מבואר בגמ׳ בכמה מקומות אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ....
וכן ידועים דברי המהרש"א על הגמ' בב"ב קסד. ג' דברים אין אדם ניצול מהם בכל יום וכו' ומבאר המהרש"א מכאן שנדרש מהאדם להיות מלאך.
מה הפשט בזה ?
ואולי כחלק מההבנה בזה היא ההבנה מה מוגדר כמלאך, יש בזה כמה וורטים
א. בספר ישמח ישראל (פרשת שלח) כותב שהרב צריך להיות דומה למלאך במהותו, שהוא בעצמו אינו כלום וכל תפקידו למלא שליחות, ועל שם שליחותו הוא נקרא, אך הוא מצד עצמו אינו כלום, ותורתו תורת ה' היא, ורק אז יכול הוא להשפיע על תלמידיו שומע דבריו ולרפא נגעי לבבם. רש"י מסכת קידושין דף עב עמוד א
ב. רשי בקידושין עב. דומים למלאכי השרת - לבושים לבנים ועטופים כמלאכי השרת וכתיב (יחזקאל ט) והאיש לבוש הבדים והכי נמי אמרינן בבמה מדליקין (שבת דף כה:) על רבי יהודה שהיה מתעטף ויושב בסדינים המצוייצין ודומה למלאך כו' ובנדרים (דף כ:) נמי אמרינן מאן מלאכי השרת רבנן ואמאי קרי להו מלאכי השרת משום דמצויינין כמלאכי השרת במלבושים נאים.
ג. האדמו"ר רא"י מסאדיגורא ז"ל (הובא בנר ישראל ח"א) ביאר דאם הרב הוא כמלאך שהוא עומד, שאינו דואג רק לעצמו אלא לפעמים עומד ונעצר במהלכו בעבודת השם כדי להשפיע לאחרים, אז יבקשו תורה מפיהו, אבל אם הוא תמיד מהלך, שלבו נתון אך ורק להתעלות של עצמו, ואינו מביט לזולתו, אז אל יבקשו תורה מפיהו.
אשמח לשמוע את דעתכם סביב הנושא, ואשמח לשמוע כל תוספת נופך.
תודה רבה מראש.
בנימין