עושה חדשות כתב:כך ע"פ מכתבו של הרב רוזנברג מגואנגזו-סין.
ונימוקו, היות ומרכיבי המכשיר נקנו עוד קודם הייצור הסופי ע"י יהודי יר"ש,
וסוכם שלא יהיה שם תביעה בנוסח של אומן קונה בשבח כלי, וכו',
אשר ע"כ אין הכלי טעון טבילה ככלי שנקנה מגוי,
וזאת כמובן בתנאי, שבדרך לא היה עוד סוכן גוי.
א. האם ההסדר הזה 'מכסה' הכל?
ב. האם יש 'חזקת היתר' שלא התערב כאן גוי באמצע?
דל מהכא הענין של טבילת כלי חשמל וכו', נכב"ב טובא ואכ"מ.
עושה חדשות כתב:בעלון של נתיבים לכשרות מופיע הקטע הבא;
...
עקב מאות פניות שקיבל הרב רוזנברג מרבנים ומורי הוראה מתוך מטרה לברר את הנושא לאשורו, עמל הרב רוזנברג על ספר מיוחד בו יתברר הנושא על היבטיו, אי"ה נעדכן בקו לכשיצא לאור.
שומר כתב:מי שרוצה להתחכם כמו שעשו פה שיתכוין לא לזכות בכלי . ואז לא צריך את כל הקומבינה שהוזכרה פה
שומר כתב:מי שרוצה להתחכם כמו שעשו פה שיתכוין לא לזכות בכלי . ואז לא צריך את כל הקומבינה שהוזכרה פה
שלום וברכה
ההסבר הוא שכל חומרי הגלם לפני שנהפכים לכלי נקנים על ידינו בעבור היבואן בכמה סוגי קנינים ( כגון: כסף, חצר, אגב, שטר, הגבהה, ועוד) ומופיע תנאי שאם אחד מן הקנינים הנ”ל אינו מועיל שלא יעכב את כל שאר הקנינים, כמו כן המפעל מקבל שכר רק על ההרכבה ובתוך החוזה שלנו ישנו נוסח בענין של סילוק בעלי המפעל שלא ירצו לזכות חלק בחפץ מדין אומן קונה בשבח כלי בחפץ הגמור, ובכל הזמן הכלי חייב להיות בבעלות יהודי.
בהצלחה רבה בכל מעשי ידיכם
בספר מראה כהן, שיצא לאור בחודשים האחרונים על הג"ר צבי כהן זצ"ל מח"ס טבילת כלים (ועו"ס) שנחשב המרא דשמעתתא של הלכות אלו בדורנו (וגם האדמו"ר מליובאוויטש ציין לספריו כידוע), מובא שהרב רוזנברג עמד בקשר רציף עם הגר"צ בשנים האחרונות בקשר לפתרון שהציע. [אב"ה בספר שם (עמ' 119) מביא מרצ"כ זצ"ל בנוגע לאומן קונה בשב"כ בזה"ז].
עוד מובא שם שהרב רוזנברג עוסק בכתיבת ספר על הפתרון שלו (והיה אמור לקבל ע"ז את הסכמת הרב כהן אלא שנטרפה השעה).אך למעשה לא כתוב שם שהגר"צ אכן הסכים להדיא לפתרון של הרב רוזנברג. ושמעתי פעם מחתנו של הגרצ"כ שאמר בשם חותנו שלמעשה הפתרון של הרב רוזנברג תלוי במחלוקת אחרונים (אחד מהם זה הג"ר יצחק אלחנן, אינני זוכר מיהו השני). צריך לברר אצל משפחת הרב כהן. (יש שם גם התייחסות לנקודה שהזכרת שצריך שזה לא יהיה בבעלות גוי לאורך כל שרשרת היבוא עד הצרכן)
אני שמעתי שר' מאיר סירוטה אינו סומך על ה'הכשר' המדובר אך איני יודע אם זה מידיעה או מחוסר ידיעה
לא מכיר ההכשר הספיצי, אבל שמעתי שהגר"י בעלסקי זצ"ל פעם אמר, שכשהוא קנה קומקום שהיה איזה הכשר שלא צריך טבילה, אמר שהוא טבל את זה בברכה, כי יש לו חזקה שנותן הכשרות לא מכיר הסוגיות של אומן קונה בשבח כלי, וחזקה שהקנין שנעשו עם הגוי לא נעשה כדין...
מכירו, ניתן לסמוך
אופן הפתרון
כיצד ניתן להביא לידי מצב שהכלים יהיו שייכים לישראל
גם כאשר הם נעשים במפעל שבבעלות גוי. לשם כך אנו עורכים כמה הסכמים וקניינים בין שלושה גורמים: האדם שמזמין את הכלים (להלן היבואן), המפעל שמייצר את הכלים (להלן היצרן), מערכת כשרות מוסמכת שמנהלת ומפקחת על כל התהליך (להלן הרב המשגיח), ושבסיומו מאשרת שאכן הכלים פטורים מן הטבילה. ע"י זה אנו מוודאים שלאורך כל תהליך היצור, ואף קודם לכן, הם היו בבעלות יהודית. הדרך להגעה אל הפתרון, והפיכת כלים שמיוצרים בידי גוי לכלי הישראל, מורכבת מכ מה שלבים. אך קודם לכן כבר בשעת פניית היבואן אל היצרן בעת בקשת ההזמנה לייצר את הכלים, על היבואן מוטלת החובה לומר, כי הוא קונה את כל חומרי הגלם בסכום כסף מסוים, וסכום כסף נוסף, הוא מקצה עבור תשלום בעבור מלאכת הרכבת החומרים והפיכתם לכלי מוגמר. על אמירה זו לחזור ולהישנות הן בזמן הזמנת חומרי הגלם, והן בזמן ההסכם שהרב המשגיח עושה מול היצרן כאשר כל חומרי הגלם כבר נמצאים ומונחים בשטח המפעל, לפני תחילת ההרכבה והייצור
סדר התהליך
השלב הראשון בדרך אל הפתרון מתחיל, כאשר היבואן פונה אל מערכת הכשרות ומבקש לפטור את כליו מן הטבילה.
ראשית, עליו לתת 'הסכם הרשאה' לגוף הכשרות, על מנת להפכו למורשה, כדי שיוכל לעשות בעבורו את כל הקניינים הנדרשים מול המפעל המייצר. הסכם הרשאה זה מקנה לגוף הכשרות את הזכות להיות 'המייצג' הרשמי של היבואן מול המפעל המייצר, וכך יוכל להיות למפקח על כל הליך הקנייה והיצור. הסכם ההרשאה צריך להיכתב בהתאם לדיני ההלכה וחוקי המדינה בו הוא נעשה - על מנת שיהיה בר תוקף הלכתי וחוקתי .
בשלב השני, לאחר כתיבת הסכם ההרשאה, פונה הרב המשגיח עם ההסכם אל המפעל שבו חפץ היבואן לייצר ולייבא את כליו. כשבראש ובראשונה, שוכר מהם הרב המשגיח חלק משטח המפעל בתשלום ובהסכם חתום בצירוף קבלה שאכן שולם הכסף, שטח אשר יהיה שייך אך ורק ליבואן, ואף יסומן בסימון זיהוי ובשילוט מיוחד. זאת על מנת שיוכל לעשות את הקניינים הדרושים בשטח ששייך לו, ולמנוע מהיצרן אפשרות ששטח המפעל יקנה לו איזו שהיא בעלות על הכלים. השכרה זו כוללת לא רק את השטח בו יונחו הכלים, אלא גם את המכולות והאריזות בהם הם יוכנסו, הם, וכל חומרי הגלם שנועדו עבור יצור הכלים. חשוב לוודא: לאורך כל תהליך הקניינים, השטח עליו מונחים החומרים והכלים, נמצא תמיד בבעלות הישראל .בזמן שהסחורה של היהודי נמצאת בשטח, אסור ליצרן להשתמש בשטח. (רק כאשר אין סחורה בשטח המסומן מאפשר היבואן ליצרן להשתמש בשטח ללא תשלום באם ירצה) .
לאחר ההשכרה, הרב המשגיח ישלם ליצרן סכום כסף מסוים בשביל להיכנס עמו 'בשותפות בפוליסת הביטוח' של המפעל, אשר מבטחת ומכסה את המפעל. השתתפות זו נועדה במקרה של שריפה או גניבה של השטח והחומרים שנרכשו מאת היצרן, והפיצוי על האובדן שינתן מאת חברת הביטוח ילך אל היבואן. מכיוון שהיבואן הוא הבעלים הבלעדי על החומרים שכבר קנה. ודברים שאינם מכוסים תחת אחריות חברת הביטוח, לא יהיו באחריות היצרן והיהודי לא יוכל לתבוע את היצרן על אובדנם.
דבר נוסף, היצרן חותם ומצהיר באופן גלוי ומוסכם שכל חומרי הגלם אותם רוכש היהודי לצורך יצור הכלים, שייכים ליהודי בלבד בתום הקניין שיעשו, ואילו הוא מקבל את הסחורה רק בכדי לחבר את החלקים, וכל תשלום שהוא מקבל לא מקנה לו שום זכות על המוצר המוגמר, ולא מקנה לו שום בעלות - גם לפי חוקי המדינה וגם לפי ההלכה . היצרן אף נדרש להדגיש בשעת כתיבת ההסכם כי הוא מוותר על הזכויות שיש לאומן בכלי (סוגיה זו נידונה בארוכה בעיונים) וויתור זה נעשה בהתאם לדיני ההלכה ולחוקי המדינה, כך שלאחר חתימת הסכם זה, אין ליצרן שום אחיזה ובעלות על הכלים והחומרים, גם אם נעשו בהם שיפורים מועילים. הסכם זה נחתם בהסכמה ובהרשאה מלאה מתוך גמירות דעת של היצרן. בחוזה זה היצרן אף מסכים שבעלות הכלים היא שייכת ליהודי בלבד, גם אם עדיין היבואן לא קיבל את מסמך שטר המטען (BL).
בשלב השלישי, עורך הרב המשגיח את הקניינים בחומרי הגלם עבור הכלים העתידיים. הקניינים נעשים, ובכך קונה היהודי את כל חומרי הגלם בצורה גמורה ובבעלות מלאה - הן לפי חוקי המדינה והן לפי חוקי ההלכה .הקניינים שנערכים הם : א. קנין שכירות (של השטחים הנדרשים) . ב. קנין כסף. ג. קנין שטר. ד. קנין חצר. ה. קנין סודר ותקיעת כף. הקניינים נעשים על מנת לצאת ידי חובת כל השיטות והדעות בהלכות קניינים, כשהדבר החשוב וההכרחי הוא : עשיית תנאי, כי במקרה שאחד הקניינים יתברר כלא מועיל, הוא לא יעכב את תוקפם של שאר הקניינים. חוב גדול להסביר ליצרן שהרב המשגיח הוא המורשה מטעם היבואן, וכן לפרט ולהסביר על דבר הקניינים והמשמעות שלהם, כדי שיהיה לקניינים תוקף ממשי, שהיצרן יבין על מה חתם והדברים יתנהלו בהתאם לכך .
בזמן הקניין, מוודא הרב המשגיח באמצעות מספר המודלים [אב"ה ?]ולפי כמויות ההזמנה, שכמות החומרים והחלקים תואמת לכמות שהוזמנה על יד היבואן, וכן שהחומרים והחלקים כולם שוכנים באזור המיוחד שנשכר לשם כך וסומן. בדיקה זו הינה חשובה במעלה , וזאת משום שאם חלילה יחסר חלק, עלול היצרן להשלימו ולהביאו ממקום אחר שאינו שייך ליבואן היהודי, דבר שעשוי לפסול את כל התהליך ולהפוך את הכלים לכלים של גוי המחויבים בטבילה. בכדי למנוע את החשש הנ"ל מראש, אנו מחייבים את היצרן להוסיף עוד כ 3% מכל חלק שהוזמן, כך שגם במקרה שימצא חוסר או חלק שנשבר, החלקים שיתווספו יהיו בעצם גם שייכים ליבואן . חובה לוודא בטרם הליך היצור שלא עורבבו בין חלקי ההזמנה כלים מוכנים מיצור אחר.
בשולי הפתרון
היבואן הוא בעלי הכלים מתחילה ועד סוף - מתחילת הייצור ועוד לפני, ועד שמגיעים הכלים אל החנות. הקניין אינו חד פעמי, אלא צריך להתבצע בכל פעם לפני כל תהליך ייצור, זאת מפני שהמפעל אינו שייך ליבואן והוא אינו קונה את כל חומרי המפעל. אשר על כן, לפני כל תהליך ייצור, צריך לעשות שוב את הקניינים הדרושים. בסיום הקניינים, היצרן מקבל הולוגרמות מסומנות, מקודדות ומיוחדות אותם הוא מדביק על כל כלי וכלי שהוא מייצר, על מנת לוודא שאלו הכלים שעליהם נעשו הקניינים. ההולוגרמות ניתנות במידה מוגבלת ובהתאם לכמות שהוזמנה, כך שלא ניתן להוסיף ולערבב כלים שאינם שייכים להזמנה זו. על הרב המשגיח לוודא שמרגע יציאת הכלים מן היצרן והכנסתם אל הקונטיינר, כלים אילו סגורים בפלומבה ועד הגעתם אל מחסני היבואן (היהודי), הם נמצאים כל הזמן בבעלות יהודית. במידה ולאחר כל תהליך היצור המפוקח והמוקפד, רכש בעל חנות גוי את הכלים מהיבואן, הכלים יהיו חייבים בטבילה. משום שמרגע הרכישה הם נכנסו תחת בעלות הגוי ונחשבים ככלי הגוי לעניין חיוב בטבילה. חשש זה קיים בעיקר בחוץ -לארץ אשר שם רוב בעלי החנויות הינם גויים. לכן חובה על הצרכן לברר שלש דברים בטרם הרכישה :1. האם הכלי שבחנות קיבל תעודת הכשרות הפוטרת אותו מן הטבילה. 2. האם יש מדבקת הולוגרמה המעידה שאכן כלי זה פטור מן הטבילה. 3. אם הכלי לא עבר עוד בעלויות נוספות מרגע נתינת התעודה והדבקת ההולוגרמה ועד עתה.
בתוך הגולה כתב:[פתחתי ע"כ אשכול ואז עוררני חכ"א לאשכול זה ומחקתיו. לענ"ד ראוי לשנות את הכותרת וכמש"כ (שהרי הנושא הוא לאו דווקא טוסטר של אלקטרו חנן) ואין כאן רק אסטניסיות גרידא, לפני פתיחת האשכול (המחוק) חיפשתי בפורום באופנים שונים ול"מ מאומה, ללמדנו שהרבה כותרת עושה]
הרב אליהו רוזנברג רב העיר גואנדו חידש דרך יצירתית לפתור כלים מטבילה ע"י השכרה של המפעל ליהודי עבור יצירת הכלים.
את פתרונו זה הוא מתאר בפרוטרוט בספרו טבילת כלים פ"ו עמ' 67-75.
האם היתר זה מקובל על פוסקי הזמן?*
האם נו"נ בדבר באיזו מקומן?
* בהסכמת הר"ד לאו הוא מאשר את עצם הרעיון אבל מעלה כמה תהיות ביישומו (ומתאים קצת להסכמות מתנגדות...). מהסכמות הרב מחפוד והרב ערוסי נראה שאישרו זאת בשופי ואילו בהסכמת הרש"א שטרן יש לש' עלומה שלא עמדתי על טיבה. (שאר המסכימים לא התייחסו להיתר אלא למחבר וספרו).
בתוך הגולה כתב:
הרב אליהו רוזנברג רב העיר גואנדו חידש דרך יצירתית לפתור כלים מטבילה ע"י השכרה של המפעל ליהודי עבור יצירת הכלים.
את פתרונו זה הוא מתאר בפרוטרוט בספרו טבילת כלים פ"ו עמ' 67-75.
האם היתר זה מקובל על פוסקי הזמן?*
* בהסכמת הר"ד לאו הוא מאשר את עצם הרעיון אבל מעלה כמה תהיות ביישומו (ומתאים קצת להסכמות מתנגדות...).
בהסכמת הרש"א שטרן יש לש' עלומה שלא עמדתי על טיבה. (שאר המסכימים לא התייחסו להיתר אלא למחבר וספרו).
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 230 אורחים