ומה שתירצת מה שהקשה בספר אומר השכחה מה שבטור וש"ע לא הוזכר הדין דאסור לרקוק בזה"ז בהר הבית, משום שלא יצוייר למעשה דאסור ליכנס טמאי מתים לשם וכולנו טמאי מתים, הנה הא יש מקום בהר הבית שמותרין טמאי מתים ליכנס לשם אף מדרבנן שהוא עד החיל שהיה לפנים מהסורג. ולמה דאיתא ברמב"ם פ"ה מביה"ב ה"ג שהסורג היה מקיף סביב אפשר גם החיל היה סביב ובתי"ט מדות פ"ב מ"ג מפורש כן בשם הראבי"ה, הרי מותר מכל צד אף במערבי ליכנס טמאי מתים עד הסורג שהיה רוחב איזה אמות, ולא מצאתי השיעור, ולפי' הרא"ש במדות שם שהסורג היה רק לצד המזרח מצפון לדרום אפשר גם החיל היה רק שם, וא"כ אפשר שבצדדים האחרים אחר העשר אמות של החיל אחורי העזרת נשים וכן מצד מערב היה מותר לטמאי מתים. ומשאר טומאות הא אפשר לטבול, ואם יחוש לזיבה יספור שבעה נקיים ויטבול במים חיים ויעריב שמשו, ואף שהוא מחו"כ הא מותר מחו"כ אף בעזרת נשים וכ"ש בשאר הר הבית כדאיתא ברמב"ם פ"ג מביה"מ ה"ה. ונמצא שנוגע הדין שאסור לרקוק באותו המקום מהר הבית שמותרין טמאי מתים ליכנס ומקשה שפיר. ואולי אינו ברור כ"כ איזה כותל היא אם היה קבלה ברורה שהוא כותל מערבי של הר הבית או כותל העזרה שאחורי בית הכפורת שלכן אסור לשם טמאי מתים כתירוצך וגם אפשר שהוא כותל התא שאף להרא"ש אסור. וכמדומני שבס' שאילת דוד להגאון ר"ד מקרלין מסתפק בהכותל איזה הוא. ואולי זהו טעם הגאון רי"ז מבריסק זצ"ל שאמרו עליו שלא הלך אל כותל המערבי מחשש טומאה. אבל אני תמה כי מקום שמתפללין שם הוא ודאי קבלה מדורות רבותינו הראשונים שמותר לילך לשם ואיך שייך לחלוק עליהם. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ב, קיג)
בברכה המשולשת כתב:מסתבר לי (כקביעה כלית ברמת העיקרון) שלא הורה בזה, כי לא היתה דרכו לפסוק בענייני ארץ ישראל
בענין מלחמת מצווה. כ"ה תשרי תשל"ט. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר נחום טרעבניק שליט"א אב"ד ור"מ בכפר חב"ד א"י. הנה כמדומני שידוע דרכי לכתר"ה אשר איני ממהר להשיב אף להשואלים אותי ולדברים שלא נשאלתי לא שייך כלל שאשיב אף שהיה זה שאלה פרטית בדיני איסור והיתר וכל תשובותי אף להשואלים אותי היו רק בענינים פרטיים שנוגע להיחיד ששאל אותי ודוקא כשלא היתה פגיעה לאיזה רב, ושאלה כללית לא השבתי מעולם לא בכתב ולא בעל פה, ואולי שמעו ממני מה שאמרתי לתלמידי מה שאני סובר שענין מלחמה כיון שנוגע לפקוח נפש צריך ציוי מיוחד ואורים ותומים וסנהדרין אף במלחמת מצוה כמלחמת עמלק ומוכרח זה מהא דדוד ושלמה וכל מלכים הצדיקים לא יצאו להלחם בעמלק, וזה דבר ברור ומוכרח שלא שייך לפלוג ע"ז, ורק כשנפלו העכו"ם על ישראל כהא דאנטיוכוס מלך יון וכדומה דהוא להצלה עשו מלחמה בבית שני, ולא דנתי כלום אף לא במחשבה איך להכריע כי לא שייך שישאלו ממני מי שבידם במלכות השולטת בא"י ענינים אלו והיה עצם הנידון לפני בזה רק לבטלה וגם לא ברור לפני איך לדון וכ"ש שלא שייך לפני להשיב, שלכן אנו בטוחים רק על השי"ת שהכל הוא רק בידו ומתפללים אליו שירחם עלינו ועל כל ישראל ויהיה הכל לטובה וגם ישלח לנו בקרוב משיח צדקנו. והנני ידידו ואוהבו בלו"נ, משה פיינשטיין.
שמואל אריאל כתב:אנצל את ההזדמנות להעלות תמיהה גדולה שיש לי כבר כמה וכמה שנים על התשובה שהועלתה כאן. נאמר בה:
"ענין מלחמה כיון שנוגע לפקוח נפש צריך ציוי מיוחד ואורים ותומים וסנהדרין אף במלחמת מצוה כמלחמת עמלק ומוכרח זה מהא דדוד ושלמה וכל מלכים הצדיקים לא יצאו להלחם בעמלק, וזה דבר ברור ומוכרח שלא שייך לפלוג ע"ז, ורק כשנפלו העכו"ם על ישראל כהא דאנטיוכוס מלך יון וכדומה דהוא להצלה עשו מלחמה בבית שני".
אך הדברים לכאורה מנוגדים לדברי הרמב"ם המפורשים:
רמב"ם מלכים ה'
הלכה א
אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה, ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
הלכה ב
מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
ובפשטות כך עולה מדברי המשנה:
משנה סנהדרין א' משנה ה
אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד
דהיינו שלמלחמת מצוה אין צריך הוראת בית דין הגדול. וברמב"ם זה מפורש לגמרי.
אשמח אם יש למישהו תירוץ.
אוצר החכמה כתב:א. מה זה תשובה על הקושיה העצומה ששאל שמואל אריאל על מרן הגרמ"פ שדיבר בפירוש על מלחמת עמלק ולכאורה הוא היפך דברי הרמב"ם המפורשים.
ב. דברי הרמב"ם שהבאת שכותב מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל משמעותם הפשוטה היא שמלך ישראל מעשיו הם כיבוש רבים והדוגמא הנגדית שהביא היא יחיד או משפחה או שבט. וכן מסתבר שמעשי המלך הם נחשבים כדעת רוב ישראל ולא צריך ב"ד לזה. ודוד מה שנחשב כיבוש יחיד הוא משום שעשה שלא כסדר.
צעיר_התלמידים כתב:ועיקר כוונת הגרמ"פ היא שאף מלחמת מצווה, איננה כסתם מצוות עשה המוטלת אקרקפתא דגברא והרי הוא מבטל עשה ואין בה מקום לצווי נביא וכו' שהרי לא בשמים היא.
ואילו שכשנאמר בתורה והיה בהניח נמסרה מלחמת עמלק לנבואה ולא לחכמה, ואין דנים בה תורת לא בשמים היא ולא מחויבים להלחם אלא כל שדעת תורה של גדולי העם מורה לצאת ולהלחם ואין בזה חשש מבטל מצוות עשה, וכבר מיוחסים דברים כאלו לגרי"ז מבריסק.
אמת, שאין בזה ישוב לעיקר לשונו של הגרמ"פ, אלא לעיקר הרעיון.
אוצר החכמה כתב:צעיר_התלמידים כתב:ועיקר כוונת הגרמ"פ היא שאף מלחמת מצווה, איננה כסתם מצוות עשה המוטלת אקרקפתא דגברא והרי הוא מבטל עשה ואין בה מקום לצווי נביא וכו' שהרי לא בשמים היא.
ואילו שכשנאמר בתורה והיה בהניח נמסרה מלחמת עמלק לנבואה ולא לחכמה, ואין דנים בה תורת לא בשמים היא ולא מחויבים להלחם אלא כל שדעת תורה של גדולי העם מורה לצאת ולהלחם ואין בזה חשש מבטל מצוות עשה, וכבר מיוחסים דברים כאלו לגרי"ז מבריסק.
אמת, שאין בזה ישוב לעיקר לשונו של הגרמ"פ, אלא לעיקר הרעיון.
אם אתה אומר שהגרמ"פ לא התכוון למה שכתב אז אכן אין קושיה עליו כמו שאי אפשר להקשות על אף אחד אם אינו מתכוון למה שכותב.
למעשה כתב שאין מלך יכול להוציא בלא רשות בי"ד ועל זה היתה הקושיה מהרמב"ם.
צעיר_התלמידים כתב: כוונתו שכשדעת תורתם של רוב הסנהדרין שלא לצאת מפני פיקוח נפש אזי אין מלך ישראל כופה אותם.
ואני לא מבין איך אתה מצליח להבין אחרת את דבריו, הוא שואל למה דוד ושלמה הצדיקים לא יצאו למלחמת עמלק? ומה התשובה שלו - שהבית דין לא הסכימו לצאת? אז שוב השאלה היא על הבית דין למה לא רצו לצאת?
אמנם ענין הדין שלא יוצאים למלחמת הרשות אלא על פי בית דין הוא עקרוני הרבה יותר, שבעצם המלחמה היא לא של המלך לפי רצונו, אלא של העם ולכן אינו בעלים לכוף אותם, במלחמת מצווה הנושא הוא אחר לגמרי שצריך דעת תורה בשביל לכוף לצאת למלחמה ולא לחשוש לפיקו"נ ושאר שיקולים. אם כי אני מודה שאין בזה ישוב גמור לסגנון דבריו.
אחרי שכתבתי את התגובה כששלחתי אותה, קפץ לפני שנתעוררת לשאול את אותה שאלה ומשנה לא זזה ממקומה.
אוצר החכמה כתב:צר לי אבל לא הבנתי כלום.
דוד המלך דן דין תורה ויש לו "דעת תורה" בדיוק כמו הסנהדרין כך שאני לא מבין מה אתה עונה.
ושוב אני חוזר לא מדובר על סגנון דבריו אלא על דין שכתב בפירוש נגד הרמב"ם וצע"ג.
בברכה המשולשת כתב:צעיר_התלמידים כתב: כוונתו שכשדעת תורתם של רוב הסנהדרין שלא לצאת מפני פיקוח נפש אזי אין מלך ישראל כופה אותם.
ואני לא מבין איך אתה מצליח להבין אחרת את דבריו, הוא שואל למה דוד ושלמה הצדיקים לא יצאו למלחמת עמלק? ומה התשובה שלו - שהבית דין לא הסכימו לצאת? אז שוב השאלה היא על הבית דין למה לא רצו לצאת?
אמנם ענין הדין שלא יוצאים למלחמת הרשות אלא על פי בית דין הוא עקרוני הרבה יותר, שבעצם המלחמה היא לא של המלך לפי רצונו, אלא של העם ולכן אינו בעלים לכוף אותם, במלחמת מצווה הנושא הוא אחר לגמרי שצריך דעת תורה בשביל לכוף לצאת למלחמה ולא לחשוש לפיקו"נ ושאר שיקולים. אם כי אני מודה שאין בזה ישוב גמור לסגנון דבריו.
אחרי שכתבתי את התגובה כששלחתי אותה, קפץ לפני שנתעוררת לשאול את אותה שאלה ומשנה לא זזה ממקומה.
יש על זה קושי גדול מגוף הדברים: וכי חיישינן לפיקו"נ במלחמת מצוה?
ולגוף הסברא של תפקיד בית דין הגדול בזה, כבר עסקתי בזה בס"ד בספרי, אותו הבאתי באשכול שצויין לעיל.
זו כבר השאלה המתוקנת שלך, שלדידי לא קשיא כלל.
הגרמ"פ מדבר על דוד המלך כ1.מלך 2.צדיק, ושואל למה לא יצא למלחמת חובה.
תשובתו היא שהוא נמלך בסנהדרין, כלומר שישנם שיקולים כאלו ואחרים בשביל להחיל את חובת המצווה, כשנדבר על השיקולים האלו אפשר לשאול את דוד בכובע השלישי שלו כחכם מחכמי ישראל שיושב בסנהדרין ודן ודנים אותו, ואין הכי נמי אפשר שגם דעתו חשובה מאד.
אוצר החכמה כתב:זו כבר השאלה המתוקנת שלך, שלדידי לא קשיא כלל.
