מנחם ירושלמי כתב:השום מיובא מסין כידוע, ואין ועד כשרות שמוכן לקחת אחריות שהיבוש נעשה תוך שמירה מחמץ, בעבר היה נהוג ליבש עם פירורי לחם כמדומני שהיום לא, אך לתת הכשר פירושו לקחת אחריות לדבר. יש אומרים שזהו כבר נעשה ל"מנהג ירושלים" לא להשתמש בשום מיובש. אך כמדומני ש"מנהג ירושלים" גם היה לא להשתמש בדברים תעשייתיים עד פסקו האחרון של הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל שהורה לתת הכשר לממתקי ילדים משום שמצוה לשמחם בזה. וא"כ אם יהיה הכשר מהודר על שום מיובש לכאו' לא יהיה טעם לאסור.
עדיאל ברויאר כתב:מנחם ירושלמי כתב:השום מיובא מסין כידוע, ואין ועד כשרות שמוכן לקחת אחריות שהיבוש נעשה תוך שמירה מחמץ, בעבר היה נהוג ליבש עם פירורי לחם כמדומני שהיום לא, אך לתת הכשר פירושו לקחת אחריות לדבר. יש אומרים שזהו כבר נעשה ל"מנהג ירושלים" לא להשתמש בשום מיובש. אך כמדומני ש"מנהג ירושלים" גם היה לא להשתמש בדברים תעשייתיים עד פסקו האחרון של הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל שהורה לתת הכשר לממתקי ילדים משום שמצוה לשמחם בזה. וא"כ אם יהיה הכשר מהודר על שום מיובש לכאו' לא יהיה טעם לאסור.
כיצד יש הכשר (הרב רובין והרב מחפוד) על אבקת שום?
הא לחמא עניא כתב:בספר המיוחד והמוצלח "כהלכות הפסח" של הרב ראנד, מביא עדותו של זקנו מרן הפני מנחם מגור זי"ע שאכלו בבית אביו זצוק"ל שום טרי שחתכו עם סכין חדש שמיוחד לפסח.
ראה שם.
אליהו בן עמרם כתב:הא לחמא עניא כתב:בספר המיוחד והמוצלח "כהלכות הפסח" של הרב ראנד, מביא עדותו של זקנו מרן הפני מנחם מגור זי"ע שאכלו בבית אביו זצוק"ל שום טרי שחתכו עם סכין חדש שמיוחד לפסח.
ראה שם.
מצוי בחנויות שום טרי, שחתכו ממנו את העלים עד לגובה של כ- 5 ס"מ מעל עיגולו של השום עצמו.
לשאלתי, למה לא נחוש לחיתוך "דבר חריף" בסכין לא ידועה שמבליע בכולו גם אם אינה בת יומה, שמעתי בשם מו"צ חשוב שאין חשש, כי החיתוך בעלים ולא בגוף השום בעצמו.
ומה ידוע לחו"ר דאתרא הדין בענין זה?
עם_הארץ כתב:יבואו המחפשים ויחפשו, והיודעים יספרו, אם אמנם הגרעין של הענין, שהיו מבררים החטה מקנעבעלאך הוא נכון. אם כן, מובן שבהמון העם נשתרבב מזה איסור לשום (גם אם אינו טעם הלכתי).
וראיתי בספר קובץ מנהגי ישורון על הלכות והכנות לפסח, שהביא שם מפי ספרים ומפי סופרים במה שנהגו שלא לאכול שום בפסח והביא שם שאין במנהג זה שום יסוד ומקור אלא נשתרבב המנהג שלא לאכול שום בפסח. וזאת מסיבה שהחטים שהיו משתמשים למצות, בדרך כלל לא היו שמורה משעת קצירה, והיו לוקחים חטים מן השוק ובודקים אותם שלא יהיו מצומחים, כמבואר בפוסקים צורת הבדיקה. ובכל זאת היו מבררים לפני הטחינה, מפני שהיו מעורבים בין גרגרי החטה גם זרעים חריפים, שהיו נראים כמו שן של שום, וגם היו נקראים כן "קנעבעלאך". והטעם הנכון כי אין הקנעבעלאך חמץ, אלא שאם יטחנו יחד עם החטה, והם חריפים, הרי העיסה מחמצת מהרה. ומכאן נשתרבב שהקנאבעל (השום) אסור בפסח. יבואו המחפשים ויחפשו, והיודעים יספרו, אם אמנם הגרעין של הענין, שהיו מבררים החטה מקנעבעלאך הוא נכון. אם כן, מובן שבהמון העם נשתרבב מזה איסור לשום ואין לזה טעם הלכתי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 80 אורחים