כיצד דין מכת מרדות דרבנן
מפקיע איסור דאורייתא של לא יוסיף להכותו?
אבקברד כתב:כיצד דין מכת מרדות דרבנן
מפקיע איסור דאורייתא של לא יוסיף להכותו?
מה שנכון נכון כתב:יעוי' שו"ע חו"מ תכא, יג, ובתרוה"ד המובא ברמ"א מב"ק כח ע"א, ובביאור הגר"א שם מרש"י ערכין טז ע"ב.
יותר היה להקשות ממכין אותו עד שתצא נפשו.
ביליצר כתב:מה שנכון נכון כתב:יעוי' שו"ע חו"מ תכא, יג, ובתרוה"ד המובא ברמ"א מב"ק כח ע"א, ובביאור הגר"א שם מרש"י ערכין טז ע"ב.
יותר היה להקשות ממכין אותו עד שתצא נפשו.
או"ש דלא עד בכלל
מה שנכון נכון כתב:ביליצר כתב:מה שנכון נכון כתב:יעוי' שו"ע חו"מ תכא, יג, ובתרוה"ד המובא ברמ"א מב"ק כח ע"א, ובביאור הגר"א שם מרש"י ערכין טז ע"ב.
יותר היה להקשות ממכין אותו עד שתצא נפשו.
או"ש דלא עד בכלל
באו"ש ראיתי שהבין עד שתצא ממש. (הוא רק דן שאם ברור מראש שלא יקיים וימות, אז אין מכים אותו).
יש שפירשו ש'עד שתצא נפשו' לאו דוקא (ולא משום ש'לא עד בכלל', שאי"ז במשמעות הלשון כאן כשסמוך לזה 'עד שיקבל'), והשאלה היא לכל הרבים שפירשו כפשוטו.
יבנה כתב:.
ובסנהדרין פד: קראו לחובל בחבירו כשמוציא קוץ שגגת איסור אף שאינו דרך נציון, אך הוא כן בניגוד לרצונו שיהיה כזה נזק.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 197 אורחים