הגרמ"פ מדבר על דוד המלך כ1.מלך 2.צדיק, ושואל למה לא יצא למלחמת חובה.
תשובתו היא שהוא נמלך בסנהדרין, כלומר שישנם שיקולים כאלו ואחרים בשביל להחיל את חובת המצווה, כשנדבר על השיקולים האלו אפשר לשאול את דוד בכובע השלישי שלו כחכם מחכמי ישראל שיושב בסנהדרין ודן ודנים אותו, ואין הכי נמי אפשר שגם דעתו חשובה מאד.
מה לא טוב לענות על הקושיה כך?
מפני מה לא יצא דוד המלך למלחמה בעמלק כי הוא חשב שזה לא טוב.
צעיר_התלמידים כתב:בברכה המשולשת כתב: יש על זה קושי גדול מגוף הדברים: וכי חיישינן לפיקו"נ במלחמת מצוה?
ולגוף הסברא של תפקיד בית דין הגדול בזה, כבר עסקתי בזה בס"ד בספרי, אותו הבאתי באשכול שצויין לעיל.
ובזה אומר הגרמ"פ שחיישינין.
כלומר, לא סתם דין 'פיקוח נפש דוחה כל התורה' הרגיל, שבודאי לא שייך כאן שאל"כ ביטלת תורת מלחמה, אלא עיקר הכוונה לדעת תורה כמה נזק ואבידות ראוי לתת למען המצווה הזו, ועוד שיקולים כיד הדמיון הטובה.
אוצר החכמה כתב:אבל אם זו תשובה טובה אזלא לה ראיית הגרמ"פ שצריך בי"ד ואורים ותומים. וזה מה ששאלתי. אני מבין שאתה עונה על זה נכון הגרמ"פ באמת לא התכוון להגיד שצריך בי"ד זה רק "סגנון דבריו" כל מה שהוא התכוון להגיד זה שצריך שיקולים. על זה כתבתי שאם הגרמ"פ לא התכוון להגיד הפוך מהרמב"ם אז אין קושיה עליו מהרמב"ם כמו שמי שכותב שדבר מותר ולא התכוון אי אפשר להקשות עליו שכתוב שהדבר אסור.
אוצר החכמה כתב:אני משתומם על טענותיך עלי מי עירב כאן ענייני השקפה ודעת תורה ו"מושגים זולים" וכולי.
שמואל אריאל שאל שאלה פשוטה כתוב בדברי הגרמ"פ וז"ל
"ענין מלחמה כיון שנוגע לפקוח נפש צריך ציווי מיוחד ואורים ותומים וסנהדרין אף במלחמת מצוה כמלחמת עמלק"
כלומר שאומר שצריך סנהדרין גם במלחמת עמלק ועל זה שאל שהוא היפך דברי הרמב"ם.
ועל זה כתבתי שזו קושיה עצומה. מי דיבר על דעת תורה?
בתחילה אתה היה לך תירוץ שיש דין שיהיה מדעת רוב ישראל ולכן צריך סנהדרין. זה היה יכול להיות תירוץ טוב אילולי שהרמב"ם כותב בפירוש לא כך. איך הגעת מזה לענייני השקפה ודעת תורה אין לי מושג.
אוצר החכמה כתב:אני רואה שאנחנו מתווכחים פה אם ר' משה פיינשטיין כתב מה שהתכוון לכתוב או התכוון להגיד ענייני "השקפה"?
אני נוהג להבין את דברי הגרמ"פ כמו שאני מבין רמב"ם טור ושולחן ערוך. וכשהוא כותב שיש לו ראייה שצריך בית דין למלחמת מצווה אני רואה בזה חידוש דין הלכתי כמו בכל עניין ועניין שעוסקים בו ולא עניין "השקפתי" בדיוק כמו שהיה כותב דין בעולת העוף. וכמו ששם אם יש על זה קושיה מרמב"ם מפורש זה צע"ג גם כאן כן הוא.
אוצר החכמה כתב:עכשיו אני רואה שלא הבנתי את דבריך בכלל.
האם מלך ישראל שרוצה לצאת להלחם בעמלק צריך רשות מסנהדרין? כן או לא?
הגרמ"פ כותב כן.
הרמב"ם כותב לא.
זו הקושיה.
מה התשובה שלך?
אוצר החכמה כתב:בהתחלה חשבתי שאנחנו מסכימים וכתבתי כך.
אחרי הסיכום שלך אני רואה שאין בינינו ויכוח ממש אני מעדיף להשאר בקושיה ואתה מעדיף לדחוק דוחק שגם לדעתך הוא מחמת חוסר ברירה.
אבל עכשיו אני רואה שלא.
אתה אומר שהמלך צריך או סנהדרין או נביא או אורים ותומים. והרמב"ם בהלכה ב אומר שהמלך אינו צריך סנהדרין ולא רמז מאומה שמיירי בציווי נביא או ע"פ אורים ותומים כי ללא צריך.
שמואל אריאל כתב:אתם דנים כאן רק על הפרט של סנהדרין, שבזה הסתירה היא חזיתית. אבל לכאורה גם התנאים של ציווי מיוחד (בפשטות - ע"י נביא) ואו"ת שמופיעים באגר"מ, אינם מתיישבים בלשון הרמב"ם:
רמב"ם מלכים ה' הלכה ב
מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
ולכן אינני מבין את דרכו של מר ושל הרב אוצר החכמה לא להתמקד בעיקר דבריו וטענתו ולהודות שהיא אמת, ורק להשיג - אם תרצו - על לשונו.
אוצר החכמה כתב:ולכן אינני מבין את דרכו של מר ושל הרב אוצר החכמה לא להתמקד בעיקר דבריו וטענתו ולהודות שהיא אמת, ורק להשיג - אם תרצו - על לשונו.
תשובה ראשונה:
אותך מעניין עניין אחד ואותי מעניין עניין אחר.
אני שלא כמוך חושב שהגרמ"פ התכוון למה שהוא אומר ולא רק נכשל בלשונו. ולדעתי סבר שאכן צריך סנהדרין כדי לצאת למלחמת מצווה (אני לא מתעניין בויכוח בין הרב החבד"י או מי שזה לא היה לבין הגרמ"פ אלא בשאלה ההלכתית נטו כמו בשאלה גבי עולת העוף) האם דוד מלך ישראל צריך לשאול את הסנהדרין כאשר ברצונו לצאת למלחמת מצווה. אין כאן עניין של הכרעה לעומת פיקוח נפש כי דוד מלך ישראל יודע להכריע בזה ואם יהיה דוד המלך בכף אחד וכל חכמי ישראל בכף אחר וכולי. ולפי הבנתי הגרמ"פ טוען שאכן אסור לו לצאת למלחמה בלי להמלך בסנהדרין כמו שהדין במלחמת הרשות. ועל זה שאלו קושיה גדולה. ואשמח למצוא תירוץ עליה. התירוץ שהגרמ"פ לא באמת התכוון לא מתיישב על לבי.
התשובה הראשונה זה מה שדנתי כאן בפורום. וזה היה הנושא שלי.
אבל כיוון שהעלית את ההתייחסות לעניין. לעצם דבריך לא ירדתי לעומק הטענה וההסבר שלך בדברי הגרמ"פ. כל מצווה צריך להפעיל שיקול דעת אם אפשר לעשות אותה אם לאו ומה המחיר שצריך לשלם בשביל זה ואם התורה חייבה אותנו בזה. כמו חומש מהממון וכדומה.
האם במלחמת עמלק יש תנאי נוסף שונה מאשר בכל המצוות?
לא הבנתי את התשובה שלך לזה.
לכאורה לפי ריהטת לשונו של הגרמ"פ היתה לו התייחסות לזה אבל אני לא רואה איך זה מתיישב עם הסברך. אני לא בטוח בזה אבל לכאורה הגרמ"פ עונה. המצוה הזאת בעצם אי אפשר לקיימה כי תמיד זה פיקוח נפש וממילא לעולם פטורים ממנה. אבל אם התקיימו תנאי מלחמה כמו במלחמת הרשות הרי שאין כבר דין פיקוח נפש כמו שבמלחמת הרשות אין טענת פיקוח נפש ואז חוזרת אפשרות קיום המצווה.
אבל אם זה באמת כוונת הגרמ"פ יש על זה כמה קושיות. א. אם זה הפירוש אז עיקר טענת הגרמ"פ מושתתת על חיוב לשאול בסנהדרין כמו במלחמת הרשות והקושיה העצומה של הרב אריאל מהרמב"ם נוגעת לעיקר טענתו של הגרמ"פ ולא רק לדין צדדי שטען אותו. ב. מה שאתה ובברכה משולשת דנתם מה שייך כאן פיקוח נפש. ג. מה הסברא בעניין? למה ההחלטה של סנהדרין לצאת למלחמת הרשות מפקיעה מזה דין פיקוח נפש ומצוות המחייה עצמה לא תפקיע. אלא אם כן נגיד שתלה את כל העניין באורים ותומים וסבר שאי אפשר להלחם על שום עניין בכלל לעולם כי זה פיקוח נפש אבל אם האורים ותומים אומרים לצאת אז מותר. אני חושב שזה יהיה תימה גדול לענות כך. ד. אפשרות אחרת שהזכירה שמואל אריאל בקטע הקודם שהגרמ"פ סבר שצריך "ציווי מיוחד" וזה מה שמפקיע את דין פיקוח נפש. ואכן זה מוזכר בדבריו אבל זה מאד לא מובן איזה ציווי מיוחד צריך במלחמת הרשות ? כיוון שעמך ישראל צריכים פרנסה יוצאים ופושטים ידיהם בגדוד (אחר התייעצות באחיתופל המלכות בסנהדרין ושאלת האו"ת) ולמה יגרע חלקה של מלחמת עמלק מזה?
שמואל אריאל כתב:ג. אני מסכים לגמרי שמלחמת מצוה צריכה שיקול הדעת, ולא יוצאים למלחמה בכל תנאי ובכל מצב. השאלה היא האם זו מצוה שמוטלת על עם ישראל, אלא שצריכים לשקול בדעתם בכל עת אם זה מתאים להילחם כעת (שלפי"ז בעיקרון זה כמו כל מצוה, שהיא חובה על האדם אבל צריך לשקול את התנאים, כגון שרוב המצוות נדחות מפני פיקו"נ, ומצוות עשה נדחית כשזה מחייב להוציא חומש ממונו, וכדומה), או, כפי שעולה מדברי הגרמ"פ, שזה כלל לא מוטל על ישראל, עד שיקבלו ציווי מיוחד להילחם כעת.
צעיר_התלמידים כתב:אוצר החכמה כתב:ולכן אינני מבין את דרכו של מר ושל הרב אוצר החכמה לא להתמקד בעיקר דבריו וטענתו ולהודות שהיא אמת, ורק להשיג - אם תרצו - על לשונו.
תשובה ראשונה:
אותך מעניין עניין אחד ואותי מעניין עניין אחר.
אני שלא כמוך חושב שהגרמ"פ התכוון למה שהוא אומר ולא רק נכשל בלשונו. ולדעתי סבר שאכן צריך סנהדרין כדי לצאת למלחמת מצווה (אני לא מתעניין בויכוח בין הרב החבד"י או מי שזה לא היה לבין הגרמ"פ אלא בשאלה ההלכתית נטו כמו בשאלה גבי עולת העוף) האם דוד מלך ישראל צריך לשאול את הסנהדרין כאשר ברצונו לצאת למלחמת מצווה. אין כאן עניין של הכרעה לעומת פיקוח נפש כי דוד מלך ישראל יודע להכריע בזה ואם יהיה דוד המלך בכף אחד וכל חכמי ישראל בכף אחר וכולי. ולפי הבנתי הגרמ"פ טוען שאכן אסור לו לצאת למלחמה בלי להמלך בסנהדרין כמו שהדין במלחמת הרשות. ועל זה שאלו קושיה גדולה. ואשמח למצוא תירוץ עליה. התירוץ שהגרמ"פ לא באמת התכוון לא מתיישב על לבי.
התשובה הראשונה זה מה שדנתי כאן בפורום. וזה היה הנושא שלי.
אבל כיוון שהעלית את ההתייחסות לעניין. לעצם דבריך לא ירדתי לעומק הטענה וההסבר שלך בדברי הגרמ"פ. כל מצווה צריך להפעיל שיקול דעת אם אפשר לעשות אותה אם לאו ומה המחיר שצריך לשלם בשביל זה ואם התורה חייבה אותנו בזה. כמו חומש מהממון וכדומה.
האם במלחמת עמלק יש תנאי נוסף שונה מאשר בכל המצוות?
לא הבנתי את התשובה שלך לזה.
לכאורה לפי ריהטת לשונו של הגרמ"פ היתה לו התייחסות לזה אבל אני לא רואה איך זה מתיישב עם הסברך. אני לא בטוח בזה אבל לכאורה הגרמ"פ עונה. המצוה הזאת בעצם אי אפשר לקיימה כי תמיד זה פיקוח נפש וממילא לעולם פטורים ממנה. אבל אם התקיימו תנאי מלחמה כמו במלחמת הרשות הרי שאין כבר דין פיקוח נפש כמו שבמלחמת הרשות אין טענת פיקוח נפש ואז חוזרת אפשרות קיום המצווה.
אבל אם זה באמת כוונת הגרמ"פ יש על זה כמה קושיות. א. אם זה הפירוש אז עיקר טענת הגרמ"פ מושתתת על חיוב לשאול בסנהדרין כמו במלחמת הרשות והקושיה העצומה של הרב אריאל מהרמב"ם נוגעת לעיקר טענתו של הגרמ"פ ולא רק לדין צדדי שטען אותו. ב. מה שאתה ובברכה משולשת דנתם מה שייך כאן פיקוח נפש. ג. מה הסברא בעניין? למה ההחלטה של סנהדרין לצאת למלחמת הרשות מפקיעה מזה דין פיקוח נפש ומצוות המחייה עצמה לא תפקיע. אלא אם כן נגיד שתלה את כל העניין באורים ותומים וסבר שאי אפשר להלחם על שום עניין בכלל לעולם כי זה פיקוח נפש אבל אם האורים ותומים אומרים לצאת אז מותר. אני חושב שזה יהיה תימה גדול לענות כך. ד. אפשרות אחרת שהזכירה שמואל אריאל בקטע הקודם שהגרמ"פ סבר שצריך "ציווי מיוחד" וזה מה שמפקיע את דין פיקוח נפש. ואכן זה מוזכר בדבריו אבל זה מאד לא מובן איזה ציווי מיוחד צריך במלחמת הרשות ? כיוון שעמך ישראל צריכים פרנסה יוצאים ופושטים ידיהם בגדוד (אחר התייעצות באחיתופל המלכות בסנהדרין ושאלת האו"ת) ולמה יגרע חלקה של מלחמת עמלק מזה?
אינני יודע מה אתה סח, ולמה אתה לא מתמודד עם הטיעונים שלי. התורה הקדושה מסרה את מלחמת עמלק לנבואה. נקודה.
וזה לא דומה כלל לשאלה של חומש במצוות. יש כאן גם שיקולים מדיניים ופוליטיים והשיקול הגדול מכולם הם שיקול של חיי בני ישראל שעל המאזנים. וזה הרי הענין הבסיסי שנמסר תמיד לנבואה מתי לצאת למחלמה עם מי לכרות ברית וכו' וכו', והנביא אומר לשאול 'פקדתי', כלומר לא שהגיע עכשיו הזמן הטכני הראוי לקיום מצוות מלחמת עמלק, אלא פקידה יש כאן.
זה שורש דברי הגרמ"פ, ואידך פירושא - זיל גמור.
זה לא שפיקוח נפש דוחה מלחמת עמלק, וצריך נבואה להפקיע את המפקיע כמו שאתה מצייר, אלא כמו שכתבתי יש גבול לסיכון שאפשר להוציא בשבילו להלחם, וצריך לזה נבואה, וכשאין עמנו עוד נביא או לפחות שיקול דעת של סנהדרין. ובמלחמת הרשות התפקיד של הסנהדרין הוא לא רק להגדיר את המצב אלא לתת רשות.
זה הרי הענין הבסיסי שנמסר תמיד לנבואה מתי לצאת למחלמה עם מי לכרות ברית וכו' וכו'
חזור אל “וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 29 אורחים