מלבב כתב:בתבונה כתב:מלבב כתב:הראיה מהירושלמי אינו מוכרח כי צריך להיות צבע עמיד כמו שכתב הרמבם, ומאן יימר שהצבע המופק מהמורקס יותר עמיד מאשר קלא אילן, רק אם אנו יודעים בוודאי איך לעשות את הבדיקות של חז״ל וזה יעבור את הבדיקות אז הרושלמי הוא ראיה, ועוד שברמבם משמע לא כהירושלמי, כי כתב רק שצריך להיות עמיד ולא כתב שצריך להיות מבעלי חיים.
1. לדעת הרמב"ם שכותב שצריך צביעה שעומדת ביופיה ולא תשתנה, משמע צביעה שעומדת בתנאים הנורמליים ולא נשחקת ונעלמת ולא מסתבר שלדעתו כוונת התורה צביעה שעמידה רק לאיזה בדיקה נדירה כלשהי.
2. התכלת בימינו עמידה לחמרים הכימיים החזקים ביותר מובן שזה עמיד לבצק שעורים או למי רגלים 40 יום עם תבן וריר של שבלול.
3. הבדיקה בבצק שעורים או למי רגלים 40 יום עם תבן וריר של שבלול נשמעת פשוטה יחסית ולא משהו שמעל להשגות שלנו.
4. אמנם יש קושיה שהקלא אילן לפי הצביעה בימינו לא יורדת בבדיקה המוזכרת בגמרא,
אמנם ההסבר לכך הוא כפי שמופיע כבר ברדב"ז שמשער שאחת הסיבות להיעלמות הצביעה בחלזון הייתה, כי עם השנים למדו לצבוע בקלא אילן בצורה שלא דוהה גם בגיהוץ דהיינו בכיבוס יסודי
(עי' כתובות י') ולכן פחת השימוש העולמי בחלזון, ומדבריו יוצא שבחלזון הצביעה לא הייתה דוהה באותה כביסה יסודית, וקלא אילן היה דוהה יותר ובזמנו זה כבר השתנה.
ההסבר הוא שבעבר רמת הזיקוק היתה נמוכה יותר, ובקלא אילן הצובען היה יותר מעורב עם חומרי הלואי מהצמח בריכוז גבוה יותר, מולקולות הלוואי נצמדו גם לצמר ובחלקם חצצו בין מולקולות הצובען לצמר כך שבמגע עם חומרים חריפים היו נקודות שהצבע דהה.
יש שביצעו ניסוי זה על חוט מבד צבוע בקלא אילן ממוזיאון ולדבריהם הצבע דהה בבדיקה שבגמרא,
יש להוסיף הסבר- בצביעת התכלת נוצר קשר קוולנטי בין התכלת לצמר,
קשר קוולנטי הוא כאשר שני החומרים שנקשרים הופכים למולקולה אחת, משך השנים לא אמור לעשות שום שינוי בקשר קוולנטי קיים, ואילו הצבע היה קשור כימית בקשר קוולנטי לחומר כפי שקשור בצביעת התכלת אז לא הייתה נוצרת הפרדה בין הצבע לצמר, אף שכן יכול להיות בלאי של הצמר אבל אין בלאי של הקשר הקוולנטי.5. אם נאמר שכל החיסרון בקלא אילן הוא רק כי הוא לא מספיק עמיד אם כן כל צבע עמיד אפילו צבע סינתטי היה צריך להיות כשר לתכלת, וכן הקלא אילן בימינו היה צריך להיות כשר וזה לא מסתבר.
6.לפי הירושלמי שהובא לפי הפירוש שהובא אז החסרון בקלא אילן הוא כי אינו מבעל חיים ולא שיש איזה חומר שמוריד אותו ולא את התכלת,
7. הרמב"ם אף לא הביא שצריך חלזון לבגדי כהונה ורוב המפרשים הבינו שאין לדייק מהשמטה זו וק"ו שאין להוכיח מהשמטת טעם הפסול של קלא אילן, שהרי הרמב"ם לא מביא את כל הדרשות שיש בש"ס ולא בגלל שחולק עליהם.
1 אם קלא אילן יורד בכביסה רגילה למה צריך לשרות אותו ארבעים יום במי רגלים וכדומה, למה לא לשרות אותו בחומר של כביסות רגילות לכמה ימים ולראות אם הוא משתנה, משמע לכאורה שגם קלא אילן אינו משתנה רק בחומרים מסויימים ולא בכביסה רגילה.
2 זה לאו דוקא תלוי בחוזק החומר רק בסוג החומר.
3 איני בקי בזה רק ראיתי שכל הקונטריסים בעד התכלת כולם פה אחד מודים שאין אנו בקיאים באופן הבדיקה ואין להביא ראיה מזה.
5 נכון, אבל בכל זאת משמע מהרמבם שאין דין של בעל חיים ובירושלמי משמע שאין דין של עמיד, אבל אני מסכים שזה לא קושיא גדולה רק בתור הערה.
1. הבדיקה בגמרא לא מובאת כסיבת הפסול של קלא אילן, אלא כסימן האם תכלת מחילזון או מקלא אילן. שהרי מבואר בגמ' שגם תכלת מחילזון ירד באחד מהבדיקות בגמ' , מוכח שלא יתכן שהבדיקה היא טעם הפסול.
בתורה כתוב לצבוע תכלת ומבאר הרמב"ם שהכוונה לצביעה 'ידועה', חלק מהתנאים של אותה 'צביעה ידועה' הוא הגוון העמידות ומקור הצבע. הגוון - שיהיה דומה לשמים/ים, העמידות - צביעה שמחזיקה מעמד, (אם קלא אילן היה דוהה בד"כ עם הזמן זה יכל להיות תיאורטית טעם פסול, דא עקא שלפחות בטכניקת הצביעה בימינו אין זה כך) ומקור הצבע - שיהיה חילזון ומהירושלמי מובא שהתנאי של חילזון הוא שמקור הצבע יהיה מן החי.
2. יש חומרי ניקוי שיותר מורידים צבעים ויש שפחות, (חומרי ניקוי אינם אנרגיה אלטרנטיבית)בימינו סוג הקשר הכימי שיוצר הקלא אילן זהה לסוג הקשר של התכלת מהחילזון ומה שיוריד אחד מוריד גם את השני, כאמור אחד הבדיקות מבואר בגמרא שיכלה לעתים גם להוריד מצבע התכלת שמקורו מהחילזון,
אעתיק שוב מההודעה הקודמת את למה המצב היום שונה מבעבר "בעבר רמת הזיקוק היתה נמוכה יותר, ובקלא אילן הצובען היה יותר מעורב עם חומרי הלואי מהצמח בריכוז גבוה יותר, מולקולות הלוואי נצמדו גם לצמר ובחלקם חצצו בין מולקולות הצובען לצמר כך שבמגע עם חומרים חריפים היו נקודות שהצבע דהה".
3. ראיתי שמצטטים לענין זה את תשובת הרדב"ז שבימינו צביעת הקלא אילן השתנתה ועמידה יותר, וראה למעלה מס' 2 .