מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

[סעדיה]

בקשר לאכילת תאנים, אצרף בזה ממחברת של תלמיד:

ראה אחד בודק תאנה, ואמר שלא צריך לבדוק, דכל החשש הוא דוקא בתאנים גרועות ששהו בחוץ וכד' ולכן הם מתליעות, אבל תאנים שנשמרו היטב אין בהם חשש. והוסיף דמ"מ אי"ז איסור דאורי' שהרי התולעים בטלות ברוב וזה אסור רק מדרבנן, ובאיסור דרבנן יש לדון האם מתעסק אסור, ולא שייך לומר דאין כאן מתעסק דהוה כמתעסק בחלבים ועריות דחייב שכן נהנה, דכיוון שאין בזה ממשות לא שייך לומר שנהנה מהתולעים.
[ואמרתי לו שאפשר שמה שלא רואים את התולעים אי"ז מרוב קטנותם אלא שצבעם דומה לפרי, וביטל חשש זה. והבנתי כוונתו שסוכ"ס אין בזה ממשות ולכן זה בטל. עוד אמר שמה שרואים בהגדלה ע"י זכוכית מגדלת אין בזה כלום, דא"כ גם לנשום א"א שהרי באוויר יש חיידקים. ואמר לי שפעם היה אצלו אדם אחד [מיכה רוטשילד] ובדק את התאנים ולא מצא כלום]

וע"ע באחיזה בעקב על שו"ת רעק"א סי' ח' הערה ד' בשם הגר"ש, ודו"ק.

[רון]

[quote="נוטר הכרמים"]בקשר לאכילת תאנים, אצרף בזה ממחברת של תלמיד: [quote]ראה אחד בודק תאנה, ואמר שלא צריך לבדוק, דכל החשש הוא דוקא בתאנים גרועות ששהו בחוץ וכד' ולכן הם מתליעות, אבל תאנים שנשמרו היטב אין בהם חשש. והוסיף דמ"מ אי"ז איסור דאורי' שהרי התולעים בטלות ברוב וזה אסור רק מדרבנן, ובאיסור דרבנן יש לדון האם מתעסק אסור, ולא שייך לומר דאין כאן מתעסק דהוה כמתעסק בחלבים ועריות דחייב שכן נהנה, דכיוון שאין בזה ממשות לא שייך לומר שנהנה מהתולעים.
עד כאן לשון הרב נוטר הכרמים שליט"א

כמדומה שאין זו ההבנה הנכונה בענין "שכן נהנה" שפירושו הנאה.
אלא המכוון הוא הרגשת הגוף, וזה ברור כך לכאורה אטו מי שאינו אוהב חלבים ואדרבא שונאם, מי נימא שלא שייך אצלו "שכן נהנה"? וע"כ כמשנ"ת שהיסוד בזה הוא מה שיש הרגשת הגוף באיסור, וממילא כל מה שנכנס לגופו הוא שייך לזה וממילא ירדה הסברא של הכותב הנכבד לעיל שבתולעים שבתאנה לא שייך "שכן נהנה". [בזכרוני שיש בזה בביאור הלכה לענין מרור שגם בזה שייך "שכן נהנה" אף ששם ודאי שאין הנאת הגוף]

[איש לוי]

בנוגע לאכילת תאנים, על אף שאינני 'חסיד' של מעשים... מ"מ שמעתי מגיסי שיחי' שהוא היה תלמיד אצלו כמה שנים, והיה מביא לו תאנים מהעץ שגדל בחצר ביתם, ואמר לו גיסי שיחי' שעץ זה מוחזק לנקי, והיה אוכל מרן הגר"ש זצ"ל מתאנים הללו כל פעם שהיה מביא לו בלא בדיקה כלל. ופעם אחת כשישבו אצל מרן הגר"ש זצ"ל כמה תלמידים, והציע לו גיסי שיחי' לאכול מתאנים הללו, ואכל כדרכו, ונשארה תאינה אחת בצלחת שמיאן לאוכלה, אח"כ בדקו התלמידים תאינה זו, ונמצא בה תולעת, ויהי הדבר לפלא. ומענין הדבר שאחרי חתונתו של גיסי שיחי' (והפסיק את לימודו בישיבה הק') לא המשיך העץ להניב עוד תאנים.

[זקני דרום]

כללית בענין התאנים ישנו חילוק בין תאנים שמשקים אותם במים שיש בהם תולעים לבין המושקות ע"י הגשמים בהם אין תולעים

[נוטר הכרמים]

חשוב לי להבהיר, למי שלא הבין עד כה, כי הנושא הוא בתאנים לא מיובשות.

[מעט דבש]

על תולעים בתאנים:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p ... d8#p394301
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p ... d8#p393422

[כח עליון]

קיבלתי ע"מ לפרסם

יישר כח לכל המגיבים, המפרגנים והמבקרים כאחד.
איני אוהב כ''כ להתכתב אם ישויות אנונימיות.
על כן אשמח לקבל הערות ותגובות במייל זה [email protected]
יחיאל מאיר

[קראקובער]

בנוגע לאכילת תאנים, על אף שאינני 'חסיד' של מעשים... מ"מ שמעתי מגיסי שיחי' שהוא היה תלמיד אצלו כמה שנים, והיה מביא לו תאנים מהעץ שגדל בחצר ביתם, ואמר לו גיסי שיחי' שעץ זה מוחזק לנקי, והיה אוכל מרן הגר"ש זצ"ל מתאנים הללו כל פעם שהיה מביא לו בלא בדיקה כלל. ופעם אחת כשישבו אצל מרן הגר"ש זצ"ל כמה תלמידים, והציע לו גיסי שיחי' לאכול מתאנים הללו, ואכל כדרכו, ונשארה תאינה אחת בצלחת שמיאן לאוכלה, אח"כ בדקו התלמידים תאינה זו, ונמצא בה תולעת, ויהי הדבר לפלא. ומענין הדבר שאחרי חתונתו של גיסי שיחי' (והפסיק את לימודו בישיבה הק') לא המשיך העץ להניב עוד תאנים.

