שרשי מנהגי אשכנז - הנחת תפילין בחול המועד

[אוצר החכמה]

אני חשבתי שהאות ב הזאת היא טיעון של מחבר הספר שמשנ"נ מביאו ולא דעת הרב משנ"נ.

[מה שנכון נכון]

ג. האם הפחד הלא הגיוני יוחס לחכמי ספרד או להמון העם?

אכן, למי יוחס הפחד?

למיטב הבנתי להמון העם. אולי בהמשך אצלם את העמודים הרלוונטיים ואעלה לכאן. וישפטו הקוראים.

יפה.
א. אם כן כל הספרים (שהובאו בשרשי) שמוצאם מספרד ונכתב בהם שבעקבות הזוהר יש להמנע מלהניח תפילין נכתבו ע"י המון העם!
ב. או שמא נאמר שהחכמים נטו אחר הזוהר על אף היותם גבורים ואמיצי לבב, אבל המון העם עשו כן בגלל פחד ומורך לבב, ואזלי לשיטתם דילפי פחד פחד, כנתבאר שם ע"פ החכמה הנקראת פסיכולוגיה בגרוש. ['אולי' המון העם עשו זאת מאותו טעם שעשו החכמים, או יותר פשוט - נהו אחר הוראתם? ודל מהכא נתוחי הבל של תכונות נפש].
ג. נצטרך לומר שגם ר' ישמעאל חנינא ב"ר מרדכי הכהן ור' משה פינצי ש"פחדם של הספרדים חלחל אליהם" היו נמנים על המון העם, עד שקמו "חכמים אשכנזים אחדים ובקשו להפיג פחדם". (עמ' 167).

[מה שנכון נכון]

אני חשבתי שהאות ב הזאת היא טיעון של מחבר הספר שמשנ"נ מביאו ולא דעת הרב משנ"נ.

ברור. הכל ציטוט מלשונות המחבר.
לא הוספתי כלום כי על כי"ב נאמר - אין מילים!

[משולש]

ב. ככלל אין לנו ידיעה איך נהג האר"י עצמו. בכתבי האר"י נאמרו הדברים שלימד האר"י את תלמידו הספרדי הרח"ו לפי מנהגו של התלמיד (בד"כ), אך את נוסח תפלתו האישי של האר"י כנראה לא נדע לעולם, כי גלוייו היו ממוקדים בתלמידו הספרדי ובעבודת ה' שלו ומותאמים לצרכיו, אך הוא עצמו יתכן שנהג בחלק או ברוב הדברים באופן אחר - כמנהג אבותיו האשכנזים, וממילא יתכן שהאר"י הניח תפלין בחוה"מ, (שלא כאמור בזוהר), ורק לתלמידו הספרדי הורה שלא להניח.

לא מסתבר שהאר"י היה נאה דורש ולא נאה מקיים, או שטרח להסביר לתלמידו מדוע מנהג התלמיד נכון/מה הטעם למנהג התלמיד, בזמן שהוא אישית נהג אחרת, בפרט בנוגע לאזהרת הזוהר, שאם האר"י לא חש לו מי יחוש לו.
אלא אם כן התכונת בציניות.

להיפך, הרי הארי היה נאה דורש שיש יב שערים בשמים והמשנה מנהג אבותיו אין תפילתו עולה למעלה. ואם כן ברור שגם זו הסיבה שלאריז"ל היו מחזורים אשכנזיים שמתוכם התפלל בבית הכנסת האשכנזי בחגים וימים נוראים וכן בעוד הרבה ימים מיוחדים.
ואם זה מפורש שהתפלל מתוך מחזור אשכנזי (ורשם בתוכו הערות ע"פ הסוד) ומאידך בשער הכוונות מוסר בשמו כוונות נוסח ספרד. אם כן זה ברור כמעט לגמרי שהאריז"ל לא מסר לתלמידו את הכוונות האשכנזיות של עצמו אלא את הסודות של הנוסח הספרדי שמהרח"ו חייב להתפלל בו על פי השער של שבט הספרדים בשמים.

[בברכה המשולשת]

ב. ככלל אין לנו ידיעה איך נהג האר"י עצמו. בכתבי האר"י נאמרו הדברים שלימד האר"י את תלמידו הספרדי הרח"ו לפי מנהגו של התלמיד (בד"כ), אך את נוסח תפלתו האישי של האר"י כנראה לא נדע לעולם, כי גלוייו היו ממוקדים בתלמידו הספרדי ובעבודת ה' שלו ומותאמים לצרכיו, אך הוא עצמו יתכן שנהג בחלק או ברוב הדברים באופן אחר - כמנהג אבותיו האשכנזים, וממילא יתכן שהאר"י הניח תפלין בחוה"מ, (שלא כאמור בזוהר), ורק לתלמידו הספרדי הורה שלא להניח.

לא מסתבר שהאר"י היה נאה דורש ולא נאה מקיים, או שטרח להסביר לתלמידו מדוע מנהג התלמיד נכון/מה הטעם למנהג התלמיד, בזמן שהוא אישית נהג אחרת, בפרט בנוגע לאזהרת הזוהר, שאם האר"י לא חש לו מי יחוש לו.
אלא אם כן התכונת בציניות.

להיפך, הרי הארי היה נאה דורש שיש יב שערים בשמים והמשנה מנהג אבותיו אין תפילתו עולה למעלה. ואם כן ברור שגם זו הסיבה שלאריז"ל היו מחזורים אשכנזיים שמתוכם התפלל בבית הכנסת האשכנזי בחגים וימים נוראים וכן בעוד הרבה ימים מיוחדים.
ואם זה מפורש שהתפלל מתוך מחזור אשכנזי (ורשם בתוכו הערות ע"פ הסוד) ומאידך בשער הכוונות מוסר בשמו כוונות נוסח ספרד. אם כן זה ברור כמעט לגמרי שהאריז"ל לא מסר לתלמידו את הכוונות האשכנזיות של עצמו אלא את הסודות של הנוסח הספרדי שמהרח"ו חייב להתפלל בו על פי השער של שבט הספרדים בשמים.

על פניו, יש לומר דתפילה שאני, שעל זה נאמר עניין השערים, משא"כ הלכות אחרות, ובייחוד תפילין בחוה"מ שיש על זה דברים ברורים בזוה"ק.

[משולש]

על פניו, יש לומר דתפילה שאני, שעל זה נאמר עניין השערים, משא"כ הלכות אחרות, ובייחוד תפילין בחוה"מ שיש על זה דברים ברורים בזוה"ק.

נקוט מיהא חדא בידך: לפחות בחלק מהדברים ידוע לנו שהאריז"ל לא נהג לעצמו כמו שהורה למהרח"ו.

[בן מיכאל]

על פניו, יש לומר דתפילה שאני, שעל זה נאמר עניין השערים, משא"כ הלכות אחרות, ובייחוד תפילין בחוה"מ שיש על זה דברים ברורים בזוה"ק.

נקוט מיהא חדא בידך: לפחות בחלק מהדברים ידוע לנו שהאריז"ל לא נהג לעצמו כמו שהורה למהרח"ו.

ידוע על ההקפות בבוקר, אבל זה היה משום יוהרא משום שהיה מאחר, ולא משום מנהג אחר.

[משולש]

רשימה של חכמי תורה ות"ח מובהקים שהניחו תפילין בדורותינו בארץ ישראל: (מתוך הספר)

* רבי איסר זלמן מלצר
ר' אליעזר יהודה פינקל
ר' אלעזר מנחם מן שך
רבי דניאל זליג זקש מוובולניק
רבי זאב ביידנוביץ מוויסוקי בעל דברי זאב
רבי חיים פינחס שיינברג
רבי יהושע ישעיה נויבירט
הרב מערלוי
ר' יוסף דוב סולווויציק
ר' יוסף נפתלי שטרן
רבי יוסף צבי דושינסקי
רבי יחיאל מיכל פיינשטיין
רבי יצחק הלברשטט
רבי מנדל זקס חתן הח"ח
רבי מנשה קליין מאונגוור
רבי מרדכי מאיר קארפ
רבי משה יוסף הופמן מפאפא
רבי נתן כהן (משגיח קרית מלך)
רבי עקיבא סופר (דעת סופר)
רבי שלמה זלמן אוירבך

יש עוד הרבה חכמי תורה וגדולי ישראל שלא הניחו תפילין בחול המועד אבל הורו לאחרים שיכולים/צריכים להניח גם בארץ ישראל. אבל הם לא הובאו ברשימה מסודרת בספר. אולי בהמשך אאסוף אותם ואעשה רשימה.

[משולש]

על פניו, יש לומר דתפילה שאני, שעל זה נאמר עניין השערים, משא"כ הלכות אחרות, ובייחוד תפילין בחוה"מ שיש על זה דברים ברורים בזוה"ק.

נקוט מיהא חדא בידך: לפחות בחלק מהדברים ידוע לנו שהאריז"ל לא נהג לעצמו כמו שהורה למהרח"ו.

ידוע על ההקפות בבוקר, אבל זה היה משום יוהרא משום שהיה מאחר, ולא משום מנהג אחר.

המחבר התאמץ ואסף כל המנהגים של האריז"ל שמצא מקורם אצל אשכנזים או אצל ספרדים. עי"ש בהרחבה עוד מנהגים רבים.

[משולש]

אני לא מצליח להבין מה כל הפחד הגדול שהולך כאן עם הפחד. אני מעתיק העמודים הרלוונטיים. נא לציין שוב באופן ברור היכן נמצאת הבעיה.

image1 (5).JPG (1.49 MiB) נצפה 10477 פעמים

image2.JPG (1.61 MiB) נצפה 10477 פעמים

image3.JPG (1.57 MiB) נצפה 10477 פעמים

image4.JPG (1.69 MiB) נצפה 10477 פעמים

image5.JPG (1.54 MiB) נצפה 10477 פעמים

image6.JPG (1.62 MiB) נצפה 10477 פעמים

image7.JPG (1.49 MiB) נצפה 10477 פעמים

[מה שנכון נכון]

תודה על ההעלאה. היות וההודעות שכתבתי לעיל מפוזרות בעמודי האשכול אתן קישורים.
תורף הדברים סוכם כאן.
על הסדר משנה כאן. על המשכנות יעקב כאן.
על חוסר הכבוד שבדברים כבר העירו, וראה כאן.
את חוסר התאמה למציאות מבחינת הזמן והמקום - נעזוב.
(גם החומו"י לא התכוין ל'מהלך' של המחבר).

[אוצר החכמה]

איני מכיר את תשובת ר"מ פינצי אבל לפי המובא כאן זה נראה שטענתו דומה לטענות המשכנות יעקב אבל בכיוון ההפוך. כשם שטען המשכנות יעקב שאפשר להניח תפילין ולצאת גם ידי הזהר (כי מניח מחמת הספק) כך טען ר"מ פינצי הפוך שמי שחושש לזהר פטור מהנחת תפילין כי טרוד ואינו עובר על עשה דתפילין לכו"ע.

הצד השווה שבהם שאף אחד לא התעסק בטיעונים ותיאורים היסטוריים ופסיכולוגיים (מה שלא עלה בדעתם כמובן) אלא בשאלה ההלכתית גרידא. ושניהם ראו בשני הצדדים כצדדים שיש לחוש להם ולכן העלו טיעון הלכתי שהעושה כפי שהם חושבים לנכון יוצא ידי כולם.

[משולש]

הנושא של מנהג מקום, ובפרט בארץ ישראל בה יש כל העדות הוא נושא ארוך מאוד שגם הובא בספר. במציאות בשום דבר אין מנהג אחיד בארץ ישראל. ואף אחד אינו יודע איזהו "מנהג א"י" שיכפה את עצמו על כל העדות. האם הספרדים או האשכנזים, אולי החסידים או התימנים וכו' וכו'.

כתבתי שיש מנהג שנהוג בפועל לא להניח תפילין בחוה"מ, ומנהג זה מבוסס, זהו. זה לא משנה אם יש יותר ממנהג אחד או לא, עדיין יש תוקף למנהג אצל אלו שנוהגים כן.
מכל מקום בניד"ד דווקא כמדומה יש מנהג אחד בכל א"י, ופשוט שגם אם יש כמה קהילות ושני בתי דינים בעיר אחת, מכל מקום בדבר שיש מנהג אחד עדיין שייך לא תתגודדו, זאת אומרת שיש תוקף להמנהג, ומי שעובר דירה מחו"ל לא"י עליו לקבל המנהג שלא להניח תפילין בחוה"מ [אם לא שלדעתו המנהג מנהג טעות].

כמשנ"ת, אשכנזי שלא מעוניין להניח תפילין בא"י (ואפי' בחו"ל) יש לו על מי לסמוך ואינו מנהג טעות.

אבל אם שואלים מה ראוי לעשות לכתחילה, הרי שלפי דעתם של כל פוסקי אשכנז ופולין ובנותיהם חובה גמורה להניח תפילין בחול המועד.

ומי שעובר דירה מחו"ל לא"י עליו לקבל המנהג שלא להניח תפילין בחוה"מ [אם לא שלדעתו המנהג מנהג טעות].

לפי דבריך מי שעובר הפוך מא"י לחו"ל עליו לקבל המנהג כן להניח תפילין בחוה"מ, וכ"ש מי שגר בחו"ל מעיקרא שהיית אוסר לו לשנות.
אם כן איך הגר"א והבעש"ט לא חשו לשנות מנהג מקומם? (שהוא גם מנהג אבותיהם) האם לדעתם הנחת תפילין הוא "מנהג טעות"?

[משולש]

אולי לא שמת לב (או לא רצית לשים לב) אבל עניתי על כל דבריך. אני מעתיק את הודעתך עם השלמת קישורים גם לתשובות:

תודה על ההעלאה. היות וההודעות שכתבתי לעיל מפוזרים בעמודי האשכול אתן קישורים.
תורף הדברים סוכם כאן.

על ציטוט חלקי בסדר משנה כאן.
ותשובתו כאן. וכאן
על המשכנות יעקב כאן.
ותשובתו כאן וכאן

על חוסר הכבוד שבדברים כבר העירו, וראה כאן.
המחבר מסכם בדבריו את המקורות המצוטטים שם. אם מישהו חושב שזה חוסר כבוד, לא על המחבר תלונתו אלא על המקורות שאותם ציטט.
את חוסר התאמה למציאות מבחינת הזמן והמקום - נעזוב.
למה לעזוב? אם יש לך הוכחות נגד, תביא. ואם לא, למה אתה משמיץ בחינם?

(גם החומו"י לא התכוין ל'מהלך' של המחבר).
נשמח לשמוע גם את ההסבר החילופי שלך לחומו"י.

[מה שנכון נכון]

אולי לא שמת לב (או לא רצית לשים לב) אבל עניתי על כל דבריך.

לא גבה לבי ולא רמו עיני לחשוב שיש ביכלתי הדלה להזיז את מר כחוט השערה מעמדותיו (ולכל אשר יאמר הרבש"ה כי הוא זה). כבר ניסו זאת רבים וטובים ממני ולא עלתה בידם.
מכיון שיש לאשכול קוראים נוספים צינתי עבורם, יבדקו ישוו וישפטו כהבנתם.

[עמקן]

להיפך, הרי הארי היה נאה דורש שיש יב שערים בשמים והמשנה מנהג אבותיו אין תפילתו עולה למעלה. ואם כן ברור שגם זו הסיבה שלאריז"ל היו מחזורים אשכנזיים שמתוכם התפלל בבית הכנסת האשכנזי בחגים וימים נוראים וכן בעוד הרבה ימים מיוחדים.
ואם זה מפורש שהתפלל מתוך מחזור אשכנזי (ורשם בתוכו הערות ע"פ הסוד) ומאידך בשער הכוונות מוסר בשמו כוונות נוסח ספרד. אם כן זה ברור כמעט לגמרי שהאריז"ל לא מסר לתלמידו את הכוונות האשכנזיות של עצמו אלא את הסודות של הנוסח הספרדי שמהרח"ו חייב להתפלל בו על פי השער של שבט הספרדים בשמים.

כהן או לוי ספרדי הוי משבט אחר מכהן או לוי אשכנזי?

[קראקובער]

אולי לא שמת לב (או לא רצית לשים לב) אבל עניתי על כל דבריך.

לא גבה לבי ולא רמו עיני לחשוב שיש ביכלתי הדלה להזיז את מר כחוט השערה מעמדותיו (ולכל אשר יאמר הרבש"ה כי הוא זה). כבר ניסו זאת רבים וטובים ממני ולא עלתה בידם.
מכיון שיש לאשכול קוראים נוספים צינתי עבורם, יבדקו ישוו וישפטו כהבנתם.

כי הוא זה במודה במקצת הכתוב מדבר...
viewtopic.php?f=7&t=39473#p4470511

[המעיין]

ראוי להתפעל מהיראת שמים והצדקות של המחבר. שסבירא ליה שכולנו כאלה יראי שמים שברגע שנראה את ראיותיו ישר "נלחץ" כלשונו מהחשש שאנו מבטלים מצוות תפילין. ולא נאמר לעצמנו יהי חלקנו בגן עדן עם מצוקי עולם כל רבותינו בדור האחרון ובדורות שלפניו שהורו לא להניח תפילין בחול המועד כאן בארץ ישראל. אלא מחמת יראתינו נלחץ(!!) והשקט לא נוכל עד שנניח תפילין בחול המועד או שנמציא תירוצים וטענות כמעשה האינטלקטואל הצעיר.

וברצינות. באמת מפריע לי הטענה של המחבר שבגלל שנלחצים מספרו מבקרים אותו. כמו שכתבתי למעלה חבל שהוא לא מקבל את כונות המבקרים כישרות ומכוונות להעיר על מה שהם חושבים כשגוי. ואז הוא יכול להסכים עמם או לא.

[א צענטער]

באמת מפריע לי הטענה של המחבר שבגלל שנלחצים מספרו מבקרים אותו. כמו שכתבתי למעלה חבל שהוא לא מקבל את כונות המבקרים כישרות ומכוונות להעיר על מה שהם חושבים כשגוי

תמהני מה הרמות רוחא הלזו? האם עולה על דעת כת"ר שבכל הדורות לא הניחו תפילין כתוצאה מפחד קמאי חסר טעם ורק בדורנו היתום הסיבה היא ישרה ואמיתית?!

[המעיין]

זה לא רמות רוחא סתם. אני אשכנזי וכמו שהתבאר לעיל בכל הדורות רק הספרדים היו פחדנים.

[משולש]

אכן, רמת הביקורת של רבים כאן מצביעה על הלחץ. (אני מציע לחולקים עלי להעלות לכאן מאמרי ביקורת ספרים סטנדרטית כדי שנוכל להשוות האם כאן מדובר בביקורת "על רמה" או סתם הבעת מצוקה רגשית. או בדרך פשוטה יותר שידפדפו באשכול ויראו כמה וכמה מהניקים החשובים דפה שדנו וביקרו את תוכן הספר בצורה עניינית, מכובדת ומכבדת).



דוגמאות:
כאן כתבתי קצת על ביקורת הרב שוחט. מסתמא בהמשך יכתב עוד בנושא.

שימת דברים בפי המחבר מה שלא אמר, כדי להתקיף אותו באמצעותם. למשל כאן,

המחבר בא "לעקוד את קבלת חכמי ישראל" וכן הספר בא "לירות בתותח על כל דבר, נגד קבלת הגר"א, נגד החסידים, נגד הזוה"ק". כאן

"קצת חוצפה להביא רשימת אחרונים שסברו להניח בחו"ל" כאן.

"הספר אינו אובייקטיבי ומביא רק צד אחד"... "אם כוונתו שיניחו תפילין בחול המועד ראוי הוא לגניזה לא יזכר ולא יפקד". כאן

"הסברו הפסיכולוגי של המחבר"... "לא נכנס לבעייתיות מצד הזמן והמקום" (לפחות מישהו יחשוב שמסתירים כאן מי יודע מה איזה טענה שלא רוצים להכנס אליה). כאן.

"הדברים של המחבר בחוסר כבוד לזוה"ק טעונים אשפה ואף שריפה". כאן.

"הבה נראה את הדברים בשלמות" (דהיינו - לא בציטוטים החלקיים והמגמתיים של המחבר) כאן

ציטוט חלקי שמשמעותו רחוקה מאוד מהצורה והאווירה שבה הובאו דבריו בספר. כאן (המבקר נשאל באישי מה פגם מצא בציטוט, והוצרך להסביר שהציטוט יש לו "צורה" וגם "אווירה" שונה מהמקור, כל ציטוט בעולם הוא חלקי [כי לא מעתיקים את כל הספר] ותמיד מצטטים רק מה ששייך לעניין בלי להתחשב ב"צורה" או ב"אוירה").

זה מדגם קטן מאוד מכמות ורמת התגובות של כמה מהכותבים כאן.

[שבטיישראל]

להיפך, הרי הארי היה נאה דורש שיש יב שערים בשמים והמשנה מנהג אבותיו אין תפילתו עולה למעלה. ואם כן ברור שגם זו הסיבה שלאריז"ל היו מחזורים אשכנזיים שמתוכם התפלל בבית הכנסת האשכנזי בחגים וימים נוראים וכן בעוד הרבה ימים מיוחדים.
ואם זה מפורש שהתפלל מתוך מחזור אשכנזי (ורשם בתוכו הערות ע"פ הסוד) ומאידך בשער הכוונות מוסר בשמו כוונות נוסח ספרד. אם כן זה ברור כמעט לגמרי שהאריז"ל לא מסר לתלמידו את הכוונות האשכנזיות של עצמו אלא את הסודות של הנוסח הספרדי שמהרח"ו חייב להתפלל בו על פי השער של שבט הספרדים בשמים.

אין עיתותי בידי בימים אלה להאריך הכתובים בענין דעת האריז"ל בענינים אלו - ולדעתי המדובר בכלל בענין השייך באשכול מיוחד בפנ"ע ואין ענינו לכאן.
רק אציין בקצרה את המציאות שדבריך אלו אינם נכונים בעליל.

[משולש]

להיפך, הרי הארי היה נאה דורש שיש יב שערים בשמים והמשנה מנהג אבותיו אין תפילתו עולה למעלה. ואם כן ברור שגם זו הסיבה שלאריז"ל היו מחזורים אשכנזיים שמתוכם התפלל בבית הכנסת האשכנזי בחגים וימים נוראים וכן בעוד הרבה ימים מיוחדים.
ואם זה מפורש שהתפלל מתוך מחזור אשכנזי (ורשם בתוכו הערות ע"פ הסוד) ומאידך בשער הכוונות מוסר בשמו כוונות נוסח ספרד. אם כן זה ברור כמעט לגמרי שהאריז"ל לא מסר לתלמידו את הכוונות האשכנזיות של עצמו אלא את הסודות של הנוסח הספרדי שמהרח"ו חייב להתפלל בו על פי השער של שבט הספרדים בשמים.

אין עיתותי בידי בימים אלה להאריך הכתובים בענין דעת האריז"ל בענינים אלו - ולדעתי המדובר בכלל בענין השייך באשכול מיוחד בפנ"ע ואין ענינו לכאן.
רק אציין בקצרה את המציאות שדבריך אלו אינם נכונים בעליל.

איני מבקש להאריך הכתובים, רק לציין מקור אחד שסותר את עשרות המקורות שהובאו בספר למה שכתבתי כאן. (ואת שאר האריכות תכתוב אחר כך כשירווח הזמן).

[שבטיישראל]

להיפך, הרי הארי היה נאה דורש שיש יב שערים בשמים והמשנה מנהג אבותיו אין תפילתו עולה למעלה. ואם כן ברור שגם זו הסיבה שלאריז"ל היו מחזורים אשכנזיים שמתוכם התפלל בבית הכנסת האשכנזי בחגים וימים נוראים וכן בעוד הרבה ימים מיוחדים.
ואם זה מפורש שהתפלל מתוך מחזור אשכנזי (ורשם בתוכו הערות ע"פ הסוד) ומאידך בשער הכוונות מוסר בשמו כוונות נוסח ספרד. אם כן זה ברור כמעט לגמרי שהאריז"ל לא מסר לתלמידו את הכוונות האשכנזיות של עצמו אלא את הסודות של הנוסח הספרדי שמהרח"ו חייב להתפלל בו על פי השער של שבט הספרדים בשמים.

אין עיתותי בידי בימים אלה להאריך הכתובים בענין דעת האריז"ל בענינים אלו - ולדעתי המדובר בכלל בענין השייך באשכול מיוחד בפנ"ע ואין ענינו לכאן.
רק אציין בקצרה את המציאות שדבריך אלו אינם נכונים בעליל.

איני מבקש להאריך הכתובים, רק לציין מקור אחד שסותר את עשרות המקורות שהובאו בספר למה שכתבתי כאן. (ואת שאר האריכות תכתוב אחר כך כשירווח הזמן).

לא התייחסתי לע"ע להנכתב בספר (ולע"ע אין בכוונתי לעשות את זה).
התייחסתי בס"ה לדבריך בענין האריז"ל ותלמידיו והי"ב שערים - שע"ז כתבתי שדבריך במציאות אינם נכונים בעליל, ותל"מ.

[משולש]

טוב. אחכה שיהיה לך זמן להסביר לי מה לא נכון במה שאמרתי.

[אחרון התלמידים]

ב"ה
אם אי מי כאן רוצה להמשיך את דו- שיח האוילי אם הרב משולש - לבריאות. גם אני משער שיש לרב הנכבד יד או רגל בספר. מההגנה על כל מלה בספר שהרב הנ"ל מגן בעוזו וממש לא בתפארתו.
אבל אם אי מי מהצופים נבוך מדברי ההבל שהובאו כאן, ננסה טיפ טיפה, לעשות סדר.
א. הרפיון במצות תפילין לא התחיל כלל בבני ספרד ואין לזה קשר לשם כלל, נכון שגם בבני ספרד תופעה זו היתה קיימת. המקור של כך מהירושלמי ויש לזה דיבור בגאונים, אלא שהמחבר מצא פתרון: ככל הנראה שאלה זו הגיע מבני ספרד...
ב. לגבי דעת האר"י הקדוש: אינספור מובאות בספרי האחרונים בדעת האר"י הקדוש, מדברי המהרח"ו, בעניינים הנוגעים למעשה ולא תלו זאת כלל במנהג העדות. תמיד אפשר למצוא יוצא מן הכלל, אבל ברור שזהו המהלך המרכזי. עכ"פ לא כל דבר שהמהרח"ו לא כתב באזהרה חמורה או שלא ציטט את לשון הזוה"ק, זו הוכחה שאינו סובר כן ח"ו. (לגבי נוסח התפלה הוא נושא בפני עצמו וכפי שהמהרח"ו כתב להדיא ששאל את פי האריז"ל)
ג. חוסר האובייקטיביות זועק עד לשמים, להביא אחרון אחד שאין חשש למי שנוהג כדברי הפוסקים, וההתעלמות הכמעט מוחלטת מכל האחרונים שחששו לזוה"ק עד כדי זלזול, ההחלטה מה דעת המקובלים עפ"י דעת מקובל אחד, ואי ציטוט שאר המקובלים שכתבו להדיא וכו'.
ד. רוב ככל רבותינו גדולי ההוראה שעל פיהם אנו נשענים וסומכים שחיו בא"י ובראשם גדול רבותינו מרן החזו"א זצ"ל עשו כהגר"א ולא הניחו תפילין בחוה"מ ואף לא אחד יצא לציבור שיש כאן טעות, ולכן כך יעשה ישראל. וח"ו לא לשנות עפ"י דברי ספר שלא נכתב אלא להצדקת צד אחד.

[חזן הכנסת]

אני חושב שהספר מספיק משכנע על כל פנים לענין שמותר וראוי לעשות מנינים להנחת תפילין בחוה"מ למי שרוצה ולא יסקלום באבנים
אני חושב שחשוב מאוד לעשות מנין בכותל המערבי ממניחי תפילין

[משולש]

להיפך, הרי הארי היה נאה דורש שיש יב שערים בשמים והמשנה מנהג אבותיו אין תפילתו עולה למעלה. ואם כן ברור שגם זו הסיבה שלאריז"ל היו מחזורים אשכנזיים שמתוכם התפלל בבית הכנסת האשכנזי בחגים וימים נוראים וכן בעוד הרבה ימים מיוחדים.
ואם זה מפורש שהתפלל מתוך מחזור אשכנזי (ורשם בתוכו הערות ע"פ הסוד) ומאידך בשער הכוונות מוסר בשמו כוונות נוסח ספרד. אם כן זה ברור כמעט לגמרי שהאריז"ל לא מסר לתלמידו את הכוונות האשכנזיות של עצמו אלא את הסודות של הנוסח הספרדי שמהרח"ו חייב להתפלל בו על פי השער של שבט הספרדים בשמים.

כהן או לוי ספרדי הוי משבט אחר מכהן או לוי אשכנזי?

איני יודע

[חזן הכנסת]

להיפך, הרי הארי היה נאה דורש שיש יב שערים בשמים והמשנה מנהג אבותיו אין תפילתו עולה למעלה. ואם כן ברור שגם זו הסיבה שלאריז"ל היו מחזורים אשכנזיים שמתוכם התפלל בבית הכנסת האשכנזי בחגים וימים נוראים וכן בעוד הרבה ימים מיוחדים.
ואם זה מפורש שהתפלל מתוך מחזור אשכנזי (ורשם בתוכו הערות ע"פ הסוד) ומאידך בשער הכוונות מוסר בשמו כוונות נוסח ספרד. אם כן זה ברור כמעט לגמרי שהאריז"ל לא מסר לתלמידו את הכוונות האשכנזיות של עצמו אלא את הסודות של הנוסח הספרדי שמהרח"ו חייב להתפלל בו על פי השער של שבט הספרדים בשמים.

כהן או לוי ספרדי הוי משבט אחר מכהן או לוי אשכנזי?

איני יודע

עיין שו"ת חת"ס ח"ה השמטות סי' קפ"ח

ונ"ל לא מבעי' במנהגי התפלות וכדומיהם שהזהיר הירושלמי שלא ישנו מנהג אבותיהם ומייתי לי' מג"א סי' ס"ח וע"פ סתרי תורה בשם האר"י ז"ל דיש י"ב שערי' וכל מנהג יש לו דרך כניסה לבוא עיר האלקים דרך שער שלו מ"מ נ"ל דתחלת קביעת המנהג והשערי' במקו' גבוה שעל גבוה ככה נתקן לכל העתידי' ללות עליהם דאלת"ה הרי שלהי מס' תעניות אמרי' שקבעו י"ט על שהותרו שבטים לבוא זה בזה ולהנ"ל קינה מיבעי' לי' אם זה הנלוה ישאר במנהגו הוה לא תתגודדו בב"ד א' ואם יתהפך למנהגם א"כ איננו נכנס לשער שלו ואיך יכנס ראובן בשער שמעון ולא יבוא העירה שלו אע"כ מכיון שנעקר ממקומו ונלוה אל הקבועי' הרי הוא כמותם ומעיקרא הכי אתקין שער מלמעלה

[משולש]

לפי זה אולי אפשר לומר שבתחילה היה שער נפרד לשבט לוי, וכשהתערבו הלויים (והכהנים) בישראל ממילא יצא השער הזה מכלל שימוש כי הם נטפלו לשבטים האחרים.

[משוש דורים]

מבלי להכנס לעצם הנידון ההלכתי של הנחת תפילין בחוה"מ, אני מוחה נמרצות על היחס המזלזל לגדולי ישראל ובעיקר לגדולי המקובלים, שהמבורגר הצליח לשתול מאחורי השיטין של ספרו, (לדוגמא: את הגה"ק רבי עמנואל חי ריקי בעל המשנת חסידים, הוא מכנה מלמד תינוקות), יחס זה הוא צורת הכתיבה של המשכילים הארורים, ואני סבור שספר זה לא יכירנו מקומו בבית יראי ה'.

[משולש]

מבלי להכנס לעצם הנידון ההלכתי של הנחת תפילין בחוה"מ, אני מוחה נמרצות על היחס המזלזל לגדולי ישראל ובעיקר לגדולי המקובלים, שהמבורגר הצליח לשתול מאחורי השיטין של ספרו, (לדוגמא: את הגה"ק רבי עמנואל חי ריקי בעל המשנת חסידים, הוא מכנה מלמד תינוקות), יחס זה הוא צורת הכתיבה של המשכילים הארורים, ואני סבור שספר זה לא יכירנו מקומו בבית יראי ה'.

לא הבאת דוגמא טובה. הרב המבורגר לא "שתל" שום דבר מאחורי השיטין, אלא ציין עובדה ששופכת אור על המחלוקת החריפה נגדו כמבואר שם.
עם כל זה, הכינוי "מלמד תינוקות" הוא נחשב בין הכינויים העדינים שכתבו נגדו רבניה המפורסמים של איטליה*, שרבים מהם נאלץ הרב המבורגר לצנזר מפאת כבודו.
יש לציין שבעל ה'משנת חסידים' מובא עשרות פעמים בספר בתואר "המקובל" ורק בפרק המתאר את המלחמה נגדו הוזכר הפרט החשוב הנ"ל לצורך הבנת העניין כמשנ"ת.



*ולא "המשכילים הארורים", כמו שאתה מכנה את מי שלא מוצא חן בעיניך.

[משולש]

ב"ה
אם אי מי כאן רוצה להמשיך את דו- שיח האוילי אם הרב משולש - לבריאות. גם אני משער שיש לרב הנכבד יד או רגל בספר. מההגנה על כל מלה בספר שהרב הנ"ל מגן בעוזו וממש לא בתפארתו.
אבל אם אי מי מהצופים נבוך מדברי ההבל שהובאו כאן, ננסה טיפ טיפה, לעשות סדר.
א. הרפיון במצות תפילין לא התחיל כלל בבני ספרד ואין לזה קשר לשם כלל, נכון שגם בבני ספרד תופעה זו היתה קיימת. המקור של כך מהירושלמי ויש לזה דיבור בגאונים, אלא שהמחבר מצא פתרון: ככל הנראה שאלה זו הגיע מבני ספרד...
ב. לגבי דעת האר"י הקדוש: אינספור מובאות בספרי האחרונים בדעת האר"י הקדוש, מדברי המהרח"ו, בעניינים הנוגעים למעשה ולא תלו זאת כלל במנהג העדות. תמיד אפשר למצוא יוצא מן הכלל, אבל ברור שזהו המהלך המרכזי. עכ"פ לא כל דבר שהמהרח"ו לא כתב באזהרה חמורה או שלא ציטט את לשון הזוה"ק, זו הוכחה שאינו סובר כן ח"ו. (לגבי נוסח התפלה הוא נושא בפני עצמו וכפי שהמהרח"ו כתב להדיא ששאל את פי האריז"ל)
ג. חוסר האובייקטיביות זועק עד לשמים, להביא אחרון אחד שאין חשש למי שנוהג כדברי הפוסקים, וההתעלמות הכמעט מוחלטת מכל האחרונים שחששו לזוה"ק עד כדי זלזול, ההחלטה מה דעת המקובלים עפ"י דעת מקובל אחד, ואי ציטוט שאר המקובלים שכתבו להדיא וכו'.
ד. רוב ככל רבותינו גדולי ההוראה שעל פיהם אנו נשענים וסומכים שחיו בא"י ובראשם גדול רבותינו מרן החזו"א זצ"ל עשו כהגר"א ולא הניחו תפילין בחוה"מ ואף לא אחד יצא לציבור שיש כאן טעות, ולכן כך יעשה ישראל. וח"ו לא לשנות עפ"י דברי ספר שלא נכתב אלא להצדקת צד אחד.

אכן מתנהל מולי דו שיח אווילי...

ובכל זאת אענה:

א. בעמודים שהבאתי לעיל ניתן לראות מקורות ברורים על כך שבספרד אלפים ורבבות לא הניחו תפילין כלל, מקורות כאלו לא קיימים על ירושלמי ולא על גאוני בבל.

ב. החת"ס (מובא בספר) שהאריז"ל אמר סודות לפי מנהג אבותיו.

ג. נמניתי וגמרתי שאיני יכול להתייחס להשמצות חסרות בסיס. הבא מקור לדבריך ונדבר.

ד. דעתם של כל רבותינו גדולי ההוראה הובאה בספר, כולל דעתו של החזו"א, ואולי פעם תכתוב עם שייכות כלשהי למציאות?

[משולש]

כיון שראיתי שיש שלא הבינו מה שכתבתי לגבי המשנת חסידים בהודעה שלפני הקודמת, אני מצרף את הציטוטים הרלוונטיים מהספר:
התיאור ההסטורי של המחבר. ודבריהם של גדולי חכמי איטליה.

[מה שנכון נכון]

בין הראשונים מחייבי הנחת תפלין בחוה"מ מנה המחבר (עמ' 97) את המאירי במו"ק יח ע"ב.
וז"ל המאירי:

ויש מי שמוכיח מכאן שמניחין תפלין בחולו של מועד ואינו קרוי אות ביום טוב שאם לא כן איך הותרה עשייתן במועד. וכן שמענו שנוהגין בצרפת. אבל בספרד נהגו שלא להניחן, הואיל ורוב המלאכות נאסרו בו וכן שיש בהם קרבן יום טוב ר"ל קרבן מוסף הרי הוא אות, ולא הותרה עשייתו במשנה זו אלא כדי להניחן לאחר המועד, וכגון שנזדמן לו עכשו מי שמלמדו ולא יזדמן לו אחר הרגל. ומ"מ יראה שאף לשטה זו מ"מ אין איסור בהנחתם, שהרי חולו של מועד אין בו איסור הוצאה ומשאוי וטלטול, אלא שלדעתם אין מברכין בהנחתם. וכן שמענו על קצת רבני צרפת מן המובהקים שבאחרוניהם שנוהגין להניחם בלא ברכה. וכן הדברים נראין. וכן כתבוה גדולי המפרשים בתשובת שאלה. ושם כתבו שביום טוב אחרון של ימים אחרונים אין ראוי להניחם כלל, אבל בפורים מניחין אותם. ובתשעה באב כתבו בה מי שערב לו לעשות כן יעשה אבל אני לא הנחתים מעולם.

כמדומני שאין כוונת המאירי לומר שחייב להניחן מספק ושמטעם הספק אין לברך עליהם, אלא שדעתו בבירור לפטור, ומ"מ אין איסור להניחן, ומכיון שאין חובה להניחן אין לברך עליהם. וע"כ גם אליבא דבני ספרד הפוטרים מותר למי שרוצה להניחם בלא ברכה.
וכך נראה מדברי "גדולי המפרשים" שהביא, שכידוע כך מכנה המאירי את הראב"ד, וז"ל בתשובתו (תו"פ סי' קכא):

ופורים בתפלין נראה חייב... ותשעה באב אסור בתפלין, כך כתב הגאון מי שערב לו הדבר יעשה כמותו כי אני מעולם לא הנחתים בו, ויותר טוב לשים אפר מקלה בראשו. וחולו של מועד פטור מן התפילין מפני שהן ימי אות כימים טובים, ואם ירצה להניח יניח ולא יברך. ולענין יום טוב האחרון בודאי כדברי החכם בן פלאת ז"ל אנו נוהגין שלא להניחן כלל.

[ובאשר ל"קצת רבני צרפת מן המובהקים שבאחרוניהם" אין שום הכרח לזהותם עם הסמ"ג והסמ"ק. מה גם שנראה לכאורה שהוא מתבסס רק על שמועה ולא על דברים כתובים, וממנה אין ללמוד על טעמם של המניחים (אם מחמת ספק או מחמת שרשות להניחם), אלא רק על המנהג המעשי - שמניחים בלא ברכה].

עכ"פ יש לתמוה על המחבר שאת דעת הראב"ד הביא להלן (עמ' 121) בין הראשונים הפוטרים מהנחת תפלין בחוה"מ, ואת המאירי בין המחייבים, בזמן שהם שפה אחת ודברים אחדים, וכמ"ש המאירי גופיה.
[וע"ע במאירי שם יט ע"א "ונראה מתלמוד המערב אף להניח לאחר המועד אבל אינו כותב וטווה לאחרים ויראה גם כן מתלמוד המערב דוקא להניח אבל לצורך המועד מותר ואי אתה לומד ממנה חובת תפילין במועד שדברי תלמוד המערב בציצית נאמרו אלא שאנו מדמין אותן זה לזה].

[מה שנכון נכון]

בעמ' 764-5 תחת הכותרת "נימוק א' שלא להניח: תהליך מן השמים מיוחד לארץ ישראל" כותב המחבר שדעת ר' משה שטרנבוך: "עליית חוגים של מניחי תפילין היא מימוש רצונו יתברך שאין להרהר אחריו, ולהתפתחות היסטורית זו יש תוקף של פסיקה הלכתית משותפת". המקור לכך הם דבריו בתשו"ה ח"ה ס"י.

ד. במ"ב סי' ל"א (ס"ק ח') כתב שבחוה"מ מניח תפילין בלי ברכה, ויעשה תנאי שרק אם מחויב בו מתכוין למצוה, ע"ש. אמנם בארץ ישראל נהגו הכל שלא להניח כלל, אשכנזים וספרדים, חסידים ופרושים.
ונראה שבכל מחלוקת וכדוגמת מחלוקת בית שמאי ובית הלל, שקודם שעמדו למנין נהג כל אחד כדעתו, ואף שלדעת בית הלל חייבין כרת כגון ביבום צרה, מ"מ לבית שמאי אין לחשוש ונהגו כן למעשה, אבל לאחר שבאו יחד למנין ונפסקה הלכה, בזה יהא הדין על פי תורה כפי שפסקו כיון שכך רצונו ית"ש ואין להרהר, וכאן בארץ ישראל נחשב כבאו למנין ופסקו שכאן לא יניחו תפילין בחוה"מ אף אלו שנהגו כן על פי מנהג אבותיהם ונעשה הלכה.
וביותר שאפילו בתנאי ראוי לחשוש שעובר בבל תוסיף מאחר שיש בזה פסק הלכה קבוע שאין להחמיר ולחשוש לספק, א"כ כבר נפסקה ההלכה ואין זה ספק, ולכן גם בספק ראוי לחשוש שעובר בבל תוסיף, ושמענו על יחידים ממש שהניחו לעצמם בצינעא בלי ברכה מספק אף לאחר שהשתקעו בארץ, ולע"ד נראה כמש"נ. ואירע בת"ח אחד תושב הארץ שעמד בסוף בית הכנסת עם תפילין כדי להחמיר בחוה"מ וכרמ"א, ואמרתי לו לצאת מיד כיון שכאן בארץ ישראל הוכרעה ההלכה ואין לפקפק, שנותן התורה נתן לנו תורתו כפי שאנו מכריעים, והוכרע להלכה בארץ שלא להניח, ואם כן זה רצונו ית"ש.

אינני רואה כאן את מה שכותב בשמו המחבר. וק"ל.
כי"ב מש"כ שם המחבר בשם המנחת אלעזר בהסכמתו למקראי קדש (ע"ד הציונים) אינו מוכרח לענ"ד.

יש גם להעיר ע"מ שכתב שם המחבר שרמ"ש אמר לו בשיחה אישית (בשנת תשע"א) שאינו אוסר הנחת תפלין בא"י אם נעשית בצנעא, ושהעיד בתשו"ה ח"ג סי"ב על כמה מגדולי ישראל שהתירו זאת או נהגו כן. עכ"ד. ובתשובה זו (בד"ה וביותר, שלא הועתק בספר שמ"א) נוטה דעתו לאסור, וכן בח"ג הוא כותב דעת המתירים היא חידוש, ומניח דבריהם ב'צ"ב'.

עוד העיר המחבר ע"ד הרמ"ש: "הצגת התנהגות משותפת כאילו היא פסיקה משותפת אינה עולה יפה עם תביעת החת"ס לאסיפה של חכמי הדור שנמנו וגמרו לפסוק בדרך מסוימת, ובלעדיה אין כאן לא מנין ולא פסק". דברי החת"ס הם באו"ח סט"ז:

אך מ"ש כי מתפללי ספרדית קבלו עליהם שלא להוריד לפני התיבה מי שמלביש צמר, אם קבלה היא נקבל, אך אני רואה עיקר מתפללי ספרדית הם גולי שפאניא ופרטוגאל והמה דרים באמשטרדם ולונדון והמבורג והמה וחכמיהם בגד צמר ילבשו בתפלתם, ואם אולי כוונת הגאון על האשכנזים המתפללים ספרדית המה קבלו עליהם ועל כל הנלוים עליהם לעולם ועד שכל מי שירצה לפרוש מקהל אשכנזי ולהתפלל ספרדית מחוייב לקבל גם תקנה זו, הנה צריך שימצא כתוב על ספר התקנות באיזה זמן ובאיזה מקום התאספו ומי הם המתקנים וכל זה צריך כתוב וחתום ממופלגי דור כתקנת רגמ"ה מר"ת וסייעתו שבס' תשו' מהר"ם מר"ב.

דברי החת"ס אמורים ביחס לתקנה שיש בה חידוש של חומרא והידור, לא ביחס למחלוקת בהלכה שבה מנהג המקום אצל רוב ככולם, כולל גדולי התורה והת"ח, כדעה מסוימת, כנד"ד.

[מה שנכון נכון]

כתב הרב שוחט:

לעומת... מעלה המחבר על נס את "שני עמודי העולם האשכנזים המובהקים... רבי עקיבא איגר ורבי משה סופר בעל 'חתם סופר'" שעמדו מולם "והגנו בתקיפות על מסורת אשכנז ובכללה על הנחת התפילין בחול המועד, והורו לצאן מרעיתם לילך בעקבות אבותיהם ולא ליטוש את נחלתם". מאמץ סמוי שנועד לחלק ציונים לגדולי הדורות ולתת "איזון נכון" לעמדתם.
בניגוד לידוע לנו, בא המחבר לחשוף כי החת"ס אינו אלא איש הלכה קר ומחושב והוא מתנגד נמרצות ל"השערה בדויה: ה'חתם סופר' חשש מהרפורמים" (עמ' 538), השערה של בעל 'הכתב והקבלה' והראי"ה קוק לגבי הוראת החת"ס שלא לקבל את הגהת הגר"א במסכת סופרים במה שנוגע לקריאת התורה, זאת עפ"י מקומות אחרים בהם כן קיבל את דעת הגר"א, ולמרות שלאחר מכן (עמ' 540) הוא מביא מקורות כי "אין ספק שבבית מדרשו [–של החת"ס] האמינו, בנוסף לכללי ההלכה המחייבים את המשך המסורת, שכל סטיה ממנהגי ישראל המקודשים יש בה פתיחת פרץ לרפורמים".

כדאי לציין לדברי ר' משה שטרנבוך בתשו"ה ח"ב סל"ב שכתב כהשערה זו ביחס לרעק"א:

ובעיקר מצות תפילין בחוה"מ היאך לנהוג דנתי עוד והבאתי במק"א דברי הגרע"א זצ"ל שהקפיד על מי שלא מניח תפילין, והסברתי שחשש בזמנו דוקא שרוצים לעקור מש"ע, והמנהג שם מדור דור, ולא על ענין תפילין בחוה"מ לבד.

רעק"א כמובן לא חשד בחתנו שבא לעקור שו"ע, אלא שפרצה ושנוי מערערים את החומה כך שיוכלו גם אחרים לפרוץ בה פרצות. [וי"ל שמטעם זה בדורנו שפשט המנהג שלא להניח יש לחוש מטעם הנ"ל לצד השני].
אף שביחס לקריאה"ת בר"ח נמסר בשמו שהיה מוכן לנהוג כגר"א - יש לחלק בקל בין הענינים.

[מה שנכון נכון]

בשער הכוונות לח ע"ד מפורש "ולפיכך אין מניחין תפילין בחוה"מ כלל". אלא שהמחבר טוען:
ב. ככלל אין לנו ידיעה איך נהג האר"י עצמו. בכתבי האר"י נאמרו הדברים שלימד האר"י את תלמידו הספרדי הרח"ו לפי מנהגו של התלמיד (בד"כ), אך את נוסח תפלתו האישי של האר"י כנראה לא נדע לעולם, כי גלוייו היו ממוקדים בתלמידו הספרדי ובעבודת ה' שלו ומותאמים לצרכיו, אך הוא עצמו יתכן שנהג בחלק או ברוב הדברים באופן אחר - כמנהג אבותיו האשכנזים, וממילא יתכן שהאר"י הניח תפלין בחוה"מ, (שלא כאמור בזוהר), ורק לתלמידו הספרדי הורה שלא להניח.

כידוע, החסידים עברו להתפלל בנוסח ספרד בשל היותו מתאים ע"פ הסוד, ונעלה יותר. וע"ז טען החת"ס שגם בנוסח אשכנז יש את כל הסודות והמעלות, ומה שגלה האר"י דוקא בנוסח הספרדים הוא פשוט לפי שזה היה נוסחו בלא"ה כי הוא היה ספרדי, ואם היה אשכנזי היה מגלה את הסודות לפי נוסח אשכנז. על דבריו תמהו רבים, הלא האר"י היה אשכנזי, וע"כ שמה ששינה לנוסח אחר הוא בגלל עדיפותו. ויש שיישבו שכוונת החת"ס שהאר"י גדל בין הספרדים ונהג כמנהגם. וכבר האריכו בזה, ויעויין בשד"ח ובלקוטי הערות עשו"ת חת"ס.

וז"ל החת"ס או"ח סט"ו

הנה כבר גליתי דעתי לכל העומדים לפני כי כך קבלתי מרבותי זצ"ל, והם מורי הגאון חסיד שבכהונה מו"ה נתן אדליר זצ"ל והגאון רבן של כל בני הגולה הפלאה ז"ל אשר מימיהם שתיתי ת"ל וממקורם חצבתי, כי כל הנוסחאות שוות זו כזו וכל שיש בזו יש בזו אלא שאין אתנו יודע עד מה, ואנו מתפללין ע"ד מתקני תפלות ונוסחאות הללו כי כולם לדבר א' נתכוונו, כמו סגנון אחד לכמה נביאים ואין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד כי כל נוסחא ונוסחא אינה אלא סגנון אחד משונה מחברתה אבל הם עולים למקום אחד, וכשבא נר האלקים האר"י זצ"ל ואיזן וחיקר ותיקן כי הוא ידע תוכן הדברים, הוא העמיד בסידורו כל דבר על מכונו וגילה תעלומות של הנוסחא ההיא הספרדית יען כי היה ספרדי ואילו הוא היה אשכנזי או היה נמצא באשכנזים איש כמוהו היה עושה כיוצא בזה בסידור אשכנזי.

תמוה הדבר שהמחבר כותב (עמ' 264-5):

מתוך כל גלויי האר"י רק חלק זעום נרשם ע"י תלמידו הרח"ו הספרדי, כשהוא מצטמצם בכתיבתו לסודות שהיו הכרחיים מבחינתו. על מגבלה זו הצביע החת"ס בכתבו שתורת האר"י שבידנו התמקדה במסורת הספרדית ולא במסורת האשכנזית. =וכאן מובאים דברי החת"ס בתשו' הנ"ל= החת"ס הגדיר את האר"י כספרדי, הגדרה המתאימה יותר למהרח"ו (ולרוב תלמידי האר"י בצפת) שהתפלל בנוסח הספרדים ורשם את כל הסודות ההכרחיים לו. הדברים ברורים יותר אצל ר"י פוחביצר שהאר"י לא התכוין לגלות את מנהגיו האישיים והכוונות שהוא עצמו כיון בהם, אלא גלה את מה שהיה נחוץ למקבלי תורתו: "הכוונות בכתבי האר"י ז"ל הם מסודרים לפי מנהג ספרדיים כי כן היה הנהוג במכון שבתו ז"ל".

ומכאן נפתחה הדרך לומר שיתכן שאף היה האר"י מניח תפילין בחוה"מ, נגד האמור בשעה"כ, כי האמור שם מותאם לשומעים הספרדים ולמנהגם. וכל רואה יראה שלא עלה ע"ד החת"ס לומר שהאר"י לא נהג כפי שלימד והורה, ודבריו אמורים ביחס לאר"י עצמו ולא ביחס לרח"ו תלמידו, וע"כ אף אם לדעת החת"ס כל הנוסחאות שוות אף אלו שלא עסק בהם האר"י, אין ללמוד מזה על שאר המנהגים שבכתבי האר"י, כנדון הנחת תפלין בחוה"מ שעליו מפורש בשעה"כ ש"אין מניחים".

כמו"כ אין מקום למה שלמד המחבר מדברי רי"ל פוחביצר 'שרק במכון שבתו של האר"י היה נהוג כספרדים, אך אין הכרח שנהג כך הוא עצמו'. [לדעתי כנראה שאף אין כוונתו כחת"ס].

פוחביצר.PNG (21.64 KiB) נצפה 9635 פעמים

[מתעמק]

גם אני הקטן עסקתי בסוגיא זו, ואת התרשמותי רשמתי לעצמי ברשימות, אולי אסדרנה ביום מן הימים. אך כרגע, לקול הפולמוס, אעיר באופן כללי:
מאז שנקבעו ונקבעים עדיות ומגזרים, אך טבעי היא שאנשים מקבלים את סדרי ומנהגי עדותיהם כדרך הסלולה והיחידה. אולם הדבר אמור באחד משני סוגי אנשים, או באנשים פשוטים ששיח ושיג אין להם בתורה ובהלכה, או להיפוך באנשים גדולי תורה וגאונים שכבר גיבשו להם דרך מיוחד בכל ענפי התורה עד שהם רואים הדברים באור ברור כדרך אשר שם ישכון אור. אף בין הבינונים יש מצבים וזמנים, זמני מלחמה ופולמוס, בהם מתחזקים ביותר בצד אחד ומבטלים במחי יד כל מחשבה ודעה אחרת. אך באנשים בינונים ובזמנים רגילים, שומה עלינו לזכור שכולם מרועה אחד ניתנו ואלו ואלו דא"ח, ויש לגיטימיות לכל דרך ומהלך בתורה ובהלכה שנבנית מתוך הכרה בתורה הקדושה ובמי שאמר והיה העולם. ואם כן בכל נושא שבעולם, כל שכן וקל וחומר בנושא זו של תפילין בחוה"מ.
וכל כך למה?
כי המתבונן בסוגיא זו יראה שנושא זו מחלוקת שורשית היא, מחלוקת שלכו"ע ראשיתה מזמן התנאים, וכבר אז היו שני מנהגים שונים בהנחת תפילין בחוה"מ. איבעית אימא קרא ומתניתא, איבעית אימא סברא.
נתחיל בדעה המחייבת להניח תפילין במועד, אשר ראש דעה זו בשלימותה שהגיעה לידינו מעודכנת ומשוכללת, היא דעת הרא"ש בהלכות קטנות. והרי הרא"ש כותב שם מפורש שלמאן דדריש שבת ויו"ט מושמרת את החוקה הזאת למועד מימים ימימה, הוי חוה"מ בכלל, דאיקרי מקרא קודש (כבחגיגה י"ח). נמצא לפי דעת הרא"ש, שרבי יוסי הגלילי שבגמרא, ורבי יאשיה שבמכילתא, ורבי יהושע שבשוחר טוב (שציין לה הנצי"ב), ורבי יוחנן ורבי אלעזר שנחלקו בגמרא אם העובר בושמרת עובר בלאו או בעשה, כולם לא הניחו תפילין בחוה"מ (משא"כ רבי אליעזר ורבי עקיבא ורבי מאיר ורבי יהודה). ולא עוד אלא הגאונים (או עכ"פ חלק גדול מה) שלמדו מושמרת ג"כ לא הניחו תפלין בחוה"מ. ועד היראים דלמד ממקרא זו (נניח כרגע הדיון על הרמב"ם). הרי שהרא"ש אף שנוקט דעה זו להלכה, מודה הוא שבמשך כל הדורות היו בין גדולי האומה דסבירא להו אחרת ואף עשו מעשה (שהרי מאן דדריש מושמרת הוי איסור לאו או עשה להניח בזמן הפטור).
לעומת זאת דעה הפוטרת מן התפילין, הרי יודו שמאן דס"ל שבת ויו"ט זמן תפילין, בהכרח שעשו כן למעשה בחוה"מ. שהרי בשבת אף אם הניחו הוכרחו להניח בבית, ולא ברה"ר כמו בכל יום שהלכו כל היום בתפילין. אבל בחוה"מ שאין בה איסור הוצאה, בוודאי שהלכו רבי מאיר ורבי יהודה בפרהסיא כל היום בתפילין. נמצא שלשני הדיעות היו מאז זמן התנאים כאלו שהלכו בפרהסיא בתפילין בחוה"מ, וכאלו שהלכו בפרסיא בלא תפילין בחוה"מ.
כמו כן יש סברא פשוטה, לא יעלה על הדעת שביום מן הימים התעורר רבינו תם או הר"י בר ברוך לדון אם חוה"מ זמן תפילין. פשוט שאם ראו כולם אצל אבותיהם ורבותיהם כדבר פשוט לאיזה צד, לא הי' להם ספק בזה, ולא היו מביאים ראיות לכאן או לכאן. (הדבר ניכר ביותר אצל האור זרוע סימן תקפ"ט, שהזכיר שכבר כתב תשובה לחייב חוה"מ בתפילין, אך כעת שינה דעתו מהנחה יסודית וס"ל שאכן חוה"מ אסור במלאכה מדאורייתא, וא"כ הרי נפל פיתא בבירא, אבל מצא כעת ראיות אחרות לחייב תפילין בחוה"מ. האם אין זה מורה שהדבר אצלו פשוט מכח המנהג הקדום במקומו להניח, וכל ספקו אינו אלא מחמת מנהג מקומות אחרים, ולכן אינו צריך אלא למצוא ראיה למסורת שלו, אם נופל ראיה ראשונה, אז יש למצואה אחרת).
אלא מאי, היו שני מנהגים הפכיים בישראל, היו כאלו (בבל, ספרד, צרפת ופרבינציא) שלא הניחו כלל, והיו כאלו (אשכנז) שהניחו בברכה. נהרא נהרא ופשטיה. כך נמשך שנים רבות, עד שהחלו לפגוש אלו את אלו. בני צרפת פגשו את בני אשכנז, והחלה מבוכה, מה קורה, האם האשכנזים מברכים ברכה לבטלה, או הצרפתים מחסירים מצות תפילין ט' ימים בשנה. החלו אלו להביא ראיות להבנתם, ואלו להיפוך, התחילה פשרה מחמירה להתפשט, להניח בלא ברכה. וכך התפשט והתפשט, עד שכל העולם נמצאה במבוכה זו, ובדרך כלל הפשרה המחמירה גברה יותר ויותר, כרגיל במקרים אלו. בסופו של דבר עם התגלות הזוהר, כבשה דעת ספרד שוב את מקומה בספרד, ודעת אשכנז שוב את מקומה באשכנז לבד (מסיבה פשוטה, האשכנזים תמיד נשארו על עמדם, וברכו בחוה"מ, כך שהרגש השכנוע היתה גדולה אצלם שכן היא הדין, שהרי עושים מעשה בתוקף, ולכן לא התרשמו מהזוהר. לעומת זאת הספרדים, כיון שלא ברכו הרי נשאר הדבר כמסופק, וממילא בהגלות צד נוסף המכריע שלא להניח, חזרו שלא ללבוש כלל. וכמובן יש סברא שעם ריבוי הזמן, עדיין ידעו שכן היה מנהג המקורי, ולכן חזרו אליה, משא"כ בני אשכנז שזו היתה מנהגם המקורי).
(במאמר המוסגר: נוכל לשער הפאניקה ששררה בספרד, כאשר התיישב הרא"ש בטולידה, והתקבל במלוא הדרו, ופתאום ביום ראשון של חוה"מ מגיע לביהמ"ד עם כיס התפילין, ובאמצע ברכות השחר לפני עוטר ישראל בתפארה, מתלבש תפילין ומברך עליהם!! ונוסיף עוד, לפי הסברא שהרא"ש הגיע לספרד בראשונה לברצלונה ושהה שם אצל הרא"ש, ולפי הסברא ששהותו בברצלונה היתה בחג הסוכות (אכמ"ל בכל זה), מקום שעדיין לא היה נשמע רעיון כזה, עד שבן המקום בעל הנימוקי יוסף במו"ק רואה את אי-הנחת תפילין בחוה"מ כהמשך פשוט להא דשויו"ט לאו זמן תפילין, והרשב"א מקבל בזרועות פתוחות להרא"ש ומעריצו כערכו, והאורח החדש הגדול הזה ביום שלישי לביאתו, ראשון דחוה"מ סוכות מברך על תפילין בביהכ"נ!).
הגם אומנם אנו מבינים שאחר סגירת השו"ע כפסק אחרון, והתגבשות הצדדים בין אשכנז לספרד, היתה רתיעה מובנת כשבאו אחרים תוך הקהלה ושינו מנהגם, אם מטעמי קבלה או הלכה לא משנה. וגם מובן שבמקרים אלו קנטרו זה את זה, הראשון טען על השני שאינו מניח תפילין כדין הרמ"א, והשני טען לעומתו שלפי הזוהר זה מחייב מיתה, וכמובן התאמצו אלו ואלו להוכיח שכן הוא ההלכה בלי צד או צדדים אחרים. וברוח זה נתחברו ספרים כל אחד לדרכו פונה.
אך כהיום, כשוך הרוחות, ובהתגלות הרבה חיבורים מדורות הראשונים שלא היו בהישג יד האחרונים במשך הדורות, אפשר שוב לראות הדברים בראוות הראשונים, שנהרא נהרא ופשטיה, ואין שום ענין או צורך לכפות דעה אחת על פני דעות אחרות.
כל שכן וקל וחומר שאין מקום לכפות דעתנו על דעת הראשונים.
אם יש עדות ישירה איש מפי איש על רבינו תם שלא הניח תפילין בחוה"מ, יהיה זה מרבינו פרץ או מתלמיד רבינו פרץ, ואנו מקבלים שדברים שסביבותיו ג"כ נכונים, רבינו אלחנן אכן לא הניח, רבינו יחיאל מפאריס העד ג"כ לא הניח, יש לנו שאלה על הר"י הזקן אבל אפשר לפותרו בקלות ולומר שהר"י הנזכר בראשונים המחייב הוא ר"י הבחור או אולי ר"י בר ברוך כמפורש בסמ"ג, אז איך נבטל עדות שכזו על רבינו תם? רק בשביל שאינה תואמת עם המסקנא המוכתבת מראש שכל ישראל הניחו תפילין זולת בספרד? (כאשר בין כך יש בקיאים בסברא זו, מאחר שבהכרח רבינו יחיאל מפאריס ורבי אלחנן, שניהם צרפתים לא הניחו תפילין בחוה"מ. וכפי הזכור מן הסתם, הרא"ש בהדגישו מעלת מסורת אשכנז כולל צרפת עמה).
ובכלל דעת גאוני בבל שלא להניח בחוה"מ, הן מתוך התשובות הנדפסות, הן מתוך קביעות רובם (כולל רע"ג) שלמדים פטור שויו"ט מושמרת (שלדברי הרא"ש עצמו זה כולל חוה"מ), והרי "הגאונים קבלו מרבנן סבוראי ורבנן סבוראי מרבנן אמוראי ובישיבתן על כסא של רב אשי הן יושבים ובבהכ"נ שלו היו מתפללין" (כדברי הרא"ש פ"ד דר"ה בשם הרמב"ן). וא"כ אם לדין, רואין אנו שמנהג בעלי התלמוד שלא להניח תפילין בחוה"מ. ועוד נוסיף לזה המנהג הפשוט בפרובינציא, מה שמשתקף בתשובות הר"א אב"ד בעל ספר האשכול (שבפשיטות לא כלל יו"ט שני של פסח וסוכות בכלל הימים שבטלים מתפילין משום זילותא דיו"ט שני), ברבינו יהונתן (שבמו"ק בענין כתיבת תפילין בחוה"מ הביא בפשיטות הא דשויו"ט לאו זמן תפילין ולא הוצרך אפילו להוסיף שה"ה לחוה"מ, כלומר שדבר פשוט הוא), רבינו מנוח (שמעיד שכן מנהג כל רבני הארץ הזאת). כל אלו מוכיחים שאם באנו לדין, כלומר גר שנתגייר היום ושואל מה עליו לעשות, היתה הסברא נותנת שלא יניח. אך שוב אין זאת אומרת לבטל מנהג אשכנז, כמו שלא באנו לבטל מנהג אשכנז על מיעוך ומשמוש הסירכות, הגם שאינו על פי פשטות התלמוד וכנגד דעת גאוני בבל וראשוני ספרד. אך לבני אשכנז נימא נהרא נהרא ופשטיה, ויש להם להמשיך במנהג אבותיהם. אך אלו שכבר שינו ממנהג אבותיהם בתר דשניוה חסידאי, אם הוי שינוי החזור לברייתו, בזה כבר יש לתהות הרבה, ושייך הדבר למורי הוראה (ודוגמתה בקידוש בביהכ"נ, שלדעת המחבר יש לבטלה, והמג"א הזהיר שלא לבטל מחמת שנהגו כן גדולי עולם, אך לא נתבאר באופן שאכן נתבטלה אם יחזירו למנהגם או שאז טוב יותר להשאר כדעת המחבר. ואין זה שייך לשאלת חזרה ל"נוסח" אשכנז בתפלה, אלא להכרעות אשכנז בהלכה).
ובכלליות אציין עוד, שרשימת פוסקים לפעמים חוטאת אל המטרה. כי לדוגמא מניית הטור והרא"ש בשנים אין לה מקום, כיון שבעיקרון הם דיעה אחת. מה גם שאף בין המניחים יש כאלו שדבריהם מוכיחים שהמנהג הקדום היתה שלא להניח, כדוגמת רבינו מנוח המצדד בהנחה בלי ברכה, אך מדגיש שכל רבני הארץ הזאת אין מניחים.
מה גם שלפעמים מדייקים בפרטים ולא בכללים. לדוגמא, הטיעון שהוזכר לעיל על תשובת הגאונים שערי תשובה שלדעת החוקרים היא מזוייפת (לא נעסוק כרגע בזה מסיבות מובנות - כי הסיבה הנפך למסובב ואכמ"ל), אך הרי תשובה זו כמעט כצורתה הוזכרה בספר העיטור (בשינוי מזערי "אין להניח" במקום "אסור להניח", שלא רק לשונית אין בה נ"מ, אלא שמאחר שהגאונים למדו מ"ושמרת" הרי זה איסור עשה או לאו כמבואר בגמרא). גם הראיה מהמאירי לא מוכרחת, כי המאירי מדבר בסגנון נייטרלי לגמרי. בצד הכי טוב אין הוא מוסר כיצד הוא עצמו נוהג (ואפילו לא מנהג מקומו פרובינציא, רק מנהג ספרד נגד מנהג צרפת), רק מציע פשרה שיכולה להועיל, אבל לא קובע אם פשרה זו מחייבת. בצד הגרוע יתכן שכאשר המאירי מוסיף "אני מעולם לא הנחתים" חוזר על חוה"מ ולא (רק) על ט"ב.
אשר על כן נראה שהדרך הנכונה להתחקות אחר שורשי המנהגים בזה, אינה בהתמקדות על שמות האישים, אלא במנהגי ארצות כלליים. איך נהגו בצרפת בכל תקופה מתחילת ימי הראשונים עד שנת ר' לאלף השישי, איך בפרובינציא, איך באשכנז, איך בספרד, ואיך בבבל, וכמובן איך באיטליה.
עכ"פ דוגמאות כאלו, מורים שבעיית הדיון בזה היא החד-צדדיות, שבאמת היתה לה מקום לפני מאה שנה הן מחמת חילוקי הדעות הן מחמת חוסר הידע בכתבי הראשונים (אז לא נדפס לא רבינו מנוח על הלכות תפלין, ולא רבינו יהונתן על מו"ק, ואף לא תוס' רבינו פרץ על עירובין, ובוודאי לא פי' רבי ישמעאל בן חכמון, ועוד. וחמשים שנה לפני זה אף לא ספר העיטור ותשובות הגאונים ועוד). אבל בימינו דיון כזה וספר בסוג זה אינה רק תוספת מלל בלי תועלת הלכתי.
הגם אומנם שעל המחבר עצמו אין לי תרעומת, רואה אני אותו כעומד בתוך פולמוס, מרגיש עצמו כמייצג זן נכחד, מסורת אשכנז הקדומה. בתור שכזה הוא מתפלמס בדיוק כמו שהתפלמסו לפני מאה,מאתיים, ושלש מאות שנה על דברים אלו וכאלו. ובכלל, זכותו של כל מחבר - ובוודאי מחבר הידוע בביקיאותו המבהילה כזה - להו"ל ספר בסגנון שלו, כל זמן שאין בה הטעיות מכוונות. ביקורת ספרים במקרים כאלו לא אמורה להיות ביקורת על המחבר וסגנון עבודתו, ולא ביקורת המבטלת את דעת המחבר ואישיותו. זה ביקורת לקוני וקוראי הספר, שידעו שהגם שאין זה ח"ו כספר שאינו מוגה שאסור להשהותו, אבל עכ"פ זה בגדר ספר חד-צדדי, ש"כבדהו וחשדהו", כל מקור ומ"מ צריך בדיקה לגופו לפני שמקבלים אותה כעובדא.
יש צורך להבהיר נקודה נוספת, דעת הזוהר והמקובלים. משום מה הונח כאילו הזוהר התמקד באיסור הנחת תפילין בחוה"מ, ובהדגשת חומרתה. אך אין הדבר כן, אין בזוהר "דרוש איסור הנחת תפילין בחוה"מ". הזוהר מדבר בכלליות על הנחת תפילין בשבת ויום טוב, ומתחיל ביום טוב, ומבאר בתוך הדברים שה"ה לחוה"מ, כי יו"ט היא אות בבחינת תפילין של ראש, וחוה"מ בבחינת תפילין של ראש, וענינו של חוה"מ לגבי יו"ט כענינה של לבנה שמקבלת השפעתה מהחמה, ודינה כיו"ט באיסור מלאכה, ובחיוב שמחה, ובאיסור הנחת תפילין. ומבאר הזוהר שאסור להניח תפילין ביו"ט - וה"ה בחוה"מ, משום שכיון שהיום עצמו אות שהניח הקב"ה כענין התפילין, אין להניח אות אחר דהוי זלזול באות שקבע הקב"ה. והזוהר ממשיך שזה לענין יו"ט ולענין חוה"מ, שהראשון דומה לתש"ר והשני לתש"י, וכש"כ לענין שבת הכולל שניהם, שבלילה כענין תש"י, וביום השבת כענין תש"ר. זהו תוכן הזוהר הנוגע לעניננו. והדברים ברורים שאין ההדגשה בחוה"מ כלל, רק עיקר ההדגשה בענינה של אי-הנחת תפילין בשויו"ט, ויש בזה איסור מוסרי, דחיית חותם המלך בשביל חותם בשר ודם. (הגם שבזוהר עם פירוש הסולם יש כותרת "מאמר אסור להניח תפלין בחוה"מ", אך אין כותרת זו משקף רק פרט אחד מהמאמר, שעיקרה בענין תפלין ביו"ט, ורק מוסיף שחוה"מ שייך ליו"ט). נקודה זו די ליקח בפרופורציה איזכור או אי-איזכור דברי הזוהר בענין תפילין בחוה"מ, ודי בזה.
נסיים בכי טוב. שיה"ר שחפצו ופעלו של המחבר שליט"א יפעלו פעולה לטובה, לעורר את תודעת הציבור לעושרם ועוצמתם של מנהגי אשכנז, בתפלה ובמנהג, ואפילו אם לא לקבל מנהגי אשכנז בפועל (כנ"ל שלפעמים זה שאלה הלכתית הצריכה הכרעת חכם), אך ההערכה לגודל מעלתם של מנהגים אלו, גודלם ותוקף חיל גדולי עולם ההרים הרמים אשר נהגו בהם, ועושר המקורות ויחס הקבלה מדור דור נהר אשר לא יכזבו מימיו, וחלקם הגדול בהתהוות מנהגי המקומות, יוכר ויובן, יכירו וידעו כולם תוקף "המסורת שלנו וקבלת אבותינו ז"ל חכמי אשכנז שהיתה התורה ירושה להם מאבותיהם מימות החורבן" (כדברי הרא"ש בתשובתו בענין החסידה), עד נזכה לראות בשמחתן של ישראל, נהרות ימחאו כף יחד הרים ירננו.

[משולש]

אני חייב לציין קודם כל שהתגובות האחרונות מצטיינות בסגנונן המכובד והראוי כיאה לבית מדרש. אני מודה לכותבים הנכבדים על תגובותיהם והערותיהם הבונות.

אני מסתפק אם יש צורך לענות או לא, שהרי כמה כותבים העירו עלי לעיל ש"לכל טענה יש לי תשובה" שזהו מעשה אשר לא יעשה. (מזכיר לי בילדותי כמה פעמים "חטפתי" צעקות, וכשביקשתי להסביר את עצמי היתה התשובה "אל תענה לי!!!")

אולי אדחה את התשובה בכמה ימים ואולי אז ימחלו לי הכותבים הנכבדים על שאני "מעז" לענות לשאלותיהם.