דינים שלא מופיעים במסכת המקורית

[אבי'ב]

שאלה קיד, האם חייב על בישול בחמי טבריא בשבת - לכאורה מפורש בשבת מ: שפטור אלא שחייב מכת מרדות.

[ביקורת תהיה]

קרוב לענין: ההלכה שאיסור שחיטת אותו ואת בנו אינו נוהג בחיה ובעוף אינה שנויה במסכת חולין לא במשנה ולא בברייתא, אלא מוזכרת בגמרא אגב דיון במחלוקת רבי אליעזר וחכמים בענין כוי. הרי"ף מביא הלכה זו מברייתא שבתורת כהנים.

[פלוריש]

במבחן של הגרח"ק שהובא כאן יש דילוג משאלה שצט לשאלה תא, אולם לאחר השוואה לספר של ר"ג הוניגסברג לא חסרה כאן אף שאלה אלא המיספור קפץ

[מיללער]

שני דיני כתובה שאינם מופיעים במסכת כתובות (ולא נזכרו במבחן הגרח"ק)

א. כתובה מאימתי הוא משמטת
ב. כתובה שנכתב ביום ונחתם בלילה

(שניהם בגיטין יח.)

מהלכות שבת שלא נזכר במסכת שבת:
המעביר דיו ע"ג סיקרא או להיפך אי חייב משום מוחק או כותב (שם יט.) - הגם שבמשנה שבת קד: נזכר שכתב ע"ג כתב לא מיקרי כותב ופטור, לא הובא בגמרא האופנים שאפי' כתב ע"ג כתב חייב משום כותב.

[אותה אבקש]

איש ספר כתב:
יש תח"י מבחן שעשה הגר"ח קנייבסקי לזוגא דרבנן שעמדו אצלו בכור המבחן על כל הש"ס, בסגנון זה של ממרחק יביא לחמו. היינו על כל מסכת ומסכת כמה שאלות של דיני המסכת המבוארים במקום אחר ולא במסכת.

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... it=#p22910

בבוחן של מרן שליט"א:
מסכת ברכות
ד) קודם שבח ואח"כ שאלת צרכיו או להיפך.
מפורש להדיא במסכת ברכות לא. - 'יכול ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל כבר מפורש על ידי שלמה שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה תפלה זו בקשה',
רד"ה רנה זו תפילה: של שבח, רד"ה בקשה: שאלת צרכיו.
וכן בדף לב. לעולם יסדר שבחו של מקום ואח"כ יתפלל.

ו) הכניס ידיו לביה"כ אם מותר בד"ת.
לכאורה כוונתו כשעדיין ידיו בביה"כ וא"כ מפורש להדיא בדף כה. [ואכן נמצא אף ביומא דף ל.].
ושמא לא התכוון לזה אלא למימרא אחרת.

ט) אם מותר להתפלל על מעשי נסים.
להדיא בברכות [נד.] ס. הרי"ז תפילת שוא ואולי כוונתו למעשה דארבי - תענית כד: [ובאותו עמוד מעשה דרבא שהטריח כלפי שמיא ע"ש].

[מיללער]

בבא בתרא כ: מחלוקת רב ושמואל אי עושין מחיצה ממלח ורבב, רב פפא מחלק בין מלח אסטרוקינות למלח סדומית, ורבה מחדש עושה אדם שני ציבורי מלח ומניח עליהם קורה שהמלח מעמיד את הקורה והקורה מעמדת את המלח.

כל הדיון הזה לא נזכרה במסכתא העיקרית מסכת עירובין, וראה זה לפלא שגם לא נזכרו הדינים ברמב"ם הל' שבת וטוש"ע הל' שבת, ולא עוד אלא שבציוני עין משפט נר מצוה ציינו הפרקים והסימנים בה היו הדינים אלו אמורים להימצא ברמב"ם ושו"ע וסיימו "השמיטו הא דמלח ורבב" עיי"ש

עוד דין מהלכות עירובין שלא נמצא במסכת עירובין - ולא ראיתי שנזכר במבחן הגר"ח.

בגיטין סה: האומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות בגרוגרות ועירב לו בתמרים וכו' ובהמשך שם על האומר לשליח לערב בשובך ועירב במגדל - לא נמצא במסכת עירובין. הרמב"ם (הל' עירובין פרק ו' הכ"ג) וכן בטוש"ע הובאו הדינים (אורח חיים סי' ת"ט ס"י).

[מיללער]

בעדות אשה לומר מת בעלה הקילו רבנן והאמינו אף פסולי עדות ועד אחד וכו' דינים אלו עיקרן במסכת יבמות.

מה שלא נמצא שם, הוא שאף אלם שאינו יכול להגיד ופסול להעיד מתוך הכתב מדין מפיהם ולא מפי כתבם, אבל בעדות אשה כשר אם העיד מתוך הכתב. (גיטין עא. ועי' בר"ן שבירושלמי יבמות אכן הובא דין זה עיי"ש)


(לכאורה אין זה חידוש יותר מנאמנות קרוב או פסול או עד אחד, אבל עכ"ז הוא פרט נוסף מדין נאמנות בעדות אשה, הובא ברמב"ם הל' עדות פ"ט הי"א)

[י. אברהם]

(מכאן אפשר ללמוד למקום אחר)

בבא קמא קח, א
תבעוהו בעלים לשומר ונשבע ושילם והוכר הגנב כפל למי, אביי אמר לבעל הפקדון רבא אמר למי שהפקדון אצלו

שטמ''ק ב''ק קח, א.PNG (8.9 KiB) נצפה 3391 פעמים

[ישורון250]

יבמה הולכת אחר היבם לחליצה - לא נזכר במסכת יבמות, והוא בסנהדרין ל"א: והובא ברי"ף ורא"ש פרק מצות חליצה

[פולסברג]

כיפה של צמר בראש כה''ג - חולין קל''ח

[מיללער]

ת"ר סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת, ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת, ומעבירין כלי ע"ג העין בשבת אמר רשב"ג בד"א בכלי הניטל אבל בכלי שאינו ניטל אסור, ואין שואלין בדבר שדים בשבת ר' יוסי אומר אף בחול אסור.

ברייתא ורוב דיניה לא נזכרו במסכת שבת אלא בסנהדרין דף קא. - אינה מופיע במבחן הגר"ח.

[עזריאל ברגר]

קרוב לענין: ההלכה שאיסור שחיטת אותו ואת בנו אינו נוהג בחיה ובעוף אינה שנויה במסכת חולין לא במשנה ולא בברייתא, אלא מוזכרת בגמרא אגב דיון במחלוקת רבי אליעזר וחכמים בענין כוי. הרי"ף מביא הלכה זו מברייתא שבתורת כהנים.

אין דרך המשנה לכתוב דברים המפורשים בפסוק, וקרא קאמר "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", והיכי תיסק אדעתין דנוהג בחיה או בעוף?!

[במסתרים]

אין דרך המשנה לכתוב דברים המפורשים בפסוק

יש להעיר קצת מהמשנה ר"פ כיסוי הדם "ונוהג בחיה ובעוף", ושם פ"ח מ"ו "וחלב אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד".

והיכי תיסק אדעתין דנוהג בחיה או בעוף?!

עיין במשנה ב"ק סוף פ"ה

[עזריאל ברגר]

והיכי תיסק אדעתין דנוהג בחיה או בעוף?!

עיין במשנה ב"ק סוף פ"ה

צודק.
ואם כן - ניתן לומר שכאן שנה לנו רבי שאין אותו ואת בנו נוהג בחיה ובעוף (ממה שלא מנהו במשנה זו), ומצאנו עוד ענין של ד"ת שאינו מוזכר במקומו ונרמז במקום אחר.

[מיללער]

הנה המבחן כולו

יומא
קנא) איך מערבין ביוה"כ הא לא חזי לאכילה.
קנב) אם יש איסור תחומין ביוה"כ
קנג) אם יש איסור הוצאה ביוה"כ
קנד) אם יש איסור מוקצה ביוה"כ
קנה) עשה מלאכה בשבת שחל ביו"כ אם חייב שתים.
קנו) פר ושעיר של יו"כ שהזה מדמן על הבדים והוציאן להיכל והכניסן אם נפסלין
קנז) אם עלתה לו יבלת באצבע אם יכול לטבול היבלת בדם ולהזות בה
קנח) אם שיריים הפנימיים מעכבין
קנט) מהו לצאת באנפיליא של עור ביו"כ
קס) הבא על אשתו ביו"כ אם הולד יהא רשע

הדיון על עירוב והוצאה ביוה"כ נידונה במסכת יומא דף סו: בדברי רפרם הידועים שאין עירוב והוצאה ליוה"כ וצ"ע על כוונת הגר"ח - ואולי כוונתו למסקנת דברי הגמרא בכריתות יד. על דברי רפרם "דרפרם בדותא היא" שלא נזכרה במסכת יומא כמו שהעירו רבותינו בעלי התוס' ביומא ובכריתות ובתוס' כריתות כתבו על זה "ורגילות הוא דדברי תורה עניים הם במקומם ועשירים במקו"א"

ובהיותי בזה אמרתי לציין מה שכתב בשאגת אריה (סימן ע') על דברי התוס' בזה בחריפות יתירה: ומי יתן שהיה מראין לנו רבותינו אפי' מקום אחד שהגמרא מייתי דברי איזה אמורא במקום אחד בסתם ובמקום מייתי לי' ודחי ליה בב' ידים כהך דהכא, ולא עוד אלא שבמקומן במס' יומא לא דחי ליה וכו'

-

ובענין מה שהביא הגר"ח כאן דיני פר ושעי של יוה"כ - לפענ"ד עיקר המסכתא הוא זבחים ושם נידונו וכמו שהרמב"ם מביא הל' עבודת יוה"כ בספר עבודה ולא בזמנים.