מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

איש הגבעה · הודעהעל ידי **איש הגבעה** » ד' פברואר 28, 2018 8:41 am

האירו לי שבפרויקט השו"ת בחיפוש גמטריא לפי פסוק שלם עולה

רבי שמואל בן רבי שלמה זלמן אוירבך-בגמטריא עולה רק שני הפסוקים דלהלן:
וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה: [תהילים ע"ז, י"ג]

וכן הפסוק: הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן: [איוב ט ו]

בתוך הגולה

מלאעולם כתב:
הפלס 1648 יא אדר 26_02_18.

אנצל את ההזדמנות לתקן מעוות שנפל שם בתאריך פטירת הרבנית רחל ע"ה. שבעיתון (עמ' 24) כתוב יום חמישי יד טבת תשנ"א ובאמת היה זה שנה קודם.
(החפץ בהוכחה יחפש בלוח שנה מתי חל יד טבת בשנת תש"ן ומתי בשנת תשנ"א. א"נ יקיש באוצר 'רחל אויערבאך' וידע האמת)

בעל קורא · הודעהעל ידי **בעל קורא** » ד' פברואר 28, 2018 9:18 am

בתוך הגולה כתב:
מלאעולם כתב:אנצל את ההזדמנות לתקן מעוות שנפל שם בתאריך פטירת הרבנית רחל ע"ה. שבעיתון (עמ' 24) כתוב יום חמישי יד טבת תשנ"א ובאמת היה זה שנה קודם.
(החפץ בהוכחה יחפש בלוח שנה מתי חל יד טבת בשנת תש"ן ומתי בשנת תשנ"א. א"נ יקיש באוצר 'רחל אויערבאך' וידע האמת)

: מצבה 1.jpg (33.82 KiB) נצפה 15611 פעמים

: מצבה 2.jpg (40.03 KiB) נצפה 15611 פעמים

ח''ל קאליסק

איש הגבעה כתב:יש לשים לב לנקודה של ויבכו אותו..בית ישראל

שמעתי מאחד שדיבר בעצמו עם החברה קדישא שמעולם לא היו בלויה [של אף אחד מהגדולים, ושל אף אחד אחר] שכ"כ בכו שם כל הציבור- הלא דבר הוא?

בהספד אתמול במשכן באב"ד עמד המרא דאתרא הרב פרנקל שם על נקודה זו, ואמר על עצמו שמעולם לא בכה כן אף על אביו ואמו.
הלא דבר הוא???!!!

וכך שמעתי מעשרות ת"ח שבכו כילדים קטנים, ומעולם לא בכו כן, אולי דכידוע שהנשמה של הנפטר נמצאת בלויה, והנשמה של הציבור הרגישה רגש עצום שאין לתאר
הלב עולה על גדותיו, וזה לא דבר שאפשר לשלוט עליו.

שמעתי מאחד שנסע באוטובוס מטבריה ללוויה והנהג השמיע לציבור הנוסעים את הלוויה בשידור חי מאחד הערוצים ולמרות שהיו רחוקים עדיין מרחק רב מירושלים היה שם בכיות נוראות באוטובוס.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ד' פברואר 28, 2018 10:54 am

איש הגבעה כתב:יש לשים לב לנקודה של ויבכו אותו..בית ישראל

שמעתי מאחד שדיבר בעצמו עם החברה קדישא שמעולם לא היו בלויה [של אף אחד מהגדולים, ושל אף אחד אחר] שכ"כ בכו שם כל הציבור- הלא דבר הוא?

בהספד אתמול במשכן באב"ד עמד המרא דאתרא הרב פרנקל שם על נקודה זו, ואמר על עצמו שמעולם לא בכה כן אף על אביו ואמו.
הלא דבר הוא???!!!

וכך שמעתי מעשרות ת"ח שבכו כילדים קטנים, ומעולם לא בכו כן, אולי דכידוע שהנשמה של הנפטר נמצאת בלויה, והנשמה של הציבור הרגישה רגש עצום שאין לתאר
הלב עולה על גדותיו, וזה לא דבר שאפשר לשלוט עליו.

אני תוהה אם כל הבכיות האלו היו על פטירת אדם גדול, ומדובר על אדם גדול מאד, שראוי לשפוך עליו דמעות כנהר שוטף, או שהבכיות היו של אלו שקשרו את גורלם לגורלו, ועכשיו התייתמו פשוטו כמשמעו, ובהעדר משען ומשענה אין הם בוכים על ת"ח עצום שנפטר, אלא בוכים על עצמם.

דומה הדבר לבכייתה של אשת ת"ח עצום בהלווית בעלה, בעוד שכולם בוכים על ת"ח שנטפר היא בוכה על חייה האומללים. מרום המעלה היא נופלת למקום חשוך ואפל ללא תקוה. אין להתפלא אם כך, אם בכייתה של האלמנה מרירה ביותר.

חשבתי הרבה אם לכתוב הערה זו אם לאו, כי אין ברצוני להכאיב לאחי ורעי, שעם כל חילוקי הדעות בינינו עדיין הם יקרים ואהובים עלי עד לאחת, אבל אני חושב שהאמת צריכה להיאמר, ואסור לנו ללכת לאיבוד בתוך עולם הדמיון. ואם שגיתי אני מבקש סליחה.

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » ד' פברואר 28, 2018 11:11 am

אני מגיב בזהירות לדבריך, כי לא כאן המקום להרחיבם.
זה נכון - אך מראיה זויתית בלבד, ולהאמת לגמרי לא נכון.
כי אכן אבד בחטף המורה הגדול, שהציבור קשרו נפשם בנפשו לדעת הדרך ילכו בה,
אלא שהדרך סלולה וכבושה היטב וגם מוכרת מימות דורים, וזוהי התקווה - אף כי האבל נורא! כי למי שדרכו סלולה אין אפילה, והתקווה היא השבועה 'כי לא תשכח מפי זרעו'.
וזו גם זכותו של מרן הגר"ש שלא התמהמה אלא קם כגיבור להודיע דעתו ולסלול הדרך. כי אפשר שהיה ממתין וכבר ימיו קצובים לו מאז, והיה עולה למעלה ונשאל למה לא עשית?
אמנם מי שאין דרך כבושה וסלולה לו - הריהו כהולך באפילה וחוסר תקווה.

וא"כ ביחס לשאלתך, תוכל להבין כי הבכי והמספד הוא על האבידה הגדולה, ולא על אבדן הדרך חלילה.

ודברי אלו הינם על דעת שאם מנהלי אתרא קדישא הדין חוששים שזה יכול לגלוש למקומות שאין נוחים פה, אזי שיראו למוחקם.

שייף נפיק

יש למחוק על עצם הדברים.
זוהי דעת מעטים ולא להכנס לפוליטיקה כאן

מלאעולם · הודעהעל ידי **מלאעולם** » ד' פברואר 28, 2018 11:49 am

תמונות מדהימות של ר' שמואל נופל שדוד על תלמודו. התמונות צולמו בשעות הקטנות הלילה. כך זה היה כל לילה במשך שנים רבות. ממש מושגים מדורות עברו!
"אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל אֵלֶּה הֲלֹא לְמִשְׁמַע אֹזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ"

: IMG_20180227_133422.jpg (130.29 KiB) נצפה 15445 פעמים

: IMG_20180227_133429.jpg (96.99 KiB) נצפה 15445 פעמים

איש הגבעה

תוכן כתב:
איש הגבעה כתב:יש לשים לב לנקודה של ויבכו אותו..בית ישראל

שמעתי מאחד שדיבר בעצמו עם החברה קדישא שמעולם לא היו בלויה [של אף אחד מהגדולים, ושל אף אחד אחר] שכ"כ בכו שם כל הציבור- הלא דבר הוא?

בהספד אתמול במשכן באב"ד עמד המרא דאתרא הרב פרנקל שם על נקודה זו, ואמר על עצמו שמעולם לא בכה כן אף על אביו ואמו.
הלא דבר הוא???!!!

וכך שמעתי מעשרות ת"ח שבכו כילדים קטנים, ומעולם לא בכו כן, אולי דכידוע שהנשמה של הנפטר נמצאת בלויה, והנשמה של הציבור הרגישה רגש עצום שאין לתאר
הלב עולה על גדותיו, וזה לא דבר שאפשר לשלוט עליו.

אני תוהה אם כל הבכיות האלו היו על פטירת אדם גדול, ומדובר על אדם גדול מאד, שראוי לשפוך עליו דמעות כנהר שוטף, או שהבכיות היו של אלו שקשרו את גורלם לגורלו, ועכשיו התייתמו פשוטו כמשמעו, ובהעדר משען ומשענה אין הם בוכים על ת"ח עצום שנפטר, אלא בוכים על עצמם.

דומה הדבר לבכייתה של אשת ת"ח עצום בהלווית בעלה, בעוד שכולם בוכים על ת"ח שנטפר היא בוכה על חייה האומללים. מרום המעלה היא נופלת למקום חשוך ואפל ללא תקוה. אין להתפלא אם כך, אם בכייתה של האלמנה מרירה ביותר.

חשבתי הרבה אם לכתוב הערה זו אם לאו, כי אין ברצוני להכאיב לאחי ורעי, שעם כל חילוקי הדעות בינינו עדיין הם יקרים ואהובים עלי עד לאחת, אבל אני חושב שהאמת צריכה להיאמר, ואסור לנו ללכת לאיבוד בתוך עולם הדמיון. ואם שגיתי אני מבקש סליחה.

דברי הרב תוכן אינם נכונים בעליל, הן אמת שתלמידי מרן זצוק"ל קרעו עליו קריעות באופן שלא נמצא ג"כ בשום לויה, ואולי זה ביטוי ליתמות העצומה שנשארו בו, אבל אני דברתי על נקודת הבכי, ראינו ירושלמים בוכים כתינוקות בני יומן, כנ"ל חסידים , וכן עמך בית ישראל, ולאו דווקא אנשים כאלו שהם באופן מובהק שנהגו והלכו לאורו של מרן זצ"ל.

אראל · הודעהעל ידי **אראל** » ד' פברואר 28, 2018 12:33 pm

תוכן כתב:
איש הגבעה כתב:יש לשים לב לנקודה של ויבכו אותו..בית ישראל

שמעתי מאחד שדיבר בעצמו עם החברה קדישא שמעולם לא היו בלויה [של אף אחד מהגדולים, ושל אף אחד אחר] שכ"כ בכו שם כל הציבור- הלא דבר הוא?

בהספד אתמול במשכן באב"ד עמד המרא דאתרא הרב פרנקל שם על נקודה זו, ואמר על עצמו שמעולם לא בכה כן אף על אביו ואמו.
הלא דבר הוא???!!!

וכך שמעתי מעשרות ת"ח שבכו כילדים קטנים, ומעולם לא בכו כן, אולי דכידוע שהנשמה של הנפטר נמצאת בלויה, והנשמה של הציבור הרגישה רגש עצום שאין לתאר
הלב עולה על גדותיו, וזה לא דבר שאפשר לשלוט עליו.

אני תוהה אם כל הבכיות האלו היו על פטירת אדם גדול, ומדובר על אדם גדול מאד, שראוי לשפוך עליו דמעות כנהר שוטף, או שהבכיות היו של אלו שקשרו את גורלם לגורלו, ועכשיו התייתמו פשוטו כמשמעו, ובהעדר משען ומשענה אין הם בוכים על ת"ח עצום שנפטר, אלא בוכים על עצמם.

דומה הדבר לבכייתה של אשת ת"ח עצום בהלווית בעלה, בעוד שכולם בוכים על ת"ח שנטפר היא בוכה על חייה האומללים. מרום המעלה היא נופלת למקום חשוך ואפל ללא תקוה. אין להתפלא אם כך, אם בכייתה של האלמנה מרירה ביותר.

חשבתי הרבה אם לכתוב הערה זו אם לאו, כי אין ברצוני להכאיב לאחי ורעי, שעם כל חילוקי הדעות בינינו עדיין הם יקרים ואהובים עלי עד לאחת, אבל אני חושב שהאמת צריכה להיאמר, ואסור לנו ללכת לאיבוד בתוך עולם הדמיון. ואם שגיתי אני מבקש סליחה.

לכעירע, יש להעיר שהרי גם מה שכתוב בחומש'ל בפטירת אהרן הכהן 'ויבכו אותו כל בית ישראל' פירשו חז"ל שהבכייה לא היה כלל מחמת גדלות אהרן הכהן ומחמת פטירת אדם גדול ונביא וכהן משיח השי"ת, אלא פשוט מחמת שהשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו... כלומר בכיה על הרגשת היתמות ואבידות ידיד אהוב שהתמסר לאומנות השכנת שלום בית בין זוגות, בקיצור ממש כבכיית אותה אשת ת"ח שתיארת......

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' פברואר 28, 2018 12:51 pm

נוטר הכרמים כתב:הבהילוני רעיוני כי אין זה ממידת הצדק והנימוס כלפי החברים דאתרא הדין שיחי' לנעול בעדי הדלת ושלא לכתוב מאומה אודות העלטה הנוראה כי באה, ביום אשר כונה בפי חז"ל 'קשה אותו היום לישראל כיום שנעשה בו העגל'.

כעבור איזה זמן מן השמועה הקשה, כתבתי לידידי, מחו"ר דמתא, את הדברים הבאים:

אני כותב אליך באין לי כלי ביטוי אחר, אחר שכבר יבש מקור דמעותי מן השמועה כי באה.
פעם ראשונה בחיי שהנני מבין את איוב לעומקו. ישב בדד וידום.

'וידבר עם איוב מתוך הסערה'. כל חייו היו סערה אחת גדולה, ומעטים באו בסודו, אם בכלל. גם הסתלקותו בסערה.

אינני מאמין שזה קרה. מה זאת עשה האלקים לנו.

מעומק היגון האישי שלי, קשה לי לפרוץ אל האבל הרוחני האמיתי, לאבידה של כלל ישראל, ושלנו תלמידיו כציבור.
כמדומני שאלפים מרגישים כמוני, וזהו אבל אמיתי.
השבר גדול כים, והספינה מחשבת להישבר. ד' רפא לנו!

