חזון העצם

[פלוריש]

שיר עצוב ונוגע שמצאתי:

IMG_20180130_025938.jpg (5.44 MiB) נצפה 6814 פעמים

יוסף עוזר, מאזניים כסלו תשנ"ט

[פרנקל תאומים]

בעוניי לא הבנתי את כוונת הכותב, ועוד יותר מכך- הסתרבלתי לחלוטין עם הלשון שלו.

יתכן שהכותב הינו ניצול שואה ושפתו היא שפת הכאב המסתתרת, בכל אופן, מדוע רשימה שכזאת נקראת "שירה"? מהם הקריטריונים בהם צריך לעמוד ע"מ שרשימה תיקרא "שירה"?

[לייטנר]

בעוניי לא הבנתי את כוונת הכותב, ועוד יותר מכך- הסתרבלתי לחלוטין עם הלשון שלו.

יתכן שהכותב הינו ניצול שואה ושפתו היא שפת הכאב המסתתרת, בכל אופן, מדוע רשימה שכזאת נקראת "שירה"? מהם הקריטריונים בהם צריך לעמוד ע"מ שרשימה תיקרא "שירה"?

הכותב ממש לא ניצול שואה או קרוב לכך.
לא שאני חושב שהשיר הזה מורכב מדי, אבל כדי להבין שירה, צריך להכיר את הסגנון השירי (בדומה ללימוד גמרא, מבחינת הסגנון).

[פרנקל תאומים]

לא שאני חושב שהשיר הזה מורכב מדי, אבל כדי להבין שירה, צריך להכיר את הסגנון השירי (בדומה ללימוד גמרא, מבחינת הסגנון).

לדעתך הרשימה הנ"ל היא "שירה"?
א"כ, אנא הסבר מדוע.

[לייטנר]

לא שאני חושב שהשיר הזה מורכב מדי, אבל כדי להבין שירה, צריך להכיר את הסגנון השירי (בדומה ללימוד גמרא, מבחינת הסגנון).

לדעתך הרשימה הנ"ל היא "שירה"?
א"כ, אנא הסבר מדוע.

לצערי, איני מבין מספיק בשירה, ודעתי אכן אינה נוחה מאריכות הלשון בנ"ל (להרגשתי האישית, יש עניין בשירה בגילוי טפחיים וכיסוי טפח, לפחות)

[הרע במיעוטו]

פעמים רבות אני מתרשם שעיקר היצירה בשירה הוא העימוד או סימני הקריאה המרובים וכו' אך כמו בבגדי המלך החדשים אני נוצר לשוני כדי להיחשב מהחכמים..

(ובהקשר אחר, אמר חכ"א שלפיכך חותם הצייר את שמו בפינה התחתונה של הציור כדי שלא יבואו לתלותו בהיפוך...)

[פרנקל תאומים]

פעמים רבות אני מתרשם שעיקר היצירה בשירה הוא העימוד או סימני הקריאה המרובים וכו' אך כמו בבגדי המלך החדשים אני נוצר לשוני כדי להיחשב מהחכמים..

(ובהקשר אחר, אמר חכ"א שלפיכך חותם הצייר את שמו בפינה התחתונה של הציור כדי שלא יבואו לתלותו בהיפוך...)

כמוני כמוך.

[לייטנר]

אכן, אם מדובר רק בעימוד או בסימני קריאה, אין בכך כדי להפוך את היצירה לשיר.

[ארזי ביתר]

אני חושב שמה שפורסם כאן עונה יותר להגדרה 'פרוזה' מאשר 'שירה'.

[פרנקל תאומים]

מי מתנדב להעתיק מויקי' או מכל כה"ג את ההגדרות של הסוגות השונות: שירה, פרוזה וכדו'?

[פלגינן]

לאחרונה התקיים גם דיון מפותל של מיכי אברהם על הגדרת 'שירה'. נשמע לי מוגזם להיסחף לדיון כ"כ עמוק.

[פרנקל תאומים]

עזוב דיון עמוק. הגדרות פשוטות אנוכי מבקש. חושבני שיהיה זה לתועלת עבור כל הכותבים והקוראים של פורום "אשירה נא לידידי".

[סגי נהור]

לא כל מה שנכתב בחרוזים הוא שירה, ולא כל שירה נכתבת בחרוזים.

[פרנקל תאומים]

מוסכם.

ומה כן?

[בברכה המשולשת]

מי מתנדב להעתיק מויקי' או מכל כה"ג את ההגדרות של הסוגות השונות: שירה, פרוזה וכדו'?

ויקי:
לאורך השנים נעשו ניסיונות רבים להגדיר בצורה מפורשת יותר מהי שירה, ולהבחין אותה מסוגים אחרים של ספרות, כגון פרוזה או מסה, שכן שירה אינה סוגה ספרותית במובן המקובל של המלה. קשה, ואולי אף בלתי אפשרי, למצוא כללים פורמליים שכל היצירות המוגדרות כ"שירה" עונות עליהם וקשה אף יותר למצוא תכנים תמטיים שבהם עוסקת השירה.

ניסיונות מוקדמים לשׂרטט את גבולות השירה, למשל בידי אריסטו בספרו פואטיקה, התמקדו בשימוש בדיבור ליצירת אפקטים דרמטיים, קומיים ורטוריים. מאוחר יותר התמקדו הניסיונות בהדגשת הגורמים הסגנוניים בשירה, כגון חריזה ומשקל כהבדלים בינה לבין פרוזה, אך בשירה מודרנית ננטשו רבים מגורמים אלו לטובת אחרים, כך שההבדלה בין שירה לפרוזה באופן זה אינה מספקת.

במאמרו "בלשנות ופּוֹאֵטִיקָה"[1] הגדיר הבלשן רומן יאקובסון את השירה: "מבע שבו הפונקציה הפואטית היא הדומיננטית – משיכת תשומת הלב למבע השירי כתכלית לעצמה"; כלומר השירה, בניגוד לטקסטים אחרים, באה בראש ובראשונה להבליט את החומר המילולי שבה, ולא רק להצביע על המציאות שמעבר למילים. המסמנים לא רק מורים על המסומנים, קרי על האובייקטים בעולם, אלא בעיקר על עצמם.

דרך אחת לעשות כך היא בלשונו של יאקובסון: "השלכת עקרון הדמיון על ציר הרצף לצורך יצירת שוויון ערך כתחבולה הבונה את הרצף". ובמילים פשוטות, אם ניקח את הדוגמה: "דני אכל תפוח", נראה כי כל אחת משלוש המילים לקוחה משדה סמנטי אחר. "דני" - שם פרטי; "אכל" - פעולה; "תפוח" - מאכל; הפעלה של פונקציה פואטית על הטקסט תדגים מבע פואטי: "סעדיה סעד סעודה".

הגדרה נוספת לשירה סיפק קולרידג', המשורר הרומנטי והפילוסוף אנגלי, שחי בסוף המאה ה-18: "השירה היא מיטב המילים במיטב סדרן". ההוגה הצרפתי ז'אק מאריטן הגדיר את השירה באופן שונה:



"השירה היא אש אשר מדבירים אותה בידיים הלובשות כפפות של היגיון".

אמילי דיקנסון, המשוררת האמריקאית בת המאה ה-19, תיארה במכתבה לעורך הספרותי תומאס היגינסון כיצד היא מזהה שיר:
אם אני קוראת ספר ומרגישה כפור בכל גופי עד כי שום אש לא תוכל לחממני, אני יודעת שזהו שיר. אם אני חשה תחושה פיזית, כאילו הסירו ממני את קדקודי, אני יודעת שזהו שיר. האם יש דרך אחרת להגדיר "שיר"? (תרגום: לאה גולדברג).
שירה אינה חייבת להיות קצרה (אם כי קיימים ז'אנרים של שירה קצרה כהייקו) או ארוכה. כיום אמנם מקובל לחשוב על שירה כעל יצירה קצרה בשורות קצוצות, אולם בתקופות אחרות נכתבה שירה בעלת היקף רחב יותר (למשל רפואות האהבה לאובידיוס) ואף שירה "בפרוזה" (כמו חלקים מסוימים בשירתם של דוד אבידן, שארל בודלר, ארתור רמבו ואחרים).

חוקרים מסוימים טוענים כיום כי המבדיל שירה מצורות ספרות אחרות הוא דווקא האופן בו אנו קוראים אותה. משמעות הדבר היא שאם נתקל ביצירה מסוימת, ונאמין שהיא שירה, אנו נקרא אותה ככזו. אם נקרא את אותה יצירה תחת הרושם שהיא פרוזה, למשל, אנו נקרא אותה אחרת. עם זאת, אין הסכמה עד היום לגבי אופיה של השירה, ואף לגבי השאלה האם ניתן בכלל להגדיר אופי זה נוכח מגוון השירים הקיים בתרבות האנושית.

מול האמור לעיל, ראוי לציין כי שירה נתפסת כיום כיצירה קצרה, בשורות קצוצות, שעושה שימוש הן בתכונותיה הצליליות של הלשון (על ידי מצלול, משקל וחריזה, למשל) והן בתכונותיה הפיגורטיביות (על ידי דימויים ומטאפורות וכן הלאה). הגדרה זו, כאמור, אינה ממצה, והיא מוציאה אל מחוץ לתחום השירה יצירות רבות הנחשבות "שיריות".

נהוג להבדיל בין שירה לפזמון. פזמון הוא שיר שנועד להיות מלווה על ידי לחן ומהווה יצירה מוזיקלית שלמה, והוא לרוב ברור לקורא מהקריאה הראשונה. שירה, לעומת זאת, כוללת רבדים רבים שניתן לנתחם ולגלות בהם כוונות ורבדים נוספים. ישנם גם שירים שהולחנו למרות שלא נועדו לכך.