האם השתנה דין "רוב יושביה עליה" בארץ ישראל?

[ש. ספראי]

מאמר מאת הרה"ג רבי ישראל מאיר פלמן שליט"א, המצפה לתגובתיכם והערותיכם.

האם אנו לקראת המהפך ההלכתי של 'רוב יושביה עליה'?

בתקופה האחרונה פורסמו כי כיום כמות היהודים בעולם הוא 14.5 מליון, והריכוז הגדול הוא כאן בארץ ישראל שבה חיים 6.5 מליון יהודים, ולאחריו ארצות הברית 5.7 מליון יהודים, [ולאחריו צרפת 456 אלף, קנדה 390 אלף, בריטניה 181 אלף, רוסיה 175 אלף, גרמניה 117 אלף, אוסטרליה 113 אלף]. יצוין ששיעור ההתבללות בחו"ל הוא גבוה בממדים, בארה"ב ישנו כ70% נישואי תערובת ה"י, כך ששיעור היהודים שנספר בחו"ל הוא הרבה פחות, לאחר שבמקרים רבים הם בנים רק מאב יהודי, (שהרי קביעתם שהמשפחה הוא מבני ישראל, הוא ע"פ מה שהם מונים את בניהם הרשומים אצלם כיהודים, כך שהנתונים שלהם על המשפחות הוא שאחד מבני הזוג הוא יהודי).
נמצא לפ"ז שאנו עומדים היום לפני מצב חדש, שהולך להיות (ויתכן שכבר ישנו) כאן בארץ ישראל 'רוב יושביה עליה'. האמנם?

הנה קדושת ארץ ישראל המחייבת מצוות התלויות בארץ חלה ע"י כיבוש, ובקדושה זו נתקדשה הארץ שתי פעמים, בימי יהושע ונקראת כיבוש עולי מצרים, ובימי עזרא ונקראת כיבוש עולי בבל. ונחלקו בגמ' בכ"מ, אי קדושה ראשונה ושניה קידשה לשעתה ולא קידשה לעת"ל ולכך כשגלו בטלה קדושתן, או דקידשה לשעתה ולעת"ל ולכך אף כשגלו לא בטלה קדושתן. ולהלכה, פסק הרמב"ם (פ"א מתרומות ה"ה) דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעת"ל וקדושה שניה קידשה לשעתה ולעת"ל, [וד"ז הוי נפק"מ לענין כלאים וערלה דהוי בזה"ז מה"ת מה"ט, ולפיכך פסק השו"ע (יו"ד סי' רצ"ד סעיף ט') דספק ערלה בא"י אסור]. אולם לענין חלה ותרומות ומעשרות פסק הרמב"ם (תרומות פ"א הכ"ו, ביכורים פ"ה ה"ה) דבזה"ז ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה, לפי דבחלה כתיב (במדבר טו-יח) 'בבואכם אל הארץ' – 'בבואכם' בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם (מדשינה הכתוב ביאה זו לכתוב בה בבואכם ולא כתב כי תבאו, רש"י כתובות דף כ"ה ע"א), ותרומה הוקש לחלה דכתיב (שם) כתרומת גורן כן תרימו אותה. ולענין שביעית נחלקו הראשונים, ודעת רוב הפוסקים דבזה"ז הוי מדרבנן, וכ"כ החזו"א (שביעית סי' ג' אות ח') בדעת הרמב"ם, ומטעמא דאיתקש שמיטה ליובל ללמד שאין השמיטה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג, ואין היובל נוהג כיון שאין כל יושביה עליה כדאיתא בערכין דף ל"ב ע"ב.
ומבואר שאף שהארץ נתקדשה, מ"מ תרו"מ חלה ושביעית הוו מדרבנן לפי שאין רוב יושביה עליה, ומעתה יש לומר דבזמנינו כשיהיה רוב יושביה עליה יחזור החיוב דאורייתא למקומה.
[ומצינו בש"ס כמה קולות בתרו"מ מחמת שבזה"ז הוא מדרבנן, לענין מופלא הסמוך לאיש – נדה דף מ"ו ע"ב, לענין שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה וכו' מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה – פסחים דף ט' ע"ב מ"ד ע"א, לענין ספיקא אם נפסלה אוכלת בתרומה מחמת דתרומה בזה"ז דרבנן – כתובות דף ל"ו ע"ב כפרש"י שם, אשה וקטן מעידין עליו שהוא כהן באופן דמסל"ת נאמנין בתרומה דרבנן – ב"ק דף קי"ד ע"ב וכפרש"י שם, מדומע פטור מהחלה לפי דחלה בזה"ז דרבנן – נדה דף מ"ז ע"א. ומצינו עוד בזה, לענין הגעלת כלי חרס ג' פעמים בתרומה בזה"ז, שיטת התרומה דבזה"ז יש קנין לעכו"ם בא"י כיון דהוא רק מדרבנן (ועל זה סמכו המתירים 'היתר מכירה' בשביעית, ולפיכך אם בזמנינו זה יהפך להיות דאורייתא, כל ההיתר נפל לבירא עמיקתא), וכן שמענו מהגרי"ש אלישיב זצ"ל שאף שבזמנינו יש הרבה בעיות בהפרשת תרו"מ שנעשים בחניות ובמפעלים, מ"מ סמכו על זה ואין צריכים מדינא לחזור ולעשר שוב בבית משום דתרו"מ בזה"ז מדרבנן].

אלא דיש לדון בזה בכמה אנפי:
א. האחרונים האריכו לדון אם חסרון ביאת כולכם הוא חסרון בקדושת הארץ לתרו"מ, או שקדושת הארץ קיימת, וחסר רק בתנאי החיוב. ולצד ב' ודאי שבזה"ז חוזר להיות מה"ת, ולצד א' אפשר דתליה במה שדנו עוד האם ביאת כולכם הוא כשבאו בב"א ואז נתקדשה, או שכל שיבואו כשיהיה רוב יתחייבו, וגם בבית שני כשהתאספו ובאו ישראל שייך נידון זה. ואפשר ששני הנידונים הללו קשורים זל"ז. [ועמש"כ בזה בספר 'חלת לחם' סי' א' אות ה', ובספר 'תורת הארץ' (להגר"מ קלירס) ח"ב פ"א אות י"א].
הנה בכתובות (דף כ"ה ע"א) אמרי' דכהני חזקה בימי עזרא אכלו רק בתרומה דרבנן אבל לא בתרומה דאורייתא, ובזמן הזה כתב הרמב"ם (א"ב פ"כ ה"ג) דכהני חזקה אוכלין תרומה וחלה משום דאינם אלא מדרבנן, וקשה דהרי גם בימי עזרא כתב הרמב"ם דחיובם הוי רק מדרבנן וא"כ אמאי אינם אוכלים אז תרומה דאורייתא. ותי' הרדב"ז (תרומות פ"ו ה"ב) דבימי עזרא היו מקוים שיבואו כולם לארץ ישראל ויהיה מה"ת לפיכך החמירו להם, ובפשוטו כונתו ליישב דלאחר החורבן אף אם יבואו כולם לא יתקדש ולא יחול בו חיוב מה"ת לכך הקילו להם בזה"ז.
ומאידך יש שהוכיחו ממש"כ הרמב"ם (שמיטה ויובל פי"ב הט"ז, בית הבחירה פ"ו הט"ז) שעזרא קידש גם לענין תרומות ומעשרות, אף שבימי עזרא תרו"מ היה רק מדרבנן, היינו שבעצם קדושת הארץ נתקדשה הארץ גם לענין מעשרות, אלא שבדיני תרו"מ איכא חסרון צדדי שצריך שיהיה כל יושביה עליה. והדברים מפורשים במהר"י קורקוס (שמיטה ויובל שם) שאין הפטור במעשר מטעם הקדושה אלא מטעם שאין כל יושביה עליה ואם היו עליה חייבים, ע"כ.
ובחזו"א (שביעית סי' ג' סקט"ו, ובסי' כא סק"ה) מבואר שמאחר שנתקדשה א"י קדושה שניה בעליית עזרא וקידשה לעת"ל, שוב כשיהיו רוב יושביה יהיו חייבים בתרו"מ, וכ"מ בכסף משנה בפ"א דתרומות הכ"ו. אולם לענין חלה נוטה לומר דאף שיחזרו רוב ישראל צריך קידוש ואין שייך קידוש חדש בזמן הגלות. אולם מסברא יש לומר לאידך גיסא, דחיוב חלה נתחייבו תיכף בבואם לארץ אפילו קודם שכבשו אר"י, ולפיכך חיוב חלה אין צריך 'לקידוש', שהרי קדושה ראשונה עשיית הקידוש נעשית ע"י הכיבוש כדמבואר ברמב"ם ריש תרומות, ואינו תלוי אלא בזה שיהיו רוב יושביה עליה, ולכך כל שיהא רוב יושביה עליה יתחייבו מה"ת, משא"כ לענין תרו"מ שצריך לעשיית קידוש, וכל שלא כבשו לא נתחייבו, לפיכך יש לומר שכל שבימי עזרא לא היו רוב יושביה עליה תו לא נתחייבו. [ויש שדחו הראיה, דאפשר דאף דחיוב חלה היתה קודם שכבשו כל הארץ, מ"מ כבשו מה שישבו כולם בגלגל, ושם נתחייבו כבר בחלה ובחדש ובערלה, כמו שאמרו בתוספתא מנחות פ"ו].
