קו ירוק כתב:ואני סברתי שהכוונה עוגות מצות.
ועשי עגות לפי שהיו נחפזים לדרכם לעשות שליחותם ולא יכלו להתמהמה עד שתחמיץ.
ופשוטו שאין אורחים יכולין להתעכב עד שתחמיץ הבצק, ושהיה יום הפסח, ובקבלה היה שומר כל התורה, שנא' אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי (בראשית כו ה):
מצליח כתב:בפרשה זו הגננת מדייקת שסולת הוא דק וקמח גס והאמת היא להיפוך עי' סוף מנחות.
אוצר החכמה כתב:עיין תוספות ר"ה יא א.
סוגיא דשמעתא מוכח דבתשרי נמול אברהם אבינו... ורבי מאיר שליח צבור יסד במעריב של פסח ומצות אפה ויאכלו בלילי חג פסח ואמרי' בבראשית רבה לושי ועשי עוגות הדא אמרת שפסח היה...
בסייעתא דשמיא שבט תש"ע
לכבוד
חברי המזכירות הפדגוגית של חינוך העצמאי
שלום רב למעלתכם
בתי שתחי' לומדת באחד ממוסדות "בית יעקב" שבהנהלתכם ובשומעי אותה משננת לקראת מבחן "מושגים ביהדות" כי מעשר בהמה הוא לכהן [עמוד 15 מושג 72 ] נזעקתי כי זו טעות גמורה! מעשר בהמה נאכל כולו לבעלים כקרבן פסח, וכך אנו שונים במשנת איזהו מקומן "שינה באכילתן הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם".
כיון וכך וכבר נטלתי את החוברת לידי עברתי על כולה בשים לב ונוכחתי כי נפלו עוד אי אלו טעיות אולי קטנות יותר, אך ראיתי חובה לעצמי להעיר גם עליהם כיון והחומר נלמד ומשונן ע"י רבבות תלמידות במוסדותיכם וחבל שתצא תקלה מתחת ידכם בעבודת קודש זו, ובטוחני שתקבלו זאת בשמחה.
בעמוד 9 34- ספרי קודש, באותיות הקטנות, ספר "חפץ חיים" אינו ספר מוסר אלא ספר הלכה בהל' שמירת הלשון, מצורף לו עוד ספר שמירת הלשון שהוא ספר מוסר.
בעמוד 11 46- קדושה, אינה תפילה, וגם אינה נאמרת בברכת המתים אלא לאחריה, והיא חלק מברכת אתה קדוש, [הפסוק של ימלוך ה' אינו ממש חלק מהקדושה כיון ולא הוזכר בישעי' עם קדושת המלאכים ואכמ"ל].
שם 49 סליחות אינם קטעי תפילה אלא בקשת סליחה, ועיקרם באמירת י"ג מידות דבר שלא הודגש כדבעי, משא"כ הוידוי שאינו חלק מהסליחות ורק חלק מהמסגרת החיצונית של הסליחות.
עמוד 24 124- חמץ, אסור מהתורה כידוע גם בבל יראה ובל ימצא ולא רק באכילה והנאה.
עמוד 33 173- אפשר להוסיף על מצוות עשה שהז"ג מדרבנן שנשים חייבות משום שהיו באותו הנס, גם ארבעה כוסות והגדה.
שם 176 טבל כפשוטו הוא מלשון ערבוב כלשון התורה "טבל הוא" האמור לעניין עריות, וכאן הוא לעניין שמעורב בחולין תרומה שלא הופרשה שאסורה באכילה.
שם יש להוסיף לעניין מעשר שני ורבעי שבזמן הזה מחללים על פרוטה, וחייבים לבערה בזמן הביעור.
עמוד 34 178- בהגדרת מים ראשונים נכלל רק נט"י שלפני הסעודה, ולא נטילת ידים בהשכמת הבוקר וכו'.
שם 180 רביעית אינה שיעור שתיה אלא שיעור הכוס של ברכה [שיעור שתיה בכוס של ברכה הוא טעימה של מלא לוגמיו ובד' כוסות רוב כוס או רוב רביעית].
עמוד 35 193- בשר חלק פירושו שנמצאו הריאות חלקות למגע הבודק בלי שום סירכא דהיינו ריר שנמצא עליהן לפעמים כשהבהמה מצוננת, [סירכא הוא חשש טריפה שמא נעשה שם או עתיד להעשות באותו מקום חור כתוצאה מכך], ואף שלדעת הרמ"א אפשר להכשיר כשהן מתמעכות ביד משתדלים להחמיר בזה כדעת הב"י.
עמוד 36 198- אונאה, אין פירושה המילולי רמאות ולא גניבת דעת שאסורה אפי' לגוי, אלא פירושה צער וכמו שאונאת דברים אסרה תורה על צער חבירו הישראלי, כן במקח אסרה תורה לצער ולנצל או להטעות את חבירו הישראלי במחיר, ודין אונאה הוא אפי' אם נגרמה ההונאה בטעות.
כדאי לבדוק בשנית את כל החומר ולעבד מחדש עד כמה שאפשר בעבודת צוות, צריך גם שימת לב מרובה מה להכניס ומה לא, כי כפי שאני למד החוברת התעבתה הרבה וצריך שימת לב.
ואצא בברכת כבוד
פרי יהושע כתב:שם 176 טבל כפשוטו הוא מלשון ערבוב כלשון התורה "טבל הוא" האמור לעניין עריות, וכאן הוא לעניין שמעורב בחולין תרומה שלא הופרשה שאסורה באכילה.
טבל הוא שם לכל דבר שלא הוציאו ממנו דבר מן המתנות שחייב להפריש ממנו והיא מלה מורכבת טב לא אי נמי כדאמרינן טבלא של עץ או של מתכת כלומר הרי הוא כטבלה של עץ שאין אדם יכול לאכול ממנה א"נ מלשון הערב שקורין לדבר מעורב מטבל:
פרי יהושע כתב:שם 180 רביעית אינה שיעור שתיה אלא שיעור הכוס של ברכה [שיעור שתיה בכוס של ברכה הוא טעימה של מלא לוגמיו ובד' כוסות רוב כוס או רוב רביעית].
פרי יהושע כתב:בתי שתחי' לומדת באחד ממוסדות "בית יעקב" שבהנהלתכם ובשומעי אותה משננת לקראת מבחן "מושגים ביהדות" כי מעשר בהמה הוא לכהן [עמוד 15 מושג 72 ] נזעקתי כי זו טעות גמורה! מעשר בהמה נאכל כולו לבעלים כקרבן פסח, וכך אנו שונים במשנת איזהו מקומן "שינה באכילתן הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם".
פרי יהושע כתב:עמוד 33 173- אפשר להוסיף על מצוות עשה שהז"ג מדרבנן שנשים חייבות משום שהיו באותו הנס, גם ארבעה כוסות והגדה.
מצליח כתב:בפרשה זו הגננת מדייקת שסולת הוא דק וקמח גס והאמת היא להיפוך עי' סוף מנחות.
הנשים, כתבו ראשונים שאף הן חייבות במצות הגדה (39), ואף על פי שמצות עשה שהזמן גרמא היא שהנשים פטורות בה (40), מכל מקום חייבות הן מפני שאף הן היו באותו הנס (41), אלא שלפי זה הדבר תלוי במחלוקת ראשונים אם הטעם של אף הן היו באותו הנס נאמר רק למצוות שמדרבנן, או אף למצוות של תורה, ואפילו אם גם במצוות של תורה נאמר טעם זה שוב הדבר תלוי במחלוקת ראשונים אם מדרבנן בלבד חייבו אותן מטעם זה או שאף מן התורה חייבות מפני כך (42). ויש מהאחרונים שכתב הטעם שנשים חייבות בהגדה, מפני שחייבות בארבע-כוסות* (43), והכוסות ששתאן שלא על הסדר לא יצא (44), ולכן ממילא חייבות בהגדה, כדי שישתו על הסדר (45).
-------------------------
(39) החינוך שם. ובטוש"ע תעב יד בדרך כלל שכל המצוות הנוהגות בלילה זה אף הנשים חייבות.
(40) ע"ע אשה כרך ב עמ' רמד. ועי' מנ"ח שם שתמה על החינוך למה מצות הגדה נוהגת בנשים.
(41) ברכ"י או"ח תעג טו.
(42) ברכ"י שם, ע"פ תוס' פסחים קח ב ד"ה היו ומגילה ד א ד"ה שאף, וע"ע אשה כרך ב עמ' רמז. ועי' שו"ע הרב תעב כה שמלבד אכילת מצה שמן התורה חייבות בשאר הדברים שבלילה זה מדרבנן מפני שאף הן היו באותו הנס.
(43) ע"ע.
(44) ע"ע ארבע כוסות.
(45) חיי אדם כלל קל דין יב בפי' ד' התוס' סוכה לח א ד"ה מי שהיה. ועי' חי' חשק שלמה פסחים קטז ב שהמציא לימוד חדש לחייבן מה"ת שהוקשה מצות סיפור יציאת מצרים לאיסור אכילת חמץ בפסוק אחד: זכור את היום וגו' ולא יאכל חמץ, ועי' בסמוך כעין זה בשם שו"ת תורת חסד בסומא.
מידע כתב:( ובזה מבואר מה שאכלו את הפרות, כדרך הדגים, ובשבלים לפעמים כך הדרך כמו בכלאים)
מידע כתב:איני יודע אם קשור כל כך לכאן,
אבל כך אמרו בשם הרה''ק רבי יחזקאל משינווא זצוק''ל, ששאל, אדם רואה בחלום מהרהורי ליבו,
וכיצד פרעה זוכה לראות בחלום בעלי חיים טהורים - פרות,
ויישב, שכתוב עולות מן היאור, וכל שביבשה יש כנגדו בים, ואין להם סנפיר וקשקשת,
( ובזה מבואר מה שאכלו את הפרות, כדרך הדגים, ובשבלים לפעמים כך הדרך כמו בכלאים)
מענה איש כתב:האם יש מסורת לגננות לא ללמד על עקידת יצחק בגילאי הגן 3-6 :
עברתי על התיקיות של הילדים וסיפור העקידה נשמט, למעט גננת אחת שסיפרה להם על העקידה באופן הזה:
הקב''ה מבקש מאברהם לתת לו את יצחק במתנה במקום שאני אראה לך אברהם אבינו קם בבוקר וכו' ואז שם את יצחק על המזבח לתת אותו מתנה לה' ואז ה' אומר לו אל תשלח ידך וכו'
עושה רושם שסיפור העקידה קשה לעיכול ולכן נמנעים מלספרו או שמספרים אותו בצורה ידידותית וכנ''ל
מענה איש כתב:האם יש מסורת לגננות לא ללמד על עקידת יצחק בגילאי הגן 3-6 :
עברתי על התיקיות של הילדים וסיפור העקידה נשמט, למעט גננת אחת שסיפרה להם על העקידה באופן הזה:
הקב''ה מבקש מאברהם לתת לו את יצחק במתנה במקום שאני אראה לך אברהם אבינו קם בבוקר וכו' ואז שם את יצחק על המזבח לתת אותו מתנה לה' ואז ה' אומר לו אל תשלח ידך וכו'
עושה רושם שסיפור העקידה קשה לעיכול ולכן נמנעים מלספרו או שמספרים אותו בצורה ידידותית וכנ''ל
טוב לי כתב:פגשתי בידידי שהוא מלמד תשב"ר ותיק ומוכשר מאד בציור, ובידו תכריך ציוריו על פרשות השבוע,
בעלעולי כה וכה ראיתי בפרשת תולדות
והנה מי שאמור להיות יעקב אבינו מאכיל את עשו מנזיד העדשים... בכף...
מיד נזעקתי: הרי עשו אמר "הלעיטני נא", ובכל ציורי הגן רואים את יעקב מלעיט את עשו ישירות מהסיר?
ענה הוא לעומתי: והיכן כתוב שיעקב נענה לו בזה? פתח פסוק ותראה את הכתוב:
"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" ולא נאמר: "ויעקב הלעיט לעשו".
ונשתתקתי.
ואז סיפר הוא לי שביום מן הימים זכה להכניס את תכריך ציוריו הזה לעיני מרן הגרי"ש,
[בעקבות ידידותו עם אחד מנכדי מרן]
לפי עדותו מרן דפדף בין הציורים בענין רב,
ומשהגיע לציור הזה הפנה נכדו הנ"ל את תשומת לבו לשינוי הזה,
ומשהצייר הסביר את הענין כאמור לעיל,
נענה מרן ואמר:
"פשוט אזיי!!"
אראל כתב:הרוצה להחכים כתב:אברך אחד הרצה באזני במהלך השבת העעל"ט פירוש על דברי רש"י "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" שלמרות שהקטורת מעשרת ואהרן היה חפץ להקטיר את הקטורת כדי להעשיר, מ"מ לא שינה והדליק את המנורה בכל לילה כפי משנצטווה "שאתה עומד ומדליק את הנרות".
כמדומני בשם "בנין דוד-אוהעל".
וא"כ בדורו של אהרן כן הדליק רק הכהן גדול את המנורה בכל לילה ולילה. [לחידודא בעלמא].
כמדומה שייחודו של אהרן היה בזה שהיה 'מדליק ומטיב' את הנרות [כך לשון רש"י], והטבת הנרות לכו"ע אינה כשרה רק בכהן ולא בזר
[ואגב, יש לבאר לשונו הזהב של רש"י הק', 'מדליק ומטיב' שהרי ההטבה היה קודם ההדלקה, וצ"ב]
מענה איש כתב:האם יש מסורת לגננות לא ללמד על עקידת יצחק בגילאי הגן 3-6 :
עברתי על התיקיות של הילדים וסיפור העקידה נשמט, למעט גננת אחת שסיפרה להם על העקידה באופן הזה:
הקב''ה מבקש מאברהם לתת לו את יצחק במתנה במקום שאני אראה לך אברהם אבינו קם בבוקר וכו' ואז שם את יצחק על המזבח לתת אותו מתנה לה' ואז ה' אומר לו אל תשלח ידך וכו'
עושה רושם שסיפור העקידה קשה לעיכול ולכן נמנעים מלספרו או שמספרים אותו בצורה ידידותית וכנ''ל
מה שנכון נכון כתב:המנהג לאכול סופגניות בחנוכה מוזכר אצל ר' מימון אבי הרמב"ם כמנהג קדמונים.
אוצר החכמה כתב:אתה מחפש מקור לכינור או לחרוזים?
אוצר החכמה כתב:אני באמת לא מבין את זה. מה אתה רוצה שגננת תספר לילדים?
אנכי שלומי אמוני ישראל - אני מבני העיר ששלמים ונאמנים לישראל ולמלך ומדרש אגדה סרח בת אשר היתה אני השלמתי נאמן לנאמן ע"י נגלה ארונו של יוסף למשה אני הגדתי ליעקב כי יוסף חי:
מעט דבש כתב:בענין סרח בת אשר - לגופו של ענין:
רש"י שמואל ב פרק כ פסוק יטאנכי שלומי אמוני ישראל - אני מבני העיר ששלמים ונאמנים לישראל ולמלך ומדרש אגדה סרח בת אשר היתה אני השלמתי נאמן לנאמן ע"י נגלה ארונו של יוסף למשה אני הגדתי ליעקב כי יוסף חי:
הכינור הוזכר בספר הישר פרק יד.
וראה עוד:
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=253430#p253430
עבד הזמן כתב:כיוון שהיו כמה סתירות אצל הילדים שיחיו איש על מחנהו ואיש על דגלו אבקש מקורות מהציבור הקדוש:
מה בדיוק עשו יהודה ומנשה (ולגי' אחת זה היה אפרים) כדי להראות את כוחם
בעטו בקירות הבית שנזדעזעו או לקחו אבן וריסקוה לחול?
אמר רבי חנין בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות והיה נותן עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן כאבק, כי כמוך כפרעה, מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף את גוזר ואינך מקיים, מה פרעה להוט אחר הזכרים אף אתה כן, מה פרעה מלך ואתה שני לו בארץ מצרים, כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו, ואם שולף אני את חרבי ממך אני מתחיל, ובפרעה רבך אני מסיים, אלו אמר מפרעה אני מתחיל היה מניחו, כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל פלטין, אמר דין רפש מן בית אבא כיון דחמי מיליה כן שרי משתעי מילין רכיכין אדוני שאל.
ד"א ויגש אליו יהודה, זו היא שנאמר ברוח הקודש על ידי שלמה (קהלת ז) החכמה תעוז לחכם וגו', כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד יוסף הצדיק, אמר רבי יוחנן בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין ואמר להם לאחיו האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד אמר לו יהודה בנימין את תפוס ושלום בבית אבא, מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ד' מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם ובקשה ארץ מצרים ליהפך, עליהם אמר איוב (איוב ד) שאגת אריה וקול שחל, שאגת אריה, זה יהודה, שכתוב בו גור אריה יהודה, וקול שחל, זה חושים בן דן, ששניהם נמשלו כארי, שנאמר (דברים לג) ולדן אמר דן גור אריה, שיני כפירים נתעו, אלו גבוריו של יוסף שכיון שכעס יהודה נשרו שיניהם של כולם, אמר רבי יהושע בן לוי אף אחיו כיון שראו יהודה שכעס אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים, שנאמר (איוב ד) ליש אובד מבלי טרף, זה יהודה שמסר עצמו על בנימין אמר שמא ימחול הקדוש ברוך הוא על אותו עון שהטעיתי את אבא ואמרתי לו אני מביאו לך, באותה שעה נתמלא חמה על יוסף כיון שראה יוסף סימנין של יהודה מיד נזדעזע ונבהל אמר אוי לי שמא יהרגני, ומה הן סימנין שהיו בו ביהודה של בית שילו אמרו שני שילטונין זולגות דם, ויש אומרים כמין שליטי הגבורים וחמשה לבושים היה לובש, נימה אחת היתה לו בלבו כיון שהיה כועס קורע את כולם, מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהיה יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות, מיד תמה יהודה ואמר זה גבור ממני באותה שעה אחז יהודה חרבו לשולפה מתערה ואינה נשלפת לו אמר יהודה ודאי זה ירא שמים הוא, לכך נאמר (קהלת ז) החכמה תעוז לחכם.
שמר כתב:"יש לו שני בנים מנשה ואפרים".
ישנם מקורות לכל הנ"ל?
בקרו טלה כתב:מה שנכון נכון כתב:המנהג לאכול סופגניות בחנוכה מוזכר אצל ר' מימון אבי הרמב"ם כמנהג קדמונים.
אכילת סופגניות סגולה לפרנסה??
געצל אזולאי כתב:שמר כתב:"יש לו שני בנים מנשה ואפרים".
ישנם מקורות לכל הנ"ל?
קראתי בעבר ספר "אבותינו" לאחד בשם ר' אהרן ווקסלשטיין מרמת שלמה, ואאל"ט שם הוזכר שספרה ליעקב על מנשה ואפרים (אינו באוצר).
דרך אגב: ספר יפה עם מקורות רבים (אמנם כותב שם שיהודה בדבריו ליוסף (בתחילת הפרשה דסלקינן מינה) זעק: "געוואלד" ולזה אין מקור...).
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 462 אורחים