קשה או קל

[שעת הכושר]

שני דיבורים סותרים מורגלים אצלינו,

א. אם אדם מסתפק באיזה ענין בעבודת ה' עליו להתקדם ולשפר, יבחר ב'קשה' שבאפשרויות, כי לשם כך נוצר, וזהו התפקיד המוטל עליו כעת, ולרוב הקושי כך רוב התועלת והענין. וסימנא מילתא היא לבחור דוקא בקשה.

ב. אם אדם מסתפק באיזה ענין בעבודת ה' עליו להתקדם ולשפר, יבחר ב'קל' שבאפשרויות, כי לשם כך נוצר, וזהו התפקיד המוטל עליו כעת, ולרוב הקלות כך רוב התועלת והתביעה. וסימנא מילתא היא לבחור דוקא בקל.

מה באמת נאמר בזה?

(דבר אחר השייך קצת ואינו שייך; אם באים לפעול עילוי לנשמתו של אדם, האם יבחרו דבר בו הוא השקיע הרבה בחייו והיה יחסית מתוקן בו, או יבחרו שטח אחר בו היו מעשיו זנוחים?)

[אליעזר בלוי]

גמרא מפורשת בכמה מקומות שיבחר בקשה

[המעיין]

אולי תתרום קצת הסבר לעמי הארצות דכוותן שלא כל גמרא מפורשת בכמה מקומות ברורה לפניהם כשמלה.
ואולי באותה הזדמנות תתנו גם כמה דוגמאות כדי שטיפשים כמוני יבינו בכלל מה השאלה.

[עבד הזמן]

לענ"ד השאלה כללית מדי.
הרי אדם שמטבעו אינו נמשך לברכת שמואל ולר' שמעון, ולומד לגירסא או יותר נמשך ללמוד או"ח יו"ד ודאי שנאמר לו ללמוד כרצונו, וע"ז אמרו חז"ל אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ
אך אדם שנמשך לעבירה או תאווה מסויימת הרי זה השטח שבו עליו לעבוד.

[תוכן]

אולי תתרום קצת הסבר לעמי הארצות דכוותן שלא כל גמרא מפורשת בכמה מקומות ברורה לפניהם כשמלה.
ואולי באותה הזדמנות תתנו גם כמה דוגמאות כדי שטיפשים כמוני יבינו בכלל מה השאלה.

כוונתו לפסחים דמצוה בשונא. וכוונתו לעבודה זרה כי היכי דניכפייהו ליצרין.

[שעת הכושר]

אסביר;

אדם מתעורר מתרדמת הזמן, ומנסה לחזק את עצמו לומר פסוקי דזימרא כמונה מעות,
ואז הוא מבחין שהדבר קשה לו ביותר, גובה ממנו הרבה אנרגיות, וההצלחה - רחוקה מלהגיע.
דרך אחת לפניו לומר; אין חיוב להתחזק דוקא בזה, אחפש דברים שהם קלים לי יותר, ומשמעותיים לא פחות,
והוא פונה להתחזק בענין קדושת בית המדרש וביהכנ"ס, ובענין קבלת כל אדם בספ"י, וכדומה,
ורואה ברכה בעמלו, נושא פירות, ומאחורה נשארו הפסוד"ז הנאמרים קצת בחטיפה.
דרך שניה היא לומר; אדרבה, זהו תפקידי, לא לחינם היצר מערים עלי קשיים דוקא כאן,
בלי ספק שזהו הדבר המוטל עלי כעת ביותר, ואין לי לפנות כעת על ימין ושמאל,
והוא אכן מתקדם לאיטו במניית המעות באמירת פסוד"ז,
אבל הכוחות מוגבלים, ואיננו רואים אותו מתחזק בדברים אחרים.

מהי הדרך הנכונה?

[עושה חדשות]

ראיתי כעת -

פני מנחם.png (41.68 KiB) נצפה 4092 פעמים

[ניים ושכיב]

השכר על הצלחה בתחום הקשה היא רבה יותר, דלפום צערא אגרא.
העונש על כשלון בתחום הקל יותר הוא גדול יותר, דקשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת (בעצם ג"כ משום שלפום צערא אגרא).

לכן תלוי איפה הוא אוחז בדברים הקלים ואיפה בקשים, אם במידת חסידות או בשורת הדין (אין לי כח לפרט, אפשר לחשבן לבד את כל האפשרויות).

[דרומי]

השאלה של פותח האשכול היא שאלה חזקה ולא פשוטה כלל. חשבתי עליה רבות בעבר, אולם עליי לסדר את מחשבותיי לפני שאגיב...

בכלל שמעתי פעם לחלק בין ענינים של 'סור מרע' לענינים של 'עשה טוב', שבאחד מהם ה'קשה' הוא סימן שזו העבודה המוטלת עליך, ובשני להיפך. ואיני זוכר הפרטים.

[יהודי טבעי]

הטו אוזן ושימו לב כי כפי שהעירו כאן זו סוגיא עמוקה:
נראה שיש לחלק בין שני סוגי 'קל' ו'קשה'.
יש דברים שהלב נמשך אחריהם, וכנגדם דברים שלא מדברים אל האדם, למשל טיפוס שנמשך לעיון ומקבל סיפוק מכך, ובלימוד בקיאות משתעמם ומרגיש מבוזבז. וכן להיפך.
ובזה האדם צריך לראות בטבעו זה שמכוונים אותו מן השמים ששורש נשמתו הוא למה שהוא נמשך.
ולאו דווקא בלימוד, אלא בכל דבר יש אדם שנמשך לעסקנות של חסד ומרגיש סיפוק בזה, ויש מי שנמשך לעבודת ה' בדרך של דביקות, ויש מי שמתמלא סיפוק מעיון בספרי מוסר ודיון בענייני יראה. ויש מי שמרגיש סיפוק מלימוד הלכה ודקדוק בפרטי המעשים. [ויש לאדם לבחון עצמו היטב מה באמת מושך אותו באופן אישי, כי לפעמים נמשך בחיצוניות לדבר משום שזה מכובד ונערץ בסביבה].
כל זה מראה על נטיית האדם מטבעו לדבר זה, ויתכן שלכן הוא מרגיש ש'קל' לו עם זה, אבל זה לא חסרון, אלא כיון שנוטה לזה, הרי אדרבה זה תפקידו בעולם.
אלא שאין לו להזניח גם את הנקודות האחרות, וכמובן שכל אדם חייב להשלים עצמו גם בתורה ובחסד ובדקדוק הלכה ובדביקות בעבודה, ולהתגבר על יצרו ולעמוד בניסיון, ויתכן שהמבחן שלו הוא דווקא בדבר המנוגד לו, אבל מוקד הצלחתו תמיד יהיה בדבר שהוא חזק בו.
[אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר - עבודת האבות, אף שאין לנו השגה בהם, בכל זאת מובא שכל אחד מהאבות עבד במידה השייכת לשרשו - חסד, גבורה, תפארת, מצד שני, הניסיון של אברהם היה דווקא במידת הגבורה - יראה, כמו שכתוב עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה.]
אולם יש נושא אחר של קל וקשה, שיש שלמרות שהוא יודע ששייך מטבעו לעבודה מסויימת, כגון ללימוד העיון או הבקיאות וכו', בכל זאת יש לו מפריעים וניסיונות, ובזה דווקא הקושי מוכיח לו שזה תפקידו וכאשר יעמוד בניסיון יצליח בחייו. ועל זה אמרו סוף הכבוד לבוא, כלומר שלא לנצח יימשכו הנסיונות, אלא ימצא מנוחה ויצליח.

בקיצור יש לחלק בין סיפוק/חוסר סיפוק, לבין קשיים צדדיים שהם רק ניסיון.

[ביליצר]

השאלה של פותח האשכול היא שאלה חזקה ולא פשוטה כלל. חשבתי עליה רבות בעבר, אולם עליי לסדר את מחשבותיי לפני שאגיב...

בכלל שמעתי פעם לחלק בין ענינים של 'סור מרע' לענינים של 'עשה טוב', שבאחד מהם ה'קשה' הוא סימן שזו העבודה המוטלת עליך, ובשני להיפך. ואיני זוכר הפרטים.

חזון איש ,ספר אמונה ובטחון פרק א אות יג
שרש תיקון המדות הוא סור מרע ,ונוח לו לאדם לקיים עשה טוב ,אבל מן הקושי הוא לקיים סור מרע ,

[עושה חדשות]

כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר - להיות נקיים וזכים אצלו. ובדברים שהרבה לפשוע בהם ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב, ולכן איתא בויקרא רבה (ויק"ר, כא) שבאבר שבו חטא בו יעשה מצוות. ואין זה רק תיקון לעבירה הקודמת מידה כנגד מידה, אבל הוא גם תיקון נפשו בפרט, כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתיחדה נפשו בפרט ואין לה חבר, [כמו שלא נמצא פרצופים שוים, ופרצוף פנים רומז על צלם אלוהים דנפש] כנודע מאמר הקדמונים על מאמר רז"ל (שבת קיח, ב) אבוך במאי זהיר טפי. ועל כזה איתא (גיטין מג, א) אין אדם עומד על דברי תורה אא"כ נכשל. שעל ידי המכשלה הוא מבין שלכך נוצר לתקן אותו דבר. הלא תראה אחז חתם התורה, כמו שאמרו בחלק (דף קג.) ובמדרש (בראשית רבה, מב) שמנע תינוקות של בית רבן, אמר אם אין גדיים וכו׳. לפי שהוא היה כלי מוכן להוליד חזקיה שהיה מרביץ תורה ביותר, כדאיתא סוף פרק קמא שבבא קמא ופרק ב׳ דסנהדרין (דף כ.). ועד שלא נמצא עם הארץ בימיו כדאיתא בחלק (דף צד:). עיין שם ממש ההיפוך. (צדקת הצדיק אות מט).

[עושה חדשות]

וראה בהסכמת האדמו"ר מאוז'רוב לספר עלי שור.