סליחה שאני מקלקל המויפת אבל רוב הסיכויים שגם מה שהוא אכל לפני זה היה נגוע לפי הקריטריונים של הרב ויא והוא אחז כהמקילים וכנב"ב, וכנראה האחרון הוא השאיר מטעם המבואר בהלכות דעות.

[נוטר הכרמים]

מתחרטנא על התלהבותי הספוטאנית מדברי ר' יחיאל מאיר, מחמת שאהבתי כמה דברים שכתב, ובאמת יש בדבריו הרבה דברים אשר לא כדת. ואני מצרף מה שקיבלתי מא' מן התלמידים הנאמנים בהשמטת משפטים חריפים.

1) מה שאמר שמהרח"ו כתב ספר חזיונות כיון שהיה מושפע מהתרבות המקומית הפנאטית, אבל לאנשים נאורים... "לא מתאים" להחזיק כזה ספר.

2) שה"גדולים וטובים" של הרמב"ם חוו את הקב"ה ב"צורה נכונה וחיה יותר" כי הם ייחסו לו גוף ח"ו

3) שבשיעורי משניות היה מתפלא על הרע"ב שפירש את המשנה כפי שהגמרא מפרשת אותה (ב'פירוש דַרְשָנִי' שאינו פשטות לשון המשנה) ואומר: "זה הפשט? הרי כתוב פה אחרת", ומיד היה חוסם את עצמו ו'מסכים' לדברי הגמרא, שהרי "כל דבריהם כגחלי אש"...

4) שרצה שיהדות התורה תפרוש מהממשלה על רקע ההתנתקות לא רק בגלל סכנה ביטחונית, אלא "בגלל ייקרת ארץ ישראל בעיניו".

5) שאמר ש"הפשטות היא לא כמו 'התקופה בסערת אליהו'" (והכוונה ממילא מובנת, שיש לקבל את 'קול התור' לחלוטין, על כל הסטיות החמורות שהשתרבבו לתוכו במהלך השנים ותוצאותיהן ניכרות היטב בקבוצת 'קדושת ציון', שיחיאל מאיר מראשי הוגי דעותיה הגלויים והידועים שאינם מסתתרים תחת שמות ספרותיים שונים).

6) שבניסן תשע"ד, תוך כדי המלחמה בגזירת הגיוס, בירך 'בחמימות גדולה' מפקד צה"ל דתי שסיפר לו את תפקידו המדויק בצבא.

7) שאמר ש"מסתמא אם היו לו בנים היה שולח אותם לזילברמן". (שקר וכזב! אני בעצמי שמעתי ממנו דברים חריפים ביותר נגד שיטת זילברמן, אותה שיטה סוטה שיחיאל מאיר בחר להסתופף בכנפיה תוך כדי תליית בוקי סריקי ברבנו זיע"א).

9) שעד השנים האחרונות ממש הוא "טייל" (כך במקור) "בשוק מחנה יהודה"....

10) שבענייני הנאות העולם "לא מנע מזה עצמו מזה בדווקא כלל" כי "הבין שאם הקב"ה נטע באדם את תאוות האכילה זה לא על מנת לדכא אותה" (היפך מה שאמרו ז"ל: "עד שיתפלל אדם שייכנסו ד"ת לתוך מעיו יתפלל שלא ייכנסו מעדנים לתוך מעיו", ומה שאמרו "קדש עצמך במותר לך", והיפך המבואר באין סוף קטעים בשערי תשובה ובמס"י וכל שאר ספרי המוסר, המרבים לעורר על חובת הפרישה מתענוגים ושבירת התאוות. וגם אני יודע ש"יין ישמח לבב אנוש" ו"אין שמחה אלא בבשר", אבל למחוק לגמרי את המושג של שבירת התאווה הגשמית?? את "תאווה נהיה תערב לנפש"?? יש גבול!]).

11) מ"התנהגותו הספונטנית" של מרן זצ"ל, שלא היה 'טכנוקרט הלכתי מוסרי שאינו נוקף אצבע ואינו פולט מילה בלי חשבון מדוקדק' (סוף ציטוט מהטרמינולוגיה המשכילית הארורה...). [גם אני יודע ומרגיש ומבין היטב, אולי יותר מכמעט כל אחד אחר, את היות רבנו זיע"א "איש חי", "חי", היפך הגמור מאחרים שעבודתם היא רובוטית, מתה וחסרת חיות, אבל אינני חושב שזה סותר למציאות בה "לא נוקפים אצבע ולא פולטים מילה בלי חשבון מדוקדק", אדרבה, כשזכיתי להיות סמוך על שולחנו הלכה והתחדדה אצלי ההרגשה כלפיו שכל נקיפת אצבע או פליטת מילה היא עם חשבון מדוקדק, ודווקא בגלל היותו חי, ראיתי בו התגלמות של "כל רואהו נזכר הלכה", שכל כל תנועותיו היו מחושבות על פי דקדוק ההלכה, דווקא בשל היותו חי. כך או כך, המנגינה, אוי, המנגינה המנשבת מבין השורות, כל כך זרה].

12) מה שגם רבא נהג ב'ספונטניות' (בשבת מו.) כשהקפיד על מי שלכלך את מיטתו, ורצה לצערו מחמת כך.

13) מה שלאה הייתה שנואה רק משום שיעקב היה 'ספונטני' ולא 'טכנוקרט מוסרי'.

[איש הגבעה]

מתחרטנא על התלהבותי הספוטאנית מדברי ר' יחיאל מאיר, מחמת שאהבתי כמה דברים שכתב, ובאמת יש בדבריו הרבה דברים אשר לא כדת. ואני מצרף מה שקיבלתי מא' מן התלמידים הנאמנים בהשמטת משפטים חריפים.


10) שבענייני הנאות העולם "לא מנע מזה עצמו מזה בדווקא כלל" כי "הבין שאם הקב"ה נטע באדם את תאוות האכילה זה לא על מנת לדכא אותה" (היפך מה שאמרו ז"ל: "עד שיתפלל אדם שייכנסו ד"ת לתוך מעיו יתפלל שלא ייכנסו מעדנים לתוך מעיו", ומה שאמרו "קדש עצמך במותר לך", והיפך המבואר באין סוף קטעים בשערי תשובה ובמס"י וכל שאר ספרי המוסר, המרבים לעורר על חובת הפרישה מתענוגים ושבירת התאוות. [כן, גם אני יודע ששבירת התאוות היא לא חזות הכל, ושיש השוברים תאוות המאכל ומלאים מידות רעות, והם אלו שהחריבו את היהדות, וכו' וכו', וגם אני יודע ש"יין ישמח לבב אנוש" ו"אין שמחה אלא בבשר", אבל למחוק לגמרי את המושג של שבירת התאווה הגשמית?? את "תאווה נהיה תערב לנפש"?? יש גבול!]).
.

מי שראה את המאמר של ר' יחיאל מאיר על חטא דוד ובת שבע- וממילא גם לא קשה לו על המשפטים הללו, אחרי מה שכתב שם על אדוננו דוד המלך.
לגופן של דברים חבל חבל על גאון צעיר מופלא שהלך שבי אחר דמיונות כזב של א"ע וחבורתו, וממילא אנו מבינים שאפילו אם הוא זכה בגופו להסתופף שנים רבות בצלו של רבנו, את רוחו הגדולה לא זכה שתכהה בו -הרי הוא מראשי הלוחמים בשיטות הללו.

[מלאעולם]

רבינו באפיית מצות

IMG_20180316_081143.jpg (132.61 KiB) נצפה 15601 פעמים

[איש_ספר]

1) מה שאמר שמהרח"ו כתב ספר חזיונות כיון שהיה מושפע מהתרבות המקומית הפנאטית, אבל לאנשים נאורים... "לא מתאים" להחזיק כזה ספר.

2) שה"גדולים וטובים" של הרמב"ם חוו את הקב"ה ב"צורה נכונה וחיה יותר" כי הם ייחסו לו גוף ח"ו

3) שבשיעורי משניות היה מתפלא על הרע"ב שפירש את המשנה כפי שהגמרא מפרשת אותה (ב'פירוש דַרְשָנִי' שאינו פשטות לשון המשנה) ואומר: "זה הפשט? הרי כתוב פה אחרת", ומיד היה חוסם את עצמו ו'מסכים' לדברי הגמרא, שהרי "כל דבריהם כגחלי אש"...

5) שאמר ש"הפשטות היא לא כמו 'התקופה בסערת אליהו'" (והכוונה ממילא מובנת, שיש לקבל את 'קול התור' לחלוטין, על כל הסטיות החמורות שהשתרבבו לתוכו במהלך השנים ותוצאותיהן ניכרות היטב בקבוצת 'קדושת ציון', שיחיאל מאיר מראשי הוגי דעותיה הגלויים והידועים שאינם מסתתרים תחת שמות ספרותיים שונים).

6) שבניסן תשע"ד, תוך כדי המלחמה בגזירת הגיוס, בירך 'בחמימות גדולה' מפקד צה"ל דתי שסיפר לו את תפקידו המדויק בצבא.

כידוע שכמעט כל אמירה, הניגון שבה היא נאמרת והקשר הדברים משנה אותה מן הקצה אל הקצה. אני לא מכיר את הכותב, אבל נוח לי יותר לחשוב שהוא מביא את הדברים בצורה לא נכונה מאשר להחליט שהוא בודה מליבו. והנה כמה הרהורי דברים תוך כדי קריאת ההודעה.

1. ההסתייגות מספר זה היא נחלת כל לומדי תורת האר"י ביד הרח"ו. הנוסח פחות חשוב. המסקנא היא העיקר. מאידך, ברור שאי אפשר מחד לבטל את הרח"ו משום זה, ולאידך לדבוק בתורת האר"י שחלקה העיקרי בא לנו ממנו.

2. המילה "נכונה" בהקשר הזה, אינה בהכרח הסכמה להגשמה ח"ו, אלא המכוון שאותם מגשימים שלא סלקו מהקב"ה, רחמים ורוגז, אהבה ושנאה, הם עבדו את הקב"ה ביתר התרגשות והתקרבות מאותם שזיקקוהו מכל תכונה, וזו הרי טענה ידועה ועתיקה.

3. דוגמא קלאסית של דבר שניתן להידרש לשני קצוות. יהיו כאלה שידגישו ויוסיפו נפך בחלק התמיהה מהפירוש שאינו פשט, ואחרים ידגישו ויבליטו את השכרון והערבות מיינה של תורה, דברי סופרים.

5. הסתייגות מעמדה קיצונית אחת אינה בהכרח אימוץ דעה קיצונית אחרת. ורוב הציבור בתווך יוכיח.

6. אני לא מוצא סיבה להתנער מסיפור זה כלל. קצין דתי המשרת בתפקידי הגנה ועושה עבודתו לשם שמים, אין לו שום שייכות למגמת גיוס בני ישיבה, למה לא יהיה ראוי לברכה חמימה. כמובן שאם הדברים יתפרשו באופן לא נכון, יש לוותר על הברכה... אכן לכשעצמו, אם במקום לעשות לביתו בהייטק הוא עושה למען אחרים, למה לא ישובח?

וכן ע"ז הדרך...

[איש_ספר]

7) שאמר ש"מסתמא אם היו לו בנים היה שולח אותם לזילברמן". (שקר וכזב! אני בעצמי שמעתי ממנו דברים חריפים ביותר נגד שיטת זילברמן, אותה שיטה סוטה שיחיאל מאיר בחר להסתופף בכנפיה תוך כדי תליית בוקי סריקי ברבנו זיע"א).

מזכיר את הסיפורים על גדול אחד שליט"א/זצוק"ל שאמר שאם היה חסיד היה חסיד/בעלז/סלונים/ערלוי/גור וכו' וכו'. שאין כאן אלא הבעת התפעלות מאיזה דבר טוב שמצא באותה קבוצה ולא זולת, ואם היה יותר מזה, למה לא מילא אחר דברו ונהיה חסיד...?

וכנ"ל כאן, עדויות רבות למכביר שהוא הסתייג מהקבוצה הנזכרת, וכשנשאל הלכה למעשה, השיב בלאו. ומ"מ יכל להביע התפעלותו בנוסח הנ"ל.

ופשוט...

[עפר לרגלם]

יש בעיה חמורה אם א"י הייתה יקרה בעיני רבנו???

[עפר לרגלם]

3. דוגמא קלאסית של דבר שניתן להידרש לשני קצוות. יהיו כאלה שידגישו ויוסיפו נפך בחלק התמיהה מהפירוש שאינו פשט, ואחרים ידגישו ויבליטו את השכרון והערבות מיינה של תורה, דברי סופרים.

הרי הגר"א כבר עמד שיש פשט ודרש במשנה, ובוודאי זה לא 'תמיהה על הפירוש הדרשני של הגמ'' אלא מבטא שצריך קודם להבין פשט, וזה מורה על מי שחי את אמיתת הדברים, ורוצה להבין קודם את הרובד הבסיסי ורק אח"כ להגיע לדרש.

[נוטר הכרמים]

על דרך דברי אי"ס המאוזנים והנכוחים, אציג עוד תגובה של דברי טעם מאחד המיוחד מפה.

רוב הדברים שכתב יחיאל מאיר ידועים לי כנכונים, אבל לא הפרשנות שנשמע ממנו.

1) בענין מהרח"ו - הגר"ש אכן לא אחז מכל החזיונות שלו [ולפני שאתה מזדעק - אם תקבל את כל דברי החזיונות הנך נכשל בקבל מוצש"ר על כמה מתים באופן נורא], אלא שאמר שזו לא סותר לקבל כל דבריו בשאר ספריו, וכן נהג הרמב"ם ביחס לחז"ל, שאחז שדבריהם בעניני שדים מושפעים מהתרבות האומות אבל דבריהם בעניני תורה הרי הם כגחלי אש.
2)לא ידוע לי. אבל דברים הגיוניים, שהנטייה של הגדולים וטובים ליחס להקב"ה איזושהי דמות הגוף לא נבעה מרצון להקטינו ח"ו, אלא כדי שיוקל עליהם לחוותו.
3) אכן תמוה. אם פי' הרע"ב (ע"פ הגמ') אינה כפשט המשנה, מקובלמו מהגר"א שאכן פשט המשנה הוא אחרת ודברי הגמ' הם דרש כמעשיהם בכתובים, או שהמשנה הוא אליבא דתנא א', והגמ' דוחקת את המשנה להתאימו כמאן דקיי"ל כוותיה. ולכן אין שום ענין ל'הסכים' עם הגמ' שזוהי הפשט. מסופקני אם יחיאל היה אפילו פעם א' בשיעור משניות של הגר"ש, ויש לברר אצל אלו שכן היו.
4)אינני יודע.
5)לא היה חסיד של 'התקופה בסערת אליהו' אם כי היה עוד פחות חסיד של 'קול התור'.
6)מסתבר שהסיפור היה ונברא, וכי משום שמישהו מתנגד נחרצות שיקחו את בניו לעבוד בפח הזבל לא יברך בחמימות את מי שנעבאך כן עובד שם?! אלא שלא מובן מה המסר של הסיפור, וצע"ג.
7)אינני יודע למה הנך בטוח כ"כ. הרי פשיטא שלו היה להגר"ש ילדים הרי שהיה משקיע בהם המון והיה למלמד העיקרי שלהם. והיה עליו להחליט אם לשלוח אותם לחדר בו המלמדים למדו אותם תנ"ך ובערבים הוא בעצמו ילמדם בעיון או הפוך, סביר מאוד שהיה בוחר באופציה הראשונה.
9)גוזמא בעלמא.
10) נראה בכוונת יחיאל (אם כי הגזים, כדרכו), שהגר"ש -ע"פ רב[נ]ו הגר"א- לא אחז מסיגופים לשמה. ז"א וודאי שיש לישון על ספסל בלי כרית בכדאי שהשינה לא תערב עליו ויגרום לביטול תורה, ודאי שאם עסוקים בסוגיא יש למנוע מלאכול יומיים שלמים, ודאי שאם תלמיד מתחתן יש לצום באותו יום, וודאי שאם יש צרה לעם ישראל יש למנוע מלאכול בשר במשך שנים!!! אבל מי שלא לומד (בליל ניטל כמובן) רק רוצה לישון על הריצפה כד י לסגף ולשבור את גופו - מזה לא אחז הגר"ש, אדרבה תישן טוב ותתעורר עם כוחות רעננים לעבודת הבוי"ת.
11) הרוצה להיחנק יתלה באילן גדול.

[מענה איש]

1) בענין מהרח"ו - הגר"ש אכן לא אחז מכל החזיונות שלו [ולפני שאתה מזדעק - אם תקבל את כל דברי החזיונות הנך נכשל בקבל מוצש"ר על כמה מתים באופן נורא], אלא שאמר שזו לא סותר לקבל כל דבריו בשאר ספריו, וכן נהג הרמב"ם ביחס לחז"ל, שאחז שדבריהם בעניני שדים מושפעים מהתרבות האומות אבל דבריהם בעניני תורה הרי הם כגחלי אש.

מה פירוש 'לא אחז'? עובדה היא שמהרח''ו כתבו והעיד את שידע אין פה עניין של דרך או שיטה שנאמר שהוא לא אחז מזה.
לכל היותר אפשר לומר שהוא אחז שעדיף לא לקרוא את הספר או לצנזר קטעים ממנו.
גם מה שכתב כבודו שנכשלים בקבלת מוציא שם רע הרי במשפט הזה אתה דן את המרח''ו כמוציא שם רע חלילה.

[פלתי]

6)מסתבר שהסיפור היה ונברא, וכי משום שמישהו מתנגד נחרצות שיקחו את בניו לעבוד בפח הזבל לא יברך בחמימות את מי שנעבאך כן עובד שם?! אלא שלא מובן מה המסר של הסיפור, וצע"ג.

ויש ליישב, דהמסר של הסיפור הוא שעם כל ההתנגדיות והמלחמות והחרמות, אין לנו לשכוח את מצות ואהבת לרעך כמוך שהיא כל התורה כולה, ואידך פירושא זיל גמור.
ולא רק שאין להשפיל את ההולכים נגד דעתך, אלא יש גם לקבלם בספר פנים יפות ולברכם בחום.

[פלתי]

ואגב, כיון שהאשכול מתחיל ללכת שוב לכיוונים של פחי זבל, הייתי מציע למנהלים הנכבדים לנועלו טרם יתגעל שנית.

[סעדיה]

6)מסתבר שהסיפור היה ונברא, וכי משום שמישהו מתנגד נחרצות שיקחו את בניו לעבוד בפח הזבל לא יברך בחמימות את מי שנעבאך כן עובד שם?! אלא שלא מובן מה המסר של הסיפור, וצע"ג.

ויש ליישב, דהמסר של הסיפור הוא שעם כל ההתנגדיות והמלחמות והחרמות, אין לנו לשכוח את מצות ואהבת לרעך כמוך שהיא כל התורה כולה, ואידך פירושא זיל גמור.
ולא רק שאין להשפיל את ההולכים נגד דעתך, אלא יש גם לקבלם בספר פנים ופות ולברכם בחום.

מעשים שבכל יום, ואין צורך להרחיק לכת עד מירון.

[פלתי]

מעשים שבכל יום, ואין צורך להרחיק לכת עד מירון.

לא הבנתי

[ידידיה]

אף שההתקפה על מחבר הנהגות וזכרונות נראית מעט מוגזמת ואולי שייכת למחלוקות ישנות בין מבקרים למחבר, מ"מ שמחתי לקרוא שדברי המחבר הנ"ל בעניין האכילה אינם מוסכמים על שאר התלמידים, כשראיתי בירחון האוצר את הדברים נבהלתי והשתוממתי, הלא למיעוט הבנתי דברי הגר"א בכמה מקומות ממש להיפך, ותלמידיו כונו "פרושים".

אצרף מהקדמת בני הגר"א לביאור.

[פלתי]

מעשים שבכל יום, ואין צורך להרחיק לכת עד מירון.

למרות שאלו מעשים שבכל יום, עדיין אני רואה שהמסר לא הופנם. כי הרי לפי המסר הזה, בודאי הגר"ש ז"ל לא היה מכנה את החייל ההוא בשמות גנאי כגון "עובד זבל".

[יושב ירושלים]

אות כד. לא הבנתי מה העובדא כאן, מה הקשר בין ההתנגדות שלו לצבא ליחס לאדם מסכן? (אתה רוצה לקרר?).

המסר של העובדא פשוט. אין ספק שרבינו קידש מלחמת חרמה נגד הנסיון לגייס את בחורי ישראל לצבא השמד, ובנוהג שבעולם אדם כזה שוכח שמתפקידו גם להתייחס לאדם מסכן, וזוהי המעלה הנפלאה של רבינו זלה"ה שאחר כל המלחמות זכר גם את הפן הזה. (ביודע ובמכירי קאמינא ולבו חם מאד נגד גזירת הגיוס).

אות כו. בנושא ההתנתקות דבר מהצד הבטחוני, בלי שום קשר לענין של ארץ ישראל, [וכאן הכתוב כותב מהרהורי לבו, כמו בענין זילברמן, שכבר הבאתי בעבר עדות ברורה].

שתי שאלות:
א. וכי יש מי שאומר שללא תועלת בטחונית יש היתר למסור קרקע מארץ ישראל לגויים?? כל רבותינו לא נחלקו אלא האם זה מועיל בטחונית, ובהנחה שכן עד כמה צריך להתמסר בכל זאת להשאיר את א"י ביד ישראל, אבל אם הוא סבר שאין במהלך זה שום תועלת בטחונית [ולהיפך] בודאי ופשוט שהיה לו למחות גם מצד הענין של א"י.
ב. האם הסיבה שהוא היה נשיא עמותה שמטרתה לגאול בתים ברובע המוסלמי גם היתה מהצד הבטחוני??

[נעמן]

מי שראה את המאמר של ר' יחיאל מאיר על חטא דוד ובת שבע- וממילא גם לא קשה לו על המשפטים הללו, אחרי מה שכתב שם על אדוננו דוד המלך.
לגופן של דברים חבל חבל על גאון צעיר מופלא שהלך שבי אחר דמיונות כזב של א"ע וחבורתו, וממילא אנו מבינים שאפילו אם הוא זכה בגופו להסתופף שנים רבות בצלו של רבנו, את רוחו הגדולה לא זכה שתכהה בו -הרי הוא מראשי הלוחמים בשיטות הללו.

כדי שלא יעוף דמיונם של הקוראים על 'מאמרו של יחיאל מאיר על חטא דוד ובת שבע', הנה;
http://www.beitmidrashagra.co.il/%D7%94 ... D7%A2.html.

אגב 'דרכו של רבנו', לא צריך להיות מעורה במיוחד בנעשה ב'מעלות התורה', כדי לדעת שלרוב התלמידים הותיקים והמקורבים, יש סגנון שונה במקצת מהממוצע בעולם האברכים, וגם אם למעשה הם נאבקים על שימור החומות וכו' אי"ז אומר שלא נהנים לשמוע דברים יפים ומחודשים מכל מיני 'חבורות'.
ולמעשה, חוששני שבפן האישי, מרן ז"ל היה דומה יותר לר' אליעזר מאיר (שרוב המעשים המחודשים הם מעדותו) ואולי אפילו לר' יחיאל, מאשר לך ולדומיך (אחרי המחילה, שהרי אינני מכירך).

[קו ירוק]

ולמעשה, חוששני שבפן האישי, מרן ז"ל היה דומה יותר לר' אליעזר מאיר (שרוב המעשים המחודשים הם מעדותו) ואולי אפילו לר' יחיאל, מאשר לך ולדומיך (אחרי המחילה, שהרי אינני מכירך).

במחילת מכובדי
אל תתלה דעותיך האישיות בהגר"ש. ול'נוטר' יש יותר ממילה אחת שהביא בפורום, ממה ששמע בשיחות מסודרות במוצאי שבת, אודות ענינים אלו !

[בברכה המשולשת]

כדי שלא יעוף דמיונם של הקוראים על 'מאמרו של יחיאל מאיר על חטא דוד ובת שבע', הנה;
http://www.beitmidrashagra.co.il/%D7%94 ... 7%A2.html..

לפחות אצלי הקישור לא מעלה מאמר אלא מסך שחור

[זקני דרום]

כדי שלא יעוף דמיונם של הקוראים על 'מאמרו של יחיאל מאיר על חטא דוד ובת שבע', הנה;
http://www.beitmidrashagra.co.il/%D7%94 ... 7%A2.html..

לפחות אצלי הקישור לא מעלה מאמר אלא מסך שחור

גם המאמר הוא מסך שחור..

[נוטר הכרמים]

תגובה שקיבלתי מת"ח עצום שנשלח אליו המאמר של ר"י מאיר.

קראתי את המאמר "הנהגות וזכרונות" ובעת קריאתי היו בעיני כמה תמיהות הן על עצם הדברים והן על סגנון הדברים והן בהיותו ככסיל המגלה בחוץ דברי סתר. וחשבתי מתחילה שהכותב הזה לא זכה לחכמה ולבינה. אבל כשראיתי את סוף הדברים חשכו עיני, ולדעתי יש שם שיבוש חמור ביסודי הדת. כותב שם להצדיק "נפגעו ממילה זו או מביטוי זה, או לפעמים מקפידה שהיתה נראית להם מעט מוגזמת" משום שעדיף כך מאשר "מי שכל חייו לקח את התורה והמצוות והמוסר באופן שמדכא את נפש האדם, יתכן שלאחר שהרג את עצמו ואת חיותו אז אכן נהפך לטכנוקרט [א"ה איני מבין מילה זו, בדרכי שמואל ובאהל רחל לא מצינו מילה זו] הלכתי מוסרי, ואינו נוקף אצבע ואינו פולט מילה בלי חשבון מדוקדק". והם דברים שאסור לשומען וכ"ש שלא לאומרן וכ"ש שלא לכותבן ולהפיצם ברבים. שהרי הכותב הזה מכחיש אפשרות שהתורה תביא את האדם לידי שלימות מוחלטת בין באישיותו ובין בהנהגתו, והרי אנו יודעים ומקובלים שעל ידי התורה האדם יכול להגיע לשיא השלימות שהוא יכול להגיע. ומה יש להאריך רק נזכיר דוגמא מהדורות האחרונים הלא הוא מרנא החזון איש זי"ע שהגיע לשלימות נוראה בעצם אישיותו וחיבורו לתורה, וכל כלו היה מלא שמחה ואושר מעמל התורה והשגותיו הנוראות בה, ויחד עם זה היה סמל העדינות והאצילות באופן מבהיל. ואמנם היו אנשים שנפגעו ממנו אבל הכל היה בדקדוק עצום ולטובתם והכל היה ממידת החסד שלו. חוששני שהכותב הזה יונק ממקורות זרים ח"ו. ומה עוד שכותב שעדיף השלימות של הנפש אף שיתכן שיפגע מזה אדם כל שהוא, ישתקע הדבר ולא יאמר, והרי עבירות שבין אדם לחבירו חמורות ביותר ואוי לו למי שיעמוד לדין בבית דין של מעלה על עבירות שבין אדם לחבירו. כל הנוסח המזלזל באישי המוסר [שבזכותם עולם הישיבות היום קיים] הוא בא ממקורות זרים. הגאון הגר"ש זצ"ל היה סמל העדינות וההתחשבות באחרים, ואם היה אדם שנפגע ממנו היה זה בחשבון מדוקדק ומתוך אהבתו אליהם, ואם הכותב החכם בעיני עצמו אינו מבין זה יואיל נא לשאול את ותיקי התלמידים והם יסבירו לו באר היטב. כמה טיפשות יש בדבר זה להעמיד תמיהות על הגר"ש זצ"ל בעניני בין אדם לחבירו ולתרצם באופן של זלזול בעיקרי היהדות, שכנגד דעות אלו מסר הגר"ש זצ"ל את נפשו להלחם בהם מלחמת קודש. מן הראוי למחוק את כל דבריו, ובכך לתקן במקצת את המשגה. והוא רחום יכפר עון.

[איש_ספר]

גן הירק ועמרם שניבלו פיהם, נמחו מעל פני הפורום. וגם משאר הכותבים נמחקו משפטים פוגעניים ונפיצים.

[צעיר_התלמידים]

מתחרטנא על התלהבותי הספוטאנית מדברי ר' יחיאל מאיר, מחמת שאהבתי כמה דברים שכתב, ובאמת יש בדבריו הרבה דברים אשר לא כדת. ואני מצרף מה שקיבלתי מא' מן התלמידים הנאמנים בהשמטת משפטים חריפים.

החכמה הגדולה של הגר"ש היא כמובן שידע מה אומרים ומספרים לנוטרי כרמים, ומה מדברים עם 'יחיאל מאיר'ים, בסוש"ד כל מה שיחיאל מאיר כתב זה להדגיש ולצבוע בצבעים עזים את הרובד הזה בנשמתו של הגר"ש, וכמובן שהאמת נכללת בסוף מנוטר ויחיאל ביחד, אלא שכל אחד רוצה להדגיש את שלו, אם כי יצויין שיחיאל עשה את זה בדקדקנות נאותה ולא חיפה כלום, שלא כהאשמתו של נוטר לשוא, כמבואר לכל מעיין.
ע"ד המליצה י"ל שלגר"א היה את ר' מנשה איליער ולחזו"א היה את ר' גדליה [ויש אומרים שהסטייפלער כבר הקביל ביניהם], ואילו לגר"ש בתוך תוכו היה ניצוץ של ר"מ איליער/ר' גדליה.
וברור שבשנים האחרונות הנטיה של נוטרי הכרמים ניצחה את הנטיה השניה, וזה ברור.

[פלתי]

תגובה שקיבלתי מת"ח עצום שנשלח אליו המאמר של ר"י מאיר.

ולדעתי יש שם שיבוש חמור ביסודי הדת. כותב שם להצדיק "נפגעו ממילה זו או מביטוי זה, או לפעמים מקפידה שהיתה נראית להם מעט מוגזמת" משום שעדיף כך מאשר "מי שכל חייו לקח את התורה והמצוות והמוסר באופן שמדכא את נפש האדם, יתכן שלאחר שהרג את עצמו ואת חיותו אז אכן נהפך לטכנוקרט [א"ה איני מבין מילה זו, בדרכי שמואל ובאהל רחל לא מצינו מילה זו] הלכתי מוסרי, ואינו נוקף אצבע ואינו פולט מילה בלי חשבון מדוקדק". והם דברים שאסור לשומען וכ"ש שלא לאומרן וכ"ש שלא לכותבן ולהפיצם ברבים. שהרי הכותב הזה מכחיש אפשרות שהתורה תביא את האדם לידי שלימות מוחלטת בין באישיותו ובין בהנהגתו, והרי אנו יודעים ומקובלים שעל ידי התורה האדם יכול להגיע לשיא השלימות שהוא יכול להגיע. e]

מילים גבוהות ונבובות. היכן יש כאן הכחשה לאפשרות שהתורה תביא את האדם לידי שלמות? הרב מאיר התכוון בפשטות לומר רק שיש אופן מסויים של עשיית התורה באופן טכני, אשר הופכת את האדם לרובוט. (ואין קשר לפרשנותו מאיזה טעם היה הגר"ש מקפיד לפעמים, אי משום רצונו לתקן את האדם שממולו, או משום שבאמת הקפיד לפעמים כשאר האדם).
נראה לי שאותו תלמיד חכם עצום דלעיל לוקה קצת בסימפטום ההוא לפי סגנון הדברים, הכפשות מיותרות, בלי רצון להבין, בלי רגש, בלי חמלה.

[משולש]

חשך אור העולם, ר' שמואל כבר איננו גם באשכול הזה. האשכול התחיל טוב ולאחרונה הוא חורק קצת.

[צבי וחמיד]

הערה קטנה שהיא גדולה:
קראתי את ההודעות האחרונות העוסקות בזכרונות הר"י מאיר, וכבר גמרתי בדעתי שלא לקראם חלילה. וכיון שאני רגיש לכותבים מעין אלו, כבר מצאה לה מקום הטינה בלבי על הכותב הנ"ל.
במורד האשכול חפצתי להבין דבר מה ובזהירות פתחתי את המאמר ה'נורא'.

והנה, כלו מחמדים דברים מלאי טעם וחן מרבינו הגר"ש זצ"ל. גם אני הייתי מעדיף לנסח אחרת לגמרי את הקטע האחרון, אבל מכאן ועד לדברים שנכתבו לעיל??

ההותר דם האדם בשל אי אילו דיוקים מסופקים, מופרכים? (!!)

חכמים, אנא ואנא, ואנא, הזהרו בדבריכם!!

[בן מלך]

התיאור של הרב מאיר אותנטי, חי, בלי צנזורות, בלי ניסיונות לעצב את דמותו של הגר"ש לפי השקפות כאלו ואחרות (ועל זה כמובן נזעקים "בשם ת"ח" שונים), בלי פומפוזיות ומילים מפוצצות, ובלי ללכלך על אחרים (לא מתפלש במדמנה של התקופה האחרונה, ואיישר חילו על כך, מה שלא השכילו כותבים אחרים לעשות).
קראתי הרבה דברים שכתבו על הגר"ש (כאן ובמקומות אחרים), וזה הכותב הראשון שממש נהניתי מדבריו. מרגישים שהוא באופן אישי 'נקי' מפוליטיקה, מה שלא מרגישים אצל אחרים.
יכול להיות שהוא טועה בהערכת נקודות שונות ובפרשנות, אבל אין סיבה להניח שהאחרים טובים בזה יותר ממנו.

[בן ירושלים]

כדי לנסות להחזיר הדיון סביב רבינו הגר"ש. ברור שהיה אישיות "צבעונית" עם סקרנות ופתיחות לא רגילה. לא ראה עצמו קנאי וחזר על כך כמה וכמה פעמים. מאידך, כשהרגיש שיש רפיון ביסודות הדת ומסורת הישיבות יצא לעמוד ולהתריע. ברור לכל מי שהכיר אותו שיש בעיניו דרך לציבור: לציבור צריך שיהיה כיוון מקסימלי , ללא הנחות ופשרות שהרי אם תדרוש מהציבור רק מינימום כל מהות מסירת התורה תיפגע. מאידך, כשהגיע לפתחו בעיות ושאלות פרטיות- שם רוחב דעתו היה עצום. יכול היה להבין קשיים, להכיל חולשות. כמה מקרים שידועים לי בפרטות, הוא היה הליברלי ביותר ביחס לשואל. אבל אף פעם לא הסכים שזה יהיה מודל לרבים, כי דברים שהופכים מענין פרטי לדרך לרבים - זה פסול בעיניו.
דוגמה קטנה: כשהייתי בחור יצאה שמועה שהוא לא מחזיק מהאיסור של תזמורת בחתונה בירושלים, ומעולם לא היה חרם על כך. חבר בקשני לשאול אותו. הוא סיפר שפעם התיר לבחור , ובהזמנה הבחור כתב שתזמורת תהיה על פי פסק של הגר"ש אויערבאך. הוא אמר לי שאין לו שום ענין לקעקע מנהג שנהגו בו רבים ולענות לבחור שנהגו לאסור שלא יפרוץ גדר. בחתונתי (כשחשבתי שתהיה בירושלים) שאלתיו שוב : הוא חייך ואמר, זה לא שאלה רק של היתר ואיסור, המשפחה הירושלמית שלך תחרים את החתונה , זה לא שוה!

[אוצר החכמה]

הודעת המערכת.
לאחר פעמים רבות שהאשכול גלש לעניינים ולטונים בלתי ראויים, ולאחר שמחקנו הודעות ונסינו להחזירו למסלולו שוב ושוב, ללא הועיל.
אנו מודיעים בזאת, כי מעתה ואילך, מי אשר יכתוב באשכול זה דברים שאינם ראויים, הן מבחינת התוכן והן מבחינת הטון, יחסם לאלתר.

[אברהם]

אני מכבד את עצמי להיות הראשון להחזיר האשכול למסלולו -


לעיל בזכרונותיו של הרב מאיר סיפר שבהיות בנו בן שנה אמר לרבינו שבנו אוכל כבר כזית פת תוכדא"פ ורבינו אמר לו שבאמת צריך להכין לו מצה רכה שיוכל הילד לאכול וכו'.

והוא חידוש אצלי משני טעמים:

א) שצריך לעשות עצות ופתרונות איך יהיה הילד מסוגל לקיים המצוה. ולפי"ז הוא הדין שצריך להכין עבורו לולב קטן בשיעור מצומצם מאד כדי שיוכל לנענע בו וכו'. ובפשטות הוא שכל שאינו מסוגל לקיים המצוה בדרך הרגילה אין חיוב לחנכו בזה.

ב) שתינוק שאינו מבדיל בין מצה לחמץ, נחשב שהוא יכול לקיים המצוה. והרי אפילו למ"ד אין צריכות כוונה מ"מ צריך המקיים לדעת שהוא אוכל מצה ולא חמץ, ואל"ה הוי מתעסק גמור ולא עשה כלום. (הכל לפי זכרוני, וצריך לבדוק אחרי).

[מעט דבש]

קטן במצוות, מצה ושופר - תשובות והנהגות ב רפא.GIF (18.96 KiB) נצפה 14696 פעמים

חינוך קטן במצוות - תשובות והנהגות ב רפא.PDF

(324.88 KiB) הורד 310 פעמים

קטן במצה - פרי השדה ג קפז.PDF

(309.54 KiB) הורד 309 פעמים

[דעת_האברך]

משנה ברורה סימן שמ"ג:
"ודע דשעור החינוך במצוות עשה הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי ענינו כגון היודע מענין שבת חייב להרגילו לשמוע קידוש והבדלה היודע להתעטף כהלכה חייב בציצית וכנ"ל בסימן י"ז וכן כל כיו"ב בין במ"ע של תורה בין בשל ד"ס אבל החינוך בל"ת בין של תורה בין של דבריהם הוא בכל תינוק שהוא בר הבנה שמבין כשאומרים לו שזה אסור לעשות או לאכול אבל תינוק שאינו בר הבנה כלל אין אביו מצווה למנעו בע"כ מלאכול מאכלות אסורות או מלחלל שבת אפילו באיסור של תורה כיון שאינו מבין כלל הענין מה שמונעו ומפרישו וכן אם הוא כהן אין צריך להוציאו מבית שהטומאה בתוכו אא"כ הוא בר הבנה אזי מצוה על אביו להוציאו כדי להפרישו מן האיסור מחמת מצות חינוך. ולהכניסו בבית שטומאה בתוכו וכן לספות לו בשאר איסורים אסור אפילו בתינוק שאינו בר הבנה עדיין וכמו שנכתוב לקמיה".

כמדומני שעולה מפורש מדבריו כדברי תשובות והנהגות ודלא כהגר"ש זצ"ל.