כינוי של כבוד לאדם רשע

[זקן ששכח]

באשכול סמוך מתנהל דיון אודות כינוי של קללה לאדם רשע. כאן אבקש לפתוח אשכול הפוך: היתכן שיכנו אדם רשע בכינוי של כבוד? ראיתי ב'ערבי נחל' (ממחבר ה'לבושי שרד' על השו"ע) שכתב בפרשת האזינו:

"וכידוע מה שהגיד הרמב"ן ז"ל לאחד שהיה שמו ר' אבנר ושאלו איך הוא נרמז בשירה, וא"ל פסוק אמרתי אפאיהם כו' אות השלישי מכל תיבה".

סיפור המעשה מפורסם בתלמיד הרמב"ן שיצא לתרבות רעה ולא היתה עבירה שלא עבר עליה, עד שבא אל רבו הרמב"ן ושאלו היכן מרומז הוא בתורה והשיבו כנ"ל.
מה שמוזר הוא שמכנה אותו בשם ר'. בזמנינו אין בכך כלום, שאינו אלא סימן היכר שהמדובר בזכר ולא בנקבה, אבל באותה עת עדיין היה בכך משום הענקת חשיבות למי שנתכנה כן. ויותר יפלא שאת שמו אבנר בפסוק לא דרש אותו לבדו, כי אם התחיל אף ברמיזה בכתוב בתיבת ר', הרמוזה ב'אמרתי'.
איני יודע מפני מה כינהו דרך כבוד, והאם יש עוד דוגמאות להנהגה שכזו.

[חכם באשי]

שמא אין להוכיח מה'ר' מאומה,
כי באותה שעה שאמר לו הרמב"ן את הפסוק וכו', עדיין כשר היה.

[שבטיישראל]

ובאותו מידה הרי החת"ס היה מכנה את משה מענדלסזאהן שר"י (משה דעסוי'ער) בשם רמ"ד.
וכן כתב בצוואה שלו "בספרי רמ"ד אל תשלחו יד".

הר"ת הפשוטה של רמ"ד הוא ר' משה מענדלסזאהן ! והחת"ס כינוהו כן על שהיה כופר ועוכר ישראל !!

אחרים פיענחו את הר"ת רמ"ד "רשע משה מענדלסזאהן" - ומ"מ לא נראה שזה היה כוונת הדברים

[חכם באשי]

בענין רמ"ד כתבו כמה חכמים פתרונו. איני זוכר היכן. כדומני שאף ר' יהושע מונדשיין דן בו.

[זקן ששכח]

שמא אין להוכיח מה'ר' מאומה,
כי באותה שעה שאמר לו הרמב"ן את הפסוק וכו', עדיין כשר היה.

באשי, ברצינות. תעיין בספר הברית ועוד ועוד שמביאים הסיפור, ותראה שבא אליו לאחר שהיה מומר.

[הבונה]

ובאותו מידה הרי החת"ס היה מכנה את משה מענדלסזאהן שר"י (משה דעסוי'ער) בשם רמ"ד.
וכן כתב בצוואה שלו "בספרי רמ"ד אל תשלחו יד".

הר"ת הפשוטה של רמ"ד הוא ר' משה מענדלסזאהן ! והחת"ס כינוהו כן על שהיה כופר ועוכר ישראל !!

אחרים פיענחו את הר"ת רמ"ד "רשע משה מענדלסזאהן" - ומ"מ לא נראה שזה היה כוונת הדברים

מסופר שהרה"ק האמרי אמת מגור כתב פעם מכתב למאן דהו והכתירו הרה"ג, האיגרת הנ"ל פורסמה בדפוס והר"ת פוענחו הרב הגאון, והקפיד הא"א מדוע פיענחו את הר"ת, ומנין להם שזו היתה כונת הדברים.

[הבונה]

מה שמוזר הוא שמכנה אותו בשם ר'. בזמנינו אין בכך כלום, שאינו אלא סימן היכר שהמדובר בזכר ולא בנקבה, אבל באותה עת עדיין היה בכך משום הענקת חשיבות למי שנתכנה כן.

כבר "הוכיחו" שאין זה כך, ורב אינו מבדיל בין זכר לנקיבה:
viewtopic.php?f=7&t=4561&p=35289&hilit=%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9C+%D7%91%D7%99%D7%9F+%D7%96%D7%9B%D7%A8#p35289

[גוראריה]

בדורות עברו היתה יותר נזילות בתואר ר'.
אפשר לראות במודעות האבל על ר' מאיר דיזענגויף ור' חיים נחמן ביאליק ודומיהם.

[אוצר החכמה]

הבונה ממשיך את ההומור של חנבין במה שהביא את הראייה מהמנ"ח, אבל כיוון שראיתי שלפעמים לא כולם שמים לב כאן לזה באתי להדגישו.

[זקן ששכח]

אדהכי והכי קבלתי באישי:
הערב שפורסמה ב'ישורון' (אין לי כרגע כתובת מדוייקת):
באינדקס בשם 'נתיב יאיר', שערך ר' יאיר חיים בכרך לכתביו וכתבי אביו ר' משה שמשון שהיו ברשותו בכת"י (כתב יד וורשה, המכון להיסטוריה יהודית, מס' 180/1), עמ' קיג, מוגדרת בכותרת רשימה מסוימת: "חבילה גדולה מעניני משיח המדומה שאירע בשנת תכ"ו ואילך. והיא בטילה בשישים ממה שלא בא לידו, כי מה שבא לידיו נאבד ונשרף ונתקלקל, ומ"מ ארשום קצתם אשר דבריהם אמיתיים. ולדעתי מעת שנברא העולם לא היתה חרדה כזאת בישראל, ועד היום אין אדם יודע עד מה היה לו. והיה שם המשיח הנ"ל רבינו שבתי צבי בק"ק איזמר. והנביא המוחזק רבינו נתן מק"ק קורפיג ומק"ק עזה".

[בן ישיבה]

באשכול סמוך מתנהל דיון אודות כינוי של קללה לאדם רשע. כאן אבקש לפתוח אשכול הפוך: היתכן שיכנו אדם רשע בכינוי של כבוד? ראיתי ב'ערבי נחל' (ממחבר ה'לבושי שרד' על השו"ע) שכתב בפרשת האזינו:

"וכידוע מה שהגיד הרמב"ן ז"ל לאחד שהיה שמו ר' אבנר ושאלו איך הוא נרמז בשירה, וא"ל פסוק אמרתי אפאיהם כו' אות השלישי מכל תיבה".

סיפור המעשה מפורסם בתלמיד הרמב"ן שיצא לתרבות רעה ולא היתה עבירה שלא עבר עליה, עד שבא אל רבו הרמב"ן ושאלו היכן מרומז הוא בתורה והשיבו כנ"ל.
מה שמוזר הוא שמכנה אותו בשם ר'. בזמנינו אין בכך כלום, שאינו אלא סימן היכר שהמדובר בזכר ולא בנקבה, אבל באותה עת עדיין היה בכך משום הענקת חשיבות למי שנתכנה כן. ויותר יפלא שאת שמו אבנר בפסוק לא דרש אותו לבדו, כי אם התחיל אף ברמיזה בכתוב בתיבת ר', הרמוזה ב'אמרתי'.
איני יודע מפני מה כינהו דרך כבוד, והאם יש עוד דוגמאות להנהגה שכזו.

ה'ערבי הנחל' כתב אחרי שנפטר (וכידוע ששב אז בתשובה).

[שבטיישראל]

בדורות עברו היתה יותר נזילות בתואר ר'.
אפשר לראות במודעות האבל על ר' מאיר דיזענגויף ור' חיים נחמן ביאליק ודומיהם.

אכן גם צונץ מוזכר כר' יו"ט צונץ, ושד"ל כר' שמואל דוד לוצטאו

מ"מ בימינו הנזליות שכיח יותר בתיאורים כגודמת "הרה"ג" "מוה"ר" "רשכבה"ג" וכו' וכו'

[זקן ששכח]

בן ישיבה,
הבנתי, הוא הוסיף לו ר', יתר על מה שהרמב"ן כינהו, וכל מה שכתב תיבת 'אמרתי' זה גם תוספת של הערבי נחל. נו, נו...
בר מן דין, מניין לכבודו שחזר בתשובה?

[חכם באשי]

מגוחך שכולם דנים ומפלפלים בקוצו של רי"ש שניתן לאבנר, בעוד שהמעשה לא היה ולא נברא!
אבנר דידן (מבורגוס), שכתב ספר שיטנה נגד התלמוד והיהודים, נולד אחרי פטירת הרמב"ן!!
כל המעשייה הזו מצוצה מאצבעו של אבן יחייא ב'שלשלת הכזבים' שלו, ומשם נפוץ לכל הארץ.
ועוד אחרי זה מפלפלים אם פרשן סודות הרמב"ן לתורה המכונה בשם "אבנ"ר" (עם גרשיים בדווקא; והוא נזכר הרבה ב'מאירת עינים' לריד"ע, מזמן תלמידי הרשב"א) - הוא אותו אבנר מומר...
תלי תניא בדלא תניא!!

וראו עוד: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... um_id=6410

[זקן ששכח]

לא עיינתי בהפנייה, אבל לא הצלחתי להבין את הגיחוך.

נניח לצורך הענין שהמעשה הלזה לא היה ולא נברא. יחד עם כן, עדיין שאלתי במקומה, שכן הערבי נחל בהיותו סבור שהמעשה אמת, ועל אף כל 'מומרותו' של אבנר קראהו בשם ר', אז מה זה משנה לעצם שאלתי אם הסיפור אמתי, בשעה שתואר שכינהו בע"נ ודאי אמתי. וה"ה לגבי משיח השקר ש"צ ימ"ש שהוזכר וכן רמ"ד.

[חסיד חבד]

בקשר למובא מהא"א,

שמעתי מר' זושא פויזנער (דמות ייחודית ומרתקת) על - כמדומה - א' מאדמו"רי ליובאוויטש, שכתב למישהו 'הרה"ג', ובמענה לשאלה הרינשוא התואר רחוק מהעניין.. ענה אם ירצו יגידו 'הרב הגאון', ואם לאו יפרשו 'הרב הגארנישט'... ושניהם אמת - תלוי מי שואל...

[ישבב הסופר]

חכם באשי - כבר נתווכחנו על תואר "ר' " לרשע או מומר, כאן viewtopic.php?f=7&t=3958&p=29942&hilit=%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%A7%D7%91%D7%99%D7%A5#p29942 מהודעתך ואילך.

[חוצפא יסגא]

מאמרו של ר' טוביה כצמאן בענין זה: http://shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=206

ותגובת ר' רפאל בנימין פוזן: http://shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=225

[ישבב הסופר]

מתוך דברי ר' רפאל בנימין פוזן :

יב. אחד מאויביו היותר מושבעים של מנדלסון היה ר' עקיבא יוסף שלזינגר (תקצ"ח-תרפ"ב, 1838-1922). הוא הראשון שפרסם את צוואת החת"ס ובתוכה המשפט "בספרי רמ"ד על תשלחו יד". אכן ר' עי"ש, שנולד שנה לפני מותו של החת"ס וכלל לא הכירו, בהיותו לוחם מובהק ברפורמה ביקש לייחס התנגדות של החת"ס ל"ביאור" של מנדלסון מתוך שפירש "בספרי רמ"ד" = בספרי ר' משה דעסוי. אבל כבר הראה ד"ר מאיר הילדסהיימר במאמרו המקיף על גלגולי צוואת החת"ס, שפרשנות זו [שלימים נתגלגלה גם ל"ספרי רשע משה דעסוי"] היא סילוף מכוון, כי במקור נכתב "ובספרי חמד אל תשלחו יד", כשהכוונה לקריאת ספרי חשק בגרמנית; ועל כך קיימת עדויות שונות, כולל מבנו של החת"ס רבי שמעון סופר[22].

ובהערה 22:
ראה: M. Hildesheimer, The Attitude of the Hatam Sofer toward Moses Mendelson, AAJR 60 (1994), PP. 141- 187 . עדותו של ר"ש סופר התפרסמה ב"המגיד", שנה ל (תרמ"ו) חוברת ב, ח שבט עמ' 13. שם מסופר על מו"ל שהזדמן לאסיפה בבית מוה"ר שמעון סופר אב"ד קראקא, והשיחה התגלגלה אודות "הרמבמ"ן ושיטתו ותכונותיו. אז אמר הרב ז"ל: 'נפלאת זאת בעיני על אחינו האורטודוקסים בכלל המדברים עתק על הרמבמ"ן ועל חיבוריו. רק ה' רואה ללבב, ואנחנו אין לנו רק להתבונן על חיי האיש הגדול ההוא. ובראותינו כי בכל ימיו תמים היה עם ד', ושמר פקודי התורה הקדושה עד יומו האחרון, אין לנו הצדקה לקרא אחריו מלה'. על זה ענה אחד המסובים: אם כן מדוע הזהיר אביך הגאון מהר"מ סופר ז"ל בצוואתו לבניו אחריו לאמר 'ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד'? על זה השיב הרב: אנכי היודע ועד כי המלה רמ"ד היא טעות מעתיק הצוואה, בה היה כתוב בכתב יד אבי ז"ל לאמר 'ובספרי חמד (כונתו על ספרי עגבים, רומנים) אל תשלחו יד', והמעתיק אח"כ בנוסח הנודע לכל העתיק בשגגה וכתב אות ר' תחת ח' ובכן יצא הטעות ההיא". אמנם א' שישא במאמרו "ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד" ("המעין" טבת תשכ"ט [יט, ב] עמ' 77) ניסה להזים עדות זו, ואולם טענותיו הבנויות כולן על סברה אינן עומדות מול משקלן של ההוכחות המוצקות שהביא הילדסהיימר לנוסח "ובספרי חמד" [ולא ובספרי רמ"ד]. וראה גם מאמרו החשוב של יעקב כ"ץ, "קוים לביוגראפיה של החתם סופר", בתוך: הנ"ל, הלכה וקבלה, ירושלים תשמ"ו ובמיוחד בעמ' 379. וראה שם בהערה 177 על התייחסותו של חת"ס ל"חכם רמ"ד" (בשו"ת חת"ס יו"ד סימן שלח).

מודה אני לפניכם שאין לאל ידי לקרוא את המקורות שהביא לע"ע. אבל מקופיא אען ואומר, שקשה לקבוע את תיקון ההעתקה המחודשת הזאת [רמ"ד - חמד] מפי ד"ר מ. הילדסהיימר, כ'קביעה' ותיקון גדול. עיקר הפתגם בנוי על הנעימה הפיוטית של "בספרי רַמַ"ד אל תשלחו יַד" [פתח בפתח], ואם מחליפים את הרי"ש לחי"ת, זה נהפך ל"בספרי חֶמֶד אל תשלחו יַד". וגם מהיכן צצו סימני המרכאות? גם כן מהמעתיק הטועה? ומי המו"ל שנזדמן לביתו של רבי שמעון סופר זצ"ל והחליט לפרסם את הענין שלש שנים אחרי פטירתו של הרב? כך שהתיקון שלו צריך ביסוס רב.

לעומת הסלחנות הזאת שמפגין ר' פוזן להתנגדותו של מרן החת"ס לספרי מנדלססון, אינני רואה את דברי הרב כצמאן כמונחים על אדני האמת, וברור שהוא מגזים בהתייחסות לאנשים האלה בקראו אותם 'רשעים'.

[ברזלי]

באב"ע הנדפס מוזכר הפרשן הקראי ישועה בתואר רבי ישועה (למשל שמות י:ו)
[לא בדקתי אם כך הוא גם בכתבי היד, שמא התואר נוסף ע"י המדפיסים]

[איש_ספר]

ישבב. כבר נכתב באריכות שהתיקון שהביא פוזן על 'בספרי חמד', אינו עומד במבחן הביקורת מכמה בחינות. גם ככל הידוע לא הצליחו למצוא את הביטוי 'ספרי חמד' בשום מקום למעט כותב אחד שדבריו נכתבו אחרי הדפסת הדברים הנזכרים בעיתון באופן שבהחלט יתכן שהם השפעה של הסיפור ההוא.
ברזלי. על האב"ע לשמות נטען ששלטו בו ידי זרים הנוטים לקראות אבל איני יודע מה ערך הדברים. (ובמקומות רבים מזכיר האב"ע מפרשני הקראים בביטויי גנאי ממש, כידוע)

[חוצפא יסגא]

ישבב. כבר נכתב באריכות שהתיקון שהביא פוזן על 'בספרי חמד', אינו עומד במבחן הביקורת מכמה בחינות. גם ככל הידוע לא הצליחו למצוא את הביטוי 'ספרי חמד' בשום מקום למעט כותב אחד שדבריו נכתבו אחרי הדפסת הדברים הנזכרים בעיתון באופן שבהחלט יתכן שהם השפעה של הסיפור ההוא.

יעויין באשכול פורה במיוחד ומעניין מאוד בפורום סו"ס ז"ל: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... m_id=19616

הערה קצרה: לגבי הטענה שחמ"ד אינו מתחרז עם יד (בניגוד לרמ"ד), מעולם לא הבנתי מניין שהחת"ס החליט להתפייט בדיוק בשורה זו?

[ישבב הסופר]

באב"ע הנדפס מוזכר הפרשן הקראי ישועה בתואר רבי ישועה (למשל שמות י:ו)
[לא בדקתי אם כך הוא גם בכתבי היד, שמא התואר נוסף ע"י המדפיסים]

ברזילי, בקישור שצירפתי לעיל לאשכול על הירושלמי, בו העליתי דוגמא זו של ר' ישועה בכתבי הראב"ע, ועיין שם שחכם באשי ענה מה שענה כאן הרב איש ספר. ואצטרף לדברי הרב איש ספר שאינני יודע מה ערכן של הדברים. אבל אציין שאאל"ט הרחיד"א זצ"ל בשה"ג נוקט שההוספות הקראיות בהראב"ע ניתוספו לספרו באיחור ע"י איש זר.
ישנם הטוענים שרק התואר 'רבי' נוסף ע"י תלמיד טועה, וכן הביא באשי שם, בלי מקור. וכתבתי שם שאין הדבר מסתבר, שהרי את יפת בן עלי הניחו בלי תואר. ואולם אין מזה ראיה ברורה, כי הקראים לא יקראו את יפת בן עלי בתואר ר' אבל את ר' ישועה יכנו בתואר 'רבי ישועה'.
עוד יצויין ששני רבי ישועה היו, ושניהם לא נודעו אלא כפרשני המקרא, ולא כבעלי פולמוסים ומחרחרי ריב ומדון, כסלמון בן ירוחים, [יוגדאן הפרסי], סהל בן מצליח, ויעקב אל-קירקיסאני שר"י. ומצינו להראב"ע שיתייחס באופן יותר מתון לפרשנים שביניהם, מאשר למחברי ספרי הפולמוס הקראיים, עליהם הוא שופך לעג ובוז. וכן הדעת נותן.

[איש_ספר]

ישבב. כבר נכתב באריכות שהתיקון שהביא פוזן על 'בספרי חמד', אינו עומד במבחן הביקורת מכמה בחינות. גם ככל הידוע לא הצליחו למצוא את הביטוי 'ספרי חמד' בשום מקום למעט כותב אחד שדבריו נכתבו אחרי הדפסת הדברים הנזכרים בעיתון באופן שבהחלט יתכן שהם השפעה של הסיפור ההוא.

מתוך דברי החת"ס בספרו שירת משה (ראו צפונות ה' עמ' ק"א)

רמד.JPG (16.22 KiB) נצפה 10471 פעמים

וגם מכאן מוכח שהר"ת רמ"ד (וזה הרמ"ז בסופי תיבות ויחר להם מאד). הערת רש"ב לווין. (כתב היד המקורי בספרית חב"ד, ראו מבית הגנזים עמ' רל"ד)

[ברזלי]

אי"ס, רבי ישועה מופיע לפנינו באב"ע לא רק בספר שמות (למשל, מחיפוש קל, במדבר יג,יח; יואל ג,א).

[ישבב הסופר]

הראב"ע מרבה להביא את ר' ישועה בפירושו לתרי עשר, וכמעט בכל פסוק שני הוא מצוטט. מה שמוסיף קושי בנקיטת השיטה שהוא הוספה מאוחרת, מכיוון שלפעמים בהושע הוא מביא רק את דברי יפת ור' ישועה בלי להוסיף לי' מדילי'.
ואדמששתעינא בהא, כבר הזכרתי לעיל, היו שני ר' ישועה, וישנם האומרים שההוא שהאב"ע מצטט בתרי עשר אינו זהה לההוא שמצוטט בפירוש הראב"ע עה"ת. (ואין בזה נפקותא)

[קטן שהגיה]

בענין ספרי רמ"ד בצוואת החת"ס, כבר נדפס מכתב הכחשה על זה מאת בן ר' שמעון סופר הוא ר' שלמה אלכסנדרי סופר, ובאמת סמוך לפטירת הח"ס נדפס הצוואה מתורגם לגרמנית ושם מוזכר בפירוש "הספרים שחיבר מ. מדעסוי", אמנם הח"ס כיון לתואר הידוע שלו שהיה נקרא כן אצל בני דורו ר' מ דעסוי, וכן נזכר פעם אחרת בשו"ת הח"ס, גם מסתבר שר' עקיבאט יוסף של"ז גם כן לא נתכוין לומר שזה פענוח הר"ת שנתכוין אליו הח"ס.

[יאיר]

מגוחך שכולם דנים ומפלפלים בקוצו של רי"ש שניתן לאבנר, בעוד שהמעשה לא היה ולא נברא!
אבנר דידן (מבורגוס), שכתב ספר שיטנה נגד התלמוד והיהודים, נולד אחרי פטירת הרמב"ן!!
כל המעשייה הזו מצוצה מאצבעו של אבן יחייא ב'שלשלת הכזבים' שלו, ומשם נפוץ לכל הארץ.
ועוד אחרי זה מפלפלים אם פרשן סודות הרמב"ן לתורה המכונה בשם "אבנ"ר" (עם גרשיים בדווקא; והוא נזכר הרבה ב'מאירת עינים' לריד"ע, מזמן תלמידי הרשב"א) - הוא אותו אבנר מומר...
תלי תניא בדלא תניא!!

וראו עוד: http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... um_id=6410

לטובת המנותבים:
הסיפור על המומר אבנר מבורגוס

בקשר לסיפור על אבנר,

"אבן יחייא בספרו "שלשלת הקבלה" מספר כי אבנר היה תלמיד הרמב"ן. פעם אחת שאל אותו רבו מה הביאו לידי ההמרה. ענהו אבנר, כי פעם שמע אותו דורש שבשירת האזינו כלולים כל הדברים שבעולם. כיוון שהדבר הוא מן הנמנעות, יצא למינות. השיב לו רמב"ן כי עדיין הוא מאמין בזה. אם כן, אמר לו אבנר, הראני את שמי בפרשת האזינו. ענהו רמב"ן כי שמו מרומז בפסוק "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם". לשמע דברים האלה נפלו פניו, לקח ספינה בלי מלח ומשוט, נכנס בה והלך באשר הוליכו הרוח ולא נודע גורלו. אגדה זו אין לה יסוד, כי רמב"ן עזב את ספרד ארבע שנים לפני שנולד אבנר"

< אנציקלופדיה "דעת" >

* ספר "שלשלת הקבלה" אינו ידוע באמינותו היתירה בלשון המעטה.

*הרמב"ן נפטר ב 1270בארץ ישראל בשנה בה נולד אבנר בספרד.< לפי מה שראיתי>

* אין זה משנה אם היה המעשה או לא,עצם שיטת הפרשנות מעניינת < דילוג 3 אותיות מראש התיבה>,אמרה מי שאמרה.עובדת היות המעשה זניחה,לעומת עצם הסיפור.

* המניע למינות של אבנר < התנצרות> הוא הטענה כי לא ייתכן שהכל רמוז בתורה.כלומר יש כאן רעיון המזהיר מפני הגישה הראציונלית.

*המסר אכן תואם את חילופי הרוחות עם שקיעת הפילוסופיה הראציונליסטית אריסטוטלית בספרד של טרום הגירוש.ואכן ידוע כי חכמים ניסו להניא אותו.< ויש שרמזו על דבריו והעתיקו טענות ממנו,כמו רב חסדאי קרשקש>

* הפתרון הוא מיכניזים של פרשנות.בצורת קוד צפון,המקושר לפשט הפסוק ולמציאות בהווה.

* ייחוס הסיפור לרמב"ן הוא כיון שהוא מייצג את שתי הטענות שבא הסיפור לייצג.את האינסופיות של החכמה האלוהית המרומזת בתורה.ואת דרך הפיענוח לאותה חכמה צפונה.


בספר קב הישר < פרק כג> מובא הסיפור בסגנון שונה:

כדמצינו מעשה ברמב"ן ז"ל (עמק המלך, שער א פ"ד דף ד.),
שיצא לתרבות רעה [יט], ושמו רבי אבנר, ונעשה כותי, ומחמת רוב חכמתו בטמאתו,נעשה שר גדול בכותים. ויהי היום שהיה יום-כפור, שלח [כ] להרב הרמב"ן שיבוא אליו. בא לפניו, ולקח בפני הרב הרמב"ן ז"ל חזיר אחד, ונחרו ובשלו ואכלו [כא].

ואחר כך שאל לרמב"ן: רבי, על כמה כריתות עברתי היום? והשיב לו: על ארבע
כריתות עברת היום. ואמר לו התלמיד הנזכר לעיל: הלא על חמש לאוין עברתי!
והתחיל לפלפל עמו [כב], עד שהרמב"ן הודה שעבר על חמשה לאוין של כריתות.

ושאל הרמב"ן אותו: הגד נא לי, מי הביאך אל מדה זו שכפרת בתורת משה? והשיב לו, כי פעם אחת שמעתי שדרשת, שבפרשת האזינו כלולים כל המצוות וכלולים כל עניני העולם, וכולן נרמזים בפרשת האזינו, רק שצריך סיעתא דשמיא למי שיזכה [כג] להבין כל הענינים והסודות אשר שם, ובעיני היה זה מן הנמנע, עד שבשביל כן קבע בלבבו החטא [כד] שאין האמת כן כמו שאמר הרב הרמב"ן, ויצא ופקר ונהפך לאיש אחר.

ויען הרמב"ן: עדין אני אומר כן שכדברי כן הוא, שהכל נרמז ומבואר בפרשת
האזינו, ואם לא תאמין - שאל, ואגיד לך. ויתמה התלמיד הכופר ההוא ואמר: אם כן כדבריך - תראני אם תמצא שמי שהוא אבנר בפרשת האזינו. ויתפלל הרמב"ן אל ה' בכל לבבו ונפשו - ובא פסוק בפיו (דברים לב, כו): "אמרתי אפאיהם, אשביתה מאנוש זכרם", ואותיות שלישיות מן פסוק זה הן [כה] ראשי תבות: ר' אבנר.

וכשמוע התלמיד את הדבר - חרד מאוד, ויפול על פניו ושאל לרבו הרמב"ן, אם יחזורבתשובה, יהיה לו תקון ורפואה. והשיב לו הרמב"ן: והלא שמעת להפסוק [כו],שישבית מאנוש זכרו, ולא יועיל לו שום תרופה! ותכף הלך אותו תלמיד ולקח ספינה בלא ספן (ו) וחבל ומלח, והלך עם הספינה באשר הוליכו, וצעק במר נפש - ועדין לא נודע ממנו מאומה. ואחר-כך [כז] הרבה הרב הרמב"ן בתפילה, שיהיה לו מקצת כפרה. ואחר זמן רב בא להרב בחלום, והחזיק לו טובה שגרמה תפילתו להוליכו להתלמיד לגיהנם, והיו דנין אותו דינין הרבה בגיהנם, ואחר שנים עשר חודש יהיה [כח] לו מזור ותרופה: לא להוליכו לגן עדן ולא לדון אותו בגיהנם, כי עד אותו הפעם היה התלמיד בכף הקלע."

http://www.shevanet.org.il/09/09-13.htm

כאן הסיפור עובר שידרוג לעוד יותר מופרך,כי התלמיד מת בחיי רבו.מה גם שספק גדול אם אבנר מבורגוס הנ"ל היה מושפע מרמז כזה או אחר.ואם כי כפי הנראה הכוונה ל המספר אכן היא לאבנר מבורגוס הידוע שהתנצר ונעשה מקורב למלכות ורדף את אחיו היהודים בספרד,מה שתואם לתיאור בסיפור,מכל מקום או שייתכן כי סיפור דומה אירע עם תלמיד אחר להרמב"ן ורק נתנו לו שם,כשם הרשע הידוע < כדמצינו בתלמוד בכיוצא בזה>,או שייתכן כי זה הפך דוגמא למניעים להתפקרות שהתגברה עם הגישה הקרויה השכלתנית.

כדאי לשים לב,לעניין שהרמב"ן התפלל כדי שיגלו ויאירו את עיניו לגלות לו את הרמז בשמו של אבנר.כלומר אין כאן עניין של חכמה גרידא,אלא סיוע אלוהי לגלות את צפוני התורה ורמזיה.



גירסא אחרת מציינת כי אבנר הנ"ל שלח שליחים לרמב"ן בעיצומו של יום הכיפורים והכריחו לבוא אליו http://www.ascent.co.il/prog_5.phtml
בשיחה לפרשת האזינו מביא הרבי מלובביץ' זצ"ל סיפור על הרמב"ן:
ב"סדר הדורות" מובא הסיפור דלקמן:
"קיבלתי שהיה לרמב"ן תלמיד אחד ר' אבנר היה שמו, ונעשה מומר, ומזלו גרם שעלה למעלה, ויהי נורא בכל הארץ.
אחרי הימים ביום כיפור שלח והביא לפניו את הרמב"ן רבו, ובפניו הרג בעצמו חזיר אחד וינתחהו ויבשלהו ויאכלהו, ואחר אכלו שאל את הרמב"ן על כמה כריתות עבר, והשיב הרב שהיו ד', והוא אמר שהיו ה', והיה רוצה לחלוק עם רבו, והרב נתן עיניו בו דרך כעס, ויאלם האיש, כי עדיין נשאר עליו מעט יראה מאת רבו.

ולבסוף שאל הרב מי הביאו אל ההמרה, והשיב כי בפעם א' שמע שדרש בפ' האזינו שבפ' ההיא כלולים כל המצוות והדברים שבעולם, ולהיות אצלו זה מן הנמנע, נהפך לאיש אחר.

ויען הרב ואמר: עדיין אני אומר זה ושאל מה שתרצה. ויתמה האיש מאד, ויאמר לו אם כן הוא, הראני נא אם תמצא שמי כתוב שם. ויאמר הרמב"ן כן דברת מידי תבקשנו.

ותיכף הלך לו בקרן זוית ויתפלל, ויבא בפיו 'אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם, כי אות שלישי של כל תיבה יש שם האיש שהיה ר' אבנר.

וכששמע הדבר הזה נפלו פניו, וישאל לרבו אם יש תרופה למכתו. ויאמר הרב אתה שמעת דברי הפ'. ויל הרב לדרכו. ותיכף לקח האיש ספינה בלי מלח ומשוט, ויכנס בה, וילך באשר הוליכו הרוח, ולא נודע ממנו מאומה".

וכן מובא סיפור זה בקיצור בספר "עמק המלך" (שער ראשון פ"ד)."


כאן הסיום הטוב נעלם,אותו רעיון המופיע על אלישע בן אבויה ורבי מאיר בגמרא < חגיגה פרק ב> לא קיים כאן.כדי לבסס את הרעיון של "אשביתה".

כאן צידוק השיטה הפרשנית והאיום נגד הכפירה,< העניין הכוחני מתבטא גם בזה שהרמב"ן אינו מתווכח עם תלמידו כפי הנוסח הראשון,אלא פשוט נותן בו את עיניו בקפידא>חשוב יותר מהעניין המוסרי והתקוה כי יש לכל אדם יכולת לתקן את מעשיו .גם במחיר פרשנות אחרת לפסוק.

הרב אביגדר הלוי נבנצל
כל אדם מרומז בתורה על פי ענינו

גם במובן נוסף, יש לכל אדם חלק מיוחד בתורה. מקובל בידינו, שכל אדם מרומז במילה או באות מסויימת בתורה, על פי עניינו. שאלו למשל את הגר"א, היכן הוא מרומז בתורה. אמר הגר"א, ששמו מרומז בפסוק "אֶבֶן שְׁלֵמָה וצדק יהיה לך" (דברים כה, טו). "אֶבֶן שְׁלֵמָה" - ראשי תיבות: אליהו בן שלמה (מובא בהקדמה לספר "פאת השולחן" לר' ישראל משקלוב [תלמיד הגר"א] ד"ה ושמעתי מזקן אחד). מהרמב"ן מביאים, שהיה לו תלמיד בשם אבנר מבורגוס, שיצא לתרבות רעה והמיר את דתו. יום אחד פגש אותו הרמב"ן ושאל אותו למה יצא לתרבות רעה, אמר לו שזהו מפני ששמע את רבו (הרמב"ן) אומר, שכל הדברים שבעולם מרומזים בשירת האזינו, ולא התקבלו הדברים על דעתו, ועל כן המיר את דתו. אמר לו הרמב"ן: אדרבה, שאל מה שתרצה, ואראה לך שהוא מרומז בפרשת האזינו. אמר לו: אמור לי היכן מרומז שמי בפרשה ההיא. אמר לו הרמב"ן: בפסוק "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם" (דברים לב, כו), האות השלישית של 'אפאיהם' - א', האות השלישית של 'אשביתה' - ב', האות השלישית של 'מאנוש' - נ', והשלישית של 'זכרם' - ר'. אותיות השם "אבנר". נכנסו הדברים ללבו של אותו משומד, והלך והטביע את עצמו בים, וקיים בעצמו את הפסוק "אשביתה מאנוש זכרם" (מובא ב"סדר הדורות", שנת ד' אלפים תתקנ"ד).

גם על הרב רפאל הכהן מהמבורג ז"ל מסופר, שבא אליו אחד מן ה"משכילים", תלמיד של מנדלסון, ואמר לו: "שמעתי שהרב אומר שכל אדם מרומז בתורה. אולי יוכל לומר לי היכן מרומז מנדלסון בתורה"? מנדלסון היה בעל מום (היה גיבן), והיה חותם את שמו: מבמ"ב (משה בן מנחם ברלין. כי היה גר בברלין). אמר לו הרב רפאל הכהן: "מָשְׁחָתָם בהם מוּם בָּם (ראשי תיבות: מבמ"ב) - לא יֵרָצוּ לכם" (ויקרא כב, כה).

[דרומי]

בסיפור האחרון שהובא מהרמב"ן - למען הדיוק הרמב"ן מצא את שמו של אותו אבנר באופן של ר' אבנר, כלומר: הוא צירף גם את המלה הראשונה - אמרתי - שהאות השלישית בה היא ר', וכך זה לא רק "אבנר" סתם אלא ר' אבנר.

ויש בזה אריכות דברים ואכמ"ל

[בן מיכאל]

ישבב. כבר נכתב באריכות שהתיקון שהביא פוזן על 'בספרי חמד', אינו עומד במבחן הביקורת מכמה בחינות. גם ככל הידוע לא הצליחו למצוא את הביטוי 'ספרי חמד' בשום מקום למעט כותב אחד שדבריו נכתבו אחרי הדפסת הדברים הנזכרים בעיתון באופן שבהחלט יתכן שהם השפעה של הסיפור ההוא.
ברזלי. על האב"ע לשמות נטען ששלטו בו ידי זרים הנוטים לקראות אבל איני יודע מה ערך הדברים. (ובמקומות רבים מזכיר האב"ע מפרשני הקראים בביטויי גנאי ממש, כידוע)

השם רבי ישועה נזכר באב"ע פעמים רבות לא רק בשמות.

[בן מיכאל]

באב"ע הנדפס מוזכר הפרשן הקראי ישועה בתואר רבי ישועה (למשל שמות י:ו)
[לא בדקתי אם כך הוא גם בכתבי היד, שמא התואר נוסף ע"י המדפיסים]

ברזילי, בקישור שצירפתי לעיל לאשכול על הירושלמי, בו העליתי דוגמא זו של ר' ישועה בכתבי הראב"ע, ועיין שם שחכם באשי ענה מה שענה כאן הרב איש ספר. ואצטרף לדברי הרב איש ספר שאינני יודע מה ערכן של הדברים. אבל אציין שאאל"ט הרחיד"א זצ"ל בשה"ג נוקט שההוספות הקראיות בהראב"ע ניתוספו לספרו באיחור ע"י איש זר.
ישנם הטוענים שרק התואר 'רבי' נוסף ע"י תלמיד טועה, וכן הביא באשי שם, בלי מקור. וכתבתי שם שאין הדבר מסתבר, שהרי את יפת בן עלי הניחו בלי תואר. ואולם אין מזה ראיה ברורה, כי הקראים לא יקראו את יפת בן עלי בתואר ר' אבל את ר' ישועה יכנו בתואר 'רבי ישועה'.
עוד יצויין ששני רבי ישועה היו, ושניהם לא נודעו אלא כפרשני המקרא, ולא כבעלי פולמוסים ומחרחרי ריב ומדון, כסלמון בן ירוחים, [יוגדאן הפרסי], סהל בן מצליח, ויעקב אל-קירקיסאני שר"י. ומצינו להראב"ע שיתייחס באופן יותר מתון לפרשנים שביניהם, מאשר למחברי ספרי הפולמוס הקראיים, עליהם הוא שופך לעג ובוז. וכן הדעת נותן.

מעניין מאד! - כי שמתי לב שליפת בן עלי יש לאבע"ז יחס מאד סלחני ביחס לקראית אחרים, והרבה פעמים הוא אפילו כותב עליו ויפה פירש. מעניין אם ההבחנה הזו נכונה.

[תוכן]

ובאותו מידה הרי החת"ס היה מכנה את משה מענדלסזאהן שר"י (משה דעסוי'ער) בשם רמ"ד.
וכן כתב בצוואה שלו "בספרי רמ"ד אל תשלחו יד".

הר"ת הפשוטה של רמ"ד הוא ר' משה מענדלסזאהן ! והחת"ס כינוהו כן על שהיה כופר ועוכר ישראל !!

מנדלסון לא היה כופר ולא היה עוכר ישראל. הוא היה קל, ומהקלות שלו באו צאצאיו ותלמידיו לקלקול שאין גרוע ממנו, אבל הוא עצמו שמר על קלה כבחמורה.

[אותה אבקש]

מסופר שהרה"ק האמרי אמת מגור כתב פעם מכתב למאן דהו והכתירו הרה"ג, האיגרת הנ"ל פורסמה בדפוס והר"ת פוענחו הרב הגאון, והקפיד הא"א מדוע פיענחו את הר"ת, ומנין להם שזו היתה כונת הדברים.

האמרי אמת ככלל נמנע להשתמש בתואר גאון וכשאמרו לו על אחד הגדולים - גאון, הגיב: גאון?! ער קען לערנען, אונזער יעקב מאיר קען אויכעט לערנען, כשכוונתו להגרי"מ בידרמן שהיה נחשב הלמדן במשפחה.
ומזה איכא למשמע גודל הישועות ישראל מקוטנא בעיניו שבאחד ממכתביו אליו מכנהו בתואר גאון.