האם יש הפוסק שאב חייב ללמד בנו שחיה?

[ש. ספראי]

זה מה שכתבתי על הנושא ואשמח לקבל עוד מראי מקומות: (לא על הנושא של לימוד אומנות, שהוא נושא רחב. אלא רק על חובת האב ללמד בנו שחייה).
איתא בקידושין (כט, א): "האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות; וי"א: אף להשיטו במים.
ופירש רש"י: "אף להשיטו בנהר - שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן אם אין יודע לשוט", עכ"ל.
ורבנו חננאל ביאר: ויש אומרים, אף להשיטו בנהר בים ויהיה יודע לשוט בנהר, שמא יהיה המקום קרוב ליבשה שיכול להנצל בהושטה, ויחיה ולא ימות, עכ"ל.
ובירושלמי (קידושין פ"א): "מצות שהאב חייב לעשות לבנו למולו לפדותו ללמדו תורה וללמדו אומנות להשיאו אשה רבי עקיבה אומר אף ללמדו לשוט על פני המים", עכ"ל.
וכן הובא בדברי הרא"ש והרי"ף בשם "ויש אומרים", וכפי המובא בברייתא. והרמב"ם בפירוש המשניות (קידושין א, ז) מנה מצוה זו בין המצוות שהאב חייב בהן: "מצות הבן על האב שש מצוות ואלו הן: למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות, ולהשיטו בנהר. ולמדו לכולם מן הכתובים בראיות שיארך ביאורם כאן ואין תועלת מרובה בכך".
ואולם הרמב"ם השמיט הלכה זו, של חובת לימוד הבן לשוט בנהר, ובעל הערוך לנר זצ"ל נשאל שאלה זו בשו"ת בנין ציון (סימן קכה), וז"ל: "נשאלתי למה השמיט הרמב"ם הלכה ברורה ש... וי"א אף להשיטו בנהר והיא גמרא ערוכה קידושין (דף כ"ט) ושלשה מצות הראשונים הנזכרים שם הביא כל א' ואחד במקומו. וביותר צ"ע מאחר שהביא בפירושו למשניות אילו השש מצוות".
והוא משיב כך: "ואם השמיט הרמב"ם הך דיש אומרים דגם להשיטו בנהר, בזה אין תימה, דפסק כת"ק דג"כ לא חשיב הך", עכ"ל.
להלכה השמיטו הטור והשו"ע דין זה, שהאב חייב ללמד את בנו לשוט במים, כפי שהשמציטו את החובה ללמדו אומנות, והמגן אברהם (סי' קנו), המביא להלכה עשרות פרטי דינים שלא הובאו בשו"ע, כותב: "קידושין דף ל' ע"ב, חייב אדם ללמד בנו אומנות או לעסוק בסחורה ואם אינו עושה כן כאלו מלמדו ליסטים", עכ"ל. ולא הזכיר את הדעה שהאב חייב ללמדו לשוט במים .

[עזריאל ברגר]

ובפרט במציאות של ימינו, שכמעט אינו שייך במציאות כלל לאדם נורמלי שיהיה לו צורך בזה (מלבד השחיה לבריאות הגוף, שהוא ענין בפ"ע).

[כדכד]

אם האדם הנורמלי הזה אינו הולך אף פעם לים או לבריכה וכד' אז באמת אין לו צורך בזה, אבל אם הוא כן הולך אז יש לו צורך דחוף שילמד שחיה כדי להנצל מטביעה

[לייטנר]

והטרגדיה שאירעה השנה בירדן, תוכיח...

[הא לחמא עניא]

לדעתי העניה, אב שיש לו בחורים הלומדים בישיבות, מחויב לדאוג לכך שידעו לשחות, אחר שכמעט כל הישיבות [גם החסידיות] יוצאים בבין הזמנים למסלולי מים, ופעמים מגיעים למקומות של מים עמוקים, וכבר היה לעולמים שבחור מעד וכמעט נסחף ולא היה מי שיצילו עד שבעז"ה הגיע מישהו, לא מהקבוצה, והצילו.

[עזריאל ברגר]

מסכים לדברי שלשתכם.

[פלוריש]

ר' יואל בן-נון, מחביון עוז עמ' 40:

חובה יסודית "ללמד את בני יהודה קשת" (שמו"ב א' יח), ובכלל זה גם כללים יסודיים ליוצאים לדרך, קורס בסיסי בהחייאה ובעזרה ראשונה, בידיעת הארץ ובקריאת מפה, וכמובן לימוד שחייה. כל זה כלול בחובת האב ללמד את בנו "להשיטו במים" (קידושין כ"ט ע"א). כבר שמעתי מ"חתנא דבי נשיאה", הרב שלום נתן רענן זצ"ל (שזכיתי ב"ה גם לסידור חו"ק על ידו), ואמר לי פעם, שאימון צבאי בסיסי חייב כל איש לקבל מדין "להשיטו במים". על כן לא יכול היה להבין את התנגדות ראשי הישיבות לדבר שהוא כלשונו "דין פשוט", וכלשון רש"י (לקידושין כ"ט ע"א שם): "שמא יפרוש [הבן] בספינה ותטבע, ויסתכן, אם אינו יודע לשוט". ברור מדברי רש"י שגם חשש סכנה רחוק כבר מחייב להתכונן מראש. על כן פשיטא, שגם בחורי ישיבות צריכים לקבל אימון בסיסי, וקורס החייאה ועזרה ראשונה, ולימוד שחייה (וכל זה אפשר בקלות "בין הזמנים", ואפילו בין כותלי הישיבות, ובלי שום ריח של ביטול תורה). ואם בחורי הישיבות מסתכנים בטיולים בלתי אחראיים, הקולר תלוי בצוואר רבותיהם.

[ש. ספראי]

ר' יואל בן-נון, מחביון עוז עמ' 40:

חובה יסודית "ללמד את בני יהודה קשת" (שמו"ב א' יח), ובכלל זה גם כללים יסודיים ליוצאים לדרך, קורס בסיסי בהחייאה ובעזרה ראשונה, בידיעת הארץ ובקריאת מפה, וכמובן לימוד שחייה. כל זה כלול בחובת האב ללמד את בנו "להשיטו במים" (קידושין כ"ט ע"א). כבר שמעתי מ"חתנא דבי נשיאה", הרב שלום נתן רענן זצ"ל (שזכיתי ב"ה גם לסידור חו"ק על ידו), ואמר לי פעם, שאימון צבאי בסיסי חייב כל איש לקבל מדין "להשיטו במים". על כן לא יכול היה להבין את התנגדות ראשי הישיבות לדבר שהוא כלשונו "דין פשוט", וכלשון רש"י (לקידושין כ"ט ע"א שם): "שמא יפרוש [הבן] בספינה ותטבע, ויסתכן, אם אינו יודע לשוט". ברור מדברי רש"י שגם חשש סכנה רחוק כבר מחייב להתכונן מראש. על כן פשיטא, שגם בחורי ישיבות צריכים לקבל אימון בסיסי, וקורס החייאה ועזרה ראשונה, ולימוד שחייה (וכל זה אפשר בקלות "בין הזמנים", ואפילו בין כותלי הישיבות, ובלי שום ריח של ביטול תורה). ואם בחורי הישיבות מסתכנים בטיולים בלתי אחראיים, הקולר תלוי בצוואר רבותיהם.

ת"ק הרי לא סובר שצריך ללמדו להשיטו בנהר. הרמב"ם, הטור והשו"ע לא מביאים זאת להלכה והבנ"צ מסביר שפסקו כת"ק ולא כדעה שצריך להשיטו במים. גם המג"א, שהביא את השמטת הטוש"ע על חובת האב ללמדו אומנות, הקפיד לא להביא שישנו חיוב לימוד להשיטו בנהר. אז אימון צבאי בסיסי, מהיכ"ת?.... הבו דלא להוסיף עלה!!!...

[כדכד]

אולי המחלוקת היא לא אם צריך ללמוד את זה אלא אם האב מחוייב את בנו או שעל הבן ללמוד לבד

[נהר שלום]

שאלה לכבוד מו"ר הגה"צ הרב חיים רבי שליט"א. שלומו יסגה לעד.

בחור ישיבה שלא למד שחיה בילדותו, האם מחובתו ללמוד שחיה, או יתמיד בתורה ולא יאונה לצדיק כל און?
תודה מראש!

תשובה עיין קידושין (כ"ט) ויש אומרים אף להשיטו במים. וזה לא נפסק להלכה גם בזמנם שהיה מצוי הליכה בנהר וכו'. עיין יומא (עז:) ההולך להקביל פני רבו וכו'.

על כל פנים בן תורה אמיתי. אין לו בראשו כלום רק אהבת התורה. דפי גמרא ופרקי משנה. ועד החתונה להשתדל לסיים כל הש"ס. ואין לו זמן אפילו לשאול שאלות חיצוניות.

ועיין בגמרא עירובין (סה. סח.) כיצד למד אביי תורה ולא היה לו זמן לא לעשות עירובי חצרות ולא להכין כותח. ע"ש.

וכן אין ענין לבחור ללמוד נהיגה. מי שרוצה להיות מנהיג לא לומד להיות נהג. ותולדותיהן כיוצא בהן.
חיים רבי

[כדכד]

אם האדם הנורמלי הזה אינו הולך אף פעם לים או לבריכה וכד' אז באמת אין לו צורך בזה, אבל אם הוא כן הולך אז יש לו צורך דחוף שילמד שחיה כדי להנצל מטביעה

זה נכון גם לגבי התשוב הזו (אמנם לענין נהיגה יש לחלק)

[חלמישצור]

בהקשר לדברים המובאים בשם רש"נ רענן. הרי הם נכתבו בעבר במכתב מהרב רענן אל רא"ד רגנשברג ר"מ ישיבת תל תלפיות בשכונת תלפיות בירושלים, שמעיר על קונטרסו של האחרון 'משפט הצבא בישראל' שיצא לאור תוך כדי מלחמת השחרור: 'חובת אמון צבאי. נ"ל עוד לחייבו ממצות האב על הבן שי"א אף להשיטו בנהר, לומר שיהי' מאומן להתגונן מפני סכנת טביעה, וה"ה והוא הדבר בדידן בזמני המלחמה' וכו' (בשמן רענן ב, עמ' קנו). העניין העגום מאוד, שלא נזכר לעיל, שדווקא בנו של הרב רענן, ר' אברהם יצחק, טבע בשחייה בימה של בת ים עשר שנים מאוחר יותר, בשלהי אב שנת תשי"ט. ז"ל.

[פלוריש]

חובת האב ללמד את בנו שחייה / הרב יהונתן פז
https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=55&id=1621

[עזריאל ברגר]

חובת האב ללמד את בנו שחייה / הרב יהונתן פז
https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=55&id=1621

יישר כח. סיכום נאה.

[אשרי יושבי ביתך]

באותם חיובים שאב חייב ללמד את בנו כמבואר בקידושין שם, האם כשלא לימד האב את בנו, הבן חייב ללמוד אותם בעצמו אחרי גיל י"ג או לא? מלבד מה שמצאנו להדיא כמו על מילה וכו'.

ידוע לחברים בזה דבר?

[עזריאל ברגר]

באותם חיובים שאב חייב ללמד את בנו כמבואר בקידושין שם, האם כשלא לימד האב את בנו, הבן חייב ללמוד אותם בעצמו אחרי גיל י"ג או לא? מלבד מה שמצאנו להדיא כמו על מילה וכו'.

ידוע לחברים בזה דבר?

נחזי אנן אחד לאחד:

האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות; וי"א: אף להשיטו במים

למולו - מפורש שחייב בעצמו.
לפדותו - מפורש שחייב בעצמו.
ללמדו תורה - מפורש שחייב בעצמו.
להשיאו אשה - מפורש שחייב בעצמו.
ללמדו אומנות - כתוב בכמה מקומות שחייב בעצמו (כגון בפרקי אבות "וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה", והרי חייב לשמור את תורתו שלא תיבטל).

ולא נותרה לנו אלא שאלת "להשיטו במים"...

[אשרי יושבי ביתך]

אכן כן. ייש"כ.
מה שכן יש לדון, זה האם כל דברי הגמ' אמורים בבנו קטן דווקא, אבל אחר שהגדיל בנו ונעשה בן י"ג - אולי כבר לא חייב האב ללמדו את כל הנך דברים. וצ"ע.

[עזריאל ברגר]

אכן כן. ייש"כ.
מה שכן יש לדון, זה האם כל דברי הגמ' אמורים בבנו קטן דווקא, אבל אחר שהגדיל בנו ונעשה בן י"ג - אולי כבר לא חייב האב ללמדו את כל הנך דברים. וצ"ע.

להשיאו אשה - זה ודאי לאחר יג שנה...
וגם לגבי חינוך - מפורש שזה עד גיל כב/כד שנה.

[אשרי יושבי ביתך]

אכן כן. ייש"כ.
מה שכן יש לדון, זה האם כל דברי הגמ' אמורים בבנו קטן דווקא, אבל אחר שהגדיל בנו ונעשה בן י"ג - אולי כבר לא חייב האב ללמדו את כל הנך דברים. וצ"ע.

להשיאו אשה - זה ודאי לאחר יג שנה...
וגם לגבי חינוך - מפורש שזה עד גיל כב/כד שנה.

שוב הראוני מש"כ בזה מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בדרך אמונה (פי"א מהל' ביכורים ה"ב):

* כשיגדל יפדה א"ע. עי' בד"א שהבאנו מחלוקת הראשונים אם האב חייב לפדות כשהגדיל הבן דהחינוך סוף מצוה שצ"ב כ' ולפי הדומה שהאב חייב לעולם לפדות בנו ואפי' לאחר שהגדיל הבן המצוה מוטלת על האב כו' וכ"נ בקדושין עכ"ל וכן הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שכ"א נשאל בזה והשיב שלא פקע זכות האב לעולם ע"ש אבל הריב"ש בתשו' סי' קל"א דעתו דמשיגדיל אין עוד על האב מצוה רק על הבן ועי' במנ"ח שם שכ' ואפשר לומר אף לדעת החינוך דוקא אם הוא חי לא נפקע מעליו המצוה אבל במת דאין מצוה רק שעבוד נכסים אפשר בהגדיל הבן ממילא פקע שעבוד הנכסים דחל על הבן שעבוד הגוף וצ"ע ולכאו' א"א לומר כן שהרי הרשב"א הביא ראי' לדבריו ממ"ש בבכורות מ"ח א' מי שלא בכרה אשתו וילדה ב' זכרים מת האב והבנים קיימין רמ"א אם נתנו עד שלא חלקו נתנו ואם לאו פטורין רי"א נתחייבו הנכסים ופירשו בגמ' דאי איכא נכסים טובא לכ"ע אפי' חלקו חייבין דאשתעבדו להו נכסי דאב אלמא אף על גב דהגדיל ואית להו נכסי טובא לא פקע שעבוד האב דאילו פקע וחייל אבן כל חד וחד לידחיי' עכ"ל הרי מבואר דגם כשמת האב אכתי החיוב עליו ולא על הבן וליישב ד' הריב"ש י"ל דמודה הריב"ש היכא שאין יכולין לתבוע מהבן לא פקע המצוה מהאב ואפשר לגבות מנכסיו ולכן שם שא"א לגבות מהבנים דכל חד מצי מדחי לי' שפיר אפשר לגבות מנכסי האב ורק כשאפשר לגבות מהבן אז ס"ל דאין לגבות מהאב דכבר חל המצוה על הבן וכן מוכח בקדושין כ"ט ב' גבי הוא לפדות ובנו לפדות ואיכא ה' משועבדים וה' בנ"ח דאמרי' דאי מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי גבי ממשועבדים לחוב אביו ומבנ"ח לחוב בנו ואי נימא דמשהגדיל פקע מצות אביו א"כ גם מנכסיו א"א לגבות לחובו והכל מוטל על הבן אע"כ דכשאין לבן ודאי גובה מנכסי אביו ולכן שם שאין לבן לשניהם החוב מוטל על נכסי אביו לכ"ע ורק כשיש לבן בזה כ' הריב"ש דפקע מצות אביו ואולי זו כונת החינוך שכ' וכ"נ בקדושין אבל למש"כ ל"ק גם להריב"ש משם, והנה המנ"ח כ' שם דמש"כ החינוך וכ"נ בקדושין כונתו דבברייתא שם מונה דברים שהאב חייב לבנו ומונה להשיאו אשה והיינו בגדלות א"כ ה"ה לכל הני והנה בברייתא שם מונה למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות.
והנה לענין מילה עי' במנ"ח מצוה ב' סק"ב שנסתפק ג"כ אם הבן גדול אם מצוה ג"כ על האב למולו והביא ראי' ג"כ מדכלל לה בהדי להשיאו אשה ש"מ דמצוה גם בגדלות אמנם כבר העיר בס' אות חיים ושלום דבפיה"מ לרבנו ספי"ט דשבת כ' בהדיא דהאדם שעבר ולא מל את בנו עבר על מ"ע וכ"ז שלא מל אותו עובר על מ"ע כו' וכשיגדל הילד ויגיע לכלל חיוב המצות נפטר כל אדם ממילתו ונתחייב הוא למול א"ע מיד ומבואר דבגדלותו אין האב חייב במילתו וגם בללמדו תורה לא מצאתי מפורש שחייב ללמדו גם אחר שהגדיל דאולי אז כיון שמחויב בעצמו שוב אין חיוב על האב ועי' יו"ד סי' רנ"א ס"ג וצ"ע ועיקר ראייתו מלהשיאו אשה צ"ע דהא אמרי' בסנהדרין ע"ו ב' דמצוה להשיא אשה לבנו סמוך לפרקו וכבר כ' התו' שם וביבמות ס"ב ב' דאע"ג דקטן אין לו נשואין מ"מ סמוך לפרקו יש להשיאו ואין זה ביאת זנות ועי' באה"ע סי' א' ס"ג ובח"מ וב"ש וש"מ שם ואפי' נימא דלהשיאו אשה מיירי בגדלותו ג"כ אין ראי' לשאר הדברים דהא כדאיתא והא כדאיתא ובנשואין דל"ש בקטנותו תקנו בגדלותו אבל אינה ראי' לשאר הדברים: