ההוא דאמר כתב:מדוע אינו חייב משום לפני עיור?
שבועות מז, ב אזהרה לעוקב אחר נואף מנין ת"ל {שמות כ-יד} לא תנאף לא תנאיף.
שמעתי להקשות, דתיפוק ליה משום לאו דלפני עיור.
וניתן ליישב, דמיירי בחד עברא דנהרא, ובידו להגיע לעבירה, אלא שהוא מסייע בעדו, ועל כך מחוייב הוא משום לא תנאיף.
ההוא דאמר כתב:האם הביטוי קרב לגבי דהינא ואידהן - מהווה לכאורה סתירה למידת הבטחון
שבועות מז, ב שמעון בן טרפון אומר קרב לגבי דהינא ואידהן.
צריך ביאור, היאך מוזכר ביטוי מסוג זה בגמ', והלא אמונת אומן בעם ישראל, ומבטח עוז של עם סגולה בה' אלוקיו, כי לא ריבוי ההשתדלות יעזרנו, ולא ההתקרבות למאן דהוא עשיר או עני, ישנה את מצבו של האדם, אלא אם כן נגזר עליו משמיא במשפט בכסה ליום חגנו.
שמואל דוד כתב:ההוא דאמר כתב:האם הביטוי קרב לגבי דהינא ואידהן - מהווה לכאורה סתירה למידת הבטחון
שבועות מז, ב שמעון בן טרפון אומר קרב לגבי דהינא ואידהן.
צריך ביאור, היאך מוזכר ביטוי מסוג זה בגמ', והלא אמונת אומן בעם ישראל, ומבטח עוז של עם סגולה בה' אלוקיו, כי לא ריבוי ההשתדלות יעזרנו, ולא ההתקרבות למאן דהוא עשיר או עני, ישנה את מצבו של האדם, אלא אם כן נגזר עליו משמיא במשפט בכסה ליום חגנו.
טוב לצדיק טוב לשכינו
גימפעל כתב:ההוא דאמר כתב:להוציא ממון על פי אומדנא ברורה
שבועות מו, א אמר רבי יוחנן בטוענו כלים הניטלין תחת כנפיו
צ"ב, היאך אפשר להוציא ממון על פי ראיה זו, דהלא יש צד קלוש שבאמת אלו כליו שהטמינם תחת כנפות כסותו אשר מתכסה בהמה. ואם על פי רוב אין אנו מוציאין, היאך נוציא על פי אומדנא זו.
וביותר, דהלא שיטת רבנן דלא אזלינן בתר אומדנא בגמל האוחר בין הגמלים [לעיל לד, א וב"ב צד, א], ואם כן היאך מחייבים ממון ע"פ אומדנא זו.
ועיין בתוס' שבועות לד, א דבאומדנא ברורה מהני להוציא ממון.
לחייבו שבועה.
ההוא דאמר כתב:מדוע שומר חינם אינו פטור משום עוסק במצוות גמ"ח?
שבועות מד, א שומר אבידה נחלקו אמוראי, האם יש לו גדר של שומר שכר, מחמת שנפטר מליתן פרוטה לעני, דעסוק הוא במצות שומר אבידה.
נתקשו הראשונים [ראה ריטב"א בסוגיין ובעוד דוכתי], מדוע שומר חינם אינו נחשב כעוסק במצווה, בשמירת החפץ והטיפול בו, ואם כן שוב יהא לו גדר של שומר שכר, מחמת דיפטר מפרוטה דרב יוסף, דומיא דשומר אבידה, ויל"ע.
ההוא דאמר כתב:האם חזקת ממון הינה חזקה חיובית?
שבועות מה, ב גבי בעל הבית איכא תרי חזקי חדא דאין בעל הבית עובר {ויקרא יט-יג} בבל תלין וחדא דאין שכיר משהא שכרו.
יש לעיין, דכידוע נחלקו הקצוה"ח [ר"פ ועוד] עם הנתיבות, האם חזקת ממון מהווה חזקה חיובית דומיא דחזקה דאיסורין, או דהוי רק בגדר של המוציא מחבירו עליו הראיה כדעת הנתיבות, והקצות נוקט כצד הראשון שהוי חזקה חיובית.
ומעתה תיקשי, מדוע לא מוזכר בגמ' שיש לבעל הבית ג' חזקות, מאחר דיש לו אף חזקת ממון.
קושיא דומה יש להקשות בסוגיא דמומין בפ' המדיר בכתובות [עה, ב] עיי"ש, וצ"ע.
ההוא דאמר כתב:האם הביטוי קרב לגבי דהינא ואידהן - מהווה לכאורה סתירה למידת הבטחון
שבועות מז, ב שמעון בן טרפון אומר קרב לגבי דהינא ואידהן.
צריך ביאור, היאך מוזכר ביטוי מסוג זה בגמ', והלא אמונת אומן בעם ישראל, ומבטח עוז של עם סגולה בה' אלוקיו, כי לא ריבוי ההשתדלות יעזרנו, ולא ההתקרבות למאן דהוא עשיר או עני, ישנה את מצבו של האדם, אלא אם כן נגזר עליו משמיא במשפט בכסה ליום חגנו.
ההוא דאמר כתב:מדוע אינו חייב משום לפני עיור?
שבועות מז, ב אזהרה לעוקב אחר נואף מנין ת"ל {שמות כ-יד} לא תנאף לא תנאיף.
שמעתי להקשות, דתיפוק ליה משום לאו דלפני עיור.
וניתן ליישב, דמיירי בחד עברא דנהרא, ובידו להגיע לעבירה, אלא שהוא מסייע בעדו, ועל כך מחוייב הוא משום לא תנאיף.
ההוא דאמר כתב:שאלת הדרן
מט, א אמר לאחד בשוק היכן שורי שגנבת וכו' טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
ובב"ק סב,ב מרובה מדת תשלומי כפל ממדת תשלומי דו"ה.
שמעתי לחקור ממו"ר א' מגדולי ראשי הישיבות שליט"א, האם החיוב תשלומי דו"ה הינו תשלום שמורכב מתשלומי כפל, בהוספת תשלומין עד כדי תשלומי דו"ה. או דילמא, דיש חיוב א' של תשלומי כפל על גניבה, וכאשר טבח ומכר ישנו חיוב אחר וחדש של תשלומי דו"ה [שאינו מורכב מכפל עם הוספת גו"ד].
שמואל דוד כתב:ההוא דאמר כתב:האם חזקת ממון הינה חזקה חיובית?
שבועות מה, ב גבי בעל הבית איכא תרי חזקי חדא דאין בעל הבית עובר {ויקרא יט-יג} בבל תלין וחדא דאין שכיר משהא שכרו.
יש לעיין, דכידוע נחלקו הקצוה"ח [ר"פ ועוד] עם הנתיבות, האם חזקת ממון מהווה חזקה חיובית דומיא דחזקה דאיסורין, או דהוי רק בגדר של המוציא מחבירו עליו הראיה כדעת הנתיבות, והקצות נוקט כצד הראשון שהוי חזקה חיובית.
ומעתה תיקשי, מדוע לא מוזכר בגמ' שיש לבעל הבית ג' חזקות, מאחר דיש לו אף חזקת ממון.
קושיא דומה יש להקשות בסוגיא דמומין בפ' המדיר בכתובות [עה, ב] עיי"ש, וצ"ע.
עיין ריטב"א
י. אברהם כתב: ואולי יש להוסיף דבמדות פ"ג מ"ד אי' שהיו מלבנים את ההיכל פעם אחת בשנה בחג הפסח, נמצא לכאו' שהי' לובנו מוגדר שנתחדש כל שנה.
ההוא דאמר כתב:שאלת הדרן
האם החיוב תשלומי דו"ה הינו תשלום שמורכב מתשלומי כפל, בהוספת תשלומין עד כדי תשלומי דו"ה. או דילמא, דיש חיוב א' של תשלומי כפל על גניבה, וכאשר טבח ומכר ישנו חיוב אחר וחדש של תשלומי דו"ה [שאינו מורכב מכפל עם הוספת גו"ד].
ההוא דאמר כתב:לז, א
"ומאי חומרא דניחא ליה לאיניש דמייתי קרבן ולא לילקי".
מבואר, כי כל אדם מעדיף לשלם כסף [על קרבן] על פני לספוג מלקות.
ויש להקשות, מהגמ' הידועה במס' ברכות [סא, ב], "ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך".
הרי שישנם אנשים שאדרבא ממונם עדיף ביחס לחבלת גופם,
ואם כן לאותם אנשים נמצא שאין חומרא במה שמביא קרבן ולא סופג את המלקות, וצ"ע.
עיקר עונש המלקוּת הוא ביזוי החוטא והשפלתו בפומבי.ההוא דאמר כתב:"ומאי חומרא דניחא ליה לאיניש דמייתי קרבן ולא לילקי". יש להקשות, מהא דתניא במס' ברכות [סא, ב] "יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך". וצ"ע.
וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר הָעֲרָיוֹת, שֶׁאִם שָׁגַג וּבָא עַל הָעֶרְוָה עַל דַּעַת שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת, וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהִיא עֶרְוָה וְהוּא בְּתוֹךְ הַתַּשְׁמִישׁ - לֹא יִפְרשׁ מִיָּד, שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָיָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ.
עושה חדשות כתב:יד,ב
מה לגבי הא דאשה נקנית בביאה.
ולכאורה, מהאי טעמא מיקדשא נמי ביציאה.אִשָּׁה לְבַעְלָהּ מְנָלָן (דִּבְהַעֲרָאָה מִקַּדְּשָׁא)? אָתְיָא קִיחָה קִיחָה.
הגרד"ל שליט"א דן אם מהני ליבום, ומשכחת לה בנתקע או בבא בחיי הבעל, (והיינו לכאו' אם עצם ההימצאות לא מיקרי ביאה).
ואחד השומעים דן לפניו אם באיסור בא על גויה אסור פרישה דאולי לא מיקרי חיתון,
והגרד"ל אמר לפלפולא דבמרדכי הביא מר' אברהם הגדול דיבמה שנפלה לפני מומר פטורה דקנאין פוגעין בו הוי כעריות דחי"כ הפטורות מיבום, (ג' חידושים; דאף בנבעלת לארמי קנאין פוגעין בו, ב. דאף במומר קנאין פוגעין בו, ג. דקנאין פוגעין בו פוטר מיבום) והרי ראויה ליבום דפרישה (אי ליבום מהני פרישה ואיסור גויה ליכא בפרישה).
ותהי נדתה עליו ילפינן דפרישה אסור וברמב"ם דה"ה בכל העריות, וכמדומה דנים בחייבי לאוין, וביחוסי תנאים ואמוראים (מובא במקו"צ) מסתפק אם הוא רק בנדה או בכל העריות כמדומה משום דהוקשו עריות להדדי, ולפי"ז בחי"ל אין הפרישה אסורה.
יל"ד ביבום בעריות, דהגמ' דנה משום עדל"ת, (או בחייבי לאוין מדאו' דמתייבמות דעדל"ת), ואי משמש מת בעריות חייב הא על כרחך גם יפרוש ויעבור איסור אחר העשה. (ובחייבי לאוין היינו אי נימא דאיכא איסור פרישה בחייבי לאוין). ושמא י"ל דבהעראה לא שייך פרישה דכשפורש כבר יצא, ואפילו למ"ד זו הכנסת עטרה. ובלא"ה לדעת תוס' הנידון הוא רק על העראה דאין דחיה על הגמר ביאה.
אכילת שתי חתיכות חלב בשתי ידיעות – כמוה כאכילת חלב ונותר, ואם אכילת חצי הזית של הידיעה השניה מתכפרת עם האכילה הראשונה, הוא הדין אכילת חצי הזית נותר מתכפרת עם אכילת החלב.מיללער כתב:האם לא יהי' חייב חטאת על אכילת נותר?
ביקורת תהיה כתב:אכילת שתי חתיכות חלב בשתי ידיעות – כמוה כאכילת חלב ונותר, ואם אכילת חצי הזית של הידיעה השניה מתכפרת עם האכילה הראשונה, הוא הדין אכילת חצי הזית נותר מתכפרת עם אכילת החלב.מיללער כתב:האם לא יהי' חייב חטאת על אכילת נותר?
לא הבנתי מה טענה היא זו. וראה מה שכתבתי במקום אחר:מיללער כתב:חידוש כזה לא היה צריך הרמב"ם להשמיענו בהל' שגגות?
מקרה רהוט יותר היה לו לתפוס: אכל כזית חלב ביוהכ"פ והפריש קרבן ואח"כ השלים לכותבת.מיללער כתב:מצאתי שדן בזה הגריד"ס מבוסטון זצ"ל.
ביקורת תהיה כתב:מקרה רהוט יותר היה לו לתפוס: אכל כזית חלב ביוהכ"פ והפריש קרבן ואח"כ השלים לכותבת.
ההוא דאמר כתב:מז, ב
מדוע אינו חייב משום לפני עיור?
שבועות מז, ב אזהרה לעוקב אחר נואף מנין ת"ל {שמות כ-יד} לא תנאף לא תנאיף.
שמעתי להקשות, דתיפוק ליה משום לאו דלפני עיור.
וניתן ליישב, דמיירי בחד עברא דנהרא, ובידו להגיע לעבירה, אלא שהוא מסייע בעדו, ועל כך מחוייב הוא משום לא תנאיף.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 35 אורחים
