בסתר המדריגה כתב:ז"ל החזו"א מקוואות קמא ז' ד' בדברי ביאור הגר"א.
ומה שתמה הגר״א שם על דברי הראשונים שכ׳ דארעא
חגחוני מתחלחל לא שייך רק במעין דגם במים שאובים נמצאים דגים ,
נראה שאין זה ממשנת הגר״א ז״ל, שאין זה ענין כלל לא לדברי התו׳ ולא לדברי הגמ׳, דאיך יתכן להכשיר כל מקוה חסר משום שהוא מחובר לכל מימות העולם הרי בעינן מים טופח להטפיח או כקליפת השוס לחבר המקואות, ועיניני רואות שעושין חפירות בקרקע והן חרבין ונגובין כל הימים,
וכן איתא בהדרת קודש פ"ג אות י"ט בשם הד"ח או הברו"ט [לא עיינתי כה"צ]
לפעמים נתגלו גם סתירות בין הנאמר בביאור הגר"א לבין החיבור אותו הוא מצטט, כפי שהראה פעם ר' ישראל מאיר הכהן מראדין בשעה"צ סי' תקמה סק"ט "אך זה צריך עיון בדברי הגר"א, שמשמע מדבריו דהבית יוסף סובר לגמרי כהרא"ה, והמעיין בבית יוסף בריש הסימן יראה דאינו סובר לגמרי כדבריו, וכמו שכתבנו למעלה". (עמ' 387).
מה שנכון נכון כתב:לדעת המחבר אחד מהקשיים שישנם בביאור הגר"א, ושמחמתם לא הרבו בני ליטא להגות בחיבור זה, הוא:לפעמים נתגלו גם סתירות בין הנאמר בביאור הגר"א לבין החיבור אותו הוא מצטט, כפי שהראה פעם ר' ישראל מאיר הכהן מראדין בשעה"צ סי' תקמה סק"ט "אך זה צריך עיון בדברי הגר"א, שמשמע מדבריו דהבית יוסף סובר לגמרי כהרא"ה, והמעיין בבית יוסף בריש הסימן יראה דאינו סובר לגמרי כדבריו, וכמו שכתבנו למעלה". (עמ' 387).
לקראת המהדורה הבאה יוכל המחבר לחפש במאגרים השונים את המלה 'גר"א' כשהיא מופיעה בסמוך למלים: צ"ע, צע"ג, תמוה, תמוהים, וקשה, פלא, לא זכיתי להבין" ועוד כהנה וכהנה, ולאחר עוד כמה מאות עמודי ציטוטים להגיע למסקנה המתבקשת והבלתי נמנעת שגדולי הדורות מאז ועד היום הרבו לתמוה ולהתפלא על דבריו של הגר"א, להצביע על הבעיתיות שבהם, ופעמים רבות לא מצאו דרך ליישב את דבריו, כמובן בתוספת הסתייגות ש"מעמדו העילאי של הגר"א לא נפגע למרות תהיות אלו".
אוצר החכמה כתב:לא אמרתי שזה זלזול. זה מצחיק.
ישראל אליהו כתב:המשנ"ב מביא כסדר פסקים מהגר"א בביאורו...
ובמקום שראיתי דעות בין שני אחרונים גופא באיזה דבר, לא הייתי עצל בדבר מלחפש בכלל ספרי שאר אחרונים לראות אל מי מקדושים דעתם פונה למעשה, ובפרט בבאור הגר"א ז"ל שהוא אורן של ישראל, ויתד שהכל תלוי בו, וכדאי להכריע הדבר.
יעקובי כתב:ישראל אליהו כתב:המשנ"ב מביא כסדר פסקים מהגר"א בביאורו...
והשתבח בו בהקדמתו למשנ"ב:ובמקום שראיתי דעות בין שני אחרונים גופא באיזה דבר, לא הייתי עצל בדבר מלחפש בכלל ספרי שאר אחרונים לראות אל מי מקדושים דעתם פונה למעשה, ובפרט בבאור הגר"א ז"ל שהוא אורן של ישראל, ויתד שהכל תלוי בו, וכדאי להכריע הדבר.
יש להוסיף לכאורה את הערתו העקרונית של ר' ישראל מאיר הכהן שפסקי הגר"א מבוססים על ספרי הפוסקים שהגיעו לימיו, ואין לדעת כיצד היה מכריע אלו היה רואה את כל הראשונים והאחרונים הרבים שנדפסו אחר פטירתו. ואלו דבריו בשעה"צ תרכט, יג: "הב"ח הביא זה בשם ריא"ז שהחמיר, ואנו מצאנו ראינו גם בהלכות של ר"י אבן גיאות ובעטור שהחמירו בהדיא אף בזה, וכן בשבלי הלקט העתיק לשון הגמרא וסיים על זה, וכיון דספיקא הוא אזלינן לחומרא, ומשמע דמחמיר בכל גווני. והגר"א דכתב דכל הפוסקים הקילו בזה, לא היה לפניו כל אלו הפוסקים (כי בימיו לא נדפסו)". ובנדון תפלין בחוה"מ הוכיחו רבים מהראשונים מהירושלמי שחוה"מ זמן תפלין, והגר"א חלק על ראייתם, אבל דעתו עומדת בנגוד מפורש לדעתם של רבותינו הראשונים".
מה שנכון נכון כתב:לדעת המחבר אחד מהקשיים שישנם בביאור הגר"א, ושמחמתם לא הרבו בני ליטא להגות בחיבור זה, הוא:לפעמים נתגלו גם סתירות בין הנאמר בביאור הגר"א לבין החיבור אותו הוא מצטט, כפי שהראה פעם ר' ישראל מאיר הכהן מראדין בשעה"צ סי' תקמה סק"ט "אך זה צריך עיון בדברי הגר"א, שמשמע מדבריו דהבית יוסף סובר לגמרי כהרא"ה, והמעיין בבית יוסף בריש הסימן יראה דאינו סובר לגמרי כדבריו, וכמו שכתבנו למעלה". (עמ' 387).
לקראת המהדורה הבאה יוכל המחבר לחפש במאגרים השונים את המלה 'גר"א' כשהיא מופיעה בסמוך למלים: צ"ע, צע"ג, תמוה, תמוהים, וקשה, פלא, לא זכיתי להבין" ועוד כהנה וכהנה, ולאחר עוד כמה מאות עמודי ציטוטים להגיע למסקנה המתבקשת והבלתי נמנעת שגדולי הדורות מאז ועד היום הרבו לתמוה ולהתפלא על דבריו של הגר"א, להצביע על הבעיתיות שבהם, ופעמים רבות לא מצאו דרך ליישב את דבריו, כמובן בתוספת הסתייגות ש"מעמדו העילאי של הגר"א לא נפגע למרות תהיות אלו".
אורח כתב:מה שנכון נכון כתב:לדעת המחבר אחד מהקשיים שישנם בביאור הגר"א, ושמחמתם לא הרבו בני ליטא להגות בחיבור זה, הוא:לפעמים נתגלו גם סתירות בין הנאמר בביאור הגר"א לבין החיבור אותו הוא מצטט, כפי שהראה פעם ר' ישראל מאיר הכהן מראדין בשעה"צ סי' תקמה סק"ט "אך זה צריך עיון בדברי הגר"א, שמשמע מדבריו דהבית יוסף סובר לגמרי כהרא"ה, והמעיין בבית יוסף בריש הסימן יראה דאינו סובר לגמרי כדבריו, וכמו שכתבנו למעלה". (עמ' 387).
לקראת המהדורה הבאה יוכל המחבר לחפש במאגרים השונים את המלה 'גר"א' כשהיא מופיעה בסמוך למלים: צ"ע, צע"ג, תמוה, תמוהים, וקשה, פלא, לא זכיתי להבין" ועוד כהנה וכהנה, ולאחר עוד כמה מאות עמודי ציטוטים להגיע למסקנה המתבקשת והבלתי נמנעת שגדולי הדורות מאז ועד היום הרבו לתמוה ולהתפלא על דבריו של הגר"א, להצביע על הבעיתיות שבהם, ופעמים רבות לא מצאו דרך ליישב את דבריו, כמובן בתוספת הסתייגות ש"מעמדו העילאי של הגר"א לא נפגע למרות תהיות אלו".
הבדיחה בסגנון המצוטט הוא לא הזכרת שמו המלא של מחבר המשנה ברורה, או כיו"ב. מה שיותר מצחיק/מציק, זה שטענה יחידאית של שעה"צ על מקור הנזכר בביאור הגר"א שנראה שלא בדיוק, הטענה הזו כבר שווה כותרת כללית כאילו מדובר בתופעה רחבה ומסקנה כוללת!
מה שנכון נכון כתב:לגבי הזכרת השם המלא - אם הייתי מעתיק כל הלשון כולל שנות חייו שבסוגריים (תקצ"ח-תרצ"ג), אולי היו מוצאים להגדיר גם את זה כ'מצחיק', אך לדעתי אין בכך שום חסרון, ואדרבה בספר המצטט מאות רבות של חכמים ומחברים מכל התקופות, יש תועלת גדולה בציון שמו המלא של החכם ותקופת חייו, וטרחתו של המחבר היא לעזר לקורא. ולפעמים זה נוגע לתוכן הדברים - לעקוב אחר השינוי שחל במנהג הנח"ת בחוה"מ במשך הזמנים השונים. ולמען האחידות והסדר אין מקום להבדיל בין אלו המפורסמים יותר למפורסמים פחות. ובכלל, בענינים כאלו איש איש וסגנונו.
מה שנכון נכון כתב:לגבי הזכרת השם המלא - אם הייתי מעתיק כל הלשון כולל שנות חייו שבסוגריים (תקצ"ח-תרצ"ג), אולי היו מוצאים להגדיר גם את זה כ'מצחיק', אך לדעתי אין בכך שום חסרון, ואדרבה בספר המצטט מאות רבות של חכמים ומחברים מכל התקופות, יש תועלת גדולה בציון שמו המלא של החכם ותקופת חייו, וטרחתו של המחבר היא לעזר לקורא. ולפעמים זה נוגע לתוכן הדברים - לעקוב אחר השינוי שחל במנהג הנח"ת בחוה"מ במשך הזמנים השונים. ולמען האחידות והסדר אין מקום להבדיל בין אלו המפורסמים יותר למפורסמים פחות. ובכלל, בענינים כאלו איש איש וסגנונו.
אחר מחילת כתר"ך, לא מסבירים בדיחות.אוצר החכמה כתב:מה שנכון נכון כתב:לגבי הזכרת השם המלא - אם הייתי מעתיק כל הלשון כולל שנות חייו שבסוגריים (תקצ"ח-תרצ"ג), אולי היו מוצאים להגדיר גם את זה כ'מצחיק', אך לדעתי אין בכך שום חסרון, ואדרבה בספר המצטט מאות רבות של חכמים ומחברים מכל התקופות, יש תועלת גדולה בציון שמו המלא של החכם ותקופת חייו, וטרחתו של המחבר היא לעזר לקורא. ולפעמים זה נוגע לתוכן הדברים - לעקוב אחר השינוי שחל במנהג הנח"ת בחוה"מ במשך הזמנים השונים. ולמען האחידות והסדר אין מקום להבדיל בין אלו המפורסמים יותר למפורסמים פחות. ובכלל, בענינים כאלו איש איש וסגנונו.
אני לא התכוונתי לשם המלא. המצחיק כאן הוא ההתבטאות כפי שהראה כביכול המ"ב הראה שהגר"א לא דייק כאן.
חזן הכנסת כתב:עצם הכותרת "וירץ אחרי אליהו" סותר את דרכו ושיטתו של הגר"א
שיטת הגר"א הוא החתירה לאמת ללא משוא פנים וזה עשה המחבר
הגר"א בענין זה לא נמנע מלחלוק על רוב הראשונים שגם המנהג כמותם ולסתור דבריהם בביאורו בלי בקשת מחילה וגם לעשות מעשה, וזה בהחלט דוגמא לשיטת הגר"א
ומי שקורא בספר שרשי מנהגי אשכנז ע"מ להגיע לחקר האמת הוא הממשיך האמיתי לשיטתו של הגר"א
אבל מי שמתנהג בכל דרכיו ע"פ "אדונינו הגרא" כעיוור המגשש באפילה הוא בעצם אינו תלמיד של הגר"א כלל, וגם לא תלמיד של שאר חכמי ישראל אע"פ ששאר החכמים כן הלכו בדרך המסורת, אבל אף פעם לא קיבלנו הוראת אדם יחיד ומיוחד בכל דבריו, זה כנראה השפעה חסידית.
רינת ישראל כתב:ילמדנו מחברנו מה ענין כל זה זה לביאור הגר"א הנכתב ע"י הגר"א 'בספר וחקקן בעט ורצונו היה כי יוחקו בעט ברזל על מכבש הדפוס למען יעמדו לדורות עולם' (רצ"ה למפרט, הובא בספר בעמ' 388), ונסדר לדפוס ע"י ר' ישראל משקלאוו, זה שמחברנו שמו כקטיגור כל כתבי הגר"א.
שקר העיד בנו המחבר(עמ' 386) כאשר כתב: 'ר' ישראל משקלוב שהיה לו חלק בהכנתו לדפוס של ביאור הגר"א העיר הערה כללית על חיבורי הגר"א כולל ביאורו לשלחן ערוך: "מה נעשה לשיטותיו החמודות...כי לא רשמם אלא לעצמו כי הוא הבין דרכם שאין הדור ראוי להשתמש בהם, על כן היטיב אשר דברו גדולי תלמידיו כי ראוי לגנזן". (א"ה, הדגש במקור).
עיינו נא בהקדמת ר"י משקלוב שם, וראו כי ר' ישראל כתב דברים אלו אך ורק על הגהותיו לש"ס, אלו שנכתבו דרך לימודו, ומעולם לא כתב כן כ'הערה כללית על חיבורי הגר"א כולל ביאורו לש"ע'!
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 712 אורחים