ההיכי תימצי "היחיד" או "היחידה"??

[נשר]

מה נכון

[צופר הנעמתי]

לא זה ולא זה.

[פלתי]

היחיד נשמע יותר טוב לטעמי

[איש גלילי]

לא זה ולא זה.

היות שזה פורום של דקדוק ומסורה ולא של סלנגים.

[סגי נהור]

אכן דקדוקית זה לא תקין בין כך ובין כך, אבל מה בכך? כדברי פלתי "היחיד" נשמע טוב יותר.

[כדכד]

הדרך היחידה (אפשר גם היחיד ע' ריש קדושין) או האפשרות היחידה.
"היכי תימצי" זה בארמית "איך אפשר" או "איך תוכל" ואין זה מתחרז עם שם תואר.
לפיכך צודקים הרב צופר הנעמתי ודעימיה.
הרב סגי נהור: אם משהו לא נכון אז הוא לא נכון. אין זה משנה כל מה נשמע יותר טוב

[אחד מעיר]

'היכי תמצי' מטבע לשון
קשה לקבוע לשון רבים
אבל בהחלט אפשר להשתמש בו
ועדיף לשון זכר לענ"ד

[כדכד]

הוא לא שאל על ל' רבים אלא על ל' יחיד אם לכנות בל' זכר או בל' נקבה. זה איננו מטבע לשון כלל כי אם שאלה בל' ארמית: "איך יתכן". ולכן אין שום טעם וריח להשתמש בו כמטבע לשון

[סגי נהור]

הוא לא שאל על ל' רבים אלא על ל' יחיד אם לכנות בל' זכר או בל' נקבה. זה איננו מטבע לשון כלל כי אם שאלה בל' ארמית: "איך יתכן". ולכן אין שום טעם וריח להשתמש בו כמטבע לשון

"נפקא מינה" כמטבע לשון אתה מאשר? יש בזה לדעתך יותר טעם וריח?
ומה לגבי "הוה אמינא" כמטבע לשון?
להמשיך?

[מה שנכון נכון]

בדיוק אתמול ראיתי למי שהתקדם שלב נוסף, וכתב שסברא פלונית "מנפקמת".

[אחד מעיר]

אע"פ שגם סברא הוא זכר!

[כדכד]

הוא לא שאל על ל' רבים אלא על ל' יחיד אם לכנות בל' זכר או בל' נקבה. זה איננו מטבע לשון כלל כי אם שאלה בל' ארמית: "איך יתכן". ולכן אין שום טעם וריח להשתמש בו כמטבע לשון

"נפקא מינה" כמטבע לשון אתה מאשר? יש בזה לדעתך יותר טעם וריח?
ומה לגבי "הוה אמינא" כמטבע לשון?
להמשיך?

כן,
בנפקא ינה נעשה שימוש בדיוק בהקשר המקורי שלה חוץ מפעמים שמנתרגמים "מאי" לעברית.
כנ"ל הוה אמ ינא.
אילו עוד דוגמאות יש לכת"ר?

[סגי נהור]

הוא לא שאל על ל' רבים אלא על ל' יחיד אם לכנות בל' זכר או בל' נקבה. זה איננו מטבע לשון כלל כי אם שאלה בל' ארמית: "איך יתכן". ולכן אין שום טעם וריח להשתמש בו כמטבע לשון

"נפקא מינה" כמטבע לשון אתה מאשר? יש בזה לדעתך יותר טעם וריח?
ומה לגבי "הוה אמינא" כמטבע לשון?
להמשיך?

כן,
בנפקא ינה נעשה שימוש בדיוק בהקשר המקורי שלה חוץ מפעמים שמנתרגמים "מאי" לעברית.
כנ"ל הוה אמ ינא.
אילו עוד דוגמאות יש לכת"ר?

אין שום נפק"מ מה היתה ההו"א שלך, משום שכעת תצטרך להודות שמדובר במטבעות לשון שמשתמשים בהם מחוץ להקשרן הדקדוקי, ולטעמי אין בזה שום גנאי ואדרבה.
דוגמאות יש הרבה. אחת חביבה יש כמדומני אצל הרב זוין, שמדבר על אלו שעושים בגמרא "לשיטתות".

[כדכד]

בקשת להמשיך ועל כך עניתי כן.
איני יודע מה פגם מצאת במלים "נפקא מינה" ו"הוה אמינא" עד שהחלטת להשתמש בהן חוץ להקשרם הדקדוקי

[כדכד]

אחר שכתבתי זה נמלכתי שבאמת כת"ר צודק שהמלה הו"א הפכה למלת שם עצם בלשון נקבה וזה שלא כמשפט מאך מה שהביא לזה הוא סיומה בהברה פתוחה כמו המלה "סברא" שכבר העיר עליה הרב אחד מעיר או המלה "גמרא" שבל' הראשונים היא בל' זכר שהרי תרגמו כך תלמוד מאימת הצנזורה ועוד כפי שאמר לי בחור ישיבה ששאלתיו על החברותא שלו: "החברותא שלי הלכה ל.." וזה גם נובע מההברה הפתוחה הדומה לקריאת הטיות ל' נקבה בעברית.
בכל מקרה, גם הסגנון שמדברים בו אינו בהכרח סגנון דקדוקי שכותבים בו וכפי שהערתי לרב אחד שכתב בספרו: "הקצות אומר".
לסיכום, גם אםאני מודה בהוה אמינא איני מודה במסקנה ואת השימוש במטבע הלשון "היכי תימצי" לא ראינו ולא שמענו ונפקא מינה שאין לכתבה לא בל' יחיד ולא בל' רבים