ראיתי כעת שאכן יש מקורות לכאורה לשמן זית דווקא.
ספר כלבו סימן מד
אמנם המצוה המובחרת בשמן זית לפי שבו היה הנס
חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קנד סעיף ח
ומכל מקום מצוה מן המובחר ליקח שמן זית, דומיא דנס שבמקדש שהיה בשמן זית.
אלא שכאמור, לכאורה, הדבר לא מסתדר עם דברי הגמרא.
וראיתי שהרב שמואל ברוך גנוט כתב (
http://din.org.il/2010/11/30/%D7%94%D7% ... %9B%D7%94/) בעניין זה, שבאמת לא לכך כיוון הכל בו ושאר ראשונים (איני יודע לאיזה ראשונים כוונתו)
הני ראשונים הנ”ל דס”ל דבעי’ להדליק בשמן זית דוקא, כיון שבו נעשה הנס, כוונתם היא דבזמנם היו ב’ סוגי הבערה צלולים ויפים, שמן זית ונר שעוה, (וכדמשמעות לשונם), ואיכא העדפה להדלקת השמן מבין שניהם, כיון דב”שמן” נעשה הנס, אך אין כוונתם לזה ש”שמן זית” הוא, דלפימשנ”ת היותו עשוי מזית הוא פרט שאינו מגופיה דהנס. ומה שנקטו “שמן זית” דוקא, היינו מפני שאורו של שמן הזית צלול ודולק יפה טפי משאר השמנים, ואכן כשיימצא שמן שאורו צלול ויפה כשמן זית, אזי אין שום מניעה להעדיף את שמן הזית על פניו, וכדמשמעות הש”ס דשמן זית עדיף כיון דצליל נהורא טפי.
לי אישית נראה שמדברי הכל בו והחיי אדם לא נראה כך, אלא כוונתם לשמן זית בדווקא מפני שכך היה הנס.
עם זאת, גם אם נגיד שהכל בו והחיי אדם התכוונו לשמן זית בדווקא, לכאורה ניתן לראות את שיטתם כשיטה מחודשת, שמפשטות הגמרא ומסתימת שאר הפוסקים לא נראה כך.
(למיטב הבנתי, בשו"ע ומשנה ברורה אין שום זכר להעדפת שמן המופק מזית מצד הדמיון לנס, וכפי שהעיר הרב עקביה).