מני אז, כאשר התחושה כי 'מתו מוטל לפניו' עוד לא פגה, נסיתי פעמים מספר להעלות זכרונות ולגעת בקצה דמותו, והנסיונות לא צלחו. תחת זאת, מחרדתי שמא יתעמעמו הגיצים, שחלפו בראשי ובלבי רצוא ושוב, ונתערבלו במרורות דמע, שחתי את אשר עם לבי לחברים מקשיבים, ביום אתמול במשך שעות ארוכות בבית הגדול והקדוש וסביבותיו. דברי הקינה והנהי שנשמעו אמש מפיהם של גדולי תלמידיו - בניו, הגר"ש גלבר, הגר"א אייזנטל, והאחרון הכביד והכביר עד לב שמים, הגר"א ויינר, שליט"א, עד לאחר חצות לילה היוו קו שבר נוסף בתוחלת ליצוק חומר וצורה לחתיכות חיים. היום בבוקר גוללתי דברים בלתי ידועים ופרטיים שזכיתי לראות ולשמוע במשך השנים, מקצת מזעיר במשך כשעה ומחצה, באזני אאמו"ר שליט"א, שיפתח את שורת ההספדים הערב, בהיכל הישיבה הק', וישלב בדבריו כראות עינו וכמשאת הזמן.

אחי ורעי, קבלו את התנצלותי האמיתית והכנה על כי לעת עתה דברי לעו, ואולי עם תום ימי האבל, יזכיני ד' ותתחונן עלי דעתי, ויהיו בי הכוחות לסדר הדברים בכתב.
למרות שכבר יש עמי רשימות שונות שכתבתי בעוד היותו עמנו, הכ"מ. לא ראיתי טעם בהבאת דברים מקוטעים, ועוד חזון למועד אי"ה.

אשרי מחכה ויגיע...!

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ד' פברואר 28, 2018 1:08 pm

העיד כאן ר' שמשון בגדלו מה שראה בקטנותו את רבינו שמואל חוזר על משנתו שוב ושוב בנעימה קדושה. כיו"ב שמעתי היום שר' שלום גלבר באחד המספדים סיפר מה שראו עיניו איך למדו לפני ר' שמואל, שנה וחצי שלוש דפים בפרק כירה, ואיך כל יום היה ר' שמואל חוזר מתחילה על המשנה וקרוא אותו בנעימה ובהתרגשות, כ"כ נחרטו הדברים בליבו עד שהוא זוכר אף את הנגון...

הזכירו כאן את שמחתו של רבי שמואל בילדים על אף כאבו האישי. שמעתי לפני איזה שנים, מאיש נאמן ששמע מר' נחום רוגוזניצקי ר"י מאורות התורה בטלזסטון, את העובדה הבאה:הר' נחום ואשתו יבדל"ח היו ידידים קרובים מאד של ר' שמואל ואשתו. שנים הרבה אחרי חתונתם לא נפקדו, לא הם ולא ר' שמואל ואשתו, יחד היו הם מתפללים זע"ז בכותל המערבי בקבר רחל ובמערת המכפלה, שופכים לב כמים איש על צרתו שלו ועל צרת זולתו. לכשנפקדו ר"נ ואשתו, באו הם במבוכה, כיצד יספרו זאת לר' שמואל ואשתו שעדין לא זכו, בסופו של דבר מספר ר' נחום, "היתה שמחתם של רש"א ואשתו גדולה משלנו..."!

ישראל אליהו

איש_ספר כתב:העיד כאן ר' שמשון בגדלו מה שראה בקטנותו את רבינו שמואל חוזר על משנתו שוב ושוב בנעימה קדושה. כיו"ב שמעתי היום שר' שלום גלבר באחד המספדים סיפר מה שראו עיניו איך למדו לפני ר' שמואל, שנה וחצי שלוש דפים בפרק כירה, ואיך כל יום היה ר' שמואל חוזר מתחילה על המשנה וקרוא אותו בנעימה ובהתרגשות, כ"כ נחרטו הדברים בליבו עד שהוא זוכר אף את הנגון...

הרב אבנר קבץ (לא של השלום-בית) סיפר לי לפני שנים [ואיני יודע מנין לו], שהגרש"ז והגרש"א סגרו עצמם מהבוקר עד הלילה - 4 חודשים [או חצי שנה. איני זוכר בדיוק] יחד על פרק כירה.

יושב ירושלים

בקביעת מזוזה בבית המערבים שברובע המוסלמי:
ליתר דיוק [כפי שניתן לראות בתמונה]: כבדוהו לקבוע את המזוזה וסירב באמרו: מצוה בו יותר מבשלוחו.

: קביעת מזוזה בבית המערבים.jpg (100.2 KiB) נצפה 15255 פעמים

בן ירושלים

ישראל אליהו כתב:
איש_ספר כתב:העיד כאן ר' שמשון בגדלו מה שראה בקטנותו את רבינו שמואל חוזר על משנתו שוב ושוב בנעימה קדושה. כיו"ב שמעתי היום שר' שלום גלבר באחד המספדים סיפר מה שראו עיניו איך למדו לפני ר' שמואל, שנה וחצי שלוש דפים בפרק כירה, ואיך כל יום היה ר' שמואל חוזר מתחילה על המשנה וקרוא אותו בנעימה ובהתרגשות, כ"כ נחרטו הדברים בליבו עד שהוא זוכר אף את הנגון...

הרב אבנר קבץ (לא של השלום-בית) סיפר לי לפני שנים [ואיני יודע מנין לו], שהגרש"ז והגרש"א סגרו עצמם מהבוקר עד הלילה - 4 חודשים [או חצי שנה. איני זוכר בדיוק] יחד על פרק כירה.

אספר משהו אישי שקצת יחדד את גדלותו של הענק בענקים.
בעבר ההדרתי ספר קדמון על מסכת שבת . ר' שמואל הסכים לתת הסכמה אבל בקש לראות את גליונות הספר קודם. ביקשתי שיוסיף כמה הערות להסכמה וגם לכך הסכים. ידעתי את חיבתו לפרק כירה והבאתי לו את גליונות הדפוס של הפרק. ר' שמואל גער בי, כשיהיה מוכן כל הספר תביא לי על כל המסכת.. לאחר תקופה הבאתי אליו כל הספר. אך ההסכמה בוששה להגיע . כשפניתי אליו הוא התנצל ואמר שעבר על הספר וחיפש על מה הוא יכול להעיר ולא מצא " אני לא רציתי סתם לתפוס טרמפ על איזה נושא ולהביא סתם חידושים משלי כשזה לא ישירות בדברי אותו קדמון", הסביר. איזה ישרות! איזה פשטות! הוא ראה את האכזבה בעיני ואז הציע שאשאיר לו כל החומר עד אחרי בין הזמנים והוא יעבור שוב על הדברים ובעיקר על פרק כירה וינסה שוב. אחרי בין הזמנים שוב התנצל שהשתדל ועבר שוב על חלק גדול מהספר ואין לו מה לכתוב.
למרות האכזבה, ראיתי גדלותו. הוא לא נתן לטיפת חוסר ישרות להיכנס לעולמו. במשך השנים שמענו ממנו ים של חידושים בעניני שבת, ובספר ארחות שבת משוקעות אין ספור מהערותיו וחידושיו. אך הוא לא מצא משהו להעיר...

הוא ממש הרגיש צורך "לפצות " אותי, אך על כך בעז"ה בהזדמנות

יראה- שלם · הודעהעל ידי **יראה- שלם** » ד' פברואר 28, 2018 3:27 pm

איש הגבעה כתב:יש לשים לב לנקודה של ויבכו אותו..בית ישראל

שמעתי מאחד שדיבר בעצמו עם החברה קדישא שמעולם לא היו בלויה [של אף אחד מהגדולים, ושל אף אחד אחר] שכ"כ בכו שם כל הציבור- הלא דבר הוא?

בהספד אתמול במשכן באב"ד עמד המרא דאתרא הרב פרנקל שם על נקודה זו, ואמר על עצמו שמעולם לא בכה כן אף על אביו ואמו.
הלא דבר הוא???!!!

וכך שמעתי מעשרות ת"ח שבכו כילדים קטנים, ומעולם לא בכו כן, אולי דכידוע שהנשמה של הנפטר נמצאת בלויה, והנשמה של הציבור הרגישה רגש עצום שאין לתאר
הלב עולה על גדותיו, וזה לא דבר שאפשר לשלוט עליו.

גם איש הח"ק הרב משה אייזנבאך הי"ו, בעת המעמד לפני יציאת המיטה התייפח בבכי ממש שלא כהרגלו עד שלא יכול היה להמשיך בפסוקים.

אש משמים · הודעהעל ידי **אש משמים** » ד' פברואר 28, 2018 3:38 pm

נתאחרתי לכתוב כמה מילים על הקדוש שבקדושים חפצא של תורה כולו שלם בכל מיני שלימות מרן הגר"ש אוירבאך זיע"א מחמת הטירדות ובעיקר מחמת ההלם שהיכה בי על עוזבו פתאום.

לא היתה לי הכירות אישית עם מרן זצ"ל אך למשפחתי היה קשר טוב עימו. זכורני בהיותי ילד קטן מאוד התפללתי בביהכנ"ס וישבתי לידו בלי לדעת מי הוא ותפילתו נחרטה בי בעצמות עד היום הזה ממש, לא היתה זו עוד תפילה מרוממת אלא מעמד אדיר של מפגש האדם עם האדון מלכו של עולם!!!

יתן ה' וינחמנו בנחמת ציון וירושלים ולא נוסיף לדאבה עוד.

נעמן · הודעהעל ידי **נעמן** » ד' פברואר 28, 2018 3:54 pm

לפני 4.5 שנים, במהלך שיעור המשניות הקבוע אצלו מייד אחרי הבדלה, למדנו מסכת שבועות, ובין השאר את המשנה המדברת במקלל חברו בשמות הקודש, ובכינוי - חנון ורחום, שחייב מלקות אף על הכינוי.
ושאלתהו אחרי השיעור, מה דין המקלל חברו ב'אלקים' (בק'), האם יש לזה חשיבות כינוי לפחות, או שכיון שמשנים בכוונה את השם המקורי, אין בזה אפילו חשיבות כינוי, ונסתפק הרבה בשאלה ובצדדיה.

ואגב זה סיפר לי, שפעם שאל את ר' גדליה נדל, מהו ההבדל בין אלה לשבועה?
הרי גם בשבועה סתם, אדם חושב לקלל את מושא השבועה, והדגים לי בלשון בנ"א, הנשבע ב'עינים שלי' ב'אבא שלי' ודאי מתכוון לקללם אם משקר, וא"כ מה ההבדל בין אלה לשבועה?
והוסיף בחיוך גדול; "ר' גדליה התפעל מאד מהשאלה, ואמר - איך זה שאני לא שאלתי כזאת שאלה?"
ראיתי את ההנאה שהייתה לו מכך שר' גדליה (שהתעסק הרבה בעניינים כגון דא), הופתע ונהנה והשאלה המחודשת.

גן הירק · הודעהעל ידי **גן הירק** » ד' פברואר 28, 2018 8:09 pm

יראה- שלם כתב:גם איש הח"ק הרב משה אייזנבאך הי"ו, בעת המעמד לפני יציאת המיטה התייפח בבכי ממש שלא כהרגלו עד שלא יכול היה להמשיך בפסוקים.

גם אני נתתי ליבי לזה (רואים גם בוידאו)
סביר שהאיש ראה בחייו הלוויות של אנשים נשים וטף וטרגדיות לא פשוטות ל"ע, ולמרות זאת...
כאן עוד לפני שאמר הנוסח:

: אי.png (494.16 KiB) נצפה 14902 פעמים

גן הירק · הודעהעל ידי **גן הירק** » ד' פברואר 28, 2018 8:10 pm

ראוי להביא את דבריו אחרי הסתלקותו של הגרי"ש אלישיב (מפי השמועה)
"ואחרי ככלות הכל... לבדו ימלוך נורא"!

בן ירושלים

ראוי שנזכור שמעבר לגדלותו כיחיד הדור, לא היה לו בעולמו כלום!!!!!!!!!!!! רק תורתו ותלמידיו. כל כולו היה למען כל תלמיד קטן כגדול, מתוך חביבות , שמחה , נכונות אין קץ לעזור בכל מה שצריך ברוח וגוף.
גם במעגל היותר רחב , היתה חביבות לא רגילה (מהולה בקצת עוקץ והרבה שנינות)
גדולי ישראל האחרים שבדורנו (למעט הרב שך) לא התברכו בתלמידים רבים(אין הכוונה למי שישב שנה בשיעור אלא שבמשך שנים היה קשר רצוף גם בלימוד, גם בעצה גם בשמחות וגם בעצב). דוגמה קטנה - יכול היה רבינו הגר"ש לפגוש תלמיד ולומר לו באיזה סוגיה חידשת לאחרונה? אתה עדיין מחדש? עדיין אני מחכה שהספר שלך כבר יצא

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ד' פברואר 28, 2018 8:36 pm

שמעתי מר' יו"ט זילברמן שאביו הגרי"ש עלה לארץ בתור ילד בן תשע יתום משני הוריו, וגדל אצל דודו ברחביה ששלחו לבית ספר "חורב", שלא היה מספיק תורני בשבילו, וכל יום אחה"צ היה הולך לשערי חסד לחפש קרבה לאנשים יותר תורניים, וגם שם הילדים לא היו מספיק צדיקים בעיניו, ועל כן היה מתיידד עם הזקנים. רק ילד אחד מצא חן בעיניו ועל אף שהיה (הגרי"ש) מבוגר ממנו בשנתיים נהפך לחברו הקרוב, והוא מרן הגר"ש.

עוד שמעתי הלצה שמסתמא היה לה קשר כלשהו למציאות, שהיו במיר בזמנו שלשה בחורים שהחלו ללמוד עץ חיים למהרח'"ו. הדבר לא מצא חן בעיני ראש הישיבה הגרא"י פינקל זצ"ל והורה להם להפסיק. אחד מהם סגר את העץ חיים ופתח את הגמרא, השני הוריד את העץ חיים מתחת לסטנדר ואת הגמרא שם מעל הסטנדר, השלישי נשאר עם העץ חיים מעל הסטנדר. הראשון מרן הגר"ש אויערבאך, השני הגר"ש פישר שליט"א, והשלישי הגרי"ש זילברמן זצ"ל, ודו"ק.

עוד שמעתי מאחד מת"ח מתושבי הרובע היהודי המתחדש שלפני שנים הזמינו את ר' שמואל לחנוכת בית שנגאל מערבים, ושמח שמחה גדולה, בכניסה לבית נישק את אחת האבנים בקיר, ויצא מפיו בזה הלשון ש"כל הבני ברקים לא יכולים להבין מה ערכה של אבן אחת בירושלים", ודו"ק.

היה ידוע וראיתי בעיני מספר פעמים איך שדואג "להפשיר את הקרח" מאנשים שיראים ממנו, וליצור אוירה יותר זורמת. מעשה נאה ששמעתי בעניין מבחור שבא להתקבל לישיבה, חושש כולו. ר' שמואל שאל אותו אם הוא רוצה לשתות משהו, כמובן שהבחור ענה לשלילה. ר' שמואל שכנע אותו שיש קפה וכו' ושאדרבה, הבחור הסכים. ואז הראש ישיבה שלח אותו להכין לעצמו קפה... כשקם לעבר פינת הקפה, קרא לו הראש ישיבה "אם אתה כבר מכין קפה, תכין שתיים"...

ארי שבחבורה

יישר כוח עצום לכל הכותבים שיחיו ובפרט אותם שמשתפים אותנו בזכרונותיהם האישיים (ולא מפי השמועה) אודות הנפטר הגדול זצ"ל. אנא מכם המשיכו להרוות את צמאנו בזכרונותיכם המופלאים, ודעו כי יש שכר לפעולתכם.

דורשי יחודך

אש משמים כתב:נתאחרתי לכתוב כמה מילים על הקדוש שבקדושים חפצא של תורה כולו שלם בכל מיני שלימות מרן הגר"ש אוירבאך זיע"א מחמת הטירדות ובעיקר מחמת ההלם שהיכה בי על עוזבו פתאום.

לא היתה לי הכירות אישית עם מרן זצ"ל אך למשפחתי היה קשר טוב עימו. זכורני בהיותי ילד קטן מאוד התפללתי בביהכנ"ס וישבתי לידו בלי לדעת מי הוא ותפילתו נחרטה בי בעצמות עד היום הזה ממש, לא היתה זו עוד תפילה מרוממת אלא מעמד אדיר של מפגש האדם עם האדון מלכו של עולם!!!

יתן ה' וינחמנו בנחמת ציון וירושלים ולא נוסיף לדאבה עוד.

אש משמים · הודעהעל ידי **אש משמים** » ד' פברואר 28, 2018 9:54 pm

('שלם בכל מיני שלמות' היתה כמובן הגדרה לאדם הכולל בגדלותו הרבה תחומים אך ח"ו לא כפשוטו כהבורא ית').

נשמח למי שיביא את הכתבות על מרן זיע"א. (משפחה,בקהילה)

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » ה' מרץ 01, 2018 12:14 am

הרואה כתב:
עוד שמעתי מאחד מת"ח מתושבי הרובע היהודי המתחדש שלפני שנים הזמינו את ר' שמואל לחנוכת בית שנגאל מערבים, ושמח שמחה גדולה, בכניסה לבית נישק את אחת האבנים בקיר, ויצא מפיו בזה הלשון ש"כל הבני ברקים לא יכולים להבין מה ערכה של אבן אחת בירושלים", ודו"ק.

בביקור המדובר רבינו הגיע עם הרבנית ,כולו היה התרגשות, נכנס לכולל של הרב פטרובר ומולו נשקף הר הבית במלוא הדרו וחורבנו. הוא לא הפסיק להתרגש. לאחר מכן עלה לדירתו של מהרי"ל דיסקין. דירה זו היא הקרובה ביותר להר הבית ומספרים שמשום כך המהריל"ד רצה להתגורר בה. תמיד ר' שמואל היה רועד מאימה ופחד כשהיה מזכיר את שמו של המהריל"ד ובודאי שהיה מביא דברים בשמו. אין לשער ואין לתאר את התרגשותו כששני הדברים - הר הבית ובית המהריל"ד הצטרפו יחדיו.
מן הסתם הבני ברקים לא יבינו אפילו על מה מדברים...
קוריוז מענין. את הסיור הדריכה גב' אסתר שליסל (דרוק) ע"ה והיא דברה אל ר' שמואל "כדבר שעריחסדניק אל שערי חסדניק" כלשונה הזהב. מן הסתם ר' שמואל הרגיש מהמצב שלא בנוח, ואמנם הרבנית הלכה לצידה של המדריכה ור' שמואל היה בצד לגמרי והשתדל מאד לדבר עם האחרים שהיו שם, אבל הוא לא הגיב כלום ברבים כשהיא "תפסה את הפיקוד"

מלאעולם · הודעהעל ידי **מלאעולם** » ה' מרץ 01, 2018 12:30 am

קצת מתפלא שעדיין זה לא הוזכר כאן ואולי מחמת רגישות הדברים..
קיבלתי את הסיפור מחבר ואני מעתיקו לכאן עם השינויים הנדרשים:
סיפור אחד שכמדומני יכול להמחיש את גדלותו כבר מגיל צעיר ממש. כידוע שר' שמואל והרבנית רחל לא זכו לפרי בטן. תארו לכם את הצער הנוראי ואת הסבל הבלתי נתפס שמלווה את הבן אדם כל חייו.
והנה בעזרת רופאים שנכנסו לעניינים נמצא פתרון רפואי שיכל להיות להם לעזר. דא עקה שזה היה תלוי בסיבוך הלכתי לא פשוט וע"כ ר' שמואל והרבנית לא הסכימו לפתרון המוצע.
שמע זאת אביו מרן הגרש"ז זצ"ל ואמר לבנו שהוא יישב על המדוכה, ואכן לאחר זמן הגיע הגרש"ז לבית בנו ואמר לו שהוא מצא היתר הלכתי לעבור את ההליך הרפואי והוא (הגרש"ז) מוכן לקחת על עצמו את העבירה אם ישנה ובלבד שבנו והרבנית יסכימו להליך הרפואי.
לתדהמתו ר' שמואל סרב להצעה מכל וכל ואמר לאביו שאינו מוכן לקבלה ומוכנים הם שלא יהיו להם ילדים לעולם ובלבד שלא לעבור על נדנוד וחשש קל בהלכה.
ר' שלמה זלמן נדהם וביוצאו מבית בנו אמר לסובבים אותו: אל תקראו לי "שלמה זלמן", תקראו לי "אבוה דשמואל" כי הוא גדול ממני ואין לי השגה כלל במעלותיו.
אגב, הבנתי שיש תשובה של הגרש"ז בנושא המדובר שהודפסה באחד מספריו. מי שיוכל להפנות אותי לנושא אודה לו מאד.

שמחו · הודעהעל ידי **שמחו** » ה' מרץ 01, 2018 12:46 am

הענין נדפס בסוף ספר אמרי אברהם לרא"ד אויערבאך [אחי הגרשז"א]

יבנה · הודעהעל ידי **יבנה** » ה' מרץ 01, 2018 12:50 am

מנחת שלמה ב' סי' ע"ב.

אורח · הודעהעל ידי **אורח** » ה' מרץ 01, 2018 1:08 am

פורים באתר "חרדי"

בימים אלו שרבבות מעם ישראל אבלים וכואבים את לכתו על ענק שבענקים דודי ומעודדי מרן הגאון רבי שמואל אוירבעך זיע"א ראוי להנחיל לדור הצעיר את הדרך הנכונה לצעוד לגדלות, דבר גדול נבנה מהרבה דברים קטנים, חשוב להנחיל לדור הצעיר את הצד שהם אולי פחות הכירו באישיותו רבת האנפין, ולהבין שהדרך להגיע רחוק מתחיל ממעשים קטנים ובעקביות.

היה זה בשעת לילה מאוחרת של יום חורפי גשום בשנת תשס"ג, חבר טוב שפך שיחו בפני על קושי גדול בחייו ובשברון לב גדול הוא הצהיר בפני על חוסר טעם בחייו, הקשבתי לבן שיחי וביקשתי ממנו להצטרף אלי בנסיעה, הוא תמה לאן פני מועדות בשעה 2:00 בלילה, אך ביקשתי ממנו שפשוט יצטרף אלי, ביקשתי מהנהג להביאנו אל אבן שפרוט 3 בשכונת שערי חסד.

נסענו הגענו, התלמיד אמר שהראש ישיבה בבית מדרש לומד.... צעדנו ועלינו במדרגות אל היכל בית הכנסת הגר"א/ ישיבת מעלות התורה, המראה שראיינו נראה היה שלקוח מסיפור עתיק ימים על צדיק נשגב בדורות הקודמים, ר' שמואל ישב לו בשולחן מול הכניסה לבית המדרש שקוע בלימוד , ומראהו מראה הוד שלא ניתן לתאר, הוא לא עסק שם בתורת הנסתר הוא ישב עם גמרא פתוחה ולמד בקול נעים, עמדנו שם אחוזי רגש ורעד, המתנו כעשרים דקות עד שר' שמואל הרים את ראשו וראה אותנו. הוא סימן להתקרב ובירך אותנו, סיפרתי לו את הדברים והוא קם סגר את הגמרא וביקש שנצטרף אליו,

הגענו לבית הוא דאג שיביאו לנו שתייה ועוגה ביקש שנטעם משהו, והוא התחיל לצלול לעומק הסוגיה שלשמה באנו כשהוא מאזין לבן שיחי בקשב רב בהתעניינות כואב את כאבו מנתח מחדד ומנחם, יצאנו ממשכן הקודש סמוך לשעה 4:00 לפנות בוקר, אחוזי קדושה ואימה מעצם המעמד ומהשתפכות הנפש האישית שהרב שיתף אותנו כדי לעודד בחור צעיר שלא הכיר קודם לכן.

ביום המר ראשון בשבת צלצל אלי אותו חבר שכהיום הוא אב למשפחה נשוי באושר ומה ששמעתי היה בכי ועוד בכי ועוד בכי ואת המילים התייתמתי!!! וניתוק.... ומי כמוני יודע שאת חיו הוא חייב כפשוטו למרן ר' שמואל זיע"א

בימי בחרותי אושפזתי לתקופה ארוכה בעקבות מחלה קשה בבית חולים רחוק מירושלים, ימים קשים, אבל כל יום חמישי באופן קבוע היה לי אור שזרח בחשיכה, ר' שמואל הגיע באופן קבוע כל יום חמישי לדרוש בשלומי, ר' שמואל שעול כבד על כתפיו ראה לנכון להתמיד ולהגיע קבוע כל יום חמישי, וכשפעם אחת הוא הגיע והיה איתי בשיחה מי שהציל את חיי ותרם לי את מח העצם, הוא אמר כששחוק על פניו "חברותא" עניתי ואמרתי זה יותר מחברותא זה הדם שלי, ר' שמואל ענה כשחיוך על פניו "אין יותר מחברותא.... "

בשבת האויפרוף שלי ר' שמואל ראה לנכון לצעוד ברגל בשבת בבוקר משכונת שערי חסד לבית וגן (הוא לא רצה לפגוע בסדרי הישיבה בלילה) והשמחה הייתה גדולה, הוא האזין לדרשתי ונהנה מרעיון רגשי שאמרתי בפרשה, בעדות נאמנה שמעתי שעד תקופתו האחרונה הוא היה חוזר על הדברים בשמי ובהתפעלות, ראיתי בזה את הגדלות של אדם גדול להאזין לדברי האחר לעומק גם כשהוא צעיר בגיל ובוודאי בחכמה.

סיפרה לי אשה שארוסה עזב אותה ומאן דהו המליץ לה להגיע לשפוך לב אצל ר' שמואל, והיא פחדה כי לא ידעה את הקודש קודם לכן, אך דחקו בה והיא הלכה, ור' שמואל ישב איתה זמן ארוך נחמה ועודדה ונתן לה עצה ותפילה, וחייה השתנו מאותה שיחה.

תכלה היריעה ולא יכלו העובדות, יכלה הזמן ולא יכלו הדמעות, על זה היה דווה לבנו, על אלה חשכו ענינו, נסעו המה למנוחות עזבו אותנו לאנחות, לא עצור ידי מלהביע כאבי בשער בת רבים על מניעת ידיעת גדלותו הענקית של ענק בתורה ובמידות בפני צעירי וצעירות הצאן בעקבות חשבונות שוליים, אין זה כי אם הגלות האיומה ועוד שכבו בה המאורות, בחודשים האחרונים הוחשכנו כי לקינו בכפליים בפטירת גדולי מאורי הדור מרן הגראי"ל ומרן הגר"ש – זיע"א , שם בבית מדרשא בעולם שכולו טוב עולם האמת יושבים הם ולומדים בצוותא באחווה ובאחדות, אך אנו פה מפולגים ומפורדים ועוסקים בזוטרות, נתחזק לעילוי נשמתם באחדות ובלימוד דרכיהם בתורה ובמידות טובות, ונזכה ליקיצת ישני עפר בקרוב ממש

