ראשית אפרש דברי הרמב"ן כפי הבנתי.
בתוך דבריו כתב הרמב"ן כך.
ונ"ל לומר דמתחלה אף על פי שהיה להם מודעא מ"מ לא נתן להם הארץ אלא כדי שיקיימו התורה כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות, וכתיב (תהלים ק"ה) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו
ומזה אפשר לטעות שכוונתו לומר שבאמת מתן תורה לאו כלום כי היה בכפייה, אלא שיש ענין אחר שנתינת ארץ ישראל היתה בעבור קיום התורה ומאחר שבאו לארץ ישראל ש"מ שהסכימו לקיים התורה בתמורה.
וזה אינו שהמשך דבריו כך.
והם עצמן מתחלה לא עכבו בדבר כלל ולא אמרו במודעא כלום אלא ברצון נפשם מעצמם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע
הנה שהזכיר את אמרם נעשה ונשמע וע"כ שכוונת הרמב"ן שודאי שקבלו עליהם במתן תורה אלא שזה היה רק בשביל הבטחת הקב"ה שיתן להם את ארץ ישראל.
אבל כשקבלו עליהם את התורה שנית בימי עזרא היתה הקבלה ללא שום תנאי וללא תמורה שיקבלו את ארץ ישראל.
והנה דבר אחד חידש הרמב"ן שפשטות הגמרא שמה שהתחדש בקבלה השניה שהקבלה הראשונה היתה בכפייה והשניה ברצון, ואילו מהרמב"ן עולה שנקודת החידוש שהקבלה הראשונה היתה בתנאי שיקבלו את ארץ ישראל והשניה היתה ללא שום תנאי.
והדבר השני שמתחדש מהרמב"ן שהקבלה השניה היתה בימי עזרא ולא מיד לאחר הנס.
ולכאורה זה מעורר שאלה הרי אם הקבלה היתה בביאה שניה בימי עזרה אז אולי חזרו וקבלו עליהם כיון שהקב"ה החזירם לארץ ישראל ומנין שכעת קבלו עליהם ללא שום תנאי ?
ורק השנה שמתי לב שנקודה זו מפורשת בדברי אנשי כנסת הגדולה שבספר עזרא שממש אומרים כך במפורש (נחמיה סוף פרק ט' ותחילת י').
הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ הַיּ֖וֹם עֲבָדִ֑ים וְהָאָ֜רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּה לַאֲבֹתֵ֗ינוּ לֶאֱכֹ֤ל אֶת־פִּרְיָהּ֙ וְאֶת־טוּבָ֔הּ הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֲבָדִ֖ים עָלֶֽיהָ׃ וּתְבוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה עָלֵ֖ינוּ בְּחַטֹּאותֵ֑ינוּ וְעַ֣ל גְּ֠וִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֙נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְדֹלָ֖ה אֲנָֽחְנוּ׃ וּבְכׇל־זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ׃ וגו' מַחֲזִיקִ֣ים עַל־אֲחֵיהֶם֮ אַדִּירֵיהֶם֒ וּבָאִ֞ים בְּאָלָ֣ה וּבִשְׁבוּעָ֗ה לָלֶ֙כֶת֙ בְּתוֹרַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֣ר נִתְּנָ֔ה בְּיַ֖ד מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד־הָֽאֱלֹהִ֑ים וְלִשְׁמ֣וֹר וְלַעֲשׂ֗וֹת אֶת־כׇּל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֲדֹנֵ֔ינוּ וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְחֻקָּֽיו׃
הנה מש"כ הרמב"ן שבקבלה השניה התחדש שקבלו לא רק תמורת ארץ ישראל מפורש בפסוקים.
וכעת השאלה היא מדוע באמת חזרו וקבלו עליהם את התורה באופן כזה והרמב"ן כתב שהיה זה מחמת הנס של אחשורוש שהיה חביב עליהם מגאולה של מצרים.
וכאן ראוי להוסיף דברים שאף שהם לא נתבארו ברמב"ן הם ידועים באופן כללי על נס פורים ומתאימים ומשלימים לדברי הרמב"ן.
והם שהייחודיות של נס פורים הוא היותו בזמן שעם ישראל היו בגלות וסבורים היו שהקב"ה עזב אותם וכשראו שאהבת ה' עליהם עודנה בתוקפה נכנס בליבם ג"כ אהבת ה', (וידוע המשל שהביא הגר"א ומקורו ביוסף לקח לבן מלך שחטא לאביו וגרשו מעל פניו וכו').
והדברים משלימים לדברי הרמב"ן שכל מה שמסרו ישראל מודעא הוא מחמת שכל קבלת התורה היתה רק תמורת השכר וכשגלו חשבו שכעת עזבם הקב"ה ואין להם ממנו כלום אבל כשראו שבכל אופן חסד ה' עליהם לעולם התבטלה טענתם.
וכעת עלינו לראות מה התשובה שהשיב להם יחזקאל.
והנה שם חוזר בפניהם יחזקאל הנביא באריכות על כל חטאיהם ממצרים ובמדבר ואני מעתיק כמה פסוקים.
בפסוקים ח' ט' כתוב כך וימרו בי ולא אבו לשמע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים ט ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים
ובפסוקים י"ג י"ד כתוב כך וימרו בי ולא אבו לשמע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים ט ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים
וימרו בי הבנים בחקותי לא הלכו ואת משפטי לא שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם את שבתותי חללו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר כב והשבתי את ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר הוצאתי אותם לעיניהם
וכמדומני שהמסר בכל החזרה הארוכה שם הוא כדלהלן, הקב"ה אומר לעם ישראל אתם מציגים את הדברים כאילו היה הסכם הדדי בין הקב"ה לישראל שתמורת שישמעו בקולו הוא יעשה עמהם טובה ויביאם לא"י, ועד היום פחות או יותר הדברים היו עפ"י ההסכם דהיינו אמנם היה זמנים שחטאו אך באמת אז נענשו וכשעשו תשובה באה להם הישועה וכמו שהיה כל תקופת השופטים, אך עכשיו אחרי שהקב"ה עזב אותנו לגמרי א"כ הופר ההסכם לחלוטין ואנו פטורים מכלום.
ובאמת אומר הקב"ה תסתכלו בהסטוריה ותראו שאם כך היו פני הדברים הרי שכמה וכמה פעמים היה נגזר על ישראל כליה על חטאיהם הגדולים והקב"ה תמיד חס עליהם אף שלא היה מגיע להם, ויוצא שכל מה שקבלו את ארץ ישראל לא היה מגיע להם כלל וכלל כי הרי נתחייבו כליה במדבר.
ואם כן איזו היתממות זו שאחרי שכל קיומכם הוא בחסד ולא היה מגיע לכם כלום, ופתאום כשאתם בגלות אתם נזכרים שבעצם יש הסכם עם כללים ועכשיו עפ"י ההסכם אתם פטורים, וע"ז הקב"ה אומר שאינם צודקים ולפיכך הוא לא יתן להם וגם אם לא ירצו ביד חזקה אמלוך עליכם.
והם הם הדברים שראו בנס פורים שבאמת הקב"ה לעולם לא עוזב אותם גם כשהם חוטאים.
וכמדומה שהם גם דברי אנשי כנה"ג בספר עזרא.
וְהֵ֥ם וַאֲבֹתֵ֖ינוּ הֵזִ֑ידוּ וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עׇרְפָּ֔ם וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ אֶל־מִצְוֺתֶֽיךָ׃ וַיְמָאֲנ֣וּ לִשְׁמֹ֗עַ וְלֹא־זָכְר֤וּ נִפְלְאֹתֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ עִמָּהֶ֔ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת־עׇרְפָּ֔ם וַיִּתְּנוּ־רֹ֛אשׁ לָשׁ֥וּב לְעַבְדֻתָ֖ם בְּמִרְיָ֑ם וְאַתָּה֩ אֱל֨וֹהַּ סְלִיח֜וֹת חַנּ֧וּן וְרַח֛וּם אֶֽרֶךְ־אַפַּ֥יִם וְרַב־חֶ֖סֶד וחסד וְלֹ֥א עֲזַבְתָּֽם׃ אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃ וְאַתָּה֙ בְּרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֔ים לֹ֥א עֲזַבְתָּ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר אֶת־עַמּ֣וּד הֶ֠עָנָ֠ן לֹא־סָ֨ר מֵעֲלֵיהֶ֤ם בְּיוֹמָם֙ לְהַנְחֹתָ֣ם בְּהַדֶּ֔רֶךְ וְאֶת־עַמּ֨וּד הָאֵ֤שׁ בְּלַ֙יְלָה֙ לְהָאִ֣יר לָהֶ֔ם וְאֶת־הַדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְכוּ־בָֽהּ
וַֽיִּלְכְּד֞וּ עָרִ֣ים בְּצוּרֹת֮ וַאֲדָמָ֣ה שְׁמֵנָה֒ וַיִּֽירְשׁ֡וּ בָּתִּ֣ים מְלֵֽאִים־כׇּל־ט֠וּב בֹּר֨וֹת חֲצוּבִ֜ים כְּרָמִ֧ים וְזֵיתִ֛ים וְעֵ֥ץ מַאֲכָ֖ל לָרֹ֑ב וַיֹּאכְל֤וּ וַֽיִּשְׂבְּעוּ֙ וַיַּשְׁמִ֔ינוּ וַיִּֽתְעַדְּנ֖וּ בְּטוּבְךָ֥ הַגָּדֽוֹל׃ וַיַּמְר֨וּ וַֽיִּמְרְד֜וּ בָּ֗ךְ וַיַּשְׁלִ֤כוּ אֶת־תּוֹרָֽתְךָ֙ אַחֲרֵ֣י גַוָּ֔ם וְאֶת־נְבִיאֶ֣יךָ הָרָ֔גוּ אֲשֶׁר־הֵעִ֥ידוּ בָ֖ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֵלֶ֑יךָ וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדוֹלֹֽת׃
וַֽתִּתְּנֵם֙ בְּיַ֣ד צָֽרֵיהֶ֔ם וַיָּצֵ֖רוּ לָהֶ֑ם וּבְעֵ֤ת צָֽרָתָם֙ יִצְעֲק֣וּ אֵלֶ֔יךָ וְאַתָּה֙ מִשָּׁמַ֣יִם תִּשְׁמָ֔ע וּֽכְרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֗ים תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מֽוֹשִׁיעִ֔ים וְיוֹשִׁיע֖וּם מִיַּ֥ד צָרֵיהֶֽם׃ וּכְנ֣וֹחַ לָהֶ֔ם יָשׁ֕וּבוּ לַעֲשׂ֥וֹת רַ֖ע לְפָנֶ֑יךָ וַתַּֽעַזְבֵ֞ם בְּיַ֤ד אֹֽיְבֵיהֶם֙ וַיִּרְדּ֣וּ בָהֶ֔ם וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ וַיִּזְעָק֔וּךָ וְאַתָּ֞ה מִשָּׁמַ֧יִם תִּשְׁמַ֛ע וְתַצִּילֵ֥ם כְּֽרַחֲמֶ֖יךָ רַבּ֥וֹת עִתִּֽים׃
וַתָּ֨עַד בָּהֶ֜ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֶל־תּוֹרָתֶ֗ךָ וְהֵ֨מָּה הֵזִ֜ידוּ וְלֹא־שָׁמְע֤וּ לְמִצְוֺתֶ֙יךָ֙ וּבְמִשְׁפָּטֶ֣יךָ חָֽטְאוּ־בָ֔ם אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם וְחָיָ֣ה בָהֶ֑ם וַיִּתְּנ֤וּ כָתֵף֙ סוֹרֶ֔רֶת וְעׇרְפָּ֥ם הִקְשׁ֖וּ וְלֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃ וַתִּמְשֹׁ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ שָׁנִ֣ים רַבּ֔וֹת וַתָּ֨עַד בָּ֧ם בְּרוּחֲךָ֛ בְּיַד־נְבִיאֶ֖יךָ וְלֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ וַֽתִּתְּנֵ֔ם בְּיַ֖ד עַמֵּ֥י הָאֲרָצֹֽת׃ וּֽבְרַחֲמֶ֧יךָ הָרַבִּ֛ים לֹֽא־עֲשִׂיתָ֥ם כָּלָ֖ה וְלֹ֣א עֲזַבְתָּ֑ם כִּ֛י אֵֽל־חַנּ֥וּן וְרַח֖וּם אָֽתָּה׃
ובפרט בסיום הדברים יש כעין סיכום שבו הם מנגידים בין אבותיהם לבין מצבם ואומרים אבותינו שקבלו מהקב"ה הכל לא שמרו את התורה ואילו אנחנו למרות מצבנו הרע מתחייבים לקיים את התורה,
ובזה בעצם הם מפנימים את הטעות שלהם שבניגוד למחשבתם הראשונה של ישראל שעד הגלות היה הכל לפי ההסכם וכעת ממילא הם פטורים כי הקב"ה עזבם, אדרבה ההפך הוא נכון הם מאז ומעולם לא היו ראויים ולמרות שקיבלו מהקב"ה כל טוב לא קיימו את חלקם והקב"ה בכל זאת תמיד היה איתם.
ומתוך ההבנה הזו הם באים לקבל עליהם את התורה ללא שום תנאי וסייג.
וכך הם הדברים בלשונם.
וְאֶת־מְלָכֵ֤ינוּ שָׂרֵ֙ינוּ֙ כֹּהֲנֵ֣ינוּ וַאֲבֹתֵ֔ינוּ לֹ֥א עָשׂ֖וּ תּוֹרָתֶ֑ךָ וְלֹ֤א הִקְשִׁ֙יבוּ֙ אֶל־מִצְוֺתֶ֔יךָ וּלְעֵ֣דְוֺתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הַעִידֹ֖תָ בָּהֶֽם׃ וְהֵ֣ם בְּמַלְכוּתָם֩ וּבְטוּבְךָ֨ הָרָ֜ב אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּ לָהֶ֗ם וּבְאֶ֨רֶץ הָרְחָבָ֧ה וְהַשְּׁמֵנָ֛ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּ לִפְנֵיהֶ֖ם לֹ֣א עֲבָד֑וּךָ וְֽלֹא־שָׁ֔בוּ מִמַּֽעַלְלֵיהֶ֖ם הָרָעִֽים׃
הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ הַיּ֖וֹם עֲבָדִ֑ים וְהָאָ֜רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֣תָּה לַאֲבֹתֵ֗ינוּ לֶאֱכֹ֤ל אֶת־פִּרְיָהּ֙ וְאֶת־טוּבָ֔הּ הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֲבָדִ֖ים עָלֶֽיהָ׃ לזוּתְבוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּלָכִ֛ים אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה עָלֵ֖ינוּ בְּחַטֹּאותֵ֑ינוּ וְעַ֣ל גְּ֠וִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֙נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְדֹלָ֖ה אֲנָֽחְנוּ׃
וּבְכׇל־זֹ֕את אֲנַ֛חְנוּ כֹּרְתִ֥ים אֲמָנָ֖ה וְכֹתְבִ֑ים וְעַל֙ הֶֽחָת֔וּם שָׂרֵ֥ינוּ לְוִיֵּ֖נוּ כֹּהֲנֵֽינוּ