ביקורת תהיה כתב:איבעיא לי: נדה שכיחשה בבעלה ואמרה לה טבלתי, שוגג הוא וחייב חטאת או דלמא אנוס הוא ופטור מן הקרבן?
250 כתב:רמב"ם הלכות שגגות פ"ה ה"ו: הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת התשמיש הרי אלו פטורין מקרבן חטאת מפני שזה כאנוס הוא ולא שוגג, שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה, ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה ואחר כך יעשה צריך כפרה, אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס ודו"ק היטב.
ביקורת תהיה כתב:איבעיא לי: נדה שכיחשה בבעלה ואמרה לה טבלתי, שוגג הוא וחייב חטאת או דלמא אנוס הוא ופטור מן הקרבן?
א מִי שֶׁשָּׁגַג וְלָקַח הֶקְדֵּשׁ אוֹ מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ וּנְתָנוֹ לְשָׁלִיחַ לְהוֹצִיאוֹ בְּתוֹרַת חֻלִּין. אִם עָשָׂה הַשָּׁלִיחַ שְׁלִיחוּתוֹ הַמְשַׁלֵּחַ הוּא שֶׁמָּעַל. וְאִם לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ אֶלָּא עָשָׂה הַשָּׁלִיחַ מִדַּעַת עַצְמוֹ הַשָּׁלִיחַ הוּא שֶׁמָּעַל. כֵּיצַד. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ תֵּן (לִי) מֵאוֹתוֹ בָּשָׂר לָאוֹרְחִין הָלַךְ וְנָתַן לָהֶן כִּכָּר. אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ תֵּן לָהֶן כִּכָּר וְנָתַן לָהֶן בָּשָׂר. אָמַר לִשְׁלוּחוֹ הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן וְהֵבִיא לוֹ מִן הַמִּגְדָּל. אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הָבֵא מִן הַמִּגְדָּל וְהֵבִיא לוֹ מִן הַחַלּוֹן. הַשָּׁלִיחַ מָעַל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְהֵבִיא מִן הַחַלּוֹן כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר הַשּׁוֹלֵחַ לֹא הָיָה בְּלִבִּי שֶׁיָּבִיא אֶלָּא מִן הַמִּגְדָּל בַּעַל הַבַּיִת מָעַל. שֶׁהֲרֵי עָשָׂה שְׁלִיחוּת מַאֲמָרוֹ וּדְבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַשָּׁלִיחַ חֵרֵשׁ אוֹ שׁוֹטֶה אוֹ קָטָן שֶׁאֵין לָהֶן שְׁלִיחוּת אִם עָשָׂה כְּמַאֲמָרוֹ בַּעַל הַבַּיִת מָעַל וְאִם לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר. אָמַר לִשְׁלוּחוֹ תֵּן לָאוֹרְחִין חֲתִיכָה חֲתִיכָה שֶׁל בָּשָׂר הָלַךְ הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר לָהֶן טלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם. בַּעַל הַבַּיִת מָעַל שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה דְּבָרוֹ וְהַשָּׁלִיחַ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל שְׁלִיחוּת בַּעַל הַבַּיִת וְלֹא עָקַר הַשְּׁלִיחוּת. אֲבָל אִם אָמַר לָהֶם הַשָּׁלִיחַ טלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִדַּעְתִּי שְׁנֵיהֶן מָעֲלוּ. נָטְלוּ הָאוֹרְחִים שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ אַף הָאוֹרְחִין מָעֲלוּ מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן עָשָׂה שְׁלִיחוּת חֲבֵרוֹ וְהוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ. נִמְצָא חֲבֵרוֹ חַיָּב לְפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ דְּבָרָיו וְלֹא נֶעֶקְרָה הַשְּׁלִיחוּת וְהוּא חַיָּב עַל זֶה שֶׁהוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ:
ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ הַחֲתִיכוֹת מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת. * אֲבָל אִם הָיוּ בְּשַׂר עוֹלָה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לֹא מָעַל אֶלָּא הָאוֹכֵל בִּלְבַד שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב בְּאִסּוּר אַחֵר יֶתֶר עַל הַמְּעִילָה. וּבְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אֵין שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵרָה אֶלָּא בִּמְעִילָה לְבַדָּהּ שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב עִמָּהּ אִסּוּר אַחֵר:
ההראב"ד אבל אם היו בשר עולה. א''א תוספתא היא במעילה ויפה פירש. עוד אומר בה גם אני מפני שהעולה אינה נעשית חתיכות אלא מנתחה איברים איברים כדאיתא בתמיד וכדתנן בשקלים בשר שנמצא בעזרה איברים עולה וחתיכות חטאת הילכך אלו שראו אותה חתיכות היה להם לטעות של חטאת הם וכאנוסים דמו דלא הוה להו לשיולי אבל האוכל חייב שהוא נהנה. וראוי לסמוך עליו:
שומע ומשמיע כתב:לא הזכירו את המשנה בריש האשה רבה. עי"ש וברש"י בסוף המשנה.
ואת נידונו של הנוב"י [יו"ד תניינא צו] מאי שנא מרוב נשים עוברן ניכר.
ועיין רמב"ם פט"ו מהל' פרה ה"ח.
ובמשנה תרומות ריש פרק ח' לגבי הסומכת על חזקה.
ובמשנה בפסחים עב: לגבי הסומך על רוב בהמות אינן טריפה.
ביקורת תהיה כתב:איבעיא לי: נדה שכיחשה בבעלה ואמרה לה טבלתי, שוגג הוא וחייב חטאת או דלמא אנוס הוא ופטור מן הקרבן?
ביליצר כתב:ביקורת תהיה כתב:איבעיא לי: נדה שכיחשה בבעלה ואמרה לה טבלתי, שוגג הוא וחייב חטאת או דלמא אנוס הוא ופטור מן הקרבן?
ברמ"א סימן קפ"ה ד כתב דשלא בשעת וסתה וראתה אונס הוא ואין צריכים כפרה ,
ולכאורה מאי שנא ?הרי נאמנת לומר טהורה אני כמו עדים ממש[עד אחד נאמן ובידה לטבול] ואנוס הוא,
עזריאל ברגר כתב:ביליצר כתב:ביקורת תהיה כתב:איבעיא לי: נדה שכיחשה בבעלה ואמרה לה טבלתי, שוגג הוא וחייב חטאת או דלמא אנוס הוא ופטור מן הקרבן?
ברמ"א סימן קפ"ה ד כתב דשלא בשעת וסתה וראתה אונס הוא ואין צריכים כפרה ,
ולכאורה מאי שנא ?הרי נאמנת לומר טהורה אני כמו עדים ממש[עד אחד נאמן ובידה לטבול] ואנוס הוא,
בנידון דהרמ"א לא היתה להם שום אפשרות לדעת שזה יקרה.
משא"כ בנידו"ד, אם היה חוקר את אשתו ביותר - שמא היתה מודה על האמת?
ביליצר כתב:כל עוד אינה חשודה עובר על לא תונו בחקירות אלו ,
כל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שנים ,
שומע ומשמיע כתב:לא הזכירו את המשנה בריש האשה רבה. עי"ש וברש"י בסוף המשנה.
ואת נידונו של הנוב"י [יו"ד תניינא צו] מאי שנא מרוב נשים עוברן ניכר.
ועיין רמב"ם פט"ו מהל' פרה ה"ח.
ובמשנה תרומות ריש פרק ח' לגבי הסומכת על חזקה.
ובמשנה בפסחים עב: לגבי הסומך על רוב בהמות אינן טריפה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 100 אורחים