אביר הרועים! כתב:שמואל דוד כתב:עוד קשה לי מה הביאור לההו"א דכיון דרוב גוססים למיתה הו"ל כאילו כבר מתו הנשים ופקע האישות. לכאורה פשוט הוא דכל זמן שלא מת, לא מת, ומדוע יש צד לחשוב אחרת ומה הסברא בצד זה.
הענין פשוט שאין הכוונה שמטעם זה יהו כשרים לעדות אלא דהו"א שמכיון שקרוב לודאי שימותו הרי אין בשבועתו כפירת ממון שהרי נמתין עד שימותו ויעידו.
בקרו טלה כתב:שמואל דוד כתב:מ. רש"י ד"ה א"ד מישהא - ובתוך כך יצא רבי יצחק זה מבהמ"ד כו'
צ"ע כוונת רש"י בתיבת זה.
אכן העירו ע"כ בהגהות וציונים בעוז והדר [שצ"ע - ללא מקור]
שמואל דוד כתב:שבועות לז:
מהו דתימא כו' השתא מיהת חיי נינהו ולא שכיבי
וכתב רש"י בסו"ד כל זמן שלא מת חי הוא כו'
יש להעיר מדוע כתב הגמרא לשון כפול חיי נינהו ולא שכיבי.
עוד קשה לי מה הביאור לההו"א דכיון דרוב גוססים למיתה הו"ל כאילו כבר מתו הנשים ופקע האישות. לכאורה פשוט הוא דכל זמן שלא מת, לא מת, ומדוע יש צד לחשוב אחרת ומה הסברא בצד זה.
ההוא דאמר כתב:לט, א "ותניא אמר ר"ש אם הוא חטא משפחתו מה חטאת לומר לך אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין ושיש בה לסטים שאין כולה לסטים מפני שמחפין עליו".
צריך ביאור, אם ישנה לסברא שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאינם ליסטים.
אם כן, מדוע הגמ' בשלהי סוכה [נו, ב] במעשה הנודע על מרים בת בלגה שביעטה במזבח וחירפה, שסתמו את חלונה של משמרת בית אביה, ושואלת הגמ', מהי האשמה על משפחתה.
ומתרצת הגמ' במטבע לשון אחר, "שותא דינוקא או מאבוה או מאמיה".
ולמבואר אצלינו, היתה הגמ' צריכה להשיב, דאין לך משפחה שאין בה מוכס וכו', ולכך יש פגם בכל משפחתה, וצ"ב.
ההוא דאמר כתב:לט, א "ותניא אמר ר"ש אם הוא חטא משפחתו מה חטאת לומר לך אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין ושיש בה לסטים שאין כולה לסטים מפני שמחפין עליו".
צריך ביאור, אם ישנה לסברא שאין לך משפחה שיש בה מוכס שאינם ליסטים.
אם כן, מדוע הגמ' בשלהי סוכה [נו, ב] במעשה הנודע על מרים בת בלגה שביעטה במזבח וחירפה, שסתמו את חלונה של משמרת בית אביה, ושואלת הגמ', מהי האשמה על משפחתה.
ומתרצת הגמ' במטבע לשון אחר, "שותא דינוקא או מאבוה או מאמיה".
ולמבואר אצלינו, היתה הגמ' צריכה להשיב, דאין לך משפחה שאין בה מוכס וכו', ולכך יש פגם בכל משפחתה, וצ"ב.
ההוא דאמר כתב:לט,ב כסף או כלים - קושיא של שמחת התורה!
כתב הרשב"א בסוגיין [ד"ה ה"ג], וז"ל, "דאפשר לומר דכל כלי כיון שהוא ראוי למלאכתו חשוב הוא כפרוטה ויתר מפרוטה ויושבין עליו הדיינין, ואפשר דאפי' לענין קדושין כן וכמו שקונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה (שם מז, א), ואפשר דקנין משום כסף הוא".
