הודעהעל ידי איש_ספר » ו' יוני 18, 2010 11:14 am
לענין דברי השבה"ל על שנהגו להתענות ביום ו' דפרשת חקת על שריפת התורה, אצרף בזה מתוך ספר נפלא בכת"י, הנקרא הלוי והגר, חברו איש מבית לוי, ובו עיונים בתרגום אונקלוס, ובמקו"א יבואר עניינו:
פסוק ב
זאת חקת התורה, ת"א דא גזירת אוריתא, ברוב פעמים מתרגם אונקלוס לשון 'חוק' – קיים, ['חוק ומשפט' – קיים ודין], זולת כמה פעמים שמתרגם לשון גזירה: 'חוקת התורה' (הכא ולקמן לא כא) – גזירת אורייתא; 'חוקת הפסח' – גזירת פסחא; 'לחוקת משפט' – לגזירת דין; 'ככל חוקתו' – גזירתיה. והכלל בזה שכל לשון 'חוק' המיוחס אל איזה דבר זולת הקב"ה מתרגמו בלשון 'גזירה', אבל כשאינו מיוחס או כשהוא מיוחס לקב"ה (כמו 'חקי האלקים') מתרגם לשון 'קיים'. והטעם בזה, דפירוש 'קיים' הוא ברית ושבועה, שכורת עמנו הקב"ה לקיים מצוות אלו [ולכן כתב רש"י כאן שחק הוא בלא טעם, כי הוא כעניין השבועה והברית שהדבר מחייב ועומד מצד עצמו, וזהו 'קיים' דבר מקויים ומחוייב ואינו תלוי בשינויי הטעמים, ודוק], ולכן א"א לתרגם 'קיימא דאורייתא' כי אז משמע דהוא ברית בינינו לבין התורה או בינינו לבין הפסח וכדו', מה שא"א להאמר, ולכך הסב אונקלוס את תרגומו על פעולת כריתת הברית, שהוא מתורגם 'גזירא', 'ויכרתו ברית' – וגזרו קיים, וזהו 'גזירת אוריתא' – החק שנגזר עלינו בתורה, או 'גזירת פסחא' – החק שגזר הקב"ה עלינו בעניין הפסח. [אבל היכא דכתיב 'חוקת עולם' מתרגם 'קים עלם' כי התם אין החוק מיוחס על העולם כמובן, אלא הוא תיאור החוק].
והנה בשבלי הלקט כתב דקבעו תענית יחידים ביום ו' לפרשת חקת על שריפת התורה ביום זה, ולא קבעוהו לפי יום בחודש, משום שהודיעום בחלום שיום הפרשה גורם גזירת התורה, דמתרגמינן 'זאת חקת התורה' – דא גזירת אורייתא. ע"כ. ובפשטות העניין תמוה, דהא 'גזירת אורייתא' הוא תרגום תיבת 'חוקת', ודכוותיה מתרגם 'חוקת הפסח' – גזירת פסחא, וכמוש"נ למעלה, ומה רמז יש כאן לשריפת התורה.
ולפמש"נ אפשר דזהו עומק הרמז על שריפת התורה, דאילו היה התרגום 'קיימא דאורייתא' – ברית התורה, היה הפירוש שהתורה עצמה היא מקויימת ומחוייבת בחוק וברית, ולא היתה יד הזדים יכולה לשורפה ולאבד חלקים ממנה, אבל מכיון שתרגם אונקלוס 'גזירת אורייתא' מוכח שלא התורה עצמה היא החוקה, אלא מיירי בחק שגזרה תורה, ואכתי לא שמענו שהתורה עצמה חקוקה בחוק וברית, ובזה ניתן הפתח למשחית לשורפה בעוונותינו, ודוק. חותם תעודה תתיר, סודך שים בלימודה, אכי"ר.