הודעהעל ידי מבקש לדעת » ד' ינואר 17, 2018 7:07 pm
בס"ד
ייש"כ על העלאת סוגיא מורכבת ונפלאה זו.
לענ"ד אין שום פלוגתא בין הבבלי והירושלמי, והירושלמי הרחיב יותר בפירוט. וג"כ תמוה לעשות סתירה במאירי.
הרי המאירי הקשה את הקושיא של הלומדים מדוע אינו בונה וכו', וכתב המאירי הגדרה מדויקת. וזו תרגומה בלשון המדוברת: ישנו גמר מלאכה, וישנו גימור במלאכה. כלומר כך: אם עושה את השלב האחרון במלאכה חייב משום אותה מלאכה, אבל יש חלק נוסף שהוא לאחר שהכלי כבר הושלם מצד המלאכה, ישנו גימור, כהוצאת חוטים מבגד וכו'.
מה שכתב הרב אי"ס בספר הבתים אינו מוכרח אלא שמסביר שאותה המלאכה היא לא בכלי עצמו וכמו שכתב רש"י, ומבאר מדוע מלאכה זו שייכת לסוף ולא להתחלה ולאמצע. נכון, יש כאן חידוש, מדוע דוקא בגמר מלאכה נחשב זו כמלאכה, היא גופא מה שרצה ספר הבתים לבאר שכיון שזה סימן לגמר מלאכה וזו היתה במקדש חייבים ע"כ.
ולפי דברי הרב אי"ס במלאכה זו אינו עושה שינוי לא בקורנס ולא בפטיש. ועקרונית יכולה להיעשות ע"י הרמת קול וכדומה.
ותמוה הדבר מאוד, משום שהרי הגמ' שללה כעי"ז להיחשב מלאכה כגון ראיית האומנות בפרק הבונה , או רדיית הפת קיז: שהיא חכמה ואינה מלאכה, ובפרט בריש ב"ק מלאכה חשובה. ועיין ברב המלבי"ם תחילת פרשת כי תשא.
ועוד, שלפי זה למה הקשה הרמב"ן מאימון ידיו, הרי הקושיא היא מצד שזה סימן בעלמא.
ונראה שאין כוונת הרמב"ן בדברי רש"י שבעצם ייתכן מלאכה זו ללא שיוני בקורנס, אלא מוכח מהנ"ל שהבין כדברי תוספות שישנו שינוי בקורנס וזו המלאכה, אלא שמטרת העושה אינו שרוצה הוא לתקן את הפטיש
אלא לאמן ידיו.
ומה שהקשית לנכון מדוע אינו מביא דברי רשב"ג, נלענ"ד משום שרשב"ג דבר דבריו אף שלא בזמן גמר מלאכה, ובזה יש לומר שכוונת המכה לתקן הפטיש כדי שיעשה את מלאכתו. אבל רש"י כתב שמכה בזמן גמר מלאכה והמסתבר שעושה זאת בזמן ההוא כדי לחזק את ידיו, וקצת דוחק.
תמהתי מה שנפלאו שחייבים על מכב"פ אע"פ שבמקום אחר אינה מלאכה, הרי פשוט שזה כך, כל מלאכת מכב"פ הוא רק בזמן גמר המלאכה, ואם יעשה את אותה הפעולה במקום אחר פטור. וזה החידוש במלאכה זו.
