ועין תשב"ץ ח"ג ס"ע, והכל פשוט.
ורשום אצלי:
משקל הזהב הינו 1:20 ממים (1:19,32), וגבוה הרבה משל כסף [אבל הזהב נשקל במשקל של מידת הכסף שבמקדש (רש"י שמות כה לט, ובמד' ז פו), וממילא נפחו פחות בכחצי].
והנה הכפורת עוביה טפח (סוכה ה.), וקשה דבנפח הכפורת, לפי חשבון זה, יהיה משקל 53 ככר זהב, שזה 78% יותר מסך כל הזהב שנאסף למשכן, ועוד צריך לכרובים עצמם שגבהם י' אמות וכנפיהם שסוככים על הארון, ובפשוטו משקלם עוד יותר מאשר הכפורת גופא, ולציפוי מזבח הקטורת, וזהב הקשוות ומנקיות דשלחן, ומנורה וכליה וכלי תשמישה, וציפוי כל הכלים, וארון העדות שהיו כמין ב' תיבות לציפוי, וקרשים וטבעות וכו' וכל כלי שרת של זהב. והרי בפר' פקודי כתי' 'כל הזהב העשוי למלאכה גו', שהיה פחות משלושים ככר. ומאידך כתיב שהמלאכה היתה דים והותר.
והתשב"ץ (ח"ג ס"ע) יישב שהיא היתה דקה וחלולה מבפנים (מלמטה), ורק היתה גבוהה טפח. וצ"ל דגם הכרובים היו חלולים מבפנים, כשנעשו מתוך הכפרת.
ושני ארונות הזהב שציפו את ארון העדות, היו דקים אולי רבע או שמינית אצבע, כי אא"ל שהיו עבים שאל"כ לא ישאר זהב לשאר עבודות.
ועל אותו הדרך לגבי האדנים ומשקלם; על דרך הרמב"ן בחומש, זה היה ציפוי דק בלבד, לא כרש"י בחומש ורש"י בפר' הזורק.
צירפתי קובץ; השיטות בענין צורת האדנים.
ובפשוטו כך היתה צורת הקרש: