עדיין לא הגלידה המכה והחבורה, אשר כ'טריה' נדמית לנו, ולא נאמין כי אמנם חלפו להם שמונה שנים בלא ר' בועז זצ"ל, ומ"מ פטור בלי כלום אי אפשר.
דלו מילות קולמוסי מלתאר את גודל מידת ההטבה שעינינו ראו ולא זר באלוף נעורי הגאון ר' בועז זצ"ל. וחושבני שההגדרה הממצה לזה תעלה מתוך התבטאותו של מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א שר' בועז היה דבוק בו בכל נימי נפשו, וזו חזרה על עצמה כמה פעמים בעת שסעד אצלו כמה פעמים סעודות שבת, [זכיתי להצטרף אליו]. כמובן שכל המתואר ב'מה ידידות' זה רק משל לכל מה שטרחו ועמלו ר' בועז וביתו לכבוד התורה ולכבוד השבת. ואז אמר הגר"ש שליט"א: חז"ל אומרים: אילו ידע בועז וכו', וכאן ידע וידע...
מלבד אשר ביתם הסמוך ונראה לישיבה הק' היה פתוח בכל שעות היממה [בלא גוזמא] לכל רעב וצמא, אשר חשו שמה ממש כמו בביתם, פתחו המקרר, נטלו מכל הבא ליד, והשתיה כדת, פתחו בקבוקים וכו' בלי שום חשבון, הרי שגם לבו של ר' בועז, אותו לב רחב אשר יכל להכיל הרבה יותר מאשר קורות ביתו הצר וקיתונות חדריו, היה פתוח לרווחה בלי שיור. בכל עת מצוא אשר נקלעת שם, כבר היה ישוב שם איזה גרוש שבור לב, או בחור שעלה מחבר העמים אשר ר' בועז שימש לו משפחה במלוא מובן המלים, אב ואם, אח וידיד, וגם כתובת להתלונן ולרטון.
הלב משתתף וחפץ לסייע ולחלץ ממצר, האוזנים כרויות לשמוע, והמח הגאוני מוצא תמיד את הפתרון להוציא מן הסבך. הכל בטבעיות ובפשטות, ללא 'מוסד' ובלי שום תיעוד, אף שלבטח ההוצאות הרקיעו עד לשמים, כמו שנזדמן לי לשמוע לא אחת אחרי חקירה ודרישה. היה סולד משבחות והודאות, ומבטל הכל בגיחוך. במוצאי שבתות היה עורך כיד המלך סעודת מלוה מלכה מלווה בדברי תורה וסיפורי צדיקים, ומקדים: זה הכל שאריות משבת... במקום שילך לאשפה, כאילו לא נתן כלום. הרי מלכתחילה כל הכמויות היו בבחינת 'הרחב פיך ואמלאהו'.
היו זמנים שלא היה מספר לאוכלי שולחנו, כמו בליל שמחת תורה וכד', ולכולם נמצא מזון גשמי ומזון רוחני גם יחד, כאשר הוא וב"ב יגעים וטורחים בלא ליאות לבל יחסר דבר.
בשנתו האחרונה עליתי לרגל לחג השבועות בישיבה הק', במוצאי החג בשעה מאוחרת שכבר חשבנו דרכינו לשוב למקומינו, נזכרה ביתי שתחי' שלא שמעה הבדלה. מובן מאליו היה שהכתובת זה ביתו של ר' בועז. באותה שעה ניקו את הבית מכל הלכלוך של הסעודות וכו', וחשנו שלא בנח, סברנו ליטול יין ולמצוא איזה מקום 'ניטרלי' להבדיל. אך 'לא יעשה כן' במקומו של ר' בועז, כמובן שנערך השולחן כבתחילה, ו'זה שום דבר' ועוד חפצו להאכילנו בסעודה דשנה, ולא חדלו להפציר עד שסירבנו בנחרצות.
עד כמה שהיה כוחו של ר' בועז גדול בכל ענין השקפתי, כאשר היה מנתח לעומק כמו סוגיות בש"ס, בהסברה נפלאה מאירת עינים, עוד היה גדול כוחו במדת הבטחון. במחיצתו תמיד היתה תחושה של 'משען ומבטח לצדיקים', מעולם לא נשאלה שאלת 'מה נאכל', ולא אמר אדם צר לי המקום שאלון, שכן מידו הפתוחה והרחבה של הקב"ה הוא ניזון.
מכאן נבעה ככל הנראה שמחת החיים שפרצה ממנו והדביקה את כל סביבותיו, שמחה בתורה שכל דערער וקנייטש בה דישן את כל עצמותיו, ושמחה בנותן התורה מקור הברכה.
היה איש אשכולות, בליבון סוגיא ובחיקור הלכה, בהעתקת שמועה ובחידוד נאה, בכל ידיו רב לו, וחיך טועם היה לו. כולו מחמדים. הוא חבק זרועות עולם באופקיו הרחבים, והיה תענוג עילאי לשוחח עמו בכל תחום. ההבנה החדה והתפיסה המהירה הנדירים שלו היו לשם דבר, כך ב'עטרת' כמו ב'מעלות' ובאדרת אליהו בעיר העתיקה כמו בכולל הנידח שבגולת 'צ'ילה' (שם היה 'חבר חדר' עם הגאון ר' שמשון פינקוס זצ"ל, שעלה בסערה השמימה בדמיון מפתיע לדרך עליית ר' בועז זי"ע, גם בתקופה זו, בפרוס חג הפסח, שנתיים קודם לכן].
ועדיין לא כתבנו מאומה על גדלו בעבודה שבלב זו תפילה ושאר חלקי עבודת ה', קצר המצע מהשתרע.
יהי זכרו לברכה, ודמות דיוקנו תאיר לעד בקרב כל מכיריו ומוקיריו הרבים, לאמור: ראיתם?? זה הדרך לכו בה!!
- בועז.jpeg (11.94 KiB) נצפה 8058 פעמים