רוצה לעיין · הודעהעל ידי **רוצה לעיין** » ה' מרץ 01, 2018 1:40 am

מלאעולם כתב:קצת מתפלא שעדיין זה לא הוזכר כאן ואולי מחמת רגישות הדברים..
קיבלתי את הסיפור מחבר ואני מעתיקו לכאן עם השינויים הנדרשים:
סיפור אחד שכמדומני יכול להמחיש את גדלותו כבר מגיל צעיר ממש. כידוע שר' שמואל והרבנית רחל לא זכו לפרי בטן. תארו לכם את הצער הנוראי ואת הסבל הבלתי נתפס שמלווה את הבן אדם כל חייו.
והנה בעזרת רופאים שנכנסו לעניינים נמצא פתרון רפואי שיכל להיות להם לעזר. דא עקה שזה היה תלוי בסיבוך הלכתי לא פשוט וע"כ ר' שמואל והרבנית לא הסכימו לפתרון המוצע.
שמע זאת אביו מרן הגרש"ז זצ"ל ואמר לבנו שהוא יישב על המדוכה, ואכן לאחר זמן הגיע הגרש"ז לבית בנו ואמר לו שהוא מצא היתר הלכתי לעבור את ההליך הרפואי והוא (הגרש"ז) מוכן לקחת על עצמו את העבירה אם ישנה ובלבד שבנו והרבנית יסכימו להליך הרפואי.
לתדהמתו ר' שמואל סרב להצעה מכל וכל ואמר לאביו שאינו מוכן לקבלה ומוכנים הם שלא יהיו להם ילדים לעולם ובלבד שלא לעבור על נדנוד וחשש קל בהלכה.
ר' שלמה זלמן נדהם וביוצאו מבית בנו אמר לסובבים אותו: אל תקראו לי "שלמה זלמן", תקראו לי "אבוה דשמואל" כי הוא גדול ממני ואין לי השגה כלל במעלותיו.
אגב, הבנתי שיש תשובה של הגרש"ז בנושא המדובר שהודפסה באחד מספריו. מי שיוכל להפנות אותי לנושא אודה לו מאד.

הסטייפלר כידוע יצא חוצץ נגד היתר זה והנפטר הגדול והדגול נמנע משום כך לסמוך על היתר זה אף שכידוע אביו היה פוסק גדול והסטייפלר היה ראש ישיבת נוברדוק ולא הוכר כפוסק.
בזכרוני שבהספדו על אשתו הוא מספר שכשהיה לו ולאשתו ויכוחים קשים ולא היה לו מה להשיב לטענותיה לקח את הגמרא ולמד ואמרה לו אשתו שאף שיודעת שהוא לומד רק בגלל שאין לו מה לענות לה בכל זאת לימוד הגמרא משחד אותה. יבואו הידענים ויעתיקו את הנוסח ממקורו.
יש הטוענים שהויכוחים הקשים הללו נסובו על היתר זה.

חיים שמעון · הודעהעל ידי **חיים שמעון** » ה' מרץ 01, 2018 9:05 am

היודעים יודעים שלא היה ולא נברא וההיתר הידוע לא היה נוגע אל מרן הגר"ש וזו אגדה אורבנית
ויותר מכך לא ניתן לפרש אמנם הענין מוכח מתוכו כידוע ודי בזה

בן ירושלים · הודעהעל ידי **בן ירושלים** » ה' מרץ 01, 2018 9:48 am

יסכר פי דוברי שקר. מלבד זאת שהסיפור לא יכול להיות הגיוני ואכ"מ, אצל הסטייפלער הדברים שקריים.
בספר שפתי כהן -מהגאון ר' חיים קמיל זצוק"ל על ספר שמות ופורים שיצא זה עתה מובא בהקדמה (עמ' סג) בשם הגאון הרב הורביץ זצ"ל ראש ישיבת אופקים שהיה נוכח שבאו כמה להתלונן בפני הסטייפלער על פסק הגרש"ז. הם השתמשו בביטוי מזלזל והסטייפלער צעק עליהם "שקצים ארויס", כשלא הבינו הוא רדף אחריהם עם מקל והמשיך לצעוק "שקצים , שקצים ארויס". בהמשך הרב הורביץ סיפר שהסטייפלער התבטא שיושב יהודי בירושלים ומגלגל את התורה כולה והקב"ה לימינו והתורה לשמאלו (אני לא זוכר הציטוט במדויק) והשקצים מדברים עליו כך וכך?
ובאגרות החדשות של הסטייפלער כתב בענין זה לטשעבינער רב "אני מכיר אותם וכולם ריקים ופוחזים" (שוב ציטוט מהזיכרון)
אני לכשעצמי כיהודה ועוד לקרא שמעתי מאחד מנכדי הגרש"ז שהסטייפלער בקש מר' משה שטרנבוך לעבור על תשובת הגרש"ז. ר' משה אמר לו שהתשובה מבוססת מאד מלבד איזה חת"ס שאפשר להתוכח שם על הפשט. הסטייפלער כתב מכתב לגרש"ז שכיון שחושב כך לדינא אסור לו לחזור בו מחמת המציקים וזה בכלל "לא תגורו". הנכד סיפר שהגרז"נ גולדברג ראה המכתב , ואח"כ הוא נעלם ע"י אינשי דלא...

אגב. על הספר הנ"ל של ר' חיים קמיל ר' שמואל התבטא : חבל שלא הבאתם לי הספר לפני חמישים שנה, הייתי נראה אחרת... (מפי ר' מרדכי יפה בהספדו, וכן שמע מרבינו זאת, העורך הרב רחמים אלשיך)
אוי,! הדברים מפליאים את שומעם.

דורשי יחודך · הודעהעל ידי **דורשי יחודך** » ה' מרץ 01, 2018 9:49 am

פורים דמוקפין תשנ"ח, החל אף הוא בערב שבת קודש, בחזרה מקריאת המגילה.

: R%27 Shmuel 001.jpg (176.66 KiB) נצפה 14314 פעמים

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ה' מרץ 01, 2018 11:06 am

בן ירושלים כתב:בספר שפתי כהן -מהגאון ר' חיים קמיל זצוק"ל על ספר שמות ופורים שיצא זה עתה מובא בהקדמה (עמ' סג) בשם הגאון הרב הורביץ זצ"ל ראש ישיבת אופקים שהיה נוכח שבאו כמה להתלונן בפני הסטייפלער על פסק הגרש"ז. הם השתמשו בביטוי מזלזל והסטייפלער צעק עליהם "שקצים ארויס", כשלא הבינו הוא רדף אחריהם עם מקל והמשיך לצעוק "שקצים , שקצים ארויס". בהמשך הרב הורביץ סיפר שהסטייפלער התבטא שיושב יהודי בירושלים ומגלגל את התורה כולה והקב"ה לימינו והתורה לשמאלו (אני לא זוכר הציטוט במדויק) והשקצים מדברים עליו כך וכך?
ובאגרות החדשות של הסטייפלער כתב בענין זה לטשעבינער רב "אני מכיר אותם וכולם ריקים ופוחזים" (שוב ציטוט מהזיכרון)
אני לכשעצמי כיהודה ועוד לקרא שמעתי מאחד מנכדי הגרש"ז שהסטייפלער בקש מר' משה שטרנבוך לעבור על תשובת הגרש"ז. ר' משה אמר לו שהתשובה מבוססת מאד מלבד איזה חת"ס שאפשר להתוכח שם על הפשט. הסטייפלער כתב מכתב לגרש"ז שכיון שחושב כך לדינא אסור לו לחזור בו מחמת המציקים וזה בכלל "לא תגורו". הנכד סיפר שהגרז"נ גולדברג ראה המכתב , ואח"כ הוא נעלם ע"י אינשי דלא...