[ובמש"כ לענין חלה דאין צריך מעשה קידוש, אלא דכל שהוא בארץ ישראל יש בו חיוב מצד עצמו, אלא דאיכא תנאי לחיוב שיהיה כל יושביה עליה, ראיתי קצת ראיה לזה מירושלמי ריש פ"ב דחלה, דשיטת ר' אליעזר דפירות חו"ל פטירי מחלה אף שהגלגול היה בארץ ישראל מ"מ מודה דכשנכנסו אבותינו לארץ ומצאו שם קמחים וסלתות נתחייבו כולן בחלה כשגלגלן ישראל משום דא"י ירושה לנו מאבותינו, ע"ש. ולכאו' מה בכך שא"י ירושה לנו מאבותינו מ"מ הא לא נתחייבו בחלה עד שנכנסו לארץ ונמצא שאותם קמחים גדלו בפטור, ומ"ש מחו"ל ממש. ובע"כ כנ"ל דבחו"ל אין שם סיבת הקדושה לחלה ולפיכך כל הגדל שם חל עליו דין פטור, משא"כ א"י כיון דירושה היא לנו מאבותינו לפיכך היא כבר בקדושת א"י לחלה אלא כל שלא נכנסו לארץ חשיב שעדיין לא הגיע זמן החיוב, אבל מ"מ אין כאן כוח הפוטר].
הגר"ח מבריסק (פי"ב משמו"י הט"ז) כתב לחלק בין הדין דביאת כולכם הנאמר לענין תרו"מ, שזהו תנאי בשעת הכיבוש עצמו, לבין הדין דרוב יושביה עליה הנאמר ביובל, דתליה אם כעת רוב יושביה עליה. ולדבריו בזה"ז כשיהיה רוב יושביה עליה, יובל ושביעית ינהגו מה"ת, ותרו"מ וחלה ינהגו מד"ס.
אולם לענין יובל, יש עוד צדדים דבזה"ז אף שיהיה רוב יושביה עליה הוא מדרבנן, דבר"ה דף ט' ע"ב איתא דלקידוש היובלות שופר הוא לעיכובא וצריך דוקא ע"י ב"ד, ובזמנינו אין לנו סמוכים. וע"ע בחידושי הגר"ח מבריסק (שמו"י) שכתב בדעת הרמב"ם שאין היובל נוהג אא"כ הוקבע ע"י ספירה וקידוש בי"ד, וע"ש ברמב"ם (שם פ"י ה"א) דצריך לזה ב"ד הגדול. ולפיכך בזמנינו לא יהני מה שיהיה רוב יושביה עליה, ולכך שביעית בזה"ז יהיה רק מדרבנן, וכל נידונינו הוא על תרו"מ וחלה. [וחכ"א טען דכיון דהחסרון שלא נוהג יובל אינו משום שחסר בעצם הקדושה כ"א משום חסרון צדדי דבעי' קידוש יובל ותקיעה בב"ד הגדול, א"כ אף שהוקש שביעית ליובל מ"מ י"ל דתהא שביעית נוהגת מדאו', ולענין זה לא תליה הא בהא, וגם משגלו ב"ג וב"ר בטל יובל אבל לא בטלה שביעית, וצ"ע].
ב. ברש"י בקידושין דף מ' ע"ב (ד"ה גדול) כתב בסדר החייבים שנתחייבו בעת כניסתם לארץ, בחלה לא נתחייבו עד שנכנסו לארץ דכתיב בבאכם ואמר מר (ספרי פ' שלח לך) משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה דכתיב בהו כי תבאו וכאן נאמר בבאכם משנכנסו לה, ובתרומות ומעשרות לאחר כיבוש וחילוק דכתיב תבואת זרעך 'שיהא כל אחד מכיר חלקו' והן י''ד שנים הרי נ''ד, ומשם התחילו למנות שמיטין כדאמרינן בערכין (דף יב:) ועשו שמיטה לסוף שבע הרי ס''א שנים ולסוף נ' עשו יובל הרי ק''ג, עכ"ל.
ומבואר דלענין חיוב תרו"מ צריך שיהא כל אחד מכיר חלקו, ולפ"ז יש לדון בכיבוש שני שלא היה ביאת כולכם ולא הכיר כל אחד את חלקו, אם יהני מה שעתה יהיה ביאת כולכם דסו"ס אין כל אחד מכיר את חלקו, או דתנאי זה הוי רק בכניסת ישראל לארץ דבלא"ה לא חשיב חלקם, אבל לאחר שקיבלו זאת אף כשגלו זה נשאר חלקם ואין צריך חלוקה מחדש. והנה לענין רוב יושביה עליה הנאמר ביובל, מבואר בערכין דף ל"ב ע"ב וברמב"ם משמו"י פי"ב ה"ח דבעי שיהו יושבין כל שבט ושבט כסדרן ולא מעורבין, (ובתוס' בגיטין דף ל"ו ע"א דסגי במקצת כל שבט ושבט), ולפיכך י"ל דהוא תנאי תמידי שצריך שיהיה כל אחד מכיר את חלקו, ובזמנינו דבר זה אינו מתקיים.
ג. בדינא דכל יושביה עליה, אפשר דצריך ג"כ את כל עשרת השבטים שאבדו, [וכדאמרי' בערכין דף ל"ב ע"ב דבבית ראשון מזמן שגלו בני גד ובני ראובן בטלו יובלות, והיינו שלכל יושביה עליה צריך מכל השבטים], ולפיכך אף אם יהיו רוב ישראל הידועים לנו כאן בא"י עדיין לא חשיב רוב יושביה עליה. אלא דבזה יש שדנו דא"כ אף אם עזרא היה עולה מבבל עם כל ישראל היושבים שם, עדיין אין זה כל ישראל שהרי אין זה כל עשרת השבטים. ובאמת דבר זה תליא בחסרון שלא היו כל יושביה עליה, רש"י בכתובות דף כ"ה ע"ב כתב לפי שרובן נשארו בבבל, ומבואר בדבריו שאם עלו כל מי שגלה עם עזרא לבבל היו מתחייבים וכנ"ל, אבל הרמב"ן בספר הזכות גיטין דף ל"ו ע"א כתב לפי שעשרת השבטים לא עלו.
[ומצינו כמה סוגיות בש"ס, בסנהדרין דף ק"י ע"ב דעת ר"ע שעשרת השבטים שהגלה סנחריב מלך אשור (זמן רב קודם חורבן בית ראשון – מלכים ב' יז ו, ובסדר הדורות איתא שמתחילה בשנת ג' אלפים קפ"ז גלו בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה שהיו בעבר הירדן, ואח"כ בשנת ג' אלפים ר"ה גלו שאר שבטים מלבד שבט יהודה ושבט בנימין, וחורבן בית ראשון היה בשנת ג' אלפים של"ח ואז גלו גם שבט יהודה ושבט בנימין) אינם עתידין לחזור. ומאידך איתא במגילה דף י"ד ע"ב שירמיה קודם חורבן בית ראשון (שלשים ושש שנים – רש"י בערכין דף י"ב ע"ב ד"ה ומשני) החזירן וחשיב כל יושביה עליה לענין חיוב יובל. ותי' רש"י (בסנהדרין שם) שכונת ר"ע שעשרת השבטים לא יחזרו כולם, וירמיה לא החזיר אלא את מקצתם, ולפ"ז יוכרח מרש"י שלדין כל יושביה עליה סגי מקצת מכל שבט ושבט, וכשיטת תוס' בגיטין דף ל"ו ע"א. עכ"פ לפ"ז יש לומר שאותם שחזרו לאחר מכן חזרו וגלו עם שבט יהודה ובנימין ובעלית עזרא חזרו ועלו, וכ"ה ברש"י עזרא (ב, סד), וא"ש שלכן בעלית עזרא ליכא חסרון מצד עשרת השבטים. ועי' בשו"ת הרדב"ז (מכת"י סי' פ"ה) שאותם עשרת השבטים בזמן שהחזירם ירמיהו נתערבו בתוך שבטי יהודה ובנימין ולא ניכרו כשבטים בפני עצמן, ע"ש. ולפ"ז י"ל דבזמנינו כולם מעורבים ואין לחוש כלל לשבטים האבודים, ומש"כ הרמב"ן שהחסרון בזה"ז מצד עשרת השבטים שלא עלו, היינו לפי שאינם ניכרים בפני עצמן, וס"ל דבכל יושביה עליה נאמר שצריך גם שכל אחד ישב בחלקו בפני עצמו, ועל זה פליג רש"י. ובחידושי רבינו דוד (בסנהדרין שם) מבואר (בתוך דבריו), שעשרת השבטים נטמעו בתוך הגויים ולא ישארו בהם כי אם מעט מהרבה, ועל זה נאמר (ירמיה ג, ד) 'ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון, ע"ש. ולדבריו אפשר דאין עשרת השבטים משנים כל כך במנין שרוב יושביה עליה, מאחר שהם מתי מעט. ובזה א"ש מה שהקשה התפארת ישראל (סנהדרין פי"א יכין אות כו) איך יתכן שירמיה עלה רק מעט מעשרת השבטים, הרי ארצות לחלח וחבור שהם הארצות ששם הוגלו עשרת השבטים ידועות בזמנינו כארץ הודו, וידענו שהיהודים בהודו הם רק מעט מזעיר נגד העם הקדוש שבאפריקה ואירופה ובאסיה המערבית, ע"ש. ויש להוסיף עוד מה דאיתא ביבמות דף י"ז ע"א גמירי דבנתא דההוא דרא איצטרויי אצטרו (קבלה בידינו שאותן עשרת השבטים שגלו בגלות אשור, נבקע רחמן מלקלוט זרע ונעשו עקרות) איכא דאמרי כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי לא זזו משם עד שעשאום (לבני עשרת השבטים) כעובדי כוכבים גמורים, ולב' לישנות אלו כלל אין לחוש כהיום על עשרת השבטים להכלילם בזמנינו למנין כל יושביה עליה].
והנה בגמ' הנוסח 'כל' יושביה עליה, ושיטת תוס' בגיטין (דף ל"ו ע"א) שאין הכוונה שצריך רוב ישראל, אלא שצריך שיהיה כאן מכל שבט ושבט אפי' מיעוטן, [ומה"ט כשגלו בני גד ובני ראובן אף שרוב ישראל עדיין היו בארץ ישראל בטלו היובלות]. עכ"פ מבואר בתוס' שבהאי דינא נאמר שצריך מכל השבטים. [ואפשר שע"י שיש קצת מכל שבט ושבט חשיב שכל שבט קיבל חלקו, וכנ"ל באות ב' שיש דין שיהיה כל אחד מכיר את חלקו].
והנה במש"כ רש"י לפי שרובן נשארו בבבל, העיר הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו דרך אמונה (בבה"ה ספ"א דתרומות) הא אח"כ באו רוב ישראל ולא נשארו בבבל אלא מיעוטם, ובפשוטו ס"ל לרש"י שכיון שאח"כ לא היה קידוש לכן שוב לא נתחייבו, ועמש"כ בזה לעיל בנידון א'. וכן נראה מדברי השיטמ"ק שם, שכתב ובביאת עזרא פטירי אפילו לאחר דאתו כולהו והכי איתא בספרי כמו שכתב רש"י ז"ל, ע"כ. אולם הדרך אמונה כתב דס"ל לרש"י דבכלל ביאת כולכם הוא שיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו, ולפיכך לא חשיב ביאת כולכם דאין כ"א מכיר את מקומו, ועמש"כ בזה לעיל בנידון ב'.
ד. בדינא 'דכל יושביה עליה', אינו ברור אם מומר שדינו כעכו"ם לחומרא, גם כן נכלל בחשבון דכל יושביה, דאפשר דכיון סו"ס הוא ישראל והרי הוא חייב במצות אלא שאנו דנים אותו כעכו"ם א"כ הוא בכלל כל יוביה עליה, (ויתירה מזו מצינו שאף לענין בישולי עכו"ם י"א דדנינן אותו כישראל, א"כ חזינן שלא לכל הדברים דינו כעכו"ם), או דכיון שלחומרא אנו דנים אותו כעכו"ם א"כ הוא לא בחשבון, ולפ"ז אפשר דכיון דשומרי המסורת הם רוב בארץ ישראל (דבחו"ל הרוב שייכים לכת הרפורמים וכדומה), א"כ ודאי דחשיב שיש בא"י רוב יושביה עליה.

[מלבב]

חוץ מעשרת השבטים יש הרבה יהודים שתערבו בגויים במשך הגלות, כך שאי אפשר באמת לדעת שרוב יושביה עליה.

[ביליצר]

מנין לך שבארה"ב הם מונים לפי אב או אם יהודי ,מנין יודעים זאת ?,הייתי חושב שהמספר הוא לפי מספר הרשומים בקהילה יהודית כלשהו ,ולפי"ז אחרי ההתבוללות יש פי כמה וכמה יהודים מהמספר הנוכחי,

[דרומי]

נראה שהמחקר מגדיר את כל מי שגר ב'מדינת ישראל' כיושב ב'ארץ ישראל'. אך הרי המציאות אינה ממש כן, כי לדוגמא העיר אילת וסביבותיה לדעת רוה"פ אינה בכלל 'ארץ ישראל' ויושביה אינם נחשבים לענין זה.

עוד להעיר מחישוב העולים מבריה"מ ואתיופיה וד"ל.

[זבולון]

השאלה נידונה בקדושת ציון [במסגרת מצומצמת המותאמת לעלון] בחדשים האחרונים:

לכידה 1.JPG (89.68 KiB) נצפה 6365 פעמים

לכידה 2.JPG (59.73 KiB) נצפה 6365 פעמים

לכידה.JPG (114.01 KiB) נצפה 6365 פעמים

[זבולון]

נראה שהמחקר מגדיר את כל מי שגר ב'מדינת ישראל' כיושב ב'ארץ ישראל'. אך הרי המציאות אינה ממש כן, כי לדוגמא העיר אילת וסביבותיה לדעת רוה"פ אינה בכלל 'ארץ ישראל' ויושביה אינם נחשבים לענין זה.

עוד להעיר מחישוב העולים מבריה"מ ואתיופיה וד"ל.

מצד שני יש לעיין האם מתחשבים במחקרים שטוענים שבקרב הפלשתינים מעורבים הרבה יהודים.

[בברכה המשולשת]

נראה שהמחקר מגדיר את כל מי שגר ב'מדינת ישראל' כיושב ב'ארץ ישראל'. אך הרי המציאות אינה ממש כן, כי לדוגמא העיר אילת וסביבותיה לדעת רוה"פ אינה בכלל 'ארץ ישראל' ויושביה אינם נחשבים לענין זה.

עוד להעיר מחישוב העולים מבריה"מ ואתיופיה וד"ל.

?

[ש. ספראי]

נראה שהמחקר מגדיר את כל מי שגר ב'מדינת ישראל' כיושב ב'ארץ ישראל'. אך הרי המציאות אינה ממש כן, כי לדוגמא העיר אילת וסביבותיה לדעת רוה"פ אינה בכלל 'ארץ ישראל' ויושביה אינם נחשבים לענין זה.

עוד להעיר מחישוב העולים מבריה"מ ואתיופיה וד"ל.

?

היינו שבעליה מבריה"מ יש רבבות גויים גמורים, וחלק מקבוצות שונות שעלו לארץ אינם יהודים לפי כל הדעות.
כתבתי בעבר על שאלת יהדותם של קבוצה מסוימת, וחטפתי כל כך הרבה איומים ונאצות, שאני מעדיף לא לחזור לנושא. אבל ישראל העלתה קבוצות שונות שיהדותם מוטלת בספק.

[קו ירוק]

אם יש רוב או לא, זו שאלה טכנית בלבד. כדאי להסב את הדיון לפסים למדניים.
השאלה באם יש רוב, מה אז קורה?

[ש. ספראי]

אם יש רוב או לא, זו שאלה טכנית בלבד. כדאי להסב את הדיון לפסים למדניים.
השאלה באם יש רוב, מה אז קורה?

זה כתוב לעיל, הרבה דינים נהפכים לדאורייתא.

[מלא מדע]

והנה לענין רוב יושביה עליה הנאמר ביובל, מבואר בערכין דף ל"ב ע"ב וברמב"ם משמו"י פי"ב ה"ח דבעי שיהו יושבין כל שבט ושבט כסדרן ולא מעורבין, (ובתוס' בגיטין דף ל"ו ע"א דסגי במקצת כל שבט ושבט), ולפיכך י"ל דהוא תנאי תמידי שצריך שיהיה כל אחד מכיר את חלקו, ובזמנינו דבר זה אינו מתקיים.

אז מה הנידון בכלל?

[פרוזבול]

viewtopic.php?f=7&t=10832&p=101927&hilit=%D7%99%D7%95%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94+%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%94#p101651

[קו ירוק]

אם יש רוב או לא, זו שאלה טכנית בלבד. כדאי להסב את הדיון לפסים למדניים.
השאלה באם יש רוב, מה אז קורה?

זה כתוב לעיל, הרבה דינים נהפכים לדאורייתא.

וע"ז מסתפק המחבר, האם זה כך או לא. ראיות לפה ולפה.
לפי הגרח"ס בסוף הלכות שמיטה יש בשמיטה ויובל ב' ענינים; א. כל יושביה ב. בבואכם, וממילא בעינן קידוש הארץ גם בשביל יובל ושמיטה, וכגם בשביל שאר מצוות,
וליכא ב"ד האידנא.
אלא שדברי הגרח"ס מחודשים מאוד, דהן אמנם שחלוק דין בבאכם – ביאת כולכם ושיהא כאו"א מכיר חלקו, מדין לכל יושביה – שיהיו כל יושביה עליה. שדין ביאת כולכם הוא רק לתחילת החיוב אבל אחר שהיה ביאת כולכם נתחייבה הארץ, אבל דין כל יושביה זה חיוב שכל יושביה יהיו עליה בפועל, אבל לחלק ולומר שבדין ביאת כולכם נאמר שעד שאין ביאת כולכם לא מתקדשת הארץ, זה חידוש גדול שאין לו הכרח, שהנה כמה מצוות מתחייבים מיד, וקמא קמא דאתי לידייהו הארץ מתקדשת, כחלה חדש וערלה. והשתא לא מסתבר שאותה ארץ שכבר נתקדשה תצטרך קדושה אחרת בשביל מצוות אחרות כשמיטה ויובל ובע"ח ותו"מ ולקטשו"פ, אלא הכיבוש הוא מחיל הקדושה, ואפילו קודם ז' דחילוק שעדיין אין כאו"א מכיר חלקו, הארץ כולה כבר נתקדשה בכיבוש, רק חיוב המצוות לא יחול עד שלא יהא חילוק שכאו"א מכיר חלקו. וכשיתקיים התנאי שכאו"א מכיר חלקו שהוא הנקרא כי תבואו, אז יחול החיוב, אף שהקידוש חל כבר עם הכיבוש קמא קמא דמטי לידייהו.
ומש"כ הרמב"ם בסוף פי"ב משמיטה "ויקדשו בתי ערי חומה" יש לנקדה "וְיִקָדְשוּ", כלומר מאליהם, כי קדושה שניה לא פקעה, רק חלות קדושת מחנה לענין מצורע שאסור לישב בה תחול מאליה אז. או נאמר שכוונת הרמב"ם שיקדשו בפועל, מה שעד ביאה שלישית לא חייבים בפועל.
מאידך, מלבד חלה ערלה וחדש, כל המצוות צריכות שיהא כ"א מכיר חלקו, וזה לא יקרה עד לעתיד לבא. כלומר דמלבד דין בבואכם דבעי' ביאת כולכם, וזה להרבה מצוות כמו שמלבד הרמב"ם בסוף פ"א מתרומות, הרי יש חיסרון שאין כ"א מכיר חלקו.

עוד שאלה אם צריך 'כל' או 'רוב'. ולשון רש"י כתובות כה: שנשארו רובם בבל, י"ל שצריך שיבואו כולם. או שמיעוט ממש לא נחשב.
ואולי י' השבטים שנעלמו לא נחשבים רק אלו שהחזירם ירמיהו ויאשיהו מלך עליהם וגלו לבבל ונתערבו.

[ש. ספראי]

בחזו"א נראה שתפס שדין ביאת כולכם ודין רוב יושביה עליה דמו להדדי ,וראה באבן 36 האזל פ"ו מהל 'בית הבחירה שחלק על הגר"ח ,וכתב שגם דין 'ביאת כולכם 'אינו דווקא בשעת ירושה ,ואם במשך הזמן היו עולים רוב ישראל היה מתקיים עי"ז 'ביאת כולכם ,' ומה שאמרו 'לאו כולהו סלוק 'אין כוונתם בדווקא על זמן עזרא ,אלא שלמעשה בסופו של דבר לא עלו וממילא המציאות הייתה שלא היו רוב ישראל .הגר"י אפרתי שליט"א מעורר שאנו זוכים לראות לנגד עינינו את ההתחדשות עליית רוב יושביה עליה וממילא
יעלה דאליבא דהחזו"א ז"ל חלק מן המצוות התלויות בארץ הם מן התורה ,אך אמר שהגר"ח קנייבסקי שליט"א אינו מסכים איתו (ואינו יודע הטעם המדויק האם מפני שתליא בסוגיא של חזרת י 'השבטים או מטעם אחר) ,ויעוין בדרך אמונה להגרח"ק שליט"א (סןפ פ"א דתרומות )שדן שאולי 'ביאת כולכם "היינו דווקא כשכל אחד יושב בנחלתו.

מתוך ספר תביאמו ותיטעמו עמוד 73 בהערה.

[בברכה המשולשת]

נראה שהמחקר מגדיר את כל מי שגר ב'מדינת ישראל' כיושב ב'ארץ ישראל'. אך הרי המציאות אינה ממש כן, כי לדוגמא העיר אילת וסביבותיה לדעת רוה"פ אינה בכלל 'ארץ ישראל' ויושביה אינם נחשבים לענין זה.

עוד להעיר מחישוב העולים מבריה"מ ואתיופיה וד"ל.

?

היינו שבעליה מבריה"מ יש רבבות גויים גמורים, וחלק מקבוצות שונות שעלו לארץ אינם יהודים לפי כל הדעות.
כתבתי בעבר על שאלת יהדותם של קבוצה מסוימת, וחטפתי כל כך הרבה איומים ונאצות, שאני מעדיף לא לחזור לנושא. אבל ישראל העלתה קבוצות שונות שיהדותם מוטלת בספק.

ידעתי זאת, כמובן.
סימן השאלה בא בשל האמור לגבי אילת (שיש בזה עיקולי ופשורי ונכב"ב)
והן בשל כלילת כל העולים מבריה"מ לשעבר בחדא מחתא שזה וודאי לא נכון כלל ועיקר (ואגב, ה"ה לגבי עולי אתיופיה, אלא שזה באמת נכב"ב)

[דרומי]

כתבתי לגבי אילת שכן דעת רוב הפוסקים. ואין לכחד כי רוב הציבור החרדי סומך על דבריהם בשופי לענין שמיטה וכו'.

וכמובן אין להשוות בין העליה מברית המועצות לבין העליה מאתיופיה, הצד השווה שביניהם שבעווה"ר יש גם גויים בעליות אלו.

[בברכה המשולשת]

כתבתי לגבי אילת שכן דעת רוב הפוסקים. ואין לכחד כי רוב הציבור החרדי סומך על דבריהם בשופי לענין שמיטה וכו'.

וכמובן אין להשוות בין העליה מברית המועצות לבין העליה מאתיופיה, הצד השווה שביניהם שבעווה"ר יש גם גויים בעליות אלו.

ואם כן, בכל אלו מידי ספק לא יצאנו, אך אין שום וודאות, והוא כל שכיוונתי להעיר.
ועם כתר"ה הסליחה