הדין פשוט שמותר לכפול פסוקים בהלל, וכן כולנו עושים. אך צ"ע אם דרך זמרה ג"כ נכלל בזה והמנהג שאני ראיתי להקפיד בזה כשמזמרין מה אשיב וכדו' בבהכנ"ס.ברזילי כתב:אמנם לחזור על פסוקים דרך אמירת ההלל אפשר שאינו בכלל ההפסק המדובר כאן.
דניאל כתב:הדין פשוט שמותר לכפול פסוקים בהלל, וכן כולנו עושים. אך צ"ע אם דרך זמרה ג"כ נכלל בזה והמנהג שאני ראיתי להקפיד בזה כשמזמרין מה אשיב וכדו' בבהכנ"ס.ברזילי כתב:אמנם לחזור על פסוקים דרך אמירת ההלל אפשר שאינו בכלל ההפסק המדובר כאן.
ברזילי כתב:עי' שו"ע תעג,א ובח"י ובגר"א שם על הפסק שתית כוס בזמן אמירת ההגדה.
הגר"א שם מציין לרמב"ן במלחמות: ומה שכתב בעה"מ ז"ל שהוא אומר שאם רצה לשתות בתוך ההגדה הרשות בידו... ח"ו שלא התירו אלא בין כוס לכוס, אבל משמזגו לו כוס שני והתחיל במצוותו לשאול עליו ולדרוש אינו רשאי להפסיק בשתיה... שאפילו כשתמצא לומר רשאי הוא לשתות בתוך ההגדה, בתוך ההלל אינו רשאי להפסיק כדאיתא בברכות וכו'
ואם כן השווה הלל דליל פסח להלל דכל השנה שנתבאר דינו לענין הפסק בברכות יד (וצ"ע אם כוונתו שהלל דליל פסח דינו כימים שגומרים בהם את ההלל או - משום שאין מברכים - כימים שאין גומרים בהם). ובר"ן שם נראה שדעתו קצת אחרת, וכן בתוס' פסחים קג ד"ה רב אשי.
אמנם לחזור על פסוקים דרך אמירת ההלל אפשר שאינו בכלל ההפסק המדובר כאן.
דניאל כתב:הדין פשוט שמותר לכפול פסוקים בהלל, וכן כולנו עושים. אך צ"ע אם דרך זמרה ג"כ נכלל בזה והמנהג שאני ראיתי להקפיד בזה כשמזמרין מה אשיב וכדו' בבהכנ"ס.ברזילי כתב:אמנם לחזור על פסוקים דרך אמירת ההלל אפשר שאינו בכלל ההפסק המדובר כאן.
אחר המחילה, זו טעות. עיין בסוגיא ובפוסקים.עזריאל ברגר כתב:דניאל כתב:הדין פשוט שמותר לכפול פסוקים בהלל, וכן כולנו עושים. אך צ"ע אם דרך זמרה ג"כ נכלל בזה והמנהג שאני ראיתי להקפיד בזה כשמזמרין מה אשיב וכדו' בבהכנ"ס.ברזילי כתב:אמנם לחזור על פסוקים דרך אמירת ההלל אפשר שאינו בכלל ההפסק המדובר כאן.
ולי היה פשוט שאסור לכפול מלבד במקום שנהגו לכפול פסוקים מסוימים ומטעם שנתבאר (שכל המזמור כפול עד לפני פסוקים אלו).
ברזילי כתב:השאלה אם איסור ההפסק תלוי בברכה שנויה במחלוקת ראשונים. רבנו תם אכן סובר שהלל שנאמר בלי ברכה "הוי כאדם שקורא בספר תהילים ולא שייך ביה הפסקה", ומכך הוכיח שמברכים על הלל דר"ח. אבל רבינו יונה שם כתב "ומה דאמר הכא שאינו פוסק לשיחה בעלמא, לא מפני שמברך עליו היחיד אלא אע"פ שלא בירך עליו כיוון שהתחיל בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשיחה בטילה", ולשיטה זו יש לומר שמצד הברכה אין כאן חשש הפסק בכלל, שהרי הברכה סמוכה לתחילת קיום המצוה (והאריכו בזה בענין הפסק בתק"ש ובבדיקת חמץ).
ואם כן, במבט ראשון מסתבר שגם הרמב"ן (שסובר שלא מברכים על הלל דר"ח) יסכים לרבינו יונה שאיסור ההפסק בהלל הנזכר בגמרא ברכות איננו נובע מהפסק בין הברכות. אמנם, אני מודה שאפשר גם לומר שיש כאן שתי סיבות שכל אחת מהן בפני עצמה מספקת כדי לאסור הפסק (אמנם, גם הרמב"ן מודה שאם ברך בביהכנ"ס אינו צריך לחזור ולברך, ולא נראה שבמקרה כזה יסבור שמותר לשתות במהלך ההלל שבהגדה).
וזה מה שהתכוונתי לומר לעיל - שגם אם נאמר שיש איסור הפסק בהלל של ליל הסדר, אין כאן אלא ענין פוסק משבחו של מקום ולא הפסק בברכה, ולכן נראה שגם אם בהלל דר"ח וכדומה מקפידים על כפילת פסוקים דרך זמרה (במקום שאין מנהג קדום לעשות כן), כאן אין חשש כל עוד הזמרה היא אכן חלק מההלל וההודאה.
דניאל כתב:פלתי,
מעניין. תודה. אבל מה שכתוב לפני המקום שסימנת שמותר לכפול רק במקום שנהגו, תמוה.
מי בעל השמועה?
צעיר_התלמידים כתב:ברזילי כתב:השאלה אם איסור ההפסק תלוי בברכה שנויה במחלוקת ראשונים. רבנו תם אכן סובר שהלל שנאמר בלי ברכה "הוי כאדם שקורא בספר תהילים ולא שייך ביה הפסקה", ומכך הוכיח שמברכים על הלל דר"ח. אבל רבינו יונה שם כתב "ומה דאמר הכא שאינו פוסק לשיחה בעלמא, לא מפני שמברך עליו היחיד אלא אע"פ שלא בירך עליו כיוון שהתחיל בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשיחה בטילה", ולשיטה זו יש לומר שמצד הברכה אין כאן חשש הפסק בכלל, שהרי הברכה סמוכה לתחילת קיום המצוה (והאריכו בזה בענין הפסק בתק"ש ובבדיקת חמץ).
ואם כן, במבט ראשון מסתבר שגם הרמב"ן (שסובר שלא מברכים על הלל דר"ח) יסכים לרבינו יונה שאיסור ההפסק בהלל הנזכר בגמרא ברכות איננו נובע מהפסק בין הברכות. אמנם, אני מודה שאפשר גם לומר שיש כאן שתי סיבות שכל אחת מהן בפני עצמה מספקת כדי לאסור הפסק (אמנם, גם הרמב"ן מודה שאם ברך בביהכנ"ס אינו צריך לחזור ולברך, ולא נראה שבמקרה כזה יסבור שמותר לשתות במהלך ההלל שבהגדה).
וזה מה שהתכוונתי לומר לעיל - שגם אם נאמר שיש איסור הפסק בהלל של ליל הסדר, אין כאן אלא ענין פוסק משבחו של מקום ולא הפסק בברכה, ולכן נראה שגם אם בהלל דר"ח וכדומה מקפידים על כפילת פסוקים דרך זמרה (במקום שאין מנהג קדום לעשות כן), כאן אין חשש כל עוד הזמרה היא אכן חלק מההלל וההודאה.
שוב, כ"ת מעמיד את כל הדיון על השאלה למה או האם אין להפסיק בהלל של ראש חדש (למי שאינו מברך).
וכאן הנושא הוא שונה לגמרי, שהרי רב האי גאון מנמק את העדר הברכה בליל הסדר במה שהלל זה הוא בתורת שירה והיינו שהוא חלק מסדר סיפור יציאת מצרים והשבח וההודאה שעליו בדרך שירה, ואם כן גדרו שונה לחלוטין ושמא אפשר לכלול בו הודאה ע"י פירושים וכיוצ"ב.
וראיתי שכיוונתי בזה לדברי הגרי"ש אלישיב שהביא בטובו הרב פליתי שיחי'.
דניאל כתב:אחר המחילה, זו טעות. עיין בסוגיא ובפוסקים.עזריאל ברגר כתב:ולי היה פשוט שאסור לכפול מלבד במקום שנהגו לכפול פסוקים מסוימים ומטעם שנתבאר (שכל המזמור כפול עד לפני פסוקים אלו).
משולש כתב:הרי מעניין הברכה מותר להפסיק אפילו באמצע שמונה עשרה, ולא גרע מבקשות פרטיות בשמע קולנו, או שאר פיוטים שמוסיפים (ושם כוללים גם עניינים שלא קשורים (ישירות) לעניין הברכה).
יבנה כתב:שער הציון שם ס"ק מג
(מג) הרא"ש, ומשמע שם דבענינו של יום לא חשיב הפסק כלל ואפילו לכתחלה שרי, ואין מזה ראיה לקריאת התורה, דהכא כדי לפרסם ניסא שרי, כן נראה לעניות דעתי:
זבולון כתב:משולש כתב:הרי מעניין הברכה מותר להפסיק אפילו באמצע שמונה עשרה, ולא גרע מבקשות פרטיות בשמע קולנו, או שאר פיוטים שמוסיפים (ושם כוללים גם עניינים שלא קשורים (ישירות) לעניין הברכה).
[לולי הראיה מקריאת המגילה שגם בה התירו לדרוש באמצע] יש מקום גדול לחלק בין שמו"ע שמעיקרו אינו נוסח של קריאת מקראות אלא נוסח שתקנו חכמים ואמרו שאפשר להאריך ולקצר בו, לבין קריאת ההלל וק"ש וכדו' שצורת התקנה היא קריאת פסוקים והמוסיף דברי שבח וכדו' הרי הוא מוסיף דברים שאינם מצורת התקנה כלל, והמנהג יוכיח ש[כמדומני] לא מצינו שיוסיפו פיוטים בתוך ק"ש והלל.
משולש כתב:זבולון כתב:משולש כתב:הרי מעניין הברכה מותר להפסיק אפילו באמצע שמונה עשרה, ולא גרע מבקשות פרטיות בשמע קולנו, או שאר פיוטים שמוסיפים (ושם כוללים גם עניינים שלא קשורים (ישירות) לעניין הברכה).
[לולי הראיה מקריאת המגילה שגם בה התירו לדרוש באמצע] יש מקום גדול לחלק בין שמו"ע שמעיקרו אינו נוסח של קריאת מקראות אלא נוסח שתקנו חכמים ואמרו שאפשר להאריך ולקצר בו, לבין קריאת ההלל וק"ש וכדו' שצורת התקנה היא קריאת פסוקים והמוסיף דברי שבח וכדו' הרי הוא מוסיף דברים שאינם מצורת התקנה כלל, והמנהג יוכיח ש[כמדומני] לא מצינו שיוסיפו פיוטים בתוך ק"ש והלל.
אבל אם השאלה יבשה: הפסק או לא הפסק, התשובה היא: לא הפסק.
משולש כתב:הלכות הפסק הם ברורות: כל המפסיק בעניין הברכה לא הוי הפסק. כמו בין ברכה לאכילה "גביל לתורא", או בין תפילין של יד לתפילין של ראש בענייני התפילין. או בכל מקום שמפסיק מעניין הברכה מותר.
ודוקא הלל מותר להפסיק גם בדברים שאינם קשורים בכלל כמו שאילת שלום ומשיב שלום לכל אדם כמו בקריאת שמע..
זבולון כתב:יבנה כתב:שער הציון שם ס"ק מג
(מג) הרא"ש, ומשמע שם דבענינו של יום לא חשיב הפסק כלל ואפילו לכתחלה שרי, ואין מזה ראיה לקריאת התורה, דהכא כדי לפרסם ניסא שרי, כן נראה לעניות דעתי:
להעיר, שברא"ש בתי' הראשון כתב להדיא שהוא רק בדיעבד.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 32 אורחים