אוצר החכמה כתב:הגענו לתורף העניין.
אין שום הבדל בין דאורייתא שהוא פסוק מפורש למה שנלמד מדרשה. אנחנו לא קראים ולא צדוקים.
דוקא יש הבדל הלכתי מסוים, יעויין שד"ח כללים מערכת יו"ד כלל יז ואילך (ובאנצ"ת ערך יש כח ביד חכמים ע' תרמז ואילך).
אוצר החכמה כתב:הגענו לתורף העניין.
אין שום הבדל בין דאורייתא שהוא פסוק מפורש למה שנלמד מדרשה. אנחנו לא קראים ולא צדוקים.
אוצר החכמה כתב:הגענו לתורף העניין.
אין שום הבדל בין דאורייתא שהוא פסוק מפורש למה שנלמד מדרשה. אנחנו לא קראים ולא צדוקים.
ואין כזה דבר שנקרא הלכה מחודשת. כל ההלכות דאורייתא שוות.
אוצר החכמה כתב:על הקדמת הרמב"ם למשנה כבר דובר פה באריכות והבהרתי שם את עמדתי שאגב אין בה שום ספק ופקפוק ומעולם לא עלה על דעתו של שום ת"ח לפקפק בה עד שקמו בני דורנו.
כך שאם אתה חושב שגילית את אמריקה כדאי שתירגע.
נראה לי שאני סיימתי את הדיון בנושא.
אוצר החכמה כתב:צר לי אבל אין לי זמן לשטויות חשבתי שאתה מנסה לדון בדברים
ארי שבחבורה כתב:אוצר החכמה כתב:צר לי אבל אין לי זמן לשטויות חשבתי שאתה מנסה לדון בדברים
והנה עוד אחד משובח במיוחד: 'אין לי זמן לשטויות'.
איך בדיוק אפשר לדון בדברים עם תגובות כאלו?
כבר ציינו לא פעם בעבר שיש בכת"ר ניצוץ מהלל הזקן.אוצר החכמה כתב:בסה"כ התעייפתי קצת מלשמור על הפורום. בעניין זה.
אוצר החכמה כתב:עקביה כתב:למה השאלה לא מובנת?
וכי חסרות הלכות דרבנן שנתקנו לזמנן ובהעדר סנהדרין איננו יכולים לשנותן?
דוגמה אחת קטנה - יו"ט שני של גלויות.
אני כבר לא מבין לאיזה מחוזות אתם מגיעים.
מה התחדש ביום טוב שני של גלויות היום ביחס לזמן חז"ל שקבעו שאע"פ שאנחנו בקיאים יש לנהוג יו"ט שני של גלויות ולמה צריך לשנות את זה?
באמת חבל שהרפורמים לא טענו את זה לפני חמש שש דורות כך מן הסתם היתה לך תשובה גם על זה.
אוצר החכמה כתב:באמת חבל שהרפורמים לא טענו את זה לפני חמש שש דורות כך מן הסתם היתה לך תשובה גם על זה.
כשאין למישהו מה לטעון הוא טוען טענות מסוג זה.
א. מה הקשר לעקרון של צריך ב"ד להתירו. זה שהעיקרון קיים לא אומר שהוא הסיבה לכל ההלכות, כמו שחרם דרבנו גרשם הוא לא הסיבה שבגללה אתה לא מגרש את אשתך. מעבר לזה שהעיקרון הזה לא מצביע מאומה על קפיאת התורה.
ב. ביחס ליו"ט שני עקביה לא נתן נימוק מוצדק.
ג. ביחס להבחנה הלא גם אם לא בא עליה כלל גם הצריכו ג' חדשים. אז מה העובדה שיש אולטראסאונד משנה את העניין.
בקיצור בא לכם להגיד שהתורה קפואה. אין לכם נימוקים אז אתם טוענים בלי נימוקים.
אני מרגיש שהתורה היא תורת חיים מתאימה לי ומתאימה לכל ישראל ובעיקר היא ניתנה על ידי בורא עולם שידע כל מה שיקרה (מבחינת ההגיון אין בזה הבדל מהותי בין דאורייתא לדרבנן) וזה מה שהוא רצה וזו הטובה שלנו לעשות את רצונו.
והאמת היא שמעבר לכל הויכוחים והפרטים אני מופתע מאוד מכם.
בן מלך כתב:שבת סד, ב:כדתניא (ויקרא טו, לג) "והדוה בנדתה",
זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין,
עד שבא ר"ע ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה,
אלא מה ת"ל "והדוה בנדתה"? בנדתה תהא עד שתבא במים
זקנים הראשונים דרשו הלכה, ובא ר"ע עם טענה עובדתית/ערכית: אתה מגנה אותה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה.
האם זקנים הראשונים לא ידעו את השיקול הזה? האם קודם לכן נשים לא היו מתגנות על בעליהן?
פשוט שכן, והויכוח איננו עובדתי, אלא שלדעת ר"ע השיקול הזה גובר על שיקולים אחרים, ולדעת זקנים הראשונים השיקולים האחרים גוברים על השיקול הזה.
אז מה זה המשחק הזה? כל אחד דורש לפי מה שנראה לו?
אני יכול רק לשער, שהיה מקובל בידיהם שהפסוק הזה בא ללמד דרשה כלשהי, ולדעת זקנים הראשונים הדרשה שלא תכחול וכו' הייתה דרשה טובה, וגם ר"ע הסכים שצריך לדרוש כאן הלכה, אלא שלדעתו הדרשה הזו איננה נכונה (האם לדעתו מעולם היא לא הייתה נכונה או ש"השתנו הטבעים"? איננו יכולים לדעת) מפני שההלכה שזקנים הראשונים למדו מהדרשה - מזיקה שאתה מגנה אותה על בעלה ונמצא מגרשה, ולכן הוא דרש את הפסוק באופן שונה.
מה החילוק בין זה ובין מה שאתה שללת בכל תוקף וכינית "מופרך מצד ההגיון"?
אוצר החכמה כתב:איך אתה יודע את מה שאתה כותב על אולטראסאונד שבזמן הזה לא היו גוזרים, נדמה לך שכן הוא. אולי לא היו סומכים על דבר שהאשה יכולה לשקר בו ואינו ניכר לעין כל. או סברות אחרות.
אני לא יודע אתה מרמז שרב האי מרמז אבל הגמרא הלא מדברת על זה בזמן שהיה אפשר להחליט אחרת כך שאם תביא את דברי רב האי אפשר יהיה לדון עליהם.
כמו שכתבתי אתם מדמיינים מציאות ושואלים שאלות. גם בזמן הגמרא הסיכוי ליחזור דבר לקלקולו לא היה הרבה יותר גבוה מעכשיו. (ואולי להיפך רמת הפיזור היום והקשר עם שומרי תורה הרבה יותר נמוכה, ועוד חיים איתנו אנשים שהיו בסביר ולא היה להם קשר עם הציבור. כנראה שאתם תצטרכו לקבל שמחשבות חז"ל קצת יותר עמוקות ומורכבות משלנו ולא כל רעיון שלנו ראוי שיתקבל.
לא רציתי להכנס לגמרא ביצה אבל אולי כדאי שתסתכל שם. הגמרא מדברת שם על נימוק לביצה שנולדה בראשון של ר"ה ומנמקת בזה מקרה מאד פרטי (ואביי מקשה על זה עיי"ש).
אבל כל זה רק להעמיד 'דברים על אמיתתם.
אני חוזר לעניין המרכזי. מי שמאמין בתורה מן השמים וכמו שיהודים מאמינים גם תורה שבעל פה היא מן השמים ורצון שכני סנה, לא מעלה בדעתו שיש בעייה עם העניין הזה. בין שהנימוק הוא שהמצב בזמן חז"ל עדיין קיים ובין אם לא וזה רק משום מנהג אבותינו או משום אין בית דין יכול לבטל. הלא זה מה שהתורה אומרת וזה מה שהקב"ה רצה שיהיה. ואם זה מה שהוא רוצה הרי זו המצווה ובה אנו שמחים. כל המושג של הלכה קפואה וכדומה ציינת אתה את מקורו האמיתי המינים והרפרמים. שמשום שלא האמינו בתורה מן השמים אלא לכל היותר בערך החברתי שלה באו וטענו על היותה קפואה. לכן אני חוזר ומשתומם עליכם.
הדברים שכתב כאן למעלה מישהו על העושים בצורה בריסקאית וכולי הם דברים כל כך משונים שקשה להאמין שיצאו מפיו. הלא מי שמסתכל על פנימיות הדברים יודע וראוה שבכל דבר יש פנם לפנים מפנים וכוונה לפני מכוונה ולא מזמן היה כאן אשכול על השפע הבא ביו"ט שני בחו"ל ובא"י.
צעיר_התלמידים כתב:אם מעניין אתכם דברי רב האי אז קודם כל נראה שכבר בגמ' גרס הלשון 'אל תשנו ממנהג אבותיכם נוחי נפש מילתא דעבדוה נביאים מאן יכול לבטלה'
וכך הוא מסביר את דברי הגמ' שהם שני טעמים למה לא בטל בזה"ז א' שמא יחזור דבר לקלקולו, ועוד שאין אנו יכולים לדעת באמת את הטעם למה תקנו הנביאים יום טוב שני של גלויות בכדי לבטלו, ונראה שלמד שזה הרעיון למה צריך מנין אחר להתירו, וכך גם נאמר בשם הגר"א בספר פאת השלחן.
עיין ליק מוסייאפא תשובה א ובתשובות הגאונים החדשות סימן קטז ותרו"ץ.
אוצר החכמה כתב:ארי שבחבורה כתב:אוצר החכמה כתב:צר לי אבל אין לי זמן לשטויות חשבתי שאתה מנסה לדון בדברים
והנה עוד אחד משובח במיוחד: 'אין לי זמן לשטויות'.
איך בדיוק אפשר לדון בדברים עם תגובות כאלו?
בסה"כ התעייפתי קצת מלשמור על הפורום. בעניין זה. אני משתדל לתת מקום גם לדעות גבוליות להכתב בפורום אעפ שיש הפונים כל הזמן בדרישה למחקם. לשם כך אני משתדל להעמיד את הדעה הנגדית כדי שלפחות זה יהיה הצידוק. אבל לחזור ולהתווכח שוב על דברים שהארכנו בהם ולהאלץ להתחיל הכל מהתחלה למי שחושב שזו הפעם הראשונה שהדברים עלו זה כבר מעבר לזמן שאני יכול להקדיש לזה
חשבונות רבים כתב:כבר ציינו לא פעם בעבר שיש בכת"ר ניצוץ מהלל הזקן.אוצר החכמה כתב:בסה"כ התעייפתי קצת מלשמור על הפורום. בעניין זה.
אני לצערי איבדתי את הסבלנות (והאמון בדיון) ברגע שראיתי אדם שמציג שאלות שלדעתו הן קשות וכואבות, והוא מזלזל באפשרות שהוא בכלל יכול לקבל תשובות המניחות את הדעת.
הזלזול הנ"ל בוטא מן הרגע הראשון בהודעותיו של המדובר בסגנון הצגת הטיעונים וגם ביחס שלו למי שניסה לענות לו בנימוס, חבל.
ארי שבחבורה כתב:אני באמת מתקשה להאמין למראה עיני.
סהדי במרומים שאין לי שמץ של מושג היכן הצגתי כאן 'דעות גבוליות'. חזרתי שוב על כל מה שכתבתי ולא מצאתי שום דבר ש'זכאי' לתואר המפוקפק הזה, ולמרבה הצער אתה גם מסרב להבהיר את כוונתך מלבד ציון העובדה שכבר עסקת בזה בעבר.
אם כן אודה מאוד לכל מי שיעזור לי ויבהיר לי איפה הבעיה בנקודות הבאות:
לדעת הרמב"ם יש שתי קטגוריות בתורה שבעל-פה: הלכות מקובלות איש מפי איש עד משה רבנו ששמען מפי הקב"ה בסיני, והלכות מחודשות שחז"ל דורשים מן הכתובים באמצעות המידות שהתורה נדרשת בהן, ולקטגוריה זו שייכים רוב דיני תושבע"פ.
מאחר שההלכות המחודשות אינן קבלה מסיני נופלת בהן מחלוקת ובית-דין אחד יכול לבטל את דברי בית-דין חברו אפילו אם הוא לא גדול ממנו בחכמה ובמנין. זאת לעומת ההלכות המקובלות וכמובן פסוקים מפורשים שלא שייכת בהם מחלוקת ואין צורך לומר שאין מי שיכול לבטל אותם.
משהו לא נכון כאן?
ארי שבחבורה כתב:סהדי במרומים שאין לי שמץ של מושג היכן הצגתי כאן 'דעות גבוליות'.
אוצר החכמה כתב:אני משתדל לתת מקום גם לדעות גבוליות להיכתב בפורום אע"פ שיש הפונים כל הזמן בדרישה למחקם. לשם כך אני משתדל להעמיד את הדעה הנגדית כדי שלפחות זה יהיה הצידוק.
אוצר החכמה כתב:אבהיר את עמדתי. הלכות מחודשות אין פירושם שבזמן מסויים הדין היה כך ובזמן אחר הדין אחרת. הדין הוא אחד. בתי הדין חלוקים מה הוא הדין האמיתי. (הם מחודשות רק במובן שמקורם הוא הדרשה ולא הקבלה מסיני)
דבר זה דומה למה שקורה בזמן הזה בויכוח בין הפוסקים מה הוא דינא דגמרא וחלוקים בראיות מהגמרא.
(וגם כאן אם פוסק אומר אומר דין חדש כוונתו שלא עבר הדין הזה מדור דור מסמן הגמרא אלא הוא הביא על זה ראייה חדשה. אבל ברור שלדעתו כך היה הדין תמיד.)
ועוד יותר פשוט מזה. הלכות מחודשות אינן מסורות לדעת בית הדין לקבוע אם הדין הוא כך או אחרת כרצונם. בית הדין שוקל את השאלה האם הדבר אסור או מותר על פי כללי ההלכה היסודיים בלבד. במקרה הזה דרכי דרישת הפסוקים בתוספת של התאמה לעקרונות יסוד כגון דרכי נועם. אבל לעולם לעולם אין מקום שהם יאמרו כיוון שהשתנתה המציאות נראה לנו שראוי שהדין ישתנה וכיוון שהסמכות בידינו לדרוש את הפסוקים אחרת נדרוש אותם אחרת כדי להתאים את ההלכה לרצוננו. אין להם סמכות לדרוש את הלכה כרצונם או למה שנראה להם ראוי. הם מחוייבים לברר את האמת בדרישת ההלכה.
גם דבר זה דומה למה שקורה היום בויכוח בין פוסקים. הפוסק יכול לומר שיש לו ראייה שדבר זה הוא מוקצה ומישהו אחר יכול לטעון שהוא מסיק מאותו מקום או ממקום אחר שהדבר אינו מוקצה. אפשר גם להפעיל סברות הלכתיות מסוג לא יתכן שזה מוקצה כי זה לא מתאים לכללי היסוד של מוקצה. אבל אם יבא מישהו ויאמר נראה לי שראוי היום להתיר שימוש בחפץ מסויים כי השתנתה המציאות (לדוגמה היום לא מצוי רה"ר ואם גזירת מוקצה היא משום טלטול היום זה לא מצוי) ולכן אני אסביר אחרת את דין הגמרא לגבי חפץ מסויים מעשיו פסולים לחלוטין. כי אין סמכות ביד הרב לפרש את הגמרא כרצונו הוא מחוייב לברר את האמת בבירור הסוגיות.
האם בעיניך כל זה מוסכם או שאתה חולק על מה שכתבתי בחלקו או בכולו?
ארי שבחבורה כתב:מסכים עם כל מילה. יש רק בעיה קטנה אחת: לא אני העליתי את השאלה הזו ולא את הניסוחים שאתה מדבר עליהם. אודה לך מאוד אם תחזור על מה שאני כתבתי ותסביר לי היכן כתבתי 'דעות גבוליות' או לכל הפחות התנסחתי שלא כהלכה.
החושב כתב:ארי שבחבורה כתב:סהדי במרומים שאין לי שמץ של מושג היכן הצגתי כאן 'דעות גבוליות'.
צריך להבין שלסמנטיקה יש כאן עניין רב, ולעתים מכריע.
סגי נהור כתב:החושב כתב:ארי שבחבורה כתב:סהדי במרומים שאין לי שמץ של מושג היכן הצגתי כאן 'דעות גבוליות'.
צריך להבין שלסמנטיקה יש כאן עניין רב, ולעתים מכריע.
לענ"ד בדיוק להפך, חושבים שזה רק סמנטיקה ובפועל אומרים דברים מרחיקי לכת ביותר, וחלק מהקוראים אפילו לא תופסים את מלוא משמעותם.
לדוגמא, הדיון נסוב על השאלה אם אפשר או אי אפשר לבטל דרשה של בי"ד קדמון, כשלמעשה השאלה האמיתית היא איך מבינים את הפסיקה של בית הדין הראשון. העמדה שהציגו כאן היא שבית הדין קובע הלכה לפי מיטב שיפוטו מה נכון ומה ראוי ולפי הכרתו את המציאות, ומעגן אותה בדרשת הכתובים, וכאשר בא דור אחר שמכיר ושופט את המציאות בצורה שונה עליו לדרוש את הכתובים באופן אחר בהתאם לשיפוטו. השקפה זו היא השקפה ידועה ומוכרת זה מאות שנים, אך מחוץ לחוגי היהדות האורתודוקסית. כשהולכים אחר כך ומתפלפלים מה בדיוק כתוב בהקדמת הרמב"ם לספר היד, יש כאן חוסר הבחנה בין עיקר לטפל.
החושב כתב:כאשר בית דין דורשים פסוק, ברור שזה לא רק עניין טכני, אלא מבוסס במידה רבה על שיקול דעתם של החכמים, ומיוחד כאשר באים לשאלות מסוג 'ומה ראית למעט את זה ולרבות את זה'. שיקול הדעת תלוי, בין השאר, בהכרת המציאות.
ועלמות אין מספר, הם הלכות שבגמרא ומימרות האמוראים. ונקרא עלמות לשון העלם... והענין, כי התלמוד עיקרו להבין הטעמים, והטעמים הם באמת בבחינת העלם, שאין יכולים לעמוד על שרשו של הטעם ועיקרו, שלא יכול כלל לבא בהתגלות למטה, רק לעתיד יתגלו טעמי תורה. ואף שבגמרא מפרש הטעם, מ"מ בעיון ובעמקות לא בא הטעם בהשגה, כגון ע"ד דוגמא קיי"ל כסות לילה פטור מציצית מדכתיב וראיתם אותו פרט לכסות לילה, וכסות סומא חייב בציצית שישנו בראיה אצל אחרים. והנה באמת אם באנו לפסוק רק מצד השכל, הנה אדרבה לפי שכלו יותר היה ראוי לחייב כסות לילה, שישנו בראיה אצלו ע"י הנר, משא"כ סומא אינו רואה כלל. אלא שע"פ חכמת התורה נתחייב כסות מפני שישנו בראיה אצל אחרים אף שהוא אינו רואה כלל. וא"כ זה שנתפוס טעם זה לעיקר, היינו מה שישנו בראיה אצל אחרים יותר ממה שכסות לילה נראה ע"י אור הנר, לא בא כלל בהתגלות למטה. לכך הנה אף שאנו יכולים ללמוד התלמוד בעמקות, כגון להעמיק אח"כ מהו כסות לילה, מ"מ עצם שרש הטעם דכסות לילה פטור הוא בבחי' העלם מאתנו. כי הטעם שבא בתלמוד הוא רק דרך כלל מדכתיב וראיתם אותו פרט כו', אבל לא בא בהתגלות כל פרטי עניני הטעם בעמקות (מדוע לא נתמעט כסות סומא כנ"ל) כי זה אינו יכול לבא כלל בהתגלות בעולמות, וכמ"ש מאד עמקו מחשבותיך.
החושב כתב:נראה לי שזו שאלה לגיטימית לחלוטין (אף כי התשובה, לדעתי, פשוטה. וכפי שכבר כתבתי: התורה התכוונה לדין אחד מוגדר. ולכן בית דין ב' יכולים רק לחלוק על בית דין א'. אבל לא יכולים לומר שפעם היה כך ועכשיו זה אחרת)
אוצר החכמה כתב:בא נעזוב ויכוחים מה אמר מי וננסה לברר את העמדות.
אבהיר את עמדתי. הלכות מחודשות אין פירושם שבזמן מסויים הדין היה כך ובזמן אחר הדין אחרת. הדין הוא אחד. בתי הדין חלוקים מה הוא הדין האמיתי. (הם מחודשות רק במובן שמקורם הוא הדרשה ולא הקבלה מסיני)
דבר זה דומה למה שקורה בזמן הזה בויכוח בין הפוסקים מה הוא דינא דגמרא וחלוקים בראיות מהגמרא.
(וגם כאן אם פוסק אומר אומר דין חדש כוונתו שלא עבר הדין הזה מדור דור מסמן הגמרא אלא הוא הביא על זה ראייה חדשה. אבל ברור שלדעתו כך היה הדין תמיד.)
ועוד יותר פשוט מזה. הלכות מחודשות אינן מסורות לדעת בית הדין לקבוע אם הדין הוא כך או אחרת כרצונם. בית הדין שוקל את השאלה האם הדבר אסור או מותר על פי כללי ההלכה היסודיים בלבד. במקרה הזה דרכי דרישת הפסוקים בתוספת של התאמה לעקרונות יסוד כגון דרכי נועם. אבל לעולם לעולם אין מקום שהם יאמרו כיוון שהשתנתה המציאות נראה לנו שראוי שהדין ישתנה וכיוון שהסמכות בידינו לדרוש את הפסוקים אחרת נדרוש אותם אחרת כדי להתאים את ההלכה לרצוננו. אין להם סמכות לדרוש את הלכה כרצונם או למה שנראה להם ראוי. הם מחוייבים לברר את האמת בדרישת ההלכה.
גם דבר זה דומה למה שקורה היום בויכוח בין פוסקים. הפוסק יכול לומר שיש לו ראייה שדבר זה הוא מוקצה ומישהו אחר יכול לטעון שהוא מסיק מאותו מקום או ממקום אחר שהדבר אינו מוקצה. אפשר גם להפעיל סברות הלכתיות מסוג לא יתכן שזה מוקצה כי זה לא מתאים לכללי היסוד של מוקצה. אבל אם יבא מישהו ויאמר נראה לי שראוי היום להתיר שימוש בחפץ מסויים כי השתנתה המציאות (לדוגמה היום לא מצוי רה"ר ואם גזירת מוקצה היא משום טלטול היום זה לא מצוי) ולכן אני אסביר אחרת את דין הגמרא לגבי חפץ מסויים מעשיו פסולים לחלוטין. כי אין סמכות ביד הרב לפרש את הגמרא כרצונו הוא מחוייב לברר את האמת בבירור הסוגיות.
האם בעיניך כל זה מוסכם או שאתה חולק על מה שכתבתי בחלקו או בכולו?
החושב כתב:לגוף העניין, הנידון כאן, והנקודה המבלבלת בו הם כך:
כאשר בית דין דורשים פסוק, ברור שזה לא רק עניין טכני, אלא מבוסס במידה רבה על שיקול דעתם של החכמים, ומיוחד כאשר באים לשאלות מסוג 'ומה ראית למעט את זה ולרבות את זה'. שיקול הדעת תלוי, בין השאר, בהכרת המציאות.
ואם ניקח לצורך העניין את הפסוק 'ועמדו שני האנשים'. המילה 'אנשים' ממעטת מישהו מתורת עדות. את מי? אולי אשה (שבועות ל:), אולי קטן (ב"ב קנה:) אולי עוד משהו. אבל הצד השווה שבכל האופציות - שיש בהן סברא מסוימת. (נשים וקטנים הם עדים פחות אמינים. או עוד איזה סברא). נגיד שחכמים ראו לנכון למעט אשה, וזאת (נגיד) משום שזה הגיוני מאוד: ידוע שנשים פחות אמינות מגברים. [אם היו עושים מחקר, היו רואים שגברים מדייקים ב90% מהמקרים, ונשים מדייקות ב80% מהמקרים].
אחרי אלפיים שנה המציאות השתנתה. נשים כבר לא פחות אמינות מגברים (נגיד). אם המצב היה כך תמיד, (שוב 'נגיד') לא היה נכון למעט אשה מתורת עדות אלא היה ראוי לדרוש את הפסוק באופן אחר.
אז יושבים עכשיו סנהדרין ורשות נתונה להם לדרוש כפי שנראה בעיניהם. ויש להם סמכות לחלוק על הבית דין הראשון. מה הם יעשו במקרה הנ"ל?
זו השאלה.
נראה לי שזו שאלה לגיטימית לחלוטין (אף כי התשובה, לדעתי, פשוטה. וכפי שכבר כתבתי: התורה התכוונה לדין אחד מוגדר. ולכן בית דין ב' יכולים רק לחלוק על בית דין א'. אבל לא יכולים לומר שפעם היה כך ועכשיו זה אחרת)
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענד ו־ 107 אורחים