שרשי מנהגי אשכנז - הנחת תפילין בחול המועד

מראה כהנים · הודעהעל ידי **מראה כהנים** » ד' מרץ 28, 2018 3:14 pm

בהמשך למה שהעלה 'משולש' והציע 'בברכה המשולשת' באשכול ספרים חדשים

ספרו המרתק של הרב בנימין שלמה המבורגר - מכון מורשת אשכנז

רצוף בזה המפתחות ודפי דוגמה

קישור לדף הספר באתר מכון מורשת אשכנז
http://www.moreshesashkenaz.org/shorshei/94-shorshei

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ד' מרץ 28, 2018 10:18 pm

viewtopic.php?p=263757#p263757

קרית מלך · הודעהעל ידי **קרית מלך** » ה' מרץ 29, 2018 1:27 am

ראיתי את הספר והוא מדהים בהיקפו.

מראה כהנים · הודעהעל ידי **מראה כהנים** » א' אפריל 01, 2018 5:27 pm

מתוך הספר: סיכום מקורות נימוקי האשכנזים לחיוב הנחת תפילין בחול המועד ודלא כמובא מזוהר

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ג' אפריל 03, 2018 12:19 pm

טענה מעניינת שהובאה שם, שכל האשכנזים שאינם מניחים תפילין כאן בא"י זה כהמשך לגר"א או לחסידים. והרי לדעת הנ"ל אין שום חשש 'לא תתגודדו' בקיום מניין של אינם מניחים במקומות שנהגו להניח. וכ"ש שיסכימו שבא"י שיש את כל המנהגים בוודאי מותר לכתחילה לעשות מניין שמניחים.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ג' אפריל 03, 2018 12:40 pm

מעניין גם הסקירה ההסטורית של הישוב האשכנזי בארץ ישראל לאורך הדורות,

בניגוד למה שנתפס בטעות כאילו א"י היא אתרא דספרדים, והאשכנזים הראשונים כאן היו תלמידי הגר"א ובעש"ט. הרי שהמציאות הפוכה לגמרי:

האשכנזים עלו בהמוניהם לארץ מאות שנים לפני הספרדים (שהגיעו לכאן רק בסביבות זמן גירוש ספרד). והקימו כאן קהילות גדולות וחשובות, עם ישיבות וגדולי תורה וכו'. ועד גירוש ספרד הם נחשבו לקהילה המרכזית בארץ. (בעיקר בירושלים ובצפת, אך גם בערים נוספות)
וגם לאחר גירוש ספרד כשהגיעו מספר גדול של ספרדים לארץ והנהיגו בה את מנהגיהם ביחד עם המוסתערבים המקומיים, עדיין קהילות אשכנז החזיקו קהילות נפרדות לחלוטין שבהם נהגו כל מנהגי אשכנז כולל הנחת תפילין בחול המועד כמובן.

הקהילה האשכנזית בירושלים נחרבה בשנת תפ"א בעקבות החבורה השבתאית של ר''י חסיד וחיים מלאך שנכנסו לחובות גדולים וגרמו לגירוש מוחלט ולאיסור כניסת אשכנזי לירושלים. (וכמאה שנה לאחר מכן הגיעו תלמידי הגר"א ויסדוהו).

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אפריל 05, 2018 12:20 pm

חברנו הרב משה שוחט שליט"א הואיל לחלוק עם חברי מדרשנו את התרשמותו האישית מהספר.

=========================================================

המאמר ניתן גם בגי' Pdf

מאמר ביקורת, שרשי מנהג אשכנז על תפילין בחול המועד.pdf: (84.65 KiB) הורד 968 פעמים

שרשי מנהג אשכנז, כרך חמישי: הנחת תפילין בחול המועד. הרב בנימין שלמה המבורגר, מכון מורשת אשכנז, בני ברק תשע"ח. 917 עמ'.
משה שוחט | פסח תשע"ח

מהרגע בו רכשתי את הספר, התקשיתי להניחו מידי. הספר המשובח תרם לי רבות לשמחת החג. כדרכו של המחבר בספריו, גם ספר זה הִנו מפעים בהיקפו ובדיוקו, מחכים ואף מרתק ביותר. כמו במקרים רבים, שמו של הספר אינו מעיד על היקפו והוא טומן בחובו סוגיות חשובות רבות שלדעתי חשיבותן גדולה מנושא הספר, אך נראה שלדעת המחבר הנושא של הנחת תפילין בחול המועד חשוב יותר מכל הסוגיות שבדרך, כגון מעמדו ומקורו של הזוהר במשנתם של עשרות מאורי הדורות (עמ' 530 וסביבתו); הרחבה מפליאה בהגחכת המושג 'מנהג ארץ ישראל' או 'מנהג ירושלים' [ואי אפשר שלא לחייך למקרא דיונו שמא המייסד האמתי של 'מנהג ירושלים' הוא דוד המלך, או לחילופין "מנהגי ירושלים אמתיים" הם י"ד הדברים שמנה הרמב"ם שנאמרו בירושלים (אין מלינין בה את המת וכו'), שרובם אינם מקוימים בזמן הזה (עמ' 751–752)]; סקירה נרחבת אודות הכחדת הספרדים את אורח חייהם של ה'מוסתערבים'; הרחבה גדולה בחיבת ארץ ישראל בקרב גדולי האומה בכל הדורות, כמו גם סיפורם של כל העליות לארץ והניסיונות שלא צלחו ועוד עניינים רבים המסתעפים מנושא חשוב זה (עמ' 772 ואילך).

חשוב גם לציין לשתי הסתעפויות חשובות ביותר אשר חולקות פרקים לעצמן: "ברכה על תפילין בחול המועד" (עמ' 588–674!), בנושא זה דן יפה המחבר בסוגיות חשובות כמו ברכה על ספק מצוה ואיסור 'בל תוסיף', או התניות שונות בשעת הברכה, פתרונות שונים כמו ברכה בלחש או בהרהור; "'לא תתגודדו' בתפילין בחול המועד" (עמ' 675–750), בנושא זה מרחיב המחבר בגדרי איסור 'לא תתגודדו' ומשמעותו בדורנו כאשר "באה עירבוביה בקהילות העולם", מה שגרר שאיסור זה כמעט ונתרוקן מתוכנו בנוגע לנידון שלנו.
בתוך הדברים הובאה הערת אגב ארוכה (עמ' 443 הערה 331) להשיב על דבריו של רד"צ הילמן (ובעילום שמו) נגד המחבר שהופיעו ב'קונטרס "אמת לדוד" [ב]' (ישורון, כה [תשע"ה], עמ' תריט), ולכאורה היה ראוי לחלוק לה מאמר נפרד באותה בימה.

לאור חביבות וחשיבות הספר בעיניי, אני מרשה לעצמי להביע התרשמות אישית – בלתי מקצועית – מקריאת הספר. מאחר ואיני מצוי בסוגיה ואף לא התעמקתי דיו בספר, יש לקחת את דבריי בעירבון מוגבל.

הספר אומר בעצם אמירה אחת, אך מאמירה זו עולות ומשתרגות ארבע מגמות שונות: א. להעמיד את הדברים על דיוקם ואולי לשכנע את כל העולם בחובת הנחת תפילין בחול המועד; ב. למטה מכך, לשכנע לכל הפחות את אלו שבמושבם בחו"ל הניחו תפילין וכאן בארץ "נטשו" את ההנחה מחמת טעות; ג. לשכנע את הלוחמים האגרסיביים במנהג ההנחה למען ירפו ידיהם מאותם השרידים שעדיין "מחבבים" את התפילין (כך במקור, ראה להלן); ד. לחזק את ידי המניחים כאן בארץ ישראל, לבל יחתו וייראו מהתעמולה הסביבתית.

אמת כי המחבר הנו חוקר מדרגה ראשונה, דייקן ולמדן, אך שלא כדרך החוקרים הכותבים בקרירות ובניטרליות גמורה, המחבר חי היטב את הדברים, ומחובר הוא לעצמיותם עד עמקי נשמתו, משכך, הוא אינו יכול להישאר שליו לנוכח הממצאים והוא לא נותן לקורא לשכוח לאיזה צד הוא משתייך. זו אמנם מגמתיות, אך כזו השקופה דיה בשביל שתהיה כנה ואולי כשרה למהדרין. לא כל אפולוגטיקה הִנה בהכרח פסולה. או בלשון אחר, יותר משהספר בא לחקור את התמונה במלואה, בא הוא לספר את סיפור עמדתו של המחבר.
עם זאת, לא כל הקוראים מכירים את שיגו ושיחו של המחבר שהנו ירא שמים וישר דרך, וקורא מן השורה רוצה לקבל תמונה שקולה וניטרלית לחלוטין, כאשר רק כך הוא עשוי להשתכנע. לא כן כאשר נתקל הקורא במגמתיות הוא מתקשה ליישב את הדברים על לבו, ואולי אף חושד שהעלימו ממנו אי אלו פרטים. מאחר ואין ספק שהמחבר אינו מעמיד עצמו במקום פוסקי הדורות, במיוחד לאור העובדה ששאלת תפילין בחול המועד הִנה שאלה מוצקה שעומדת על תילה אלפי שנים, ואינה תלויה בחלזון שנמצא לפתע או בזן תרנגולים שהתגלה באקראי, נקל להבין לנפש הקורא הרוצה למול עיניו פריסה רחבה אך הוגנת של כל הנושא על כל צדדיו ודעותיו. הקורא עלול גם להיפגע מעט כאשר יגלה כי לא סומכים על שיקול דעתו ומנסים להוליך אותו יד ביד עד למטרה הרצויה.

משום כך אני סבור שהספר יכול בעיקרו להועיל למגמה ד' דלעיל, ואולי מעט למגמה ב', אך לא למגמה ג' ובוודאי שלא למגמה א'. ולכן, היה המחבר מיטיב עם ספרו אילו היה כובש כעסו והיה מתאמץ יותר להציג את כל הצדדים בצורה רגועה ושקולה. לאור האמור, המלה מגמתיות המופיעה במהלך דבריי, אל נא תתפרש כמילה שלילית, כי אם לכל היותר כביקורת על שגיאה פרקטית בתורת השכנוע.

מגמתיות אינה תמיד דבר הניתן להגדרה, ופעמים שהיא כעין רוח העולה מדפי הספר, ולמרות זאת ניתן להצביע על מספר נקודות הראויות לציון.
ובכן, אם נבחן את סגנון הספר, נחוש כי לא מעט מחלקיו כתובים בנימה זועמת מה, כביכול מתוך חוסר רוגע כלפי האחר. כך למשל, המינוח "נוטשי התפילין" מופיע בו לא פעם בווריאציות שונות, מונח שבוודאי עשוי לעורר קונוטציה שלילית כלפי הנוהגים שלא להניח (במילון מתפרשת נטישה כ"עזיבה, הפקרה" כמו "נטוש על פני האדמה" כהפקר שאין לו דורש, וראה רש"י עמוס ה ב: "כל דבר המושלך ומוטל ונופץ על השדה קורהו נטישה"). תחושה דומה עולה גם מהתבטאות של המחבר במקום אחר (עמ' 876) ש"בארץ ישראל מרובים הם היהודים המחבבים את מצות התפילין גם בחול המועד", נעשה כאומר שאלו ה"נוטשים" כביכול מתעבים חלילה את המצווה החביבה. נקל לשער כיצד היה מגיב המחבר לביטוי "מבזי המועדות" או "נוטשי קדושת המועדים" כלפי אלו המניחים תפילין.

נפתח ברשימת 54 "רבותינו הראשונים" שנהגו או הורו להניח (עמ' 89–102). "ראשון" מספר א' הוא ר"ש מויטרי, אך בדיקה קלה תגלה שמדובר באותו "ראשון" מאות ד' (עמ' 90), הלוא הוא רבי ברוך בעל ספר התרומה. ובכן, בסוף מחז"ו מהדו' הורביץ (עמ' 638 ואילך, הציטוט הוא מעמ' 643) מופיעים מספר סימנים שנכתב בראשם במפורש שהם מספר התרומה! מאחר ואין ספק שר"ש מויטרי לא העתיק מספר התרומה המאוחר לו בכמה עשרות שנים [ואף הורביץ שנשתבש בכך הופרך בתקופתו, ראה מבוא למחזו"ו מהד' גולדשמידט עמ' 44–45], אם כן בוודאי מדובר בהוספה של סופר כת"י לונדון ממנו הוציא הורביץ את מהדורת המחז"ו שלו, אשר צירף להעתקתו מן הגורן ומן היקב. וכפי שמתאר כבר ת"ש ('על כמה ענייני מחזור ויטרי', עלי ספר, יא [תשמ"ד], עמ' 89) את תופעת כדור השלג של המחזו"ו כאשר בכל דור ודור הלכו והוסיפו עליו תוספות שונות – "וכך הלך הספר הלוך והשתכלל גם במהלך המאה הי"ג, בעיקר ע"י תוספות מדבי ר' ברוך בעל ספר התרומה", וכפי שהיטיב מ"ח שמלצר (מחקרים בביבליוגרפיה יהודית ובפיוטי ימי הביניים, עמ' 180–181 הערה 17) להשתמש לגבי מחזו"ו בביטוי של אורבך כלפי התוספות: "יצירה ספרותית קולקטיבית" (וראה גם אורבך, בעלי התוספות, מהד' חמישית, א, עמ' 354).

אודות חשיבות ידיעת ההיסטוריה, ומן הסתם בכללה תארוך תקופות הראשונים והשתלשלות חיבוריהם, מגלה לנו המחבר עצמו במהלך הספר ידיעה חשובה ביותר (עמ' 772): "כה אמר רבי שמואל הלוי וואזנר בעל 'שבט הלוי' (תרע"ג–תשע"ה): 'רב שאינו יודע היסטוריה, איני יודע אם יכול להיות רב; צריך לדעת מי היה מחברו של ספר, מה הוא אמר, באיזה עידן הוא חי, מה רצה אז לשלול בהלכה, על מה ולמה יצא בחריפות נגד תופעה זו או אחרת, וכיוצא בזה; צריך להכיר את הרקע והנסיבות בהם הדברים נאמרו כדי להגיע למבט הנכון בהלכה ובדברי הפוסקים' (כך מסר מפי ה'שבט הלוי' הג"ר ישראל זושא הורביץ שליט"א בהספדו עליו ביום כ"ז בניסן תשע"ה, בבית המדרש 'שבט הלוי' בבית שמש)". בהיכרותי את ישרותו של המחבר, אני מעדיף להניח שהמחבר טעה כאן ולא שם לבו כי מדובר בתוספת מספר התרומה. מכל מקום הקורא צריך שיידע זאת.

נמשיך עם הרשימה. בעוד שהיה ידוע לי ששיטת ר"ת היא שלא להניח תפילין בחול המועד, חיפוש קצר בספר מגלה שדעת ר"ת מופיעה בתוך רשימת 54 הראשונים שהניחו (עמ' 89), ועיון נוסף יגלה את המשפט הקצרצר "ויש שהביאו שמועה הפוכה, ואינה מוסמכת". בהערה (336) מפרט המחבר כי המקור לכך שר"ת בעד ההנחה הוא ספר הנייר; עפ"י הרא"ש שחיזק את עמדתו להניח תפילין עפ"י דעת ר"ת שאיסור מלאכה בחוה"מ בדבר שאינו אבד הוא מדרבנן [כיצד מוכיח הדבר על דעת ר"ת? פלא!]; עפ"י גרסה בסמ"ג שאינה לפנינו של רבי רפאל יוסף טריוויס אב"ד סביוניטה. בהערה הבאה (337) מפרט המחבר מדוע השמועה הידועה אינה מוסמכת, ובכן מקורה הוא בתוס' רבינו פרץ שם נמסרה עדות על ר"ת ור"י שלא הניחו תפילין בחוה"מ, אך לדעת המחבר "קשה לסמוך עליה", והוא מפנה למקום אחר בספר (עמ' 57–59) שם הוא מרחיב בכך שתור"פ נכתבו בחלקן על ידי תלמידיו וכבר הראשונים פקפקו באמינותן, ובנוסף יש ראיות מראשונים בשם ר"פ שסותרות את מה שנכתב בשמו בתוספותיו. בנוסף, מפנה המחבר למקורות נוספים לפיהם דעת ר"ת לא להניח, הלוא הם 'זכר צדיק' לר' יוסף בן צדיק, ובשולי דברי ר"ת המובאים בתשובות פסקים ומנהגים למהר"ם מרוטנבורג שלדעת המחבר כנראה אינם מר"ת.

ננתח את אשר לפנינו. ספר הנייר, כל שידוע לנו לגביו הוא שמחברו אסף אל כליו מקורות רבים (מאחר ואיננו יודעים מיהו מחברו, לא נדע האם המקורות שהיו לפניו הם ברי סמכא והאם ידע כלל לברור את המקורות שלפניו!). אך לא זו בלבד, מדובר בהגהה על ספר הנייר, ומה בדבר מקור ההגהות? המחבר מצטט את דברי ר"ג אפפעל מהדיר "הנייר" במהדו' מכון ירושלים לפיהם "הגהות אלו מוחזקות שהן מהמחבר עצמו". עיון בדברי המהדיר מגלה שלמעשה הוא משתמש בלשון זהירה יותר: "ואפשר שאחדים [=מן ההגהות] הן מהמחבר עצמו, ביחוד המובאות מאת רבי' ברוך חיים שהיה כנראה רבו של המחבר" (ואף אודותיו אין לנו כל ידיעה!), ובהמשך – "ברור שרוב ההגהות בספר הנייר הן מיד אחר". אך מכל מקום לדידן אין כל משמעות האם יצאו ההגהות מפי החכם האנונימי שכתב את הספר עצמו או מאנונימי אחר.
להוכחה התמוהה מן הרא"ש אין צורך להזדקק, ונראה שגם המחבר לא התכוון להוכיח משם בנוגע לדעת ר"ת.

המקור השני אם כן הוא גרסת סמ"ג שהובאה אצל רבי רפאל יוסף טריוויס אב"ד סביוניטה (נפטר בערך בשנת שמ"ח), מחבר מאיטליה שחי כשלוש מאות וחמישים שנה אחרי הסמ"ג ואינו מבית מדרשו, ואף אין גרסתו מצויה בכל כתבי היד הרבים של הסמ"ג שלפנינו. ערך גרסה זו שווה לערך גרסת גמרא שתימצא בספר חידושים של מחבר בן זמנינו.
אלו מוצגים אצל המחבר כמקורות ברי סמכא להעמיד את דברי ר"ת. אך לעומת זאת, המקורות לפיהם ר"ת שולל הנחת תפילין, הם תוספות רבינו פרץ, וספר זכר צדיק אשר זוכים ל"טיפול מסור". על זה הראשון, חרף היותו מקור חשוב ביותר למרות של הפקפוקים, א"א לסמוך כי אולי קטע זה לא נכתב ע"י רבינו פרץ (ומדוע ייגרע חלקו של אנונימי זה ממיודענו האנונימי מספר הנייר?). וספר זכר צדיק שפעל בדור הגירוש וערכו לא פחות מחברו האיטלקי הנ"ל מוצג כספר "המאוחר במאתיים שנה" (–מתוספות רבינו פרץ) כשהמטרה היא כמובן להעמידו במקומו. כל קורא שאינו בעל עמדה חד-צדדית ישפוט להיפך או לכה"פ יניח את העניין בספק.

בנוסף, המחבר (בהערה שם) מבקש להכריע את השמועה גם מתוך כך שאילו היה ר"ת משוללי התפילין היו בעלי התוספות מזכירים זאת בספריהם השונים, וכאן הבן שואל – ואילו היה ר"ת ממחייבי ההנחה, האם לא מן הראוי היה שיוזכר זאת?

ועוד ברשימת הראשונים. כבר נוכחנו לראות כי המחבר הנו אנין טעם ביותר באשר לקבלת מקורות ל"קהיליית הראשונים", אך לפתע גיליתי באותה רשימת 54 "רבותינו הראשונים" כמה שמות יוצאי דופן, בוודאי פחות מרבינו פרץ ואפילו מתלמידיו. דוגמה המוכרת לי אישית (עמ' 98) היא דמותו של ר' ידידיה בר מרדכי מצרפת ששמו פורסם לראשונה במאמר שזכיתי לפרסם לאחרונה בקובץ 'מוריה', אך דא עקא שאין בידינו כל מידע אודות ריב"מ זה אשר אין אחד מהראשונים שהביאו ואין מקום להכניסו ברשימת "ראשונים" בהגדרה הסמכותית של המושג. כך גם לגבי ר' ברוך ש"ץ (עמ' 101) ששמו פורסם לאחרונה ע"י ידידי רי"י סטל במאמר ב'ישורון' וגם אודותיו לא ידועים לנו שום פרטים. ההחלטה לצרף לרשימת ראשונים דמויות שאינן מוכרות ממקורות מוסמכים ולהוציא ממנה מקורות מוכרים יותר להערת שוליים מפקפקת מעיקה מאוד.

וכך נוצרה לה רשימה של 54 ראשונים. בהמשך מציב המחבר לעומת רשימה זו, רשימה של 21 גאונים וראשונים הפוטרים או אוסרים להניח (עמ' 120–122) כשבכך הוא מאמץ בחום את דברי המשכנות יעקב שיש רוב לצד "שלנו" שאין להניח תפילין. שיטת "ספירת קולות" לא מקובלת במיוחד בבית מדרשנו. חשוב גם להבין כי באשכנז הרבו בכתיבה, ליקוט והעתקה, וכך הגיעו לידינו גם פנקסים ורשימות של צורבים צעירים ששיעור קומתם התורנית נמוך ומהם גם שלא שימשו כל צרכם, ואילו בקרב עדות אחרות מיעטו בכתיבה, וכך נוצר מצב שדעתם של גדולים בתורה וביראה כלל לא נמנית ברשימות שכאלו (ראה אצל ש' עמנואל, שברי לוחות, פרק ראשון).

אך לו יהי כן, ונצעד עם מתודת "ספירת הקולות", יש כאן כשל בעצם הספירה; רשימת ה-54 פותחת לפי סדר כרונולוגי בר"ש מויטרי, שהתברר כבר שהדברים מאוחרים לו, ממשיכה בר"ת המוכר לנו משכבר, ובהמשך הרשימה כאמור שמות לא כ"כ מוכרים, והרשימה מסתיימת בסיום תקופת הראשונים עם ר' יט"ל מילהויזן ועם מהרי"ל ובני דורו. לעומת זאת, בין 21 הפוטרים והאוסרים נמנים כמה גאונים, ראשונים מוכרים ברובם, כשהאחרון שבהם הוא הנמוקי יוסף, ואילו כמה וכמה מתקופת מגורשי ספרד והתקופה שלפניה (במקביל למהרי"ל באשכנז, המובאים בספר בעיקר בעמ' 149–153 [ראה את סיכום הדעות בעניין ה"קו" בין הראשונים לאחרונים במבואו של ר"י פלס למהרי"ל מהד' מכון ירושלים]) ששוללים את ההנחה, אינם זוכים כלל להיכלל ברשימה זו. ההיתכנות שאלו הושפעו מהזוהר אינה גרועה מההיתכנות שבצד השני הושפעו ממנהג מקומם או אבותיהם ורבותיהם.

לאורך כל הספר ניכר כי המחבר מחלק את עולם המסורת לשניים – אלו שצידדו בהנחת תפילין ואלו ששללו; את אלו הראשונים הוא מאמץ אל חיקו בחיבוק חם ואוהב, ואילו כלפי האחרונים הוא מגלה ריחוק, ולעתים אף חש צורך "לאזן" את המשקל שניתן לדבריהם במסורת ישראל.

כך, הגר"א שכמובן אין צורך להאריך בגדלותו, מקבל כאן "איזון מתקן", ראשית כל הוא מרבה להראות את השיבושים בהעתקת חיבורי הגר"א (עמ' 381–385), הקושי לרדת לעומק דעתו (עמ' 385–389), דחיית הגהת הגר"א על המשנה של תפילין לצורך המועד (עמ' 394–402), הניצחון המוראלי של החסידים בזכות הצטרפות הגר"א לביטול הנחת תפילין עד כדי שמחה לאיד (עמ' 430–436), העובדה שמנהגי הגר"א כלל לא פשטו בליטא – "חכמי ליטא ראו בגר"א תופעה פלאית, שפסקיו היחודיים והנהגותיו האישיות אינם מהווים דרך כבושה לרבים, ורק הוא עצמו מחמת גדולתו העצומה יכל לנהוג בדרכו המיוחדת" (עמ' 436–448) ועוד. אלו כולם דברים נכונים אך יש כאן עומס ארטילרי בהרחבה מופלגת שמגמתה ברורה ובין כה וכה מכבידה על הקורא ביותר.

לעומת ה"איזון" והנחת כבודם במקומם של הגר"א והבעש"ט שבעיני רוב העם הנם יחידי סגולה, ואין צורך להפליג בגדלותם, מעלה המחבר על נס את "שני עמודי העולם האשכנזים המובהקים... רבי עקיבא איגר ורבי משה סופר בעל 'חתם סופר'" שעמדו מולם "והגנו בתקיפות על מסורת אשכנז ובכללה על הנחת התפילין בחול המועד, והורו לצאן מרעיתם לילך בעקבות אבותיהם ולא ליטוש את נחלתם". מאמץ סמוי שנועד לחלק ציונים לגדולי הדורות ולתת "איזון נכון" לעמדתם.
לפסקה מכובדת זוכה ריא"מ בעל 'ארי נוהם' (עמ' 228–229) שכמצופה ממנו יוצא חוצץ נגד כל מה שקשור לזוהר. בלא שמץ של לצון ארשה לעצמי לספר כי הצטערתי על כך שריא"מ אינו מאלו השוללים את ההנחה, שכן אז היינו זוכים למחקר מקיף אודות מעלליו של האיש, וה"תשבחות" שעיטר הרמח"ל לראשו.

את חידושו של הגרי"ז שחיוב תפילין אינו תלוי בימים, הוא מאריך מאוד לסתור (עמ' 402–426), תוך שהוא מעטר את הדברים בכך ש"חוסר הודאות סביב הסברה המיוחסת לרב מבריסק, אופיינית לחוסר האחידות בשושלת בריסק בענין תפילין בחול המועד..." (עמ' 426 ואילך), התבטאות שמטרתה לחזק את הרושם שכל עמדת הגרי"ז לוטה בערפל ואין לתת לה משקל מיוחד. גם כאן, האריכות בסוגיה היא נפלאה ומשכנעת מבחינה לוגית, אך התבטאויות כאלו באות וזורות בוץ על כל המהלך המחושב.

בניגוד לידוע לנו, בא המחבר לחשוף כי החת"ס אינו אלא איש הלכה קר ומחושב והוא מתנגד נמרצות ל"השערה בדויה: ה'חתם סופר' חשש מהרפורמים" (עמ' 538), השערה של בעל 'הכתב והקבלה' והראי"ה קוק לגבי הוראת החת"ס שלא לקבל את הגהת הגר"א במסכת סופרים במה שנוגע לקריאת התורה, זאת עפ"י מקומות אחרים בהם כן קיבל את דעת הגר"א, ולמרות שלאחר מכן (עמ' 540) הוא מביא מקורות כי "אין ספק שבבית מדרשו [–של החת"ס] האמינו, בנוסף לכללי ההלכה המחייבים את המשך המסורת, שכל סטיה ממנהגי ישראל המקודשים יש בה פתיחת פרץ לרפורמים".

במקום אחד מתבטא המחבר בציניות כלפי הראי"ה קוק שתלה את צדדי המחלוקת בצורך או אי צורך בתיקון לנשמה [הנחת התפילין בחול המועד מיועדת לתיקון הנשמה], כשלדברי המחבר (עמ' 436) "אבחנה זו עולה ממנה שרוב רבותינו הראשונים... הוצרכו לתקן נשמות של האבודים מחלק לעולם הבא, אבל צאצאיהם תלמידי הבעש"ט והגר"א... אינם צריכים עוד לתקן..." כאשר ברור לכל שעננה של אגדה שנזרקת לחלל העולם אין דין הטיפול בה כדין הטיפול בדברי הלכה.
המחבר מצטט ראיון מעיתון הצֹפה שממנו עולה כי דעתו של ר' מרדכי אליהו שביטול הנחת תפילין בחוה"מ בארץ ישראל הוא "חלק מתהליך שמימי או מיסטי", תואמת את השקפתו הציונית-דתית שמדינת ישראל היא חלק מתהליך הגאולה (עמ' 766).

בכלל, כנאמן לדרכי יוצאי אשכנז, אוהב המחבר לדחות הסברים מיסטיים או רגשיים שונים, אך במקום אחר (עמ' 876 הערה 208) נלהב הוא מאירוע מרגש – בשם ר' יעקב מן רקובסקי – ובו פצועי מלחמה רבים שהגיעו לביה"ח הדסה בחוה"מ סוכות שלאחר מלחמת יום כיפורים התעקשו להניח תפילין בחול המועד למרות היותם "צברים", זאת בכדי להטיל אימה על אויבי ישראל וכדרשת חז"ל (ברכות ו ע"א) על הפסוק (דברים כח י) "וראו כל עמי הארץ... ויראו ממך". במחילה, התיזוז של המחבר בין ציניות לרגשנות מהווה סתירה מתודית, ולמעשה הוא מוכר כבר מהכרכים הקודמים של המחבר, גם בהם, לאחר אריכות רבה בביטול "מנהגים תפלים" שחדרו לציבור, והכל במהלך לוגי ומחושב, נהנה המחבר לרגש את הציבור ברוממות ורגשת הנהגת קהילת יוצאי אשכנז (כמו למשל באמירת 'תיקון ליל שבועות'). דומני שזו דרך לא ממש מוצלחת לשכנע את הקורא שבא זה מקרוב.

באותה מידה שתמה המחבר לא פעם כיצד נעלמו מעיני הראשונים והאחרונים כל מה שיודעים אלו המתנגדים להנחה, ניתן לבקש מענה מהמחבר הכיצד נעלמו כל דבריו מעיני הרב אלישיב שהורה שאסור לבני חו"ל לקיים מנין שיניחו בו תפילין בחול המועד או מעיני הרב אויערבך והרב קניבסקי שראו בזה דבר לא ראוי (עמ' 874–875).
הערה חריגה במעט. בנוגע לאלו שמחזיקים במנהג אבותיהם מאשכנז, מובא (עמ' 881–882) מכתבו של תלמיד ישיבת מיר שנלהב להעיד על הוראת ראש הישיבה רנ"צ פינקל שבני חו"ל רשאים להניח תפילין ב'עזרת נשים' של הישיבה כשהוא מסיים ש"זכינו לעשות כדברי הראש ישיבה...", אך יש טעם לפגם בכך שכותב המכתב עצמו אינו יוצא אשכנז או חו"ל אלא ירושלמי שורשי שסיפח את עצמו לקהילת יוצאי אשכנז המעטירה (עפ"י היכרות אישית).

ואקנח במספר הערות נקודתיות יותר:
כמו בנושאים רבים, משהגיע ה"גואל" וחיבר ספר על הנושא, אתה עומד משתומם מול היקפו של הנושא, מעודך לא חלמת כי מדובר בנושא כה רחב המצדיק כ-900 עמודים! למרות זאת, אני סבור שכרסו העבותה של הספר אינה מוצדקת. המחבר יכול היה לקצר בהרבה את הספר. ראשית, בהשמטת נושאים רבים, חשובים ככל שיהיו, אך יש גבול בכמה סמטאות יכול המחבר לבקר בדרך ליעד. בשביל להיות ממוקד וחד מטרה, ובעיקר בשביל שפשוט מאוד יקראו את הספר, יש לוותר ולהקריב לא מעט. אין שום צורך להקדיש 24 עמודים(!, 89–102) למניית 54 שמות ראשונים שצידדו בהנחת תפילין בחול המועד כאשר רובם ככולם משתמשים באותן שלוש מלים "הנחת" "תפילין" "מועד", פעמים אמנם שנצרכים לרשימות אנציקלופדיות שכאלו, אך לרוב יש בכך טעם לפגם והקורא מתעייף ומאבד עניין. וכך גם לגבי חמשה עמודים (246–250) המוקדשים להוכחה שהאר"י היה אשכנזי, נושא חשוב אך מה להרחבה בזה ולספר שלנו? ויתרה מזאת, יש לפקפק בכך שספר זה הוא המקום לביוגרפיה ארוכה של האר"י ור"ח ויטאל עד כדי הערת שוליים חשובה (עמ' 280 הערה 193) בה מביא המחבר דברי ידידי ר"י זייבלד המזהה את צמחי החרוסת של האר"י, ורק לאחר 51 עמודים של ביוגרפיה (!, עמ' 246–296) מגיע המחבר לעמדתו של האריז"ל בנושא התפילין בחוה"מ (על פני 25 עמודים בלבד, כמחצית מאורך ההקדמה!) כשבפועל מביא המחבר מדברי מיודענו ר"י גולדהבר שלמרבה הפלא, האריז"ל כלל לא הביע עמדה מפורשת בסוגיה זו. כך גם במקומות רבים בספר ישנה אריכות מייגעת בכפל ציטוטים משווע. המחבר מפחד לאבד מילה או שתיים מאחד המקורות, אך הרבה יותר מכך הוא מאבד את הקורא.

מתוך הפרק על רע"א והחת"ס, ובשימוש בדברי החת"ס כמוצא, נכנס המחבר באופן מעורר השתהות לנושא הרחב של אמינותו ומקורותיו של הזוהר בעיני גדולי הדורות כשהוא מציג לקט מרשים על "הדעה שספר הזוהר בצורתו המוכרת לנו לא נתחבר על ידי רשב"י, או בימי חייו, או שלתוך ספר הזוהר חדרו מעט או הרבה מדבריהם של חכמים מאוחרים לרשב"י", ש"נזכרה על ידי עשרות גדולי הנגלה והנסתר" (עמ' 526–534), כאשר לדעתי נושא זה רחב מכדי לשלבו בפרק זה, וראוי הוא למקום מיוחד (אולי בפרק על גילוי הזוהר), אם לא לחיבור בפני עצמו. כן גם הנושא בהמשך "אי אפשר לקבל את דברי הזוהר כפשוטם" [בנושא תפילין בחול המועד] (עמ' 541–553) ראוי הוא למקום בפני עצמו, ולא כענף של פרק זה, זאת למרות שהוא משתלב היטב בהרחבת המחבר על עמדת החת"ס בדברי הזוהר.

סוף דבר. הערכתי למחבר ולספרו עולה על כל דברי הביקורת שנכתבו. ראוי לכל אוהב תורה, הלכה ומנהג לרכוש ספר זה וליהנות לאורו. אך אחרי הכל, דומה כי איני היחיד שגם לאחר קריאת הספר ימשיך להחזיק במנהג שלא להניח תפילין בחול המועד, אחר שאבי וזקני לא נהגו להניח. לאחר ספר כה עצמתי, מקבל המושג 'גדול המנהג' משמעות עצומה שבעתיים...

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ה' אפריל 05, 2018 1:19 pm

טרם העלותי את הביקורת כאן העברתי עתה לעיונו של הרב המחבר

והנה תגובתו

תודה רבה על משלוח הביקורת. אני מזהה את המבקר, ומכבד אותו ואת דעתו.

הביקורת בחלקה הקטן היא מוצדקת מאוד, ואשתדל במהדורה הבאה לתקן לאורה את הטעון תיקון.

אך רוב דברי הביקורת הם פאשקוויל מעודן. נכתבו על ידי אינטלקטואל צעיר שנלחץ מהמסר של הספר, ומגונן על מנהג אביו וזקינו, שאף אחד לא באמת מאיים עליו.

שמו של הספר הוא 'שרשי מנהג אשכנז', אלא שכרך זה מוקדש לנושא של הנחת תפילין. ספר כזה מעצם טבעו אינו ניטרלי, אך בניגוד לספרים אחרים המתמקדים במסורת של עדה מסויימת ולא מתייחסים בכלל למנהגי עדות אחרות, נוקט ספר זה בהתחשבות יוצאת מן הכלל בהביאו את כל השיטות האחרות הנוגדות את העדה שהוא מייצג. יואיל נא המבקר להצביע על ספר אחד הדומה לו. אך המבקר לא רק שאינו משבח פתיחות נדירה זו, אלא שולל את זכותו הבסיסית של הספר להבהיר את צדקת מנהגי העדה שלו, שזיקתו אליה היא בסיס יצירת הספר.

המחבר אינו כופה על הקורא לקרוא את הפרקים המיותרים לדעת המבקר, והם נועדו עבור הללו שכן מעוניינים בהם. אם לדעת המבקר גבו ממנו מחיר מופקע על הספר בגין שומן מיותר זה, אשמח להחזיר לו את היתירה.

"ולכן היה המבקר מיטיב עם ביקורתו אילו היה כובש כעסו", כלשון עצמו.

באופן אישי איני רואה צורך להשיב לו גם לא בפורום הנכבד שלכם, אבל ברצוני להודות לו על שהעמידני על טעויות אחדות. יבורך.

בהוקרה עמוקה כתמיד

בנימין שלמה

היא שיחתי · הודעהעל ידי **היא שיחתי** » ה' אפריל 05, 2018 1:22 pm

אכן הספר חורג להרבה נושאים שאינם קשורים לגוף הספר
אך דווקא מטעם זה קניתי את הספר..
ספר על הנחת תפילין בחול המועד אינו מצדיק תפיסת סנטימטרים יקרים על מדף הספרים המצומצם שלי
[כידוע מחירי הדירות בצפת עיה"ק עלו מאוד בשנים האחרונות ומחיר ס"מ מרובע בעירנו הוא כ 500 ש"ח]

אבל ספר הכולל בתוכו מכל טוב, למן נידוני הזוהר והאריז"ל ועד מנהגי ארה"ק ועוד יש סיבה לקנותו ולהחזיקו..

הגהמ · הודעהעל ידי **הגהמ** » ו' אפריל 06, 2018 1:05 am

לטעמי האישי, ומהמעט שראיתי מספר הנפלא הזה (באמת), דברי ר"מ שוחט הם כנים, מאוזנים ואמיתיים. הניסיון להשמיט הקרקע מדבריו בטענה שהם מהווים "פאשקוויל מעודן" ראוי בעצמו להיקרא פאשקוויל (לא מעודן). גם אני הפעוט מוקיר ומחבב עד לאחת מפעליו הכבירים וספריו ומחקריו הנפלאים של המחבר, ויודע אני מך ערכי לעומתו, ועם זאת נדמה לי שר"מ שוחט היה די עדין בדברו על מגמתיותו של הספר. יש מגמתיות הבאה משכנוע באמיתת א' מן הצדדים אחרי העיון בכל המקורות, ויש מגמתיות הבאה מהשתייכות והזדהות עם מגזר מסויים האוחז בא' מן הצדדים, ודומני שאילו מדובר היה בפאשקוויל לא היו דברי ר"מ שוחט מנוסחים בצורתם הנוכחית.

קראקובער · הודעהעל ידי **קראקובער** » א' אפריל 08, 2018 1:07 pm

אך בניגוד לספרים אחרים המתמקדים במסורת של עדה מסויימת ולא מתייחסים בכלל למנהגי עדות אחרות, נוקט ספר זה בהתחשבות יוצאת מן הכלל בהביאו את כל השיטות האחרות הנוגדות את העדה שהוא מייצג. יואיל נא המבקר להצביע על ספר אחד הדומה לו. אך המבקר לא רק שאינו משבח פתיחות נדירה זו, אלא שולל את זכותו הבסיסית של הספר להבהיר את צדקת מנהגי העדה שלו, שזיקתו אליה היא בסיס יצירת הספר.

אין הנידון דומה לראיה, כשבחסידות פלוני אלמוני מוציאים חוברת על מנהגי אבותיהם הקדושים איך שהקפידו שגם המצות של פסח שני היה ריחיים של יד ונאפה אחר חצות וכו' הם לא מנסים לשכנע אף אחד בניגוד גמור לר' המבורגר.

ובכלל הביקורת רחוק מאד מפשקוייל ונכתב באופן מכובד ביותר וחבל שניסה להפוך מדרש שוח"ט למדרש פליאה..

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » א' אפריל 08, 2018 1:44 pm

כמו שהבטחתי כאן, אכן יש אנשים שנלחצו מהספר ועל כן על כל דברי התגובה הנ"ל (שעיקרה במסר המרגיע שבסופה: לא צריך להניח תפילין בחול המועד).

איני בא להגיב על הדברים, רק מכיון שדיברו כאן על הרשימה "אנינת הטעם", הלכתי ופתחתי את הספר כדי לראות את כל אותם ראשונים "אנונימיים" שחייבו הנחת תפילין בחול המועד, והופתעתי. (האמת שציפיתי לראות שם שמות כמו: 'רבי זבדיה הסנדלר' או 'רבנו אלישמע בן יהושפט')

ולתועלת הציבור אציג כאן את שתי הרשימות במלואן (בעד ונגד הנחת תפילין) ומי שחושב שהושמט מישהו או שנוסף מישהו שאינו ראוי להוסיפו. אנא יגלה את אזני המחבר ואני בטוח שהוא ישמח לצרף אותו במהדורה הבאה.

רבותינו הראשונים המחייבים הנחת תפילין: (עמ' 89-102)

רבותינו הגאונים והראשונים הפוטרים או אוסרים הנחת תפילין: (120-122)

עד כאן רשימת הראשונים שמצא המחבר וכללם בספרו. ומעתה אם יש עוד מקור לכאן ולכאן נא להביא.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » א' אפריל 08, 2018 1:57 pm

קראקובער כתב:ובכלל הביקורת רחוק מאד מפשקוייל ונכתב באופן מכובד ביותר וחבל שניסה להפוך מדרש שוח"ט למדרש פליאה..

ציטוטים נבחרים מתוך הביקורת ה"מכובדת ביותר":

מעדיף

המעיין · הודעהעל ידי **המעיין** » א' אפריל 08, 2018 2:10 pm

לזה קוראים ביקורת מכובדת.
נכון שעל הרשב"א לא כותבים כך אבל המחבר גם אינו הרשב"א.

זה שאומרים ביקורת על ספר לא בטלת את ערכו הרב, בפרט באופן שכתב הר"מ שוחט.

בעיני זה חבל שהמחבר במקום לקבל את העובדה שנאמרה עליו ביקורת ולהגיד שאינו מסכים איתה או עם רובה, בחר להתקיף את הכותב באופן אישי ולא מוצדק.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » א' אפריל 08, 2018 2:20 pm

נשאיר לקורא הנכבד להכריע מי כתב בצורה מכובדת יותר, המבקר או המחבר.

המעיין · הודעהעל ידי **המעיין** » א' אפריל 08, 2018 2:29 pm

אני לא ר' משה שוחט (הלוואי והיה לי את בקיאותו) וכמובן לא המחבר (הלוואי והיו לי את ידיעותיו) אז נשאר לי להיות אחד הקוראים הנכבדים שהביע את דעתו.

פרנקל תאומים

המעיין כתב:לזה קוראים ביקורת מכובדת.
נכון שעל הרשב"א לא כותבים כך אבל המחבר גם אינו הרשב"א.

זה שאומרים ביקורת על ספר לא בטלת את ערכו הרב, בפרט באופן שכתב הר"מ שוחט.

בעיני זה חבל שהמחבר במקום לקבל את העובדה שנאמרה עליו ביקורת ולהגיד שאינו מסכים איתה או עם רובה, בחר להתקיף את הכותב באופן אישי ולא מוצדק.

גא"מ.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' אפריל 08, 2018 7:11 pm

משולש כתב:א. מחזור ויטרי (מקור זה אכן מוטעה וכדברי הרב שוחט)
ב. רבנו תם

לגבי ר"ת כבודו סבור כי צריכים אנו לקבל את הגהת ספר הנייר על פני תוספות רבינו פרץ?

יבנה · הודעהעל ידי **יבנה** » א' אפריל 08, 2018 9:25 pm

בענין שיטות הפוטרים מתפילין:
א. מקור דברי הגאון האנונימי הוא בתשובות הגאונים שערי תשובה שמלא זיופים והמצאות כו' כמבואר בכמה מאמרים [נחמן דנציג במאמר "תשובות הגאונים 'שערי תשובה' ו'שו"ת מן השמים'" בתרביץ תשמ"ט], והמבורגר אף העיר שבמקום אחר שם הובא אותה התשובה בלי התייחסות לחוה"מ וניכר שתוספת המאסף הוא, כך שלא היה לו למנותו.
ב. המובא בבה"ג, לא דק. המעיין בבה"ג מהדורת י-ם עמ' 482-3 שממנו הובא יראה שזה הגה בבה"ג שנמצא רק בא' מג' הכ"י של הבה"ג שסודר בקירואן בסביבות שנת 900 [כמבואר בעיונים בספר הלכות גדולות לאהרן שויקה], כך שודאי לא נכתב ע"י ר' שמעון מקיירא מחבר הבה"ג. וגם חולק על דברי הבה"ג שבעמ' 481 שסבר כר"ע וכתב טעם ריה"ג. ולא נודע א' בשם רב יעקב בן חביב, ולא מיהו בעל ההגה האנונימי, כך שיש יסוד סביר להניח שלא היה קיים.
ג. בעלי התוס' השתמשו בבה"ג נוסח קירואן שנוספו בו דברים על הנוסח שיצא מר' שמעון קיירא, וברור שכשהזכירו הבה"ג נתכוונו לאותה הגה שבאות ב'. נמצא שבעצם זה האמור באות הקודם.
ה. לענין ר' עמרם גאון- גולדהבר במאמרו [א] כבר כתב שלא נמצא בסדר רע"ג ולא בתשובות, וא"כ יש לפקפק בהייחוס לרע"ג.
ח. האשכול שהביא הוא ממהדורת נחל אשכול שחלו בו ידים, ולא ציין שדברים אלו אינם במהדורת אלבק.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » א' אפריל 08, 2018 10:03 pm

יבנה כתב:ה. לענין ר' עמרם גאון- גולדהבר במאמרו [א] כבר כתב שלא נמצא בסדר רע"ג ולא בתשובות, וא"כ יש לפקפק בהייחוס לרע"ג.

אם כך הרי מקור הייחוס לרע"ג הוא בהגהת ספר הנייר הנ"ל, באותו מקום בו הובא בנשימה אחת בשם ר"ת להתיר להניח תפילין בחוה"מ. והשתא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והלא ק"ו, ומה בהעדר מקור נגדי יש לפקפק בהייחוס לרע"ג, במקום שיש מקור נגדי - דברי תלמיד רבינו פרץ בשם רבו בשם ר"ת ותלמידיו - לא כ"ש?

וזה לשון תוספות (תלמיד) רבינו פרץ, עירובין, צו ע"א, ד"ה יצאו שבתות וימים טובים:

וכן שמע מ"ר (=מורי רבינו) מרבינו יחיאל, שגם ר"ת ור"י ורבינו אלחנן ורבנו יהודה לא היו מניחין תפילין בחולו של מועד...

בינוני · הודעהעל ידי **בינוני** » א' אפריל 08, 2018 10:12 pm

פרנקל תאומים כתב:
המעיין כתב:לזה קוראים ביקורת מכובדת.
נכון שעל הרשב"א לא כותבים כך אבל המחבר גם אינו הרשב"א.

זה שאומרים ביקורת על ספר לא בטלת את ערכו הרב, בפרט באופן שכתב הר"מ שוחט.

בעיני זה חבל שהמחבר במקום לקבל את העובדה שנאמרה עליו ביקורת ולהגיד שאינו מסכים איתה או עם רובה, בחר להתקיף את הכותב באופן אישי ולא מוצדק.

גא"מ.

האופן שבחר הרב שוחט לכתוב את דבריו ראוי להערכה בעיני.

עושה חדשות

יעקובי כתב:וזה לשון תוספות (תלמיד) רבינו פרץ, עירובין, צו ע"א, ד"ה יצאו שבתות וימים טובים:
וכן שמע מ"ר (=מורי רבינו) מרבינו יחיאל, שגם ר"ת ור"י ורבינו אלחנן ורבנו יהודה לא היו מניחין תפילין בחולו של מועד...

אז ירד אחד מהמניחים, ונוספו ארבעה ל'נוטשים'...

יבנה · הודעהעל ידי **יבנה** » א' אפריל 08, 2018 10:32 pm

יעקובי כתב:
יבנה כתב:ה. לענין ר' עמרם גאון- גולדהבר במאמרו [א] כבר כתב שלא נמצא בסדר רע"ג ולא בתשובות, וא"כ יש לפקפק בהייחוס לרע"ג.

אם כך הרי מקור הייחוס לרע"ג הוא בהגהת ספר הנייר הנ"ל, באותו מקום בו הובא בנשימה אחת בשם ר"ת להתיר להניח תפילין בחוה"מ. והשתא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והלא ק"ו, ומה בהעדר מקור נגדי יש לפקפק בהייחוס לרע"ג, במקום שיש מקור נגדי - דברי תלמיד רבינו פרץ בשם רבו בשם ר"ת ותלמידיו - לא כ"ש?

וזה לשון תוספות (תלמיד) רבינו פרץ, עירובין, צו ע"א, ד"ה יצאו שבתות וימים טובים:
וכן שמע מ"ר (=מורי רבינו) מרבינו יחיאל, שגם ר"ת ור"י ורבינו אלחנן ורבנו יהודה לא היו מניחין תפילין בחולו של מועד...

אה"נ, יש לפקפק בשמועות שהובאו בהגהות אנונימיות כמה מאות שנים אחרי מי שאומרים שמועתו, ולא נמצא השמועה לא בספריו שנכתבו באותו ענין, ולא בספרי תלמידיו שדנו באותו ענין. ומצוי בזה טעויות וחילופי שמות וכיוצ"ב.
ולענין ר"ת מאחר שמצינו רוב ככל בעלי התוס' והראשונים שדנו בזה ולא הביאו דבריו, ואף ר"י אחיינו שהובא לשון ספיקו וצדדיו במרדכי ושבלי הלקט לא רמז לדברי ר"ת, מסתבר שלא אמר בזה דברים.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » א' אפריל 08, 2018 10:37 pm

עושה חדשות כתב:
משולש כתב:א. מחזור ויטרי (מקור זה אכן מוטעה וכדברי הרב שוחט)
ב. רבנו תם

לגבי ר"ת כבודו סבור כי צריכים אנו לקבל את הגהת ספר הנייר על פני תוספות רבינו פרץ?

פניתי בעניין שיטת ר"ת לבנו של הרב המחבר והבטיח לי בע"ה תשובה בזמן הקרוב.

יבנה כתב:בענין שיטות הפוטרים מתפילין:

חוששני שלו היו פקפוקיו של הרב יבנה נגד הפוטרים נכתבים בספר, הם היו משמשים כחומר נוסף לביקורת הנ"ל.

יעקובי כתב:אם כך הרי מקור הייחוס לרע"ג הוא בהגהת ספר הנייר הנ"ל, באותו מקום בו הובא בנשימה אחת בשם ר"ת להתיר להניח תפילין בחוה"מ. והשתא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה.

נושא זה ידון בהרחבה בע"ה בתגובה שהזכרתי בתחילת הודעה זו.

בינוני כתב:האופן שבחר הרב שוחט לכתוב את דבריו ראוי להערכה בעיני.

עניין של טעם תרבותי ומנטלי.

עושה חדשות כתב: ונוספו ארבעה ל'נוטשים'...

אבהיר שעד כמה שידוע לי, הכינוי "נוטשי התפילין" מובא בספר כתיאור על אלו שעזבו מנהג אבותיהם ללא שידוע לנו היתר ברור לזה. (היה חשוב לי להבהיר את זה כאן כשמדביקים את הכינוי הזה לגדולי הפוסקים כאילו בשמו של המחבר).

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » א' אפריל 08, 2018 10:40 pm

עושה חדשות כתב:
יעקובי כתב:וזה לשון תוספות (תלמיד) רבינו פרץ, עירובין, צו ע"א, ד"ה יצאו שבתות וימים טובים:
וכן שמע מ"ר (=מורי רבינו) מרבינו יחיאל, שגם ר"ת ור"י ורבינו אלחנן ורבנו יהודה לא היו מניחין תפילין בחולו של מועד...
אז ירד אחד מהמניחים, ונוספו ארבעה ל'נוטשים'...

איברא, שגם זה אינו ברור לחלוטין. הרב המבורגר דן בזה, וכמובן ההכרעה לטובת המניחים. אני אציג כמה מן השמועות באופן יבש.

לעניין ר"י הזקן, ור' יהודה שירליאון תלמידו.

כתב הסמ"ג, ל"ת עה:

ומורי (=ר' יהודה שירליאון) כתב כי ר' יצחק היה אוסר להניח תפילין בחוה"מ.

כתב בעל ההגמ"י, הל' תפילין, פ"ד, ה"י, אות כ:

כתב רבינו יהודה, שר"י היה אוסר להניח תפילין בחוה"מ, שהרי יש בהן אות, בפסח מצות, בסוכות סוכה ולולב.

מאידך, הריטב"א (מו"ק יח ע"ב), הגם שמזכיר בשם ר"י ג"כ לאסור, מ"מ בשם רבינו יהודה עצמו כתב להניח:

כבר נחלקו רבותינו בעלי התוספות ז"ל אם מניחים תפילין במועד, יש אומרים שאין זמן תפילין בימים טובים מפני שיש בהן אות ג"כ, בפסח אות של חמץ, ובסוכות של סוכות ולולב... וזה דעת רבינו יצחק ז"ל. אבל רבינו שמשון ורבינו יהודה ז"ל כתבו דמועד זמן תפילין...

וכן עוד כמה פרטים לכאן ולכאן, ע"ש.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » א' אפריל 08, 2018 10:50 pm

יבנה כתב:אה"נ, יש לפקפק בשמועות שהובאו בהגהות אנונימיות כמה מאות שנים אחרי מי שאומרים שמועתו, ולא נמצא השמועה לא בספריו שנכתבו באותו ענין, ולא בספרי תלמידיו שדנו באותו ענין. ומצוי בזה טעויות וחילופי שמות וכיוצ"ב.
ולענין ר"ת מאחר שמצינו רוב ככל בעלי התוס' והראשונים שדנו בזה ולא הביאו דבריו, ואף ר"י אחיינו שהובא לשון ספיקו וצדדיו במרדכי ושבלי הלקט לא רמז לדברי ר"ת, מסתבר שלא אמר בזה דברים.

בנוגע לר"ת, יתכן.
עכ"פ בנוגע לר"י הזקן, מאותו נימוק עצמו חשוב להדגיש שתלמידו המובהק - קרי ר' יהודה שירליאון - כתב בשמו לאסור להניח תפילין באופן החלטי, כמו שהביא הסמ"ג (תלמידו המובהק של ר"י שירליאון), וגם ההגמ"י. ולא להתלות ב"ספקו וצדדיו" של ר"י המוזכרים בדברי מחברים אחרים.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » א' אפריל 08, 2018 10:57 pm

אגב, ברשימת הראשונים המחייבים להניח, מופיע גם ר' מרדכי בן הלל. וגם הרב יבנה בתגובתו הנ"ל, הזכיר את "ספקו וצדדיו" של ר"י המובאים בדברי השבה"ל והמרדכי. אולם לשם הדיוק, מקור הדברים הוא בחיבור 'הלכות קטנות' הנדפס ע"ש המרדכי, אולם כבר הוכח לחלוטין כי אין זה חיבורו של ר' מרדכי, כי אם של ר' שמואל משליצטאט. ראה: ר' יצחק שלמה סופר, 'הלכות ציצית מתוך ספר "מרדכי קטן" לרבינו שמואל משליצטאט', חצי גבורים, ט (ניסן תשע"ו), עמ' קכט-קלח.

עדיאל ברויאר

יעקובי כתב:
יבנה כתב:ה. לענין ר' עמרם גאון- גולדהבר במאמרו [א] כבר כתב שלא נמצא בסדר רע"ג ולא בתשובות, וא"כ יש לפקפק בהייחוס לרע"ג.

אם כך הרי מקור הייחוס לרע"ג הוא בהגהת ספר הנייר הנ"ל, באותו מקום בו הובא בנשימה אחת בשם ר"ת להתיר להניח תפילין בחוה"מ. והשתא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. והלא ק"ו, ומה בהעדר מקור נגדי יש לפקפק בהייחוס לרע"ג, במקום שיש מקור נגדי - דברי תלמיד רבינו פרץ בשם רבו בשם ר"ת ותלמידיו - לא כ"ש?

לא ראיתי את דברי שני הכותבים בנושא, אולם עצם זה שלא נמצא בסדר רע"ג ובתשובות לפנינו אינה ראייה כ"כ, שכן עדיין חסרות לנו תשובות לא מעטות.
אולם, נידונו במחקר כמה פעמים ייחוסי דברים לגאונים אצל חכמי אשכנז וצרפת שמקורם בטעות. איני זוכר כרגע איפה. אם כן, לענ"ד, אין ראיה ברורה לחייב או לשלול. אני אישית נוטה מעט לכיוון שאין כ"כ סיבה לפקפק בעדות הזאת.

בנוגע לתשובה שבשע"ת, לא עיינתי במקורות בנידון זה, ככלל, כדאי לבדוק בכה"י של הקובץ הקשור בקובץ זה (כי"י גסטר וחבריו). וגם בהם יש לברור בין דברי הגאונים לראשונים, שהרי קובץ זה, רובו ככולו, מלוקט מספרי הראשונים.

הבטחתי · הודעהעל ידי **הבטחתי** » ב' אפריל 09, 2018 1:01 am

אני מעלה כאן הצעה, אם יוכל הרב המשולש או אחר מבאי הפורום להביאה בפני הרב"ש המבורגר
להוציא את כל כרכי שרשי מנהג אשכנז בספר אחד שיקרא קיצור 'שרשי מנהג אשכנז' וכד', כי כפי אשר הוער באשכול זה, האריכות מלאה את הקורא והלומד.
נראה לי שהתועלת שבדבר תהיה רבה.

גם זו לטובה

הבטחתי כתב:אני מעלה כאן הצעה, אם יוכל הרב המשולש או אחר מבאי הפורום להביאה בפני הרב"ש המבורגר
להוציא את כל כרכי שרשי מנהג אשכנז בספר אחד שיקרא קיצור 'שרשי מנהג אשכנז' וכד', כי כפי אשר הוער באשכול זה, האריכות מלאה את הקורא והלומד.
נראה לי שהתועלת שבדבר תהיה רבה.

רוב החכמים לא כ"כ מתעניינים במנהגי אשכנז בדוקא, אלא בכל הפנינים המחקרים והבקיאות.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' אפריל 09, 2018 4:25 pm

א. בסוף כל פרק יש סיכום.
ב. כרגע יש ספר הסיכומים אבל רק באנגלית ומקיף את ארבעת הכרכים הראשונים. אני מתאר לעצמי שיום אחד יהיה בעברית.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' אפריל 09, 2018 6:20 pm

לגבי ההערה על אורך הציטוטים בספר. כתב המחבר בכרך הראשון (עמ' 20, 21):

הנתק בין בני דורינו למסורת אבותינו הוא כה גדול, שלא אחת יש המתקשים להאמין שכך או כך היא הכרעת רבותינו שבאשכנז וכך הורו ונהגו במשך הדורות. לעתים הפליאה היא כה גדולה, שלבן ימינו נוצר קושי לקבל את העובודת ואין דעתו נחה עד שהוא רואה את הדברים במפורש מילה במילה כפי שיצאו מתחת יד חכמי ישראל ועמודי ההוראה. זו הסיבה העיקרית שלא קימצנו במילים והארכנו בציטוטים, להוציא כל ספק מלב המערערים, בחינת 'מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר'. עם זאת אין עתותיו של כל קורא בידו לקרוא כל פרק בשלימותו, והרוצה לדעת בקצרה מה נאמר בו יוכל לעיין בסוף כל פרק ב'סיכום', בו הובאה תמצית דברי הפרק ומה שהתחדש בו.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » ב' אפריל 09, 2018 9:10 pm

לפי ענ"ד יש משהו קצת לא מתקבל על הדעת בעצם הדיון הזה. לא בעצם הספר אלא בטיעון אודות הראשונים.

בכל דבר שנחלקו בו גדולי הראשונים, לגבינו המצב הוא שיש בו שתי דעות ואין לנו דרך להכריע ביניהם. כלומר אם הרא"ש והטור בצד אחד והרשב"א והרמב"ן בצד שני די בזה שהמצב הוא שיש בזה מחלוקת שלא מוכרעת.

מחלוקת כזאת יכולה להיות מוכרעת מאחת הסיבות הבאות:

פסיקה מקובלת. כלומר שולחן ערוך ומפרשיו גדולי האחרונים.
מנהג.
גדול שבאחרונים שיכול לומר קבלו דעתי למי שרוצה לשמוע דבריו. דוגמת מה שעושים הגר"א המ"ב והחזו"א או שו"ע הרב והאבני נזר.
או מי שלומד את הסוגיה ונראה לו לחשוש לעצמו (בעיקר לחומרא ולא לקולא).

אבל שיבא ספר בן דורנו ויכריע במחלוקת כזאת מכוח ספירות או אפילו ראיות ויצפה שישמעו לדבריו זה נראה לי לא מתקבל על הדעת כי לגבינו הדבר שנוי כבר במחלוקת.

כל זה לגבי הדיון על עצם הדין שהוא מחלוקת הראשונים. השאלה האם בזמן הזה מותר לנהוג בארץ ישראל באופן מסויים שונה ממנהג רוב הציבור בארץ זה כבר דיון בשאלה בת דורנו ואין עליה את הטענה הנ"ל.

ספרים וועלט

ייתכן שספירת מנין החכמים ולהכריע על פי רוב היא הכרעה היותר חזקה, הכרעה זאת מבוססת על דין רוב - אחרי רבים להטות. אף שזה לא ממש דין רוב גמור, והדברים עתיקים. אבל כידוע הליכה אחר רוב דעות היא אחד מן הכלים היותר עתיקים להשתמש כאשר ישנה מחלוקת שאין לנו דרך להכריע בה, שרשיה נעוצות כבר בדברי הגמרא גדול ב... ובמנין, דרך הבית יוסף וגדולי חכמים בימיו (בעיקר ספרדיים אבל בעצם מכל העדות,) עד לדורנו אנו הגרע"י זצ"ל שהרבה להשתמש בדרך זאת, וביסס אותה מכל הכיוונים.
אם עיקר טענתך הוא שהמחבר הוא "בן דורנו", אז כל מה שהמחבר צריך לקוות הוא שיקראו את ספרו בדור הבא...

עמקן · הודעהעל ידי **עמקן** » ב' אפריל 09, 2018 10:19 pm

עצם המהלך להראות ש"המנהג שלי" טוב יותר, קצת תינוקי בעיני. מספיק להראות שזה מבוסס ע"פ גדולי הראשונים ופוסקים, וכך נהגו קהילות קדושות בישראל. לא צריך להקטין פסק ומנהג אחר, כדי להצדיק המנהג שלך. אמנם זה בעיית הדור, ואינו מיוחד לשרשי מנהגי אשכנז, אבל כל פעם שאני רואה דבריו זה צורם לי.

ספרים וועלט כתב:ייתכן שספירת מנין החכמים ולהכריע על פי רוב היא הכרעה היותר חזקה, הכרעה זאת מבוססת על דין רוב - אחרי רבים להטות. אף שזה לא ממש דין רוב גמור, והדברים עתיקים. אבל כידוע הליכה אחר רוב דעות היא אחד מן הכלים היותר עתיקים להשתמש כאשר ישנה מחלוקת שאין לנו דרך להכריע בה, שרשיה נעוצות כבר בדברי הגמרא גדול ב... ובמנין, דרך הבית יוסף וגדולי חכמים בימיו (בעיקר ספרדיים אבל בעצם מכל העדות,) עד לדורנו אנו הגרע"י זצ"ל שהרבה להשתמש בדרך זאת, וביסס אותה מכל הכיוונים.
אם עיקר טענתך הוא שהמחבר הוא "בן דורנו", אז כל מה שהמחבר צריך לקוות הוא שיקראו את ספרו בדור הבא...

דוקא הב"י לא הלך אחר רוב, במובן הרגיל. הוא הכריע ע"פ רוב מבין הרי"ף רמב"ם ורא"ש, והתעלם משאר הראשונים. רק כשלא היה אפשר להכריע ע"פ דרכו, הכניס עוד ראשונים להחשבון.

חזן הכנסת · הודעהעל ידי **חזן הכנסת** » ב' אפריל 09, 2018 10:48 pm

הנושא בספר זה לא שהוא "המנהג שלי" אלא הנושא הוא שזה "המנהג של כולנו" מזמן הראשונים עד שקמו עליו עוררין
כמובן שהספר נתחבר לבני אשכנז ולא לבני ספרד, אף אחד לא מעוניין לשכנע את הספרדים להניח תפילין בחוה"מ, אבל הספר בא לשכנע את בני אשכנז לחזור למנהג שלהם.
וכמובן שהספרדים אינם צריכים להשתכנע מריבוי הראשונים שבעל המחבר מביא, אלא שהוא בא לשכנע את בני אשכנז שלא להתפתות אחר הציבור הרחב שטועים (או מטעים) לחשוב כאילו תפילין בחוה"מ היא שיטה יחידאה והזויה וצריכים לנטשה לטובת המנהג החדש, קמ"ל שהוא שיטת רוב רובי הראשונים.
אבל כמובן שהמכריע כאן הוא המסורת והמנהג של "כולנו"

דרומי · הודעהעל ידי **דרומי** » ב' אפריל 09, 2018 11:02 pm

...ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו

עמקן · הודעהעל ידי **עמקן** » ב' אפריל 09, 2018 11:10 pm

חזן הכנסת כתב:הנושא בספר זה לא שהוא "המנהג שלי" אלא הנושא הוא שזה "המנהג של כולנו" מזמן הראשונים עד שקמו עליו עוררין
כמובן שהספר נתחבר לבני אשכנז ולא לבני ספרד, אף אחד לא מעוניין לשכנע את הספרדים להניח תפילין בחוה"מ, אבל הספר בא לשכנע את בני אשכנז לחזור למנהג שלהם.
וכמובן שהספרדים אינם צריכים להשתכנע מריבוי הראשונים שבעל המחבר מביא, אלא שהוא בא לשכנע את בני אשכנז שלא להתפתות אחר הציבור הרחב שטועים (או מטעים) לחשוב כאילו תפילין בחוה"מ היא שיטה יחידאה והזויה וצריכים לנטשה לטובת המנהג החדש, קמ"ל שהוא שיטת רוב רובי הראשונים.
אבל כמובן שהמכריע כאן הוא המסורת והמנהג של "כולנו"

גם המנהג אצל בני אשכנז שלא להניח תפילין בחול המועד מספיק מבוסס וותיק שלא צריך לשכנע בני אשכנז לחזור למנהג הישן. אולי מי ששינה מנהגו על דעת עצמו בלי טעם מיוחד, אבל לא נראה שיש הרבה כאלו.
בא"י מנהג הברור הוא שלא להניח תפילין בחוה"מ, סליחה אם זה לא נעים לך, הגם שיש יחידים המניחים תפילין בצנעה [הגאון הרב משה אהרן שטרן ז"ל אמר שכך הוא נהג]. ומנהג חו"ל אצל רוב מתפללי אשכנז להניח תפילין בלא ברכה, יש מיעוט קטן שאינם מניחים תפילין, ויתכן מיעוט עוד יותר קטן המניחים תפילין בברכה. אצל מתפללי נוסח ספרד קשה להאמין שיש אפילו אחד המניח תפילין. אפשר לכתוב ספר כפול פי עשר של ספר הנוכחי וזה לא ישנה המצב כלל.
ואיני רואה שום ענין לשנות המצב. כל שהמנהג מוצדק מצד עצמו, והונהג ע"י גדולי עולם שהיו ראוים לזה, למה לנו להתערב בזה.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' אפריל 09, 2018 11:38 pm

מדברי כמה כותבים ניכר שלא קראו את הספר ומתפלמסים עם מה שהם סבורים שכתוב בו.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' אפריל 09, 2018 11:42 pm

שלום וברכה.
בניגוד לתגובת המחבר הקודמת שעיקרה היה במייל אישי שהורשה לפרסום, התבקשתי לפרסם את התגובה הבאה:

כאשר פנה אלי מנהל האתר והודיעני שמאן דהוא החפץ בעילום שמו (כך היה בתחילה) מבקש לפרסם באתר ביקורת על הספר, שאל אם אני מסכים. השבתי לו שלא עולה על דעתי לעצור זאת, גם אילו היה הדבר בידי. ואז שלח לעיוני את הביקורת לפני שהעלה אותה לאתר, ועניתי לו במכתב אישי שאין בדעתי להתפלמס עם הביקורת הזו. המכתב היה אישי בלבד ולא נועד כלל לפירסום. על פי בקשת מנהל האתר הסכמתי בטעות להעלת המכתב האישי הזה לאתר. הסיבה שמראש לא חשבתי להתווכח עם המבקרים, אף כאשר הם באים בעלילות ממש, היא עצתו של שר התורה הרב מטשעבין זצוק"ל העומדת לנגד עיני כל הימים, אותה פירסם הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, בהקדמה לספרו הלכות הגר"א ומנהגיו. אלה הם דבריו:

כשקבלתי הסכמת מרן פאר הדור הגאון רד״ב ויידנפלד זצ״ל (הגאב״ד דטשעבין) לספרי 'מועדים וזמנים', הוסיף ואמר לי שרצונו למסור לי עצה טובה מתוך נסיון, שבדרך כלל לכל ספר יש בקורת, וסיפר דכשהוציא לאור עוד בפולין ספרו 'דובב מישרים' ח׳׳א קיבל מכתבים הרבה, זה טוען ואומר שעליו להביא עוד אחרונים שדנו בענינים שמביא והשמיטם, זה טוען ואומר שעליו בספר שו״ת לצמצם לעניני הלכה לבד, וזה מייעץ שיכתוב בעמקות טפי שדבריו הם בדרך פלפול, והוא החליט לא להשיב כלל, ולבסוף גדול אחד זצ״ל שאל אותו למה אינו עונה תשובה, והשיב ואמר שמעולם לא חיבר ספר שוה לכל נפש לכל הלומדים, שא״כ היה מדפיסו לאלפים, רק חיבר לאלו שמרוצים ונהנין מספר כזה, ולכן אם אחד מבקר, תשובתו בצידו שהספר לא חיבר בשבילו, שמעולם לא נתכוון לחבר ספר שכל אחד ואחד יהלל וישבח אותו, ואם יש נהנין ממנו, כדאי לו הספר עבורם. ובזה הוסיף ואמר, עליך לידע מעיקרא שעלולים לבטל ולבקר הספר בכל מיני טענות ומענות, אבל לא חיברת הספר לכל אחד, ולמבקרים תציין שלהם לא נתכוונת לחבר הספר, שהם דורשים ומחפשים סוג ספר אחר, עם בקיאות והוכחות, או עם עמקות והבנה דוקא, רק יש כאלו שנהנין מספר זה, ולהם לבד נתכוונת, ובזה תוכל לעמוד ולא יפול לבבך בבקורת, שתצייר לעצמך מעיקרא, שהספר לא יתקבל ולא חובר לכל אחד, רק לחוג מסוים שכן נהנין מספר כזה, ולהם לבד ג״כ כדאי לך הספר, אף שאינו שוה לכל נפש. עד כאן דבריו הנחמדים.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר