מקום הנחת טעמי פשטא תלישא זרקא סגולתא

[אליהועיני]

טעמים אלה כידוע אינם נחים על האות המוטעמת, אלא תלישא גדולה בראש התיבה, וקטנה וכן פשטא זרקא וסגולתא בסוף התיבה לעולם.
והנה ראיתי בדפוסים שונים שהטעמים שבסוף התיבה מונחים קצת אחרי התיבה, ולא ממש על האות האחרונה. האם נכון לעשות כן?
בפשטא, אני מבין את ההגיון בזה, והוא כדי להבדילו מקדמא, אבל האם בתלישא זרקא וסגולתא גם יש לעשות כן, ואם כן מדוע?

[אחד מעיר]

זה כנראה 'קריזה' או של המחשב בגופנים מסוימים או של מעצבים
זה נכון גם לגבי יתיב
ודחי בטעמי אמת

[רב טקסט]

לכאורה איכא למימר זיל בתר טעמא:
1. במשפטי הטעמים דף ט"ו א' כתב רו"ה שהזרקא מופיע בסוף התיבה להבדילו מן הצינורית שבספרי אמ"ת. לפ"ז מסתמא דומה לפשטא.

משפטי.png (190.59 KiB) נצפה 2607 פעמים

2. בהוריות הקורא כתב יד כתב: ומשימי' הזרקא בסוף התיבה לבעבור כי המנגן יצלצל קול טעמה ויהא מנגן והולך עד שתכלינה כל הקולות שבתיבה. לפ"ז מסתמא אין צריך.

הוריות.png (59.19 KiB) נצפה 2607 פעמים

3. בחומש שנדפס בפראג תק"מ ע"י הג"ר זרח איידליץ כתוב, כנראה על ידו, וטעמי הנחתם שלא במקום הראוי להם המה טעמי נסתרות נעלמיות ע"פ סודות התורה כידוע ליודעי חן. לפ"ז צריך לדעת סודן של דברים להוציא מכך מסקנא.

פראג.png (50.7 KiB) נצפה 2607 פעמים

[אליהועיני]

תודה רב טקסט. והנה במשפטי הטעמים שער ג׳ פרק ו׳ מביא דברי בן בלעם גם לענין הסגולתא שטעם העמדתו בסוף האות [האחרונה] הוא שמא תבוא אות חלומית בשכונת שין ימנית או שמאלית ויחד עם הסגולתא תהא הנקודה רבה על הכתב ותטרף דעת הקורא. עיין שם. והגם שמהלשון עצמה לא נתבררה הכוונה מאי בסוף דקאמר אולם מטעמיה ברורה הכוונה שכוונת סוף היא הן לסוף התיבה והן לסוף האות ולא באמצעה. ומבואר עוד שכן נהגו הסופרים מאז, וכן בכל אלה הטעמים הנמנים למעלה והוא רק בנותן טעם ואינו מחדש הדבר.

[רב טקסט]

באמת איך שנפרש הטעם, אחר שאנו רואים שטעמים אלה מופיעים באות האחרונה גם כשהיא אות נחה, רואים מזה שמקומן סוף התיבה ולא אות האחרונה, ואם כן מסתבר דמקומן מצד שמאל. ואפילו לפי הטעם שהבאתי מהוריות הקורא.

(לענין היתיב נחלקו בן אשר ובן נפתלי, לפי רשימת מישאל בן עוזיאל, במלת שתים, אם היתיב באה מימין השי"ן, או מימין התי"ו, ולב"א הוא מימין השי"ן, והיינו בראש המלה ממש. אבל הטעמים המופיעים בסוף הן בסוף ממש לכולי עלמא גם באות נחה).