מרן הגר"ש אויערבאך זצ"ל

איש הגבעה · הודעהעל ידי **איש הגבעה** » ב' פברואר 26, 2018 4:30 pm

ידוע מהגר"א [בתיקוני זוהר] שבכל דור יש אחד ומיוחד שהוא בבחינת משה של הדור.

והנה רבינו נסתלק בשב"ק תצוה שבו לא מוזכר משה רבינו כידוע.

ומצ"ב מאמר רבינו על הסתלקות משה רבינו ע"ה בחודש אדר והכח הנורא שיש בחודש אדר לשני הצדדים

הכתב והמכתב

בקרית בלז בירושלים מתגוררים הזוג וולס, שהבעל נפצע מיד אחרי חתונתו מרכב ונשאר משותק, האישה היא אחייניתו של הגר"ש -כמדומני לבית פקשר- והגר"ש מאוד העריך את מסירותה התמידית לבעלה והיה מבקר אותה כל שבוע ומחזק אותה, כמו כן היה מפנה אליה לפעמים לברכה זכורני עוד לפני חמש שנים שראיתיו מגיע לשם ועולה לבית

גן הירק · הודעהעל ידי **גן הירק** » ב' פברואר 26, 2018 6:47 pm

שמעתי:
משפחה בשם ק. שהאב היה תלוי בין שמים וארץ לתקופה ממושכת, האם סרה למעונו ושאלתה 'במה להתחזק'?
ענה לה ר' שמואל: להתחזק ב'לא להתחזק'... תפקידך היחידי לגדל את משפחתך בשמחה ובמצב רוח ולהשרות אוירה טובה בבית. אחרי שתסיימי עם גידול הילדים נדון ב'מה להתחזק'.
ודפח"ח

בתוך הגולה

(כעי"ז כאן על הגראי"ל ור' משה שפירא זכר כולם לברכה)

דעת_האברך · הודעהעל ידי **דעת_האברך** » ב' פברואר 26, 2018 7:12 pm

סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!

מבקש דעת · הודעהעל ידי **מבקש דעת** » ב' פברואר 26, 2018 7:20 pm

ידוע על הספדים?

אב בבינה · הודעהעל ידי **אב בבינה** » ב' פברואר 26, 2018 7:23 pm

מבקש דעת כתב:ידוע על הספדים?

יש הלילה במעלות בתשע, מהרבנים הגאונים, ר' אוריאל אייזנטל, ר' שלום גלבר ור' אליהו ויינר.

ארי שבחבורה

לצערי לא זכיתי להכיר את מרן זצ"ל אולם זכיתי ללמוד במשך שנים רבות אצל אחד מתלמידיו מתקופת 'איתרי', הגר"מ פטרובר שליט"א, ותמיד חשבתי לעצמי שאפשר ללמוד רבות על ר' שמואל רק מהתלמידים המופלאים שהעמיד. כמדומני שבזמנו היה כאן אשכול מיוחד על אותה קבוצת תלמידים מיוחדת של ר' שמואל בתקופתו ב'איתרי'.

מישהו יכול להרחיב אודות דרך לימודו? פעם שמעתי מבן משפחה שלמד ב'מעלות' שכאשר יצא לאור הכרך הראשון של רבינו חננאל על הש"ס בעריכת ר' דוד מצגר (כמדומני על מסכת שבת) הוא היה בשמחה עצומה והזמין אותו לישיבה ומסר שיעור מיוחד שבו הוא הראה כמה חשובה שיטת ר"ח לבירור הסוגיות. האם זה היה מאפיין מרכזי של דרך לימודו?

ארי שבחבורה

דעת_האברך כתב:סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!

הסיפור הזה הזכיר לי סיפור אחר ששמעתי פעם:
אדם אחד רצה להוציא מחדש את הספר 'מאורי אש' של אביו הגרש"ז זצ"ל. כידוע לספר ניתנה הסכמה מהראי"ה קוק זצ"ל, ולאותו אחד זה קצת הפריע אז הוא רצה להשמיט אותה, אבל מכיוון שלא היה לו נעים להשמיט רק את ההסכמה הזו אז הוא החליט להשמיט את כל ההסכמות. אותו יהודי בא לקבל על זה 'הסכמה' מר' שמואל אבל הוא הסתיר את כוונתו האמיתית ואמר לו שהוא חשב להשמיט את כל ההסכמות כי לדעתו כיום זה כבר סתם מיותר ור' שלמה זלמן לא צריך הסכמות וכו', אז ר' שמואל חייך ואמר לו: בסדר גמור, אבל היתה הסכמה אחת שהיתה מאוד חשובה לאבא ואותה אל תשמיט - ההסכמה של הרב קוק...

מלאעולם · הודעהעל ידי **מלאעולם** » ב' פברואר 26, 2018 7:39 pm

מבקש דעת כתב:ידוע על הספדים?

דודי צח · הודעהעל ידי **דודי צח** » ב' פברואר 26, 2018 7:52 pm

ארי שבחבורה כתב:
דעת_האברך כתב:סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!

הסיפור הזה הזכיר לי סיפור אחר ששמעתי פעם:
אדם אחד רצה להוציא מחדש את הספר 'מאורי אש' של אביו הגרש"ז זצ"ל. כידוע לספר ניתנה הסכמה מהראי"ה קוק זצ"ל, ולאותו אחד זה קצת הפריע אז הוא רצה להשמיט אותה, אבל מכיוון שלא היה לו נעים להשמיט רק את ההסכמה הזו אז הוא החליט להשמיט את כל ההסכמות. אותו יהודי בא לקבל על זה 'הסכמה' מר' שמואל אבל הוא הסתיר את כוונתו האמיתית ואמר לו שהוא חשב להשמיט את כל ההסכמות כי לדעתו כיום זה כבר סתם מיותר ור' שלמה זלמן לא צריך הסכמות וכו', אז ר' שמואל חייך ואמר לו: בסדר גמור, אבל היתה הסכמה אחת שהיתה מאוד חשובה לאבא ואותה אל תשמיט - ההסכמה של הרב קוק...

מאידך, היו שנים רבות שהוא עיכב מלהדפיס את ספר "מעדני ארץ" על שביעית, שכל הספר סובב והולך לבסס ולתקן את ה'היתר מכירה' הנודע. וכמה מקרוביו אכן רגזו על כך, וכמדומה שההדפסה החדשה היתה שלא בהסכמתו.

י. אברהם · הודעהעל ידי **י. אברהם** » ב' פברואר 26, 2018 8:08 pm

חותנו רבי פנחס אליעזר הכהן פקשר ז"ל, מחסידי לעלוב, חיבר קונטרס "זכרונות והנהגות ישרות" ונדפס במהדורא פנימית בשנת תשכ"ח, בצירוף צוואתו.

מלאעולם · הודעהעל ידי **מלאעולם** » ב' פברואר 26, 2018 8:12 pm

דודי צח כתב:
ארי שבחבורה כתב:
דעת_האברך כתב:סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!

הסיפור הזה הזכיר לי סיפור אחר ששמעתי פעם:
אדם אחד רצה להוציא מחדש את הספר 'מאורי אש' של אביו הגרש"ז זצ"ל. כידוע לספר ניתנה הסכמה מהראי"ה קוק זצ"ל, ולאותו אחד זה קצת הפריע אז הוא רצה להשמיט אותה, אבל מכיוון שלא היה לו נעים להשמיט רק את ההסכמה הזו אז הוא החליט להשמיט את כל ההסכמות. אותו יהודי בא לקבל על זה 'הסכמה' מר' שמואל אבל הוא הסתיר את כוונתו האמיתית ואמר לו שהוא חשב להשמיט את כל ההסכמות כי לדעתו כיום זה כבר סתם מיותר ור' שלמה זלמן לא צריך הסכמות וכו', אז ר' שמואל חייך ואמר לו: בסדר גמור, אבל היתה הסכמה אחת שהיתה מאוד חשובה לאבא ואותה אל תשמיט - ההסכמה של הרב קוק...

מאידך, היו שנים רבות שהוא עיכב מלהדפיס את ספר "מעדני ארץ" על שביעית, שכל הספר סובב והולך לבסס ולתקן את ה'היתר מכירה' הנודע. וכמה מקרוביו אכן רגזו על כך, וכמדומה שההדפסה החדשה היתה שלא בהסכמתו.

ויש לחלק וקל להבין.

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ב' פברואר 26, 2018 8:18 pm

היתה נקודה שבלטה מאד בדרכו החינוכית, הוא היה חוזר ואומר שיש כאלו שחושבים שאם הם הגיעו לרמה מסויימת בידיעת התורה, או נהיו רמי"ם וכו' הם יכולים לעצור ולא להמשיך ולהתקדם.
זה כמובן מתחבר למה שהיה חוזר ומשננן מאות ואלפי פעמים "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה", וביאור הגר"א על הפסוק.

בהקשר זה שמעתי שכשהגאון ר' אוריאל אייזנטל נתמנה למורה הוראה, אמר לו הגר"ש שמלבד הלימוד העיוני צריך גם לללמוד ולהקיף את ד' חלקי שולחן ערוך וסיכם עמו שבכל שנה יבוא להיבחן אצל הגר"ש על כרך שולחן ערוך (בדפוסים של אז, כמובן).

הוא שאל פעם תלמיד - למדת מסכת מכות? הוא ענה בחיוב. "מה תוס' שואלים?" וענה לו. "ומה מתרצים?" והלה זכר רק את התירוץ הראשון ולא את התירוץ השני. ר' שמואל נזף בו ואמר "לא למדת מכות"...

===
אני מכיר בחורה יתומה שהיתה אצלו בשבוע שעבר לדבר על שידוך שלה ועל עוד כמה מענייניה המורכבים, כשאמרו לו שהיא מחכה בחוץ, הוא הוציא מעליו כמה ראשי ישיבות שהיו אצלו באמרו - "יש כאן יתומה"... (אחד מהמקורבים שם אמר לה שלא כדאי שהיא תבוא כשיש אנשים....)

בשבת היא התייתמה בשנית. כפשוטו.

ניים ושכיב

איש_ספר כתב:וגם בספרו הגדול דרכי שמואל, אגב מו"מ במקור המונח אבי אבות הטומאה (...!) הוא מסתייע מן הפיוט
והיא מטהרת.jpg

הבקיאות שבצילום שם היא מבהילה, בין היתר כל הש''ס וכל האר"י. הסתכלתי בהמשך הדברים (עמ' 57 מדפי האוצר) וקיבלתי סחרחורת... והכל בלישנא קלילא כבדרך אגב.

ישראל אליהו

ניים ושכיב כתב:
איש_ספר כתב:וגם בספרו הגדול דרכי שמואל, אגב מו"מ במקור המונח אבי אבות הטומאה (...!) הוא מסתייע מן הפיוט
והיא מטהרת.jpg

הבקיאות שבצילום שם היא מבהילה, בין היתר כל הש''ס וכל האר"י. הסתכלתי בהמשך הדברים (עמ' 57 מדפי האוצר) וקיבלתי סחרחורת... והכל בלישנא קלילא כבדרך אגב.

הרב אביטן בהערות על ברכי יוסף אורח חיים סימן קיב אות ה הביא את השאלה בשמו, וכתב שספר שער הכוונות לא נדפס עדיין בזמן החיד"א, והחיד"א ראה אותו בכת"י בירושלים ובמצרים, וכשחיבר ברכ"י לא היה מצוי אצלו שער הכוונות על מנת לבדוק הדברים בשרשם.

