צורב מתחיל כתב:
שניכם התקדמתם עם השאלה לשלב נוסף, ועניתם עליה. כי אם נכון הדבר להודות לקב"ה על השעבוד במצרים, וכל תינוק שהשתקע בבנין הוא חסד ה', א"כ ודאי גם רוב בני משפחתינו מלפני שני דורות שנטבחו עקה"ש גם זה חסד ה' וגם על זה אנחנו צריכים להודות. ועל השאלה הזו עניתם תשובה אמיתית וטובה.
אמנם אני שאלתי על עיקר יציאת מצרים לפי מה שנתבאר במעשה ניסים ועוד רבים באותו הסגנון, שמתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, וכל ייסורי מצרים הם בשביל שנזכה לקרבנו המקום לעבודתו. וזה מה שאומרים ואתן לעשיו את הר שעיר, כי הוא לא זכה לקרבנו המקום לעבודתו ולכן חי בנחת ובשלוה, אבל יעקב אבינו בחר בשטרו של אברהם אבינו ולכן הוא התייסר.
נמצא אם כן שאנחנו מודים לקב"ה על שעבוד מצרים כי זה המזכה שלנו ללכת בדרכי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ורק זהו הגורם שקרבנו המקום לעבודתו. נמצא שלכה"פ בהגדה אנחנו מודים לקב"ה על הרעה, ממש כמו לעתיד לבוא. ובזה התקשיתי א"כ נמצא שכל קושי השעבוד הוא לא משהו מצער אלא משמח.
יתכן, שהשיעבוד יכל להתקיים באופן אחר, וכפי שרואים שנגזר ד' מאות שנה בגלות, ובפועל נשתעבדו רק ר"י שנים ומתוכם רק פ"ו בשיעבוד קשה.
וכן, אנחנו רואים ששבט לוי לא השתעבד, ואף על פי כן נחשב שהיה בגלות מצרים.
אם כן, אם בני ישראל לא היה מתקיים בהם ותמלא הארץ אותם [ועיין במהרי"ל דיסקין עה"ת] לא היו יכולים המצרים להשתעבד בהם.
נמצא אם כן, שעצם השיעבוד הוא סבל שעם ישראל עבר, ואת הזיכוך של כור הברזל, יכל להתקיים כמו שבט לוי בלימוד התורה.
[וכמדומני שיש בזוהר, ששיעבוד קשה בפרך זה שאלה ותיובתא בלימוד].
יש להוסיף, שבחלק של הגלות, לימדנו מרן הגרי"ז, שעצם הגירות בארץ לא להם, כבר נחשבה כגלות. [מלבד, שהיה שיעבוד בפועל].