70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

[מלבב]

דעת הרבי מסאטמר שהמדינה הוא עבירה הכי גדולה, הוא על מדינה חילונית, מדינה דתית הוא גם עבירה לדעתו אבל לא שאין עבירה גדולה מזו.

מדינה שחוקי יסוד שלה הוא חוקי עכו"ם, ותומכת בחינוך כפרני וכל התועבת, עצם קיום מלכות כזה הוא מרידה במלכות שמים באופן הכי גרוע, ואין מי שחולק על זה חוץ מהמזרחי, שלדעתם על אף המרידה הגדולה במלכות שמים אין דבר יותר קדוש מהמדינה.

לדעת הרבי מסאטמר, עצם נטילת מלכות קודם ביאת המשיח היא כפירה, ודינה ייהרג ואל יעבור. וגם אם יעמוד בראש המדינה החפץ חיים. יעויין בויואל משה מאמר א' באריכות.

אבל עדיין יש עבירות יותר גדולות, שהרי אם אנשים יראים עומדים בראש המדינה, זה כבחינת נעבעך אפיקורס, ואין להשוות את זה לע״ז וכפירה במזיד, שבוודאי הרבה יותר חמור.

[עושה חדשות]

המילה "הלכה" באמת לא מתאימה כאן.

ציינתי לעיל חת"ס.

[אריך]

נתבקשתי להעלות, נכתב ע"י אברך חסידי.

[משולש]

הרב יובל שרלו דן במצבה של יהדות ארצות הברית ומה יש לתקן על מנת לשמור על זהותם היהודית של
הקהילות היהודיות שם. הכנס היה בשבוע שעבר "היהדות החרדית היא כפויית טובה לציונות שהצילה את העם היהודי!" והפתרון למניעת ההתבוללות: "יציאה לשליחות ציונית דתית"
"במשך מאות שנים עם ישראל גיבש זהות אחת - התורה. היה ברור שמי שנחשב ליהודי קשור לתורה - אין אלטנרטיבה אחרת: או שקשורים לתורה או שלא נחשבים ליהודים.
לצערנו, חלק גדול מעם ישראל איבד את מגבש הזהות הזה, ובמאה הי"ח והי"ט עמדה סכנה של ממש להתפוררות מוחלטת של העם היהודי.
הציונות הצילה את עמ"י! היהדות החרדית היא כפויית טובה לציונות שהצילה את העם היהודי!
המציאות הפוכה לגמרי. הציונות נתנה את האפשרות להזדהות עם העם היהודי ועם ארץ ישראל - ולא בהכרח דרך התורה.

[מעט דבש]

בקשר לפיוט שהועלה לעיל:

למה לצטט נבואה חלקית?
הנה הפרשה כולה; האם היא תואמת למצבנו כיום?
(וכבר היה על כך דיון כאן).

יחזקאל פרק לו
(טז) וַיְהִי דְבַר ד' אֵלַי לֵאמֹר:
(יז) בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי:
(יח) וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ:
(יט) וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים:
(כ) וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ד' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:
(כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה:
(כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ד' אלקים לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:
(כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ד' נְאֻם ד' אֱלֹקִים בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:
(כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:
(כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:
(כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:
(כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹקִים:
(כט) וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב:
(ל) וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם:
(לא) וּזְכַרְתֶּם אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם:
(לב) לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה נְאֻם ד' אֱלֹקִים יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:
(לג) כֹּה אָמַר ד' אֱלֹקִים בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת:
(לד) וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר:
(לה) וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ:
(לו) וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי ד' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי ד' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי:

[אוצר החכמה]

הרב יובל שרלו דן במצבה של יהדות ארצות הברית ומה יש לתקן על מנת לשמור על זהותם היהודית של
הקהילות היהודיות שם. הכנס היה בשבוע שעבר "היהדות החרדית היא כפויית טובה לציונות שהצילה את העם היהודי!" והפתרון למניעת ההתבוללות: "יציאה לשליחות ציונית דתית"
"במשך מאות שנים עם ישראל גיבש זהות אחת - התורה. היה ברור שמי שנחשב ליהודי קשור לתורה - אין אלטנרטיבה אחרת: או שקשורים לתורה או שלא נחשבים ליהודים.
לצערנו, חלק גדול מעם ישראל איבד את מגבש הזהות הזה, ובמאה הי"ח והי"ט עמדה סכנה של ממש להתפוררות מוחלטת של העם היהודי.
הציונות הצילה את עמ"י! היהדות החרדית היא כפויית טובה לציונות שהצילה את העם היהודי!
המציאות הפוכה לגמרי. הציונות נתנה את האפשרות להזדהות עם העם היהודי ועם ארץ ישראל - ולא בהכרח דרך התורה.

זה באמת מגוחך. הציונות לדבריו נתנה לחרדים מתנה שאינם רוצים בה. עם ישראל שאינו שומר תורה ומצוות ועל "מתנה" שאינם חפצים בה עליהם להודות לה?

[החושב]

כנראה הוא (הרב שרלו) מתכוון שעלייה לארץ הצילה את העם מהתבוללות (מה שקורה בארה"ב זה באמת מפחיד).

[איש_ספר]

בש"ק דברנו כמה חברים, אחרי קריאת ההפטרה דהלא כבני כושיים ודברי הנחמה וההבטחה שבאו שם, שיש שרצו לומר שהרבה מהם נתקיימו ואחרים ביטלו דבריהם. ונזרקה מפי חבורה, האם לסוברים שיעודי הנביאים האמורים שם התקיימו בחלקם, האם לדעתם דברי המבטלים הם כמכחיש דברי נביא או שמכחיש דברי נביא אינו אלא בהוראות וציווים של הנביא. מה דעתכם?

[מעט דבש]

הרב יובל שרלו דן במצבה של יהדות ארצות הברית ומה יש לתקן על מנת לשמור על זהותם היהודית של
הקהילות היהודיות שם. הכנס היה בשבוע שעבר "היהדות החרדית היא כפויית טובה לציונות שהצילה את העם היהודי!" והפתרון למניעת ההתבוללות: "יציאה לשליחות ציונית דתית"
"במשך מאות שנים עם ישראל גיבש זהות אחת - התורה. היה ברור שמי שנחשב ליהודי קשור לתורה - אין אלטנרטיבה אחרת: או שקשורים לתורה או שלא נחשבים ליהודים.
לצערנו, חלק גדול מעם ישראל איבד את מגבש הזהות הזה, ובמאה הי"ח והי"ט עמדה סכנה של ממש להתפוררות מוחלטת של העם היהודי.
הציונות הצילה את עמ"י! היהדות החרדית היא כפויית טובה לציונות שהצילה את העם היהודי!

זה באמת מגוחך. הציונות לדבריו נתנה לחרדים מתנה שאינם רוצים בה. עם ישראל שאינו שומר תורה ומצוות ועל "מתנה" שאינם חפצים בה עליהם להודות לה?

מה שיפה הוא, שהוא הגדיר נכוחה מה ראו גדולי ישראל במלחמתם נגד הציונות.
וראה כאן.

[משולש]

ודאי שהציונות הוא טרף, אבל יצא מזה גם דברים טובים, ונסתרים דרכי ה'.

[דרומי]

אבסורד שאין כמוהו.

הרי באשמת הציונות (שגם החרדים הושפעו ממנה) דולדלו הקהילות היהודיות במקומות רבים, שכן שליחי הציונות הצליחו לשכנע את "היהודים היפים" באותם קהילות (הרב, השוחט וכו' וכו') לעלות לארץ ולהשאיר את רוב הקהילה (שכמובן לא חשבה לעלות לארץ) כצאן אשר אין להם רועה, דבר שהביא לעתים רבות להתפוררות הקהילה על כל המשתמע מכך. ואחר כך עוד באים בטענות...

והוא ממש להיפך ממה שהיה בגלות צדקיהו ששלח הקב"ה עוד קודם לכן את 'החרש והמסגר' כדי לשמור על היהדות בחו"ל.

[שלא לדבר על קהילות מפוארות כמו מרוקו, תוניס, תימן וכו' שנהרסו כמעט לגמרי ועכשיו לאט לאט מתקוממים מחדש].

זאת ועוד, ששכנעו יהודים רבים כי באמצעות התרומות שלהם לארץ יצאו י"ח ומעתה הם פטורים מהכל...

[מעט דבש]

בש"ק דברנו כמה חברים, אחרי קריאת ההפטרה דהלא כבני כושיים ודברי הנחמה וההבטחה שבאו שם, שיש שרצו לומר שהרבה מהם נתקיימו ואחרים ביטלו דבריהם. ונזרקה מפי חבורה, האם לסוברים שיעודי הנביאים האמורים שם התקיימו בחלקם, האם לדעתם דברי המבטלים הם כמכחיש דברי נביא או שמכחיש דברי נביא אינו אלא בהוראות וציווים של הנביא. מה דעתכם?

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פט עמוד א

והמוותר על דברי נביא - כגון חבריה דמיכה, דכתיב: ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכיני נא וימאן האיש להכותו, וכתיב ויאמר לו יען אשר לא שמעת [וגו']

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט הלכה ב

א"כ למה נאמר בתורה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך, לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה, כמו שאמר האחרון שבהן זכרו תורת משה עבדי, וכן אם צונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו מלחמה היום או אל תעשו, בנו חומה זו או אל תבנוה, מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים שנאמר והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו.

הקדמת הרמב"ם למשנה

אבל אדם שרואה את עצמו לפי דמיונו צדיק וישר והוא זקן וישיש, ויאמר הנני זקן מאד, ואני כבר בן כך וכך שנים ולא עברתי על שום מצוה מן המצות כלל, ואיך אקום היום שהוא שבת ואעבור על אסור סקילה ואלך למלחמה, ואני לא אוסיף ולא אגרע ויש אחרים במקומי, ובני אדם רבים שיקיימו את הצווי הזה, הרי אותו האיש עבר על דבר ה' והוא חייב מיתה בידי שמים על שעבר על מה שצוהו הנביא, ומי שצוה לשבות הוא שצוה לקיים דברי כל נביא ומה שיקבע, והעובר על צוויו חייב כמו שאמרנו, והוא אמרו יתעלה והוא האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו.

רמב"ם פירוש המשניות מסכת סנהדרין פרק יא משנה ה

ו'מותר על דברי נביא', הוא שינהג באי הקפדה ובזלזול בצווי הנביאים ולא יקיים אותם בדיוק ובדקדוק.

ספר החינוך מצוה תקטז

שנצטוינו לשמוע בקול כל נביא מהנביאים בכל מה שיצונו, ואפילו יצוה אותנו לעשות בהיפך מצוה אחת מן המצוות או אפילו הרבה מהם לפי שעה, חוץ מעבודה זרה, שומעין לו, כי באמת אחר שהוא נביא אמת כל כוונותיו לטובה וכל אשר יעשה הוא עושה לחזק הדת ולהאמין בשם ברוך הוא, ועל זה נאמר [דברים י"ח, ט"ו], נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון, וכן אמרו בספרי [כאן], אליו תשמעון, אפילו יאמר לך לעבור על אחת מן המצוות לפי שעה שמע לו.

משרשי המצוה, לפי שתכלית מעלת האדם היא השגת הנבואה, ואין לו לבן אדם בעולמו אמתת ידיעה בדברים כאמתת ידיעתו בנבואה שהיא הידיעה שאין אחריה פקפוק כי היא תבא ממעין האמת, ומעטים מבני העולם זוכים בה ועולים אליה כי הסולם גדול מאד רגלו בארץ וראשו מגיע השמימה, ומי זה האיש ירא השם יזכה ויעלה בהר ה' ויקום במקום קדשו אחד מאלפי רבבות אנשים הוא המשיג למעלה זו ובדור שראוי לכך, על כן ציותנו התורה כי בהגיע איש אחד בדור אל המעלה הזאת ויהיה ידוע אצלנו בענינו ובכושר מעשהו כי נאמן לנביא, שנשמע אליו בכל אשר יצוה כי הוא היודע דרך האמת וידריכנו בו, ולא נשא נפשנו להמרות פיו ולחלוק עמו כי המחלוקת עליו בשום דבר הוא טעות גמור וחסרון ידיעת האמת.

דיני המצוה מבוארים בסוף סנהדרין [פרק הנחנקין].

ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות, בכל זמן שימצא נביא בינינו.

ועובר על זה ולא ישמע אליו חייב מיתה בידי שמים.

[דרומי]

לא הבנתי את דברי הרב אי"ס והרב מעט דבש.

הרי אם נתקיימו חלק מהנבואות שבהפטרת 'הלוא כבני כושיים', התקיימו כבר בזמן בית שני. לא כן?

[רבותיי]

בקשר לפיוט שהועלה לעיל:

למה לצטט נבואה חלקית?
הנה הפרשה כולה; האם היא תואמת למצבנו כיום?

יחזקאל פרק לו
(טז) וַיְהִי דְבַר ד' אֵלַי לֵאמֹר:
(יז) בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי:
(יח) וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ:
(יט) וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים:
(כ) וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ד' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:
(כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה:
(כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר ד' אלקים לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:
(כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ד' נְאֻם ד' אֱלֹקִים בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:
(כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:
(כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:
(כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:
(כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹקִים:
(כט) וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב:
(ל) וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם:
(לא) וּזְכַרְתֶּם אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם:
(לב) לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה נְאֻם ד' אֱלֹקִים יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:
(לג) כֹּה אָמַר ד' אֱלֹקִים בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת:
(לד) וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר:
(לה) וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ:
(לו) וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי ד' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי ד' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי:

פסוקים יז-כד התקיימו. פסוקים לב-לו התקיימו.
וכפי שאמר רבי עקיבא לחבריו, אם אנו רואים התגשמות נבואות, עלינו לצפות להתגשמות החלקים שעדיין לא זכינו להם.
מקריאת כל הדברים עולה, שבני ישראל יזכו לשיבת ציון וקיבוץ גלויות לפני היותם טהורים ולפני שיהיו לעם ה', ולא יהיה זה למענם כי אם למען כבוד ה' המחולל בגויים. ואחר כך יעשה ה' נס ופלא ויתערב משמיים להניע תהליך טהרה כולל, ואז תהיה התגשמות הנבואה שלמה. אין כאן כל הבטחה שהכל יהיה בצורת 'זבנג וגמרנו'. יש כאן תהליכים ההולכים ומתקדמים. זאת, מלבד שמאה שנה בקנה מידה היסטורי הוא תקופה קצרה ביותר.

[דרומי]

תקרא שוב טוב את פסוקים לה-לו.

[זאת מלבד העובדה שאפשר שפיר לפרש פסוקים אלו על מה שהיה בבית שני]

[רבותיי]

אתה צודק, והוסף גם זאת לחלק האמור להתגשם במהרה בימינו (ועתה אני רואה שהנביא עצמו אומר שדברים אלו יתקיימו ביום טהרי אתכם מכל עוונותיכם].
בנוגע לבית שני, חבל שחברי רבי עקיבא התנחמו מה'שטיקל תורה' שלו. הם היו יכולים לדחותו שנבואת 'עוד ישבו זקנים וזקנות' כבר התקיימה, ולמה להם להפסיק לבכות?
ככלל, אני מבין שאתה בטוח שבזמן בית שני היה ברור לכל גויי הארץ כי ה' הוא זה שבנה הנהרסות ונטע הנשמה.

[מעט דבש]

כבר ציינתי במקום אחר את תהליך קיבוץ גלויות המוזכר בנביאים:

ביחזקאל (כ, לד-לח):
וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה:
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל מִדְבַּר הָעַמִּים וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים:
כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם נְאֻם ד' אֱלׂקִים:
וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית:
וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ד':


ובישעיהו (סה, ט-י):
וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה:
וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר לְעַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי:

[רבותיי]

אז לדעתך יחזקאל ל''ו נכתב על ידי מי שלא היה מן הנביאים.
ואני לא אומר שאין כאן סתירה.

[דרומי]

על פניו אין כאן שום סתירה, שכן 'מורדים' 'פושעים' וכו' וכן 'רוח טהרה' וכו' זה מושג יחסי.

[מעט דבש]

חידושי הגרי"ז החדשים סימן כב

ישעיהו (מט, יד) (הפטרת עקב) ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני התשכח וכו' מהרו בניך מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. פעם אחת פירש הגר"ח הפשט, דציון קבלה הבטחה מה' "ושבו בנים לגבולם", ולכן במשך כל זמן הגלות היה לציון תקוה מהבטחת ה'. אכן כאשר החלו הציונים לעלות לא"י וציון ראתה מי הם הבאים, אז התייאשה "ותאמר ציון עזבני ה'", כי שוב אין לה ראיה שיבואו הבנים הכשרים כי אולי על ידי אלה קיים ה' הבטחתו ופרצה ביאוש, וכי לזה חכיתי. אמנם הקדוש ברוך הוא מנחם את ציון ואומר לה "מהרו בניך", אלו הם הממהרים, כי עדין לא הגיע זמן הגאולה, אבל בזמן הגאולה האמיתית יבואו הכשרים, ו"מהרסיך ומחרביך ממך יצאו", לא יוכלו להשאר בארץ ישראל ויבואו הכשרים במקומם.

[מעט דבש]

בנוגע לבית שני, חבל שחברי רבי עקיבא התנחמו מה'שטיקל תורה' שלו. הם היו יכולים לדחותו שנבואת 'עוד ישבו זקנים וזקנות' כבר התקיימה, ולמה להם להפסיק לבכות?

תוספות מסכת מכות דף כד עמוד ב

אבל קשה מנלן דאותה נבואה דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות היא לעולם הבא דלמא היא בעולם קודם גאולה וי"ל דממה שהוא אמר בפסח שני (פסחים דף סח.) ניחא דקאמר עתידים (מתים שיחיו) דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות וילכו על משענותם ועל אלישע שהחיה המת כתיב משענתו וגמרינן משענת דהאי קרא ממשענת דאלישע מה להלן החיה המת אף כאן תחיית המתים וא"כ ע"כ האי נבואה לעתיד לבא שהרי עבר בית ראשון ובית שני שלא היתה תחיית המתים.

[רבותיי]

אז אתה צודק, וקושייתך על הכותב הנ''ל חזקה כברזל.
ואני סתם שאלה, כחלק מאמונתך בדברי הנביאים ובביאת המשיח - האם אתה מאמין שיום יבוא וכל ישראל שוכני הארץ יגלו שוב מאדמתם, ומשם יובאו כולם יחד עם יושבי הפזורה לפני משפט ה' במדבר העמים, ויהיה הבירור הגמור והתיקון השלם, ורק עובדי ה' (יחסית*) יזכו לעלות בעלייה השניה?

*רק יחסית, כי לא מדובר באנשים שמגיע להם מצד מעשיהם גאולה, ורק מחמת כבוד ה' יגאלו.

[מעט דבש]

"נאמן אתה הוא ד' אלוקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם".

[משולש]

ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים דכתיב {יחזקאל לו-ח} ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים שנאמר {ישעיה א-כה} ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וכתיב {ישעיה א-כו} ואשיבה שופטיך כבראשונה וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם שנאמר {ישעיה א-כח} ושבר פושעים וחטאים יחדיו (יכלו) וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב {תהילים עה-יא} וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וכולל גירי הצדק עם הצדיקים שנאמר {ויקרא יט-לב} מפני שיבה תקום והדרת פני זקן וסמיך ליה וכי יגור אתכם גר והיכן מתרוממת קרנם בירושלים שנאמר {תהילים קכב-ו} שאלו שלום ירושלם ישליו אוהביך וכיון שנבנית ירושלים בא דוד



--------------------------------------------------------------------------------

[דרומי]

ועיין רמב"ם הל' מלכים פי"ב הלכות א-ב.

[רבותיי]

"נאמן אתה הוא ד' אלוקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם".

אמן.
יהי לך אשר לך.
אני, כשאני קורא פרק בנביא, ורואה את התגשמותו לנגד עיניי - מעדיף להניח שהבנתיה כפשוטו.
לעומת זאת, כשאני רואה נבואה אחרת המתארת את אותו תהליך בצורה אחרת - אני מעדיף להניח שלא הבנתיה (ואפילו לא להתחיל לנסות לתרץ תירוצי בעתה-אחישנה, זכו-לא זכו, ימות המשיח-עולם הבא וכדומה).
אם הייתי חי לפני מאתיים שנה - הייתי נותן סיכויים שווים לכל אחד מן התהליכים המתוארים בדברי הנביאים.
מאחר ואני חי בימינו - אני רואה שתהליך אחד מצוי באמצעה של התגשמות, בעוד התהליך השני לא. ולכן מסקנתי ברורה, שהתהליך הנבואי הסותר את הנבואה המתגשמת ואשר התגשמותה מוכיחה על הבנת פשטה - לא מובן בפשטות.
והריני מצטרף בכל לב להצהרתך המצוטטת.

[רבותיי]

ועיין רמב"ם הל' מלכים פי"ב הלכות א-ב.

וכך הם הדברים

הלכה א
אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ משל וחידה ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם המשולים כזאב ונמר שנאמר זאב ערבות ישדדם ונמר שוקד על עריהם ויחזרו כולם לדת האמת ולא יגזלו ולא ישחיתו אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן וכן כל כיוצא באלו הדברים בענין המשיח הם משלים ובימות המלך המשיח יודע לכל לאי זה דבר היה משל ומה ענין רמזו בהן.

הלכה ב
אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' ואינו בא לא לטמא הטהור ולא לטהר הטמא ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין אלא לשום שלום בעולם שנאמר והשיב לב אבות על בנים ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה וכן לא יחשב הקצין אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.

אז מה יש לנו פה?
הצבועים באדום - לצערינו עדיין לא התגשמו. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתקיימו בקרוב.
המודגש בקו תחתי מורה על סמכותינו לבאר את דברי הנביאים לפי המציאות ההולכת ומתהווה, מאחר שכל עוד לא היו - אין הבנה מוחלטת בהם. מכאן, שלאחר שהיו - אנו יכולים לדעת את כוונת הנביא, מאחר שהיו.
ולכן אין כל סתירה מיחזקאל כ ליחזקאל לו - כי את דבריו בפרק כ' אין אנו מבינים ודברים סתומים הם, ולאחר שיהיו נוכל להכריע מה כוונתו, ואילו דבריו בפרק ל''ו אנו יכולים להבין, מאחר וכבר התקיימו.

[סגי נהור]

ואני סתם שאלה, כחלק מאמונתך בדברי הנביאים ובביאת המשיח - האם אתה מאמין שיום יבוא וכל ישראל שוכני הארץ יגלו שוב מאדמתם, ומשם יובאו כולם יחד עם יושבי הפזורה לפני משפט ה' במדבר העמים, ויהיה הבירור הגמור והתיקון השלם, ורק עובדי ה' (יחסית*) יזכו לעלות בעלייה השניה?

*רק יחסית, כי לא מדובר באנשים שמגיע להם מצד מעשיהם גאולה, ורק מחמת כבוד ה' יגאלו.

אני סתם תשובה, שכחלק מאמונתי בדברי הנביאים ובביאת המשיח אני מאמין שבסופו של דבר יזכו כל ישראל לגאולה, הן הצדיקים והן הרשעים, כמש"נ לבלתי ידח ממנו ידח, ויתמו חטאים ולא חוטאים. ושפע ראיות ומקורות יש על דבר זה.

[רבותיי]

ואני סתם שאלה, כחלק מאמונתך בדברי הנביאים ובביאת המשיח - האם אתה מאמין שיום יבוא וכל ישראל שוכני הארץ יגלו שוב מאדמתם, ומשם יובאו כולם יחד עם יושבי הפזורה לפני משפט ה' במדבר העמים, ויהיה הבירור הגמור והתיקון השלם, ורק עובדי ה' (יחסית*) יזכו לעלות בעלייה השניה?

*רק יחסית, כי לא מדובר באנשים שמגיע להם מצד מעשיהם גאולה, ורק מחמת כבוד ה' יגאלו.

אני סתם תשובה, שכחלק מאמונתי בדברי הנביאים ובביאת המשיח אני מאמין שבסופו של דבר יזכו כל ישראל לגאולה, הן הצדיקים והן הרשעים, כמש"נ לבלתי ידח ממנו ידח, ויתמו חטאים ולא חוטאים. ושפע ראיות ומקורות יש על דבר זה.

אני תקווה שמתוך ההקשר הכללי ברור, כי איני חולק עליך במאום.

[מעט דבש]

מה הסתירה שמצאת בין הפרשיות בנביאים?
הנה תיאור הגאולה מפי רס"ג, שמסביר את כל הנבואות שהובאו כאן.
מה מדבריו לא יתכן במצבנו כיום?

ספר האמונות והדעות מאמר ח

אבל קדמוננו ז"ל קבלו, שתקראנה אותנו צרות רבות ורעות, שנבחר בעבורם התשובה, ונהיה ראויים להגאל. והוא מה שאמרו, אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו, הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהם מלך, שגזרותיו קשות כהמן, והם עושין תשובה ונגאלין.
ואמרו שסבת זה, עמידת איש מבני יוסף בהר הגליל, ויתקבצו אליו אנשים מבני עמנו, וילך אל בית המקדש אחר שיהיה ברשות אדום, ויעמוד שם עמם זמן, ואחר כן יעלה עליהם מלך ששמו ארמילוס, וילחם בה וילכוד העיר ויהרג וישבה ויענה, ויהיה האיש אשר משבט יוסף, בכלל ההרוגים, ויהיו עמנו בצרות גדולות, והקשה שבצרות הפסד ענינם עם כל המלכיות והתבאשם בם, עד שיגרשום אל המדברות, עד אשר ירעבו ויצמאו. ומחוזק הצרות המוצאות, יצאו רבים מהם מתורתם, וישארו הנשארים המתבררים המזוקקים, ואז יראה להם אליהו ותבא הגאולה:

ואחר ששמעתי אלה הצרות, התבוננתי בכתוב, ומצאתי בו מקום לכל דבר מהם.
שאדום יכבשו בית המקדש בעת הגאולה - יאמר בו (עובדי' א' כ"א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.

ושילחם בם אחד מבני רחל - אמר בזה, (ירמיה מ"ט כ') לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ על אדום ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן.

ושאנשים מעטים מן האומה יתקבצו אליו, לא רבים - אמר בו, (שם ג' י"ד) ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה.

ושהעולה עליהם יתפשם וישבם ויהרגם - אמר בו (זכריה י"ד א' ב') הנה יום בא ליי' וחולק שללך בקרבך ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים.

ושהאיש אשר מלך יהיה מן הנהרגים ויבכו לו ויספדוהו - אמר בו (שם י"ב י') והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד, ושאר הענין.

ושצרה גדולה תמצא האומה בעת ההיא - אמר בו (דניאל י"ב א') והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד היום ההוא.

וששנאה גדולה תתחדש בין רבים מהם ובין האומות, עד שיגרשום אל המדברות הרבים - אמר בו (יחזקאל כ' ל"ה) והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם.

ושירעבו ושיצמאו ויתענו כאשר אירע לאבותיהם - אמר אחריו (שם) ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים כאשר נשפטתי את אבותיכם.

ושיתבררו שם ויבחנו איך סבלם וחוזק אמונתם - אמר אחריו (שם ל"ז) והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית.

ושאלה הדברים גורמים למי שאמונתו חלושה לצאת מדתו, שיאמר: זה הוא אשר היינו מקוים? וזה הוא אשר הגיע אלינו ממנו? -אמר בו אחריו (שם ל"ח) וברותי מכם המורדים והפושעים בי.

ושהנשאר יראה להם אליהו וישיב את לבבם - אמר בו (מלאכי ג' כ"ג כ"ד) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו', והשיב לב אבות על בנים.

והנה עניני הדברים האלה מפורשים במקרא.

והוסיפו לנו הקדמונים שסדרום דבר אחרי דבר כאשר נכתבו. וישתבח מי שהגביר חסדו עלינו, בהקדמת זכרון הצרות האלה, שלא תפגענה אותנו פתאום ותיאשנה אותנו, ובהתחדשם אמר עוד (ישעיה כ"ד ט"ז) מכנף הארץ זמירות שמענו עד סוף הפרשה. ואומר אחרי זה, כי על שני הענינים יחד, ר"ל אם לא נחזור בתשובה ויהיו המאורעים של בן יוסף, ואם נחזור בתשובה ולא יהיו, יראה לנו משיח בן דוד פתאום. ואם יהיה משיח בן יוסף קודם לו, יהיה כשליח לו וכמתקן האומה וכמסקל הדרך, כמ"ש (מלאכי ג' א') הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני, וכמצרף באש לבעלי החטאים הגדולים, וכמכבס בבורית לבעלי החטאים הקלים, כמו שאמר אחריו (שם ב') ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים. ואם לא יבא, ויבא בן דוד פתאום, כמ"ש (שם א') ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ויביא עמו עם עד אשר יגיע אל ירושלים. ואם תהיה ביד ארמילום, יהרוג אותו ויתפשנה. והוא מה שאמר (יחזקאל כ"ה י"ד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. ואם תהיה ביד זולתו, יהיה גם כן מאדום. וכיון שלא בא בן יוסף, יפגעו מבן דוד מה שיאמץ לבם וירפא שברם ויגביה נפשם, כמ"ש (ישעיה ס"א א' ב') רוח יי' אלהים עלי יען משח יי' אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור וגו' לקרא שנת רצון ליי'. ופירש הנה מיני הגמול מהגדולה והכבוד והתפארת, באמרו אחריו (שם ג') לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר. ויושיבו הארץ וישכנו בה, כמו שאמר אחריו (שם ד') ובנו ממך חרבות עולם.

אז ישמעו אנשי גוג את שמע בן דוד ועמו, וטוב ארצם ורוב הונם, ושהם יושבים לבטח בלי מבצר ובלי חומה והדומה לזה, יעלה בלבבם לתפשה, כמו שאמר בגוג (יחזקאל ל"ח י"א) ואמרת אעלה על ארץ פרזות אבא השוקטים יושבי לבטח כלם יושבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם. ויקבוץ אליו עם רב מאומות רבות, ויעבור בארצות רבות עד שיגיע אליהם, כמו שאמר (שם ט"ו) ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך.

ויהיו הנקבצים אליו שני מינים, האחד מהם רשעים גדולים מתמכרים למות, והשני עם מתקנים להכנס בתורת ישראל. והמומתים הם אשר אמר בם (יואל ד' ב') וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט, ואמר עוד (שם ט - יד) קראו זאת בגוים קדשו מלחמה וגו', כוחו אתיכם להרבות וגו', עושו ובואו כל הגוים וגו', יעורו ויעלו הגוים וגו', שלחו מגל כי בשל קציר וגו', המונים המונים בעמק החרוץ. והמתקנים הם אשר אמר בהם (צפניה ג' ט') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' וגו'.

ויבאו על הרשעים ביום ההוא, ארבעה מינים מן המגפות. קצתם ימותו במה שימטר עליהם אש וגפרית ואבנים, כמו שאמר (יחזקאל ל"ח כ"ב) וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו', וקצתם ימותו בחרב איש ברעהו, כמו שאמר (שם כ"א) וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם יי' אלהים וגו', וקצתם ימותו שימק בשרו ויתפרדו אבריו, כמו שאמר (זכריה י"ד י"ב) וזאת תהיה המגפה אשר יגוף יי' וגו' בהמק בשרו והוא עומד על רגליו, עד שאם יבא אחד מהם להחזיק ידו ביד רעהו תעלה בידו, כמו שאמר (שם י"ג) והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו. והשאר יהיה בהם סימני מכות שתבאנה עליהם, כנקירת עין, וגדיעת אף, וכריתת אצבע, ויצאו אל קצוי הארצות, ויספור מה שראו, כמו שאמר (ישעיה ס"ו י"ט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים.

והמתקנים גם כן על ארבעה מינים, מהם מי שיעבוד את בני ישראל בבתיהם, והם הגדולים, כמו שאמר (שם מ"ט כ"ג) והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, ומהם מי שיעבוד אותם בעבודת המדינות והכפרים, כמו שאמר (שם י"ד ב') בית ישראל על אדמת ה' לעבדים ולשפחות, ומהם מי שיעבדום בשדות ובמדברות, כמו שאמר (שם ס"א ה') ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם, והשאר ישובו אל אדמתם, והם תחת יד ישראל, ויגזור עליהם בן דוד לבא בכל שנה לחוג את חג הסכות, כמו שאמר (זכריה י"ד ט"ז) והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך יי' צבאות וגו'. וכל אומה שלא תחוג בו לא ירד עליהם מטר, כמו שאמר (שם י"ז) והיה אשר לא יעלה מכל משפחות הארץ אל ירושלים וגו'. ואם יאמרו המצרים, אנחנו אין אנחנו צריכים למטר, כי יאורנו משקה את ארצנו, לא יעלה יאורם, כמו שאמר (שם י"ח) ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה וגו'.

ואז יראו האומות כי הדבר הגדול שיוכלו להתקרב אל בן דוד, הוא שישאו אליו מי שהוא מעמו למנחה, כמו שאמר (ישעיה י"ד ב') ולקחום עמים והביאום אל מקומם. וכל אומה תעשה בזה כפי יכלתה, כי עשיריהם ישאו בני ישראל על הסוסים ובפרדים ובצבים ובכירכרות דרך גדולה וכבוד, כמ"ש (שם ס"ו כ') והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי' וגו'. והעניים שבהם ישאו על כתפיהם, ובניהם בחצנם כמו שאמר (שם מ"ט כ"ב) והביאו בניך בחצן וגו'. ומי שיהיה מהם ביניהם באיי הים, ישאו אותם בספינות עם כסף וזהב, כמו שאמר (שם ס' ט') כי לי איים יקוו ואניות תרשיש וגו'. ומי שיהיה מהם בארץ כוש, ישאו אותם בארבו' של גומא עד שיגיעו למצרים, כי במקום הגבוה הר יוצא במים, לא יוכלו הדוגיות לעבור בו שלא ישברו, אך ארבות הגומא העשוים בשעוה, אם יגעו בהר תכפף ולא תשבר, כמו שאמר (שם י"ח א') הוי ארץ צלצל כנפי' אשר מעבר לנהרי כוש. וענין צלצל כנפים שארצותם מסככים ונסתרים מהרבה בני אדם. ואמר (שם ב') השולח בים צירים ובכלי גמא, ואמר בסוף הפרשה, בעת ההיא יובל שי לה' צבאות וגו', ואמר (צפניה ג' י') מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי.

ומי שנשאר במדברות מישראל או במקום שאין שם מי שישאנו מן האומות, יביאהו אלהינו במהרה, כאלו העבים נושאים אותו, כמו שאמר (ישעיה ס' ח') מי אלה כעב תעופנה, או כאלו הוא עוף, כמו שאמר (שם) וכיונים אל ארובותיהם, או כאלו הרוחות נושאות אותו, כמו שאמר (שם מ"ג ו') אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'.

וכאשר יתקבצו החיים מישראל המאמינים כאשר זכרתי, תהיה אז תחית המתים, כאשר בארתי במאמר הקודם לזה, ויהיה בן יוסף בראשם, כי הוא איש צדיק ומנוסה, ויגמלהו הבורא בטוב.

[רבותיי]

מה הסתירה שמצאת בין הפרשיות בנביאים?
הנה תיאור הגאולה מפי רס"ג, שמסביר את כל הנבואות שהובאו כאן.
מה מדבריו לא יתכן במצבנו כיום?

ספר האמונות והדעות מאמר ח

אבל קדמוננו ז"ל קבלו, שתקראנה אותנו צרות רבות...

בסדר, אז אעתיק כאן את שאלתי אליך בפרטי:

נושא: 70 שנות מדינה- מאמר שהיה אמור להתפרסם באלעד ונגנז

"נאמן אתה הוא ד' אלוקינו ונאמנים דבריך, ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם".

אז בעוד הח''ח מתוקף אמונתו היו מוזמנים לו בגדי שבת לכבוד הגאולה. אנו אמורים (כאשר נגיע לדרגתו באמונה חושית) להזמין בגדי גולה לקראת הקטסטרופה אשר אנו מתפללים כל יום להחשתה.
האמנם כן?

ואני מעדיף לקבל את דברי הרמב''ם החולק על רס''ג ואומר

וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו

ועל כן אני חוזר על מסקנתי:
דברים אלו מורים על סמכותינו לבאר את דברי הנביאים לפי המציאות ההולכת ומתהווה (אף בניגוד לדברי רב סעדיה גאון, לדוגמא), מאחר שכל עוד לא היו - אין הבנה מוחלטת בהם. מכאן, שלאחר שהיו - אנו יכולים לדעת את כוונת הנביא, מאחר שהיו.
ולכן אין כל סתירה מיחזקאל כ ליחזקאל לו - כי את דבריו בפרק כ' אין אנו מבינים ודברים סתומים הם, ולאחר שיהיו נוכל להכריע מה כוונתו, ואילו דבריו בפרק ל''ו אנו יכולים להבין, מאחר וכבר התקיימו.

[פרנקל תאומים]

אבסורד שאין כמוהו.

הרי באשמת הציונות (שגם החרדים הושפעו ממנה) [b]דולדלו הקהילות היהודיות במקומות רבים, שכן שליחי הציונות הצליחו לשכנע את "היהודים היפים" באותם קהילות (הרב, השוחט וכו' וכו') לעלות לארץ ולהשאיר את רוב הקהילה (שכמובן לא חשבה לעלות לארץ) כצאן אשר אין להם רועה,[/b] דבר שהביא לעתים רבות להתפוררות הקהילה על כל המשתמע מכך. ואחר כך עוד באים בטענות...

והוא ממש להיפך ממה שהיה בגלות צדקיהו ששלח הקב"ה עוד קודם לכן את 'החרש והמסגר' כדי לשמור על היהדות בחו"ל.

[שלא לדבר על קהילות מפוארות כמו מרוקו, תוניס, תימן וכו' שנהרסו כמעט לגמרי ועכשיו לאט לאט מתקוממים מחדש].

על כך לא שמעתי, אבל מה אתה צריך להגיע לזה? הלא ה'ציונות' היא שנתנה את המכה האחרונה והמשמעותית בתהליך ה'התחלנות' של הדור הצעיר באירופה, וכי לא יודע 'מבקר החרדים' הזה שהציונות הנערצת עליו הסיתה והדיחה מן התורה ומן המצווה את הצעירים לרבבותיהם? מי פורר את היהדות אם לא היא?
וכפי שכתב הגרי"י ויינברג זצ"ל ב'לפרקים' במאמרו על הרב ריינס: תעמולני ומובילי ומנהיגי הציונים היו בניהם ותלמידיהם של אנשי ההשכלה, אותה גברת בשינוי אדרת, ואת כל מה ואת כל מי שלא הספיקו אנשי ההשכלה להחריב, עשתה הציונות והשלימה את מלאכת החורבן ב"הצלחה מעוררת התפעלות". אילולא ההתקוממות והקוממיות של החרדים, הרי שבדרך הטבע בסופו של דבר לא היה נותר שריד ופליט מן היהדות וממילא גם לא מן היהודים, הם היו מתבוללים כולם כאן באר"י ומדינת ישראל היתה הופכת להיות מדינת כל אזרחיה תוך שני דורות. לך תסביר ל'מבקר' הנכבד הזה שהציונות וגם 'המזרחי' הם אלה שצריכים לערוך כל שנה יו"ט מיוחד להודות לחרדים על עמידתם האיתנה כנגדם, שרק בזכותה היהדות עדיין חיה וקיימת וממילא גם היהודים עדיין חיים וקיימים (כלומר- מזהים עצמם כיהודים). הם כפויי טובה מאין כמותם, בלעדינו הם היו היום גויים לא רק במעשיהם כ"א גם בזהותם.



אבל האמת היא שמה שעומד מאחורי דבריו היא העובדה העצובה שבעיניו יהודים בלי יהדות זה גם טוב, לפחות בדיעבד...
על הרס"ג ו"אין אומתנו אומה אלא בתורתיה" הוא כנראה לא שמע.

[איש_ספר]

הרב דבש האם כיוונת בציטוטים שהצגת לומר שאין האיסור אלא במי שנמנע מלקיים דברי הנביא?

בסברא היה פשוט לי שגם מבטל דברי נביא המתנבא על יעוד מסוים, הרי הוא מכחיש נבואה, אבל מה נענה למי שאומר, אין אני מפקפק שיתקיימו הדברים, אכן לדעתי עדיין לא נתקיימו. (מעורר מחשבה: מה ערך יש לנבואה אם היא ניתנת לפרשנות שונה ומחולקת?)

אגב, התפללתי פעם בש"ק במחיצת ר' יעקב פרידמן, המראה שראיתי בשעת קריאת ההפטרה נחקק בזכרוני כמו חי. בעוד שבקריאת התורה עיניו לא משו מן החומש, כמעשהו בעת לימודו, הרי שבשעת קריאת ההפטרה הוא עצם את עיניו, צודד את גופו לקורא, וכמעט נראה היה שהוא מכופף אזנו כאפרכסת. כל מראהו היה כאיש שומע דברי נביא העומד עתה, כדרך שכתוב "הלא תיקחו מוסר לשמוע אל דברי נאום ד'".

[רבותיי]

ה (מעורר מחשבה: מה ערך יש לנבואה אם היא ניתנת לפרשנות שונה ומחולקת?)

נראה שהרמב''ם סובר שיש ערך, כי הוא כותב שהנבואות הם דברים סתומים. אלא שכאשר הם מתגשמים ניכר לעין כל שנצפה מראש על ידי הנביא.
וודאי ערך יש, שהנבואה מעוררת תקווה לעתיד טוב, גם אם לא ברור לגמרי מהו טוב זה.

[שמש]

וכפי שכתב הגרי"י ויינברג זצ"ל ב'לפרקים' במאמרו על הרב ריינס: תעמולני ומובילי ומנהיגי הציונים היו בניהם ותלמידיהם של אנשי ההשכלה, אותה גברת בשינוי אדרת, ואת כל מה ואת כל מי שלא הספיקו אנשי ההשכלה להחריב, עשתה הציונות והשלימה את מלאכת החורבן ב"הצלחה מעוררת התפעלות". אילולא ההתקוממות והקוממיות של החרדים, הרי שבדרך הטבע בסופו של דבר לא היה נותר שריד ופליט מן היהדות וממילא גם לא מן היהודים, הם היו מתבוללים כולם כאן באר"י ומדינת ישראל היתה הופכת להיות מדינת כל אזרחיה תוך שני דורות. לך תסביר ל'מבקר' הנכבד הזה שהציונות וגם 'המזרחי' הם אלה שצריכים לערוך כל שנה יו"ט מיוחד להודות לחרדים על עמידתם האיתנה כנגדם, שרק בזכותה היהדות עדיין חיה וקיימת וממילא גם היהודים עדיין חיים וקיימים (כלומר- מזהים עצמם כיהודים). הם כפויי טובה מאין כמותם, בלעדינו הם היו היום גויים לא רק במעשיהם כ"א גם בזהותם.

רק להזכיר, שכשהגרי"י ויינברג כותב "החרדים" כוונתו (גם) לאנשי המזרחי שהרב ריינס היה מנהיגו...

[פרנקל תאומים]

וכפי שכתב הגרי"י ויינברג זצ"ל ב'לפרקים' במאמרו על הרב ריינס: תעמולני ומובילי ומנהיגי הציונים היו בניהם ותלמידיהם של אנשי ההשכלה, אותה גברת בשינוי אדרת, ואת כל מה ואת כל מי שלא הספיקו אנשי ההשכלה להחריב, עשתה הציונות והשלימה את מלאכת החורבן ב"הצלחה מעוררת התפעלות". אילולא ההתקוממות והקוממיות של החרדים, הרי שבדרך הטבע בסופו של דבר לא היה נותר שריד ופליט מן היהדות וממילא גם לא מן היהודים, הם היו מתבוללים כולם כאן באר"י ומדינת ישראל היתה הופכת להיות מדינת כל אזרחיה תוך שני דורות. לך תסביר ל'מבקר' הנכבד הזה שהציונות וגם 'המזרחי' הם אלה שצריכים לערוך כל שנה יו"ט מיוחד להודות לחרדים על עמידתם האיתנה כנגדם, שרק בזכותה היהדות עדיין חיה וקיימת וממילא גם היהודים עדיין חיים וקיימים (כלומר- מזהים עצמם כיהודים). הם כפויי טובה מאין כמותם, בלעדינו הם היו היום גויים לא רק במעשיהם כ"א גם בזהותם.

רק להזכיר, שכשהגרי"י ויינברג כותב "החרדים" כוונתו (גם) לאנשי המזרחי שהרב ריינס היה מנהיגם...

הבהרה:
מש"כ הרב ויינברג הוא רק שהציונים היו בעצם אנשי ההשכלה לשעבר ממשיכיהם ותלמידיהם, ואת הנקודה הזאת זיהו החרדים וזה היה טעם הסתייגותם הכמעט אוטומטית מהתנועה הציונית. כל השאר כתבתי אני הק' מדילי ואי"ז מדברי הרב ויינברג.

[אוצר החכמה]

עדיין לא מובן מה מתוך הקטע אמר הרב ויינברג ומה אמרת אתה.

[לייטנר]

ה (מעורר מחשבה: מה ערך יש לנבואה אם היא ניתנת לפרשנות שונה ומחולקת?)

נראה שהרמב''ם סובר שיש ערך, כי הוא כותב שהנבואות הם דברים סתומים. אלא שכאשר הם מתגשמים ניכר לעין כל שנצפה מראש על ידי הנביא.
וודאי ערך יש, שהנבואה מעוררת תקווה לעתיד טוב, גם אם לא ברור לגמרי מהו טוב זה.

מענין לענין באותו עניין. נתקלתי השבוע בתיאור של גוי אמריקאי שביקר בארץ בשנת תרכ"ז ומתאר כמסל"ת אזור לא רחוק מהחולה:

אף כפר אחד לא תמצא לכל אורכו - למרחק שלושים מיל מזה או מזה. אמנם מוצא אתה שתיים שלוש קבוצות של אוהלים בדואים, אך לא יישוב קבע אחד.יכול אתה לרכב עשרה מילין בסביבה זו ולא יקרו בדרכך גם עשרה אנשים. לגבי איזור זה אמרה אחת הנבואות: "והשימותי אני את הארץ, ושממו עליה אויביכם היושבים בה. ואתכם אזרה בגויים והריקותי אחריכם חרב, והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה". אין איש היכול לעמוד כאן ליד עין אל מלחה השוממה ולומר כי הנבואה לא התקיימה

השווה דברים כט כא: "והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה", עד שלא נתקיימה נבואתו של מרע"ה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של מרע"ה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.

[שמש]

זה מ'מסע התענוגות' של מארק טווין, לא? הספר מלא בתיאורים כעין אלו (גם אם ללא התייחסות ישירה לנבואות).

[לייטנר]

זה מ'מסע התענוגות' של מארק טווין, לא? הספר מלא בתיאורים כעין אלו (גם אם ללא התייחסות ישירה לנבואות).

אכן. הבאתי במכוון את הקטע שבו הוא מתייחס באופן ישיר לנבואה