מה לא ולא? אתה חולק על המצו"ד? יש כאן בפורום אחד בשם תוכן שיגיד שאתה אפיקורס.תוכן כתב:התשובה היא לא ולא. יש מילה שמציינת שקוף.
תוכן כתב:הרב מנין צודק. וכמובן שזה קשור לפרשת השבוע, ראה שבועות ו' א': 'רבי עקיבא אומר, אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים'. והרי אמרינן דנגעים הם לבנים, וע"כ שחלק מהנגעים הם שקופים.
כח הטענה כתב:מה לא ולא? אתה חולק על המצו"ד? יש כאן בפורום אחד בשם תוכן שיגיד שאתה אפיקורס.תוכן כתב:התשובה היא לא ולא. יש מילה שמציינת שקוף.
פלתי כתב:בגדי לבן של הכה"ג היו שקופים?
בלום כתב:פלתי כתב:בגדי לבן של הכה"ג היו שקופים?
לא, רק פע"א באיזה שנה ביו"כ, עי' במס' יומא.
תוכן כתב:המצו"ד אינו מציין שזה הצבע של הדבר, אלא על סגולתו, שהוא נותן לאור לעבור דרכו, וזה נקרא שקוף. אבל הצבע שקוף בפי חז"ל הוא 'לבן'.
תוכן כתב:ועכשיו שאלת השאלות, איזה צבע הן הנגעים לבנים או שקופים. כשהגמרא אומרת שבהרת עזה כשלג, האם הכוונה ללבן או לשקוף?
צופר הנעמתי כתב:תוכן כתב:ועכשיו שאלת השאלות, איזה צבע הן הנגעים לבנים או שקופים. כשהגמרא אומרת שבהרת עזה כשלג, האם הכוונה ללבן או לשקוף?
הממ....
נשמע שה"כשלג" זה רמז די רציני כאן.
עינא דשפיר חזי כתב:ומכאן תוכחה גלויה לספר השלם שיצא על "טעויות" כאלה (בנין שלם שפה ברורה - הרב אפרים כהנא) תקנו אותי אם אני טועה.
עינא דשפיר חזי כתב:תוכן כתב:המצו"ד אינו מציין שזה הצבע של הדבר, אלא על סגולתו, שהוא נותן לאור לעבור דרכו, וזה נקרא שקוף. אבל הצבע שקוף בפי חז"ל הוא 'לבן'.
... זה שסגולת החלון השקוף שנותן לאור לעבור דרכו, אין זה סותר את העובדה כי שמו של הצבע שקוף הוא "שקוף", כשם שמילים רבות בלשה"ק יש להם משמעות ע"פ מילים אחרות שמתארות מהו שימושו של הדבר, למשל קרבן נקרא כך על שם שמקריבים אותו, כך שקוף נקרא שקוף ע"ש שניתן להשקיף על ידו, מה שציינת מלשון חז"ל אין בזה ראייה דלשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד, כידוע, אגב כך מוכח במילון אבן שושן (אם הוא מ"ד בשבילך) שהמילה שקוף היא תנכי"ת.
שלישית, אינני אוהב את סגנון השאלה "איך אומרים בלשה"ק", הרי ידוע שלשה"ק מורכבת מ4 זמינם בהם התפתחה, תקופת המקרא, תלמוד, ימי הביניים והזמן הזה, ישנם מילים שקיימים רק בתקופה אחת ולא בתקופה שנייה וישנם מילים שהוחלפו (למשל קיר בתנ"ך, כותל בחז"ל), ואני לא רואה שום הצדקה לקבוע כי מילים ששימשו בתקופת חז"ל ואינן מופיעות במקרא יחשבו כלשון הקודש יותר ממילים שהומצאו בזמן הזה (כמובן שאני לא משווה ח"ו את אנשי האקדמיה לביאליק, אבל מבחינת קביעת שפה לא מצינו ברבותינו שהזכות הזאת שמורה רק לחז"ל, ואם באת מטעם שבשפה זו נברא העולם זה שייך רק לתנ"ך ולא לחז"ל). ומכאן תוכחה גלויה לספר השלם שיצא על "טעויות" כאלה (בנין שלם שפה ברורה - הרב אפרים כהנא) תקנו אותי אם אני טועה.
רק אני פה הטורקי שלא מבין עברית?תוכן כתב:כח הטענה כתב:מה לא ולא? אתה חולק על המצו"ד? יש כאן בפורום אחד בשם תוכן שיגיד שאתה אפיקורס.תוכן כתב:התשובה היא לא ולא. יש מילה שמציינת שקוף.
לא צריך להתייחס לכל מילה של הפנאט שאת שמו אני לא רוצה להזכיר. בכל מקרה, המצו"ד אינו מציין שזה הצבע של הדבר, אלא על סגולתו, שהוא נותן לאור לעבור דרכו, וזה נקרא שקוף. אבל הצבע שקוף בפי חז"ל הוא 'לבן'.
עינא דשפיר חזי כתב:
שלישית, אינני אוהב את סגנון השאלה "איך אומרים בלשה"ק", הרי ידוע שלשה"ק מורכבת מ4 זמינם בהם התפתחה, תקופת המקרא, תלמוד, ימי הביניים והזמן הזה, ישנם מילים שקיימים רק בתקופה אחת ולא בתקופה שנייה וישנם מילים שהוחלפו (למשל קיר בתנ"ך, כותל בחז"ל), ואני לא רואה שום הצדקה לקבוע כי מילים ששימשו בתקופת חז"ל ואינן מופיעות במקרא יחשבו כלשון הקודש יותר ממילים שהומצאו בזמן הזה (כמובן שאני לא משווה ח"ו את אנשי האקדמיה לביאליק, אבל מבחינת קביעת שפה לא מצינו ברבותינו שהזכות הזאת שמורה רק לחז"ל, ואם באת מטעם שבשפה זו נברא העולם זה שייך רק לתנ"ך ולא לחז"ל). ומכאן תוכחה גלויה לספר השלם שיצא על "טעויות" כאלה (בנין שלם שפה ברורה - הרב אפרים כהנא) תקנו אותי אם אני טועה.
דברים ברורים ולכן כתבתי מקודם שאיני מבין מה הפירוש "צבע שקוף",ונתנו ידידים כתב:אם הנגע הי' שקוף אז מה ראו תחתיו הבשר והגידין או העור, והאם שקוף הוא בכלל צבע או העדר צבע.
האם בשקוף איכא מדריגות של שקיפות (ד' מראות נגעים)
יין המזוג במים אולי הוא להיפך שהוא מדהה מאוד את אדמומיות של היין ולא שהיין נותן אדמומיות בהלובן של המים
זכוכית לבנה נקרא לבנה על שם העדר הצבע כמו ש'לבן' הוא ביחס לשאר צבעים, אמנם אינו אלא משל כי באמת אין מילה לשקיפות בלה"ק.
תוכן כתב:עינא דשפיר חזי כתב:תוכן כתב:המצו"ד אינו מציין שזה הצבע של הדבר, אלא על סגולתו, שהוא נותן לאור לעבור דרכו, וזה נקרא שקוף. אבל הצבע שקוף בפי חז"ל הוא 'לבן'.
... זה שסגולת החלון השקוף שנותן לאור לעבור דרכו, אין זה סותר את העובדה כי שמו של הצבע שקוף הוא "שקוף", כשם שמילים רבות בלשה"ק יש להם משמעות ע"פ מילים אחרות שמתארות מהו שימושו של הדבר, למשל קרבן נקרא כך על שם שמקריבים אותו, כך שקוף נקרא שקוף ע"ש שניתן להשקיף על ידו, מה שציינת מלשון חז"ל אין בזה ראייה דלשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד, כידוע, אגב כך מוכח במילון אבן שושן (אם הוא מ"ד בשבילך) שהמילה שקוף היא תנכי"ת.
שלישית, אינני אוהב את סגנון השאלה "איך אומרים בלשה"ק", הרי ידוע שלשה"ק מורכבת מ4 זמינם בהם התפתחה, תקופת המקרא, תלמוד, ימי הביניים והזמן הזה, ישנם מילים שקיימים רק בתקופה אחת ולא בתקופה שנייה וישנם מילים שהוחלפו (למשל קיר בתנ"ך, כותל בחז"ל), ואני לא רואה שום הצדקה לקבוע כי מילים ששימשו בתקופת חז"ל ואינן מופיעות במקרא יחשבו כלשון הקודש יותר ממילים שהומצאו בזמן הזה (כמובן שאני לא משווה ח"ו את אנשי האקדמיה לביאליק, אבל מבחינת קביעת שפה לא מצינו ברבותינו שהזכות הזאת שמורה רק לחז"ל, ואם באת מטעם שבשפה זו נברא העולם זה שייך רק לתנ"ך ולא לחז"ל). ומכאן תוכחה גלויה לספר השלם שיצא על "טעויות" כאלה (בנין שלם שפה ברורה - הרב אפרים כהנא) תקנו אותי אם אני טועה.
לא אדע על מה יצא הקצף. הרי הביאו פה כמה מקראות שמבואר ש'לבן' היינו שקוף. וכן מבואר בחז"ל. אז במקרה זה, גם במקרא וגם בחז"ל מצאנו ש'לבן' היינו שקוף.
עינא דשפיר חזי כתב:לא הביאו שום מקרא שלבן נקרא שקוף רק חז"ל.
תוכן כתב:עינא דשפיר חזי כתב:לא הביאו שום מקרא שלבן נקרא שקוף רק חז"ל.
הביאו 'לבנת הספיר', ושהמן נקרא לבן במקום אחד ובדולח במקום אחר.
הגהמ כתב:דברי הרב תוכן נכונים הם, וכדרכה של תורה לא עמדתי עליהם עד שנכשלתי בהם תחילה כשעמלתי להבין כוונת הרמב"ם ובנו רבנו אברהם ועוד ראשונים המפרשים לבנת הספיר מלשון לובן. ובאשר לשאלת הרב צופר למעלה - ה'זהירות' שאותה מתאר הרמב"ם במו"נ (א:כח) הוא לא עוד משקיפות (כנראה שבערבית, כמו בלה"ק, לא היתה מלה פשוטה לשקיפות והוצרכו לתארה בכמה שמות נרדפים) וכן מתבאר מדבריו בהל' יסודי התורה (ג:א) "שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר" ע"ש ודו"ק.
ולבנת הספיר - לפירוש רוב ראשונים 'ביאץ אלבלור'. וראיה על אמיתת פירושם מאמר וכעצם השמים לטהר שהוא זכוכית זכה.
.אשר לתרגום המדוייק של המלה 'ביאץ', הנה תירגם המהדיר 'לובן' וכן תירגמו הראב"ע ורבנו בחיי בהביאם מדברי רס"ג ע"ש, וכ"ה בתרגומו של ר"י ן' תיבון לדברי ר"י ן' ג'נאח בשרשיו (שרש קשה, עמ' 459) 'כמעשה לבנת הספיר - כתכונת לובן הספיר וכמראהו', וכ"כ הרשב"ם בפירושו. ואמנם א"כ הוא דעת רבנו אין שום הבנה להמשך דבריו שהוכיח כפירוש זה מסוף הפסוק 'וכעצם שמים לטוהר' שלדעת רבנו נמשל לזכוכית זכה, דהיינו מראה שקופה ללא כל צבע. כמו כן כבר הבאנו מדברי הרמב"ם במו"נ (א:כח) שביאר שלבנת הספיר היא הזיו והזוהר של הספיר, והיא שקוף ואינה מראה לובן כלל, וכן מתבאר מלשונו בהלכות יסודי התורה (ג:א): 'שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר', וא"כ נראה ברור שכאן יש לתרגם 'ביאץ' במובן 'נקי' ו'טהור' וכיוצ"ב, ואינו אלא מבטא את השקיפות המושלמת (ואין בו שום גוון של לבן בדיוק כמו שפירש הרמב"ם), והסכים לזה פרופ' מ"ע פרידמן נר"ו. ועי' להר"י קאפח בפירושי רס"ג לאיוב שבמהד' (עמ' קכג) שכתב ש'אלמהא' היא אבן לבנה שקופה, ויש להניח אפוא שלכל הדעות 'לבנת' הספיר אינה הצבע לבן עצמו אלא תיאור שקיפות האבן, והשוה לשון הספורנו בפירושו כאן 'הספיר הלבן הנעדר מכל המראות'. והעירני הר"י וינסלברג נר"ו שיתכן לפרש שכשם שפירשו ש'שדה לבן' נקרא כך משום שאין בו אילנות ואור השמש מונח על החבל ומשחרר את פני השטח שלו (השוה לשונו של ר' תנחום הירושלמי בס' 'אלמרשד אלכאפי', מהד' שי, עמ' 274-5), כך גם פריט שקוף ניתן לומר שהוא לבן, שכן הוא מאפשר לאור הבהיר של השמש לזרוח דרכו. ואמנם יותר נראה לי ש'לבן' הושאל למראה נקייה או שקופה כמו שנאמר בקהלת (ט:ח) 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים', וכן בלשון ארמי השרש ל'כבס' מתורגם כ'חוור' מלשון 'חיוורא' שהוא תרגומו של 'לבן' (וראה מש"כ הר"מ מאזוז נר"ו במבוא לספרו 'לא תשיך', בני ברק תשס"ה, עמ' 23)
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 504 אורחים