חזן הכנסת כתב:וראיה שלא היה להיטלר שום אידיאולוגיה: שהרי גם היטלר לא פיתח שום אידיאולוגיה שמותר להתעלל באנשים באכזריות, הוא בסך הכל סבר שצריך להרגם מפני שהם גנים פגומים, א"כ למה התעללו הנאצים בקרבנותיהם בצורה סדיסטית, אלא ודאי שאין כאן שום אידיאולוגיה.
וממנו תדון לסטאלין וחבריו.
כשהתורה ציוותה להרוג ז' עממין, אע"פ שעל פי הנסיבות של אז לא היה שום בעיה מוסרית להרוג אותם (וזה אריכות גדולה להבין את התקופה הברברית שלא מבעד לעיניים של שנת אלפיים) מ"מ אמרו חז"ל שצריכים לשלוח להם שאם רצו לפנות יפנו, וכמו"כ אע"פ שלא היה מותר להשלים עמהם מ"מ באופן של רחב הזונה והאיש שהראה מבוא לוז חזינן שמותר להחיותם ומשמע בגמרא שאפילו אלפי משפחות היו יכולות לינצל בזכות רחב הזונה, חזינן שמי שרוצה באמת להשלים מותר להחיותו גם אחר הכניסה לארץ.
ובחז"ל באמת לא מצינו הריגה כלל רק היתר לסבב המות למינין ומסורות, והמסורות ברור שהם מסכנים את ישראל, והמינים לכאורה הכוונה לאלו האדוקים בע"ז כגון הנוצרים הקדמונים והגנוסטיים שם היו מסכנים את האמונה, אבל כאמור רק לסבב המיתה ולא להרגם בידיים. אבל הרמב"ם פסק שמותר להרגם בחרב, וזה פלא גדול מאין לקח חידוש זה, שהרי גם עוע"ז מצווין אנו ללמד עליו זכות בבי"ד שלא נא' "לא תחמול עליו" אלא במסית, וא"כ למה לא אמרו כן במינים. ועוד קשה לי קושיא גדולה שהרמב"ם כלל במינים ג"כ צדוקים ובייתוסים, וקשה שלא מצינו שנקראו הכתות הללו מינים (חוץ ממקום אחד שלכאורה משמע כן אבל ברור שאין הכוונה כן) דאי משום שלא האמינו בתושבע"פ והרי הכותים ג"כ לא האמינו בתושבע"פ ולא בכל דברי הנביאים ולא בקדושת ירושלים ואעפ"כ כל זמן התנאים היו כשרים לעדות ודינם כישראל כשר לכל דבר חוץ ממה שהם חשודים עליו.
וראינו שגם הגויים שבאו לקחת את אלישע בשבי לא התיר אלישע להרגם אלא להניח לפניהם לחם ומים ולשלחם הביתה (וכמובן שאין זה כלל שהרי בבן הדד נא' "יען שלחת את איש חרמי מיד" ואיכא למימר דהתם הוא מלך ואח"כ יעלה עליו עוה"פ ויסכן את היישוב כמו שעשה באמת). וכן אמרו "הנה שמענו שמלכי ישראל מלכי חסד הם" משמע שהיו מתחסדים אפילו עם הגויים.
אי אפשר ללמוד מדין לא תחיה כל נשמה שהתורה דיברה בתקופה הברברית שאז כל אדם שלא נהרג היה הורג, מי שמתמצה קצת באותה תקופה יודע שהכנענים היו בשפל מוסרי ולא היה נותנים זכות קיום אלא כשהם היו מאויימים ע"י חרב. וכן קרה באמת שכל האומות שנשארו ממלחמות יהושע חזרו ותקפו אח"כ את ישראל ברגע שיד ישראל נתרופף מעט.
א. למיטב ידיעתי ההתעללות היתה חלק מהאידיאולוגיה, כי השמדת היהודים, רח"ל, היתה שונה מהריגת חולים וכדו', שזה בגלל גנים פגומים ואכן נעשה ללא התעללות. שנאתם ליהודים היתה הרבה יותר שורשית, והם כתבו שא"א שיהיה בעולם את היהודים ואותם זה מאבק לחיים ולמוות בין זה לזה ואפילו יהיה יהודי אחד בעולם הם (לשיטתם) הפסידו. יתר על כן, הם כתבו שוב ושוב שיהודים הם כמו חיידקים וצריך להשמידם ואסור לרחם עליהם, וכל המרחם עליהם מתאכזר לעולם וכו' וכו' (וסליחה שציטטתי מדבריהם האיומים ימש"ו)
ב. סטאלין וחבריו סברו שכל מי שעומד מולם (או שדמיינו שהוא עומד מעולם) בא להשמידם. (סטאלין היה פרנויד כפשוטו ועשרות מליונים נהרגו על מזבח הפרנויה שלו).
ג. האיש שהראה את מבוא לוז הלך לארץ אחרת, וזה כהג' אגרות. ואה"נ אם היו כולם משלימים אז לא היו הורגים אותם. (א"כ יש מח' אם אחרי הכניסה לארץ אפשר היה להשלים, ורחב שאני שההסכם איתה היה לפני שכלל ישראל עברו את הירדן)
ד. המינים היו רודפים של עם ישראל ברוחניות, ולזכרוני איתא כך במדרש משנת רבי אליעזר.
ה. יש חילוק בין דיון בבי"ד לבין דין מורידין שהוא מדיני רודף.
ו. לגבי הכותים אכן צ"ע גדול, אבל מדברי חז"ל על המינים ברור שההלכה כלפי מינים חמורה טפי וטפי. (ולגבי הצדוקים ברמב"ם, הרי דיבר גם על הקראים ויעויין בזה בהרחבה בתשו' הרדב"ז)
ז. לגבי אלישע, אסור היה לגעת לרעה בגויים הנ"ל כי כל תפיעסתם היתה ע"י נס ללא פעולת בשר ואדם, אז הוי כהקדש שאסור להזיקו.
ח. ודאי שמלכי חסד היו, גם כלפי הגויים, אך טעו בזה (ואחאב איננו אליבא דהלכתא...)
ט. אה"נ, לא תחיו כל נשמה חל רק לפי גדרי ההלכה על מי שההלכה אמרה