מבואר, דנסתפק הרשב"א, בכלי פחות משו"פ האם מהני חשיבותו לאשוויי תורת ממון ומצדד שמהני אף לקידושי אשה.
וצ"ב מאי שנא מספק הר"ן [קידושין ד"ח.] אי מהני לדידי שוה לי בפחות משו"פ וליתן לו שם ממון, ולדבריו יל"ד לכאורה שאף בכלי לא יהני הקידושין ולא תהא על כך ישיבת הדיינין דעל פחות משו"פ לא מהני חשיבות לתת לו שם ממון.
בקרו טלה כתב:נא לכתוב כאן את כל ההערות ולא לפתוח אשכול חדש על כל הערה קו' [כפי שהי' במס' סנהדרין]
[ובקשה למנהלים אם אפשר להעביר גם את מה שנכתב בעבר בחודש האחרון ע"י הרה"ג ההוא דאמר ושמואל דוד]
ההוא דאמר כתב:לט,ב כסף או כלים
הרשב"א בשבועות [לט:] כתב לדון דיועיל לקדש אשה בכלי אף שהינו פחות משו"פ.
והקשה הקצוה"ח [פח,ג] דבסוגיין משמע שאשה פחות משו"פ לא מיקניא נפשה.
ובקוב"ש כתב לחלק בין לשון חליפין ללשון קידושי כסף, וצ"ב.
בברכה המשולשת כתב:ההוא דאמר כתב:לט,ב כסף או כלים - קושיא של שמחת התורה!
כתב הרשב"א בסוגיין [ד"ה ה"ג], וז"ל, "דאפשר לומר דכל כלי כיון שהוא ראוי למלאכתו חשוב הוא כפרוטה ויתר מפרוטה ויושבין עליו הדיינין, ואפשר דאפי' לענין קדושין כן וכמו שקונין בכלי אף על פי שאין בו שוה פרוטה (שם מז, א), ואפשר דקנין משום כסף הוא".
מבואר, דנסתפק הרשב"א, בכלי פחות משו"פ האם מהני חשיבותו לאשוויי תורת ממון ומצדד שמהני אף לקידושי אשה.
וצ"ב מאי שנא מספק הר"ן [קידושין ד"ח.] אי מהני לדידי שוה לי בפחות משו"פ וליתן לו שם ממון, ולדבריו יל"ד לכאורה שאף בכלי לא יהני הקידושין ולא תהא על כך ישיבת הדיינין דעל פחות משו"פ לא מהני חשיבות לתת לו שם ממון.
לכאורה הסיבה היא כי יש לחלק בין חשיבות דידיה וחשיבות לכו"ע
ההוא דאמר כתב:היאך אמרו האמוראים על עצמם שיודעים את כל התורה?
מא, ב זיל אייתינהו דהא אנא ורב ששת דתנינא הלכתא וספרא וספרי ותוספתא וכולא גמרא.
וצ"ע, היאך התהללו אותם אמוראים בידיעותיהם הענפות.
הלא שנינו בגמ' בב"מ [כג, ב], "דאמר רב יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכת ובפוריא וכו'". וצריך ביאור.
ההוא דאמר כתב:מדוע לווה שפרע את החוב מחוייב לפורעו שוב?
מא, ב המלוה את חבירו ואמר לו אל תפרעני אלא בעדים, צריך לפורעו בעדים.
ראיתי משכבר הימים שאלה של הגרש"ש בשערי יושר, מדוע כאשר פרע הלוה [b]באמת[b] את החוב, מחוייב הוא לשוב ולפורעו בפני עדים,
והלא כבר פרע וסילק את מעות ההלוואה?
ההוא דאמר כתב:שאלת מרן בעל האילת השחר
לקראת שלהי מסכת שבועות, בנותן טעם להביא את שאלת הגראי"ל זצ"ל, בספרו על מסכת נגעים [נדפס בסוף אילת השחר נדה].
בריש מכילתין, אנו למדים על מראות נגעים שאחת מהן, "כסיד ההיכל".
מדקדק מרן זצוק"ל, מדוע המשנה נוקטת את צבע הסיד שהינו כ'סיד ההיכל',
והלא עיקר המראה הינו ה'סיד', ואדרבא, הלא נגעים מעיקר הדין נוהגים אף אחר שחרב בית קדשינו והיכל תפארתנו.
ואם כן הול"ל מראות נגעים - כסיד, וצ"ע.
ההוא דאמר כתב:ההוא דאמר כתב:שאלת מרן בעל האילת השחר
לקראת שלהי מסכת שבועות, בנותן טעם להביא את שאלת הגראי"ל זצ"ל, בספרו על מסכת נגעים [נדפס בסוף אילת השחר נדה].
בריש מכילתין, אנו למדים על מראות נגעים שאחת מהן, "כסיד ההיכל".
מדקדק מרן זצוק"ל, מדוע המשנה נוקטת את צבע הסיד שהינו כ'סיד ההיכל',
והלא עיקר המראה הינו ה'סיד', ואדרבא, הלא נגעים מעיקר הדין נוהגים אף אחר שחרב בית קדשינו והיכל תפארתנו.
ואם כן הול"ל מראות נגעים - כסיד, וצ"ע.
שמעתי מת"ח לנסות ליישב,
כי חז"ל רצו להנציח בזה את זכרון המקדש שלא ימוש מליבנו, בבחינת ציון דורש היא מבקש אין לה [ראה סוכה מא,א ועוד].
ולכך נתנו סימן לזיכרון, כסיד 'ההיכל', שיבנה בב"א.
אוצר החכמה כתב:אני תמיד הבנתי שגם את הסיד אפשר לעשות לבן יותר או פחות. והכוונה כלבנו של הסיד שהיו עושים בהיכל.
אוצר החכמה כתב:אולי. אבל זה לא תירוץ כל כך טוב כי אולי אין משהו שיש לתת לו דוגמה.
יותר נראה לי שהגראי"ל לא ס"ל כהבנתי אלא שסבר שסיד הוא דבר קבוע ודי לומר כסיד (כמו שכותב בלשונו שהבאת) ולכן קשיא לה.
ההוא דאמר כתב:שאלת מרן בעל האילת השחר
לקראת שלהי מסכת שבועות, בנותן טעם להביא את שאלת הגראי"ל זצ"ל, בספרו על מסכת נגעים [נדפס בסוף אילת השחר נדה].
בריש מכילתין, אנו למדים על מראות נגעים שאחת מהן, "כסיד ההיכל".
מדקדק מרן זצוק"ל, מדוע המשנה נוקטת את צבע הסיד שהינו כ'סיד ההיכל',
והלא עיקר המראה הינו ה'סיד', ואדרבא, הלא נגעים מעיקר הדין נוהגים אף אחר שחרב בית קדשינו והיכל תפארתנו.
ואם כן הול"ל מראות נגעים - כסיד, וצ"ע.
שמואל דוד כתב:עיין תוספות
ההוא דאמר כתב:להוציא ממון על פי אומדנא ברורה
שבועות מו, א אמר רבי יוחנן בטוענו כלים הניטלין תחת כנפיו
צ"ב, היאך אפשר להוציא ממון על פי ראיה זו, דהלא יש צד קלוש שבאמת אלו כליו שהטמינם תחת כנפות כסותו אשר מתכסה בהמה. ואם על פי רוב אין אנו מוציאין, היאך נוציא על פי אומדנא זו.
וביותר, דהלא שיטת רבנן דלא אזלינן בתר אומדנא בגמל האוחר בין הגמלים [לעיל לד, א וב"ב צד, א], ואם כן היאך מחייבים ממון ע"פ אומדנא זו.
ועיין בתוס' שבועות לד, א דבאומדנא ברורה מהני להוציא ממון.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 106 אורחים