אני שמעתי שהיה מפגש של רבנים וראשי ישיבות והם מינו את ר' אברהם וילהלם לכתוב ספר נגד ההיתר. הספר יצא, אבל מטעם זה או אחר החנויות ספרים לא שיווקו את הספר, והוא נשאר עם ערימות בבית.

מלאעולם · הודעהעל ידי **מלאעולם** » ה' מרץ 01, 2018 11:48 am

תוכן כתב:אני שמעתי שהיה מפגש של רבנים וראשי ישיבות והם מינו את ר' אברהם וילהלם לכתוב ספר נגד ההיתר. הספר יצא, אבל מטעם זה או אחר החנויות ספרים לא שיווקו את הספר, והוא נשאר עם ערימות בבית.

https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?84774&

זנב לאריות · הודעהעל ידי **זנב לאריות** » ה' מרץ 01, 2018 1:05 pm

דורשי יחודך כתב:פורים דמוקפין תשנ"ח, החל אף הוא בערב שבת קודש, בחזרה מקריאת המגילה.

R%27 Shmuel 001.jpg

לשמאלו הרב מרדכי יפה שליט"א

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » ה' מרץ 01, 2018 2:46 pm

אשכול על היתר השפופרת של הגרשז"א:
viewtopic.php?f=17&t=14120

ארי שבחבורה · הודעהעל ידי **ארי שבחבורה** » ה' מרץ 01, 2018 9:07 pm

המלאך משערי חסד

ידידיה ניסים, בית אל , י"ד באדר תשע"ח 01/03/18 09:28

לא מעט פעמים בשנים האחרונות, הייתי מוצא את עצמי הולך בסמטאות שכונת שערי חסד ונחלאות, ואומר "ריבונו של עולם, איך יש לנו בדור שלנו כזה יהודי, ואף אחד לא יודע.

כזו הארת פנים ולבביות, כזו התמדה בתורה, כזו תפילה מאירת לבבות, כזו פשטות". היה זה לאחר שיצאתי מביקורים אצל "ר' שמואל" - הגאון הצדיק הרב שמואל אוירבך זצ"ל שהסתלק בשבת שעברה.

אולי בעיקר מפני המחלוקת סביב דעותיו, רוב הציבור לא ידע מיהו ר' שמואל באמת. אך כנראה שגם בלי המחלוקת רוב הציבור הכללי לא היה מתוודע לאישיותו. בדיוק כמו אביו הגרש"ז אוירבך זצ"ל, ברח גם הוא מפרסום וכבוד.

בתקשורת הוא היה תמיד מפורסם בתמונות שמעידות על פנים חמורות סבר, בדרך כלל בנאומים בעצרות מחאה, אך כל מי שזכה להיפגש עמו פנים אל פנים, ידע שכל סיפור על מידות שבין אדם לחבירו וסימפטיות שמספרים על האבא, ר' שלמה זלמן, נכון גם לגבי הבן.

לא אשכח את הפעם הראשונה שהגעתי אליו בשליחות כלשהי, עליתי לבית הכנסת הגר"א, ולא האמנתי למראה עיני. הוא יושב בספסל האחורי בשולי בית המדרש ולומד, זה היה נראה כמו איזה זקן שהגיע לבית הכנסת ללמוד קצת שניים מקרא... ניגשנו אליו באמצע הלימוד, וישר קיבל אותנו בחביבות. לאחר שדיברנו פטר אותנו בברכות לרוב, שניכר היה שנובעות מכל ליבו באהבה גדולה.

בפעמים הבאות הגעתי בדרך כלל לביתו, שלמעשה שכן בתוך הפנימיה של ישיבת "מעלות התורה", שכן אחרי פטירת אשתו עבר הרב להתגורר בבניין הישיבה. היה ניכר לעין כל שהסלון היה שני חדרי פנימייה, שפשוט שברו את הקיר ביניהם...

לפני כשנה, הזדמנתי לשיעור בעיון שהתקיים בסלון ההוא. השיעור נמשך כשעה ורבע, כמעט לא הבנתי כלום, אך לרגע אחד לא הרגשתי משעמם.

הוא פשוט היה נראה לא בעולם הזה. קשה להסביר זאת למי שלא היה שם. לראות איך הרב שקוע בהעברת הדברים לתלמידים הצעירים באהבה כל כך גדולה, לתורה וללומדיה.

כל כולו היה בתוך התורה, ודווקא לא בצעקות וב"ריתחא", אלא בנועם ובשלווה. אני זוכר שתוך כדי השיעור אמרתי לעצמי "זה הוא האיש שתמיד מדברים עליו בתקשורת בהקשר של מאבקים ומלחמות, הפגנות ומחלוקות?! שיבואו לכאן גם יום אחד ויצלמו אותו כך! איך הוא באמת מוסר את נפשו על התורה! איך הוא מאיר פנים לכל יהודי, לא משנה איזו כיפה יש לו!"

ומי מדבר על התפילה שלו, לראות מה זה "שמע ישראל", מה זה "ברכו" מה זה ספירת העומר, באיזו השתוקקות ואהבה לקב"ה. סיפר לי חבר בעל תשובה שהיה במשבר גדול, והגיע ערב אחד לתפילת ערבית בשערי חסד. לא היה לו שום חשק להתפלל, אך בכל זאת הוא התחיל. כעבור כמה דקות הוא ראה שר' שמואל מאחוריו שקוע בתפילתו, וזה פשוט הרים לו את מצב הרוח למקום אחר לגמרי.

אמר לי השבוע עוד ידיד, אף הוא בעל תשובה, שבעבר התגורר באיזור שערי חסד כמה שנים, והיה פוגש את ר' שמואל כמעט באופן יומיומי, בבית הכנסת, במקווה או סתם ברחוב. אמנם לא הייתה לו היכרות אישית עם הרב, אבל אדם כל כך סימפטי ומאיר פנים זמן רב הוא לא פגש, וזה בדיוק הפוך ממה שהתקשורת ניסתה כל הזמן להציג אותו.

כשלושה ימים לפני פטירתו סיפרתי ליהודי על רגישותו של ר' שמואל. והיא, שלפני כמה שנים ראיתי סרטון של הרב עורך חלאקה לילד, ושם ראו שהרב מסובב את הילד, וגוזר משערותיו בצדו האחורי של הראש. הסיבה הייתה בשביל שהילד לא יבהל, כי הרי זו הפעם הראשונה שחותכים לו משהו מהראש עם כלי מתכת...

בעת מסע הלוויה עמדתי מחוץ לבניין ישיבתו בבניין ביהכנ"ס הגר"א, והתקשיתי כל כך להאמין על ספר התורה המהלך שאבד בפתע פתאום, על הדמות הקורנת אור וקדושה, אך בעיקר על המלאך שכל כולו שמחה אהבה, והארת פנים לבריות.

(מאתר ערוץ 7)

עובדיה חן · הודעהעל ידי **עובדיה חן** » ה' מרץ 01, 2018 9:23 pm

שמעתי שהוא אמר בשם הגר"א שמזונותיו שלאדם מר"ה עד ר"ה קצובין לו היינו ברוחניות ובשבת ובימים טובים מחוץ לקצבה. אני מחפש האם השמועה זו נכונה ובעיקר האיפה זה נמצא בספרי הגר"א.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר