ביליצר כתב:מתווך אינו עושה קנוניות אלא עובד בשביל הבעלים ,אין כאן מקח טעות כלל וכך גם דרכי המסחר ,
אלא שהכסף מגיע כולו למוכר אלא אם כן סוכם מראש אחרת כך נפסק בשו"ע.
ביליצר כתב:אין כאן קנוניה אלא עבד בשביל הבעלים וגם לעצמו,אין כאן מקח טעות כלל וכך גם דרכי המסחר ,
אלא שהכסף מגיע כולו למוכר אלא אם כן סוכם מראש אחרת כך נפסק בשו"ע.
חשבונות רבים כתב:המתווך המדובר לא לקח עמלה מהקונה? כי אם כן הוא מתחייב לעבוד גם עבורו ונ"ל שקצת קשה להגדיר את מה שהוא עשה כעבודה טובה.
עובדיה חן כתב:ביליצר כתב:אין כאן קנוניה אלא עבד בשביל הבעלים וגם לעצמו,אין כאן מקח טעות כלל וכך גם דרכי המסחר ,
אלא שהכסף מגיע כולו למוכר אלא אם כן סוכם מראש אחרת כך נפסק בשו"ע.
אולי יכול לפרט היכן זה כתוב, כי לכאורה הדבר לא מובן האיך הסרסור עושה מחיר על חשבון הקונה.לכאורה זה ממש לא ישר.
עובדיה חן כתב:ביליצר כתב:אין כאן קנוניה אלא עבד בשביל הבעלים וגם לעצמו,אין כאן מקח טעות כלל וכך גם דרכי המסחר ,
אלא שהכסף מגיע כולו למוכר אלא אם כן סוכם מראש אחרת כך נפסק בשו"ע.
אולי יכול לפרט היכן זה כתוב, כי לכאורה הדבר לא מובן האיך הסרסור עושה מחיר על חשבון הקונה.לכאורה זה ממש לא ישר.
עובדיה חן כתב:חשבונות רבים כתב:המתווך המדובר לא לקח עמלה מהקונה? כי אם כן הוא מתחייב לעבוד גם עבורו ונ"ל שקצת קשה להגדיר את מה שהוא עשה כעבודה טובה.
לכאורה זה וודאי שאסור לו לקחת גם מהקונה.
סגי נהור כתב:עובדיה חן כתב:חשבונות רבים כתב:המתווך המדובר לא לקח עמלה מהקונה? כי אם כן הוא מתחייב לעבוד גם עבורו ונ"ל שקצת קשה להגדיר את מה שהוא עשה כעבודה טובה.
לכאורה זה וודאי שאסור לו לקחת גם מהקונה.
לכאורה נראה שגם כשאינו לוקח ממנו עמלה, כל שהוא מציג עצמו כמתווך יש כאן איסור גמור מן התורה של לפני עור, שהרי הוא כנותן עצה שאינה הוגנת ע"מ להרוויח. ועליו להציג עצמו להדיא כשליחו של המוכר, ואז יכול לקחת שכר על השליחות כרצונו.
עובדיה חן כתב:סגי נהור כתב:לכאורה נראה שגם כשאינו לוקח ממנו עמלה, כל שהוא מציג עצמו כמתווך יש כאן איסור גמור מן התורה של לפני עור, שהרי הוא כנותן עצה שאינה הוגנת ע"מ להרוויח. ועליו להציג עצמו להדיא כשליחו של המוכר, ואז יכול לקחת שכר על השליחות כרצונו.
ציינתי בשאלה שהוא לוקח מחיר הגון וראוי .מה שייך פה לפני עיוור .רבש"ע?
חשבונות רבים כתב:יש כאן עוד בעיות של גניבת דעת המוכר והקונה.
הרי אפילו בשופטני עסקינן אם המוכר מוכן לקבל על דירתו 75 אחוז מהמחיר בשוק ולתת 25 אחוז תיווך יש לדון אם מכירתו מכירה, אלא מאי? המתווך אינו מסביר למוכר התמים שזה מחיר השוק של הדירה אלא נותן לו לחשוב שהוא המתווך הגאון שמשיג מחיר דמיוני מעל למצופה.
וכן לעניין הקונה יש כאן גניבת דעת גמורה. כפי שכתב הרב ס"נ, אדם המציג עצמו כמתווך ובפועל מקפיץ את המחיר באופן שאפילו המוכר לא חשב לבקשו איננו מתווך אלא בא כח המוכר.
עובדיה חן כתב:לגבי הקונה כאמור לעיל שאין הוא מפקיע מעל המחיר אלא מדביק את המחיר שוק והקונה מעוניין בזה אז מה הבעיה?
א. אם הוא אומר שהמוכר דורש שני מליון כשזה לא נכון הוא גנב גמור ולא רק גונב דעת. לא?בינוני כתב:אך זה בוודאי שאם המתווך אמר לקונה שהמוכר דורש שני מיליון ש"ח הוא עבר על גניבת דעת - לרוב הפוסקים גניבת דעת דאורייתא, ופשוט שהקונה יהיה פטור מדמי תיווך רגילים כיון שהמתווך רימהו, אבל מ"מ יהיה חייב בדמי מתחיל.
א. השאלה השניה ששאלתי על הפסק הראשון קשה גם כאן.בינוני כתב:ואם המתווך לא אמר לקונה שהמוכר דורש שני מיליון, אלא אמר לו משהו כמו "תצטרך לשלם שני מיליון", יתכן שלא עבר על גניבת דעת ויקבל את כל דמי התיווך מהקונה.
אבן זועקת כתב:א. אם הוא אומר שהמוכר דורש שני מליון כשזה לא נכון הוא גנב גמור ולא רק גונב דעת. לא?בינוני כתב:אך זה בוודאי שאם המתווך אמר לקונה שהמוכר דורש שני מיליון ש"ח הוא עבר על גניבת דעת - לרוב הפוסקים גניבת דעת דאורייתא, ופשוט שהקונה יהיה פטור מדמי תיווך רגילים כיון שהמתווך רימהו, אבל מ"מ יהיה חייב בדמי מתחיל.
ב. אם הוא באמת מתווך אז (אולי) אתה צודק השאלה אם במקרה כזה הוא לא נחשב צד בעיסקה כמ"ש חשבונות ואז לא מגיע לו שום תיווך. אני יודע שהוא לא באמת צד כי אין חלק קנייני בדירה אבל הסכום שהוא מקבל בתיאור של המקרה שתיארו פה הוא לא כפועל אלא כאריס שמקבל אחוזים ברווח.
אבן זועקת כתב:בינוני כתב:ואם המתווך לא אמר לקונה שהמוכר דורש שני מיליון, אלא אמר לו משהו כמו "תצטרך לשלם שני מיליון", יתכן שלא עבר על גניבת דעת ויקבל את כל דמי התיווך מהקונה.
א. השאלה השניה ששאלתי על הפסק הראשון קשה גם כאן.
ב. אתה מן הסתם מתכוון לאיהו דאטעי אנפשיה אבל התעלמת ממה שאמרו פה שהוא לא עשה את מלאכתו נאמנה. וגם לא שייך כאן איהו דאטעי אנפשיה כשמן הסתם התשלום הוא למוכר ולא למתווך והלז מכוון להטעות בלשונו.
בינוני כתב:ב. לא שמתי לב. אם המתווך לא מרמה את הקונה כנ"ל, וגם מביא לו עסקה טובה במחיר הוגן, אז למה לא עשה את מלאכתו נאמנה?
זה חידוש גדול בעיני. לפי דעתך אם יש הרבה רמאים שמביאים חבית ריקה לבית האבל (נדמה לי שזה המקרה של הגמרא) זה נעשה היתר מדין הוה ליה לאסוקי אדעתיה?! אני הבנתי שהוה ליה לאסוקי אדעתיה הכוונה שאין כאן רמאות אלא איהו דאטעי נפשיה אבל הוה ליה לאסוקי אדעתיה שמרמים אותו אינו נכנס בכלל זה. אכן אין לי ראיה על כך כרגע אבל זה נ"ל סברא פשוטה.בינוני כתב:א. פשוט וברור שצריך שהוי ליה לאסוקי אדעתיה, אלא שגם פשוט שכאן הוי לקונה לאסוקי אדעתיה כיון שהרבה מאוד מתווכים עושים כך
שוב, לענ"ד פשוט שיש כאן רמאות וכנ"ל. אבל גם לו יהיבנא לך שאיהו דאטעי אנפשיה הרי שיש כאן מקח טעות על עצם הפעולה שניתנה לו פעולה שונה ממה שביקש. כלומר, ביקש מתווך וקיבל בעל דבר.בינוני כתב:אם המתווך לא מרמה את הקונה כנ"ל, וגם מביא לו עסקה טובה במחיר הוגן, אז למה לא עשה את מלאכתו נאמנה?
כבר רמזתי את הסברא הזו בהודעתי הראשונה, ואני חולק עליה מכל וכל. אני מסופק אפילו מה הדין במתווך שמכר את הדירה של אמא שלו (בלי להודיע לקונה) גם כשלא היה לו שום רווח כספי בזה אבל במקום שהמתווך מרוויח אחוזים משמעותיים מהעסקה אין זה שכר פעולה אלא חלק ברווחי המכירה והוא אינו מתווך אלא אחד מן המוכרים. להגדרה ההלכתית של הבעלות או ההגדרה המשפטית אין מקום כאן, כי העיקר הוא שהוא עובד לעצמו עבור הרווח ולא משתכר עבור התיווך בעלמא. וגם אם יעשה אלף 'קונצים' שהכסף ניתן לו במתנה גמורה מן המוכר בלי קשר לתיווך אלא מתוך אהבת ישראל נפלאה שיש למוכר והוא רק מקבל משכורת רעב עבור טרחתו המרובה אין מתחשבין בזה.בינוני כתב:'מתווך' הוא מי שעומד בתווך בין הצדדים, 'צד' בעסקה הוא הקונה או המוכר. מעבר לזה לא מעניין אותנו כמה שכר מקבל המתווך, גם אם יקבל 80% משווי העסקה. (צריך לזכור שמתווך ברוב המקרים הוא קבלן רגיל, וגם כך בסיפור הזה, ולכן לא מעניין אותנו כמה שכר הוא מקבל).
אולי באופן שהסיכום יהיה באמת כך אתה צודק. אבל האופן המציאותי יותר הוא שהמתווך אומר למוכר שהוא יכול להשיג עבור הדירה שני מליון ויתחלקו ברווחים והמוכר מסכים. מה אכפת לו? אחרי שהוא סבור לקבל פחות. אמנם אם יבוא אליו המתווך מחר ויאמר לו לא מצאתי בשני מליון אלא במליון שמונה מאות הוא מסכים לזה כי הרי מראש היה דעתו לפחות מזה וא"כ האמירה שהוא דורש שני מליון היא שקר גמור והכסף שנלקח מכוחה הוא גזל ככל רמאות במקח.בינוני כתב:המתווך מסכם עם המוכר שהוא - המוכר - ידרוש שני מיליון שקלים, וגם החוזה נכתב בסכום הזה, אלא שהמוכר נותן למתווך בנפרד חצי מיליון ש"ח. זה אין לו קשר עם גניבה (כי הכסף אכן מגיע למוכר), אבל עדיין זו גניבת דעת דאורייתא, כי המתווך אומר לקונה שהמוכר דורש בעד הדירה שני מיליון שקלים, ואף שמילולית זה נכון, אבל האמת היא שהמוכר מצד עצמו דרש עבור הדירה רק מיליון וחצי.
אבן זועקת כתב:זה חידוש גדול בעיני. לפי דעתך אם יש הרבה רמאים שמביאים חבית ריקה לבית האבל (נדמה לי שזה המקרה של הגמרא) זה נעשה היתר מדין הוה ליה לאסוקי אדעתיה?! אני הבנתי שהוה ליה לאסוקי אדעתיה הכוונה שאין כאן רמאות אלא איהו דאטעי נפשיה אבל הוה ליה לאסוקי אדעתיה שמרמים אותו אינו נכנס בכלל זה. אכן אין לי ראיה על כך כרגע אבל זה נ"ל סברא פשוטה.בינוני כתב:א. פשוט וברור שצריך שהוי ליה לאסוקי אדעתיה, אלא שגם פשוט שכאן הוי לקונה לאסוקי אדעתיה כיון שהרבה מאוד מתווכים עושים כך
אבן זועקת כתב:שוב, לענ"ד פשוט שיש כאן רמאות וכנ"ל. אבל גם לו יהיבנא לך שאיהו דאטעי אנפשיה הרי שיש כאן מקח טעות על עצם הפעולה שניתנה לו פעולה שונה ממה שביקש. כלומר, ביקש מתווך וקיבל בעל דבר.בינוני כתב:אם המתווך לא מרמה את הקונה כנ"ל, וגם מביא לו עסקה טובה במחיר הוגן, אז למה לא עשה את מלאכתו נאמנה?
אבן זועקת כתב:בינוני כתב:מתווך' הוא מי שעומד בתווך בין הצדדים, 'צד' בעסקה הוא הקונה או המוכר. מעבר לזה לא מעניין אותנו כמה שכר מקבל המתווך, גם אם יקבל 80% משווי העסקה. (צריך לזכור שמתווך ברוב המקרים הוא קבלן רגיל, וגם כך בסיפור הזה, ולכן לא מעניין אותנו כמה שכר הוא מקבל).
כבר רמזתי את הסברא הזו בהודעתי הראשונה, ואני חולק עליה מכל וכל. אני מסופק אפילו מה הדין במתווך שמכר את הדירה של אמא שלו (בלי להודיע לקונה) גם כשלא היה לו שום רווח כספי בזה, אבל במקום שהמתווך מרוויח אחוזים משמעותיים מהעסקה אין זה שכר פעולה אלא חלק ברווחי המכירה והוא אינו מתווך אלא אחד מן המוכרים. להגדרה ההלכתית של הבעלות או ההגדרה המשפטית אין מקום כאן, כי העיקר הוא שהוא עובד לעצמו עבור הרווח ולא משתכר עבור התיווך בעלמא. וגם אם יעשה אלף 'קונצים' שהכסף ניתן לו במתנה גמורה מן המוכר בלי קשר לתיווך אלא מתוך אהבת ישראל נפלאה שיש למוכר והוא רק מקבל משכורת רעב עבור טרחתו המרובה אין מתחשבין בזה.
אין לי מושג למה אתה פשוט לא מתייחס לסברא שכתבתי. לא שייך לומר הוה ליה לאסוקי אדעתיה שמרמים אותו. מה זה קשור לאגר"מ של מכוון להטעות?? (ד"א לענ"ד האגר"מ מחודש מאד ויש הרבה מה לדון בראייתו)בינוני כתב:גם אני הייתי מבין ככה בסברא, אבל מה אעשה שהאגרו"מ שהבאתי למעלה מכחישני בתוקף שגם במקום שמתכוון בהדיא ובפירוש להטעות יש היתר של הוה ליה לאסוקי אדעתיה, וכאמור, לא מצאתי עליו שום חולק בהדיא.
אבן זועקת כתב:אני מסופק אפילו מה הדין במתווך שמכר את הדירה של אמא שלו (בלי להודיע לקונה) גם כשלא היה לו שום רווח כספי בזה...
אבן זועקת כתב:א. אין לי מושג למה אתה פשוט לא מתייחס לסברא שכתבתי. לא שייך לומר הוה ליה לאסוקי אדעתיה שמרמים אותו. מה זה קשור לאגר"מ של מכוון להטעות?? (ד"א לענ"ד האגר"מ מחודש מאד ויש הרבה מה לדון בראייתו)
אבן זועקת כתב:ג. אין לי מושג מה כתבת על מקח טעות. אני דיברתי על מק"ט בשכירת המתווך ואתה מדבר על מק"ט בקניית הדירה!
סגי נהור כתב:ההיגיון הוא ברור, מאחר שהמתווך הוא גורם נייטלי שמספק שירות לקונה. המתווך לא מוכר לי דירה, אלא עובד בשבילי כדי למצוא לי דירה. בנוסף הוא גם עובד בשביל המוכר, אבל הוא צריך לתת את השירות הטוב ביותר לשנינו. ואולי שורש הדיון הוא אכן בעצם הגדרת תפקידו של מתווך. בכל אופן הסעיף האמור בחוק מוכיח היטב שהמתווך רחוק מאוד מלהיות יבואן שקונה בסין בזול ומוכר בארץ ביוקר כפי שרצו לטעון כאן.
אבן זועקת כתב:אם זה החוק, להבתי דינים שפוסקים שהחוק הוא מנהג המדינה- ודאי שהמתווך עבר על הסכם התיווך.
אבן זועקת כתב:ד. מי הפוסקים שדיברו על מתווך שהוא בן משפחה?
טענתו של האגר"מ היא שגם גוי שלא שמע את ההכרזה נפל בישרא לבני חילא אין לו ידיעה אם הבשר טריפה או כשירה ולכן מותר להסתיר ממנו את הידיעה שהוא טרף, כי גם לאחר ההסתרה אין לו סיבה לחשוב שאינו טרף ואם אינו מברר זו בעייתו. זה היסוד של ר' משה שאסור להטעות אבל מותר להסתיר את הנתונים כך שיווצר ספק. במקרה שלנו זה לא שייך כי כאשר מבקשים מחיר על דירה הפשטות לכל אדם היא שזה המחיר של הדירה ולא שזה מחיר התיווך. אלא מאי? המתווכים מרמים ומכניסים את מחיר התיווך המופקע במחיר הדירה, על זה אין אגר"מ.בינוני כתב:אם משום הא, מה עם "נפל בישרא לבי חילא"? מה היו הגוים אמורים לחשוב אם לא שמנסים לרמות אותם?
סגי נהור כתב:ואולי שורש הדיון הוא אכן בעצם הגדרת תפקידו של מתווך.
בינוני כתב:יש שני סוגי מתווכים: א', מתווך בהזמנה, שדינו כפועל ומקבל שכר מדין שכירות פועלים. ב', מתווך שמציע מיוזמתו, שדינו שמקבל כפחות שבפועלים מדין יורד לשדה חבירו בשדה העשויה ליטע.
על החלוקה הזאת מסכימים כל הפוסקים ורבו הם מלמנותם.
מתווך בהזמנה, בוודאי שחובתו להיות נאמן עד הסוף למזמין, וכל מה שכתבתם נכון לגביו בוודאי.
אבל מתווך שמקבל מדין יורד, הוא מקבל שכר על ההנאה שהביא, גם אם הוא לא הציע למקבל ההנאה את ההצעה הכי טובה שהייתה לו, כל שהלה נהנה הוא חייב לשלם דמי הנאה מלאים!
כמה הם דמי הנאה? כמה שרגילים לשלם למתווך, ראה אגרו"מ חו"מ ח"א סי' מ"ט, ואיזה חלקים מתוך התיווך? היום המנהג שגם מי שהציע בלבד מקבל את דמי כל התיווך, ראה נצח ישראל סי כ"ח.
ונחזור לנידוננו. אין שום מקום לדון על מק"ט בשכירת המתווך, כי הוא פשוט לא נשכר!!! המתווך הציע לקונה דירה מיוזמתו! ועכשיו, זה שהמתווך היה יכול להציע הצעה יותר טובה זה אומר שהקונה לא נהנה? ואם הקונה באמת טוען שהוא לא נהנה, אז שלא יקנה את הדירה!
וכיון שהקונה כן נהנה, אז אין לו שום פטור לא לשלם למתווך. (אלא אם כן הקונה היה יכול לדעת מההצעה לבד, שיש בזה חילוקים להלכה בין האופנים).
אני יודע שהחוק שונה לגמרי לגמרי מההלכה בנושא התיווך, כל האפשרות של מתווך מדין יורד מופקע מהחוק, אבל מה לעשות שהחוק לא קובע לנו את החיים, והיום המנהג הוא ממש לא כפי החוק. כל הפוסקים הגדולים הידועים בזמננו לא מתייחסים לחוק בנושא זה (מידיעה), וכפי ידיעתי אין בי"ד חרדי מכובד אחד שפוסק בזה לפי החוק!
אבן זועקת כתב:א. טענתו של האגר"מ היא שגם גוי שלא שמע את ההכרזה נפל בישרא לבני חילא אין לו ידיעה אם הבשר טריפה או כשירה ולכן מותר להסתיר ממנו את הידיעה שהוא טרף, כי גם לאחר ההסתרה אין לו סיבה לחשוב שאינו טרף ואם אינו מברר זו בעייתו. זה היסוד של ר' משה שאסור להטעות אבל מותר להסתיר את הנתונים כך שיווצר ספק. במקרה שלנו זה לא שייך כי כאשר מבקשים מחיר על דירה הפשטות לכל אדם היא שזה המחיר של הדירה ולא שזה מחיר התיווך. אלא מאי? המתווכים מרמים ומכניסים את מחיר התיווך המופקע במחיר הדירה, על זה אין אגר"מ.
ב. לכל מה שכתבת על גדרי מתווכים יש לי שאלה אחת פשוטה. אם אני מציע לך דירה שלי אתה משלם לי תיווך מדין יורד? ואם לא, למה לא?
בן ראובן כתב:השאלה היא איך אפשר לאחוז במקל משני קצותיו, מצד אחד לומר שהוא מדין יורד ולכן אין לו שום מחוייבות כלפי הלוקח, ומצד שני לומר שהוא מקבל דמי תיווך כפי המנהג, בזמן שהמנהג מבוסס על תפיסה שונה לחלוטין של תפקידו של מתווך, ואינו מתאים כלל להגדרה "כפחות שבפועלים".
בינוני כתב:בן ראובן כתב:השאלה היא איך אפשר לאחוז במקל משני קצותיו, מצד אחד לומר שהוא מדין יורד ולכן אין לו שום מחוייבות כלפי הלוקח, ומצד שני לומר שהוא מקבל דמי תיווך כפי המנהג, בזמן שהמנהג מבוסס על תפיסה שונה לחלוטין של תפקידו של מתווך, ואינו מתאים כלל להגדרה "כפחות שבפועלים".
מה קשה להבין? הקונה משלם כמה שנהנה. פשוט. לגבי המנהג וכו', תעיין בנצח ישראל הנ"ל שמאריך בזה ומראה את מקורות הדין והמנהג עד הנוב"י והרא"ש.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 244 אורחים