האם מותר לדבר באמצע הלל שבהגדה?

[עושה חדשות]

כוונתי כמו בשאר ה'מגיד', שעורך הסדר מוסיף ומבאר את הנאמר, כיד ה' הטובה עליו, (ועל מחבר ההגדה הפתוחה לפניו),
האם יאות למיעבד הכי גם בפרקי ההלל, שלפני הסעודה או שלאחריו, ובתוך נשמת וכד', לבאר ולהאריך באותו ענין?

[איש חסידות והלכה]

בשאלתך טמונים שני עניינים א.האם יש איסור דיבור בהלל של ליל הסדר כמו בשאר הלל והרי הראשונים אמרו על הלל זה שהוא הלל 'שירה' כידוע ב. האם גם במידה ודיני ההלל הוא כדין כל הלל מותר לספר ביציאת מצריים היות והוא מעניין ההלל והשבח וכדמצינו היתר להוסיף בקשות פרטיות בשמו"ע (לא לגמרי דומה) כנ"ל תגיבו מה אתם אומרים

[יבנה]

שו"ע סי' תר"צ סעיף יג
היה כותבה, שקורא פסוק במגילה שהוא מעתיק ממנה, וכותבה; אם כיון לבו לצאת י"ח, יצא, והוא שתהא כתובה כולה לפניו במגילה שהוא מעתיק ממנה; וכן אם היה מגיהה; וכן אם היה דורשה, שקורא פסוק במגילה שלימה ודורשו, אם כיון לבו לצאת י"ח, יצא; ולא יפסיק בה בענינים אחרים, כשדורשה, שאסור להפסיק בה בענינים אחרים.
משנה ברורה
(מז) בענינים אחרים - היינו שלא מענינו של יום:
שער הציון שם ס"ק מג
(מג) הרא"ש, ומשמע שם דבענינו של יום לא חשיב הפסק כלל ואפילו לכתחלה שרי, ואין מזה ראיה לקריאת התורה, דהכא כדי לפרסם ניסא שרי, כן נראה לעניות דעתי:

ואף בהלל י"ל שמותר לכתחילה אם מרבה בשבח ובהודאה.
ודכתב שעה"צ לענין קריאת התורה, יש להעיר ממנהג חז"ל לתרגם. ויש לחלק בין פשט ודרוש.

[עושה חדשות]

יש בזה נפק"מ גם כאשר רוצים לשורר קטע אחד הרבה פעמים,
כגון שבהלל הגדול שרים שבשפלנו זכר לנו וכו' או ב'נשמת' שרים עד הנה וכד'.
אולי יש מקורות ברורים?

[ברזילי]

עי' שו"ע תעג,א ובח"י ובגר"א שם על הפסק שתית כוס בזמן אמירת ההגדה.

הגר"א שם מציין לרמב"ן במלחמות: ומה שכתב בעה"מ ז"ל שהוא אומר שאם רצה לשתות בתוך ההגדה הרשות בידו... ח"ו שלא התירו אלא בין כוס לכוס, אבל משמזגו לו כוס שני והתחיל במצוותו לשאול עליו ולדרוש אינו רשאי להפסיק בשתיה... שאפילו כשתמצא לומר רשאי הוא לשתות בתוך ההגדה, בתוך ההלל אינו רשאי להפסיק כדאיתא בברכות וכו'

ואם כן השווה הלל דליל פסח להלל דכל השנה שנתבאר דינו לענין הפסק בברכות יד (וצ"ע אם כוונתו שהלל דליל פסח דינו כימים שגומרים בהם את ההלל או - משום שאין מברכים - כימים שאין גומרים בהם). ובר"ן שם נראה שדעתו קצת אחרת, וכן בתוס' פסחים קג ד"ה רב אשי.

אמנם לחזור על פסוקים דרך אמירת ההלל אפשר שאינו בכלל ההפסק המדובר כאן.

[דניאל]

אמנם לחזור על פסוקים דרך אמירת ההלל אפשר שאינו בכלל ההפסק המדובר כאן.

הדין פשוט שמותר לכפול פסוקים בהלל, וכן כולנו עושים. אך צ"ע אם דרך זמרה ג"כ נכלל בזה והמנהג שאני ראיתי להקפיד בזה כשמזמרין מה אשיב וכדו' בבהכנ"ס.

[עזריאל ברגר]

אמנם לחזור על פסוקים דרך אמירת ההלל אפשר שאינו בכלל ההפסק המדובר כאן.

הדין פשוט שמותר לכפול פסוקים בהלל, וכן כולנו עושים. אך צ"ע אם דרך זמרה ג"כ נכלל בזה והמנהג שאני ראיתי להקפיד בזה כשמזמרין מה אשיב וכדו' בבהכנ"ס.

ולי היה פשוט שאסור לכפול מלבד במקום שנהגו לכפול פסוקים מסוימים ומטעם שנתבאר (שכל המזמור כפול עד לפני פסוקים אלו).

[צעיר_התלמידים]

עי' שו"ע תעג,א ובח"י ובגר"א שם על הפסק שתית כוס בזמן אמירת ההגדה.

הגר"א שם מציין לרמב"ן במלחמות: ומה שכתב בעה"מ ז"ל שהוא אומר שאם רצה לשתות בתוך ההגדה הרשות בידו... ח"ו שלא התירו אלא בין כוס לכוס, אבל משמזגו לו כוס שני והתחיל במצוותו לשאול עליו ולדרוש אינו רשאי להפסיק בשתיה... שאפילו כשתמצא לומר רשאי הוא לשתות בתוך ההגדה, בתוך ההלל אינו רשאי להפסיק כדאיתא בברכות וכו'

ואם כן השווה הלל דליל פסח להלל דכל השנה שנתבאר דינו לענין הפסק בברכות יד (וצ"ע אם כוונתו שהלל דליל פסח דינו כימים שגומרים בהם את ההלל או - משום שאין מברכים - כימים שאין גומרים בהם). ובר"ן שם נראה שדעתו קצת אחרת, וכן בתוס' פסחים קג ד"ה רב אשי.

אמנם לחזור על פסוקים דרך אמירת ההלל אפשר שאינו בכלל ההפסק המדובר כאן.

אין שום הוכחה מדברי הרמב"ן שס"ל לשיטתו שהלל של ליל פסח מחויב בברכה ולא ס"ל כסברא המפורסמת של רב האי גאון שהלל של ליל הסדר הוא בתורת שירה ולא קריאה. ופשוט שדרך שירה היא כדרך סיפור ההגדה ואין בה קריאה המחויבת בצורתה ותו לא.

[פלתי]

אמנם לחזור על פסוקים דרך אמירת ההלל אפשר שאינו בכלל ההפסק המדובר כאן.

הדין פשוט שמותר לכפול פסוקים בהלל, וכן כולנו עושים. אך צ"ע אם דרך זמרה ג"כ נכלל בזה והמנהג שאני ראיתי להקפיד בזה כשמזמרין מה אשיב וכדו' בבהכנ"ס.

בשם הגרי"ש אלישיב:

‏‏‫תמונת מפת ‫סיביות ‫חדשה (2).jpg (88.35 KiB) נצפה 8050 פעמים

[ברזילי]

השאלה אם איסור ההפסק תלוי בברכה שנויה במחלוקת ראשונים. רבנו תם אכן סובר שהלל שנאמר בלי ברכה "הוי כאדם שקורא בספר תהילים ולא שייך ביה הפסקה", ומכך הוכיח שמברכים על הלל דר"ח. אבל רבינו יונה שם כתב "ומה דאמר הכא שאינו פוסק לשיחה בעלמא, לא מפני שמברך עליו היחיד אלא אע"פ שלא בירך עליו כיוון שהתחיל בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשיחה בטילה", ולשיטה זו יש לומר שמצד הברכה אין כאן חשש הפסק בכלל, שהרי הברכה סמוכה לתחילת קיום המצוה (והאריכו בזה בענין הפסק בתק"ש ובבדיקת חמץ).

ואם כן, במבט ראשון מסתבר שגם הרמב"ן (שסובר שלא מברכים על הלל דר"ח) יסכים לרבינו יונה שאיסור ההפסק בהלל הנזכר בגמרא ברכות איננו נובע מהפסק בין הברכות. אמנם, אני מודה שאפשר גם לומר שיש כאן שתי סיבות שכל אחת מהן בפני עצמה מספקת כדי לאסור הפסק (אמנם, גם הרמב"ן מודה שאם ברך בביהכנ"ס אינו צריך לחזור ולברך, ולא נראה שבמקרה כזה יסבור שמותר לשתות במהלך ההלל שבהגדה).

וזה מה שהתכוונתי לומר לעיל - שגם אם נאמר שיש איסור הפסק בהלל של ליל הסדר, אין כאן אלא ענין פוסק משבחו של מקום ולא הפסק בברכה, ולכן נראה שגם אם בהלל דר"ח וכדומה מקפידים על כפילת פסוקים דרך זמרה (במקום שאין מנהג קדום לעשות כן), כאן אין חשש כל עוד הזמרה היא אכן חלק מההלל וההודאה.

[דניאל]

אמנם לחזור על פסוקים דרך אמירת ההלל אפשר שאינו בכלל ההפסק המדובר כאן.

הדין פשוט שמותר לכפול פסוקים בהלל, וכן כולנו עושים. אך צ"ע אם דרך זמרה ג"כ נכלל בזה והמנהג שאני ראיתי להקפיד בזה כשמזמרין מה אשיב וכדו' בבהכנ"ס.

ולי היה פשוט שאסור לכפול מלבד במקום שנהגו לכפול פסוקים מסוימים ומטעם שנתבאר (שכל המזמור כפול עד לפני פסוקים אלו).

אחר המחילה, זו טעות. עיין בסוגיא ובפוסקים.

פלתי,
מעניין. תודה. אבל מה שכתוב לפני המקום שסימנת שמותר לכפול רק במקום שנהגו, תמוה.
מי בעל השמועה?

[צעיר_התלמידים]

השאלה אם איסור ההפסק תלוי בברכה שנויה במחלוקת ראשונים. רבנו תם אכן סובר שהלל שנאמר בלי ברכה "הוי כאדם שקורא בספר תהילים ולא שייך ביה הפסקה", ומכך הוכיח שמברכים על הלל דר"ח. אבל רבינו יונה שם כתב "ומה דאמר הכא שאינו פוסק לשיחה בעלמא, לא מפני שמברך עליו היחיד אלא אע"פ שלא בירך עליו כיוון שהתחיל בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשיחה בטילה", ולשיטה זו יש לומר שמצד הברכה אין כאן חשש הפסק בכלל, שהרי הברכה סמוכה לתחילת קיום המצוה (והאריכו בזה בענין הפסק בתק"ש ובבדיקת חמץ).

ואם כן, במבט ראשון מסתבר שגם הרמב"ן (שסובר שלא מברכים על הלל דר"ח) יסכים לרבינו יונה שאיסור ההפסק בהלל הנזכר בגמרא ברכות איננו נובע מהפסק בין הברכות. אמנם, אני מודה שאפשר גם לומר שיש כאן שתי סיבות שכל אחת מהן בפני עצמה מספקת כדי לאסור הפסק (אמנם, גם הרמב"ן מודה שאם ברך בביהכנ"ס אינו צריך לחזור ולברך, ולא נראה שבמקרה כזה יסבור שמותר לשתות במהלך ההלל שבהגדה).

וזה מה שהתכוונתי לומר לעיל - שגם אם נאמר שיש איסור הפסק בהלל של ליל הסדר, אין כאן אלא ענין פוסק משבחו של מקום ולא הפסק בברכה, ולכן נראה שגם אם בהלל דר"ח וכדומה מקפידים על כפילת פסוקים דרך זמרה (במקום שאין מנהג קדום לעשות כן), כאן אין חשש כל עוד הזמרה היא אכן חלק מההלל וההודאה.

שוב, כ"ת מעמיד את כל הדיון על השאלה למה או האם אין להפסיק בהלל של ראש חדש (למי שאינו מברך).
וכאן הנושא הוא שונה לגמרי, שהרי רב האי גאון מנמק את העדר הברכה בליל הסדר במה שהלל זה הוא בתורת שירה והיינו שהוא חלק מסדר סיפור יציאת מצרים והשבח וההודאה שעליו בדרך שירה, ואם כן גדרו שונה לחלוטין ושמא אפשר לכלול בו הודאה ע"י פירושים וכיוצ"ב.
וראיתי שכיוונתי בזה לדברי הגרי"ש אלישיב שהביא בטובו הרב פליתי שיחי'.

[פלתי]

פלתי,
מעניין. תודה. אבל מה שכתוב לפני המקום שסימנת שמותר לכפול רק במקום שנהגו, תמוה.
מי בעל השמועה?

https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?194825&

[ברזילי]

השאלה אם איסור ההפסק תלוי בברכה שנויה במחלוקת ראשונים. רבנו תם אכן סובר שהלל שנאמר בלי ברכה "הוי כאדם שקורא בספר תהילים ולא שייך ביה הפסקה", ומכך הוכיח שמברכים על הלל דר"ח. אבל רבינו יונה שם כתב "ומה דאמר הכא שאינו פוסק לשיחה בעלמא, לא מפני שמברך עליו היחיד אלא אע"פ שלא בירך עליו כיוון שהתחיל בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשיחה בטילה", ולשיטה זו יש לומר שמצד הברכה אין כאן חשש הפסק בכלל, שהרי הברכה סמוכה לתחילת קיום המצוה (והאריכו בזה בענין הפסק בתק"ש ובבדיקת חמץ).

ואם כן, במבט ראשון מסתבר שגם הרמב"ן (שסובר שלא מברכים על הלל דר"ח) יסכים לרבינו יונה שאיסור ההפסק בהלל הנזכר בגמרא ברכות איננו נובע מהפסק בין הברכות. אמנם, אני מודה שאפשר גם לומר שיש כאן שתי סיבות שכל אחת מהן בפני עצמה מספקת כדי לאסור הפסק (אמנם, גם הרמב"ן מודה שאם ברך בביהכנ"ס אינו צריך לחזור ולברך, ולא נראה שבמקרה כזה יסבור שמותר לשתות במהלך ההלל שבהגדה).

וזה מה שהתכוונתי לומר לעיל - שגם אם נאמר שיש איסור הפסק בהלל של ליל הסדר, אין כאן אלא ענין פוסק משבחו של מקום ולא הפסק בברכה, ולכן נראה שגם אם בהלל דר"ח וכדומה מקפידים על כפילת פסוקים דרך זמרה (במקום שאין מנהג קדום לעשות כן), כאן אין חשש כל עוד הזמרה היא אכן חלק מההלל וההודאה.

שוב, כ"ת מעמיד את כל הדיון על השאלה למה או האם אין להפסיק בהלל של ראש חדש (למי שאינו מברך).
וכאן הנושא הוא שונה לגמרי, שהרי רב האי גאון מנמק את העדר הברכה בליל הסדר במה שהלל זה הוא בתורת שירה והיינו שהוא חלק מסדר סיפור יציאת מצרים והשבח וההודאה שעליו בדרך שירה, ואם כן גדרו שונה לחלוטין ושמא אפשר לכלול בו הודאה ע"י פירושים וכיוצ"ב.
וראיתי שכיוונתי בזה לדברי הגרי"ש אלישיב שהביא בטובו הרב פליתי שיחי'.

כפי שכתבת בעצמך, אף לדברי רב האי אין זה ברור שמותר להפסיק (אם ננקוט שאיסור ההפסק הוא משום שכיוון שהתחיל בשבחו של מקום וכו' אפשר שהוא גם בדרך שירה), וכמו כן אף אם נאמר שלרב האי הדין כדבריך עדיין אין זה דבר ברור, כי בראשונים יש עוד שיטות בזה (ובפרט לדידן בא"י, שברוב המקומות מברכים על הלל בביהכנ"ס, ולכאורה הוא שלא כרב האי), ולכן נראה לי שיש לדון גם לפי הצד שהפסק בליל פסח דינו כהפסק בר"ח.

[עזריאל ברגר]

ולי היה פשוט שאסור לכפול מלבד במקום שנהגו לכפול פסוקים מסוימים ומטעם שנתבאר (שכל המזמור כפול עד לפני פסוקים אלו).

אחר המחילה, זו טעות. עיין בסוגיא ובפוסקים.

אנא דאמינא כהרב אלישיב, ואליבא דמ"ד "שנהגו לכפול - מאודך" (כמדומני הברטנורא). ובפוסקים טרם עיינתי.
ואיך תפרש "מקום שנהגו לפשוט יפשוט" דהיינו שאם לא נהגו לכפול - לא יכפול?

[משולש]

הרי מעניין הברכה מותר להפסיק אפילו באמצע שמונה עשרה, ולא גרע מבקשות פרטיות בשמע קולנו, או שאר פיוטים שמוסיפים (ושם כוללים גם עניינים שלא קשורים (ישירות) לעניין הברכה).

[זבולון]

הרי מעניין הברכה מותר להפסיק אפילו באמצע שמונה עשרה, ולא גרע מבקשות פרטיות בשמע קולנו, או שאר פיוטים שמוסיפים (ושם כוללים גם עניינים שלא קשורים (ישירות) לעניין הברכה).

[לולי הראיה מקריאת המגילה שגם בה התירו לדרוש באמצע] יש מקום גדול לחלק בין שמו"ע שמעיקרו אינו נוסח של קריאת מקראות אלא נוסח שתקנו חכמים ואמרו שאפשר להאריך ולקצר בו, לבין קריאת ההלל וק"ש וכדו' שצורת התקנה היא קריאת פסוקים והמוסיף דברי שבח וכדו' הרי הוא מוסיף דברים שאינם מצורת התקנה כלל, והמנהג יוכיח ש[כמדומני] לא מצינו שיוסיפו פיוטים בתוך ק"ש והלל.

[זבולון]

שער הציון שם ס"ק מג
(מג) הרא"ש, ומשמע שם דבענינו של יום לא חשיב הפסק כלל ואפילו לכתחלה שרי, ואין מזה ראיה לקריאת התורה, דהכא כדי לפרסם ניסא שרי, כן נראה לעניות דעתי:

להעיר, שברא"ש בתי' הראשון כתב להדיא שהוא רק בדיעבד.

[משולש]

הרי מעניין הברכה מותר להפסיק אפילו באמצע שמונה עשרה, ולא גרע מבקשות פרטיות בשמע קולנו, או שאר פיוטים שמוסיפים (ושם כוללים גם עניינים שלא קשורים (ישירות) לעניין הברכה).

[לולי הראיה מקריאת המגילה שגם בה התירו לדרוש באמצע] יש מקום גדול לחלק בין שמו"ע שמעיקרו אינו נוסח של קריאת מקראות אלא נוסח שתקנו חכמים ואמרו שאפשר להאריך ולקצר בו, לבין קריאת ההלל וק"ש וכדו' שצורת התקנה היא קריאת פסוקים והמוסיף דברי שבח וכדו' הרי הוא מוסיף דברים שאינם מצורת התקנה כלל, והמנהג יוכיח ש[כמדומני] לא מצינו שיוסיפו פיוטים בתוך ק"ש והלל.

אבל אם השאלה יבשה: הפסק או לא הפסק, התשובה היא: לא הפסק.
אם השאלה אם ראוי או לא, באמת יש מקום לומר כדבריך.

[זבולון]

הרי מעניין הברכה מותר להפסיק אפילו באמצע שמונה עשרה, ולא גרע מבקשות פרטיות בשמע קולנו, או שאר פיוטים שמוסיפים (ושם כוללים גם עניינים שלא קשורים (ישירות) לעניין הברכה).

[לולי הראיה מקריאת המגילה שגם בה התירו לדרוש באמצע] יש מקום גדול לחלק בין שמו"ע שמעיקרו אינו נוסח של קריאת מקראות אלא נוסח שתקנו חכמים ואמרו שאפשר להאריך ולקצר בו, לבין קריאת ההלל וק"ש וכדו' שצורת התקנה היא קריאת פסוקים והמוסיף דברי שבח וכדו' הרי הוא מוסיף דברים שאינם מצורת התקנה כלל, והמנהג יוכיח ש[כמדומני] לא מצינו שיוסיפו פיוטים בתוך ק"ש והלל.

אבל אם השאלה יבשה: הפסק או לא הפסק, התשובה היא: לא הפסק.

לא נכון. בשמו"ע אינו מפסיק את התפילה ע"י דבר אחר אלא מתפלל בנוסח מורחב, משא"כ כאן הוא מפסיק את ההלל ואומר דברים שקשורים להלל, אבל בשו"א א"א להחשיב שהוא אומר הלל מורחב.

[משולש]

הלכות הפסק הם ברורות: כל המפסיק בעניין הברכה לא הוי הפסק. כמו בין ברכה לאכילה "גביל לתורא", או בין תפילין של יד לתפילין של ראש בענייני התפילין. או בכל מקום שמפסיק מעניין הברכה מותר.
ודוקא הלל מותר להפסיק גם בדברים שאינם קשורים בכלל כמו שאילת שלום ומשיב שלום לכל אדם כמו בקריאת שמע..

[זבולון]

הלכות הפסק הם ברורות: כל המפסיק בעניין הברכה לא הוי הפסק. כמו בין ברכה לאכילה "גביל לתורא", או בין תפילין של יד לתפילין של ראש בענייני התפילין. או בכל מקום שמפסיק מעניין הברכה מותר.
ודוקא הלל מותר להפסיק גם בדברים שאינם קשורים בכלל כמו שאילת שלום ומשיב שלום לכל אדם כמו בקריאת שמע..

כ"ז הוא בדיעבד, ואני באתי לדחות את הראיה שהבאת משמו"ע על לכתחילה.

[יבנה]

שער הציון שם ס"ק מג
(מג) הרא"ש, ומשמע שם דבענינו של יום לא חשיב הפסק כלל ואפילו לכתחלה שרי, ואין מזה ראיה לקריאת התורה, דהכא כדי לפרסם ניסא שרי, כן נראה לעניות דעתי:

להעיר, שברא"ש בתי' הראשון כתב להדיא שהוא רק בדיעבד.

רא"ש מסכת מגילה פרק ב סי' א':
"ודורשה אף על פי שאסור להפסיק במגילה כדאיתא בפ' שני דמגילה והכא כשמשמיע הדרשה לרבים או דורש בינו לבינו נמצא שמפסיק בקריאתה מ"מ יצא בדיעבד אי נמי כיון שאינו דורש אלא בענינו של מגילה אין זה חשוב הפסק והכי איתא בירושלמי (שם) ודורשה ובלבד שלא יפליגו דעתם לענינים אחרים "
ע"כ לומר בשער הציון א' מב'. או שהבין שתירוצי הרא"ש לא פליגי, ואם הוא מענייני המגילה והיום מותר להפסיק בזה לכתחילה, ואם הוא בהפלגה לעניינים אחרים דרך דרוש זה לא הפסק רק בדיעבד. או לומר שתי' שני עיקר.

[יבנה]

בענין כפילות מילים דרך שירה, עי' כאן בחבל נחלתו שהאריך בזה https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D ... %91_%D7%92.
ולדבריו יש לחלק בין להכפיל בק"ש וחזרת הש"ץ לשאר מקומות וכדמצינו בהלל שכפלו הפסוקים כו', וכן בירו' שדרך תחנונים מותר להכפיל, ע"ש.
אמנם מי שכבר אמר הלל בביהכ"נ ויצא ידי חובתו, לכאורה אין שום טעם שיחזור לומר הלל בביתו וכפי שכתבתי כאן viewtopic.php?t=26607#p272062, וא"כ לכאורה אין שום איסור להפסיק.

[עושה חדשות]

תודה לכולכם.

שאלתי כי ראיתי נוהגים כך, להוסיף ביאורים וכו' בשעת אמירת ההלל בתוך ההגדה,
ומאידך לא נוהגים לעשות כך באמירת הלל של יו"ט או ר"ח.

ראיתי כעת שהובא כאן על הגרש"א ג"כ "באמירת ההלל פעמים שהיה מפסיק באמצע ההלל ומסביר ומבאר".