ארי שבחבורה כתב:אוצר החכמה כתב:מה אנחנו משחקים בנדמה לי.
מה באמת עושים סנהדרין כשיש להם סתירה?
אני לא יודע ולכן אין לי מושג מה הם היו עושים.
אני לא רואה שום סיבה לחשוב שהיתה לסנהדרין איזו נוסחא מיוחדת להתמודדות עם סתירות שאנחנו לא יודעים אותה.
בדיוק כפי שכל אדם עלול לפעמים לחזור בו מחידוש כלשהו שחידש מפני חידוש אחר שנתחדש לו וסותר את החידוש הראשון כך גם הסנהדרין.
פלתי כתב:סגי נהור כתב:פלתי כתב:ראיתי ברבינו בחיי שמביא שיטת רבינו חננאל, שמעולם ועד היו מקדשים על פי חשבון, והא דהיו מקדשים על פי עדים, אינו אלא לרווחא דמילתא, אבל עיקר הקידוש היה לפי חשבון.
צריך לראות את הדברים בפנים.
אוצר החכמה כתב:מה התחדש ביום טוב שני של גלויות היום ביחס לזמן חז"ל שקבעו שאע"פ שאנחנו בקיאים יש לנהוג יו"ט שני של גלויות ולמה צריך לשנות את זה?
איש-אחד כתב:לסנהדרין סמכויות רבות שאין לבי"ד בימינו כמובן, ב'חקיקה', פרשנות, הענשה וכו', ולכן אנו מתפללים "השיבה שופטנו כבראשונה וכו'".
השאלה היתה ונכונה לכל הסמכויות הללו, האם הגיוני המצב הזה של "תלות" כל כך גדולה בסנהדרין, כשהמציאות היא שעבר יותר זמן ללא סנהדרין מאשר הזמן עם סנהדרין?
עקביה כתב:אוצר החכמה כתב:מה התחדש ביום טוב שני של גלויות היום ביחס לזמן חז"ל שקבעו שאע"פ שאנחנו בקיאים יש לנהוג יו"ט שני של גלויות ולמה צריך לשנות את זה?
אמצעי התקשורת והתחבורה.
אוצר החכמה כתב:מה אנחנו משחקים בנדמה לי?
מה באמת עושים סנהדרין כשיש להם סתירה?
אני לא יודע ולכן אין לי מושג מה הם היו עושים.
יש כאן טעות מהותית בעניין.
באופן עקרוני אין לבית הדין יותר סמכות מהותית מאשר לר' משה פיינשטיין. ר' משה פיינשטיין יכול להתווכח עם הרב הענקין בדיוק כמו שסנהדרין אחד יכול להתווכח עם סנהדרין אחר. בדאורייתא שניהם לא יוצרים את ההלכה אלא מבררים את האמת. ולשניהם כשאין תירוץ על סתירה אין פתרון.
[/size]
אוצר החכמה כתב:איש-אחד כתב:לסנהדרין סמכויות רבות שאין לבי"ד בימינו כמובן, ב'חקיקה', פרשנות, הענשה וכו', ולכן אנו מתפללים "השיבה שופטנו כבראשונה וכו'".
השאלה היתה ונכונה לכל הסמכויות הללו, האם הגיוני המצב הזה של "תלות" כל כך גדולה בסנהדרין, כשהמציאות היא שעבר יותר זמן ללא סנהדרין מאשר הזמן עם סנהדרין?
אני לא יודע מה זה חקיקה.
בדאורייתא אין לאף אחד שום סמכות חוץ מלפרש את מה שהתורה אומרת.
בדרבנן יש מקום לסנהדרין לגזור גזירות חדשות ׁואולי במקרים נדירים לשנות את הישנות, זה במקרים נדירים כי למה שהם יחשבו שהקודמים שעשו טעו בזהׂ.
יש להם סמכות לדון דברים שצריכים עבורם סמוכים. יש להם אפשרות לענש שלא מן הדין (וזה גם לא לסנהדרין רק לכל ב"ד מקובל).
ברור שאנחנו רוצים שישובו שופטינו כבראשונה. הם גם יבררו לנו הרבה סוגיות שבמיעוט דעתינו איננו יודעים בהם וגם ינהיגו אותנו בדרך נכונה על פי תורה מחמת גדלותם .
וגם אנחנו רוצים שיבנה בית המקדש ונקריב קרבנות.
וגם שיבא המלך המשיח וינהיג אותנו כדוד אביו ויכבוש את הארץ עד לגבולות ההבטחה.
אנחנו רוצים הרבה דברים טובים ונצרכים ומתפללים אליהם.
מה הקשר בכל זה להבלי האומרים שהיהדות קפואה.
אוצר החכמה כתב:אני לא מבין. ואת זה שאין בית המקדש יותר מזה שיש בית המקדש אתה כן מבין.
פלתי כתב:דרומי כתב:ברור שיש 'קפאון' מסויים, שהרי אין מקדשים את החודש ע"פ הראיה והלוח קבוע מראש וכו' וכו'.
ראיתי ברבינו בחיי שמביא שיטת רבינו חננאל, שמעולם ועד היו מקדשים על פי חשבון, והא דהיו מקדשים על פי עדים, אינו אלא לרווחא דמילתא, אבל עיקר הקידוש היה לפי חשבון.
אוצר החכמה כתב:אני כבר לא מבין לאיזה מחוזות אתם מגיעים.
מה התחדש ביום טוב שני של גלויות היום ביחס לזמן חז"ל שקבעו שאע"פ שאנחנו בקיאים יש לנהוג יו"ט שני של גלויות ולמה צריך לשנות את זה?
איש-אחד כתב: אנחנו מתפללים לחזרת הסנהדרין בגלל ההבדל הגדול בין יש סנהדרין לאין סנהדרין. איך קיומו של ההבדל הזה "מוצדק" על רקע זה שהמצב ללא סנהדרין נמשך כבר יותר מהמצב עם סנהדרין, זה חסר הגיון 'לכאורה'.
איש-אחד כתב:אוצר החכמה כתב:אני לא מבין. ואת זה שאין בית המקדש יותר מזה שיש בית המקדש אתה כן מבין.
זה לא אותו דבר, שכן ביהמ"ק נוגע מצד המצוות רק לחלק מסוים מהמצוות שאי אפשר לקיימם מסיבה טכנית, בעוד כלל החיים היהודיים תלויים בסנהדרין.
ארי שבחבורה כתב:אוצר החכמה כתב:מה אנחנו משחקים בנדמה לי?
מה באמת עושים סנהדרין כשיש להם סתירה?
אני לא יודע ולכן אין לי מושג מה הם היו עושים.
יש כאן טעות מהותית בעניין.
באופן עקרוני אין לבית הדין יותר סמכות מהותית מאשר לר' משה פיינשטיין. ר' משה פיינשטיין יכול להתווכח עם הרב הענקין בדיוק כמו שסנהדרין אחד יכול להתווכח עם סנהדרין אחר. בדאורייתא שניהם לא יוצרים את ההלכה אלא מבררים את האמת. ולשניהם כשאין תירוץ על סתירה אין פתרון.
[/size]
ממש לא נכון. מבחינת הסנהדרין אם אין תירוץ זה אומר שאחת הדרשות שלהם היתה מוטעית, והם מחוייבים לעשות הכל כדי לברר את האמת. כמובן שאם אין שום עדיפות לדרשה אחת על פני הדרשה השניה אז יכול להיות שבאמת לא יהיה פתרון, אבל במקרים רבים יש להם מספיק כלים להחליט איזו דרשה עדיפה, כגון אם פסוק אחד יכול להידרש בפנים אחרים והפסוק השני לא וכיו"ב.
בן מיכאל כתב:אוצר החכמה כתב:אני כבר לא מבין לאיזה מחוזות אתם מגיעים.
מה התחדש ביום טוב שני של גלויות היום ביחס לזמן חז"ל שקבעו שאע"פ שאנחנו בקיאים יש לנהוג יו"ט שני של גלויות ולמה צריך לשנות את זה?
התחדש שאין לחשוש שמא יחזור הדבר לקלקולו.
איש-אחד כתב:אוצר החכמה כתב:אני לא מבין. ואת זה שאין בית המקדש יותר מזה שיש בית המקדש אתה כן מבין.
זה לא אותו דבר, שכן ביהמ"ק נוגע מצד המצוות רק לחלק מסוים מהמצוות שאי אפשר לקיימם מסיבה טכנית, בעוד כלל החיים היהודיים תלויים בסנהדרין.
אוצר החכמה כתב: ברור שאנחנו רוצים שישובו שופטינו כבראשונה. הם גם יבררו לנו הרבה סוגיות שבמיעוט דעתינו איננו יודעים בהם וגם ינהיגו אותנו בדרך נכונה על פי תורה מחמת גדלותם .
וגם אנחנו רוצים שיבנה בית המקדש ונקריב קרבנות.
וגם שיבא המלך המשיח וינהיג אותנו כדוד אביו ויכבוש את הארץ עד לגבולות ההבטחה.
אנחנו רוצים הרבה דברים טובים ונצרכים ומתפללים אליהם.
מה הקשר בכל זה להבלי האומרים שהיהדות קפואה.
משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפים לאורה...בברכה המשולשת כתב:האומרים "שהיהדות קפואה" מתכוונים שיש הרבה הלכות שהם היו רוצים לשנות והם לא יכולים, והם חושבים (חלקם) שסנהדרין יכולים לשנות כרצונם, ח"ו, ויש מהם שחושבים שכל רב יכול, ח"ו, וכמאמר המפורסם when there is a rabbinic will, there IS AN HALAKHIC WAY
בברכה המשולשת כתב:אוצר החכמה כתב: ברור שאנחנו רוצים שישובו שופטינו כבראשונה. הם גם יבררו לנו הרבה סוגיות שבמיעוט דעתינו איננו יודעים בהם וגם ינהיגו אותנו בדרך נכונה על פי תורה מחמת גדלותם .
וגם אנחנו רוצים שיבנה בית המקדש ונקריב קרבנות.
וגם שיבא המלך המשיח וינהיג אותנו כדוד אביו ויכבוש את הארץ עד לגבולות ההבטחה.
אנחנו רוצים הרבה דברים טובים ונצרכים ומתפללים אליהם.
מה הקשר בכל זה להבלי האומרים שהיהדות קפואה.
האומרים "שהיהדות קפואה" מתכוונים שיש הרבה הלכות שהם היו רוצים לשנות והם לא יכולים, והם חושבים (חלקם) שסנהדרין יכולים לשנות כרצונם, ח"ו, ויש מהם שחושבים שכל רב יכול, ח"ו, וכמאמר המפורסם when there is a rabbinic will, there IS AN HALAKHIC WAY
בן מיכאל כתב:בברכה המשולשת כתב: האומרים "שהיהדות קפואה" מתכוונים שיש הרבה הלכות שהם היו רוצים לשנות והם לא יכולים, והם חושבים (חלקם) שסנהדרין יכולים לשנות כרצונם, ח"ו, ויש מהם שחושבים שכל רב יכול, ח"ו, וכמאמר המפורסם when there is a rabbinic will, there IS AN HALAKHIC WAY
תרגום בבקשה.
שמש כתב:כשהרבנים רוצים יש דרך הלכתית".
וכמובן שאין קשר בין הסיסמא הזו לטענות שהועלו כאן לעיל שיתכן תאורטית שתהיה סנהדרין שתשנה הלכות.
שמש כתב:כשהרבנים רוצים יש דרך הלכתית".
וכמובן שאין קשר בין הסיסמא הזו לטענות שהועלו כאן לעיל שיתכן תאורטית שתהיה סנהדרין שתשנה הלכות.
בברכה המשולשת כתב:שמש כתב:כשהרבנים רוצים יש דרך הלכתית".
וכמובן שאין קשר בין הסיסמא הזו לטענות שהועלו כאן לעיל שיתכן תאורטית שתהיה סנהדרין שתשנה הלכות.
אכן. תרגמתי מלולית מדי.
לגבי גוף הדבר, לא התייחסתי לטענות שעלו בהאשכול זה אלא לשאלת הרה"ג אוצה"ח המתייחסת למי שטוען שהיהדות קפואה, ח"ו (ולמיטב ידיעתי, אין כאן באתרא קדישא הדין אף אחד כזה)
החושב כתב:בן מלך כתב:עלתה כאן שאלה מה כוונת הרמב"ם בהל' א' "ונראה לו טעם אחר לסתור אותו", שאז "הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו" - האם זה רק באופן שהבי"ד השני סובר שהבי"ד הראשון דרש את הפסוקים באופן לא נכון (דוג' הרבה מחלוקות בדרשות הפסוקים שאנו מוצאים בין התנאים), או שהוא גם באופן שהבי"ד השני סבור שטעם הדין השתנה. ויש לדון בדבר.
קצת משתמע שאתה מעמיד זאת כחקירה עם שני צדדים כמעט שקולים.
איני מסכים עם זה. לדעתי הצד הראשון הוא פשוט והגיוני מאוד (בית דין אחר יכול לחלוק ולומר שהתורה התכוונה למשהו אחר), ואילו הצד השני (הדין באמת משתנה) - חידוש גדול, שבינתיים לא ראינו לו שום ראיה.
מובן מאוד, שיתכן שבית דין אחד יקבעו שהמילה 'שמע' נדרשת כ-בכל לשון שאתה שומע.
ואחריהם יבוא בית דין אחר, ויגידו שלדעתם נכון יותר לדרוש 'שמע' - השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך.
אבל זה שבית דין א' ידרשו "איש כתיב בפרשה - לאפוקי אשה". כלומר, התורה רמזה כאן שהיא מדברת דווקא על איש, ולא על אשה.
ואילו בית דין ב' יגידו: במצב של היום, בהקשר הנושא המדובר בפרשה, אין סברא לחלק בין איש לאשה. ולכן אין סברא לדרוש 'איש - ולא אשה', אלא ראוי לדרוש 'איש - לאפוקי קטן'.
זה דבר מוזר מאוד, וכמדומה מופרך מצד ההיגיון. הרי בית דין ב' מסכימים שבית דין א' דרשו נכון. אז מה התורה התכוונה?
[מן הסתם תרצה לומר, שביסוד העניין התורה התכוונה 'איש - ולא מי שאינו דומה לאיש'.]
כדתניא (ויקרא טו, לג) "והדוה בנדתה",
זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין,
עד שבא ר"ע ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה,
אלא מה ת"ל "והדוה בנדתה"? בנדתה תהא עד שתבא במים
והדוה בנדתה זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס וכו' עד שבא ר"ע ולימד א"כ אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה וכו' פירוש דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי שלום משלי ג' י"ז אלא על כרחך שתהא בנדתה עד שתבוא במים וזקנים הראשונים הם תלמידי שמאי דלא יגרש אלא אם כן מצא בה דבר ערוה גיטין צ' ע"א והוה שפיר דרכי נועם כי לא יכול לגרשה ושפיר יש לומר שלא תתקשט ולדידהו טבילת נדה לבעלה מן התורה יש לומר סבירא להו טבילת כלים דאורייתא וילפינן לה ממי נדה יתחטא כנ"ל ולדידהו י"ל מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה זכרי' י"ג א' כרד"ק שם ^ זבה וסבירא להו זבה בעי מים חיים אבל רבי עקיבא כהלכתא זבה לא בעי מים חיים ועל כרחך נדה דקרא דזכרי' יתפרש מי אדיותא והכא נמי אך במי נדה יתחטא בתורה גם כן מי אדיותא ואהזאת ז' וג' קאי ולא אטבילת כלים ולא טבילת נדה לבעלהכלל
ח עד שבא ר"ע ולימד וכו וביארו הראשונים דנשתנו הדורות בענין זה דבזמן הזקנים הראשונים לא היה שייך חשש זה דלא היה אדם מסתכל באשתו נדה וממילא לא היה חשש דתתגנה עליו ולא שיגרשנה אבל בזמן ר"ע נשתנית מציאות זו ותו היה שייך במציאות חשש גנות וגירושין ולכך אמר דליכא האי דינא והיינו דעיקר קרא לכו"ע לא אתי להא אלא למימר דנדה צריכה טבילה ליטהר ולא סגי במה שפסק דמה אמנם יש סברא לדרוש אסמכתא מפסוק זה ג"כ שלא תתקשט ומשום שלא יבא לידי הרהור אמנם כל מאי
מה"ת ור"ע פליג ע"ז ע"ש וע' מל"מ פ"י מגירושין הכ"א בשם ירושלמי סוף גיטין דמייתי להך ברייתא דהכא והדוה בנדתה וכו' ואתיא דזקנים כב"ש ודר"ע כב"ה והק' המל"מ דאמאי אוקמוה לדזקנים כב"ש לחוד הוה להו לאוקמי אף כב"ה דהא טעמא דר"ע דפליג אדזקנים הוא משום דס"ל דאף משום נוי יכול לגרשה ושו"ה קאמר דמצי להתקשט בימי נדתה שאם תאסור לה תתגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה וכחב דנראה דהירו' ס"ל אף לסברת ב"ה אינו יכול לגרשה משום נוי ני"מ פליג אזקנים וכו' ובזה ניחא מ"ש הויו"ד סי' קצ"ה שהתיר לנדה להתקשט כי שלא גנה אף דפסקינן הלכתא כב"ה אלא שסניך על הירושלמי דקאמר זקנים לא או אלא כ"ש דמשמע דאף ב"ה פליג אדקנים ע"ש ואשכול הל' מקואות הל' שהביא כאן וכתב
ירח מלא כתב:לפיכך בחרתי להעתיק קטע בהדגשה מתוך הספר של אחד מגדולי החסידות "דגל מחנה אפרים" פרשת בראשית, עליו ששתי כמוצא שלל רב, בהיותו מגדיר היטב את הנושא.
"ויש לפרש כי ידוע תורה שבכתב ותורה שבעל פה הכל אחד, ואין אחד נפרד מחבירו כלל. כי אי אפשר לזה בלא זה, דהיינו התורה שבכתב מתגלה צפונותיה על ידי תורה שבעל פה, ותורה שבכתב בלא תורה שבעל פה אינו תורה שלימה והוא רק כמו חצי ספר, עד שבאו חז"ל ודרשו התורה וגילו דברים הסתומים. ופעמים הם עוקרין דבר מן התורה, והיינו בענין מלקות שכתוב בתורה ארבעים ובאו רבנן ובצרו חדא (מכות כ"ב:), והכל על ידי הופעת רוח קדשם שהופיע עליהם והיה כח בידם לעשות זה.
נמצא תלוי שלימות תורה שבכתב בתורה שבעל פה, ולכן האומר אין קל וחומר מן התורה או שחולק על מאמר אחד מחז"ל כאילו כופר בתורת משה רבינו ע"ה (סנהדרין צ"ט.), כי הכל תלוי בדרושי חז"ל והם עיקר שלימות התורה שבכתב. וזה יש לפרש שבא הרמז דרש דרש הם חצי אותיות שבתורה, היינו עד שדרשוה חז"ל אינה נקראת התורה שלימה רק חצי, ובדרושי מאמרי חז"ל נשלם התורה להיות נקרא ספר שלם.
וכן בכל דור ודורשיו הם משלימין התורה כי התורה נדרשת בכל דור ודור לפי מה שצריך לאותו דור ולפי שורש נשמתן של אותו הדור כך השי"ת מאיר עיני חכמי הדור ההוא בתורתו הקדושה והכופר בזה גם כן כאילו כופר בתורה ח"ו.
... כי תורה שבכתב לבד אינו אלא חצי הספר רק תורה שבעל פה משלמת אותה להיות נקראת ספר שלם והבן".
הדברים מדברים בעד עצמם, ופשוט וברור שזהו תפקידם של חכמי התושב"ע להנחיל את ערכי התורה הנצחיים, למצב הדור המשתנה. וכמו שראינו לעניין פרטי הלכות ומצוות מסויימים שהזכירו כאן באשכול (תקנות סביב מעמד האשה, היתר עסקה, ועוד תקנות רבות במהלך הדורות). כך עשו חז"ל בדורם וכך צריכים לעשות בדורינו.
בברכה המשולשת כתב:שמש כתב:כשהרבנים רוצים יש דרך הלכתית.
אכן. תרגמתי מלולית מדי.
אוצר החכמה כתב:גם ר' משה פיינשטיין מחוייב לעשות הכל כדי לברר את האמת. מה הוא יעשה כשאינו מצליח כלום מה יכול
לעשות.
כשכתבתי שאני איני יודע איך הם מגיעים למסקנות אתה זה שטענת שאין להם יותר כלים מאשר לר' משה פיינשטיין עכשיו אתה טוען שיש להם שיעבדו עם הכלים למה לא. מה כל זה קשור לנושא. סוף דבר נשאלת שאלה אחת הם חושבים שהדרשה הראשונה היתה טעות או לא. אם היתה טעות שיחלקו על הקודמים. אם אח"כ יבינו שהם טעו ונקודמים צדקו יהיו חייבים להביא חטאת על הטעות הזאת. ואם הראשונה לא היתה טעות אז היא נשארת. אני לא מצליח להבין לאן מוליכים דבריך ומה אתה רוצה בכל זה שהרי כל זה לא קשור לדברים שהוזכרו לעיל על שינוי במציאות.
בן מלך כתב:החושב כתב:בן מלך כתב:עלתה כאן שאלה מה כוונת הרמב"ם בהל' א' "ונראה לו טעם אחר לסתור אותו", שאז "הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו" - האם זה רק באופן שהבי"ד השני סובר שהבי"ד הראשון דרש את הפסוקים באופן לא נכון (דוג' הרבה מחלוקות בדרשות הפסוקים שאנו מוצאים בין התנאים), או שהוא גם באופן שהבי"ד השני סבור שטעם הדין השתנה. ויש לדון בדבר.
קצת משתמע שאתה מעמיד זאת כחקירה עם שני צדדים כמעט שקולים.
איני מסכים עם זה. לדעתי הצד הראשון הוא פשוט והגיוני מאוד (בית דין אחר יכול לחלוק ולומר שהתורה התכוונה למשהו אחר), ואילו הצד השני (הדין באמת משתנה) - חידוש גדול, שבינתיים לא ראינו לו שום ראיה.
מובן מאוד, שיתכן שבית דין אחד יקבעו שהמילה 'שמע' נדרשת כ-בכל לשון שאתה שומע.
ואחריהם יבוא בית דין אחר, ויגידו שלדעתם נכון יותר לדרוש 'שמע' - השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך.
אבל זה שבית דין א' ידרשו "איש כתיב בפרשה - לאפוקי אשה". כלומר, התורה רמזה כאן שהיא מדברת דווקא על איש, ולא על אשה.
ואילו בית דין ב' יגידו: במצב של היום, בהקשר הנושא המדובר בפרשה, אין סברא לחלק בין איש לאשה. ולכן אין סברא לדרוש 'איש - ולא אשה', אלא ראוי לדרוש 'איש - לאפוקי קטן'.
זה דבר מוזר מאוד, וכמדומה מופרך מצד ההיגיון. הרי בית דין ב' מסכימים שבית דין א' דרשו נכון. אז מה התורה התכוונה?
[מן הסתם תרצה לומר, שביסוד העניין התורה התכוונה 'איש - ולא מי שאינו דומה לאיש'.]
שבת סד, ב:כדתניא (ויקרא טו, לג) "והדוה בנדתה",
זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין,
עד שבא ר"ע ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה,
אלא מה ת"ל "והדוה בנדתה"? בנדתה תהא עד שתבא במים
זקנים הראשונים דרשו הלכה, ובא ר"ע עם טענה עובדתית/ערכית: אתה מגנה אותה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה.
האם זקנים הראשונים לא ידעו את השיקול הזה? האם קודם לכן נשים לא היו מתגנות על בעליהן?
פשוט שכן, והויכוח איננו עובדתי, אלא שלדעת ר"ע השיקול הזה גובר על שיקולים אחרים, ולדעת זקנים הראשונים השיקולים האחרים גוברים על השיקול הזה.
אז מה זה המשחק הזה? כל אחד דורש לפי מה שנראה לו?
אני יכול רק לשער, שהיה מקובל בידיהם שהפסוק הזה בא ללמד דרשה כלשהי, ולדעת זקנים הראשונים הדרשה שלא תכחול וכו' הייתה דרשה טובה, וגם ר"ע הסכים שצריך לדרוש כאן הלכה, אלא שלדעתו הדרשה הזו איננה נכונה (האם לדעתו מעולם היא לא הייתה נכונה או ש"השתנו הטבעים"? איננו יכולים לדעת) מפני שההלכה שזקנים הראשונים למדו מהדרשה - מזיקה שאתה מגנה אותה על בעלה ונמצא מגרשה, ולכן הוא דרש את הפסוק באופן שונה.
מה החילוק בין זה ובין מה שאתה שללת בכל תוקף וכינית "מופרך מצד ההגיון"?
אוצר החכמה כתב:עכשיו אשאל אותך. אתה לא בית דין.
אתה יודע כשכתוב בתורה לא תגנובו הכוונה שאסור לגנוב.
אבל אם היה פסוק נגדי מפורש שיהיה כתוב בו כן תגנובו אז יהיה לך סתירה ואפשר יהיה לפרש את לא תגנובו רק במקרה מסויים.
מסקנה גם היום שכתוב לא תגנובו אם נראה לך (את פשט התורה גם אתה יודע לפרש) מסברא שבמקרה מסויים ראוי לגנוב אז מותר לגנוב.
עובר?
או שיש הבדל בין סתירה בפסוקים למה שנראה לך?
סגי נהור כתב:בברכה המשולשת כתב:שמש כתב:כשהרבנים רוצים יש דרך הלכתית.
אכן. תרגמתי מלולית מדי.
להפך, לא היית מספיק מילולי, והתרגום הנכון (גם מצד התוכן) הוא: כשיש רצון רבני, יש פתרון הלכתי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 79 אורחים