הודעהעל ידי פרנקל תאומים » ה' אוקטובר 19, 2017 2:14 pm
כבר העירו כאן שלזכור טקסט מתורה שבע"פ מבלי להבין לכאו' אינו בכלל מצוות לימוד תורה (אאל"ט כן כתב הגר"ז בשועה"ר, ומשא"כ בתורה שבכתב), ולא מסתבר שהמלאך לא ישכיח מהילד את הטקסט אבל כן ישכיח ממנו את ההבנה של הטקסט.
ההתרשמות שלי מכל האשכול על מובאותיו השונות:
א) המעשה אכן התרחש ללא ספק עם הילד העונה לשם ישראל משה מאנדל, כיום איש מבוגר מחסידי בעלזא המתגורר בנתניה.
ב) כנראה אין הפשט בזה שהמלאך נמנע מלהשכיחו וכנ"ל, אלא שהנשמה זכרה טקסטים מגלגולה הקודם (שאי הכי ניתן יותר להבין שהיא זכרה רק את הטקסטים אך לא את ההבנה שלהם, הטקסט משום מה נשאר טבוע בנפש, אך את ההבנה היא צריכה להשלים עם הכלים העכשוויים שלה).
ג) אדמו"ר מוהר"א זצ"ל מבעלזא הורה לילד ולבני משפחתו להצניע מאז ואילך את הפלא מחשש לעה"ר, ומחמת כן מני אז הכחישו או לכה"פ סירבו לדבר על הנושא.
ד) בחדרו של הרבי לא נערך שום טקס יוצא דופן. הרבי בחן מעט את הילד בעצמו, וכנ"ל הורה לו ולמשפחתו להצניע את העניין. (כן הובא כאן על ראיון עיתונאי בו ר' ישראל משה בעצמו סיפר שהרבי למד איתו גמ' העוסקת בענייני שכחה. ושוב לא הכחישו או אישרו באשכול את עצם קיומו של אותו ראיון).
ה) מרמזיו של הרב עתניאל בן קנז הי"ו, אני מתרשם משהו מפתיע מאד: ר' ישראל משה לא שכח וגם הרבי לא השכיחו (!), הפלא נותר בעינו ולא התפוגג בסערה כעשן ברוח. אלא שהרבי ציווה עליו להצניע את העניין ושוב לא להראותו ברבים, וכחסיד אדוק ונאמן עומד הוא על משמרתו זו עד היום. יתכן שברבות השנים ועם תלאות עולמינו כבר חלק או חלק נכבד מהטקסטים כבר השתכחו ממנו, אבל כנראה שהפלא הגדול עדיין ספון בנפשו ובמוחו של האיש. ההצקות הרבות שהציקו/מציקים לו בעניין לא הוסיפו/מוסיפים לו שלווה. ביחוד לנוכח העובדה שהוא מרגיש חובה לעמוד בכל תוקף בהבטחה שנתן לרבי זצ"ל לנצור את לשונו.
השאלה הנשאלת היא:
כיום, כשהאיש כבר בעל בעמיו וקרוב לגיל שיבה, לכאו' כבר בטל החשש של עה"ר, ומאידך יש במעשה הזה הרבה קידוש ה' וחיזוק האמונה.
האם אין מקום לומר שאדעתא דהכי לא גזר עליו הרבי שתיקה, ובגיל כזה אכן יכול לספר את המעשה לרבים ולהרבות איתו אמונה בדורות ההסתר?
האם לא לשם כך התרחש עימו זה הפלא? אולי אם היה נועץ בהרבי שליט"א מבעלזא או בזקני ת"ח אחרים היו מורים לו כיום להיתר, וכאמור שמסתבר דאדעתא דהכי בהיותו קרוב לשיבה לא גזר עליו מהר"א זצ"ל? (ואולי באמת עשה כן ושאל והורו לו לאיסור, או לחליפין אולי אין לו את הכח הנפשי להתמודד עם כל הטררם שיעשו סביבו). מי אני ומה אני שאייעץ עיצות לאיש מבוגר ממני בשנים רבות אשר אינני מכירו כלל ועיקר, אבל אולי אפשר לבקשו שלכה"פ יעלה את כל סיפור המעשה לפרטיו עלי כתב, ויתן את הרשות לבני משפחתו לפרסמו אימת שמתקבל על דעתו. אין מדובר כאן בסקרנות או בחדירה לקרביו של הזולת, כ"א במעשה יחודי שיש בו באמת כדי להרבות אמונה ויראת ה'.