכל החיובים שמחוייב אף מחיובי התורה כמזיק ושומרים ואף חיוב תשלומי השבת גזלה אין כופין אותו ב"ד להשתכר, דהוא מוכרח דכמו שממעטין בגנבתו ולא בזממו שיש למעט גם לא בגזילו. וגם אפשר דלא צריך כלל קרא למעט דאינו נמכר בגזלו, דהא מצינו כמה חומרות בגנבה לגבי גזלה ואין למילף גזלה מגנבה, ולא בזממו צריך לקרא שהוא להוציא מדינא דועשיתם כאשר זמם כדאיתא בריש מכות, וא"כ בהכרח שמה שבגנבה נמכר בע"כ הוא ענין קנס על עבירת הגנבה שגם נמכר לתשלומיו אף שלכל עניני תשלומין ליכא ענין זה".
*
אשוב ואשאל:
--בס' חידושי הרי"ם ב"ק דס"ה. נראה שסובר, שהדין של רב "בדמים קננהו" (סנהדרין דע"ב), גם הוא נאמר רק בגניבה, אבל בגזילה מודה לרבא דל"מ קלב"מ להיפטר מהשבה. מה דעתכם על חידוש מרעיש זה? התעשו לו סמוכות?