איש הגבעה · הודעהעל ידי **איש הגבעה** » ב' פברואר 26, 2018 9:01 pm

מיני ומינך כתב:
איש הגבעה כתב:דברי נביאות באור החיים בפרשתינו ריש פרשת כי תשא

אכן שמו של רבינו הוא ראשי תיבות רא"ש

ראיתי שמישהו הביא מעשה שהיה עד לזה, שפעם רבינו הגדול זיע"א ביקר אצל מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א, ורבינו בענותנותו הגדולה היה כדרכו,
ואז אמר לו רבי משה בהאי לישנא: [את הפסוק שקראנו השבת בהפטרה], הֲל֗וֹא אִם־קָטֹ֤ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה....
ומדוקדק ראש ר"ת רבי שמואל אוירבך.

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » ב' פברואר 26, 2018 9:28 pm

יהיו שיקראו לזה "מופת". יהיו שיקראו לזה "אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים".
לפני שנים רבות נערכה סעודת אירוסין לתלמידו חביבו י. בירנבוים, בנו של ראש הישיבה הגר"ב מב"ב, שהתארס עם בת דודתי.
אביו מתלמידיו הקרובים וגם החתן היה מתלמידי "מעלות התורה" והגר"ש ישב כל האירוסין.
באמצע הוציא, כמנהגו, את דפיו ורצה לכתוב, אך חיפש חיפש וחיפש בכיסיו ולא מצא עט.
אמו"ר הגיש לו עט ורגע כמימרא לאחר מכן אמר לי אמו"ר: "אוי, זה לא עט שלי. זה עט ששאלתי בכולל ושכחתי להחזיר. בוא נראה עם ר' שמואל יכתוב בזה"...
שנינו הבטנו בהגר"ש, ממתינים.
הגר"ש נטל את העט, החל לדפוק בו לרגע על הדף, הירהר חצי דקה ו...השיב בחזרה את העט לאמו"ר...

קראקובער · הודעהעל ידי **קראקובער** » ב' פברואר 26, 2018 9:40 pm

אפשר להכריע מזה שהלכה כתוספת ודלא כהש"ך..

זנב לאריות

ש. ספראי כתב:יהיו שיקראו לזה "מופת". יהיו שיקראו לזה "אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים".
לפני שנים רבות נערכה סעודת אירוסין לתלמידו חביבו י. בירנבוים, בנו של ראש הישיבה הגר"ב מב"ב, שהתארס עם בת דודתי.
אביו מתלמידיו הקרובים וגם החתן היה מתלמידי "מעלות התורה" והגר"ש ישב כל האירוסין.
באמצע הוציא, כמנהגו, את דפיו ורצה לכתוב, אך חיפש חיפש וחיפש בכיסיו ולא מצא עט.
אמו"ר הגיש לו עט ורגע כמימרא לאחר מכן אמר לי אמו"ר: "אוי, זה לא עט שלי. זה עט ששאלתי בכולל ושכחתי להחזיר. בוא נראה עם ר' שמואל יכתוב בזה"...
שנינו הבטנו בהגר"ש, ממתינים.
הגר"ש נטל את העט, החל לדפוק בו לרגע על הדף, הירהר חצי דקה ו...השיב בחזרה את העט לאמו"ר...

מעשה יפה מאוד, אף דיל"ד אם היה מותר לאביך לעשות כן, הרי אין לו רשות להשאיל ובכך הוא מכשיל את המשתמש בגזל בשוגג או שזה כאונס., ואפי' אי מעשה באונס לא מתייחס לעושה [יסוד החמד"ש המפורסם] מ"מ לאביך הדבר אסור ומחוייב למנוע את השימוש בעט בלי רשות כי הוא כבר יודע שאינו שלו, ואולי ל"ח שיש כאן חיסור לחבירו דהוי פמש"פ, והשימוש כאן הוא באונס, או דנימא דאנ"ס דניחא לחבירו של אביך בהכי דזכות היא לחבירו שר' שמואל ישתמש בעט, אא"כ נימא דפשיטא לאביך שיקרה מה שקרה בסוף, אך יל"ד דמ"מ אסור לסמוך ע"ז.

זקני דרום · הודעהעל ידי **זקני דרום** » ב' פברואר 26, 2018 9:54 pm

אולי מישהו יועיל בטובו להעלות שמות מתלמידיו הת"ח הידועים יותר או פחות
אנא ידענא
הרב אהוד איזנטל
הרב צבי וידר
הרב שלום גלבר
הרב רובין מהר נוף
הרב אוריאל איזנטל
הגר"מ פטרובר
אינני בטוח בכולם

ש. ספראי · הודעהעל ידי **ש. ספראי** » ב' פברואר 26, 2018 9:54 pm

זנב לאריות כתב:
ש. ספראי כתב:יהיו שיקראו לזה "מופת". יהיו שיקראו לזה "אין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים".
לפני שנים רבות נערכה סעודת אירוסין לתלמידו חביבו י. בירנבוים, בנו של ראש הישיבה הגר"ב מב"ב, שהתארס עם בת דודתי.
אביו מתלמידיו הקרובים וגם החתן היה מתלמידי "מעלות התורה" והגר"ש ישב כל האירוסין.
באמצע הוציא, כמנהגו, את דפיו ורצה לכתוב, אך חיפש חיפש וחיפש בכיסיו ולא מצא עט.
אמו"ר הגיש לו עט ורגע כמימרא לאחר מכן אמר לי אמו"ר: "אוי, זה לא עט שלי. זה עט ששאלתי בכולל ושכחתי להחזיר. בוא נראה עם ר' שמואל יכתוב בזה"...
שנינו הבטנו בהגר"ש, ממתינים.
הגר"ש נטל את העט, החל לדפוק בו לרגע על הדף, הירהר חצי דקה ו...השיב בחזרה את העט לאמו"ר...

מעשה יפה מאוד, אף דיל"ד אם היה מותר לאביך לעשות כן, הרי אין לו רשות להשאיל ובכך הוא מכשיל את המשתמש בגזל בשוגג או שזה כאונס., ואפי' אי מעשה באונס לא מתייחס לעושה [יסוד החמד"ש המפורסם] מ"מ לאביך הדבר אסור ומחוייב למנוע את השימוש בעט בלי רשות כי הוא כבר יודע שאינו שלו, ואולי ל"ח שיש כאן חיסור לחבירו דהוי פמש"פ, והשימוש כאן הוא באונס, או דנימא דאנ"ס דניחא לחבירו של אביך בהכי דזכות היא לחבירו שר' שמואל ישתמש בעט, אא"כ נימא דפשיטא לאביך שיקרה מה שקרה בסוף, אך יל"ד דמ"מ אסור לסמוך ע"ז.

זה היה רגע כמימרא, והוראת ההיתר היתה שהאברך בעל העט ודאי מסכים שהגרש"א ישתמש בעטו.
לכמה מילדי יש עטים שהגרח"ק כתב בהם (לפעמים אני מגיש לו עט לחתום על מכתבים או לענות לי במקום על שאלות בכתב ידו) ומבחינתם זה אוצר יקר.

אב בבינה · הודעהעל ידי **אב בבינה** » ב' פברואר 26, 2018 9:55 pm

שמעתי מבעל המעשה. היה תלמיד במעלות התורה [לפני 30 שנה] שהיה מתמיד גדול, למד עד לאחר 2 כל לילה, ושוב היה בבית המדרש ב6 בבוקר, והראש ישיבה זצ"ל מאוד העריך אותו. כל ימי השבוע הבחור הנ"ל עשה כסדר הזה, חוץ מלילי שבת שהלך לישון מיד אחרי הסעודה. הראש ישיבה זצ"ל אמר לו פעם, שיש אחד מבני הישיבה שלומד כל ליל שבת ברציפות, והוא רואה בחוש כמה סעייתא דשמיא הוא מקבל מהלימוד בליל שבת. בליל שבת הבא, המתמיד הזה החליט להשאר בבית המדרש וללמוד כל אותו הלילה, וראה שהוא היה לבד. עוד שבוע גם כן הוא היה לבד בבית המדרש. אז הוא פנה להראש ישיבה, ואמר לו שהוא אכן רואה סימן ברכה מהלימוד בליל שבת, אבל לא ראה אף אחד בביהמ"ד. הגר"ש ענה לו בחיוך, כן, הבן הישיבה הזה לומד בביתו..., והתכוון על עצמו. כלומר הוא ראה עצמו כאחד מבני הישיבה ממש, וזה מסביר הרבה על הקשר שלו עם תלמידיו.

ישבב הסופר

כי גדול כים שברנו. וי להאי שופרא, ספר תורה חי, אשר התהלך בינותנו ואיננו כי לקח אותו האלוקים.

לא זכיתי ללמוד אצלו, ומעטים הפעמים שזכיתי לראותו אפילו, אבל במטו מכם, הוסיפו לכתוב מזכרונותיכם, כי חיים הם למוצאיהם.

ולפלא אצלי שלא ראיתי מציינים, שהוא עלה לבית עולמו בשבת שבו קראו "וילך שמואל הרמתה"

אבן זועקת

ש. ספראי כתב:הוראת ההיתר היתה שהאברך בעל העט ודאי מסכים שהגרש"א ישתמש בעטו.

אם יש הוראת היתר הלך המופת...

בן ירושלים

נשר כתב:אנו מאד ממתינים למוצא פיהם של תלמידיו הגדולים דפה, אנא, אל תתעצלו בהספדו של חכם!

!
===============
כמדומני שאין בעולם הישיבות עוד ראש ישיבה שכל כך אהבו אותו וכל כך רעדו ממנו בו זמנית. זה פשוט בלתי נתפס. איך אפשר לבוא להעיר את הבחורים בפנימיה ולהישאר מרוחק מהם שנות-אור?

הוא היה ההוכחה הגדולה ביותר בשבילי, שבשביל להרחיב אופקים, לא צריך לזוז אפילו מילימטר מדרך הישיבות השמרנית והעתיקה. אפשר ללמוד קבלה, ולהמשיך להתעורר ממוסריהם של רבותינו הגדולים הגרי"ס ותלמידיו. אפשר לאהוב את ארץ ישראל באמת, גם בלי להקים מאחזים. אפשר לדעת נ"ך ולחיות אותו בלי לזלזל בלימוד גמרא בעומק העיון עם ראשונים בדקות הסברא. אפשר ללמוד הלכה ולהגיע להוראה בלי לוותר על הגישמאק בסברא של ר' חיים, או סוגיא באהלות, ובלי לזלזל בדרך הלימוד של הישיבות.
הוא פשוט הוכיח שאפשר לצמוח לכל הכיוונים האפשריים, ולטעום את כל הטעמים והניחוחות הרוחניים, בלי לזוז מילימטר מבית מדרשו של הגר"א ושל תלמידו הגר"ח.

השמרנות והרבגוניות הם ממש פלא פלאות.

הרב נשר. נפלא עד מאוד. כהרגלך.
ארשה לעצמי להוסיף ולהרחיב בנקודה זו.
היו אצל רבינו הגר"ש הנהגה לרבים שהיתה מאד שמרנית ושמירת הגדרות. באופן פרטי כשהכיר הענין לגופו לא היה סבלן ומכיל גדול ממנו.
גם שאר ההנהגות היו בשלוב ניגודים. יכול היה לדרוש ואף לייסר בתוכחה עד עמקי הנפש ומאידך לא היה רגיש ממנו לכאבם של אחרים. גם כשייסר בשוטים תמיד היה מיד וסמוך לענין מרפד ומפייס בתוספת חיוך ואימרה שנונה.
בכל הזדמנות היה בגדר תובע : גדל בני גדל. קח אחריות על חייך. אחריות של גדלות. אל תתעסק בקטנות.
הגדלות והמרחק כביכול הכילו אנושיות אין קץ. יכול היה לשתף בהרגשות עצמו בצורה מעוררת השתאות. פעם בעת צרה גדולה תפס אותי וסיפר בגילוי לב מצמרר על עצמו ואיך הוא עבר ונהג במקרה דומה. פעם באתי אליו בשליחות אחד מתלמידיו לשאול על ענין מסובך מאד. באמצע הדברים הפסיק אותי בהתרגשות : אנא אל תספר יותר , אני לא מסוגל לשמוע.
אפשר לומר שלמרות שהיה מופלא שבדור בתורתו והנהגותיו, נשאר הירושלמער איד -איש שערי חסד. יכול היה לדבר איתך בגובה העיניים, להינות מאימרה שנונה. בחתונתי, הוא ראה שאין לידי מנה רק חלה וטחינה. הוא נעמד: " מלצר, תביא לו בבקשה מנה ". ואומר לעברי: סעודת מצוה, צריך בשר.
בהזדמנות מסוימת ייסר אותי בשוטים ועקרבים. באמצע הדברים אמר : התלבטתי אם לומר לך את התוכחה אבל כיון שהיית אמור להגיע לישיבה (ולא הגעתי מסיבות שונות) יש לי אחריות עליך , לכן אני מוכיח אותך. וכמובן הוסיף מה שהיה מורגל תמיד בפיו " את אשר יאהב יוכיח".
פעם עלה ענין החינוך בימינו, ואמר בכאב לב : היום מחפשים רק שקט. לא מתמודדים עם שובבים. במקום לנווט ולהפנות את השובבות לדברים חיוביים הרבה יותר קל לחתוך את הראש. רוב גדולי ישראל היו שובבים בצעירותם, אמר. ואז חייך: גם אני הייתי שובב גדול. באותה הזדמנות אמר ביחס למוסד שהיה תחת השפעתו: באים אלי עם כל כך הרבה שאלות וספיקות, אבל עם הבעיות האמיתיות לא מגיעים. הענין נגע לצורה הכללית של התנהגות המוסד והוא לא סמך על מה ששמע ושלח את אחד מתלמידיו הקרובים לבדוק אם התלונות נכונות. רק אחרי שבדק היטיב מה קורה, נכנס לעובי הקורה. וכשנכנס -זו היתה התערבות עם כל העוצמה ולא נשא פני איש גם אנשים גדולים מאד.

בן ירושלים

סיפור על גדלותו בחינוך. בהיותי בחור , כמנהג רבים קבעתי זמן מסוים בשבוע ללמוד שב שמעתתא. באתי אל רבינו וקושיה בפי על השמעתתא. הוא עיין מעט , לא הגיב וסגר את הספר. לאחר כמה שבועות כשהייתי אצלו הגיעו שני בחורים צעירים ודנו איתו באיזה שמעתתא , הוא פתח בדיון איתם דן בדבריהם והשיב להם. העזתי פנים ושאלתי את הרב למה לפני כמה שבועות הרב לא ענה לי, ועכשיו הרב נו"נ איתם בארוכה על השמעתתא. רבינו השיב בשאלה : בן כמה אתה? הייתי אז כבן 22. ואז הסביר: בחור בגילך צריך לדעת שאם יש קושיה בשמעתתא , ממשיכים הלאה. הם עדיין צעירים וצריך לענות להם ולהרחיב. אני לא מדבר איתם כמו שאני מדבר איתך. וכמו שאני מדבר איתך אני לא מדבר עם אברכים. וכשתהיה אברך גם איתך אדבר אחרת מעכשיו.
ואכן כן- בתור אברך השפה היתה שונה, הרבה יותר תובענית ומטילת אחריות.

שמשון · הודעהעל ידי **שמשון** » ב' פברואר 26, 2018 11:53 pm

אני נושא עימי זכרון ילדות שחקוק בליבי, יותר משלושים שנה לא הבנתי את פשר הדבר, רק בלויה כששמעתי את ר"י פטרוף אומר "מתרפקת על דודה" ירד לי האסימון.
ילד מילדי שערי חסד הייתי, למדתי בחיידר חסידי, שם אהבו הילדים להתלוצץ מההברה הליטאית ולחקות זקנים ליטאים.
הדבר היה אי שם בשנת תשמ"ו או תשמ"ז, לא יודע בדיוק מתי, באחד מימי בין הזמנים דחודש ניסן, לפני פסח, עליתי להגר"א שול למעלה, בית המדרש היה ריק לחלוטין, הבחורים של "מעלות" היו שרויים בבין הזמנים, ובני השכונה בנקיונות של פסח אולי. אבל בספסל ממול הכניסה, מקומו הקבוע של ר' שמואל, היכן שהיינו רואים אותו לומד יומם ולילה ללא הפסק, ישב ר' שמואל ושפשפף את ברכיו והתנענע במרץ כשהוא לומד בקולי קולות.
אולי בגלל ההברה הליטאית, וכדי שיהיה לי חומר לחיקוי עבור חברי לכיתה התבוננתי בלימודו, ואני שומע אותו לומר בקול גדול ובניגון שחבל שאני לא יכול לנגן לכם אותו כאן את המשנה בפסחים: "ואלו עוברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי"
איזה ניגון נעים, איזה התלהבות, כדי שאוכל לחקות אז שיננתי לעצמי, "ואלו עייברים בפסח, (בהגייה הליטאית), כותח הבבלי ושכר המדי, וחיימץ האדומי וזיתום המצרי".
זה היה אי שם בבוקר.
חזרתי הביתה, כעבור כמה שעות אני עולה שוב להגר"א שול למעלה, בית המדרש ריק, ור' שמואל יושב ומתנועע משפשפף בידיו בברכיו באותה תנוחה ובאותו ניגון: "ואלו עייברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי".
כעבור כמה שעות לקראת הערב, אני עולה שוב להגר"א שול ור' שמואל באותה תנוחה, באותו נענוע, ו... באותה משנה ובאותו ניגון: "ואלו עייברין בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחמץ האדומי וזיתום המצרי, וזומן של צבעים ועמילן של טבחים...
"ואלו עייברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי"
מרוב תמהון על המחזה איך שר' שמואל יושב שעות על גבי שעות ולומד את אותה משנה, נחרת בי אותו מחזה ואינו נשכח ממני, אני רואה אותו עכשיו מול עיני, ויכול לנגן לכם את הניגון: כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי.
למעלה משלושים שנה שאני נושא את הזכרון הזה כזכרון ילדות בלתי נשכח, מבלי להבין מה הפשט בזה.
ממתי שמענו שלומדים משנה אחת בניגון שעות על גבי שעות?
אבל כששמעתי את ר' פטרוף אומר בלויה: "מתרפקת על דודה" "מתרפקת על דודה" איך שאהב לומר את המילים אמר אביי אמר אביי, אז נפל לי האסימון והבנתי את פשר הזכרון הילדות הרחוק והחקוק בליבי.
אח"כ שמעתי שהגאון מוילנא יש סיפור שלמד משנה אחת כל הלילה מרוב חביבות למילות המשנה.

גן הירק · הודעהעל ידי **גן הירק** » ג' פברואר 27, 2018 12:03 am

תוך כדי שאני קורא באשכול על ענוותנותו הגדולה צפה לי שאלה
האם שורש הנהגתו הפשטנית וה'עממית' במידה מסויימת, באה לו מתורת הסוד?
כל מי שקצת מצוי אף בראשי הפרקים של תורה זו (בעיקר בהנהגות ו'ענינים') יודע שענווה והשתוות הם אבן יסוד להולכי נתיבותיה.
לטעמי הנוסחה המקובלת לעבודה על מידה זו - לימוד מוסר, איננה נוסחת פלא, וד"ל.. לעומת זאת באי תורת הרז אכן ידועים בהנהגה פשטנית

מלאעולם · הודעהעל ידי **מלאעולם** » ג' פברואר 27, 2018 12:05 am

שמשון כתב:אני נושא עימי זכרון ילדות שחקוק בליבי, יותר משלושים שנה לא הבנתי את פשר הדבר, רק בלויה כששמעתי את ר"י פטרוף אומר "מתרפקת על דודה" ירד לי האסימון.
ילד מילדי שערי חסד הייתי, למדתי בחיידר חסידי, שם אהבו הילדים להתלוצץ מההברה הליטאית ולחקות זקנים ליטאים.
הדבר היה אי שם בשנת תשמ"ו או תשמ"ז, לא יודע בדיוק מתי, באחד מימי בין הזמנים דחודש ניסן, לפני פסח, עליתי להגר"א שול למעלה, בית המדרש היה ריק לחלוטין, הבחורים של "מעלות" היו שרויים בבין הזמנים, ובני השכונה בנקיונות של פסח אולי. אבל בספסל ממול הכניסה, מקומו הקבוע של ר' שמואל, היכן שהיינו רואים אותו לומד יומם ולילה ללא הפסק, ישב ר' שמואל ושפשפף את ברכיו והתנענע במרץ כשהוא לומד בקולי קולות.
אולי בגלל ההברה הליטאית, וכדי שיהיה לי חומר לחיקוי עבור חברי לכיתה התבוננתי בלימודו, ואני שומע אותו לומר בקול גדול ובניגון שחבל שאני לא יכול לנגן לכם אותו כאן את המשנה בפסחים: "ואלו עוברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי"
איזה ניגון נעים, איזה התלהבות, כדי שאוכל לחקות אז שיננתי לעצמי, "ואלו עייברים בפסח, (בהגייה הליטאית), כותח הבבלי ושכר המדי, וחיימץ האדומי וזיתום המצרי".
זה היה אי שם בבוקר.
חזרתי הביתה, כעבור כמה שעות אני עולה שוב להגר"א שול למעלה, בית המדרש ריק, ור' שמואל יושב ומתנועע משפשפף בידיו בברכיו באותה תנוחה ובאותו ניגון: "ואלו עייברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האומי וזיתום המצרי".
כעבור כמה שעות לקראת הערב, אני עולה שוב להגר"א שול ור' שמואל באותה תנוחה, באותו נענוע, ו... באותה משנה ובאותו ניגון: "ואלו עייברין בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחמץ האדומי וזיתום המצרי, וזומן של צבעים ועמילן של טבחים...
"ואלו עייברים בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי"
מרוב תמהון על המחזה איך שר' שמואל יושב שעות על גבי שעות ולומד את אותה משנה, נחרת בי אותו מחזה ואינו נשכח ממני, אני רואה אותו עכשיו מול עיני, ויכול לנגן לכם את הניגון: כותח הבבלי ושכר המדי, וחומץ האדומי וזיתום המצרי.
למעלה משלושים שנה שאני נושא את הזכרון הזה כזכרון ילדות בלתי נשכח, מבלי להבין מה הפשט בזה.
ממתי שמענו שלומדים משנה אחת בניגון שעות על גבי שעות?
אבל כששמעתי את ר' פטרוף אומר בלויה: "מתרפקת על דודה" "מתרפקת על דודה" איך שאהב לומר את המילים אמר אביי אמר אביי, אז נפל לי האסימון והבנתי את פשר הזכרון הילדות הרחוק והחקוק בליבי.
אח"כ שמעתי שהגאון מוילנא יש סיפור שלמד משנה אחת כל הלילה מרוב חביבות למילות המשנה.

נפלא ביותר

מלאעולם · הודעהעל ידי **מלאעולם** » ג' פברואר 27, 2018 12:34 am

אחד הדברים היחודיים אצל רבינו זצ"ל היתה ההתמדה העצומה והשקיעות הנוראית בלימוד בכל מצב ובכל עת. כך זה היה בביתו ובבית מדרשו וכך זה היה בלכתו בדרך ואף ביציאות לאירועים ציבוריים וחתונות למיניהם כשתמיד היה עם ספר בידיו. תדיר היה שבחתונות בעת יושבו במזרח היה לפתע מוציא חבילות דפים מכיס חליפתו ומתחיל לכתוב בלימוד כאילו הוא ספון כעת בבית מדרשו בשע"ח. מתפרקת על דודה ממש. אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל אֵלֶּה. הֲלא לְמִשְׁמַע אזֶן דָּאֲבָה נַפְשֵׁנוּ.

: ‏‏_MG_9111 - עותק (3).JPG (196.94 KiB) נצפה 19222 פעמים

: ‏‏_MG_9111 - עותק (2).JPG (129.26 KiB) נצפה 19218 פעמים

מודה ומהלל

לומד בסוכה.

מודה ומהלל

בתפילה

דנני · הודעהעל ידי **דנני** » ג' פברואר 27, 2018 12:49 am

האם יש ספרי הגר''א ממנו?

רוצה לעיין

דודי צח כתב:
ארי שבחבורה כתב:
דעת_האברך כתב:סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!

הסיפור הזה הזכיר לי סיפור אחר ששמעתי פעם:
אדם אחד רצה להוציא מחדש את הספר 'מאורי אש' של אביו הגרש"ז זצ"ל. כידוע לספר ניתנה הסכמה מהראי"ה קוק זצ"ל, ולאותו אחד זה קצת הפריע אז הוא רצה להשמיט אותה, אבל מכיוון שלא היה לו נעים להשמיט רק את ההסכמה הזו אז הוא החליט להשמיט את כל ההסכמות. אותו יהודי בא לקבל על זה 'הסכמה' מר' שמואל אבל הוא הסתיר את כוונתו האמיתית ואמר לו שהוא חשב להשמיט את כל ההסכמות כי לדעתו כיום זה כבר סתם מיותר ור' שלמה זלמן לא צריך הסכמות וכו', אז ר' שמואל חייך ואמר לו: בסדר גמור, אבל היתה הסכמה אחת שהיתה מאוד חשובה לאבא ואותה אל תשמיט - ההסכמה של הרב קוק...

מאידך, היו שנים רבות שהוא עיכב מלהדפיס את ספר "מעדני ארץ" על שביעית, שכל הספר סובב והולך לבסס ולתקן את ה'היתר מכירה' הנודע. וכמה מקרוביו אכן רגזו על כך, וכמדומה שההדפסה החדשה היתה שלא בהסכמתו.

המעדני ארץ על שביעית יצא בהסכמתו המלאה.
ואף כתב הקדמה מלאת הסטוריה על ההיתר מכירה להסביר שממקום טהור יצא, אלא שהיתה הלכה לשעה ולא לדורות כלל

נעמן · הודעהעל ידי **נעמן** » ג' פברואר 27, 2018 1:03 am

ארי שבחבורה כתב:
דעת_האברך כתב:סיפור מפתיע שמעתי מתלמיד ותיק של הגר"ש מתקופת איתרי. לאחד מגדולי תלמידי הגר"ש היה קרוב משפחה שנפל במלחמת יום כיפור ואותו תלמיד לקח על עצמו לגדל את ילדיו של הנפטר והכל בהדרכת הגר"ש. האב שנפטר היה שייך לחוג "מרכז הרב", ולפליאת התלמיד שגידל את הילדים אמר לו הגר"ש שלא ישלח את הילדים למוסדות החרדיים אלא דווקא למוסדות התורניים שאביהם היה שולח אותם, כי אחריותו היא לגדל אותם לפי דרכו התורנית של האב שנפל. הלא דבר הוא!

הסיפור הזה הזכיר לי סיפור אחר ששמעתי פעם:
אדם אחד רצה להוציא מחדש את הספר 'מאורי אש' של אביו הגרש"ז זצ"ל. כידוע לספר ניתנה הסכמה מהראי"ה קוק זצ"ל, ולאותו אחד זה קצת הפריע אז הוא רצה להשמיט אותה, אבל מכיוון שלא היה לו נעים להשמיט רק את ההסכמה הזו אז הוא החליט להשמיט את כל ההסכמות. אותו יהודי בא לקבל על זה 'הסכמה' מר' שמואל אבל הוא הסתיר את כוונתו האמיתית ואמר לו שהוא חשב להשמיט את כל ההסכמות כי לדעתו כיום זה כבר סתם מיותר ור' שלמה זלמן לא צריך הסכמות וכו', אז ר' שמואל חייך ואמר לו: בסדר גמור, אבל היתה הסכמה אחת שהיתה מאוד חשובה לאבא ואותה אל תשמיט - ההסכמה של הרב קוק...

(לא יודע על הסיפור הספציפי, אבל;)
לפני כ4 שנים, מרן ז"ל 'ישב' עלי רבות שאכנס לשיעוריו ואשב קרוב,

(ואף הוסיף ז"ל ביטויים מבהילים בבקשו ממני זאת - 'נפשי בשאלתי' ו'תפילה לעני', והוסיף ודן בדברי השערי תשובה לגבי 'לא תרדה בו בפרך' שאוסר לאדם גדול לבקש דברים כשיודע שקשה לסרב לו, ולעומת הספרי שדורש שאין דין זה בבן חורין כלל, על אלה עיני יורדה מים זי"ע ועכי"א)

ובמהלך אחת התוכחות, ספר לי שהחזו"א הגיע פעם לברית מילה בירושלים, ובמהלך הברית דרש ר' זאב (כמדומני) מגיד, והחזו"א ישב למולו בריכוז כל השיעור,
וכתגובה סיפרתי לו את הסיפור הידוע על עמידת החזו"א כל דרשת הראי"ה, באומרו 'התורה עומדת',
ולא הייתה דעתו נוחה, והוסיף ואמר 'אח"כ החזו"א לא היה אומר את זה'.
וכן פעם כשהעיר בפנימיה, ראה אצל אחד הבחורים (ממשפחתו של הרמ"צ נריה), את אחד משבחי הראי"ה, ולאחר שעיין קצת בספר ויצא מן החדר, נכנס חזרה להוריד את הספר מן השלחן...

אמנם ייתכן שהיה כאן גם אקט חינוכי, עבורי, ש'חשוד' אני קצת בענייני א"י והמסתעף, וגם עבור אותו הבחור ממשפחתו של הרמ"צ,
אבל שמעתי דברים כאלו גם מעוד תלמידים, ויחסו לראי"ה היה שונה משל אביו, ולא רק בגלל קנאות, אלא גם במידת הערכה התורנית.

נעמן · הודעהעל ידי **נעמן** » ג' פברואר 27, 2018 1:13 am

: תמונה (כנראה משמחת אירוסין) שמצאתי פעם באחת מארונות הפנימיה, הגר"ש נראה דומה קצת לר' יואליש, ופניו מאירים.; 20180227_010936.jpg (1.61 MiB) נצפה 19122 פעמים

בן ירושלים

ארי שבחבורה כתב:לצערי לא זכיתי להכיר את מרן זצ"ל אולם זכיתי ללמוד במשך שנים רבות אצל אחד מתלמידיו מתקופת 'איתרי', הגר"מ פטרובר שליט"א, ותמיד חשבתי לעצמי שאפשר ללמוד רבות על ר' שמואל רק מהתלמידים המופלאים שהעמיד. כמדומני שבזמנו היה כאן אשכול מיוחד על אותה קבוצת תלמידים מיוחדת של ר' שמואל בתקופתו ב'איתרי'.

מישהו יכול להרחיב אודות דרך לימודו? פעם שמעתי מבן משפחה שלמד ב'מעלות' שכאשר יצא לאור הכרך הראשון של רבינו חננאל על הש"ס בעריכת ר' דוד מצגר (כמדומני על מסכת שבת) הוא היה בשמחה עצומה והזמין אותו לישיבה ומסר שיעור מיוחד שבו הוא הראה כמה חשובה שיטת ר"ח לבירור הסוגיות. האם זה היה מאפיין מרכזי של דרך לימודו?

הסיפור על הר"ח במסכת שבת. ביודעי מקרוב - לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה. נקודת האמת היחידה שרבינו ר' שמואל בשיחה פרטית הסכים עם הענין ששיטת הר"ח היא דרך אחרת בלימוד הסוגיה מהמקובל בראשונים והיא בית אב לשיטת הרמב"ם , הרי"ף , הר"י ברצלוני בעל ספר העיתים וכו' ובזה לכאורה סתירה לדרכו של ר' חיים בהבנת הסוגיות ושיטת הרמב"ם כיון שהוא למד הסוגיות בעיניים של התוס'. ור' שמואל הוסיף שאת הסוד הזה כבר גילה לנו המשנ"ב בכמה מקומות , למשל בסימן שטו ס"יב, ביאוה"ל ד"ה כילה

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' פברואר 27, 2018 1:30 am

ארי שבחבורה כתב:שכאשר יצא לאור הכרך הראשון של רבינו חננאל על הש"ס בעריכת ר' דוד מצגר (כמדומני על מסכת שבת)

הכרך עמ"ס שבת גופו ועיקרו נערך בידי הרה"ג ר' יחיאל שטרנברג שליט"א תלמידו של הגר"ש זצ"ל

דודי צח · הודעהעל ידי **דודי צח** » ג' פברואר 27, 2018 9:19 am

רוצה לעיין כתב:מאידך, היו שנים רבות שהוא עיכב מלהדפיס את ספר "מעדני ארץ" על שביעית, שכל הספר סובב והולך לבסס ולתקן את ה'היתר מכירה' הנודע. וכמה מקרוביו אכן רגזו על כך, וכמדומה שההדפסה החדשה היתה שלא בהסכמתו.

המעדני ארץ על שביעית יצא בהסכמתו המלאה.
ואף כתב הקדמה מלאת הסטוריה על ההיתר מכירה להסביר שממקום טהור יצא, אלא שהיתה הלכה לשעה ולא לדורות כלל[/quote]

בשנת תשס"א למדנו מסכת שביעית, וחיפשתי בנרות את הספר הגדול, שהיה נמצא רק באוצרות ספרים, עד שהגעתי לאישי המשפחה שמכרו שאר ספריו, וכן יצא אז לאור מעדני ארץ מעובד על מסכת שביעית. אבל אני ביקשתי את המקורי. נאמן ביתו ונכדו של מרן הגרש"ז (ר' א.ג.) אמר לי שיש במשפחה מי שמעכב את ההדפסה, והתגלגלה השיחה.
אגב, נכון שכעבור תקופה ארוכה (כמדומה שאחרי שנת השמיטה הנ"ל) חזר והודפס שוב. ולא מכיר ולא יודע את הפוליטיקה הפנימית.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר